אובדן כושר עבודה צרידות

ערעור זה עניינו החלטת הוועדה לעררים לעניין אי כושר מיום 3.8.09 אשר קיבלה את עררו של המערער וקבעה כי יש לראותו כבעל אובדן כושר בשיעור 60%. רקע עובדתי 1.המערער יליד שנת 1962, נשוי + 6 ילדים. 2.ועדה רפואית לעררים (נכות כללית) אשר התכנסה ביום 2.7.09 קבעה למערער נכות רפואית משוקללת בשיעור 53% בשל הליקויים הבאים: בעיות בקול (20% נכות), ליקוי שמיעה (10% נכות), הפרעות בליעה (15% נכות) וצלקת גסה עם הגבלה בתנועה (30% נכות). 3.בהתאם לחוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות מיום 1.3.09 ובהתאם לחוות דעת פקידת השיקום מיום 22.3.09 הומלץ, כי המערער מסוגל לעבודה חלקית בתנאים מיוחדים, היינו ללא מאמץ גופני, ללא חשיפה לאבק וחומרים כימיים וללא דיבור מאומץ. 4.המערער עמד ביום 18.5.09 בפני ועדת אי כושר מדרג ראשון אשר קבעה כי המערער מסוגל לעבוד בעבודה במשרה מלאה בעבודות מיון, אריזה, ביקורת טיב, ללא תקשורת ולכן לא איבד 50% לפחות מכושרו להשתכר. 5.המערער הגיש ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון. ועדה לעררים אשר התכנסה ביום 3.8.09, רשמה את תלונות המערער וציינה, כי מדובר במבוטח בן 47 נשוי + 6 ילדים, בוגר 11 שנות לימוד. הוועדה הייתה ערה לליקויו הרפואיים של המערער וציינה כי המערער ידוע כלוקה בליקויי שמיעה, בעיות בקול, הפרעות בליעה, צלקת גסה עם הגבלה בצוואר. עוד ציינה הוועדה, כי המערער עבד במשך 3 שנים ב"קירור בני", וזאת עד שנת 1989 ומאז אינו עובד. הוועדה הייתה ערה לקביעתו של הרופא המוסמך המגביל את המערער לעבודה חלקית ללא מאמץ גופני, ללא חשיפה לאבק וחומרים כימיים, וללא מאמץ ודיבור. לדעת הוועדה - המערער מסוגל לעבודות פשוטות כגון - שומר בחניון, עבודות בלתי מקצועיות פשוטות. כמו כן הוועדה מודעת למגבלות לגבי אופן ביצוע העבודה והיקף המשרה. הוועדה הייתה מודעת גם לחוסר בעבר תעסוקתי ו/או חוסר ניסיון בעבודה וחוסר הכשרה מתאימה וציינה כי קיים צמצום באופציות התעסוקתיות באופן חלקי ועל כן יש לראותו כבעל אובדן אי כושר בשיעור 60%. על כן קיבלה הועדה את הערר. טענות הצדדים 6.לטענת המערער, מזה למעלה מ-20 שנה הוא מצוי מחוץ למעגל העבודה, סובל ממגבלות גופניות משמעותיות, לרבות צרידות, שיתוק של שרירי זווית הפה, ירידה חדה בשמיעה, קושי בבליעה, על רקע ניתוח ראש וצוואר בעקבות גוש שנמצא. לדבריו, קיים פער משמעותי בין מכלול הנסיבות הנ"ל לבין קביעת הוועדה לפיה המערער יכול לעבוד בעבודות בלתי מקצועיות פשוטות, כך שלא איבד באופן מלא את כושרו לעבוד. לטענתו, האופי של המגבלות, הופך את ההחלטה לבלתי סבירה וכי יש לראות את מכלול הנסיבות ואת חוסר הקורלציה בין נסיבותיו האישיות של המערער לבין קביעת הוועדה כי מדובר באובדן חלקי של כושר העבודה בשיעור של 60%. 7.לטענת המשיב, החלטת הוועדה מפורטת, מנומקת ועומדת בתנאי סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי. המערער לא הצביע על כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה ולכן יש לדחות את הערעור. הכרעה 8.