הנתבעת פועלת על פי תוכנית הבראה שנחתמה מול משרד הפנים, במסגרתה התחייבה כי לא תשלם לאף עובד תוספות שכר חדשות, ולא תגדיל תוספות ישנות. האם פירושו של דבר, כי הנתבעת מנועה בתקופת ההבראה מלקדם את התובע בדרגותיו, בהתאם לזכאותו לפי ההסכם הקיבוצי לרופאים הוטרינרים בשלטון המקומי? זו השאלה המרכזית העומדת לדיון בתביעה שלפנינו. העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות האירועים בהליך - 1. התובע הינו רופא וטרינר, המועסק ע"י הנתבעת כרופא וטרינר רשותי. במועד הגשת התביעה, דורג התובע בדרגה 6 מיום 3/8/99. 2. על פי הסכם קיבוצי (הסכם 877032 מיום 1.4.86) שנחתם בין מרכז השלטון המקומי בישראל לבין ארגון הרופאים הוטרינריים ברשויות המקומיות (להלן: "ההסכם הקיבוצי"), זכאי התובע לאחר שלוש שנים של שהות בדרגה 6, לקידום לדרגה 7 ולאחר שלוש שנים נוספות זכאי לקידום לדרגה 8. בהתבסס על האמור, טוען התובע בתביעתו כי הינו זכאי לדרגה 7 מיום 3/8/02 ולדרגה 8 מיום 3/8/05. בהתאם לכך, דורש התובע את הפרשי השכר המגיעים בגין הדרגות כאמור, כמו גם פיצויי הלנה וההפרשות בגין הפרשי השכר כאמור לקרן פנסיה וקרן השתלמות. 3. בכתב הגנתה המקורי, הכחישה הנתבעת את זכאותו של התובע לקידום בדרגות, במועדים הנטענים, בטענה לפיה התובע מועסק בחצי משרה, ולפיכך יש לחשב את פרק הזמן שבין דרגה לדרגה, כפרק זמן ארוך יותר, בהתאם לחלקיות משרתו. 4. לאחר קיומה של הישיבה המקדמית הראשונה בהליך, ביקשה הנתבעת לתקן את כתב הגנתה. ביום 10/1/08 התיר בית הדין את תיקון כתב ההגנה כמבוקש. 5. בכתב ההגנה המתוקן, מודה הנתבעת בדבר זכאותו של התובע לקידום מדרגה 6 לדרגה 7, החל מיום 3/8/02. יחד עם זאת, הנתבעת טוענת כי התובע אינו זכאי לקידום מדרגה 7 לדרגה 8 כנטען. 6. הנתבעת טוענת לעניין זה, כי ביום 5/7/04 חתמה מול משרד הפנים על הסכם הבראה אשר מטרתו להביא את הרשות לאיזון בתקציב השוטף החל משנת 2005 ואילך וביום 25/12/06, חתמה עם משרד הפנים על הסכם הבראה דומה, בנוגע לשנת 2007 ואילך. הנתבעת מפנה אל ההסכמים כאמור, אשר בכל אחד מהם נכלל סעיף הקובע כדלקמן: "הרשות מתחייבת כי לא תחתום על הסכמים עם העובדים ולא תשלם לאף עובד תוספות שכר חדשות ולא תגדיל תוספות ישנות אלא באישור אגף שכר וכוח אדם, ובמקרה הצורך באישור הממונה על השכר." לפיכך, טוענת הנתבעת, התחייבותה שלא לשלם תוספות שכר חדשות, מונעת ממנה לעדכן את דרגתו של התובע מדרגה 7 לדרגה 8, הכרוכה בתוספת שכר בגין קידום בדרגה. 7. בדיון המוקדם הנוסף שהתקיים ביום 10/3/08, ציינה הנתבעת כי הסכם ההבראה הינו הסכם שנכפה עליה ע"י משרד הפנים. כן הבהירה כי אין מדובר בהסכם אשר נרשם כהסכם קיבוצי. הנתבעת חזרה וטענה בישיבה כאמור, כי פרשנות הסכם ההבראה שנחתם, אינה מאפשרת שינוי בדרגתם של עובדי העירייה, גם אם הינם זכאים לעלות בדרגה, על פי הסכמים קיבוציים אחרים. עמדה זו, נשמעה גם מפיו של מר אמיר אורן - החשב המלווה של הרשות מטעם משרד הפנים, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בפרוטוקול הישיבה הנוספת שהתקיימה ביום 3/4/08: "מר אמיר אורן - חשב מלווה מטעם משרד הפנים: בהתאם להסכם ההבראה אשר קובע כי הרשות לא תשלם תוספות שכר חדשות, אני סבור כי חל על הרשות איסור לעדכן את דרגותיהם של העובדים במהלך תקופת התוכנית, גם אם העובדים זכאים לעדכון הדרגה מכוח הסכמים אחרים. את הסוגיה הזו בדקתי באופן מפורש עם מר רני פינצ'י ממשרד הפנים והוא תומך בפרשנות כאמור למונח 'תוספות שכר' בהסכם ההבראה." 8. לאחר שנשמעה עמדת הנתבעת כאמור, גם ע"י החשב המלווה שמונה מטעם משרד הפנים, ביקש בית הדין לקבל את עמדתה הרשמית של מדינת ישראל - משרד הפנים בסוגיה שבנדון, בכתב. כן נתבקשה המדינה להודיע האם ברצונה להתייצב בהליך, בנסיבות העניין. 9. ביום 6/7/08 הוגשה עמדת מדינת ישראל - משרד הפנים, באמצעות פרקליטות המחוז, במסגרתה נמסר כדלקמן: "1. במסגרת תוכנית ההבראה שנערכה עם הנתבעת, עיריית בית שאן (להלן: "העירייה"), התחייבה העירייה, בין היתר, שלא לשלם לאף עובד תוספות שכר חדשות, וכדי להפוך התחייבות זו לישימה, לפעול לקבלת הסכמת נציגות העובדים לכך. 2.מבירור שנערך, לאחרונה, עם עיריית בית שאן, הוברר, כי עיריית בית שאן הגיעה להבנה עם ועד העובדים, כי כל העובדים יוותרו על תוספות שכר וקידומים אוטומטיים. 3.הדברים שצוטטו בפרוטוקול הדיון ביום 3/4/08 מפי משרד הפנים, עומדים בעינם, ככל שאכן ניתנה הסכמת ועד העובדים, כפי שמצוין לעיל. 4.אשר על כן, אין המדינה מוצאת לנחוץ להיות צד להליך." 10. לאחר שהוגשה הודעת המדינה כאמור, פעלו הצדדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמם. ביום 31/8/08 הוגש תצהירו של התובע וביום 2/11/08 הוגש תצהירו של מר עטאללה סבאג, גזבר הנתבעת. 11. ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 27/11/08 והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ בסיום הישיבה כאמור. תמצית טענות הצדדים - טענות התובע 12. התובע טוען כי הינו זכאי לקידום בדרגות, בהתאם להסכם הקיבוצי ולפיכך הינו זכאי להפרשי השכר בגין הדרגות, בצירוף פיצויי הלנת שכר. כן טוען התובע כי הינו זכאי להפרשות לקרן הפנסיה ולקרן השתלמות, אשר לא הועברו במלואן, לרבות הפרשות בגין הפרשי השכר הנובעים מהקידום בדרגות. 13. התובע טוען כי הסכם ההבראה עליו חתמה הנתבעת, אינו בגדר הסכם קיבוצי ולפיכך, אין בכוחו לשלול ממנו את הזכויות שהוענקו לו בהסכם הקיבוצי. כן טוען התובע כי בניגוד למצג שהונח בפני משרד הפנים, לא ניתנה הסכמה לעיכוב קידומי דרגות, ע"י נציגות העובדים, אשר ממילא אינה מייצגת אותו. 14. התובע מוסיף וטוען כי בכל מקרה, אין ללמוד מהסעיפים עליהם מבקשת הנתבעת להתבסס, בהסכמי ההבראה, ככאלה אשר מונעים קידום בדרגה, אלא מדובר בהם בהימנעות ממתן תוספות שכר חריגות, תוספות אשר אינן כלולות בהסכמים כלשהם. טענות הנתבעת 15. הנתבעת טוענת כי היא חויבה ע"י משרד הפנים להיכנס לתוכנית הבראה כתנאי לקבלת מענקים שיאפשרו תשלום שכר לעובדים. הנתבעת טוענת כי הגיעה להסכמות עם ועד העובדים ולפיהן, לא יקודמו העובדים בדרגות. לעניין זה אף ציינה בסיכומיה כי הלכה למעשה, לא קודמו עובדי העירייה בדרגות במהלך תקופה בת 4 שנים. 16. הנתבעת טוענת כי עירייה המצויה במצב כלכלי קשה, רשאית להורות על הקפאת דרגות. באשר להסכם ההבראה, טוענת הנתבעת כי מדובר בהסדר קיבוצי וטוענת כי בפסיקה קיימת מגמה להרחיב את תוקפם של ההסדרים הקיבוציים ולתת להם תוקף משפטי. 17. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בחודש מרץ 2008, קיבל התובע את הפרשי השכר הנוגעים להעלאתו מדרגה 6 לדרגה 7, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן טוענת כי הגיעה להסכמות ולהסדרים עם קרן הפנסיה וקרן ההשתלמות, על תשלום חובותיה ביחס לכלל עובדי העירייה לרבות התובע. לפיכך, טוענת הנתבעת, השאלות היחידות שנותרו על הפרק הינן זכאותו של התובע לקידום מדרגה 7 לדרגה 8, וכן פיצויי הלנת השכר בגין הפרשי השכר לדרגות 6 ל-7 ו-7 ל-8. באשר להפרשי השכר בגין העלאתו מדרגה 6 לדרגה 7, אשר שולמו בחודש מרץ 2008, לאחר הגשת התביעה, טוענת הנתבעת בדבר התיישנות התביעה לפיצויי הלנה ולחילופין בדבר קיומה של טעות כנה, המצדיקה ביטול פיצויי ההלנה. באשר להפרשי השכר בגין העלאתו של התובע מדרגה 7 לדרגה 8, הרי שמעבר לטענת ההתיישנות והכחשת עצם הזכאות, טוענת הנתבעת לקיומה של מחלוקת כנה בדבר עצם החוב, המצדיקה ביטול פיצויי ההלנה. על אלה, מוסיפה הנתבעת וטוענת כי יש להביא בחשבון את מצבה הכלכלי הקשה, בעקבותיו נוצר הצורך בהבראת הרשות, מצב כלכלי אשר מצדיק, גם הוא, ביטול פיצויי ההלנה. גדר המחלוקת 18. מן המפורט לעיל עולה כי שלוש שאלות עומדות להכרעתנו בהליך זה: א. השאלה המרכזית - הם זכאי התובע לקידום בדרגות, במהלך תכנית ההבראה. ב. זכאות התובע לפיצויי הלנת שכר, בגין הפרשי השכר ששולמו באיחור, עת קודם מדרגה 6 לדרגה 7, לאחר הגשת התביעה. כמו כן, זכאות התובע לפיצוי הלנת שכר בגין הפרשי שכר הנובעים מקידום מדרגה 7 לדרגה 8, ככל שתיקבע זכאותו לקידום כאמור. ג. זכאות התובע להפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות בגין סכומים שטרם הועברו ובגין הפרשים הנובעים מזכאותו לקידום בדרגות ככל שתיקבע זכאותו לקידום כאמור. נדון אפוא בשאלות כאמור, על פי סדרן. דיון והכרעה - האם זכאי התובע לקידום בדרגות במהלך תכנית ההבראה? 19. אין מחלוקת בין הצדדים, בדבר זכאותו העקרונית של התובע, מכוח ההסכם הקיבוצי, לקידום מדרגה 7 לדרגה 8, החל מיום 3/8/05. אולם, לטענת הנתבעת כפי שהובאה לעיל, היא אינה רשאית לקדם אותו בדרגה לנוכח תכנית ההבראה. לעניין זה, הבהירה הנתבעת בסעיף 14 לכתב הגנתה המתוקן, את הדברים בנוסח הבא: "ביום 3/8/02 התממשה זכאותו של התובע לדרגה 7. מועד התממשות זכאותו של התובע לדרגה 8 הינו 3/8/05 ואולם, במועד זה כבר נכנסה לתוקפה תוכנית ההבראה הראשונה. לפיכך, תטען העירייה כי התובע זכאי אך ורק לקידום מדרגה 6 לדרגה 7. התחייבותה של העירייה לא לשלם תוספות שכר חדשות מונעת ממנה לעדכן את דרגתו של התובע מדרגה 7 ל-8 ולשלם תוספת שכר בגין קידום בדרגה." 20. טענת הנתבעת לפיה היא מנועה מתשלום תוספות שכר חדשות, מתבססת כאמור על פרשנותה את הוראות הסכמי ההבראה עליהם חתמה מול משרד הפנים, אשר בכל אחד מהם נקבע בין היתר כדלקמן: "הרשות מתחייבת כי לא תחתום על הסכמים עם העובדים ולא תשלם לאף עובד תוספות שכר חדשות ולא תגדיל תוספות ישנות אלא באישור אגף שכר וכוח אדם, ובמקרה הצורך באישור הממונה על השכר." לטענת הנתבעת, קידום בדרגה הינו בגדר תוספת שכר ולכן, הינו אסור עליה מכוח התחייבותה כאמור. עמדה זו, תואמת גם את עמדתו של משרד הפנים, כפי שהוגשה בהליך. 21. כפי שנפרט בהמשך, איננו מקבלים את פרשנותם של הנתבעת ומשרד הפנים, להגדרת "תוספות שכר". יחד עם זאת, אין כל צורך של ממש להידרש לסוגיה פרשנית זו, הואיל ודין תביעתו של התובע להתקבל, מטעמים ברורים עוד יותר. 22. יש לבחון ראשית את מעמדו של הסכם ההבראה, אל מול מעמדו של הסכם הקיבוצי לרופאים הוטרינרים בשלטון המקומי, מכוחו דורש התובע את קידומו בדרגה. בעוד שתנאי עבודתו ושכרו של התובע, לרבות קצב קידומו בדרגות, הוסדרו בהסכם קיבוצי, הרי שהסכם ההבראה מכוחו מבקשת הנתבעת להימנע מקידום התובע בדרגותיו, אינו בגדר הסכם קיבוצי שכזה. עיון בהסכם ההבראה, מלמד כי אין מדובר אלא בהתחייבות הנתבעת כלפי משרד הפנים, עליה חתומים נציגי הנתבעת: ראש הרשות וגזבר הרשות והם בלבד. הואיל ואין עסקינן ב"הסכם קיבוצי" כהגדרתו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957, הרי שלא ברור מדוע סבורים הנתבעת ומשרד הפנים, כי הוראות הסכם ההבראה יכולות לגבור על ההסכם הקיבוצי החל בענייננו. עפ"י סע' 20 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957: "זכויות המוקנות לעובד בהוראות אישיות שבהסכם קיבוצי אינן ניתנות לויתור". 23. לא זו אף זו. גם אם מדובר היה בהסכם קיבוצי, ספק אם ניתן היה לשלול באמצעותו את זכויותיו של התובע לקידום בדרגותיו, כפי המוסדרות בהסכם קיבוצי אחר, שנחתם בין צדדים אחרים. לעניין זה יש לזכור כי על פי סעיף 23 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז - 1957: "היו חלים על עובד יותר מהסכם קיבוצי אחד, הולכים אחר הוראה שהיא לטובת העובד". 24. אם אין די באמור לעיל, נוסיף ונציין כי עמדת משרד הפנים, כפי שהובאה בהודעה שהוגשה ביום 6/7/08, הבהירה כי ההתחייבות להימנע מתוספות שכר חדשות וקידומים אוטומטיים, הייתה מותנית בהסכמת ועד העובדים. לעניין זה, נזכיר כי הגם שתצהירי הנתבעת הוגשו לאחר הגשת ההודעה כאמור, לא מצאה הנתבעת לנכון, להזמין לעדות מי מבין חברי ועד העובדים ואף לא להביא כל ראיה אחרת, אשר תוכל לאשר את טענותיה בדבר הסכמת הועד להתחייבותה כאמור. יש לזכור כי הסכמי ההבראה עליהם מבקשת הנתבעת להתבסס בהליך זה, אינם חתומים על ידי נציגות העובדים ואף אין בהם כל רמז בדבר עמדת נציגות העובדים בעניין. לפיכך, היה על הנתבעת להביא בחשבון את משמעותה של אי הבאת ראיה להוכחת טענותיה כאמור, באשר על פי הפסיקה: "במשפט אזרחי מותר להסיק מסקנות מאי הופעת צד שכנגד, אשר בידו ידיעות העשויות לסייע לבירור דברים, ואם אין הוא מביא אותן לפני ביהמ"ש, יש בכך חיזוק לדברי היריב..." (ע"א 216/73 חיים סולומונוב נ' עזרא אברהם, פ"ד כח (1) 184). לפיכך, אין די בגרסתו של גזבר הרשות, הטוען כי נציגות העובדים נטלה חלק בגיבוש תכנית ההבראה ואין בידינו לקבל גרסה עמומה זו. במצב דברים זה, לא הוכיחה הנתבעת את הנטען בדבר קיומה של הסכמת נציגות העובדים למהלך. נציין, כי בניגוד לעמדת משרד הפנים, ספק בעינינו אם די היה בהסכמת ועד העובדים כדי להכשיר את המהלך, אולם משקבענו כי לא הוכחה הסכמה כאמור, לא נידרש עוד לסוגיה זו. 25. בסיכומיה, טענה הנתבעת מספר טענות, עליהן נעמוד בקצרה. הנתבעת הפנתה לפסיקת בית הדין הארצי בתיק ע"ע 567/05 נח עמרם נ' עיריית לוד, שם נקבע כי למעביד שיקול דעת בכל הנוגע לקידום בדרגות וכי אפשר שמצב כלכלי קשה, יצדיק החלטה בדבר הקפאת קידומים בדרגות. פסק הדין האמור, עוסק בעניין שונה מזה הנדון לפנינו. באותו מקרה, מקור הזכות לקידום בדרגה הינו שונה מזה שלפנינו, כך שהקביעות הנוגעות ל"שיקול דעת המעביד", אינן רלוונטיות לענייננו. יתרה מזו, הנתבעת לא העלתה בהליך כל טענה לעניין זה, אלא הפוך מכך. הנתבעת לא חלקה על זכותו של התובע לדרגה בחלוף 3 שנים מדרגתו הקודמת, אלא טענה כי ההסכם מונע ממנה לעשות כן (ראה סע' 14 לכתב ההגנה המתוקן). עוד נציין, כי במקרה שנדון בפסק הדין האמור, נתקבלה החלטה לעניין דרגות, במסגרת הליך של ועדה פריטטית, אשר היוותה חלק מן השלבים של מנגנון יישוב הסכסוכים בין ההנהלה לעובדים, על פי חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. גם דרגת התובע, שעמדה לדיון באותו הליך, היתה מכח אותה חוקת עבודה. לא אלה פני הדברים בענייננו, כאשר מקור הזכות הינו בהסכם קיבוצי לרופאים וטרינרים, ועניין הקפאת הדרגות לא היה פרי הסכמת הצדדים ובוודאי שלא פרי החלטת ועדה פריטטית. לפיכך, לא ניתן לגזור מפסק הדין האמור, גזרה שווה לענייננו. טענה נוספת שהעלתה הנתבעת, היתה כי אין צורך בקיומו של הסכם קיבוצי מיוחד, אלא די בהסכם הבראה, כדי לסטות מהוראות הסכם קיבוצי ארצי. לעניין זה, הפנתה הנתבעת לפסק הדין שניתן בתיק עב (חיפה) 2966/04 דאהר סוהיר ואח' נ' נאיף אברהם ומועצה מקומית סאג'ור. גם במקרה זה, מנסה הנתבעת להסיק מסקנות דומות ממקרה שונה בתכלית מן המקרה הנדון בפנינו. באותו הליך, לא נדונה הוראה אישית בהסכם קיבוצי, אלא דובר בו על יישום תכנית הבראה שהיתה קיימת אותה עת, בנוגע למכסת העובדים שיפוטרו במסגרתו. לפיכך, קבע בית הדין, אין בתכנית הבראה חדשה שבאה לאחר מכן, כל מגבלה הנובעת מההסכם הקיבוצי. ברור הדבר, כי קביעות אלה, אינן רלוונטיות לענייננו. 26. די באמור לעיל, כדי לקבוע כי אין בהתחייבותה החד צדדית של הנתבעת במסגרת הסדרי ההבראה, יהיה ניסוחם אשר יהיה, כדי לגבור על זכותו של התובע לקידום בדרגה כפי שפורט לעיל. יחד עם זאת, ולמעלה מן הצריך, נציין כי גם אילו היו הוראותיו של הסכם ההבראה מחייבות בענייננו, הרי שגם אז לא היינו מקבלים את עמדת הנתבעת, הואיל ואנו חולקים על הפרשנות אותה נתנו הנתבעת ומשרד הפנים לסעיף הרלוונטי בהסדר ההבראה. לפיכך, והגם ששאלת פרשנות המונח "תוספות שכר", אינה רלוונטית עוד לענייננו, מצאנו לנכון להביע בתמצית את עמדתנו בסוגיה זו, אשר עמדה על הפרק בהליך. קידום בדרגה, אינו אלא עדכון מעמדו של העובד אצל המעסיק, אשר מוגדר דרך כלל במגזר הציבורי, על פי דירוג ודרגה. כאשר עובד מקודם בדרגה, הרי ששכרו מתעדכן כתוצאה מכך, אולם אין לראות בעדכון שכרו כאמור, בגדר "תוספת שכר חדשה". בעוד ש"תוספת שכר" הינה מרכיב אשר נוסף על שכרו הבסיסי של העובד, הרי שקידום בדרגה המלווה בהעלאת שכר, אינו אלא עדכון השכר הבסיסי המשולם לעובד, עפ"י דרגתו העדכנית. 27. לפיכך, איננו סבורים כי יש לראות בקידומו של עובד בדרגה, כהענקת "תוספת שכר חדשה". 28. מכל האמור לעיל, עולה כי אין בהסכמי ההבראה עליהם חתמה הנתבעת מול משרד הפנים, כדי לשלול את זכותו של התובע לקידום בדרגה, זכות אשר כשלעצמה, אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים. לפיכך, התובע זכאי לדרגה 8, החל מיום 3/8/05, על כל המשתמע מכך, לרבות עדכון שכרו וביצוע הפרשות לקופות הגמל על בסיס שכרו המעודכן. פיצויי הלנת שכר 29. יש להפריד בין תביעת התובע לפיצויי הלנת שכר בגין קידומו מדרגה 6 לדרגה 7, אשר נעשתה באופן רטרואקטיבי, בחודש מרץ 2008, כפי שצוין בכתב ההגנה המתוקן, לבין תביעתו לפיצויי הלנת שכר בגין זכאותו לקידום מדרגה 7 לדרגה 8, כפי שנקבעה לעיל. זכאות התובע לפיצויי הלנת שכר לאור קידומו לדרגה 7 30. בעוד שבכתב ההגנה המקורי, הכחישה הנתבעת את דבר זכאותו של התובע לקידום מדרגה 6 לדרגה 7, הרי שבכתב ההגנה המתוקן, חזרה בה מהכחשתה כאמור והודיעה כי אכן התובע זכאי לקידום בדרגה. בקשה לתיקון כתב ההגנה הוגשה ביום 1/1/08, בעוד הפרשי השכר הנובעים מעדכון דרגתו של התובע, שולמו לו במשכורת חודש מרץ 2008. 31. הנתבעת טענה להגנתה כי תביעתו של התובע לפיצויי הלנת שכר התיישנה בחלקה לפי סעיף 17 א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958, הואיל והיה עליו להגיש תביעתו בתוך שנה מהמועד שבו הולן השכר ולפיכך יש להותיר על כנה רק את תביעת ההלנה הנוגעת לשנה האחרונה טרם הגשת התביעה. 32. הנתבעת הוסיפה וטענה כי מדובר בטעות כנה אשר תוקנה וכי לתובע שולמו הפרשי השכר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כן טענה הנתבעת בדבר מצבה הכספי הקשה. 33. מבחינת ההתיישנות, הרי שהתביעה הוגשה ביום 11.6.07, כך שנכונה טענת הנתבעת, ולפיה יש לבחון רק את חלק התביעה להלנה הנוגע לשנה האחרונה טרם הגשת התביעה, הגם שזכאות התובע לקידום מדרגה 6 ל- 7, הינה מיום 3.8.02. 34. טענות הנתבעת בדבר מצבה הכספי הקשה, לעניין הפחתת פיצויי הלנה, אינן רלוונטיות כאשר הימנעותה מתשלום הפרשי השכר נובעת - לטענתה היא - מטעות כנה הנוגעת לבחינת עצם זכאות התובע לדרגה. לפיכך, עלינו לבחון רק את טענותיה לעניין טעות כאמור. 35. התרשמותנו היא כי הנתבעת אכן טעתה טעות כנה, עת נמנעה מלעדכן את דרגתו של התובע, לנוכח סברה מוטעית כי העסקתו בחלקיות משרה, יש בה כדי להאריך את משך השהייה בין דרגה לדרגה. 36. בדרך כלל רואים את הטעות כבאה לידי סיומה עם הגשת התובענה, עת יכול הנתבע לעמוד על טעותו, תוך הסתמכות על עצה משפטית. יחד עם זאת, גם טעות משפטית יכולה להיחשב לעיתים לטעות כנה (דב"ע מט/104-3 נתור, איחוד סוכני נסיעות נ' גילה פרט, פד"ע כא 387). בענייננו, סבורים אנו כי הטעות המשפטית של הנתבעת, כפי שמצאה ביטויה בכתב ההגנה המקורי אשר תוקן בהמשך ההליך, נופלת במסגרת המקרים בהם יש לראות טעות כנה, באופן אשר מצדיק הפחתת פיצויי ההלנה. בנסיבות העניין, סבורים אנו כי יש להפחית את פיצויי ההלנה בגין תקופת הטעות, לכדי פיצוי בשיעור שנתי של 25% מן השכר המולן. 37. שונים הם השיקולים בכל הנוגע לתקופה שהחל מיום 19.12.07 - מועד הישיבה המקדמית הראשונה בהליך, בה הועמדה הנתבעת על טעותה, באופן אשר בעקבותיו ביקשה לתקן את כתב ההגנה ביום 1.1.08. בכתב ההגנה המתוקן, חזרה בה הנתבעת מטענותיה ביחס לקידום התובע לדרגה 7, כך שהיה עליה לשלם לתובע את מלוא ההפרשים המגיעים לו, ללא דיחוי. למרבה הצער, נמנעה הנתבעת מלשלם לתובע את ההפרשים המגיעים לו באופן מיידי, אלא עשתה כן, לטענתה, רק במשכורת חודש מרץ 2008. לעניין זה, טוענת הנתבעת כי יש להביא בחשבון את מצבה הכלכלי הקשה אותה עת, ואת ההלכות הרלוונטיות בדבר פיצויי הלנת שכר ברשויות מקומיות. 38. סבורים אנו, כי חרף האיחור בתשלום הפרשי השכר בהם הודתה הנתבעת, הרי שלנוכח מצבה הכספי הקשה של הרשות, יש להחיל במקרה זה את ההלכה שנקבעה בעניין עיריית לוד, ולהפחית את פיצויי הלנת השכר לכדי פיצוי בשיעור שנתי של 25% מן השכר המולן. 39. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע, בגין הפרשי השכר (בין דרגה 6 ל-7) אותם היה זכאי לקבל בגין התקופה שמיום 12.6.06 (שנה לפני הגשת התביעה) ואילך, פיצויי הלנת שכר בשיעור שנתי של 25% מהשכר המולן, החל מהמועד הקבוע בחוק לתשלום השכר בגין אותו חודש, עד למועד ששולמו ההפרשים כאמור (ככל ששולמו במשכורת מרץ 2008 כנטען) או ישולמו, בפועל. מפיצויי ההלנה המפורטים בסעיף זה, יש להפחית את הסכומים שהוסיפה הנתבעת על ערכי הקרן, בגין הפרשי הצמדה וריבית, עת שולמו ההפרשים בגין התקופה כאמור. זכאות התובע לפיצויי הלנת שכר לאור קידומו לדרגה 8 40. בכל הנוגע להפרשי השכר שנתבעו בגין זכאות התובע לדרגה 8 ופיצויי ההלנה בגינם, טענה הנתבעת, בנוסף על טענת ההתיישנות שפורטה לעיל, כי עסקינן במחלוקת כנה בדבר עצם החוב המצדיקה ביטול פיצויי הלנת השכר או לכל הפחות, הפחתתם בהתאם להלכת עיריית לוד, בשים לב למצבה הכלכלי הקשה של הרשות. 41. מבחינת ההתיישנות, הרי שכאמור התביעה הוגשה ביום 11.6.07, כך שנכונה טענת הנתבעת, ולפיה יש לבחון רק את חלק התביעה להלנה הנוגע לשנה האחרונה טרם הגשתה, הגם שזכאות התובע לקידום מדרגה 7 ל- 8, נקבעה מיום 3.8.05. האם מדובר במחלוקת כנה? בעניין זה, נוטים אנו לקבל את עמדת הנתבעת. העובדה כי לא רק הנתבעת סברה כי ניתן למנוע מהתובע קידום בתקופת הסכם ההבראה, אלא גם נציגי משרד הפנים סברו כך, מלמדת יותר מכל, כי מדובר במחלוקת כנה בדבר עצם החוב, המצדיקה הפחתת פיצויי ההלנה לכדי הצמדה וריבית בלבד. 42. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע בגין מלוא הסכומים להם זכאי התובע להפרשי שכר שבין דרגה 7 לדרגה 8 מיום 3.8.05 ואילך, הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מן המועד הקבוע בחוק לתשלום השכר, שהתוספת משולמת בגינה ועד למועד בו תשולם בפועל. הפרשות לקרן פנסיה וקרן השתלמות 43. בתביעתו, טען התובע כי הנתבעת אינה מעבירה באופן סדיר את ההפרשות המתחייבות לקרן הפנסיה (מבטחים) וקרן ההשתלמות, בגין שכרו, ולפיכך דרש כי בית הדין יורה לנתבעת להעביר לידי התובע את הסכומים החסרים על מנת שיוכל להפקידם בעצמו בקרנות. 44. כפי העולה מתצהירו של גזבר הנתבעת והנספחים שצורפו לו, הרי שלאחר הגשת התביעה, חתמה הנתבעת עם קרן הפנסיה מבטחים ועם קרן ההשתלמות לעובדי הרשויות המקומיות, על הסדר תשלומים, הנוגע לכלל עובדי הנתבעת לרבות התובע, במסגרתו הוסדרו תשלומי ההפרשות שטרם הועברו. 45. במצב דברים זה, ולנוכח העובדה כי התובע זנח סוגיה זו בסיכומיו, התייתר הצורך בדיון והכרעה לעניין זה. סוף דבר התובע זכאי לדרגה 7 החל מיום 3/8/02 ולדרגה 8 החל מיום 3/8/05 ולכל הפרשי השכר וההפרשות הסוציאליות הנובעים מעדכון דרגתו כאמור, זאת בצירוף פיצויי הלנת שכר / הצמדה וריבית, כפי שפורט לעיל, ובהפחתת הסכומים ששולמו לתובע, לאחר הגשת התביעה, בגין עדכון דרגתו לדרגה 7, ככל ששולמו. הסכומים כאמור ישולמו בתוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה. 47. הנתבעת תשלם לתובע סך של 7,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. 48. לצדדים הזכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום ממועד קבלתו. חוזהוטרינריההסכם קיבוצי