תביעה זו עניינה תשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. רקע עובדתי 1.התובע עבד כנהג בשירות הנתבעת מחודש 3/93 ועד לחודש 9/99. 2.התובע פוטר לאחר שנתפס בגניבת מוצרים בכמויות סיטונאיות ממחסן הנתבעת יחד עם שותף נוסף. 3.התובע הועמד לדין, הודה בביצוע המעשים המיוחסים לו לעניין הסגת גבול פלילית וגניבה, אך עקב החרטה על מעשיו ובמסגרת הסדר טיעון שאליו הגיע עם התביעה הפלילית, נגזר דינו ללא הרשעה. 4. ביום 23.10.03 פנה התובע להנתבעת בדרישה בכתב לתשלום פיצויי פיטורין (נספח ג' לכתב התביעה). 5.ביום 16.11.03 השיבה הנתבעת לדרישה הנ"ל - "בתשובה למכתבך מיום 23.10.03 הנו להודיעך כדלקמן: 1.בניגוד לאמור בסעיף 2 למכתבך מרשך לא פוטר ללא נימוק סביר אלא בשל עבירה חמורה בגינה הוגשה תלונה למשטרה. בדיקתנו במשטרה העלתה כי מרשך אכן הורשע בדין. 2. למרות האמור לעיל החברה היתה מוכנה לשחרר את הכספים העומדים לזכות -אם עומדים-בניכוי מרכיב פיצוי פיטורין להם אינו זכאי עפ"י הנסיבות אך מרשך לא הגיע לקבל את מכתב השחרור. מרשך מתבקש לפנות למחלקת כוח אדם בחברה." (נספח ד לכתב התביעה) 6.ביום 17.02.04 הגיש התובע את תביעתו לבית הדין. 7.הצדדים הסכימו על המסכת העובדתית וביקשו להגיש סיכומיהם בכתב לעניין השאלה - האם זכאי התובעת בנסיבות פיטוריו לתשלום פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת. טענות התובע 8.לטענת התובע, זכאי הוא לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת למרות נסיבות פיטוריו. טוען התובע כי אמנם הודה בגניבת מוצרים, אולם הנתבעת לא הביאה כל ראיה לעניין גובה הגניבה ומהות הנזק שנגרם לה אף בצירוף דו"ח החוקר לכתב ההגנה ועניין זה עומד לזכותו של התובע מה גם , לטענת התובע , שמדובר בזוטי דברים. בנוסף, טוען התובע כי עבד בכל התקופה בנאמנות ובמסירות ללא דופי למעט המחדל שאירע נשוא העבירה הפלילית. מוסיף וטוען התובע כי נפגע קשות מעצם הפיטורין, מהעמדתו לדין וכי נותר תקופה משמעותית ללא עבודה עת שמצבו הכלכלי היה קשה וכי על בית הדין לאזן בין העונש הראוי לתובע בגין העבירה שביצע לבין התנהגותו משך כל השנים וכי הפסיד זכויות פנסיה לו ולמשפחתו ובכך קיבל עונש כבד. מעבר לכך, טוען התובע כי נהג להפקיד בכל התקופה מתוך ניכוי שכרו הפרשה לקופת פיצויים ובכך שחרור קופת הפיצויים לא יסב נזק כלשהו לנתבעת. טענות הנתבעת 9.לטענת הנתבעת, פוטר התובע לאחר שנתפס ביום 30.8.99 בעת ביצוע גניבת מוצרים ממחסן הנתבעת כאשר תפיסת התובע נעשתה לאחר שרשרת גניבות בשיתוף עם שומר המחסן. לטענתה, לאור שרשרת הגניבות, הזמינה מעקב של חברת חקירות אשר ביצעה מעקב מצולם וכן מעקב ותפיסה. בעקבות תפיסת התובע וחברו, נערך חיפוש בבתיהם ובבית השותף נתפסו כמויות סחורה נוספות השייכות לנתבעת וכן סחורה שנתפסה במכונית התובע. הנתבעת טוענת כי היתה זכאית לפטר את התובע ללא הודעה מוקדמת לאור נסיבות הפיטורים ואין כל חשיבות לעובדה כי נמצא אשם אך לא הורשע בדין , די בכך כי נמצא אשם על מנת לפטור את הנתבעת מתשלום פיצויי הפיטורים.. לטענת הנתבעת , לא הוכיח התובע כל נסיבות מקלות וכי לא מדובר בגניבה חד פעמית ופעוטת ערך כפי שנטען על ידי התובע. ההכרעה 10. הוראות סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 קובעות - "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד." ואילו הוראות סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 קובעות - "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו על עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר שלעובדים." במקרה דנן לא טענו הצדדים להסכם קיבוצי החל עליהם ועל כן יש לנהוג כמצוות סעיף 17 לחוק פיצוי פיטורים. הלכה פסוקה היא כי - "תקנון העבודה", בהיותו ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, מנחה את בית-הדין מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, היינו בכל אותם המקרים שאין הסכם קיבוצי כאמור בסעיף 16 לחוק... (ראה דב"ע לו/2-3 חלפון נ' מדינת ישראל (לא פורסם)". 11.סעיף 53 להסכם קיבוצי כללי - תקנון עבודה בתעשיה קובע- "עשה עובד אחת מאלו: (א) הפר משמעת באופן חמור; (ב) ... (ג) גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה, (ד) ... (ה) ... (ו) ... (ז) ... (ח) ... (י)עבר עבירה פלילית חמורה; יהיה צפוי: (א) להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום. (ב) לפיטורין ללא הודעה מוקדמת/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורין. (ג) לפיטורין ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים." 12.הפסיקה קבעה את מידת הנטל ומידת ההוכחה במקרים האמורים: "...הרוצה להוציא עובד ממסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים, עליו הראיה כי יש לשלול מהעובד פיצויי פיטורים...(ראה דב"ע לג/58-3 האוניברסיטה העברית ירושלים נ' מינטל, פד"ע כה 65, 68)", "מידת ההוכחה הדרושה להוכחת ביצוע עבירה פלילית במסגרת משפט אזרחי, שונה מזו הדרושה במסגרת משפט פלילי. כמות ההוכחה האמורה פחותה מזו הנדרשת בהליכים פליליים, אך גבוהה מרמת ההוכחה הדרושה בהליכים אזרחיים רגילים. ככל שמבקשים לייחס לצד שכנגד ביצוע עבירות רציניות המטילות סטיגמה, שיש עימה משום קלון, נדרש בעל הדין לראיות בעלות משקל רב וכבד יותר מזה הדרוש במשפטים אזרחיים רגילים ... (ראה דב"ע נו/28-3 רומן בני ברק (1988) בע"מ נ' פרנסיס (לא פורסם); ע"א 475/81 זיקרי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 וע"א 670/79 הוצאת עתון הארץ בע"מ נ. מזרחי, פ"ד מא(2) 169)." "מעביד הטוען כי אינו חייב בתשלום פיצויי פיטורים כאשר פיטר את העובד בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה (ראה דב"ע לו/1-3 הלמן - וישנגרד, לא פורסם; הובא בדב"ע מז/4-3 שלפי - אגד בע"מ, פד"ע יט 49, 56)." 13.מעיון בגזר דין ללא הרשעה אשר ניתן ע"י ביהמ"ש השלום (באר שבע) בעניינו של התובע עולה, כי התובע הודה בעבירה המיוחסת לו ע"י הנתבעת, על כן בנסיבות הללו אין הנתבעת חייבת בכל הוכחה נוספת מעבר לעצם קביעת האשמה במסגרת גזר הדין. יתרה מזו, דו"ח חברת החקירות אשר צורף כנספח א' לכתב ההגנה, מדגיש את חומרת מעשיו של התובע אשר ביצע גניבות לאורך זמן בשותפות עם אחר, כאשר לא מדובר במעשה חד פעמי ומתוך דחף רגעי אלא בשרשרת גניבות מתוכננת. יצויין כי לא היתה כל מחלוקת בין הצדדים לעניין דו"ח חברת החקירות. 14.הלכה פסוקה היא - "במקרה של גניבה יש להחמיר עם עובד עד כדי העונש המשמעתי המירבי (ראה דב"ע נה/125-3 מחמוד ג'יראת נ' המוסד הנוצץ בע"מ (לא פורסם)" "ומקום בו יוכח כי עובד גנב ממעבידו, אין כל מקום להתייחס אליו בסלחנות (ראה דב"ע נו/166-3 מירבי יהודאי נ' סופר פארם זינת (לא פורסם)". 15.אין מקום לקבל את הטענה כי מדובר בזוטי דברים. כאמור מדובר בשרשרת מעשים מתוכננים ולא בדחף רגעי. התובע זכה להתחשבות בעובדה כי נעדר הוא עבר פלילי וזאת במסגרת ההליך הפלילי שם נמנע בית משפט השלום מלהרשיעו אף שמצאו אשם בעבירות גניבה והסגת גבול פלילית. 16.איננו סבורים כי המקרה דנן הוא המקרה בו יש מקום להקל עם התובע. אכן עצם הפיטורים מהווים ענישה בפני עצמה. אך בפיצויי הפיטורים יש משום גמול לעובד שפוטר ואילו בנסיבות פיטוריו של התובע איננו סבורים כי יש מקום ליתן לו גמול מעין זה. (ראה לעניין זה גם דב"ע לז/33-3 חברת נוימן, ברזל לבניה 1974 בע"מ נ' עמד מסראווה, פד"ע ח' 315; דב"ע מו/60-3 "אסם" בע"מ נ' משה מאיר, פד"ע יח 136). יש גם לזכור כי בהענקת פיצויים לעובד שגנב בנסיבות שלפנינו, יש גם משום הפחתת האפקט ההרתעתי לעובדים אחרים אשר יכולים לחשוב כי חוטא יכול ויצא נשכר ותוצאה כזו תהא בלתי נסבלת. 17.באשר לדמי ההודעה המוקדמת - לא יכול להיות חולק כי בנסיבות בהן מועל עובד ברכוש מעבידו, אין לדרוש מהמעביד להמשיך ולהעסיקו בשירותיו ולו יום אחד נוסף. לא מדובר כאן על מצב בו בוחר מעביד לוותר על המשך העסקתו של עובד בתקופת ההודעה המוקדמת, שאז יהא חייב בתשלום חלף הודעה מוקדמת, אלא במצב בו אין המעביד יכול להמשיך את העובד בשירותו מבלי שיחשוש כי העובד יגרום לו נזק. בנסיבות בהן הביא העובד על עצמו את הפסקת עבודתו על אתר, אין הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת. אחרית דבר 18.לאור כל האמור, אנו קובעים כי הנתבעת רשאית היתה לפטר את התובע לאלתר, ללא הודעה מוקדמת תוך שלילת פיצויי פיטורין. בשל כך, דין תביעת התובע להדחות. עם זאת, על הנתבעת לשחרר לידי התובע את כספי התגמולים המופקדים עבורו ועל שמו (לרבות תגמולי מעביד) תוך 30 יום. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק אשר ישולמו תוך 30 יום. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. חוזההסכם קיבוצי