סעיף 209 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 קובע:- "(א)פקיד תביעות כאמור בסעיף 298 יחליט אם התובע הינו נכה ויקבע את דרגת אי כושרו להשתכר. (ב)בהחלטתו יביא פקיד התביעות בחשבון גם את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך חיוו דעתם בכתב לעניין זה; פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור. (ג)על אף האמור בסעיף קטן (ב) רשאי פקיד תביעות לקבוע לתובע דרגת אי כושר להשתכר, שאינה פחותה מ-75%, אף ללא קבלת חוות דעת של פקיד שיקום". על פי סעיף 209 (ב) פקיד התביעות צריך לקחת בחשבון את השפעת הליקוי על יכולתו של המערער לחזור לעבודה, או לבצע עבודה וזאת בהתעלם מכך אם הוצעה למערער עבודה או אם השתלב בה. לכן, אין כל משקל לעובדה שהמערער לא מקבל עבודה אלא אך ורק ליכולתו לעבוד (דב"ע מ"ח/13-01 גילה גלאור - המוסד פד"ע כ', 122; דב"ע נה/14-01 המוסד - רסין ארקדי פד"ע כ"ה, 541). 9.הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא, מסורה לוועדה המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פני ההחלטה. ועדת אי כושר לעררים, להבדיל מוועדה רפואית, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, היא קובעת עובדות אשר לבית הדין כלים לבחינתם ואכן ישתמש בית הדין בסמכותו להתערב בהחלטתה רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות בחוק (דב"ע שמ/1318-01 יצחק עטיה - המוסד, פד"ע טו', 60). יש צורך להביא בחשבון סיבות אובייקטיביות הנובעות מהליקוי הרפואי שגרם לנכות והשפעותיו של אותו ליקוי על סיכוי ההשתלבות בעבודה של הנכה (דב"ע מח/7-01 מחאג'נה עואני - המוסד פד"ע יט, 365; עב"ל 327/03 עזאת מוהרה - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15.4.04; עב"ל 178/05 ירון שקיר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 3.3.05). בפרשת עזאת מוהרה נקבע, כי - "נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאת דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת". 10.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בפרוטוקול הועדה נשוא הערעור, ובכל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה, כי לא נפלה כל טעות משפטית בעבודת הועדה. לפיכך, דין הערעור להידחות. 11.עיון בפרוטוקול הועדה נשוא הערעור מעלה, כי הועדה היתה ערה למגבלותיו הרפואיות של המערער ולנסיבותיו האישיות וקבעה בהחלטה מנומקת, שפורטה לעיל (סעיף 5 לפסק הדין) כי המערער לא איבד למעלה מ-60% מכושרו להשתכר. 12.עיון בתיק מעלה עוד, כי גם לדעת רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות (חוות דעת רופא מוסמך - ד"ר זלטין מיום 1.3.09), מסוגל המערער לעבודה חלקית בתנאים מיוחדים, כמפורט בסעיף 4 לעיל. 13.עוד עמדה בפני הועדה חוות דעת של פקידת שיקום מיום 22.3.09, אשר קבעה, כי המערער מסוגל לעבודה חלקית בתנאים מיוחדים. 14.באשר לטענות המערער לעניין מצבו הרפואי ונסיבותיו האישיות - הוועדה מצאה לנכון לקבל את הערר ולהעניק למערער 60% אובדן כושר עבודה לאור צמצום באופציות תעסוקתיות באופן חלקי. הוועדה פעלה בהתאם להלכת מוהרה והייתה מודעת למכלול ליקוייו הרפואיים של המערער, לגילו, להשכלתו וליתר נסיבותיו האישיות. 15.בנסיבות אלה, לאור ההלכות דלעיל ונימוקי הועדה לעררים, לא מצאתי כל טעות משפטית המצדיקה התערבות בהחלטת הועדה. הועדה היתה מודעת למגבלותיו של המערער, מדובר בועדה מקצועית ומהחלטתה עולה כי היתה מודעת להשפעת הליקויים מהם סובל המערער על כושר השתכרותו ולקחה אותם בחשבון. 16.אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום. צרידותאובדן כושר עבודה