א.פתח דבר: בקשה לדחות על הסף את עתירת המשיב בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 וזאת, בהעדר סמכות עניינית (בש"א 3295/07). ב.רקע: ביום 29/8/07 הגיש המשיב לביהמ"ש כאן כתב תביעה כנגד המבקשת "בשבתו כבימ"ש לענינים מנהליים" שעניינו השבת מספר חלקות אשר הופקעו לטענתו ממשפחתו על ידי המבקשת, בתגובה לתביעה הגישה הנתבעת בקשה דנן, שעניינה דחיית התובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. כתב התביעה, למרות שהוכתר, כפי שהוכתר, נפתח במזכירות ככתב תביעה שענינו הפקעת מקרקעין, ולא כעתירה מנהלית כצריך. ג.טענות המבקשת: הסעד המבוקש בקשר להפקעת המקרקעין אינו מנוי ברשימת העניינים המסורים לסמכות בית משפט לעניינים מנהליים. הסעד העיקרי האופרטיבי המתבקש בגדר העתירה הינו להורות למינהל מקרקעי ישראל להשיב לעותר, את המקרקעין המפורטים בסעיף 6 לכתב העתירה אשר הופקעו מאביו בשנת 1948, תחום זה אינו מצוי בגדר סמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים. ד.תגובת המשיב: מטרתו של חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס -2000, הייתה להסמיך, באופן הדרגתי, בתי משפט מחוזיים לטפל בעניינים שעד כה נידונו בבג"צ. בהתאם לפסיקה העדכנית, הסמכות לדון בתביעה אשר עניינה דרישה לביטול הפקעה, מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים. ה.דיון ומסקנות: 1.סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים- תש"ס-2000 קובע את סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים ובאילו עניינים ידון: בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה - עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן - עתירה מינהלית); ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מנהלי); תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית); ענין מנהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק. סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תש"ס-2000, תוחם את סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בעתירות-נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה לחוק. התוספת הראשונה אינה מחסה ענייני מקרקעין כנשוא העתירה דנן. יש לראות את הרשימה הכלולה בתוספת הראשונה לחוק הנ"ל רשימה סגורה, שהרחבתה תיעשה בדרך של תיקון החוק, ברע"א 5664/04 מ"י-מינהל מקרקעי ישראל נ' יואב בן גרא תק-על 2005 (1) 2931 : "עם חקיקתו של חוק בתי משפט מינהליים נפתחה הדרך לפעול באופן שיטתי ומסודר על-מנת להקנות סמכות מקבילה לבתי-משפט אלה בעניינים שבהם הייתה נתונה סמכות ייחודית בידי בג"ץ (יש לזכור כי הליכה בדרך שהתווה חוק בתי משפט מינהליים אינה מביאה לשלילת סמכותו של בג"ץ, אלא נוצר מצב של סמכות מקבילה: בג"ץ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים [9], בעמ' 953)". מאחר ונושא התובענה שבפנינו הינה תקיפה, השגות על חוקיות ההפקעה כלומר הטענה - ההפקעה לא נעשתה כראוי, תקיפה ישירה של החלטת ההפקעה וכאשר נושא זה אינו חלק מהתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, אין בידי בית המשפט כאן סמכות לדון בעניין נשוא התובענה. ברע"א 5664/04 הנ"ל נאמר: "תקיפה ישירה של הפקעות מכוח פקודת הקרקעות אינה מסוג העניינים אשר לגביהם הכיר בית-משפט זה בקיומה של סמכות מקבילה בידי בתי-המשפט האזרחיים. הסמכות לדון בהליכים מעין אלו נתונה אפוא אך לבית-המשפט הגבוה לצדק...". (ההדגשות כאן ולהלן - שלי - י.כ.). ובהמשך הצביע כב' השופט גרוניס על כך כי מאז חקיקתו של חוק בתי משפט מינהליים: "נפתחה הדרך לפעול באופן שיטתי ומסודר על מנת להקנות סמכות מקבילה לבתי משפט אלה בעניינים שבהם הייתה נתונה סמכות ייחודית בידי בג"צ... מובן שמבחינה עקרונית עדיף המסלול שסלל חוק בתי משפט מינהליים על פני המסלול השיפוטי להכרה בסמכות המקבילה... נראה, כי ראוי לשקול מהלך חקיקתי שלפיו תוענק סמכות לבית המשפט לעניינים מינהליים לדון אף בתקיפתן של הפקעות מכח פקודת הקרקעות. מכל מקום, לא יהא זה נכון לעת הזו להכיר באופן שיפוטי בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי בסוגיה שלפנינו... הנושא מורכב דיו, ואין מקום ליצור הבחנה נוספת באשר לסמכות העניינית". ברע"א 7591/01 אלג'עברי נגד שר האוצר (לא פורסם), נקבע לאמור: "בתובענה ביקשו כי בית המשפט יצהיר שהפקעת קרקעות שנערכה על פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן - פקודת הקרקעות) לא חלה על נכסיהם. לחלופין, הם טענו כי אם ההפקעה חלה על נכסיהם, הרי שאין היא חוקית. נטען בפני בית המשפט כי הוא נעדר סמכות לדון בתובענה בכל הנוגע לחוקיות ההפקעה, שכן הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט הגבוה לצדק. בית המשפט המחוזי (השופטת מ' מזרחי) החליט כי שאלת חוקיות ההפקעה צריכה להידון בבית המשפט הגבוה לצדק ולא בבית המשפט המחוזי. לעומת זאת, שאלת תחולתה של ההפקעה על נכסי המערערת תידון בבית המשפט המחוזי. המערערים ביקשו וקיבלו רשות ערעור בשאלת הסמכות". ובהמשך: "הפקעת מקרקעין על פי פקודת הקרקעות היא מעשה שלטוני מובהק. מאז הקמתו של בית המשפט הגבוה לצדק היא נידונה בפניו. אמת, הכרנו בעבר בסמכות המקבילה של בית המשפט האזרחי (שלום או מחוזי) בענייני שלטון הקשורים לתכנון ולבניה (ראו בג"ץ 4306/93 חלפון נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, תל-אביב, פ"ד מ (4) 37; בג"ץ 1921/94 סוקר נ' הוועדה לבנייה למגורים ולתעשיה, מחוז ירושלים, פ"ד מח (4) 237, 244). פסיקה זו - אשר כללה גם הפקעות על פי דיני התכנון והבניה (בג"ץ 465/93 טרידט ס.א. נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, פ"ד מח (2) 622, 636) - לא הוחלה על ידינו בעבר על תובענות לתקיפה ישירה של הפקעות לפי פקודת הקרקעות. באלה ממשיך לדון בית המשפט הגבוה לצדק, בלא שבעבר הוכרה סמכותו המקבילה של בית המשפט המחוזי. לדעתנו, אין מקום, לעת הזו, לחדש הלכה בעניין זה, שכן יש לפתור סוגיה זו במסגרת ה"צינור" המרכזי שהוקם לאחרונה לעניין זה - הוא חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000. במסגרת זו הננו ממליצים לשקול הענקת הסמכות לדון בענייני הפקעה על פי פקודת הקרקעות לבית המשפט לעניינים מינהליים. כמובן, אין בהמלצה זו - אפילו תוגשם הלכה למעשה - כדי לעזור למערערים, אשר הגישו את תביעתם על פי הדין הקיים ועוד לפני שחוקק חוק בתי משפט לעניינים מינהליים. אין מנוס איפוא מכך כי תביעותיהם שלהם יתפצלו בין בית המשפט המחוזי לבין בית המשפט הגבוה לצדק". והדברים יפים לסוגיה כאן (כב' השופט ברק - תוארו אז). 2.מכאן, הסמכות בנשוא הנטען כאן, נתונה לביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ וכמצוות תקנה 101(א) (2) לתקנות סדר הדין האזרחי יש להורות על דחיית התובענה על הסף. 3.המשיב בבקשה דנן, ביקש לחלופין, כי היה וימָצא כי אין סמכות לבימ"ש זה לדון בתובענה, אזי יעביר התובענה לבימ"ש המוסמך. כאן, הדרך הראויה והנכונה היא להגיש עתירה ערוכה כדין ועל פי סדרי הדין הנהוגים והמקובלים בבג"צ ולא להעביר תובענת המשיב ע"פ סעיף 79 לחוק בתי המשפט התשמ"ד 1984, על המשיב כאן להגיש עתירתו ערוכה ונכונה לדרישות הנענות לעתירה לבג"צ, לכן אין מקום להיענות לבקשה זו. (ויצויין, פסק הדין כאן, כדי להסיר ספק, אינו סוגר שעריו בפני התובע כ"מעשה בית דין" או אחרת). 4.עוד אוסיף בשניים: המצוטט מבש"א (ת"א) 182515/06 נוגע (מעבר להיותו ציטוט מטענות צד) לחוק התכנון והבניה בניגוד למחלוקת כאן. ועוד, התביעה הוגשה ע"י התובעים - עותרים כתביעה מנהלית והתיק היה צריך להפתח כעתירה מנהלית ולא כשגגה במזכירות כאן, כתביעה אזרחית. 5.מכל מקום, לגופו של ענין, אני נעתר לבקשה ומורה על דחית התביעה על הסף. 6.בנסיבות, לא ראיתי ליתן צו להוצאות. סמכות ענייניתקרקעותמקרקעיןהפקעה