להלן פסק דין בנושא רשלנות רפואית בלידה - חישוב פיצויים: פתח דבר: פסק דין זה הינו בעניין הנזק בלבד שעה ששאלת האחריות הוכרעה ואינה במחלוקת עוד. עוד אציין, כי פסק הדין הזה ניתן כמוסכם על הצדדים על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נ"מ) ה'תשמ"ד - 1984. א. התובעת: התובעת נולדה ביום 5.9.1996 בבית החולים בנצרת (אי.אמ.אמ.אס) כאשר כתב התביעה הינו בשמה ובשם הוריה. נשוא התביעה הינו הרשלנות הרפואית של בית החולים בו נולדה התובעת. התובעת נולדה כסובלת משיתוק בצד ימין - גפה ימנית עליונה (על שם ERB) כתוצאה מהיצרות הכתפיים ("פרע לידת כתפיים"). כתוצאה מהליך הלידה אשר כמבואר לעיל היה רשלני, נגרמו לתובעת נזקים כפי שיפורטו להלן. בפנינו נזק אשר תוצאתו רשלנות הנתבע ומכאן כמובן גם הקשר הסיבתי לנזק ומלאכתנו כאן תהא קביעת שיעור הנזק. הראיות בתיק זה נשמעו בפני כב' השופט ממן, אשר יצא לגמלאות. ב. שיעור הנזק יגזר כמובן על פי אופי הפגיעה ומהותה. ג. בפני כעיקר, חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, פרוטוקול הדיון, הפסיקה, טענות הצדדים על מצורפיהם. ד"ר עאוני יוסף מומחה בתחום האורטופדי מטעם התובעים קבע לתובע נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 20% כאשר לנטען הנכות התפקודית גבוהה יותר (ראה להלן). פרופ' אנגל מטעם הנתבע קבע, כי לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10%. אביה של התובעת שהעיד בבית המשפט ציין, כי התובעת מוגבלת בתנועותיה וכפי עדותו הגבלה תפקודית של ממש לרבות באכילה (ראה פרוטוקול מיום 28.5.06 - כמצוין הראיות נשמעו בפני כב' השופט ממן). ד"ר עאוני נחקר בבית המשפט, קבע כי מצא חולשה של השריר בצד החיצוני של הזרוע וציין תפקוד ברמה של 4/5 (עמ' 91 לפרוטוקול). כמו כן, קבע ד"ר עאוני בעדותו, כי ביד שמאל מגיעה התובעת רחוק יותר מאשר בצד ימין ואינה יכולה להגיע לעורף. ד"ר עאוני מציין לאור האמור, כי התובעת אינה יכולה להרים את שני ידיה באופן זהה (ראה בדיקתו כפי המפורט בחוות הדעת). אינו מסכים עם חוות-דעתו של פרופ' אנגל. התובעת כותבת גם ביד ימין וגם ביד שמאל. ידה הדומיננטית היא יד ימין. כפי ד"ר עאוני התובעת מוגבלת בפעולות מוטוריות עדינות כמו כיפתור בבגדיה, באלה מתקשה ותתקשה. קיימת הגבלת בטווח התנועה ואלה גורמים להגבלות תפקודיות בחיי היום יום, הלבשה, רחצה, פעילות ספורטיבית ובחייה החברתיים. מציין ד"ר עאוני, בסיכום ממצאיו כי לתובעת הגבלה בטווחי התנועה בגפה הימנית תוך הגבלה בתפקוד וכי התובעת תזדקק לטיפולי פיזיוטרפיה תמידיים. , לסיכום קבע 20% נכות צמיתה בגין שיתוק חלקי בצורה קלה. מנגד, פרופ' אנגל אשר כאמור קבע, כי נכותה של התובעת מגיעה רק כדי 10%, מחצית מקביעת ד"ר עאוני, אינו מסכים עם ד"ר עאוני וממצאיו, קובע, כי ההגבלה בידה הדומיננטית של התובעת, יד ימין, קלה. מסתדרת באכילה ללא סיוע, יכולה אף להתלבש בכוחות עצמה, פעולות שביצעה בזמן הבדיקה אצל