א. בפניי בקשת הנתבעים 1-2 ו- 4 (להלן: "המבקשים 1-3") להורות על עיכוב ההליכים בתיק ועל קיומם של פסקי הבורר שניתנו במסגרת הבוררות שהתקיימה בין הצדדים, לחילופין להאריך את המועד להגשת כתב ההגנה ע"י הנתבעת 1 (להלן:"המבקשת") בשלושים ימים ממועד מתן ההחלטה בבקשה. כן לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 4 (להלן: המבקשים 2 ו- 3 בהתאמה) בהעדר עילה ובהעדר סמכות עניינית, ולחילופין לעכב את ההליכים בגין השתק פלוגתא ו/או בשל הליך תלוי ועומד. לחילופין, להאריך את המועד להגשת כתב הגנתם עד 30 ימים לאחר סיום ההליכים בין המבקשת לתובע (להלן: "המשיב"), לחילופי חילופין, להאריך את המועד להגשת כתב הגנה עד 30 ימים לאחר מתן ההחלטה בבקשה. ב. העובדות הצריכות לענייננו: 1. ביום 31/12/06 הגיש המשיב כתב תביעה כנגד המבקשים ונתבעת נוספת (הנתבעת 3) בגין זכויות שונות להן הוא, זכאי לטענתו עקב תקופת עבודתו במבקשת וסיומה. המשיב הינו רב אשר עבד במבקשת בתפקידים שונים. המבקשת 1 הינה עמותה רשומה העוסקת בפעילות ציבורית, ובין היתר, למען הציבור הדתי. המבקש 2 הינו ממייסדי המבקשת ומשמש יו"ר ההנהלה ונשיא העמותה. המבקשת 3 הינה עמותה עצמאית ועיקר עיסוקה בגמילות חסדים ובמתן עזרה לנזקקים. 2. ביום 1/5/07 הגישו המבקשים בקשתם שבכותרת, ביום 17/7/07 הגיש המשיב תגובתו וביום 25/9/06 הגישו המבקשים התייחסותם לתגובת המשיב. ג. עיקר טענות המבקשים: עיכוב הליכים 1. הצדדים הסכימו לפנות לבוררות לביד"צ על מנת שיפסוק ביניהם עפ"י דין תורה, ובין היתר, גם בטענות לעניין יחסי העבודה בין הצדדים וסיומם. הצדדים חתמו על שטר בוררות. 2. הצדדים ניהלו בפני ביד"צ הליך בוררות שבמהלכו טענו טענותיהם והביאו ראיותיהם. ביד"צ דן והכריע במחלוקות בין הצדדים, כפי שאף מודה המשיב בסעיפים 31-41 לתביעתו. 3. ביד"צ נתן פסקי בוררות בעניינים הנתבעים בתביעה (להלן: "פסק הבוררות"). המשיב לא ערער על פסק הדין או ביקש לבטלו בהתאם להליכים הקבועים בחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). משכך, הפך פסק הבוררות לפס"ד חלוט. 4.המשיב מנסה כיום, בחוסר תם לב, לחמוק מלמלא אחר פסק הבוררות בו הוכרע במפורש כיצד יובררו זכויותיו הכספיות, ככל שישנן כאלו. 5. משהפך פסק הבוררות לחלוט וככל שהמשיב היה מעוניין לברר זכויותיו, היה עליו לנהוג בהתאם להליך הקבוע בפסק הבוררות, היינו, להתפטר מתפקידיו בעמותה ולהגיש את המסמכים לרו"ח שהבורר קבע, על מנת שאפשר יהיה לסיים את הדיון בעניינו ולא להגיש תביעה תוך בזבוז זמנם היקר של ביה"ד ושל המבקשים. 6. בעניינים הנתבעים ע"י המשיב בתביעה זו, יש פסק בוררות גמור וחלוט בהתאם לקבוע בסעיף 27 לחוק הבוררות. 7. המשיב שבחר לילך בדרך של בוררות, בוחר להתעלם מהליך הבוררות ומפסקי הדין שניתנו במסגרתו. המשיב עושה שימוש ציני בהליך המשפטי על מנת לעקוף בחוסר תם לב את פסקי הבוררות. לצורך כך בוחר המשיב בדרך של ציטוט חלקי ומגמתי של החלטות ביד"צ, תוך שהוא מסתיר מביה"ד את העובדה שביד"צ כבר קבע בהחלטותיו באופן ברור את הדרכים בהם יוכרעו זכויותיו הכספיות כלפי המבקשת, ככל שישנן כאלה, דבר שיביא לסיום המחלוקת בין הצדדים. 