הסכם קיבוצי בית ברל

I. ההליך 1. בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב"ד: השופט מ' הרניב; נציגי ציבור: א' גרדשטיין וא' אוסטרינסקי; דיון מס' לה/48 - 9) התבררה תביעתו של המשיב (להלן - העובד) נגד המערערת (להלן - העיריה) בעתירה לפסק-דין המצהיר, כי הינו ממשיך להיות עובד העיריה והמחייב את העיריה לשלם לו את שכרו. בית-הדין פסק כפי העתירה, ומכאן הערעור של העיריה לפני בית-דין זה. 2. להלן העובדות הצריכות לערעור: א) על רקע שלא התברר עובדתית במהלך הדיון בבית-הדין האזורי, הובא עניינו של העובד לפני ועדה פריטטית, אשר ביום 13.12.1974 החליטה: "א) בהתנהגותו של יעקב כהן כפי שפורטו ותוארו על-ידי נציגי הנהלת העיריה ואשר לנציגות העובדים לא היה כל הסבר או נימוק סביר להתנהגות זו של יעקב כהן ואף אישרה כי התנהגות זו אינה תואמת את דעתם, לפיכך בהתנהגותו זו הוציא את עצמו כעובד מכלל עובדי העיריה לרבות עבודתו במזכירות בית-הספר ע"ש 'כצנלסון'. ב) במערכת התנהגותו זו אין לו "יותר מקום להמשיך ולעבוד בבית-הספר, אולם בהתחשב בעובדה שיעקב כהן הינו עובד ותיק בעיריה ובעל משפחה אנו קובעים, כי על העיריה לתת לו הזדמנות נוספת כדי שישנה את דרכו, התנהגותו ויחסו לעבודה ולהעבירו לתפקיד מתאים אחר בכותלי העיריה. ג) במידה והוא יסרב לקבל את התפקיד המוצע לו או יקבלו ולא ימלא תפקיד זה כנדרש רשאית הנהלת עירית כפר-סבא להביא להחלטה בפני מועצתה כי יש לראות את יעקב כהן כמתפטר ואילו חברי הוועדה הפריטטית החתומים מטה משאירים לעצמם סמכות להחליט באם זכאי הוא לפיצויים ועל גובה הפיצויים". ב) בעקבות ההחלטה של הוועדה הפריטטית, הוזמן העובד לפגישה שנועדה ליום 20.12.1974, כדי להציע לו עבודה בתפקיד אחר משעבד בו. העובד לא בא לפגישה; ג) ביום 26.12.1974 התקיימה ישיבה של מועצת עירית כפר-סבא ובה הוחלט, בין היתר, "לקבל את מסקנות הוועדה הפריטטית בישיבתה מיום 13.2.1974 בעניין מר יעקב כהן (העובד)". בפרוטוקול של אותה ישיבת מועצת העיריה נאמר: "היות ומר יעקב כהן הוזמן לפגישה ל-20.12.1974 למזכיר העיר על מנת להציע לו תפקיד אחר בעיריה והוא סירב - רואים בו, בהתאם לסעיף ג' של מסקנות הוועדה הפריטטית מיום 13.12.1974 - כמתפטר. אם מר יעקב כהן יודיע - וזאת עד 31.12.1974 - כי הוא מוכן לקבל תפקיד אחר בעיריה, תדון בכך העיריה - וזאת ללא סתירה עם מסקנות הוועדה הפריטטית הנ"ל. אם לא יודיע כנ"ל רואה אותו מועצת העיריה כמתפטר החל מ-1.1.1975"; ד) החלטת מועצת העיריה הובאה לידיעתו של העובד במכתב מיום 27.12.1974. באותו יום (27.12.1974) כתב העובד לראש העיר ובמכתב נאמר: "קיבלתי מכתבו של מזכיר העיר וגם מכתבך הנלווה והריני להודיעך: מעולם לא התפטרתי ולא הגשתי מכתב התפטרות. אני עדיין רואה את עצמי כעובד עירית כפר-סבא בתפקיד מרכז אדמיניסטרטיבי של בית החינוך תיכון ע"ש ברל כפר-סבא"; ה) החל מיום 1.1.1975 הופסק תשלום שכרו של העובד. 3. במסגרת הכנת הדיון קבע אב-בית-הדין האזורי, כי "השאלה שבמחלוקת היא, אם לאור המעשים וההתנהגות של הנתבע, כפי שמופיעים במסמכים של הוועדה הפריטטית שצורפו להגנה, ולהגנה צורף רק כתב הנושא את השם ,סיכומי הוועדה הפריטטית מיום 13.12.1974 בעניין מר יעקב כהן - מעירית כפר-סבא' (ראה סעיף 2, פסקה א' דלעיל), וכפי שמופיעים בכתב ההגנה - יש לראות בהם התפטרות של התובע. וכן אם לאור החלטת הוועדה הפריטטית והחלטת מועצת העיריה, יש לראות בתובע כמתפטר, ויש תוקף לניתוק היחסים". אב-בית-הדין האזורי החליט, כי "מאחר וכפי שנקבעו השאלות במחלוקת לא מתעוררות שאלות של עובדה, יגישו הצדדים סיכומים בכתב". 