פרופ' אנגל. פרופ' אנגל מצא בבדיקתו דלדול סביב שרירי השכמה והכתף, תחושה תקינה, טווחי תנועה מלאים בשורש כף היד, באגודל ובאצבעות, לקביעתו מגיעה לכל חלקי גופה, איכות הכתיבה טובה בשתי הידיים, השיתוק קל. יצוין כאן, כי לעדות האם, התובעת מתקשה להחליף את בגדיה, מתקשה לכתוב ביד ימין ואצל פרופ' אנגל דובר "במאמץ מיוחד". ב"כ התובעים משיג על קביעות פרופ' אנגל ועל אורח בדיקתו. לטענתו גם בעובדה שהתובעת החליפה את התפקוד ביד הדומיננטית מיד ימין לתפקוד ביד שמאל (כמו כתיבה למשל) הרי לעולם התפקוד לא יהיה בטווח התפקוד כמו ביד הדומיננטית. לטעמיו מסקנות פרופ' אנגל שגויות באשר לרמת התפקוד. מעבר להשגות ב"כ התובע באשר לקביעות פרופ' אנגל, מבקש הוא מבית המשפט לקבוע כי הנכות התפקודית גבוהה יותר, הפנה לפסיקה שקבעה אכן נכויות תפקודיות גבוהות יותר מבקש להעמיד כאן את נכותה התפקודית של התובעת על 50%. באשר לשכר, בהיות התובעת קטינה - מבקש לחשב את השכר על-פי השכר הממוצע במשק. עוד ראה ב"כ התובע לטעון להפסדי שכר והפסדי פנסיה של התובעת שכן יקשה עליה לטעמיו למצוא מקום עבודה הולם וביצע חישוב של אובדן פנסיה על-פי הנכות התפקודית אותה הוא מבקש לאמור, 50%. מול זאת, טוען ב"כ הנתבע כאמור, ההגבלה קלה, ד"ר עאוני לא קבע כי התובעת לא תוכל לעבוד בשוק החופשי או שעבודתה תוגבל, פרופ' אנגל קבע גם קבע כי הפגיעה היא בצורה קלה. יצוין, כי הנכות נקבעת על פי תקנה 31 (2) (א) (1) לתקנות המוסד לביטוח לאומי, 2 המומחים נאחזים בתקנה זו אלא שהדרגה שונה כך אצל דר' עאוני 20% ואצל פרופ' אנגל 10% (מתואם). המומחים גם חלוקים אם יד ימין היא היא היד הדומיננטית וככזו שנפגעה ובה המוגבלות (ראה בחקירה שם, עמ' 114 לפרוט'). ד"ר עאוני בהקשר זה ציין כי כתבה ביד שמאל (ראה עמ' 94-95 לפרוטוקול) ראה לעיל בהקשר זה, ראה דברי האם לעיל, ראה שם, גם עמ' 54-55 לפרוטוקול, ראה בהקשר זה גם עמ' 49 לפרוטוקול. פרופ' אנגל בחקירתו (עמ' 114 לפרוטוקול) מאשר הגבלה ביד ימין וכי יד זו גם "כשהיא מוחלפת" בלשונו לא תהא כיד המולדת הדומיננטית, יכול ותתקשה בעבודה משרדית (עמ' 121 לפרוטוקול). באשר לטרוניות ב"כ התובעת לעניין קביעת ההגדרה בתקנה הנ"ל כדי 10% מתואם, ראה דרך משל המצוין בת.א 923/94 (י-ם) מרואני נ' ביה"ח "מקאסד" סימן 5 שם, השופטת צור. ד. תחשיבי התובעים הם איפוא כמפורט: 1. הפסד השתכרות לעתיד על-פי נכות תפקודית של 50% בנגזר מהשכר הממוצע במשק (8,340 ₪) - 1,292,318 ₪ 2. הפסד פנסיה לעתיד לאור הנטען לעיל - 155,078 ₪ 3. הוצאות רפואיות מיוחדות לעבר כולל נסיעות לעבר - כאן לנטען, נאלצו הורי התובעת להסיעה ולהוציא הוצאות לצורכי ריפוי, לטיפול שיקומי משלים, לביקורים אצל רופאים וכן נשאו בשכ"ט מומחים והוצאות נשוא העתקת חומר רפואי כדי סך 48,111 ₪ בנוסף להוצאות הנטענות לעיל - 174,791 ₪ 4. הוצאות לטיפולים רפואיים ונסיעות בעתיד כנטען לעיל תזדקק התובעת לנסיעות וטיפולים בפיזיוטרפיה, למומחים ולטיפולים מיוחדים בלשונם - 150,000 ₪ 5. עזרת צד ג' לעבר - לעבר מעריך ב"כ התובעת את ההוצאות כדי סך 100,000 ₪ אשר מתוך סך זה ניכה עזרה לה היתה נזקקת ממילא לאור גילה. לא הוצגו חשבוניות. מדובר לנטען בעזרה על-ידי בני משפחה. 