1. בפני בקשה למחיקת חלקים מסוימים מתצהירו של התובע, מחיקת חלקים מסוימים מתצהירה של הגב' יונתן שהוגש מטעם התובע, וכן התנגדות להגשת חלק מהמסמכים שצורפו כנספחים לתצהירו של התובע ולתצהירה של הגב' מור שהוגש אף הוא מטעם התובע. לטענת המבקשים, המסמכים והסעיפים נשוא בקשה זו מהווים עדות סברה או עדות שמועה או עדות שבמומחיות. אציין כי התביעה העיקרית היא תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן "החוק"), וכי שיעור נכותו הרפואית של התבוע עקב התאונה נקבע ע"י המל"ל וחל סעיף 6ב' לחוק. 2. המבקשים מתנגדים להגשת נספח ה' לתצהירו של התובע. נספח ה' הוא דו"ח סיכום אבחון של מרכז הידרותרפי שער הנגב. לטענת המבקשים מדובר בחוות דעת רפואית החורגת מקביעות המל"ל ומהווה ניסיון לסתור את קביעותיו. בתגובה טוען המשיב כי המדובר במסמך רפואי שנערך במסגרת הטיפול בו וכי מדובר במסמך הכולל אבחנה והמלצת טיפול אובייקטיבית ולפיכך אין לאסור על הגשתו. נספח ה' לתצהירו של המשיב הינו סיכום אבחון ממרכז הידרותרפי שער הנגב המופנה אל הרופא המטפל של המשיב בקופת החולים אליה משתייך. מדובר במסמך הכולל מסקנות והמלצות בתחום הרפואי והשיקומי. ייתכן שככזה הוא מותר בהצגה למומחה שיקומי, אך אינו יכול לשמש כראיה עצמאית המוגשת ישירות לבית המשפט מבלי שמומחה שיקומי שמונה בדרך הקבועה בחוק נתן דעתו לתוכנו למשמעותו של המסמך. לא ניתן לעקוף את הצורך במינוי מומחה שיקומי על ידי הצגת תיעוד רפואי או תיעוד הקשור בתחום השיקומי ישירות לבית המשפט, מהלך שפירושו המעשי אינו אלא הפיכת בית המשפט עצמו למומחה שיקומי. לאור האמור, טענת המבקשים בעניין זה מתקבלת. 3. המשיב טוען בס' 16 לתצהירו כי בעקבות התאונה נפגע במרפק ימין וכי הינו סובל מאותה פגיעה כאבים עזים. בנוסף טען המשיב כי הוא הונחה להמשיך בטיפולי פיזיותרפיה למרפק ימין וכי נקבעה לו בגין הפגיעה במרפק תקופת אי כושר למשך חודשיים ימים. המבקשת טוענת כי הועדה הרפואית של המל"ל קבעה שמצב המרפק לא מצריך טיפול ולא הותיר נכות. אציין כי התובע לא טוען כי הפגיעה במרפק הותירה נכות אלא כי הוא סובל מכאבים כתוצאה מהפגיעה. הועדה הרפואית לעררים של המל"ל התייחסה לתלונות המשיב ביחס למרפק וציינה בפרוטוקול מיום 2.4.06 בסעיף "סיכום ומסקנות" כי המשיב סובל משבר ללא תזוזה שלא הותיר נכות ולא מצריך טיפול (נספח ט' לתצהירו של המשיב). התביעה שבפני מתנהלת לפי ס' 6 ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. כאמור, הועדה הרפואית של המל"ל קבעה כי הפגיעה במרפק של המשיב לא הותירה אחריה נכות. המשיב לא עתר להבאת ראיות לסתור את הקביעה האמורה ולפיכך אין כל רלוונטיות לטענותיו בעניין זה. אוסיף, כי טענותיו של המשיב בעניין זה אף אינן רלוונטיות לשיעור הפיצוי שיפסק לו בגין נזק שאינו ממוני. פיצוי בגין נזק שאינו ממוני לנפגעי תאונות דרכים נקבע בהתאם