8. המבקשת עשתה כל שניתן על מנת לקיים את פסק הבוררות אולם המשיב מתחמק מזה למעלה משנתיים מלעשות כן, למרות פניות והתראות ביד"צ אליו בנושא. זאת ועוד, בפני המשיב היו פתוחות כל הדרכים לערער על פסק הבוררות ומשעה שלא עשה כן במועד אין הוא יכול לעקוף אותו ע"י הגשת תביעה חדשה לביה"ד, כאילו לא התקיימו הליכי בוררות בין הצדדים. דחיית התביעה כנגד המבקשים 2 ו- 3 1.יש לדחות את התביעה כנגד המבקשים 2 ו- 3 בהעדר סמכות עניינית ובהעדר עילה. בין המשיב לבין המבקשים 2 ו- 3 לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, והמשיב אף לא טוען זאת. המבקשת 3 הינה עמותה עצמאית נפרדת ואין כל עילה להרמת מסך בינה לבין המבקשת. ככל שנעשו העברות כספיות למבקשת 3, הן נעשו כדין ובאישורה של האסיפה הכללית. 2. המשיב לא הביא ולו ראשית ראייה לתמיכה בתביעתו כנגד המבקש 2, ותביעתו האישית הינה שימוש ציני בהליך המשפטי, במטרה להפעיל על המבקשים לחץ בלתי הוגן. זאת ועוד, הואיל ומדובר בעמותה - לא חלה דוקטרינת הרמת מסך, וגם מטעם זה יש לדחות את תביעתו האישית של המשיב כנגד המבקש 2. השתק פלוגתא 1. ככל שיש למשיב עילת תביעה כנגד מי מהמבקשים 2 ו- 3 אזי שעילה זו נובעת מחוב המבקשת כלפיו עקב יחסי העבודה וסיומם. ברם, במסגרת הליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים נקבעה הדרך בה תבחן שאלת חובה של המבקשת כלפי המשיב. זאת ועוד, קיים השתק פלוגתא בעניין דרך חישוב החוב, ולכן המשיב מושתק מלדון בעניין זה במסגרת ביה"ד (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שישית, סיגא - הוצאה לאור בע"מ, תשס"א - 2001, עמ' 90-91). כל החלטה אחרת תעשה לפלסתר את החלטות ופסק הבוררות, תביא להחלטות סותרות בשאלת חבות הצדדים בתיק, למרות שעפ"י תביעת המשיב הן כרוכות זו בזו ותתן פרס למשיב על הניצול הציני שהוא עושה בהליכי משפט ע"י עירוב צדדים שאין להם כל קשר להליך, בהליך משפטי מיותר. 2. ניתן היה להכריע מזמן בזכויות המשיב, אם היה טורח להגיש את חישוביו לרו"ח שמונה בפסק הבוררות. המשיב שיתף פעולה עם הליך הבוררות כל עוד החלטות הבורר מצאו חן בעיניו. ברם, המשיב החליט בפתאומיות לא לשתף פעולה, להתעלם מהליך הבוררות ולפנות לביה"ד תוך התעלמות מכל ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים ומפסקי הדין שניתנו. הליך תלוי ועומד 1. בעניינו של המשיב קיים הליך תלוי ועומד, דהיינו, הבוררות בפני ביד"צ. משכך יש לעכב את ההליכים כנגד המבקשת, וזאת על מנת למנוע הכרעות סותרות באותן עובדות. 2. במקרה דנן מדובר בהליך שהינו מעבר להליך תלוי ועומד במובנו הרגיל. למעשה, אין עסקינן במחלוקת, משנתנו הצדדים הסכמתם לפנות לבוררות. לבקשה צורף תצהיר מזכ"ל המבקשת. ד. עיקר טענות המשיב: 1. בין הצדדים לא התקיים הליך בוררות. משכך, אין רלבנטיות לטענות המבקשים ככל שהן מבוססות על קיומו של הליך בוררות, ודינן להדחות. 