1. נושא העתירה שבפני הינו אישור תכנית אשר פורסמה ביום 11.04.00 בילקוט הפרסומים מס' 4871 ואשר תכליתה - מימוש אחת מתכניות ההרחבה של המשיב 2 "שיכון בנים ג'" לבניית 7 יח"ד על מגרש ד' (להלן: "תכנית ההרחבה"). המדובר בתכנית שינוי מתאר שד/24/595/ שכ' בנים ג'/ גן חיים (להלן: "התכנית"), המהווה שינוי לתכנית מתאר מקומית שד6/594/ ותכנית משמ/125 (שד). העותר טוען כי בניגוד לכל דין, לא קיבל כל הודעה על קיום התכנית, על אף פגיעתה הקשה בזכויותיו וברכושו "לרבות גזילת אדמות מנחלת העותר, שלא כדין". העותר טוען כי נודע לו לראשונה אודות התכנית רק ביום 24.06.01 וזאת לאחר שהחלו עבודות בלתי חוקיות בנחלתו, ובמגרש ד', עבודות אשר בוצעו מבלי שהוצע בגינן היתר בנייה. העותר מציין, כי למיטב ידיעתו שבע היחידות שבהרחבה אמורות להמכר לצד ג', אשר אינו נמנה על "הבנים הממשיכים" במושב גן חיים, כל זאת לטענתו כדי להעשיר את קופת המשיב 2 ותוך פגיעה קשה וחמורה בעותר ורמיסת זכויותיו על פי כל דין. העותר טוען, כי מדובר ב"הפעלה שלא כדין של סמכויות שלטוניות, פעולות תוך חריגה מסמכות הפעלת שיקול דעת שאינו סביר באופן קיצוני, שקילת שיקולים זרים, אי חוקיות החלטות, פעולות והפגיעות חמורות הנובעות מכך, בזכויותיו, החוקתיות, והחוקיות". לטענת העותר הינו עזבון אביו המנוח, מר יהושע קלמן ז"ל, אשר בין נכסי העזבון מצויות, בין היתר, זכויות החכירה בנכס המקרקעין הידוע בגוש 7623, וחלק מחלקה 140 (מגרש 141) (להלן: "הנחלה"). מר חיים קלמן ז"ל אביו של המנוח חכר את הנחלה ממנהל מקרקעי ישראל 0להלן: "ממ"י") לתקופה שעד ליום 30.09.08 עם אופציה ל-49 שנים נוספות. מאז שנות ה-50 השתמש המנוח בדרך המצויה במגרש המסומן ד', וכן העביר באותו מגרש צינור מים, ששימש אותו להשקיית פרדס שהיה מצוי במגרש ג'. העותר טוען כי ביום 23.06.01 כאשר הגיע לנחלה מצא, כי קבלן מטעם המשיב 2 החל לבצע בנחלה ובשטח מגרש ד' עבודות עפר ותשתיות. מבירור הסתבר, כי העבודות החלו בהתאם לתכנית שקויימה וכאמור לא הובאה לידיעתו, ומבלי שהוצא בגינן היתר לבנייה כדין. הפעולות כללו, בין היתר, עבודות עפר, כריית תעלות, שפיכת פסולת עפר, הנחת תשתיות שונות, יציקת קלונסאות ועוד. הפעולות הללו, לטענת העותר, הסבו ועודן מסיבות לו נזקים כבדים. ביום 24.06.01 פנה העותר למשיבים 1 ו-2, ולמועצה האזורית דרום השרון במכתב תלונה, וביום 02.07.01 הוצא על ידי המשיבה 1 צו הפסקת עבודות מנהלי, אשר זה הוגבל לשטח חלקת העותר בלבד. לטענתו הודה בכך המשיב 2 שהעבודות בוצעו ללא היתר וללא הפקעה. ביום 11.07.01 גילה העותר כי המשיב התעלם מצו ההפסקה המנהלי, כי אז פנה למשטרת כפר-סבא. לאחר מכן הוצא היתר, אולם העותר טוען כי הוא נטול תוקף. לטענת העותר, הליכי אישור התכנית, כמו גם התכנית עצמה, בטלים מעיקרם, וזאת בשל הנימוקים המפורטים: 1. אי חוקיות וחריגה מסמכות: התכנית אינה מתייחסת למשק העזר של