4. בסיכומים בכתב שהגיש הפרקליט המלומד שייצג את העובד, העלה שורה של עובדות שאינן עולות מכתב התביעה ומכתב ההגנה, ואליהן לא יתייחס בית-דין זה בבואו לפסוק בערעור, כשם שגם בית-הדין האזורי לא התייחס להן. והוא הדין בפרקליטה המלומדת אשר ייצגה את העיריה, שאף היא העלתה בסיכומיה שורה של עובדות ואף צירפה העתק של פסק-דין, אשר ניתן בעניינו של העובד בבית-משפט שלום, ותצהיר של מנהל בית החינוך תיכון עירוני ע"ש ברל כצנלסון בכפר-סבא. 5. עיקר טענותיו של הפרקליט אשר ייצג את העובד היו: א) אין מעביד יכול לראות כלל בעובד כמי שמתפטר. מעביד זכאי לפטר עובד ועובד זכאי להתפטר, ואולם אין מעביד יכול להחליט כי הוא רואה בעובד כמתפטר; ב) העובד לא רצה להתפטר מעולם ובוודאי לא הודיע על כך לנתבעת. אדרבא, משקיבל את הודעת הנתבעת על הפסקת עבודתו הודיע לה עוד באותו יום (27.12.1974), כי מעולם לא התפטר והוא רואה עצמו כעובד הנתבעת (ראה המכתב המובא בסעיף 2, פסקה ד', דלעיל); ג) אף מהתנהגותו של העובד אין להסיק כי התפטר מעבודתו; ד) הוועדה הפריטטית רק המליצה על אשר המליצה, וההחלטה של העיריה לאמץ את ההמלצות ולראות בעובד מתפטר, היא החלטתה של העיריה עצמה. "אם אין מעביד יכול לראות בעובד כמתפטר לא תועיל לו הטענה כי פעל כפי שפעל בהתאם להמלצות הוועדה או כי חייב היה ללכת על פיהן". 6. עיקר הטענות של הפרקליטה אשר ייצגה את העיריה היו: א) "רואים עובד כמי שהתפטר אם גמר יחסי העבודה בא: (א) מיזמת העובד; (ב) העובד הפסיק עבודתו; (ג) כוונה להפסיק את יחסי העבודה אשר מתפרשת במעשי העובד ובהתנהגותו וכאשר הינו מביא את יחסי העבודה למצב בו הם בלתי-אפשריים; (ד) אין צורך באקט פורמלי; (ה) יש ללמוד מהשתלשלות העניינים והיא הקובעת". בטענה זאת סמכה הפרקליטה המלומדת על ע"ע ל/1 - 3 [1], בע' 24; ע"ע ל/6 - 3 [2], בע' 73; ע"ע לב/58 - 3 [3], בע' 301; ע"ע ל/18 - 3 [4], בע' 53; ב) הוועדה הפריטטית קבעה, כי העובד "הוציא עצמו מכלל עובדי העיריה" ובכך פסקה "כי התובע הוא אשר הפסיק את עבודתו מיזמתו הוא"; ג) הוועדה הפריטטית היתה מוסמכת לדון בעניינו של התובע שכן נתקיימו התנאים שדורשים החוק והפסיקה: (א) הוועדה הפריטטית התמנתה בהתאם להסכם קיבוצי מחייב, שהיא חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות; (ב) הוועדה הפריטטית נתנה לתובע הזדמנויות להופיע בפניה ולהסביר עמדתו; (ג) משקויימו שני תנאים אלו לא יתערב בית-הדין לעבודה בהחלטותיה של הוועדה הפריטטית, אף אם הוא עצמו עשוי היה להגיע למסקנות שונות על סמך אותו חומר, שכן החלטת ועדה פריטטית הינה כפסק-דין". 7. בהיענותו לעתירת העובד, מעיקרה, אומר בית-הדין האזורי: "נראה לנו שהדין עם בא-כוח התובע. אף אם נקבל את גרסת הנתבעת כולה בדבר מעשיו והתנהגותו של התובע - אין להסיק מהן כי הוא הוציא את עצמו מכלל העובדים, דהיינו שהוא הביע אי-פעם רצון להתפטר. ייתכן שמעשיו והתנהגותו מצדיקים פיטורים - אין אנו מביעים דעה בשאלה זו, כי התובע לא פוטר ולכן אינה עומדת להכרעה בדיון זה. אין זה המקרה שאפשר ללמוד מעצם התנהגות של עובד כי הינו מתכוון להביא את הקשר לידי גמר. 