בפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיבה בסך 23,200 ₪. המבקשת מנהלת מרכז קניות ובילוי. המשיבה הינה חברה העוסקת במתן שירותי פרסום ושיווק. ביום ה-1.1.09 או בסמוך לכך, נחתם הסכם התקשרות בין המבקשת לבין "ירקוני - בן נתן פרסום ופיתוח שיווקי" (להלן: "השותפות") לשנים 2009-2010, בו הוסכם, כי השותפות תספק למבקשת שרותי פרסום, הכוללים בין היתר: תקשורת שיווקית למותג, לווי אסטרטגי ופיתוח תוכנית שיווקית, ביצוע עבודות קמפיין, ומתן שירותי קריאייטיב ורכש מדיה (נספח א' לכתב התביעה). כמו כן הוסכם, כי עבור הליווי השוטף תשלם המבקשת לשותפות עבור ריטיינר תשלום חודשי קבוע בסך 10,000 ₪ לא כולל מע"מ. ביום 28.12.09 הסכימו הצדדים לשותפות, ג'רי ירקוני וענת בן-נתן, על פירוק השותפות, החלטה זו נתקבלה במסגרת ת"א 28682-12-09 ירקוני פרסומאים (1995) בע"מ נ' ענת בן נתן פרסום בע"מ (נספח 2 לבקשה). כתוצאה מכך יכול היה כל לקוח של השותפות לבחור עם מי מיחידי השותפות להתקשר. המבקשת המשיכה לקבל שירותי פרסום מחברת ירקוני פרסום וייעוץ בשיווק בע"מ עד סוף חודש פברואר 2010, ומחודש מרץ 2010 ואילך התקשרה עם ענת בן נתן פרסום בע"מ (להלן: "בן נתן"). אין חולק על חתימת המבקשת על הסכם ההתקשרות לשרותי פרסום וייעוץ עם השותפות (ולא עם המשיבה), כמו כן אין חולק כי במהלך שנת 2009 עד ליום 28.12.09, אכן ניתנו שרותי פרסום ע"י השותפות, וכי החל מחודש 1/10 ועד לחודש 3/10 שרותי הפרסום ניתנו ע"י המשיבה עצמה. המחלוקת הינה אודות חבות המבקשת כלפי המשיבה עבור חודשים אפריל ומאי 2010, אשר אליה מתכחשת המבקשת, וכמו כן בעניין החלתו של סעיף 6.8 להסכם ההתקשרות, אשר הוסף בכתב יד ע"י מנכ"ל המבקשת, ובו נקבע כי הודעה בדבר סיום ההתקשרות בין הצדדים תינתן בהתראה של 60 יום (נספח מס' 1 לבקשה, סעיף 6.8) על ההתקשרות שמיום 1/1/10. הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה. לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה עשירית, תשס"ט), בעמוד 403: "בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז". ביהמ"ש חייב לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית. על טענות המבקש להיות מפורטות, למסור מסכת עובדתית מלאה, ולעמוד במבחן החקירה הנגדית. ביום 13/7/11 נחקר בפניי מר בני חליף, המצהיר מטעם המבקשת, ובאי כח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. מתן ההחלטה התעכב עקב עומס התיקים, ועם הצדדים הסליחה. טענות ההגנה המבקשת טוענת כי עם פירוקה של השותפות פקע הסכם ההתקשרות, והצדדים לו שוחררו מהתחייבויותיהם, ומשנודע לה על פירוק השותפות ניתנה בידה האפשרות לבחור עם מי מבין הצדדים לשותפות שפורקה ברצונה להתקשר בהתקשרות חדשה. המבקשת טוענת כי בסמוך לפירוק השותפות, הודיעה למר ג'רי ירקוני כי בחרה להתקשר עם בן