2. הנושאים הנתבעים בתובענה הינם מחוקי המגן, שממילא אינם יכולים להימסר להכרעת בורר (סעיף 8 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969). לחילופין, חלק מהנושאים שנתבעו בתובענה זו עניינם חוקי המגן, ומשכך, אין לפצל את הדיון, ועפ"י הסיפא לסעיף 5(ג) לחוק הבוררות הרי שזהו טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות (ראה: י. לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, הוצאת ניצן 2004). 3. לביה"ד קיימת סמכות לעכב הליך אם נמצא כי קיים הסכם בוררות. על המבקשים להראות כי נחתם בין הצדדים כתב בוררות המסמיך את הביד"צ לדון באותם נושאים שנתבעו בביה"ד. אין כל משמעות לשטר הבוררין הריק שצורף לבקשה. 4. הביד"צ לא הוסמך ע"י הצדדים לדון, ולא דן, בנושאים שהועלו בכתב התביעה, וממילא, אף אם עשה כן הרי שעשה זאת ללא הסכם בוררות מחייב ולחילופין, ללא הסמכת ו/או הרשאת ו/או הסכמת הצדדים, או מי מהם. 5. פנה לביד"צ בעקבות סכסוך שהתגלע בינו לבין המבקש 2 באשר להמשך תפקודה של המבקשת וכן בעניין צמצום תחומי סמכויותיו כחבר נשיאות צא"י והסיכון שנשקף לו בשל היותו ערב להלוואות ואשראי שנטלו העמותות הקשורות למבקשת. לא כלל בפנייתו נושאים נוספים ובוודאי שלא את הנושאים שהועלו בכתב התביעה. התביעה קשורה לעבודתו במבקשת ואילו ההליך בביד"צ היה בקשר לכהונתו כחבר נשיאות בצא"י. 6. שני נושאים נמסרו לביד"צ ונוסחו ע"י המבקש 2 בשם המבקשת: האחד - שביד"צ יבטל את ההחלטה לענין מכירת משרד המבקשת מיום ו' בטבת תשס"א והשני - שביד"צ ישלול מהעמותות להחליט החלטות בעתיד, כגון לצרף חברים חדשים, להחליף מורשי חתימה וכו'. המבקשות מודות בהודאת בעל דין במכתב המבקש 2 מיום ט"ז באב תשס"א. המבקשים מנועים ומושתקים מלטעון בהליך זה כי הסמכות שנמסרה לביד"צ כוללת שאלות נוספות. זאת ועוד, ביום בו פנה לביד"צ (25/6/01) עדיין עבד במבקשת ולא נתעוררה כל שאלה ביחס לשכר עבודה שהמבקשת חייבת לו. משכך, אין כל השלכה להחלטות ולפסקי הדין שצוטטו וצורפו ע"י המבקשים משאין הללו עוסקים בנושאים שנתבעו. הביד"צ סיים את הדיון ללא שהכריע בשאלת שכר העבודה המגיע לו, תאריך פרישתו הפורמאלי במידה ופרש ושאלת ההפרשות לביטוח המנהלים. לחילופין, ביד"צ לא דן וממילא לא הכריע בשאלת ההפרשות לביטוח המנהלים ואובדן כושר עבודתו ועל כן אין לעכב ולו נושאים אלו שממילא לא התעוררו במהלך ההתדיינות בביד"צ. 7. עפ"י חוק הבוררות אין כל מניעה להגיש תביעה זו. סעיף 39 לחוק הבוררות שכותרתו שמירת זכויות וחיובים קובע: "אין בהוראות חוק זה כדי למנוע הגשת תובענה לבית המשפט עפ"י הזכויות והחיובים שנקבעו בפסק בוררות לפי חוק זה או בהכרעה שניתנה על יסוד הסכם בעל פה". 8. ההנחה ביסוד הסכם בוררות היא כי הצדדים יבצעו את הפסק שינתן בעקבותיו. אי קיום הפסק מהווה הפרת הסכם, דבר המזכה את הנפגע בתביעה לבצוע בעין או לפיצויים על ההפרה. אישור הפסק אינו שולל הגשת תביעה עפ"י עילת הפסק שהייתה הדרך היחידה במקרה דנן, בין כי הפסק ניתן על סמך הסכם בוררות שנערך בע"פ, בין כי הפסק הוא הצהרתי בלבד, כגון שהוא פוסק מהו הסכום שיש לשלמו אך אינו דן בשאלת עצם החיוב בתשלום, או כאשר הוא מצהיר על קיום זכות מסוימת בלי שיקבע הוראות בדבר ביצועה, ובין כאשר יש ספקות בקשר לאפשרות ביצועו של הפסק בשל חוסר בהירותו, או בשל העדר יכולת ביצועו באמצעות רשויות ההוצאה לפועל (פרופ' ס. אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, ת"א, תשס"ה - 2005). 