לנוסחה קבועה וקשיחה, ואין בתלונות המשיב בעניין זה כדי לשנות את משתניה ולהשפיע על הפיצוי שייפסק. הרלבנטיות היחידה לנושא המרפק, בנסיבות אלה, היא הטענה כי תקופת אי-כושר בת חודשיים נבעה מהפגיעה במרפק. טענה זו ניתן להוכיח בדרך בה נקט המשיב (התובע) שכן יכול ופגיעה תגרום לאי-כושר זמני אך בסופו של תהליך לא תותיר כל נכות. בהקשר זה אין כל פגם בדברים מבחינת דיני הראיות, וזאת כמובן מבלי להביע דיעה על נכונותם ומשמעותם לגופו של עניין. 4. המבקשים מתנגדים להגשת כרטסת הנהלת החשבונות של הקיבוץ שבו מתגורר המשיב, שצורף כנספח יא' לתצהירו של המשיב מאחר והמסמך לא נערך על ידי המשיב. בתגובה טען המשיב כי נספח יא' הנ"ל צורף גם לתצהירה של הגב' ציפי מור, שהוגש אף הוא מטעם המשיב ומאחר והגב' מור עובדת בהנהלת החשבונות של הקיבוץ, יש לקבל את כרטסת החשבונות כראיה קבילה באמצעותה (אציין כי כרטסת החשבונות שצורפה לתצהירו של המשיב מתייחסת לשנים 2005-2006 ואילו כרטסת החשבונות שצורפה לתצהירה של הגב' מור מתייחסת לשנים 2005-2007). הגב' מור טענה בתצהירה כי היא עובדת בגזברות הקיבוץ למעלה מ- 20 שנה ובמסגרת תפקידה מטפלת בין היתר בתביעות נזיקיות של חברי הקיבוץ. הגב' מור הוסיפה כי מתוקף תפקידה הינה נדרשת לרכז את הוצאות הקיבוץ הנוגעות לתביעות חבריה בגין תביעותיהם ובהן את הוצאות הקיבוץ שנבעו מתביעתו של המשיב (ר' ס' 2 ו-6 לתצהירה). בכתב התשובה טענו המבקשים כי המשיב אינו רשאי להגיש מסמך שלא נערך על ידו והוא אינו מוסמך לאשר את אמיתות תוכנו מאחר ומדובר בעדות שמועה. אין מניעה להגשת המסמך על ידי התובע ומקל וחומר שאין מניע להגשתו על ידי הגברת מור, כשם שאין מניעה שתובע יגיש מסמכים המעידים על תנועות בחשבון הבנק שלו, ואשר הונפקו על ידי סניף הבנק בו מתנהל חשבונו. שאלת משקלו של תוכן המסמך תבחן, ככל שיהיה בכך צורך וככל שהצדדים ידרשו לכך בסיכומיהם, במסגרת פסק הדין. 5. המבקשים טוענים כי האמור בס' 19 בתצהירו של המשיב הינו עדות סברה אסורה ולפיכך מבקשים להורות על מחיקתו. המשיב כותב שם כי בשל המגבלות שנקבעו ברישיון הנהיגה שלו אין ביכולתו לקבל עבודה כנהג משאית. התובע צרף לתצהירו צילום של שני רישיונות (נספח יא). "הרישיון הישן" - שהיה בתוקף עד לתאונה נשוא התובענה וצילום של "הרישיון החדש" שנכנס לתוקף לאחר התאונה. דרגת הרישיון הישן היתה 03 והסמיכה את המשיב לנהוג ברכב פרטי מסחרי עד 16 טון וכן בטרקטור. לעומת זאת הרישיון החדש בעל דרגה 02 ומסמיך את המשיב לנהוג ברכב פרטי-מסחרי עד 4 טון ובטרקטור. בנוסף הרישיון החדש מגביל את המשיב לנהוג ברכב בעל תיבת הילוכים אוטומטית, אשר המאיץ בו ממוקם בצד שמאל של הבלם. כידוע, עד רשאי להעיד על עובדות בלבד. במידה והעד גולש אל מעבר לגבול העובדות עדותו פסולה "כעדות שבסברה" מפני שמלאכת הסקת מסקנות (סברות) שמורה לבית המשפט. י' קדמי בספרו על