העותר. לטענתו משטח זה נלקח שטח של 400 מ"ר עבור כביש. מאחר וייעוד השימוש במגרש ב', כמו בנחלה כולה, היינו "משק עזר" ואינו מהווה "בנייני ציבור" ו/או "מגורים לבעלי מקצוע", לפיכך, שינוי הייעוד שאושר בתוכנית ביחס אליו שאושר בתכנית אינו תקף. ב. אי חוקיות וגזלה. ג. התוכנית סותרת תכנית מתאר ארצית ומחוזית ת/מ/מד. ד. שלילת זכות השימוע ושיקול דעת שאינו סביר. ה. שיקולים זרים. לסיכום: העותר טוען כאמור, כי יש לבטל את התכנית בשל הפגמים שנפלו בה ובהליכי האישור וההפקדה של התכנית, לרבות כל היתר שהוצא מתקפה, אי לכך מבקש העותר כי בית המשפט יורה על בטלות התכנית מעיקרה, וכן יורה על מתן צו שיפוטי להפסקת העבודות, צו הריסה לכל אשר נבנה והוקם במסגרת העבודות, וכי המשיב 2, יחזיר את המצב לקדמותו כפי שהיה עובר לתחילת ביצוע העבודות. 2. המשיבה 1 - הועדה המקומית לתכנון ובנייה דרום השרון, טענה בתגובתה, ובדיון בפני, כי יש מקום לדחות את העתירה וזאת מן הטעמים המפורטים להלן: (1) תכנית שיכון בנים ג' משתרעת על פני גוש 7623 שהוא חלק מחלקה 140 (המורכבת ממגרש 143, וחלק ממגרש 141). הן מגרש 143, והן מגרש 141, הינם בבעלות ממ"י, כאשר מגרש 141 הוחכר על ידי מר קלמן ז"ל, ואילו מגרש 143 הוחכר על ידי המושב. (2) התכנית הופקדה ביוני 99, ופורסמה הודעה על הפקדתה. בתום תקופת ההפקדה, לא נתקבלו במשרדי התכנון התנגדויות כלשהן. בעקבות פניית העותר לועדה המקומית במכתבו מיום 6.4.01 נשלח למקום כעבור יומיים פקח מטעם הוועדה אשר מצא כי בנחלה מבוצעות עבודות ללא היתר, והמליץ על הוצאת צו מינהלי להפסקתה. ואכן הוצא צו מינהלי כעבור יומיים נוספים. ביום 08.07.01 יצא שוב פקח מטעם הועדה לשטח וכאשר גילה כי העבודות נמשכות חרף הצו הוא זימן מייד למחרת את יו"ר וועד המושב לשימוע לפני הגשת כתב אישום. למושב ניתנה ארכה בת 60 יום להסדרת עבודות הבנייה, לפני נקיטת הליכים משפטיים. במקביל, בוצע צו נוסף , אשר כובד על ידי המושב. ביום 24.07.01 ניתן למושב היתר בנייה, וזאת לאחר הדיונים בוועדה ולאחר שהמשיב מילא אחר כל התנאים שנדרשו על פי התכנית ועל פי החוק. (3) המשיבה טוענת כי יש לדחות העתירה על הסף שכן העותר לא מיצה את ההליכים שהיו בידיו, כגון הגשת התנגדויות במועד, בטרם פנה לבית המשפט. כמו כן, מדובר בשיהוי, העותר כבש את טענותיו נגד התכנית במשך כ-26 חודשים ממועד הפקדתה, וכ-16 חודשים ממועד אישורה. כמו כן, עומד בפני העותר סעד חלופי שהוא המתאים בענייננו, דהיינו הגשת תביעה לפיצויים. המשיבה טוענת כי מדובר בתכנית "איחוד וחלוקה" בהסכמת הבעלים. בעל הקרקע, בתחום שטח התכנית כולה, הינו מינהל מקרקעי ישראל שהביע הסכמתו לתכנית, הן על גבי תקנון התכנית, והן על גבי התשריט. במסגרת התכנית לא נכללה כל פעולת הפקעה, והעובדה שיוחד שטח כלשהו לצורכי ציבור, אין לזהותו כאקט של הפקעה. המשיבה טוענת כי העותר אף לא הוכיח כי הינו חוכר לדורות, שכן לא