9. הצדדים לא נתנו הסכמתם למינויה של רו"ח וינשטיין, כדרישת חוק הבוררות, ועל כן אין כל נפקות למינויה. יתרה מזאת, הביד"צ קבע בהחלטתו מיום כ"ג כסלו תשס"ה: "ביה"ד סיים בזאת את הדיון ואת ההחלטות בנושא הנ"ל". מכאן שאפילו יעבירו הצדדים את החשבונות לרו"ח ויינשטיין, הרי שביה"ד לא יוכל לפסוק עוד בעניין זה. לחילופין, המבקשים לא העבירו לרו"ח וינשטיין את החשבונות מטעמם, ועל כן אין להם אלא להלין על עצמם. 10. המבקשים לא קיימו את פסקי הביד"צ או החלטותיו ולא נקטו בצעדים המתבקשים לחלוקת העמותות, לא שילמו לו הכספים שנזכרו בהחלטות ולא הפקידו את מכתבי ההתחייבות-שיפוי, משכך לא נכנסו מכתבי ההתפטרות שהפקיד לתוקף. מנגד קיים המשיב אחר החלטות ביד"צ בדווקנות ובדייקנות. משכך מתקיים בעניין הסיפא לסעיף 5(א) לחוק הבוררות הקובע אימתי ביה"ד לא יעכב את ההליכים בין הצדדים, משהמבקשים לא היו מוכנים ואינם מוכנים לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות. גם אם כיום מוכנים המבקשים לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות הרי שמהרגע שביד"צ קבע כי הוא מסיים את הדיון ואת ההחלטות בנושא הנ"ל הרי שאין כל משמעות לנכונותם כיום, ככל שהיא קיימת. 11. נוכח אופן התנהלות התיק בביד"צ - יש טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות, וזאת, בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק הבוררות. 12. הרכב הביד"צ שדן בעניין סיים את מלאכתו וקם מכסאו, ואינו דן יותר בעניין זה. 13. אין לדחות את התביעה נגד המבקשים 2 ו- 3 - המבקש 2 הינו חליפו של המעביד ועל כן ביה"ד קונה סמכות כלפיו מכח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969. זאת ועוד, המבקש 2 הקים את המבקשת 3, בין היתר, במטרה להבריח אליה נכסים מנכסי המבקשת. 14. לא חל השתק פלוגתא בענייננו (א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה תשיעית, סיג"א הוצאה לאור בע"מ, תשס"ז - 2007). המבקשים לא טוענים כי ביד"צ הכריע בשאלת חוב המבקשת. אף אם חל השתק פלוגתא הרי שחל הוא על טענות המבקשים כנגדו לעניין אי הסדרים, לכאורה, בהתנהלותו, טענות שלגביהן הסמיכו הצדדים את ביה"ד לדון ושנדחו ע"י ביד"צ. 15. בענייננו אין כל הליך תלוי ועומד שכן ההליך בביד"צ הסתיים זה מכבר. 16. הבקשה נתמכה בתצהיר מזכ"ל המבקשת 1. לבקשה לא צורף תצהיר מטעם המבקשים 2 ו/או 3 ועל כן יש לדחותה. המצהיר אינו יכול להצהיר מידיעתו האישית על עניינים הקשורים למבקשים 2 ו/או 3. לבקשה לא צורפה החלטת המבקשת הממנה את המצהיר למזכ"לה, ועד לצירופה אין לקבל את התצהיר מטעמו. לבקשה צורף תצהיר המשיב. ה. עיקר טענות המבקשים בתגובתם: 1. שטר הבוררין עליו חתמו הצדדים נעלם באופן תמוה מתיק ביה"ד. 2. המשיב חתם על שטר בוררות בלתי מוגבל ובמסגרתו נמסרו המחלוקות בין הצדדים להכרעת ביד"צ, לרבות באשר ליחסי העבודה בין הצדדים וסיומם, זכותו לפיצויי פיטורים והפרשות לביטוחי המנהלים. 