'הכלל הוא שתמיד יידרש קיום תנאי אחד, הוא ודאות שהצד הפועל התכוון לסיים את הקשר והודיע על כך לצד השני (ע"ע ל/1 - 3 [1], בע' 24). העובדה שהתובע לא התכוון לסיים את הקשר אנו לומדים מעצם מסקנות הוועדה, שחייבה את העיריה לתת לו הזדמנות נוספת ולהציע לתובע תפקיד אחר. ממה נפשך - אם התובע התכוון לסיים את הקשר עם העיריה, מה טעם להציע לו תפקיד אחר ?... מאחר וקבענו שבאופן אובייקטיבי אין במקרה זה לראות שהתובע התפטר, לא היה זה בסמכותה של הוועדה, ולא כל שכן בסמכות המועצה, להחליט שהן רואות את העובד כמתפטר, ולכן לא נפסק הקשר של יחסי עובד-מעביד בין התובע לנתבעת". 8. בערעור - בנימוקי הערעור, בעיקרי הטיעון ובטיעון בעל-פה - חזרה הפרקליטה המלומדת על הטענות שהעלתה בבית-הדין האזורי, בהרחבה ובהעמקת יתר. הפרקליטה הלינה במיוחד על כך שלא ניתנה לצדדים הזדמנות להביא ראיות, הדגישה כי הוועדה הפריטטית לא העמידה את העובד בחזקת מתפטר אלא קבעה עובדתית, כי הוא התפטר למעשה וכל כוונתו בהתייצבותו לעבודה היתה לאלץ את העיריה לשלם לו פיצויים. 9. במהלך הדיון בערעור הפנה בית-הדין לפרקליטה שייצגה את העיריה את השאלה, אם העיריה פיטרה את העובד בשל התנהגותו כפי שהיא טוענת לה. התשובה לשאלה היתה שלילית. II. פסק-דין 1. בכמה דרכים יכול ויחסי עובד מעביד יבואו לידי סיים; בענייננו באות בחשבון רק שתיים: פיטורים או התפטרות. משטענת פיטורים כלל לא הועלתה על-ידי העיריה, נותר להידרש לשאלה אם העובד התפטר. 2. אמר כבר בית-דין זה, כי "אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר על-ידי כך שיודיע למעבידו, כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסוימת, יראה את המעביד כמי שפיטרו מהעבודה, ואין מעביד יכול להעמיד עובד במצב של מי שהתפטר מהעבודה, על-ידי כך שיודיע לעובד, כי אם לא ינהג בדרך מסוימת, יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר; כיצד "יראהו" הצד השני או כיצד "ייחשב" בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות" (ע"ע לב/58 - 3 [3], בע' 302). קדם לאותו פסק-דין, פסק-הדין בע"ע ל/18 - 3 [4], שבו נאמר: "דבר התפטרותו של עובד או דבר פיטוריו על-ידי מעבידו אינם נקבעים על-ידי כך שהאחד קובע איך הוא רואה את השני" (שם [4], ע' 54). לאחרונה ראה בית-דין זה לפסול הוראה בחוקת העבודה לפועלי החרושת ההסתדרותית (מפעלי כור), המהווה הסכם קיבוצי לכל דבר, על אף שמה "חוקת עבודה", הקובעת כי בנסיבות מסוימות רשאי יהיה המעביד לראות את העובד כמתפטר (ע"ע לה/45 - 3 [5]). 3. במקביל פסק בית-דין זה, כי כוונתו של עובד להביא את יחסי העבודה לידי סיים, יכול ותמצא ביטויה לאו דווקא באקט פורמלי, אלא במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד-משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים שבינו לבין מעבידו לידי סיים (ע"ע ל/1 - 3 [1], בע' 24; ע"ע ל/6 - 3 [2], בע' 73; ע"ע לב/58 - 3 [3], בע' 301). 4. לאור שני עיקרים אלה יש להשיב על השאלה שעמדה לדיון בבית-הדין האוזרי והעומדת לדיון בערעור זה, והיא - אם התפטר העובד. 