הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של ביצוע עבודות במקרקעין ללא היתר - עבירה לפי סעיפים 145 ו-204 (א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965, בכך שבנה תוספת למבנה קיים בשטח כולל של 279 מ"ר. לטענת הנאשם היו אי הבנות מצידו בקשר לקיומו של ההיתר מאחר שהוא פנה לאדריכלית אירית אמיר עוד בטרם החל את הבניה, ואפילו נפתח תיק בענינו ברשות ופורסם דבר הבקשה בגין העברת זכויות בניה מקומה לקומה, בשלושה עתונים (הן בשפה העברית והן בשפה הערבית) ומשום מה סבר כי בכך מילא אחר הדרישות, והחל בבנית המבנה נושא כתב האישום. עיון במוצגים שהציג בפני ב"כ הנאשם אכן מגלה כי המוצגים נ/1 -נ/3 תומכים בדבריו של הנאשם כי החל בהליכי קבלת ההיתר טרם הבניה. ברור כי הנאשם חייב היה לוודא שאכן יש היתר בניה! במהלך העבודה הוצא צו הפסקת עבודה (ת/4), צו שהנאשם בחר משום מה להתעלם ממנו, ואף השלים את הבניה חרף הצו המינהלי האמור. כך שנראה לי כי דבריו שהזכרתי לעיל בקשר לחוסר הידיעה, הוא בלשון המעטה - היתממות. צו ההריסה שהוצא בהמשך (ת/5) לא בוצע, מחוסר סיוע של המשטרה לבצעו. בין לבין, ולאחר שהבין הנאשם כי יש לפעול בצורה החוקית המתחייבת מהבניה אכן הניע את המהלכים הצריכים לקבלת ההיתר. ביום 14.9.03 הודה הנאשם בעבירות המיוחסות לו, וביקש שהות לטעון לעונש כדי שיוכל להציג בפני בית המשפט את ההיתר, או לפחות להראות את ההתקדמות שחלה בענינו. ואכן לישיבת הטיעון לעונש, הציג בפני ב"כ הנאשם את הפעולות שנעשו בענינו של הנאשם, עד להפקדת התכנית המפורטת אחר המלצת הועדה המקומית, עובדות שאושרו ע"י ב"כ המאשימה. לדעת ב"כ הנאשם תוכשר הבניה בזמן הקרוב מאחר שההליכים עומדים כבר בפני סיום, גם ב"כ המאשימה מסכימה כי אם לא יתקבלו התנגדויות הרי בסופו של ההליך תוכשר הבניה. אין צורך להמשיך ולצטט את כל פסקי הדין הרבים כי עבריינות בניה היא נפוצה ויש לשרשה. אמירות מסוג זה נדושות עד כי נדמה שאין פסק דין שענינו עבירות על חוק התכנון והבניה שאין נזכרת התופעה של עבריינות הבניה. גם סבורה אני כי אין להרשות מצב שבו מתבצעת פעולה חד צדדית ע"י הבונה, פעולה המציבה את הרשויות בפני עובדה מוגמרת, והרשות נדרשת רק להכשיר את הבניה, לעתים גם את השינויים שנעשו במהלך הבניה ואשר היו מסרבלים את הליכי הרישוי לו היו מתקיימים כדין בטרם הבניה. במקרה שלפנינו ניתן היה לקבל היתר בניה והנאשם אף החל בהליכים אלו טרם הבניה, ומשום מה לא המשיך בהליכים אלה! הנאשם הגיש בקשה לבנית מתפרה, כלומר לצרכי עסקיו ומוכנה אני לקולא, לקבל את הטיעון כי אכן המתפרה לא מופעלת וכי קומה א' שנבנתה והמשתרעת על פני 245 מ"ר אכן פנויה, עד לקבלת היתר, וזאת משלא הוכח אחרת. עוד לקולא הבאתי את הודאתו של הנאשם ואת נסיבותיו האישיות - מצבו הבריאותי, וכן נכותה של אשתו. וכן אתחשב לקולא בהליכים העומדים להסתיים ואשר יכשירו מן הסתם את המבנה נושא העבירה בה הורשע הנאשם. ואולם מדיניות הענישה המחייבת אותי להצטרף למלחמה בעבריני הבניה, וכפי שגם קבעתי לעיל המדובר בעברין בניה, שאדישותו לקיום חוק התכנון והבניה, היא שעומדת בבסיסה של העבירה, שאחרת מדוע לא המשיך בהליכי הרישוי אותם התחיל עוד בטרם הבניה?! אין זאת כי היחס לעוברי עבירות הבניה הוא שונה מאשר לעברינים אחרים, ולכן את היחס האדיש לקיומם של היתרי הבניה, יש לשנות. במקרה זה רואה אני לחומרה את התנהגותו של הנאשם אשר ידע כבר על צו ההפסקה ובכל זאת המשיך וסיים את הבניה חרף צו ההפסקה שהוצא ע"י הרשות. עוד אציין את עזות המצח בבנית רחבת ההיקף ללא היתר. הייתי מחמירה את העונש שהיה בדעתי להטיל על הנאשם, אך העובדה כי המבנה עומד אכן על סף הכשרתו ונסיבותיו האישיות של הנאשם הכריעו את הכף מבחינתי שלא למצות את הדין עד תום. אשר על כן אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 1. אני מטילה על הנאשם קנס בסך 33,480 ₪, שישולם ב-10 תשלומים שווים בסך 3,348 ₪ כל תשלום , או 60 ימי מאסר כנגד כל אחד מהתשלומים. התשלומים יבוצעו ב-15 בכל חודש, החל מיום 15.1.04 ובכל 15 לכל חודש קלאנדרי לאחריו. אם לא ישולם תשלום כלשהו במועד שקבעתי, תעמוד כל יתרת הקנס לפרעון מידי. 2. הנאשם ישלם את כפל האגרה בסך 19,166 ₪, בתוך 60 יום מהיום. 3. ניתן בזה צו להריסת המבנה נושא כתב האישום, אולם צו זה לא יכנס לתוקפו אלא בחלוף 9 חודשים מהיום, וזאת על מנת לאפשר לנאשם להשלים את הליכי הכשרת הבניה. לא יבצע הנאשם את הצו, תהיה הועדה המקומית רשאית לבצעו, במקום הנאשם ועל חשבון הנאשם אותו אני מחיבת לשאת בהוצאות ההריסה. 4. צו ההריסה ירשם בפנקסי המקרקעין. זכות ערעור תוך 45 יום. בניההעברת זכויותזכויות בניה