צרף לעתירתו נסח טאבו המעיד על כך. 3. המשיבים 2 ו-3 מושב גן חיים והוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, טענו כי מטרת התכנית הייתה לשינוי ייעוד משטח של בנייני ציבור (שב"צ) למגורים לבעלי מקצוע, ו-7 מגרשים להרחבה, שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) לדרכים, וחלוקה מחדש של החלקה. התכנית אושרה ללא סעיף הפקעה. בסוף מאי 2001 פנתה הוועדה המקומית לוועדה המחוזית לאשר לה הפקעת מקרקעין, לצורך דרך גישה לשבעת מגרשי המגורים. הוועדה המחוזית טרם החליטה בעניין ההפקעה, ולפיכך העתירה הינה מוקדמת ודינה להימחק בשלב זה. בעניין זה נטען כי הנושא יידון באחת הישיבות הקרובות הקבועות בוועדה. 4. המושב גן חיים (המשיב 2) טוען, כי העותר העלים עובדות מהותיות מבית המשפט ובכך ניתן לומר כי הוא הגיע כאשר ידיו אינן נקיות. המבקש אינו מתגורר בנחלה, ואין איש, ובכלל זה המבקש, או מי מטעמו המעבד את מגרש ג'. המבקש או מי מטעמו עושים שימוש בנחלה בגדר "שימוש חורג" שלא למטרת משק חקלאי, ובכלל זה מנהלים במקום משרד לפתוח תמונות פרסום, המנוהל על-ידי צד ג', כל זאת בניגוד לייעוד הקרקע, ולחוזה החכירה שנחתם בין המנוח ובין המשיב 4 - מינהל מקרקעין ישראל. המשיבים טוענים כי בשנת 1997 יזם תכנית שינוי מתאר, שד594/24 המהווה שינוי לתכנית מתאר מקומית שד594/6 בתכנית משמ/125/שד אשר נועדה לממש תכנית הרחבה המכונה, שיכון בנים ג', להקמת 7 יח"ד לשטח נשוא התכנית. התכנית עברה את כל ההליכים התיכנוניים בחוק, אושרה למתן תוקף ופורסמה כבר ביום 11.4.00. התכנית פורסמה להגשת התנגדויות בחודש יוני 99' והמבקש לא הגיש לה כל התנגדות. וכבר בחודשים 6/00 ו- 7/00 פירסם המשיב 2 הזמנות לרכישת המגרשים הן בעתונים והן בלוח המודעות (בעתונות הארץ וידיעות אחרונות בתאריך 14.7.00) הזמנה פורסמה גם בלוח המודעות של המושב. המשיב טוען שכנראה מחמת העובדה שהעותר אינו מתגורר במושב, לא ראה את המודעה במושב ומסיבה זו טענתו נגועה בחוסר תום לב. מכל מקום, מחדלו של העותר באי הגשת התנגדות או עתירה בדרכים ובמועדים הקבועים בחוק נגועים בשיהוי חמור ועומדים בניגוד להוראות החוק. גם לענין הטענות המופנות כנגד התוכנית לגופה, מן הדין לדחותן שכן מדף 1 לתקנות התוכנית "שטח התוכנית" הינה שטח בגודל של 6.716 דונם בגוש 7623 חלקה מחלקה 140 ( מגרש 143 וחלק ממגרש 141)" מכאן שהשטח הנ"ל נכלל בתקנון התוכנית ובתסריט המהווה חלק בלתי נפרד ממנו. לענין שינוי היעוד על-פי תכנית 14/594/32 המשנה ייעוד של 7.6 דונם מאזור מגורים או "משק עזר" לאזור מגורים והיתרה שטח ציבורי פתוח ודרך משולבת, אין בו כדי להפר את האיזון בין פיתוח לחקלאות. הוא אושר על ידי המשיבים 1, 3 ו- 4 ואף המבקש נתן את הסכמתו לכך מראש כאמור בהסכם החכירה שלו עם המינהל (סע' 5 להסכם נספח ב' לעתירה). 