נתן, אולם מאחר והנ"ל נזקקה לתקופת התארגנות, הגיעו המבקשת והמשיבה להסדר חדש זמני, לפרק זמן קצר, לפיו תספק המשיבה שרותי פרסום למבקשת, וזאת עד להודעה חדשה. כמו כן טוענת המבקשת כי ביום 17/2/10 הודיע מנכ"ל המבקשת למנכ"ל המשיבה כי העסקתה הזמנית הגיעה לסיומה. אף שבמהלך חודש 3/10 סופקו רק שני פרסומים, שילמה המבקשת למשיבה "לפנים משורת הדין" תשלום חודשי מלא בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. כאמור טוענת המבקשת כי החל מחודש אפריל 2010 החלה לקבל שירותי פרסום מבן נתן, ולאור העובדה שבמהלך החודשים אפריל-מאי 2010 לא ניתנו שרותי פרסום ע"י המשיבה, ממילא היא אינה זכאית לתשלום כלשהו. דיון "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן" (כב' השופטת איילה פרוקצ'יה בע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ. הטענה כי עם פירוקה של השותפות פקע גם תוקפו של הסכם ההתקשרות בין המשיבה לשותפות, אפשרית, וכך גם הטענה לפיה משבחר המבקש להתקשר בהתקשרות חדשה ואף זמנית כדבריו עם המשיבה, ובכך יצר התחייבות עסקית חדשה למתן שירותי פרסום עם המשיבה, שלא חלות עליה הוראות ההסכם עם השותפות. "מקום שהסכמות בעל פה נעשו לאחר כריתת החוזה והן מעוגנות גם בהתנהגות בפועל, יש לראות בכך שינוי להסכם הכתוב ויצירת הסכם חדש, שביטל את הוראת הסעיף בחוזה הדן במועד תוקפו, בעוד ששאר סעיפי החוזה, נשארו בעינם ויש לפרשם בהתאמה לאותו השינוי שהוסכם. חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים והתכלית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. התכלית הסובייקטיבית היא אומד דעתם של הצדדים - המטרות, האינטרסים והתכלית שהצדדים גמרו בלבם ונתנו לכך ביטוי חיצוני בהתנהגותם. באומד דעת זה עוסק סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973..." (ת.א. (מחוזי מרכז) 6661-03-08 שני - אהרוני יזום והשקעות 1995 בע"מ נ' רחל שרון (5.7.2010 )). טענת המשיבה כי במהלך שנת 2010 סיפקה למבקשת שרותי פרסום, ואף ניהלה קשרי לקוח ספק שוטפים לא נסתרה ע"י המבקשת, ואף חוזקה בחקירת המבקש ע"י ב"כ: "ש. לגבי חודש 1/10 היו ביניכם קשרי עבודה פגישות ישיבות? ת. כמובן כן... (פרוטוקול עמ' 6, שורות 5-8). כמו כן בהציגו תכתובת דוא"ל מיום 24/1/10 ובו הזמנה אישית לחגיגת בר המצווה של בנו של מנכ"ל המבקשת (המסומן כמש/2) ואשר בה השתתף מנכ"ל המשיבה (פרוטוקול, עמ' 7, שורה 18). לא נסתרה טענת המשיבה כי מעבר ליחסי לקוח ספק נתקיימו גם יחסי חברות בין מנכ"ל המשיבה לבין מנכ"ל המבקשת. טענתו של נציג המבקשת כי הודיע ביום 17/2/10 על סיום ההתקשרות בין המבקשת לבין המשיבה אינה נתמכת בשום מסמך התומך בטענה זו, והמצהיר אישר כי לא הודיע זאת בכתב, כמקובל במקרים מעין אלה: "מדובר בתקופה שבה קידמתי את המזכירה שלי לתפקיד של מנהלת