5. במה ביקשה העיריה לראות את סיים היחסים בינה לבין העובד? במה ביקשה לראות את ההתפטרות? את התשובה לשתי שאלות אלה תמצא בהחלטת העיריה בישיבתה מיום 26.12.1974 (סעיף 2, פסקה ג', שבחלק I דלעיל). לכל אשר אירע לאחר אותו תאריך אין משמעות לענייננו וכל אשר היה לפני אותו התאריך הוא רק רקע, רקע חשוב ואולי אף קובע, אך לא יותר מרקע. מאותה החלטה למדים, כי הוחלט "לקבל את מסקנות הוועדה הפריטטית" (סעיף 2, פסקה א', שבחלק I דלעיל) ואת התפטרותו ראו בכך שהוא "הוזמן לפגישה ל-20.12.1974 למזכיר העיר על מנת להציע לו תפקיד אחר בעיריה והוא סירב". לו השלים העובד עם החלטה, כפי שהובאה לידיעתו במכתב מיום 27.12.1974, אפשר היה לראות בהשלמתו זאת אישור לכך כי אמנם התפטר. אך העובד לא רק שלא השלים בדיעבד, הוא הודיע מייד במפורש ובכתב, כי לא התפטר והינו ממשיך לראות עצמו עובד העיריה. כנגד זה שהאחד אומר לשני אני רואה אותך כמי שהתפטר מעבודתו והשני אומר במפורש שלא התפטר, ברור שלעניין התפטרות קובע אשר אמר השני. 6. ביקשה הפרקליטה המלומדת, אשר טענה לעיריה, לראות את סיים היחסים בדרך התפטרות, כפרי פעולתה של הוועדה הפריטטית, והרי בפעולתה של ועדה פריטטית לא יתערב, כך טענה, בית-הדין. התשובה לטענה היא, כי כפי שמעביד עצמו אינו יכול לראות עובד כמתפטר אלא אם אמנם התפטר, בין בדרך פורמלית ובין בדיעבד, וכשם שבית-דין לא יקבע כי הוא רואה את העובד כמתפטר אלא אם בא אחד מהשניים כאמור, כן אין בידי ועדה פריטטית לקבוע, כי אם העובד "יסרב לקבל את התפקיד המוצע לו או יקבלו ולא ימלא תפקיד זה כנדרש רשאית הנהלת עירית כפר-סבא להביא להחלטה בפני מועצתה, כי יש לראות את יעקב כהן כמתפטר". מה היתה מידת התערבותו של בית-דין זה, לו החליטה הוועדה הפריטטית כי על סמך עובדות שבדקה קובעת היא כי העובד התפטר מעבודתו, אינו צריך תשובה בפסק-דין זה, כי לא על כך החליטה הוועדה הפריטטית. המלים שבהחלטת הוועדה הפריטטית "בהתנהגותו זו הוציא עצמו (מר כהן) כעובד מכלל עובדי העיריה", בשום אופן אין לפרשן כקביעה שהעובד התפטר, באשר לא זה היה הפירוש ולא זאת היתה הכוונה. כל היתר שבאותה החלטה היה מיותר. 7. אין, איפוא, להידרש לכל הטענות שהועלו בהקשר לוועדה הפריטטית, סמכויותיה ודרך הקמתה, ואין לבחון אם אמנם מכוח הסכם קיבוצי הוקמה ופעלה הוועדה (אף לפי הנטען הוקמה הוועדה מכוח חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, ולא הוכח כי אותה חוקת עבודה היא הסכם קיבוצי). 8. אין בית-הדין סבור כי לא מוצה הדין בבית-הדין האזורי, עקב כך שלא ניתנה לצדדים הזדמנות להביא ראיות. הפרקליטה המלומדת מצאה לנכון לצרף לסיכומיה בבית-הדין האזורי העתק של פסק-דין בבית-משפט השלום. בית-דין זה עיין באותו פסק-דין, וכל שניתן להסיק ממנו הוא, כי ייתכן והיה מקום לכך שהעיריה תפעל לפיטוריו של העובד בדרך המתחייבת מפקודת העיריות. העיריה לא פעלה כך. ספק רב בהימנעות מפיטורי עובד ציבור, בנסיבות שלדעת הרשות המעבידה יש עילה לפיטורים, ומתן מוצא לעובד להתפטר, יש משום חינוך לאזרחות טובה. אך, על כל פנים, משמטעמים אשר עמה נמנעת הרשות מפיטורים, אין ראיית העובד כמתפטר, עת העובד טוען שלא התפטר, תחליף לפיטורים. 9. מכל האמור עולה, כי דין הערעור להידחות. המערערת תשלם למשיב 500 ל"י הוצאות ערעור זה. חוזההסכם קיבוצי