5. לאחר שקיימתי דיון ושמעתי את טענות באי כוח הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה וזאת מן הטעמים הבאים: ראשית מן הטעם כי העותר לא התנגד לתוכנית בכל שלב משלביה עד לאישורה ואף לאחר מכן. משלא התנגד העותר לתוכנית לא ניתן לתקפה לאחר אישורה. התוכנית כאמור פורסמה להפקדה בי"פ 4781 מיום 5.7.99 הודעה על אישור התוכנית פורסמה בי"פ 4871 מיום 11.4.00. למרות הפרסומים שנעשו כדין ומודעה שנתלתה על לוח המודעות של המושב, העותר לא הגיש התנגדות. מחדלו של המבקש באי הגשת התנגדות או עתירה מינהלית במועד, נגוע בשיהוי חמור ורק מטעם זאת יש לדחותה על הסף. (ראה לענין זה בג"צ 465/93 טריידט ס.א. חברה זרה ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה ואח' פ"ד מח(2) 622 ותקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים סדרי הדין התשס"א-2000 לפיה: "3. המועד להגשת עתירה (א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין. (ב) לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם". הודעה כאמור על אישור התוכנית פורסמה ביום 11.4.00 ופנייתו של העותר בית המשפט נעשתה כשנה ומחצה לאחר האישור. ולכן התובענה נגועה בשיהוי חמור, ונוכח הסתמכות המשיבים וצדדים שלישים על תוקפה של התוכנית ושינוי מצבם לרעה, יש לדחות את העתירה. גם לגופו של ענין יש לדחות את העתירה. מטרת התוכנית היתה שינוי יעוד משטח בניני ציבור (שב"צ) למגורים, לבעלי מקצוע, ל- 7 מגרשים להרחבה, שטח ציבורי פתוח (שצ"פ) לדרכים וחלוקה מחדש של החלקה. במסגרת התוכנית תוכנן מגרש 143 לחלוקה ל- 7 מגרשים לא חקלאיים ולדרך גישה העוברת גם דרך מגרש 141 בהם לחיים קלמן ז"ל זכויות חכירה בשטח של כ- 15 דונם במגרש 141 שהוא חלק מחלקה 140. התוכנית כאמור אושרה כדין ללא סע' הפקעה, כאשר במאי 2001 פנתה הועדה המקומית (המשיבה 1) לועדה המחוזית לאישור הפקעת מקרקעין המיועדים לדרך גישה לשבעת מגרשי המגורים. ביום 25.9.01 שמעה הועדה המחוזית את עמדת הועדה בהקשר להפקעה ולפנים משורת הדין את התנגדותו של העותר. הועדה המחוזית טרם החליטה בענין ההפקעה. מכאן שבנקודה זו העתירה מוקדמת. לטענת העותר בענין איחוד וחלוקה בהסכמת הבעלים, אין מדובר בתוכנית המחייבת חלוקה אלא בייעוד לצרכי ציבור בלבד. התוכנית אמנם אושרה ללא סעיף הפקעה אך בהתאם לסע' 189 לחוק מוסמכת הועדה המקומית להפקיע מקרקעין בתחום התוכנית, כאשר ההפקעה דרושה לדעת הועדה המחוזית למטרה ציבורית לה נועדה בתוכנית. לענין יעוד על-פי התוכנית. מגרש 143 הוא ביעוד של שטחי ציבור ולא ביעוד חקלאי. על-פי יעוד זה אפשר היה להקים בניני מינהל למשרדים, מוסדות בריאות, דת, מבנים קהילתיים מוסדות חינוך, צרכניה, מחסנים ומבנים לפעילות כלל ישוביות, בניינים לפעילויות ספורט, ציבור ונופש, בנינים לשרותי רווחה, בתי אבות, דרכים ודרכי שירות לחניה ועוד. לצורך שינוי היעוד לפי התוכנית לא הורע מצבו של העותר ושינוי היעוד למגורים אין בו משום גלישה לשטחים חקלאים ואין