6. עזרת צד ג' לעתיד - לאור נכות התובעת וקשייה בחיי היום יום לרבות רחיצה, הלבשה, הנעלה ובעתיד בבישול ונקיון הבית כדי סך 2,000 ₪ לחודש ולאחר היוון - 674,234 ₪ 7. הפסדי השתכרות של הורי התובעת - לנטען נאלצו ההורים ללוות את התובעת, לסעוד אותה ולטפל בה, תקופה של כ- 15 שנה. האב נאלץ לסגור את עסקו העצמאי. האם טיפלה ומטפלת בתובעת. החמיצה יציאה לשוק העבודה ומכאן אומדן הפסד לתובעים 2 ו- 3 כפי ב"כ התובעים 100,000 ₪ 8. כאב וסבל - לאור נכותה של התובעת והנסיבות הייחודיות של פגיעתה והפגיעה הקשה בסיכוייה להינשא - 400,000 ₪ 9. ניכוי רעיוני - ב"כ התובעים פנה למוסד לביטוח לאומי אך המוסד לביטוח לאומי דחה את פנייתו ולכן אין לבצע ניכוי רעיוני. סך הכל נזק נתבע - 3,046,422 ₪ כמו כן מבקש לפטור מתשלום יתרת האגרה ולחילופין להטילה על הנתבע. ה. מנגד קמים גם ניצבים טענות הנתבע הן לעניין הנכות התפקודית ואופיה והן באשר לגובה הנזק אשר צריך להיגזר מהנכות כפי טעמים וניתוחם את מצב הפגיעה והנזק הנכונים, לאמור - 1. אובדן השתכרות - סך גלובלי - 50,000 ₪ (כאשר נקודת המוצא הינה 10% נכות תפקודית וחישוב שאינו אריתמטי). 2. אין מקום להפסד פנסיה אלא להפסד תנאים סוציאליים - 15,067 ₪. 3. צד ג' לעבר מדובר בנזק מיוחד - לא הוכח. 4. צד ג' לעתיד - 10,000 ₪. 5. הוצאות רפואיות - לא הוכחו או נכללות בסל הבריאות. 6. הוצאות נסיעה - 5,000 ₪. 7. הפסד השתכרות להורי התובעת - טענות בעלמא. 8. כאב וסבל - 50,000 ₪. 9. סה"כ : 130,067 ₪. ו. לאחר שהנחתי בפניי את טענות הצדדים, את חוות-הדעת, הפרוטוקול בבית משפט המכלול הקשור לפגיעות בתובעת והפסיקה הרלבנטית הנוהגת, אני קובע לאמור: ז. הנכות התפקודית: לאחר שעיינתי בחוות-הדעת של ד"ר עאוני יוסף ובחוות-דעתו של פרופ' אנגל וכן בתיעוד הרפואי שצורף ולאור ההגבלות כפי ביטויים בבדיקות התובעת ובעדויות כפי ביטויין בפרוטוקול בית המשפט וכאשר נציין ציון במל"ל מיום 6/3/2002 ולפי ציון זה, התובעת אינה תלויה בזולת בצורה חורגת (ראה גם עמוד 55 לפרוטוקול - התלבשה והתפשטה לבד בבדיקות אצל מומחה הנתבעת) גם אם לפי דברי האם "...ניסתה להתאמץ..." ראה שם. אין מקום לנטען לנכות תפקודית כדי 50%, אין לכך כל בסיס. מכל אלה, מתוך עיון בחוות הדעת, חקירת המומחים ובעדויות ההורים, אני קובע נכות תפקודית כאן, בגילה הנתון של התובעת והפגיעה בה וגם אם התרגלה ליד דומיננטית חליפה כדי 15%. כאמור, לא מצאתי בסיס לנטען על-ידי ב"כ התובעת באשר לקביעת נכות תפקודית כדי 50%. אין לכך כל בסיס בממצאים לפניי, גם לא בהגבלות כפי קביעת המומחה מטעם התובעת ככזה כאשר מנגד אינני גם מקבל את טענות ב"כ הנתבע לעניין זה. נקודת המוצא הינה הנכות