3. הפניית ההליך לבוררות תייעל את הדיון. ביה"ד פסק והכריע במחלוקות בין הצדדים, כל שנותר הוא לציית לפסק הבוררות ולערוך חישובים אריתמטיים ע"י רו"ח שמונה ע"י ביד"צ. הפנייה לביד"צ מלכתחילה נעשתה ביוזמת המשיב שהינו טוען רבני ומצוי היטב בסדרי בית הדין ויודע מה המשמעות של חתימה על שטר בוררין. 4. המבקשת מילאה אחר החלטות הביד"צ במלואן. ברם, אף אם לא הייתה עושה כן היה על המשיב לפעול לאכיפת פסקי הדין באמצעות הגשת תביעה עפ"י הפסק. זאת ועוד, המשיב לא כפר בסמכות ביד"צ ולא הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, משכך פסק הבוררות עומד בעינו. 5. הנושאים הנתבעים הינם בעלי אופי חוזי ואינם מעוגנים ומוגנים ע"י חוקי המגן ולפיכך יפים להכרעה בבוררות (תב"ע 797-3 נחשון נ' אגודת הסטודנטים בטכניון, פד"ע יג מט, דב"ע לה/7-3 ראובן ושמעון נ' מ"י, פד"ע ז 120, 135). זאת ועוד, אין מניעה לדון בעיקר המחלוקת בין הצדדים בבוררות, משההליך העיקרי הינו נושא לבוררות ואילו הסכסוך המוגן הינו החלק הטפל של הסכסוך כולו. ו. ולהכרעתנו - 1. יש לזכור שזכות הגישה לערכאות הוכרה ע"י ביהמ"ש העליון כזכות יסוד (ע"א 3833/93 לוין, ד"ר נ' לוין, פ"ד מח (2) 862; ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577), ואף כזכות חוקתית (רע"א 6450/01 שמחה אוריאלי ובניו, חברה להנדסה וקבלנות בע"מ נ' מכון טיפול בשפכי אשקלון, פ"ד נו (5) 769; רע"א 8292/00 יוספי נ' לוינסון, תק-על 2001 (1) 1120; ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) עמ' 6-7). משכך, גורסת פרופ' אוטולנגי (בספרה הנ"ל) כי יש לבחון היטב את משמעותה של הסכמת הצדדים שסכסוכם יתברר בבוררות ולא בבית המשפט, קביעה שבעקבותיה יכול ביהמ"ש להחליט להפנות את הצדדים לבוררות. 2. מתוך המגמה לשמור מצד אחד על זכות הפנייה לערכאות, ולהקפיד מצד שני על קיום הסכמים, נקבע סעיף 5 לחוק הבוררות, שעניינו עיכוב הליכים בבית המשפט, סעיף זה קובע לאמור: (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך. (ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה. (ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות. 3. מלשון סעיף 5 לחוק הבוררות עולה כי בקשה לעיכוב הליכים צריך שתוגש עוד טרם התקיים הליך הבוררות בין הצדדים. בענייננו, מעיון בחומר שהובא בפנינו, כך גם לטענת המבקשים, הסתיים הליך הבוררות. משכך, "נשמט" לטעמנו הבסיס לבקשתם. 4. מעל לנצרך נבחן האם מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 5(א) אשר בגינם ביהמ"ש יעכב הליכים: יש הסכם בוררות בין הצדדים; התובענה שהוגשה לביהמ"ש מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו; בעל דין שהוא צד להסכם מבקש עיכוב; המבקש היה מוכן - והננו מוכן גם בשעת הגשת הבקשה - לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות; התנאי הראשון - משמדובר ב"הסכם בוררות" המוגדר בסעיף 1 לחוק כהסכם בכתב - ברור כי הליכים יעוכבו רק מקום שקיים הסכם בוררות בכתב בין הצדדים (ראה פרופ' ס. אוטולונגי שם, בעמ' 256). במקרה דנן צרפו המבקשים לבקשתם שטר בוררין ריק שלטענתם, חתמו הצדדים על כדוגמתו. ברם, באין שטר בוררין ערוך וחתום כדבעי בפנינו - לא מתקיים התנאי הראשון. יתרה מזו, ספק אם מתקיימים במקרה דנן יתר התנאים. באין הסכם בוררות לא ניתן לדעת האם אמור היה לחול על אותו סכסוך שלגביו מוגשת התובענה. כך גם אין לדעת כי המבקשים הינם צד להסכם הבוררות. זאת ועוד, מעיון בחומר שהובא בפנינו אין כל ראיה פוזיטיבית למאמציהם של המבקשים לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות. אין די בהצהרת המבקשים בתגובתם לפיה המבקשת מילאה אחר החלטות הביד"צ ופסק הבוררות. עמדתנו מקבלת משנה תוקף נוכח האמור בסעיפים 43-70 לתגובת המשיב. לפיכך ולאור כל האמור לעיל לא מתקיימים בענייננו התנאים הקבועים בסעיף 5(א) לחוק בגינם יש לעכב הליכים. 5. המבקשים עותרים בבקשתם כי ביה"ד יורה על קיום פסק הבוררות. משמע המבקשים עותרים לאכיפת פסק הבוררות. ראשית יובהר כי אין בפנינו בקשה ערוכה כדבעי לאישור פסק הבוררות. בקשה לאישור פסק צריכה להיות ערוכה בהתאם לטופס 3 שבתוספת לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות. משלוח הודעה שלא בנוסח המלא עשוי להכשיל את בקשת האישור (שם, עמ' 907-908). 6. למעלה מן הצריך, נציין כי סופה של הבוררות צריך להיות בפסק, שיכריע בכל הסכסוך. סופיות הפסק צריכה להתבטא בבהירות הפסק מבחינת ההכרעה המעשית שבו. המבחן על פיו תבחן השאלה אם הפסק סופי הוא אם לאו, הוא אם הפסק מסיים כליל את הדיון בכל העניינים התלויים ועומדים בפני הבורר. צריך שהפסק יכיל הוראה אופרטיבית ברורה וחד משמעית, שאפשר לתת לה תוקף ולכפות את ביצועה בהליכי הוצאה לפועל (ראה: ע"א 49/89 מרצ'ל נ' איס, פ"ד מה (4) 828; רע"א 858/98 דדון נ' אבן חן, תק-על 98 (2) 1867). מבחינה זו, לשיטת פרופ' אוטולונגי, באם קבע הבורר שהנתבע חייב לשלם לתובע - אך לא פסק איזה סכום - הפסק הוא חסר בהירות ולכן אינו יכול להיחשב כפסק סופי ושלם (שם, עמ' 770-771). מעיון בפסק הבוררות (מיום ב' מנחם אב תשס"ב) שצרפו המבקשים לבקשתם, עולה כי אין עסקינן בפסק בורר ברור וסופי כדרישות החוק. הפסק אינו נוקב בסכומים מוגדרים. זאת ועוד, סעיף י"ד לפסק משאיר לצדדים לבוררות להביא הצעות לקיומו של סעיף י"ג לפסק וגם מטעם זה לא ניתן לומר כי עסקינן בפסק ברור וסופי. לא זו אף זו, בענייננו נתן ביד"צ פס"ד, פס"ד חלקי והחלטות נוספות, ובין היתר, ההחלטה מיום כ"ג כסלו תשס"ה העומדת בסתירה לפסה"ד. גם מטעם זה אין עסקינן בפס"ד ברור וסופי. 7. נוסיף כי עיון בכתב התביעה מעלה כי רוב רובן של הזכויות הנתבעות הינן זכויות מכח חוקי מגן וככאלה, בהתאם להלכה הנוהגת, לא ניתן היה מלכתחילה להעבירם להליך בוררות, שכן סעיף 3 לחוק הבוררות קובע: "אין תוקף להסכם בוררות שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". בית הדין לעבודה פסק לא אחת כי בוררות אינה יכולה להכריע בשאלה אם שררו בין שניים יחסי עובד-מעביד או מקום בו קיימת לעובד זכות מכוח חוק מגן, ואין הוא מוסמך לפסוק לגבי עצם הזכאות שהיא מתחום משפט העבודה המגן (דב"ע נד/163-3 הלסקו ישראל בע"מ - עזבון המנוח אלי גלאון ואח', פד"ע כח 66). בהקשר זה נפסק: "כלל יסודי נוסף בדיני הבוררות הוא, שאם חוק קובע הוראות מגינות על פלוני, שאין להתנות עליהן, הרי אין למסור