מטרדים סביבתיים תחבורתיים מעבר למה שהיה יכול להיווצר במימוש היעוד המקורי. זאת ועוד; שינוי היעוד על-פי התוכנית המשנה ייעוד של 7.6 דונם מאזור מגורים או משק עזר לאזור מגורים והיתרה לשטח ציבורי פתוח ודרך משולבת אין בו כדי להפר את האיזון בין פיתוח לחקלאות. הוא אושר על ידי המשיבים 1, 3 ו- 4 ואף העותר נתן את הסכמתו לכך מראש בהסכם החכירה שלו עם המינהל (ראה סע' 5 להסכם החכירה נספח ב' לעתירה). סיכומו של דבר - מעבר לטענות הסף אותן לא עבר העותר, יש לדחות את העתירה שכן מדובר בתוכנית שעברה את כל הליכי התכנון הנדרשים על-פי החוק כדין ונמשכה כ- 5 שנים. התוכנית נבחנה ונבדקה על כל היבטיה. אין בה אקט תכנוני יוצא דופן וכל מה שנעשה בה הוא מתן פתרון מתבקש למגורים לצורך הרחבה למושב במגמה להמשך התפתחות. כל נזק שנגרם לעותר, אם נגרם יכול ויבחן על פי ההליכים הקבועים בחוק במסגרת דרישת פיצוי. בשורת פסקי דין נקבע העיקרון לפיו, בית המשפט לעניינים מינהליים לא ימיר שיקול דעת רשויות התכנון בשיקול דעתו שלו. וכן בית המשפט אינו מומחה בענייני תכנון ובניה ואין הוא מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת וועדות התכנון. התערבות בשיקול דעת הרשויות תיעשה במשורה ותוגבל אך למקרים של חוסר סבירות קיצונית ומהותית של ההחלטה המינהלית, היורדת לשורשם של דברים, כמו גם למקרים בהם חרגה הרשות מסמכותה. כב' השופט ברק (כתוארו אז) עמד על כך בהרחבה: "כדי שסטייה מסטנדרט ההתנהגות המקובל של רשות מנהלית סבירה תביא לביטול המעשה המנהלי, יש צורך בסטייה מהותית, היורדת לשורש הענין". וכפי שנקבע על ידי כב' השופט אלון (בג"צ 558/79, 572 בעמ' 429): "...בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעת המסור לרשות מינהלית ולא ישים עצמו במקומה של רשות זו אלא אם כן חוסר הסבירות יורד לשורש של ענין וקרוב לוודאי הוא כי על פי מידה נכונה של סבירות לא יכולה היתה הרשות להגיע להחלטה מעין זו". וכך קבע בית המשפט בעת"מ 75/97: "התערבות בית המשפט בשיקול הדעת של רשויות התכנון היא מצומצמת ביותר. מידת הצמצום נתבעת מן ההנחה המקדימה של תקינות פעולת הרשות ומעילות ההתערבות שעיקרן גילוי שחיתות וסכלות בפעולת הרשות". הלכה פסוקה היא, אם כן, כי בית המשפט המנהלי אינו יושב כ"טריבונל עליון לתכנון" והתערבותו תיעשה אך במקרים חריגים. עוד ראה לענין זה: בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד נ(3) 441; ע"מ 12/97 פלבר ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים ואח' , דינים מחוזי לב(2) 620. החלטות הועדות הן סבירות לגופו של ענין במבחן ההיבט התיכנוני מינהלי ואין כל מקום להתערב בהן. לאור האמור העתירה נדחית העותר ישלם הוצאות ושכ"ט עורך דין למשיבים 1, 2, לכל אחד מהם סך של 10,000 ? + מע"מ ולמשיבות 3 ו-4 ביחד גם סך של 10,000 ? + מע"מ. סכומים אלה צמודים מהיום.בניהקרקעותתכנית שינוייםהפקעה