הראיות מציין כי ראוי ליתן למונח "עובדות" משמעות רחבה, הכוללת גם את הרשמים שהעובדות יוצרות בהכרתו של אדם סביר וממוצע (ר' קדמי לעיל בע' 659). לטעמי, טענתו של המשיב בס' 19 לתצהירו באה בגדר התרשמות עובדתית סבירה הנובעת מהשינויים המהותיים בתנאי רישיון הנהיגה שהונפק לו בעקבות מגבלותיו ונכותו. לטעמי, הגבלת נהיגה ברכב השוקל 4 טון, בצירוף ההגבלות המפורטות לעיל, יוצרות "התרשמות עובדתית" בקרב האדם הסביר כי הגבלות אלה מונעות אפשרות לנהוג במשאית (להבדיל מטרקטור שמימדיו ומשקלו קטנים ממשאית עם או בלי משא). לפיכך לא מצאתי כל טעם ענייני למחיקת האמור בס' 19 לתצהירו של המשיב. 6. המבקשים מבקשים למחוק את ס' 22 לתצהירו של התובע מאחר ולטענתם מדובר בעדות סברה בלתי קבילה. המשיב כותב בס' 22 לתצהירו כי בשל מצבו לא יכול היה לחזור לעבוד בעבודה פיזית. בנוסף טוען המשיב כי לאחר שעבר אבחון מקצועי נשלח על ידי המל"ל לקורס ניהול צי רכב וסיים אותו בהצלחה. אין המדובר בעדות סברה. כאמור לעיל, בעקבות התאונה נקטעה רגלו הימנית של הנתבע מתחת לברך. טענתו של המשיב בתצהירו לפיה לא יכול היה לעבוד בעבודה פיזית מפאת מצבו הינה התרשמות עובדתית סובייקטיבית של המשיב שהינה סבירה בנסיבות העניין ואינה באה בגדר עדות סברה. בנוסף, טענתו של המשיב לפיה נשלח לקורס ניהול צי רכב וכי סיים את הקורס בהצלחה הינה טענה עובדתית אוביקטיבית הידועה למשיב מידיעתו האישית ולפיכך קבילה. לא מצאתי כל טעם ענייני למחיקת ס' 22 לתצהירו של המשיב, והבקשה בעניין זה נדחית. 7. המבקשים מתנגדים להגשת כרטסת החשבונות של הקיבוץ אשר צורפה כנספח יג' לתצהירו של התובע. לטענת המבקשים מדובר בסיכום סכומים מספריים ולא במסמכים המקוריים המעידים על יצירת אותם סכומים. בנוסף, המבקשים מתנגדים להגשת המסמך שלא באמצעות עורכו. כאמור, התובע אינו מנוע מלהגיש מסמכים אשר הונפקו בעניינו על ידי גזברות הקיבוץ בו מתגורר, מה גם שאחת העדות מטעמו עובדת בגזברות הקיבוץ וניתן לחקור אותה. בחינת המשקל שיינתן למסמך תיעשה, ככל שיהיה בכך צורך וככל שהצדדים ידרשו לכך בסיכומיהם, במסגרת פסק הדין. 8. המשיב טוען בס' 28 לתצהירו כי במשך 10 ימים בהם עבד, סבל מכאבים עזים ברגלו ואף הבחין באדמומיות. המשיב טוען כי פנה ליצרן של התותבת בה השתמש, והתברר לו שבמקום המפגש של הרגל עם התותבת נוצרה דלקת שנבעה מעמידה יתרה וממושכת. המבקשים טוענים כי האמור בס' 28 לתצהירו של המשיב הינו עדות בנושא רפואי ולפיכך מבקשים למחוק את הסעיף מתצהירו של המשיב. התובע אינו מסביר כיצד התברר לו כי סבל מדלקת והאם אכן הדלקת נבעה מעמידה ממושכת על התותבת. בכל הנוגע לקיומה של הדלקת הנטענת ולסיבותיה מדובר ב"עניין שברפואה" שלא ניתן להוכיחו אלא באמצעות חוו"ד מומחה רפואי או ב"תעודת רופא" ערוכה על פי פקודת הראיות, ולפיכך בנקודות אלה הדין עם הנתבעת. יחד עם זאת עצם הטענה בדבר האדמומית היא טענה שבעובדה שאין מניעה שהתובע יציהיר עליה. השפעת טענה זו על הפיצויי שייפסק, ככל שתהיה השפעה כזו, היא עניין לסיכומים ולא לשלב הנוכחי של התנגדות לקבילות ראיות. 