איחור באספקת שיש

בפניי בקשה למתן רשות להתגונן. המצהיר נחקר על תצהירו ולאחר החקירה סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם. התביעה הינה לתשלום בעבור אספקת שיש בהתאם להסכם בסכום של 54,728 ₪, ולאחר הדיון הופחת הסך של 8,565 ₪, ולכן נותרה יתרת תביעה על סך של 46,163 ₪. טענות הנתבעת: הנתבעת טוענת כי השיש סופק שלא בהתאם למועדים שהוסכמו ובכך ביצעה התובעת הפרת הסכם. הנתבעת טוענת כי השיש שסופק היה פגום ולכן נגרמו לה נזקים בגין הפגמים, העבודות הנוספות וכד. עוד טוענת הנתבעת כי היא רשאית לקזז את הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהאיחור במסירת השיש, וכתוצאה מהפגמים שנוצרו עקב משלוחי שיש פגום. טענות התובעת: התובעת טוענת כי הנתבעת אינה יכולה להעלות טענות לעניין האיחור ולנזקים שנגרמו לה עקב אספקת שיש פגום לאור העובדה כי ביטלה את ההסכם. התובעת טוענת כי אם הנתבעת טוענת שההסכם בוטל, הרי קמה לה חובת ההשבה, כך שאו שהנתבעת תחזיר את השיש, ומאחר ואינה יכולה לעשות כן, תואיל לשלם עבורו, אך אינה יכולה מצד אחד לטעון לביטולו של ההסכם מאידך להמשיך ולהחזיק את השיש בידיה. עוד נטען כי הנתבעת מודה שנעשה בשיש שימוש, השיש סופק בחודש מאי ובחודש אוקטובר טרם שולם בעבורו ולכן התובעת טוענן כי כל הטענות שמעלה הנתבעת מופרכות. דיון: לאחר שמיעת המצהיר מטעם הנתבעת אני סבורה כי אין מקום להורות על מתן רשות להתגונן. אין מחלוקת כי השיש שסופק על ידי התובעת הותקן בבניינים שניבנו על ידי הנתבעת. עוד אין מחלוקת כי ביחס ליתרה שנותרה ולא הותקנה, הנתבעת סירבה להחזירה לתובעת, כלומר, הנתבעת עשתה שימוש מלא בשיש. הכלל הוא כי כאשר מועלת טענה שבמומחיות על הטוען להמציא חוות דעת מומחה. כב' השופט א' רובינשטיין קובע ברע"א 1793/07 דניאל יופה נ' מדינת ישראל - מנהלת נמל יפו, תק-על 2007(4), 2762, כדלקמן: "אך אפילו הנחנו כי במקרה דנא ניתן לקזז, קיזוז יש לפרט כדבעי. המשיבה הפנתה לע"א 1907/06 קליברה נ' בנק המזרחי (טרם פורסם) (2007) (השופט אלון) ולאסמכתאות דשם (פרשת קיהל הנזכרת, וכן ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי, פ"ד מ(2) 769, 767 (1986)). בעניין אריאן נקבע מפי הנשיא שמגר, כי טענת קיזוז מצריכה "להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליה היא מבוססת... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא, ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן ". דברים אלה מתיישבים עם ההיגיון: הטוען ברצינות לקיזוז צריך היה להציג נתונים במיוחד לגבי ירידת הערך הנטענת, כגון הערכה על פי חוות דעת מומחה או בדרך מקצועית אחרת. דבר זה לא נעשה. כך כמסתבר, גם לגבי ההודעה הנדרשת בסעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי) כשלעצמה (ראו פרשת התעשייה האווירית לישראל נ' צור גת הנזכרת, 735-734, וכן מ' דויטש, פרשנות הקודכס האזרחי א', ס' 2.22 בעמ' 182". (שם, 2765). בענייננו, הנתבעת העלתה טענת קיזוז, ובה עתרה לקזז סכומי עתק, בשיעור העולה על פי ארבע מסכום התביעה, אולם מעבר לקביעת סכומים שרירותית אותם היא מבקשת לקזז, לא תמכה את הטענה בחוות דעת המתייחס לטענת הפגמים הנטענת. ביחס לטענה לעניין האיחור באספקת השיש; הנתבעת טענה לקיזוז נזקים, בגין חיוב תקורות בסכומים, אדירים, כגון אי שחרור מנוף, מנהל עבודה באתר, כאשר כל הטענות מועלות באופן סתמי, ולא מוסבר מה הקשר שבין המנוף לאיחור באספקת השיש, לא פורט המועד שבו הותקן המנוף באתר העבודה, לא פורט המועד שבו המנוף הוצא מאתר העבודה, אלא הנתבעת מבקשת לקזז את התובעת בתשלום סכום של 75,600 ₪, בעבור שלושה חודשים השכרת מנוף, על יסוד מה? מעיון בכרטסת שצורפה על ידי הנתבעת, נלמד כי החיוב בגין איחור לשיש בזמן אמת היה 19,584 ₪, מדוע צמח הסכום ל- 192,000 ₪, לנתבעת הפתרונים. עוד יש לציין כי המדובר בחיוב שהנתבעת צירפה בכרטסת שלה, כלומר, הנתבעת היא שבחרה לחייב כך, אך מהו היסוד לחיוב ? לא ברור. כלומר, הנתבעת מבקשת לקזז בגין פגמים ללא כל חוות דעת, בלא שיש פירוט המתייחס לפגמים ובעוד המצהיר מטעמה אישר כי מרביתו של השישי הותקן בפועל, וכי ביחס לחלק הנותר הנתבעת סירבה להחזירו. הנתבעת מבקשת לקזז סכומים בגין איחור, כאשר הסכומים שנטענו, אין להם כל ביסוס עובדתי, והם סכומים הלקוטים מדעתה של הנתבעת, ולא הונחה התשתית העובדתית המבססת ומפרטת את הנימוקים לטענת החיוב שמבוקש לקזזו. בפסקי הדין שהנתבעת ציטטה, נדונה עצם שאלת זכותה של נתבעת להעלות טענת קיזוז במסגרת בר"ל, ואכן אין מניעה להעלות טענת קיזוז, אלא שבצד הזכות קיימת החובה להיכבד ולפרט את פרטי ההגנה, אין פירוט משמעותו העלאת רשימת מחירים וסכומים אלא יש לפרט את הטענות כדרך שמעליו תביעה שכנגד, היינו, את הסכום ואת הבסיס העובדתי והמשפטי לזכות הנתבעת לקזז בגינו. לדוגמא , ביחס לתקורות, מדובר באתר בנייה, מדוע כל התקורות אמורות לחול על התובעת בגין איחור שיש אם היה? מה היה מצב הבניה באותו מועד, מיהם מנהלי העבודה, שנטענן כי התבטלו בגין איחור באספקת השיש, מדוע נדרש סכום של 19,584 ש"ח בעבור בטלת עובדים סיניים? האם יש אסמכתא לתשלום לעובדים אלו למרות שלא עבדו? לפיכך, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. הנתבעת תשא בתשלום הוצאות הדיון בסכום של 1,000 ₪ + מע"מ מזכירות תשלח החלטתי לצדדים. צרכנותשישקבלת מוצר באיחוראספקה