התפקודית לאמור, ההגבלה של התובעת בשימוש ביד ימין, לא נעלמה מעיניי כמובן הבדיקה אצל פרופ' אנגל, אך עדיין מדובר בקושי, התובעת תהיה מוגבלת כל חייה בתפקודה ביד ימין וגם כאשר הינה משתמשת ביד שמאל שלא היתה היד הדומיננטית במקור, עדיין קיים ליקוי בתפקוד אשר אני רואה כדי 15%, כאמור לעיל. ח. מכאן, תחשיב הנזק: 1. הפסד השתכרות לעתיד - לאור גילה של התובעת וכאשר הלכה היא, באין חריג כי חישוב זה בגילה הנתון צריך להיעשות על-פי השכר הממוצע במשק, הרי כאן לא מצאתי חריג לאמור ואין מקום לחסר מהתובעת בגילה ובנכותה חישוב אריתמטי, כפי השכר הממוצע במשק ומכאן, התוצאה-. לפי 15% נכות תפקודית, שכר 8,340 ₪, מגיל 18 (אין מקום לטענה לחשב רק עד גיל 60). סה"כ - (במקדם היוון כפול נדרש) = 346,000 ₪. 2. הפסד פנסיה לעתיד לא מצאתי מקום לחישוב הפסדי פנסיה לעתיד. הנכות האמורה אינה מצדיקה קביעה של הפסד פנסיה לעתיד. יש מקום להפסד תנאים סוציאליים סך - 22,601 ₪ (לפי 15%). 3. הוצאות רפואיות לעבר: יש לפסוק בעבור ההוצאות כפי שהיו בפועל כנגד קבלות, כדי סך 48,111 ₪, להם יש להוסיף על דרך האומדנא סך 50,000 ₪ לעבר. סה"כ כאן - 98,111 ₪. 4. הוצאות רפואיות מיוחדות ונסיעות לעתיד: לא ראיתי תיעוד של ממש המלמד על ראש נזק נטען זה. על דרך האומדנא ולאור גילה של התובעת אני קובע פיצוי בראש נזק זה כדי סך 25,000 ₪. 5. עזרת הזולת לעבר: התובעת הייתה צריכה לעזרה בעבר, בוודאי בתקופה הסמוכה לפגיעה בה ובמידה מסוימת גם עד היום לאור נכותה התפקודית. עצם העובדה שמדובר בעזרה על-ידי בני משפחה אינה שוללת פיצוי בראש נזק זה אלא שאין לערוך חישוב אריתמטי. מכאן, על דרך האומדנא לאור גילה ונכותה של התובעת אני פוסק בגין ראש נזק זה סך: 50,000 ₪. 6. עזרת הזולת לעתיד: התובעת תצטרך לעזרה במהלך חייה כתוצאה מההגבלה בגפה הימנית וכך גם להשגחה על-ידי צד שלישי, מדי פעם. אין כל בסיס לחישוב שערך ב"כ התובעים. חישוב בראש נזק זה יש לכמת כדי סך 500 ₪ לחודש ועל-פי מקדם ההיוון הנדרש סך = 154,500 ₪. 7. אובדן השתכרות הורי התובעת: הטענה לסגירת העסק של האב נטענה בעלמא. כך גם, הנטען באשר לאם כי החמיצה הזדמנות לצאת לשוק העבודה. הנטען באשר לטיפול בתובעת מצא מענה בראש הנזק, בעזרת צד ג' כמפורט לעיל. עם זאת, אין ספק, כי הורי התובעת יצטרכו ללוותה מידי פעם לבית החולים, למרפאות, לרופאים, לבדיקות, ביקורות וכיו"ב ואני מעריך אומדן ראש נזק זה כדי סך 25,000 ₪. 8. כאב וסבל: מענה הולם בנסיבות המכלול בתיק זה, יהא כאב וסבל כדי סך 120,000 ₪. (ראה דרך משל, ע"א 180/88 עוזרי נ' שרופי סימן 4 לפסק הדין, השופט אור). 9. ניכוי רעיוני: מסכים אני עם ב"כ התובעת כי אין מקום לניכוי רעיוני. 10. מכאן, אני פוסק לתובעים סך כולל של 840,712 ₪. לסך זה יש להוסיף שכ"ט ומע"מ כדי סך 25,000 ₪ (כולל). 11. האגרה תשולם על פי התקנות. לידהרשלנות רפואית (בלידה)פיצוייםרפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות