מסכת העובדות: זוהי תובענה כספית ושטרית אשר הגיש התובע, כנגד חברת "גל התשבי" בע"מ (להלן: "הנתבעת מס' 1"), וכנגד הנתבעים 2 ו - 3, אורגניה ובעלי מניותיה של הנתבעת מס' 1. סכום התביעה הינו 19,319 ₪ בתוספת הצמדה וריבית. השיקים שמספריהם; 6047, 6048, 6050 ו- 6051 החתומים ע"י הנתבעים, חוללו מהטעם "אין כיסוי מספיק" . טענות התובע: התובע טוען כי הינו אוחז בשטר כדין או לחלופין, בעל זכות ע"פ עיסקת היסוד. התובע דורש כי יורם מסך ההתאגדות ע"פ הוראות חוק החברות, כיוון שיש לייחס את זכויות וחובות החברה לבעלי המניות בה. הנתבעים, בשל היותם אורגנים בחברה חייבים באופן אישי ע"פ סעיף 54(ב) לחוק. מה גם שהתנאים הקבועים בסעיף 6(ג) לחוק התקיימו. לכן צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות. שכן ההפרדה במקרה דנן הינה מלאכותית, ומטרת קיום האישיות המשפטית הנפרדת בין הנתבעת מס' 1 לנתבעים 2 ו- 3, הינה התחמקות מפרעון חובות. בנוסף התובע טוען, כי הללו חייבים כלפיו ע"פ סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין. כמו כן, הם לא פעלו בתום-לב והפרו את חובת האמונים כלפי התובע. טענות הנתבעים: הנתבעים מצידם טוענים, כי דין התביעה להידחות נגדם מחמת העדר יריבות וחוסר עילה. התובע צריך היה לפנות לנתבעת 1, בשל היותה אישיות משפטית עצמאית, נפרדת מבעליה וממנהליה והיא הגוף היחיד, אשר התובע התקשר עימו בעסקאות. הנתבעים בסעיף 7.2 לכתב הגנתם טוענים, כי השיק שמספרו 6047 ושנקוב בו הסכום של 15,000 ₪, הינו שיק שניתן לתובע ע"י הנתבעת, על חשבון סחורה עתידית, שהיתה אמורה להתקבל מאת התובע. בהמשך הסעיף הם טוענים, כי שלושת השיקים הנותרים ניתנו באותו מעמד. אולם אלה ניתנו בגין סחורה שכבר סופקה לנתבעת בעבר, ואילו השיק 6047 ע"ס 15,000 ₪, ניתן לתובע עבור סחורה עתידית במסגרת קשרי מסחר. דיון משפטי : ראשית, יש לבחון האם במקרה הנדון, נכון וצודק לנקוט בהליך של הרמת מסך ע"פ סעיף 6 לחוק החברות תשנ"ט - 1999. כידוע, סעיף 6 לחוק הינו החריג לאישיות הנפרדת של החברה. סעיף 6 לחוק נותן הסבר מקיף להגדרת הרמת מסך, ומתי ניתן לנקוט בהליך זה. במקרה זה, הרמת מסך יכולה להעשות ע"פ סעיף 6 (א)(1), וכן לפי סעיף 6 (ג)(2). במקרה שבפני, הנתבעים לא נהגו בתום-לב, כיוון שהיה להם יסוד סביר להניח, כי בנסיבות שנוצרו בסמוך למועד מתן השיקים, יש משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה. הנתבע מס' 2 בחקירתו מיום 21.12.03 אמר: "אני מניח כי פעילות החברה הופסקה ביום 27.7.00 או ביום 29.7.00." (פרוטוקול דיון 21.12.03, עמוד 16 שורה 14). מהקבלות אשר צירף התובע עולה, כי השיקים נשוא תביעה זו ניתנו ביום 23.7.00. לכל המאוחר, 4 ימים לפני הפסקת פעילות החברה. כך שהיה ידוע לנתבעים כי החברה, כבר קודם לכן, היתה נתונה בקשיים כלכליים, וכי הדבר לא אירע לפתע. הנתבע אף ציין כי: "עד חודש דצמבר החשבון של החברה היה פעיל היו שיקים בתוך הבנק שהיה מגיע לי מלקוחות כמו שהיתה תנועה כל הזמן יש שיקים שנכנסו לא רק יצאו." (פרוטוקול דיון 21.12.03, עמוד 18 שורות 10-9). דבר זה מעיד כאלף עדים, כי היתה תנועה בחשבון. אולם הנתבעים בחרו לא לכבד את השיק. הנתבעים יכלו לנהוג אחרת ולכבד את השיקים, ובמקרה של הפרשים, אזי יכלו לתבוע בגין אותם הפרשים. זאת נוכח חישובה של ב"כ הנתבעים, (פרוקטול דיון 21.12.03, עמוד 24 שורה 20 וכן עמוד 25 שורות 14-1). כך היו מקבלים את המגיע להם ומשלמים את חובם. על כן, באשר לאופן התנהלות הדברים, הרי שצודק ונכון בנסיבות העניין, להרים את מסך ההתאגדות. זאת על מנת שלא יצליחו בעלי המניות ואורגנים של החברה "להסתתר מאחורי הפרגוד", ומאימת כל תשלום לטעון, כי "החברה היא שלא נהגה כראוי". ד"ר יחיאל בהט בספרו "חברות - החוק החדש והדין", מהדורה שלישית תשס"א - 2001, הוצאת כרמל ספרות משפטית בע"מ עמוד 124 כותב: "... כאמור אין בכללים בס"ק (ב) ו-(ג)רשימה סגורה. הצעת החוק מעלה את האפשרות שהפסיקה תפתח הרמת מסך בעילה של "מימון דק"ניהול עסקים בחברה ללא מימון מספיק." ע"פ הדיווח מרשם החברות ניתן לראות, כי ההון הרשום של החברה עמד על 25,200 ₪. הנתבע מס' 2 ציין בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.03, עמוד 19 שורות 7-6: "היה לי אישור של 200,000 ₪ ואני משכתי 850,000 ₪. לא היה צפוי שהבנק יסגור את הפעילות בחשבון מהיום להיום." כך שבעצם, הנתבע מעיד כי היה בחריגה. חריגה כזו אינה קמה ביום אחד. כל אלה גם יחד, מעידים על כך, כי היה לנתבעים יסוד סביר להניח, שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. לכן בנסיבות דנן, אין מנוס אלא מלבצע הרמת מסך כלפי הנתבעים. ביחס לטענות הנתבעים כי שלושת השיקים ניתנו על סחורה שאכן סופקה להם, אזי מאליו ברור הוא, כי הנתבעים היו צריכים לשלם לתובע בגין הסחורה שסופקה להם. באשר לשיק ע"ס 15,000 ₪ עולה השאלה, האם אכן הוא שיק בטחון על חשבון סחורה עתידית או לחלופין, על סחורה אשר סופקה לנתבעים? התובע בתצהירו בסעיף 8 טוען : "ביום 23.7.200 סיפקתי לחברה ולנתבעים פרי לשיווק (להלן: "הפרי") אולם עד היום הם לא שילמו את התמורה, חרף דרישותיי. אני מסרתי את הסחורה החקלאית נשוא כתב התביעה לסעיד עלי רנאים אשר היה הסוכן, המוביל והמשווק של הנתבעים..." ובסעיף 10 לתצהירו טוען : "אין שום שחר בטענת הנתבעים, לפיה השיק מס' 6047 הנ"ל, על סך 15,000 ניתן על חשבון אספקת סחורה עתידית. הסחורה בגין שיק זה נמסרה לסעיד עלי רנאיים הנ"ל." התובע מביא תימוכין לגירסתו, העד סעיד עלי גנאיים אשר היה המתווך בין השניים. העד בתצהירו מאשר בסעיף 7 אומר: "הטענה של הנתבעים, לפיה הסחורה, שאמורה היתה להיות מסופקת עבור השיק בסך של 15,000 ₪ לא סופקה- איננה נכונה. הסחורה סופקה ע"י בכור מכלוף, הועמסה על המשאיות שלי, ושווקה על ידי לנתבעים- ורק אחר כך שולמה התמורה לבכור מכלוף." ובסעיף 8 לתצהירו אומר: "... לא קיים מצב, שבו הנתבעים נותנים שיק, מבלי שקיבלו את הסחורה קודם לכן. גם במקרה של בכור מכלוף, הנתבעים קיבלו קודם את הסחורה, ורק אחר כך הם שילמו את התמורה." בפרוטוקול דיון מיום 1.10.03 עמוד 4 שורות 18-17 חזר העד על גירסתו ואמר: "זה לא נכון שהוא נתן על החשבון אין מצב בו נותנים מראש במקרה של בכור מכלוף." התובע כאמור לעיל, הביא תימוכין לגירסתו, העד אשר ביצע את העיסקאות. כך שהתובע עמד בנטל ההוכחה אשר היה מוטל עליו . הנתבע מס' 2 מצידו, בחר להגיש תצהירו בשם כל הנתבעים כאחד, משום שלטענתו היו ידועות לו העובדות באופן אישי. על כן, לא נסתרו גרסאות התובע והעד מטעמו. מה גם, שהנתבע בחר שלא להעיד את מר אליהו לוי, אביו של דוד לוי, שעה שיכול היה לעשות זאת. אי הבאת עד רלוונטי, אינה נזקפת לזכותם של הנתבעים. סוף דבר: במקרה זה, אין לי אלא לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע את סכום 4 השיקים בסך כולל של 18,857 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, סה"כ 19,319 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישאו הנתבעים יחד ולחוד כלפי התובע, בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. הרמת מסך