שיווק... ואכן לא הוצאתי מייל ולא משהו כתוב" (פרוטוקול, עמ' 8, שורות 7-18). עם זאת המצהיר, מר חליף, עמד על כך שהוא הודיע למר ירקוני, "באופן אישי" על סיום העסקת המשיבה (פרוטוקול, עמ' 7, שורות 25-29, עמ' 8, שורות 1-2). אין חולק כי התנהלותה זו של המבקשת מעוררת תמיהה לנוכח העובדה כי נציגה, המשמש בתפקידו כמנכ"ל ובעל תפקיד בכיר בשורותיה של המבקשת, הינו בעל ניסיון בעולם הניהול המסחר, והשיווק בקניונים, ומתוקף תפקידו, הינו אחראי בין היתר על הסכמי התקשרות עם ספקים, ואף נוהג להוציא תכתובות דוא"ל ולעמוד על העלאת הדברים על הכתב, כפי שעלה ממש/1, ההתכתבות בין מר חליף למר ירקוני מנובמבר 2011. באותה מידה ניתן לומר כי לאור היחסים החבריים בין מר חליף למר ירקוני, אין חובה כי כל הסכמה תועלה על הכתב. אין להכריע בבקשת רשות להתגונן על סמך מהימנות או דרכי הוכחה: "בית המשפט אינו רשאי, בשלב זה, להיכנס לגופו של עניין ולדון במהימנות העדים... בשלב זה של הבקשה לרשות להתגונן ראוי רק לבדוק אם יש בטענות הנתבע סיכוי כלשהו להגנה בפני התביעה, בעוד שהשאלה באיזו מידה יעלה בידי הנתבע להוכיח את טענותיו אינה בת דיון כלל. ובוודאי שבית המשפט איננו בודק אם הנתבע הוכיח את הטענות המשמשות בסיס לבקשתו" (ד. בר-אופיר, "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית (2008), עמ' 250). אין חולק כי בחודש מרץ 2010 המשיבה עדיין פרסמה את המבקשת, כי ההיקף (כ-18,000 ₪) היה נמוך יחסית לחודשים קודמים ומאוחרים (כ-60,000-70,000 ₪ לחודש), וכי המבקשת שילמה עבור חשבונית חודש מרץ (סעיף 15 לתצהיר ונספח 3 לבקשה). התביעה הינה בגין החודשים אפריל ומאי 2010, בהם לא ביצעה המשיבה כל פרסום עבור המבקשת, והובאו ראיות לכך שבן נתן ביצעה פרסומים עבור המבקשת בהיקפים גבוהים, והמבקשת שילמה לבן נתן (נספח 3 לבקשה: חשבוניות וקבלות מבן נתן). עוד צורף הסכם התקשרות בין המבקש לבין בן נתן (אינו נושא תאריך, אך לא נחתם לפני חודש מאי 2010, ככתוב בכותרתו) לתקופה של שנה מיום 1/4/10 (נספח 4 לבקשה). הסיכום הינו כי לפי הראיות שבפניי כעת, אני מקבלת את טענת המבקשת לפיה אין התחייבות שלה לשלם למשיבה עבור התקופה של חודשים אפריל-מאי 2010, מאחר וההתחייבות מול השותפות (נספח א' לכתב התביעה) פקעה עם פירוק השותפות, כי ההסכם, לפיו ניתנו שירותים ע"י המשיבה בתקופה שמינואר עד מרץ 2010, היה זמני וניתן לביטול בכל עת, כי ההסכם בוטל ביום 17/2/10 בשיחה אל מר ירקוני, וכי המשיבה לא נתנה למבקשת שירותים בתקופה נשוא התביעה, אלא בן נתן. ההגנה ראוייה לבירור, ולא ניתן לומר כי היא קלושה או דחוקה, והבקשה מתקבלת ללא תנאי. לאור נימוקי ההחלטה, איני מוצאת מקום לעשות צו להוצאות ללא קשר לתוצאות הסופיות של פסק הדין, והוצאות ניהול ההליך יילקחו בחשבון בפסק הדין הסופי. חוזה שירותחוזהפרסוםשירותי פרסום