9. המשיב טוען בס' 29 לתצהירו כי מפאת הנסיבות המתוארות בס' 28 בתצהירו (המתוארות בס' 6 להחלטה זו) פנה אל פקידת השיקום במל"ל בנסיון למצוא עבודה אחרת. לטענתו פקידת השיקום שלחה את קורות החיים שלו למקומות עבודה שונים אולם לדברי הפקידה, כל מקומות העבודה השיבו בשלילה. המבקשים טוענים כי מדובר בעדות שמועה. בתגובה טוען המשיב כי עתר להזמנת פקידת ההשמה של המרכז לשיקום מקצועי - אשקלון וכן עתר לזימון לעדות פקיד מענף השיקום מהמוסד לביטוח לאומי או לחילופין להמצאת תעודת עובד ציבור לגבי הפעולות שנעשו לשם שיקומו. קבלת האמור בס' 29 לתצהירו של המשיב, כפופה לקבלת ת.ע.צ מהמל"ל ו/או העדת פקידת ההשמה אשר יאשרו את אמיתות טענת המשיב. 10. המשיב טוען בס' 33 לתצהירו כי המל"ל הכיר בו כנכה הזכאי לניידות באמצעות רכב בעל נפח מנוע של 1,300 סמ"ק. המשיב הוסיף וטען כי מאחר והינו אב ל- 6 ילדים ומאחר ונדרש להסיעם ממקום למקום "היה חייב לרכוש רכב גדול יותר". המבקשים מתנגדים לטענה לפיה המשיב היה זקוק לרכב גדול יותר מאחר ומדובר לטענתם בעדות סברה ובהרחבת חזית אסורה. לטעמי אין מדובר בעדות סברה או בהסקת מסקנה. האדם הסביר עשוי להתרשם כי אב ל- 6 ילדים הנדרש להסיע את ילדיו ממקום למקום, גם אם רק בחלק מהנסיעות מצטרפים כל ילדיו לנסיעה, יידרש לרכוש רכב שנפח המנוע שלו עולה על 1,300 סמ"ק. אין מדובר בעדות סברה אלא בהתרשמות עובדתית סבירה ולפיכך קבילה. אשר לטענה כי מדובר בהרחבת חזית, הטענה אינה נכונה. רכישת הרכב נזכרה בס' 13 לכתב התביעה וחשבונית המעידה על רכישתו צורפה כנספח ט' לכתב התביעה. המבקשים הוסיפו וטענו כי הם מתנגדים להגשת נספחי יט' לתצהירו של המשיב שלא באמצעות עורכם. נספחי יט' הינם מסמכים המשקפים עלויות תחזוקת רכבו של המשיב ובהם חשבוניות שהונפקו על ידי מוסכי רכב ואף פוליסת ביטוח שהונפקה לרכבו של המשיב. בתגובתו טען המשיב כי הוא מוכן לזמן לעדות את עורכי המסמכים שצורפו כנספח יט' לתצהירו, וזאת במידה והמבקשים יעמדו על רצונם בכך. די באמור בתגובתו של המשיב, לצד היעדר תשובה לכך מטעם המבקשים במסגרת תשובתם לתגובה, כדי לדחות את בקשת המבקשים בעניין זה. 11. המשיב טוען בס' 35 לתצהירו כי הוא נושא בכל הוצאות האחזקה השוטפות של הרכב וכי קצבת הניידות שלו עוברת לקיבוץ. בנוסף נטען כי לאחרונה החל המשיב לקבל מהקיבוץ בו מתגורר תוספת של 1,200 ₪ לחודש בגין הוצאות השימוש ברכב. המבקשים טוענים כי מדובר בעדות בעל פה כנגד מסמכי המל"ל. לטענת המבקשים, בהתאם לתיעוד מסמכי המל"ל קצבת הניידות משולמת לידי התובע. בתגובה טוען התובע כי טענתו אינה סותרת את מסמכי המל"ל וכי הוא אינו מכחיש את קבלת קצבת הניידות המל"ל, אלא שהוא טוען כי הוא מעבירה לידי הקיבוץ. המשיבים לא השיבו לתגובת המשיב בעניין זה. טענת המשיב מקובלת עלי, ולפיכך טענת המבקשים בעניין מחיקת ס' 35 לעיל נדחית. 12. המשיב מתאר בס' 36 בתצהירו כיצד השפיעה התאונה על מערכת היחסים שלו עם אשתו ועם ילדיו. המבקשים טוענים כי מדובר בהרחבת חזית, וכי ככל שהתובע מנסה להצביע על קשר סיבתי בין התאונה לגירושיו מדובר בעדות סברה אסורה. המשיב בתגובה טען כי אין מניעה שיעיד על מערכת היחסים עם בני משפחתו. העדות בדבר שינויים במערכת היחסים של המשיב עם משפחתו בעקבות התאונה אינה רלוונטית להכרעה בתביעה. כאמור פסיקת פיצוי לנפגעי תאונות דרכים בגין נזק שאינו ממוני מתבצעת בהתאם לנוסחה קבועה ומערכת יחסים עם משפחה אינה נמנית עם משתניה. לפיכך אני מורה על מחיקת ס' 36 מתצהירו של המשיב. 13. המשיב טען בס' 37 בתצהירו כי נוכח מגבלותיו הינו זקוק לסיוע במטלות משק הבית. המשיב הוסיף וציין כי אשתו סרבה לטפל בו ולפיכך נזקק לעזרה שהעמיד לרשותו הקיבוץ באמצעות חבריו, וצירף אישור מאת מנהלת משאבי אנוש של הקיבוץ ובו פירוט שמות חברי הקיבוץ שסייעו למשיב בחודש יולי 05' (נספח כא') וכן כרטסת הנהלת חשבונות המשקפת את עלויות עזרת חברי הקיבוץ (נספח כ'). המבקשים התנגדו להגשת כרטסת הנהלת החשבונות של הקיבוץ והאישור מטעמה של מנהלת משאבי אנוש של הקיבוץ, מאחר ואלה לא נערכו על ידי המשיב. כמו כן נטען כי הטענה לפיה אשת המשיב סרבה לטפל בו מהווה הרחבת חזית. בתגובה טען המשיב כי הגב' יערה יונתן, מנהלת משאבי אנוש של הקיבוץ, הגישה תצהיר מטעם המשיב ותזומן לחקירה על תצהירה. לפיכך טוען המשיב כי למבקשים תהיה האפשרות לחקור את מנהלת משאבי האנוש על נספח כא' שנערך על-ידה. מטעם זה התנגדותם של המבקשים להגשת נספח כא' לתצהירו של התובע נדחית בשלב זה. לעניין הטענה בדבר הרחבת חזית, דינה להדחות משום שסיוע חברי הקיבוץ וטיפולם בתובע ובילדיו נזכר בס' 18 לכתב התביעה. שאלת סירובה של אשת המשיב לסייע בידו אינה משנה את התוצאה לפיה המשיב נעזר בחברי הקיבוץ. לעניין כרטסת החשבונות שצורפה כנספח כ' לתצהירו של המשיב, אשוב ואציין כי אין מניעה כי המשיב יציג מסמך שהופק על ידי גזברות הקיבוץ, כשם שאין מניעה שבעל דין יציג מסמכים שהופקו על ידי סניף בנק שבו מנוהל חשבונו. שאלת משקלו של המסמך תבחן במסגרת פסק הדין, ככל שיהיה בכך צורך, לאחר שמיעת הראיות וככל שידרשו לכך הצדדים בסיכומיהם. לפיכך טענות המבקשים הנוגעות לאמור בס' 37 לתצהירו של המשיב ובכלל זה לנספחים כ' וכא' שצורפו לו, נדחות. 14. המשיב טוען בס' 39 לתצהירו כי בעקבות תאונת הדרכים נתקף תחושת חוסר אונים, דכדוך, וכן בחוסר יכולת למצוא עבודה ובקושי להשלים עם הפיכתו לנכה. לפיכך טוען כי נזקק לקבלת טיפול נפשי. המבקשים טוענים כי הועדה הרפואית של המל"ל לא קבעה למשיב נכות בתחום הנפשי לפיכך לטענת המבקשים, טענותיו של המשיב בעניין זה אינן קשורות לתאונה נשוא התובענה ומהוות הרחבת חזית אסורה. בכתב התביעה המשיב תאר כיצד התאונה שינתה את אורח חייו לחלוטין ובהקשר זה ציין גם את הקושי במציאת עבודה. לפיכך אני דוחה את הטענה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. אני סבור כי לא יכול להיות חולק כי קטיעה חלקית של רגל שבעקבותיה נקבעו למשיב נכות רפואית צמיתה בשיעור של 55% עשויה להשפיע באופן ניכר על אורח חייו והלך שוחו של הנפגע. בנסיבות העניין, תיאורו של המשיב בתצהירו בדבר השלכות הנכות על תחושותיו ועל הלך רוחו מהוות התרשמות עובדתית סובייקטיבית של התובע. עם זאת אדגיש כי מהטעמים שעמדתי עליהם לעיל, אין בעדות המשיב בעניין זה כדי להשפיע על שיעור הפיצוי שיפסק לו בגין נזק שאינו ממוני. מצד שני יש לזכור כי העדר נכות רפואית בתחום מסויים, ובתחום הנפשי בכלל זה, אינה עומדת בהכרח בסתירה לקיום פגיעה בתחום זה ואף להיזקקות לטיפול בתחום זה. נהפוך הוא: במקרים רבים פנייה לסיוע נפשי (לאו דווקא רפואי - לא אחת די בפניה לפיכולוגים או עובדים סוציאליים) היא המונעת את הנכות הנפשית, ויש בה לעיתים משום הקטנה מהותית של הנזק אשר כידוע תובע זכאי לעלותה בכפוף להיותה סבירה. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, טענות המבקשים הנוגעות לאמור בס' 39 לתצהירו של המשיב נדחות. 15. המבקשים עותרים למחיקת האמור בסעיפים 40-46 לתצהיר המשיב ובנוסף מתנגדים להגשת נספחים כג'1, כד' ו-כה' לאותו תצהיר. לטענת המבקשים בסעיפים הנ"ל המשיב טוען טענות הקובעות את דרכי שיקומו אשר קביעתן מסורה לסמכותו של מומחה רפואי בתחום השיקום שימונה באמצעות בית המשפט. כן מתנגדים המבקשים להגשת המסמכים לעיל שלא באמצעות עורכיהם. המשיב טען בתגובתו כי במידה והמבקשים יעמדו על רצונם לחקור את עורכי המסמכים שצורפו כנספחים כג'1, כד' ו-כה', יזמנם המשיב לעדות. בנוסף טען המשיב כי הוא אינו קובע דרכי שיקום אלא מתאר את האביזרים בהם הוא עושה שימוש בפועל (תותבת, פרוטזה לרחצה, ברכייה, קלנועית, ואף נטען כי נאלץ להתאים את ביתו למגבלותיו ובהן ניוד באמצעות כיסא גלגלים). יש להבחין בין הוכחת הצרכים השיקומיים של נפגע לבין הוכחת מימושם וישומם של אותם צרכים. כאשר בוחנים מהם הצרכים השיקומיים של נפגע הנובעים ממגבלותיו, כגון הצורך בטיפולים רפואיים לשיפור או שימור תפקודו של איבר, או הצורך בעזרים שיאפשרו לנפגע לנוע ממקום למקום כגון כסא גלגלים, קלנועית וכן עזרי רחצה, תותבות ועזרה של מטפל - אזי החלטה בכל אלה הינה החלטה הנוגעת לצרכים ודרכים לשיקום רפואי של הנפגע. לשם הוכחתם יש צורך במינוי מומחה על פי החוק והתקנות. לאחר שדרכי השיקום נקבעו, יכולים בעלי הדין להוכיח בראיות ובעדויות מטעמם את יישומם, כגון עלויות אביזרים שיקומיים או אופן עיצובה של דירת הנפגע. במקרה שבפניי לא מונה מומחה בתחום השיקום מטעם בית המשפט עד כה המשיב לא עתר בבקשה למנות מומחה בדרך הקבועה בס' 2(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986. משטרם מונה מומחה מטעם בית המשפט, טרם נקבעו דרכי השיקום ולכן לא ניתן בעת הזו להביא ראיות בדבר אופן יישומן של אותן דרכים (ראו החלטה בבש"א 2054/09 שבמסגרת התביעה העיקרית, שם מפורטים הדברים ומובאות האסמכתאות). 16. בנוגע לתצהירה של הגב' יערה יונתן: המבקשים טוענים כי האמור בס' 5, 7 ו-9 בתצהירה של הגב' יונתן, מנהלת משאבי אנוש של הקיבוץ, הינו עדות שמיעה. הגב' יונתן מציינת בס' 5 את המועד בו נפגע המשיב בתאונת דרכים ומוסיפה שעובר לפציעתו שימש כנהג שכיר בחברת "מובילי החמישה" שהיתה מעבידתו בעת התאונה. ספק אם עובדות אלה שנויות במחלוקת, וככל שאינן שנויות במחלוקת אין כל חשיבות לשאלת קבילות הדברים משום שמה שאינו במחלוקת ממילא אינו צריך הוכחה. בס' 7 לתצהירה ציינה הגב' יונתן מהו השכר שהשתכר המשיב וזאת בהתאם לדיווחים שנמסרו לה. מדובר בעדות שמיעה ולנוכח התנגדות המבקשים, עדותה של הגב' יונתן בעניין זה לא תשמש כראיה לאמיתות תוכנה, ככל שאכן מדובר בעובדות שבמחלוקת בין הצדדים. בס' 9 לתצהירה מציינת הגב' יונתן כי בתאונה נכרתה רגלו הימנית של המשיב וכי בהתאם למסמכים שראתה, המשיב חייב לנהוג ברכב אוטומטי. מדובר בעובדות שחלקן אינו במחלוקת (הקטיעה) וייתרתם היא מסקנה סבירה ממסמכים רשמיים, וכידוע מסקנה סבירה ניתן להעיד עליה. בס' 12 לתצהירה טוענת הגב' יונתן כי בהעדר משאיות מותאמות לנכים מסוגו של המשיב, המשיב אינו יכול לנהוג במשאית. המבקשים טוענים כי מדובר בעדות סברה ובעדות שמיעה אסורה. לא נטען בפני כי לגב' יונתן מומחיות בתחום כלי רכב כבדים ובהם משאיות, וגם לו היתה בידה מומחיות כזו היה עליה להגיש בנדון חוות דעת ולא תצהיר. לפיכך דברים אלה אינם נחשבים כראיה קבילה לנכונות תוכנם. המבקשים טוענים עוד כי האמור בס' 8 לתצהירה של הגב' יונתן הינו עדות סברה אסורה. הגב' יונתן כותבת בס' 8 כי המשיב הינו אדם פשוט וללא כישורים מיוחדים, ולפי דעתה תפקידו כנהג היה אופטימלי עבורו. מלאכת הסקת מסקנות מסורה לבית המשפט. הבעת דעתה של הגב' יונתן בדבר סוג העבודה שמתאים ביותר למשיב נוכח התכונות המאפיינות אותו, הינה בגדר עדות סברה שאינה קבילה. 17. באשר לתצהירה של הגב' ציפי מור, המבקשים מתנגדים להגשת הנספחים שצורפו לתצהירה של הגב' מור מפני שהוגשו שלא באמצעות עורכם. אציין כי מדובר במסמכים אשר כפי הנטען משקפים את ההוצאות הכספיות שנשא בהן הקיבוץ הנובעות מהתאונה נשוא התובענה. בתגובה טען המשיב כי הינו נכון לזמן את עורכי המסמכים לעדות בפני בית המשפט, אם יעמדו על כך המבקשים. נוכח האמור בתגובת המשיב ובכפוף לו, בקשת המבקשים בעניין זה נדחית. 18. התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל. אין צו נפרד להוצאות בבקשה זו. הרחבת חזית אסורה