1. מדובר בבקשה בסכסוך קיבוצי למתן סעדים זמניים וקבועים בעניין מכרז שפורסם ביום 4.11.03 על ידי המשיבה מס' 1 (להלן: "קמ"ג) למתן שירותי הסעדה בקמ"ג. טענת המבקשים, כי תנאי המכרז אינם כוללים התייחסות כלשהי להמשך עסקתם של העובדים המועסקים (עובדי המשיבה 2) ומספקים שירותי הסעדה. לפיכך עתרה המבקשת למתן סעדים זמניים וקבועים. בבקשה לסעד זמני עתרו המבקשים מבית הדין להורות לקמ"ג להקפיא את הליכי המכרז ולהמנע מלבצע פעולה כלשהי בקשר למכרז עד למתן החלטה בסעד הקבוע. במסגרת ההליך הזמני הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני (החלטה מיום 23.11.03) וכן ניתן סעד ארעי עד להחלטה בתיק העיקרי לפיו לא הוכח לכאורה , כי יש לעכב המשך הליכי המכרז עד לחתימת ההסכם הסופי עם הזוכה אך ההסכם הסופי וכניסתו לתוקף כפופים ומותנים במסקנתינו בפסק דין זה. 2. הסעדים הקבועים: א. צו המורה על ביטול המכרז. ב. צו המחייב את המשיבה לכלול במכרז החדש שיפורסם תנאי בדבר המשך העסקתם של העובדים המועסקים כיום בשירותי ההסעדה בקריה למחקר גרעיני, על ידי הגורם אשר יזכה במרכז. ג. צו המחייב את המשיבה לקיים מו"מ קיבוצי עם נציגות העובדים (המבקשת) בכל הקשור בהמשך העסקתם של העובדים המועסקים בשירותי ההסעדה בקמ"ג. ד. כל סעד אחר אשר יידרש בנסיבות העניין. 3. העובדות: א. המבקשת הינה הארגון היציג של עובדי המשיבה מס' 2 (להלן: "סלקטד") המועסקים במתן שירותי הסעדה בקמ"ג. ב. "סלקטד" הינה חברה העוסקת בין היתר במתן שירותי הסעדה והוקמה לאחר שבראשית שנות ה-90 החליטה ממשלת ישראל על הפרטת השק"ם שבמשך שנים רבות סיפקה באופן בלעדי שירותי קנטינות ומזנונים לכוחות הביטחון (שיקמיות). ג. בעקבות הפרטת השק"ם נמכר גרעין השליטה במניות השק"ם לחברת "אלקו" רשתות שיווק בע"מ והמדינה המשיכה להחזיק ב-22% ממניות השק"ם (סעיף 10 לנימוקי הבקשה). ד. בשנת 1998 נחתם הסכם שותפות בין השק"ם לבין חברת "אירועים בכפר" והוסכם על הקמת חברה משותפת בענף המסעדות בשם "סלקטד קטריינג לעסקים בע"מ" - המשיבה מס' 2. לטענת המבקשת "סלקטד" הוקמה כחלק משינויים ארגוניים בחברת שק"ם. ה. לאחר הקמת "סלקטד" נחתם הסכם קיבוצי מיוחד מיום 14.9.98 בין השק"ם לבין המבקשת וארגון עובדי שק"ם הועד הארצי בדבר זכויות העובדים אשר עבדו בשק"ם ערב חתימת ההסכם הקיבוצי המיוחד ושיעברו לעבוד ב"סלקטד" (העובדים המועברים). הצדדים להסכם סיכמו מעבר העובדים תוך שמירה על רציפות זכויותיהם כאשר "סלקטד" התחייבה לאמץ ולמלא את תוכן ההסכם הקיבוצי המיוחד הנ"ל וחתמה על ההסכם (נספח א' לתגובת המשיבה מס' 1). לגירסת המשיבה 1, על פי ההסכם הקיבוצי הנ"ל נקבע בין היתר, כי עובדי השק"ם קיבלו פיצוי ו/או זכות לפיצוי מיוחד בשל העברתם ל"סלקטד". המבקשת חולקת על מסקנה זו ו. רוב העובדים שהועברו משק"ם ל"סלקטד" מועסקים שנים רבות בקמ"ג במסגרת מתן שירותי הסעדה וחלקם אף למעלה מ-25 שנה. לטענת המבקשת מדובר כיום בכ-70 עובדים. ז. שירותי ההסעדה הניתנים כיום בקמ"ג על ידי "סלקטד" הינם על פי חוזה שנחתם בשנת 2002 בין "סלקטד" לבין קמ"ג לתקופה של שנתיים ימים עד לתאריך 31.12.03. אין מדובר בזיכיון לפי גירסת קמ"ג אלא בחוזה למתן שירותי הסעדה. ח. סמוך לסיום תוקפו של החוזה שבסעיף ז' לעיל וביום 4.11.03 פורסם מכרז חדש על ידי קמ"ג להתקשרות למתן שירותי הסעדה בקמ"ג. לטענת המבקשת על קמ"ג לכלול במכרז עובדת קיומם של העובדים המועסקים במקום העבודה. כן נטען, כי יש לכלול כתנאי מתנאי המכרז חיוב של הזוכה במכרז ושל קמ"ג לקיים משא ומתן עם ארגון העובדים הייצג בדבר המשך העסקתם של העובדים או חלקם ושל תנאי עבודתם של העובדים הנשארים (סעיף 3 עד 5 לסיכום טענות המבקשים). 4. בהסכמת הצדדים הדיון בסעדים הזמניים והקבועים אוחד (לאחר הסעד הזמני שניתן ביום 24.11.03) הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים ופסק דין זה ניתן על פי סיכומים בכתב. יצויין, כי "סלקטד" הצהירה במהלך הדיון, כי תמשיך ליתן שירותי הסעדה בתנאים הקיימים עד 60 יום לאחר המצאת פסק הדין. 5. הטיעון המשפטי מפי המבקשת: א. פרסומו של המכרז ללא הבטחת המשך העסקתם של עובדי "סלקטד" עשוי לגזור את דינם התעסוקתי של כ-70 עובדים ולגדוע את מטה לחמם שכן מדובר בעובדים המועסקים בשירותי ההסעדה בקמ"ג שנים רבות ועלולים למצוא עצמם בגיל מתקדם וטרם הגיעו לגיל פרישה, מסולקים ממקום עבודתם ללא עבודה וללא פרנסה תוך פגיעה בכבודם. ב. המבקשת מקישה מההליכים המשפטיים אשר התנהלו בעניינם של עובדי השיקמיות לאחר שהתקבלה החלטה על הפרטת השק"ם.ולסוגיית זכותם של העובדים לביטחון תעסוקתי בהליכי הפרטה לסוגיהם כפי שקיבלה ביטוי בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע 7/98-3 מנשה מועדים ואח' - משרד הבטחון - מדינת ישראל ואח' פד"ע לג' 441 (להלן: "פסק דין השק"ם"). המבקשים מפנים בבקשתם להסכם הפשרה שקיבל תוקף של החלטה בעניין עובדי השיקמיות (ע"ע 1077/00 - נספח מב 3) לפיו נקבע שם, כי בין תנאי המכרז האמור יכלל תנאי לפיו השמירה על זכויותיהם של העובדים המועסקים בשיקמיות תעשה בדרך של קיום משא ומתן בין שלושה אלה: ארגון העובדים, הזכיין, משרד הבטחון והשק"ם על המקרה שלפנינו. לטענתם יש לפתור הסוגיה הנוכחית במשא ומתן בין כל הצדדים בסכסוך הנוכחי. (פרק ד' לבקשה). ג. לעובדי "סלקטד" זכויות במקום עבודתם לרבות זכות מעין קניינית . זכותם למקום עבודה ולביטחון תעסוקתי. מדובר בזכויות יסוד ואין לפגוע בהם. מדובר בצורת העסקה מורכבת שכן עובדי "סלקטד": הם בגדר מבצעי עבודה עבור המשתמש - המדינה. (ההדגשה במקור - י.ה) ולפיכךמוטלות על קמ"ג כמשתמש חובות כלפי עובדי "סלקטד" המועסקים בחצריה ואשר מעבודתם היא נהנית. ד. פרסומו של המכרז למתן זיכיון מבלי לכלול בו תנאים להבטחת העסקתם של העובדים המועסקים כיום במתן שירותי הסעדה הינם בבחינת החלטה החורגת ממתחם הסבירות ודינה להיפסל. העדרו של תנאי במכרז בדבר המשך העסקתם של עובדי "סלקטד" פוגע בזכויותיהם באופן בלתי מידתי ובמידה העולה על הנדרש. המכרז כפי שפורסם אינו עומד במבחן המידתיות שכן לטענת המבקשים הכללת התנאי לא יפגע בהשגת המטרה - מתן שירותי הסעדה ואף יקטין את הפגיעה בעובדים אלה כמו כן המשך העסקתם יאפשר העברה מהירה ומוצלחת של השירות לידי הזכיין החדש. ה. המשיבה מס' 1 לא נתנה לעובדי ההסעדה בקמ"ג או למבקשת כנציגתם החוקית הזדמנות הולמת להשמיע טענותיה טרם פרסום המכרז ולפיכך נפל פגם בהחלטה על פרסום המכרז המחייב את ביטולו. ו. עובדי "סלקטד" מופלים על ידי המשיבה מס' 1 שכן במספר עתירות בהם דנו בזכויות עובדים בעת חילופי מעבידים, מיזוג והפרטה גם לגבי עובדים המועסקים בחברה ממשלתית שאינה עובדי מדינה חוייבה המדינה כבעלים של החברה המשלתית לשמור על זכויותיהם ותנאי העסקתם כתנאי בסיסי לפרסום המכרז. דינם של עובדי "סלקטד" אינה שונה מזו של חבריהם המועסקים בחברות ממשלתיות או מדינן של הקלדניות המועסקות בבתי משפט או מדינם של עובדי הקנטינות שהועסקו במתקני צה"ל ומשרד הביטחון. ומשמדובר בהפליה דין המכרז להתבטל. 6. תגובת המשיבה מס' 1: א. קמ"ג חוייבה על ידי החשב הכללי לפרסם מכרז סגור לקבלת שירותי הזנה/הסעדה לעובדיה. בעקבות כך, חתמה קמ"ג עם חברת "סלקטד" חוזה לשלב ביניים לתקופה של שנתיים עד לתאריך 31.12.03. ב. לאחר שקמ"ג ערכה בירור בעל פה עם מספר חברות באשר ליכולתן ורצונן לגשת למכרז , פנתה קמ"ג למספר חברות כולל "סלקטד" בכתב ביום 4.11.03 לקבל הצעות למכרז נשוא פסק דין זה. ג. אין מדובר "בזיכיון" כפי שנסחה המבקשת בבקשתה אלא בהסכם למתן שירותים. ד. אין מחלוקת גם לדעת המבקשת, כי עובדי "סלקטד" אינם עובדי קמ"ג. ה. עובדי "סלקטד" שהיו בעבר עובדי השק"ם העברו בהסכמתם לחברה פרטית מסחרית "סלקטד" אשר חתמה עם קמ"ג חוזה למתן שירותי הסעדה והזנה. ו. על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד (נספח א' לתגובה) שנחתם ביום 14.9.98 בין ה"שק"ם" לבין נציגות עובדי השק"ם לרבות "סלקטד" סוכמו זכויותיהם של העובדים המועברים משק"ם ל"סלקטד" תוך שמירה על רציפות זכויותיהם ומתן פיצויי בגין מעבר זה. ז. בנסיבות אלה ולאור האמור דב"ע 7/98-3 מועדים נ' משרד הבטחון שפורסם פד"ע לג' 441 (סעיף 23 לתגובה). באשר למהות הפיצויי ותוצאותיו אין לעובדי "סלקטד" כיום כל עילה למנוע את המשך הליכי המכרז או לחייב את קמ"ג לכלול במכרז תנאי המחייב את הזוכה להעסיק את עובדי "סלקטד" או לקיים עם הנציגות מטעמם משא ומתן. ח. הבסיס לבקשת המבקשים לדון בסוגיה במסגרת הסדר בין כל הצדדים אינו דומה למקרה שבע"ע 1077/00 שדן בהפרטת השק"ם. במקרה הנדון, ככל שההסדר נוגע לעניינה של קמ"ג - חברת ה"שק"ם" הופרטה זה מכבר ונחתם הסכם קיבוצי המסדיר את מעמדם ומעברם של העובדים שהועברו לעבוד ב"סלקטד". ט. זכותם של העובדים לביטחון תעסוקתי ממעבידם יש לאזנה מול זכותו של המעביד לפורגטיבה ניהולית למול זכותה של קמ"ג וזכותה להתקשרות אל מול זכותו של הזוכה להתקשר ביחסי עבודה עם מי שהוא מעוניין. י. כל טענות המבקשת עניינם ביחסים שבין עובדי סלקטד ל"סלקטד", שהינה מעסיקתם ולא כלפי קמ"ג וזאת וביתר הדגשה לאור העובדה שהמבקשת הצהירה, כי עובדי "סלקטד" אינם עובדי קמ"ג ובפרוטוקול צויין מפי המבקשת, כי אף אינם עובדי מדינה. יא. בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בבקשה על פי סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה הן על פי מבחן זהות הצדדים והן על פי מבחנים זהות העילה. אין לבית הדין סמכות עניינית גם לאור סעיף 24 (א)(1ב) לחוק או שאר חלקי סעיפי 24 שכן מדובר בשאלה בדיני מכרזים ותקיפת מכרז שהסמכות הייחודית נתונה לבית המשפט לענינים מינהליים. (המשיבה מס' 1 מפנה להחלטת בית הדין הארצי לעבודה (בעא"ח 1012/02 מדינת ישראל נ' קוטאי ואח'). יב. העתירה אינה בבחינת סכסוך קיבוצי ולא הוכחו התנאים שבסעיף 24 (א)(2) לחוק בית הדין לעבודה. יג. המבקשת לא הפנתה לעילה כלשהי ממנה ניתן להסיק, כי ניתן לחייב את הזוכה במכרז לנהל משא ומתן עם ארגון ייצג כזה או אחר ולאכוף עליו להעסיק עובדים אלו או אחרי. יד. הבקשה הוגשה בשיהוי טו. ההענות לבקשה תרתיע מתחרים פוטנציילים מלהתחרות במכרז. 7. המשיבה מס' 2 בתגובתה השאירה לשיקול דעת בית הדין את ההחלטה והצהירה, כי תפעל בהתאם מבלי לגרוע מכל טענה העומדת למשיבה 2 בדבר המכרז ותוכנו. 8. הסמכות העניינית א. לטענת המשיבה בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בסכסוך שכן אין מחלוקת בין הצדדים, כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין עובדי המבקשת לבין קמ"ג אלא מדובר בעובדים של חברת "סלקטד" ובעבר עובדי הש"ם ומעולם לא היתה זיקה משפטית ו/או אחרת בין עובדי "סלקטד" לקמ"ג במישור יחסי עובד מעביד. ב. אין מהות הסכסוך, לטענת המשיבה נוגעת ליחסי עובד מעביד אלא ב שאלת קיומו של מכרז מדובר בפעולה הנעשית על ידי רשות שלטונית מכוח חוק בתי משפט לעניניים מינהליים התש"ס - 2000 (סעיף 5 לתוספת הראשונה) היינו פרסום מכרז למתן שירותי הסעדה שאין כוונתו להביא לתוצאה בתחום יחסי עובד-מעביד. אין בפרסום המכרז כל השלכה ישירה ומיידית , אם בכלל, לגבי זכויותיהם התעסוקתיות של עובדי חב' "סלקטד" וחששם של העובדים אינה הופכת את עצם קיום המכרז על ידי קמ"ג לפעולה שלטונית שלבית הדין סמכות עניינית לדון בה מכוח סעיף 24 (א)(/1) לחוק. ג. לבית הדין סמכות לדון בתוקפה של פעולה שלטונית הנעשית על ידי רשות שלטונית אולם זאת מקום שעילתה של הפעולה ביחסי עובד מעביד ואם יקבע במקרה הנדון, כי סמכותו של בית הדין הינה רק בשל השלכתם העקיפה של תנאי המכרז על העובדים, משמעותה האמיתית הינו ביטול חוק חובת מכרזים ומניעת יכולתה של המדינה לצאת אי פעם במכרז ,שהרי תמיד המפסיד במכרז יוכל לפנות בבקשה להימנע מפרסום מכרז חדש בגין פגיעה עתידית אפשרית בביטחון התעסוקתי של עובדיו. ד. המשיבה 1 תומכת טענתה בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעא"ח 1012/2 מדינת ישראל - משרד האוצר, משרד הבטחון נ' נועם קוטאי ובנק אוצר החייל בע"מ (נספח ג' לתגובה) בה נקבע, כי לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בסכסוכים שעניינם מכרז המפורסם על ידי רשות ציבורית לאספקת שרות במקום שהמדינה אינה קשורה ביחסי עבודה עם העובדים המועסקים על ידי מעסיק פרטי. ה. המבקשת חולקת על גירסת המשיבה 1 וטוענת לסמכות העניינית של בית הדין ומפנה להחלטת כב' השופט י. זפט מיום 14.9.03 בתיק בש"א 30586/03 (נספח מב/6). בהחלטה הנ"ל הועבר סכסוך זהה, לטענת המבקשת, לדיון בבית הדין לעבודה מחמת סמכותו העניינית. כן מפנה המבקשת להחלטת בית הדין הארצי "בפסק הדין בענין הפנסיות" וטוענת, כי בעקבות פסק דין זה הורחבה למעשה הסמכות העניינית של בית הדין לדון בעילות מתחום משפט העבודה והביטחון הסוציאלי. ההכרעה ו. על מנת ליתן תשובה לשאלת הסמכות העניינית יש לבחון האם לבית הדין סמכות בעילה העיקרית המועלת בפניו שכן נפסק, כי לא זהות העותר או התובע צריכה לקבוע את הערכאה שבה יתקיים הדיון אלא מהות הענין ונושא העתירה ומהו הסכסוך האמיתי שבמחלוקת (דב"ע נז/16-4 מרכז השלטון המקומי נ' ההסתדרות הכללית פד"ע לב עמ' 1). ז. לטעמנו, גם אם לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין המבקשת 1 לבין קמ"ג - לבית הדין הסמכות העניינית לדון בבקשה. המבקשת טוענת בבקשתה, כי הקמת "סלקטד" הינה במסגרת השינויים הארגוניים שנערכו בשק"ם לאחר הפרטתה. לא הוכח בפנינו, כי הפעלת מתן שרותי ההסעדה בקמ"ג הינה במסגרת "זיכיון". יחד עם זאת, הוכח ולא נסתר, כי מדובר בעובדים שעבדו באותו מקום עבודה או לפחות חלקם כעובדי שק"ם ולאחר מכן הועברו לעבוד באותו מקום כעובדי "סלקטד" ולפיכך מדובר ביחסים משפטיים, אם כי לא יחסי עובד מעביד שנמשכו על פני תקופה ארוכה בין אותם עובדים לבין קמ"ג. למרות הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד שנחתם בעת חילופי המעבידים ולמרות הטענות שנטענו לעניין תוכנו של ההסכם, הרי לצורך בחינת סמכותו העניינית של בית הדין לדון בסכסוך הנוכחי במסגרת זו אין ספק, כי מדובר בסעד שבתחום משפט העבודה והבטחון הסוציאלי ושבסמכות בית דין. ח. הסעד העיקרי בסכסוך הנוכחי כעילה לביטול המכרז מטעמי סבירות או חוסר מידתיות נעוץ בטעונים אשר מקורם במשפט העבודה ובהלכות שנקבעו על ידי בית הדין הארצי ועובדה זו תומכת במסקנתנו. ט. גם אם מדובר בפעולה על ידי רשות שלטונית מכוח חוק אין להתעלם מהעובדה, כי לתנאי המכרז, בסופו של דבר , יש השפעה בין ישירה ובין עקיפה על זכויותיהם של עובדי השק"ם דאז ועובדי "סלקטד" - כיום העובדים באופן רצוף באותו מקום עבודה על בטחונם התעסוקתי. מהות הסוגיה מובילה למסקנה, כי יש להעדיף ולדון בסכסוך בבית דין לעבודה. עצם העובדה שמדובר בבקורת על פעולה שלטונית אינה מוציאה את הסכסוך מסמכותו העניינית של בית הדין שכן כל הצדדים הם חלק מהעילה במובן הרחב ובתי משפט דנים גם בתביעות נגד צדדים שלישיים כאשר הם משפיעים ומושפעים ממהות הסכסוך. י. המדינה במקרה הנדון, כרשות שלטונית נהנת משרותם של אותם עובדים תקופה ממושכת שבגינה הוגשה הבקשה. יא. הסעד העיקרי שמבקשת המבקשת בסיכום טענותיה, כי המכרז שפרסמה קמ"ג יכלול התייחסות לעובדי "סלקטד" המועסקים בקמ"ג וחיוב הזוכה לקיום משא ומתן עם ארגונם היציג בדבר המשך העסקתם או חלקם ושל תנאי עבודתם של העובדים הנשארים. מדובר בעובדים אשר עובדים תקופה ממושכת באותו מקום עבודה תחילה כעובדי שק"ם ולאחר מכן כעובדי "סלקטד". אין ספק, כי מדובר בסעד שבתחום משפט העבודה והביטחון הסוציאלי ושבסמכותו הייחודית של בית הדין. יב. לכאורה מדובר בצורת העסקה מורכבת משלושה גורמים אף אם לא נטען, כי בין עובדי "סלקטד" לקמ"ג קיימים יחסי עובד מעביד ואף אם המבקשת מודה, כי אין עובדי "סלקטד" עובדי מדינה, הוכח, כי קמ"ג משתמשת בשרותם של אותם עובדים תקופה ממושכת. יג. "מערכת המשפט לא עוד קשורה לקונספציה שהסמכות היא רק כלפי מי שיש לו 'ריב' במובן הצר. בתי המשפט הרחיבו את זכות העמידה. בתי המשפט גם דנים בתביעות נגד צדדים שלישיים כאשר הם משפיעים ומושפעים ממהות הסכסוך. המהות היא הקובעת, כאשר הטענה היא שזרוע כלשהי של השלטון פוגעת במעשיה ביחסי העבודה, בתנאי העובדים או בזכויותיהם של גימלאים, הרי שהשאלה המכרעת היא האם הערכאה אליה פנו היא ערכאה הדנה בעילה, היינו, ביחסי עבודה ובזכויות פנסיוניות... "הדגש הוא אם כן, כי העילה במובנה הרחב היא עילה מתחום משפט העבודה והבטחון הסוציאלי..." (בש"א 323/03 בתיק ס"ק 5/03 ההסתדרות הכללית ואח' נ' התאחדות התעשיינים בישראל ואח' - קרן מקפת ואח': להלן: "פסק הדין לעניין הפנסיות" ומפי סגנית הנשיא). יד. מדובר למעשה בתקיפת תנאי מכרז היינו תקיפת פעולה שלטונית אשר לטענת המבקשת פוגעת בתנאי עבודתם של עובדיה. טו. הבסיס העובדתי במקרה שלפנינו שונה מהבסיס העובדתי של פסק דין קוטאי. הן בשל העובדה, כי המדינה עדיין ממשיכה להחזיק במניות בחברת השק"ם והן בשל היחסים המשפטיים המתמשכים שבין המדינה לעובדי השק"ם בעבר הנובעים מעבודה תקופה ממושכת באותו מקום עבודה של עובדי ההסעדה. התוצאות המשפטיות של יחסים אלה יש לבחון בבית הדין. טז. שאלת גורלם של עובדי "סלקטד" שהמשיכו בעבודתם בקמ"ג בעקבות השינויים הארגוניים שנערכו בשק"ם, כגירסת המשיבה, לרבות המחלוקת בדבר תוכנו של ההסכם הקיבוצי המיוחד ושאלת הפיצוי תומכת במסקנה, כי מדובר בעילה עיקרית בסכסוך שהינה בתחום משפט העבודה. יז. ולסיום הסוגיה יאמר, כי תנאי עבודתם של עובדי "סלקטד" שזכתה במכרז נגזרו בין היתר גם מהוראות המכרז שפורסם על ידי קמ"ג (ס' 22) לרבות אישורים בכתב ומראש של קמ"ג בדבר העסקתם (ס' 23.5 לתנאי המכרז). עובדי "סלקטד" עובדים בחצרי קמ"ג או נתונים לכפיפות מנהלית של קמ"ג, הכל כפי שפורט בתנאי המכרז שצורפו לבקשה. לפיכך, תנאי המכרז שפורסמו על ידי קמ"ג משפיעים, ולו באופן עקיף, על תנאי עבודתם של אותם עובדים ולאור העובדה, כי מדובר בהתקשרות בין שלושה גורמים מעורבים לרבות קמ"ג המשתמשת באותם עובדים על פי תנאים שהציבה מלכתחילה בתנאי המכרז שפרסמה. כל אלה מובילים למסקנה, כי הסכסוך הנוכחי מן הראוי שיידון בבית הדין לעבודה אשר לו הסמכות העניינית. 9. הזכות של עובדי "סלקטד" למקום העבודה וביטחונם תעסוקתי א. המבקשת תומכת טיעוניה לקבלת הבקשה ולקיום משא ומתן עימה בהלכות שנקבעו ב"פסק דין השק"ם" (דב"ע 7/98-3). ב. הרקע ל"פסק דין השק"ם " כפי שעולה מפסק הדין נבע מהחלטה להפרטת השק"ם ושינוי הבעלות בחברה שכתוצאה מכך החל תהליך של מעבר של חנויות השק"ם לשוק תחרותי וממעבר השיקמיות ממתן שירותים במסגרת חברה ממשלתית לפעילות במסגרת חברה אשר תזכה במכרז ותקבל זיכיון באשר למתן שרות השקמיות. נפסק, כי משרד הבטחון החליט שלא לעבור לשוק תחרותי אלא לתת זיכיון לחברה הפרטית להפעלת השיקמיות. חברה זו נקבעה על פי מכרז לרבות השתתפות השק"ם כאשר התחרותיות היתה רק בשלב הגשת ההצעה למכרז ולא במתן שירות השיקמיות שכן רק חברה אחת תספק את השרות תוך פיקוח משרד הבטחון על מחירי השירותים שינתנו לחיילים (שם עמ' 449) לגבי מרבית עובדי השק"ם שאינם עובדי השיקמיות מדובר במכירת חברה ממשלתית לגוף פרטי והמשך ניהול החברה והעסק בשוק תחרותי. לפיכך פעילויות בהם מעורבת השק"ם, שאינן שירות שיקמיות, היא מנהלת עסק כמו כל חברה פרטית אחרת (שם עמ' 449). ג. עובדות המקרה ששימשו בסיס להחלטת בית הדין ב"פסק דין שק"ם" אינן דומות למקרה שלפנינו. מקובלת עלינו עמדת המשיבה 1, כי שרותי ההסעדה הניתנים על ידי עובדי "סלקטד" הינם במסגרת מתן שירותים על ידי חברה פרטית מסחרית לכל דבר. (אף אם המדינה מחזיקה ב-22 מניות חברת שק"ם) למותר לציין, כי אין מדובר בזכויות של עובדי השק"ם כתוצאה מהליך ההפרטה. ד. זכויות עובדי "סלקטד" שעבדו בעבר בשק"ם והועברו לעבוד ב"סלקטד" הובטחו בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 14.9.98. ה. קמ"ג, כאורגן של משרד הבטחון לצורך העניין, לא היתה צד למשא ומתן ואין ספק, כי מחובת המעביד - "סלקטד" היה לדאוג לזכויות העובדים המועברים. ו. מקובלת עלינו עמדת המשיבה מס' 1, כי כל טענות המבקשת שנטענו כלפי קמ"ג ועניינם זכויות עובדי "סלקטד" שניתנו להם בגין המעבר, לרבות בטחונם התעסוקתי צריכות להיות מופנות כלפי המעביד - "סלקטד" ובכל מקרה לא כנגד קמ"ג. ז. ככל שהוכח בפנינו, עובדי השק"ם המשיכו לתת שירותי הסעדה בקמ"ג ולו עד להקמת חברת "סלקטד" שחתמה חוזה לראשונה עם קמ"ג בשנת 2002 למתן שירותים של עד שנתיים ימים. לא הוכחה טענת המבקשת, כי מדובר בשינוי ארגוני של מתן שירותי ההסעדה ולא הוכחה הטענה בדבר קבלת "זיכיון". מדובר בטענה משפטית המצריכה ראיות עובדתיות. טענת המשיבה מס' 1, כי מדובר בחוזה למתן שירותים על ידי חברה פרטית מסחרית עדיפה בעינינו וכך עולה מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות. ח. מכל שנאמר לעיל המסקנה המתבקשת, כי כל המבחנים שפורטו ב"פסק דין השק"ם" באשר לחובותיה של המדינה כלפי העובדים בקשר לבטחונם התעסוקתי אינם יכולים לשמש כעילה להקפאת הליכי המכרז,, הוספת תנאים למכרז או לביטולו. מדובר במתן שירותי הסעדה על ידי חברה פרטית לאחר תום הליכי ההפרטה של השק"ם. "סלקטד" הוקמה כתוצאה משינוי המבנה הארגוני של השק"ם, לטענת המבקשת אך ככל שניתן להסיק מדובר בהקמת חברה בשנת 1998 זמן רב לאחר ההפרטה כאשר מטרתה הינה למתן שירותי הסעדה וספק אם ניתן לומר, כי מדובר בשינוי במבנה הארגוני של השק"ם. ט. אין מדובר בגורלם של עובדים בעקבות "הפרטה" אלא בגורלם של עובדים המועסקים בחברה מסחרית פרטית בשלב הסופי של הליך ההפרטה (השלב הרביעי) (דב"ע 98/ 7-3 שם בעמוד 456) היינו פעילות השירות נעשית בשוק תחרותי תוך הקטנת הפיקוח של המדינה על תנאי השירות. י. הוכח, כי זכויותיהם של עובדי השק"ם שהועברו ל"סלקטד" הובטחו בהסכם הקיבוצי המיוחד שהוצג בפנינו. המחלוקת בין הצדדים, האם ניתן פיצוי לאותם עובדים בגין המעבר אם לאו לא ניתן להכריע בה במסגרת בקשה זו שכן מדובר במחלוקת עובדתית וזו קיבלה ביטוי רק בתגובת המשיבה ובסיכום טענות הצדדים. הטענות שנטענו חסרות בסיס עובדתי מוכח ואין די בהעלת הטענה כדי לקבוע ממצא עובדתי כלשהו. ממילא, החובה לדאוג לפיצוי עבור המעבר חלה על השק"ם ו"נציגות העובדים" שחתמה על ההסכם הקיבוצי המיוחד לרבות חברת "סלקטד" שאף היא חתמה על ההסכם וממילא אין להעלות טענה זו כעילה נגד קמ"ג שלא היתה צד להסכם הקיבוצי המיוחד. יא. קמ"ג הינה גורם ממשלתי וגוף ציבורי לכן במסגרת פרסום תנאי מכרז על ידי גוף ציבורי אין ספק, כי ניתן לדרוש מאת קמ"ג לנקוט בצעדים סבירים המבטיחים, כי העובדים שיועסקו באמצעות החברה הזוכה יהנו מתנאי עבודה הכלולים במשפט העבודה המגן. חובה זו נובעת לטעמנו מהיות המדינה (קמ"ג) במקרה הנדון גוף שלטוני בעל אחריות מוגברת כלפי העובדים או המועסקים בחצריה אף אם אינם עובדיה. במקרה הנדון מעיון בתנאי המכרז עולה, כי תנאי המכרז משפיעים ולו באופן עקיף על תנאי עבודתם של אותם עובדים לאור הוראות סעיף 22 לנוסח המכרז לרבות נספח 9. לפיכך לא ניתן לומר, כי מדובר במכרז שאינו מידתי או בלתי סביר על פי הכללים שנקבעו בדיני מכרזים המפורסמים על ידי רשויות ציבוריות. יב. בארץ מוכרת זכות הקניין של המעסיק במפעלו, מול זכות זו ניצבות זכויות העובדים במקום עבודתם שבא לידי ביטוי בזכויות יסוד בחקיקה ובהסכמים קיבוציים לרבות חוזים אישיים. בקביעת האיזון מול זכות המעסיק לבין זכות העובדים לרבות הזכויות הנובעות מעבודה ממושכת באותו מקום עבודה עוסקים, בין היתר, גם הסכמים קיבוציים וכך נעשה במקרה הנדון בהסכם הקיבוצי המיוחד שצורף לתגובת המשיבה 10.טענת ההסתמכות שמעלה המבקשת בבקשה נובעת מהיחסים שהיו קיימים בין עובדי השק"ם לבין חברת השק"ם ומשרד הבטחון טרם ההפרטה. יש להבחין בין מצב עובדתי זה לבין תורת ההסתמכות הנטענת כלפי קמ"ג בבקשה הנוכחית כאשר קמ"ג מעסיקה את עובדי "סלקטד" על פי חוזה לתקופה קצובה לאחר סיום תנאי ההפרטה ולאחר שנחתם עימם הסכם קיבוצי מיוחד וכיום כאשר חובתה לפרסם מכרז למתן שירותים מעוגנת בחוק. לא הוכח, כי במסגרת יחסים אלה עוגנו התחייבויות ארוכות טווח אלא הוכח ההיפך, כי מדובר בהתקשרות לתקופה קצובה בלבד. יג. אין קמ"ג בבחינת מעסיק ואין לעובדי "סלקטד" כל עילה לטעון טענת הסתמכות הנובעת מעבודתם באותו מקום עבודה ובמתן שירותי הסעדה כלפי קמ"ג. לפיכך גם אין לכפות על קמ"ג לכלול תנאי מתנאי המכרז כפי שמבקשת המבקשת. באשר לעובדי השיקמיות נשללה זכות זו במסגרת מכרז לזיכיון , כפי שצוטט לעיל. על אחת כמה וכמה אין להעניק זכות זו לעובדי "סלקטד" כלפי קמ"ג במכרז הנוכחי. הענות לבקשה הינה בבחינת הגבלת שיקול הדעת והפורגטיבה הניהולית של קמ"ג לנהל עסקיה ויש בה משום פגיעה במתן הזדמנות שווה לכל, תוך התייחסות לתנאים של שיוויון ללא הפליה על פי ההלכות הידועות שבדיני מכרזים. על קמ"ג חלות חובות מנהליות בעקבות פרסום המכרז ואין די בהיותה גוף שלטוני - ציבורי כדי לחייבה בהכללת סעיפים במרכז שלא הוכחה חובתה לעשות כן (בג"צ 187/71 רמט נ' החברה לשיקום הרובע היהודי בעיר העתיקה כו' (1) 118, 122). יד. כאשר הוכרה "סלקטד" כחברה פרטית מסחרית לכל דבר אין לכפות על קמ"ג תיקון תנאי המכרז בדבר הוספת תנאי בדבר בטחונם התעסוקתי של עובדי "סלקטד" לרבות חובה לנהל משא ומתן עימם עם "הזוכה" במכרז. לא הוכחה כל עילה לטענת המבקשת, כי לפחות יש ליתן לעובדי "סלקטד" "זכות סירוב ראשונה" (סעיף 6 לסיכום טענות המבקשת) . 11. המבקשת בסיכום טענותיה טוענת להפלייה בין עובדי ההסעדה בקמ"ג לבין עובדי השיקמיות - טענה שלא הוכחה במסגרת כתבי טענותיה. 12. טענות נוספות שהועלו בסיכומים כגון , כי המשך העסקתם של עובדי ההסעדה לא יפגע בשירות שינתן אינו רלוונטי לסוגיה שבמחלוקת שבפנינו שכן לטענת המשיבה מס' 1, יתרה מזו הענות לבקשה מחמת עילה זו מהווה מתן יתרון למתחרה אחד על פני אחרים שהינו פסול במסגרת סוגיית דיני המכרזים. אין ספק כי יכול ומבחינה כלכלית האינטרסים של שני הצדדים הינם להמשיך ולהעסיק את עובדי "סלקטד" אולם לא בכך עסקינן אלא מדובר בסוגיה של פרסום תנאי מכרז ובחינת הליכי המכרז, סבירותו ומידתיות על פי תורת דיני המכרזים לרבות זכותם של המבקשים לכלול בתנאי המכרז סעיף להבטחת ביטחונם התעסוקתי של עובדי "סלקטד" או ניהול משא ומתן עם האירגון היציג של עובדי "סלקטד" - עילה שלא הוכחה במקרה הנדון ולפיכך די באמור לעיל כדי לדחות הבקשה. 13. לאור מסקנתינו הנ"ל מתייתר הצורך לדון בסוגיית הכרת הסכסוך כ"סכסוך קיבוצי". 14. לפיכך דין הבקשה להידחות. 15. מאחר ומדובר בבקשה שהוגשה במסגרת סכסוך קיבוצי - אין צו להוצאות. 16.חוזההסכם קיבוצי