לבוררות את השאלה, האם נתקיימו התנאים העובדתיים והמשפטיים שקיומם הוא תנאי להענקת הזכות". (דב"ע לח/87-3 שבס נ' בנק הפועלים, פד"ע י 62). כך גם נפסק: "אופי ציבורי-קוגנטי זה של ההוראות המגינות - אשר לעתים אף מתלווה סנקציה פלילית על הפרתן - מביא לידי כך שאין הן יכולות לשמש נושא להסכם בין הצדדים. הצדדים לא יצרו את הזכות, והצדדים אינם יכולים להסכים עליה ולשנותה. הזכות היא פרי החוק, הנותן ביטוי למדיניות סוציאלית שבישומה עניין לציבור כולו" (בג"צ 760/79 ד"ר לילי דיין נ' ביה"ד הארצי לעבודה , פ"ד לד(3) 820). וכן: "בית משפט זה דן לא אחת בשאלה אם ניתן למסור להכרעתה של בוררות את קיומם של הסדרים שונים שנקבעו בחקיקה קוגנטית שתכליתה להגן על עובד כגון: חוק פיצויי פיטורין תשכ"ג -1963 (ראה בג"צ 115/77 הסתדרות מכבי ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד לג(1) 215) או חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (ראה ע"א 309/63 החברה להנדסה חקלאית נ' בנימין נאג'י פ"ד יח (3)290) וכיוצא באלה חוקים. בכל המקרים הללו נפסק, שכשם שאין העובד יכול לוותר על הזכויות המוקנות לו מכח חקיקה שנועדה להגן עליו, פן תיעשה הוראת החוק פלסתר, כך גם אין למסור ההכרעה בשאלות אלה לבוררות שאינה אלא תחליף להסכמה ישירה בין הצדדים". (ע"א 207/82 עזרא כהן נ' מנחם בלומברג ואח' , פ"ד לט(1) 146). משהמשיב עותר בתביעתו לשכר עבודה, פיצויי פטורין, פדיון ימי חופשה ודמי הבראה, הרי שעניינה של התובענה אינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים (סעיף 3 לחוק הבוררות). הסעדים להם עותר התובע בתביעתו הינם בגדר זכויות להן זכאי העובד מכוח חוקי המגן, וככאלה אינן ניתנות לויתור, או להיות נושא להסכם בין הצדדים. משכך ולאור כל האמור לעיל בנסיבות הקיימות אין מקום בהליך זה לאשר את פסק הבוררות. 8. באשר לדחיית התביעה כנגד המבקשים 2 ו- 3 בהעדר סמכות עניינית ובהעדר עילה - בתי המשפט, ודאי בתי הדין לעבודה, לעולם יעדיפו להכריע בהליך הבא בפניהם לגופו של עניין. סעד של מחיקה/דחייה על הסף מופעל ע"י בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר (דב"ע מז/15-3 אפנר נ' מפעלי הדסה לנוער; דב"ע נא/31-3 חיפה כימקלים בע"מ נ' כלפון, פד"ע כב 518). בית הדין ייענה לבקשת דחייה או מחיקה על הסף רק במקרים קיצוניים ונדירים, ורק כאשר הוא משוכנע, כי גם אם יוכיח התובע את כל האמור בכתב תביעתו, לא יזכה לסעד, שכן על פי הדין החל, אותן עובדות אינן מצמיחות עילת תביעה. בכתב תביעתו העלה המשיב טענות עובדתיות באשר למעמדם ולאחריותם של המבקשים 2 ו- 3 כלפיו: המבקש 2 בהיותו ממייסדי וממקימי המבקשת אשר העסיקה אותו, והמבקשת 3 שהוקמה, לטענתו, ע"י המבקש 2 במטרה להבריח אליה נכסים מהמבקשת. המשיב טוען בתביעתו (סעיף 20) כי בין המבקשת למבקשת 3 בוצעו העברות כספים שלא כדין בהוראתו של המבקש 2. עוד טוען המשיב בסעיף 27 לתביעתו כי העניינים התקציביים והכספיים של המבקשת ומוסדותיה נוהלו ע"י המבקש 2 אשר החל מיום 1/4/99 שלל את זכות חתימתו וצמצם את תחומי סמכויותיו במבקשת, בעמותותיה ובמוסדותיה. עוד טוען המשיב בתגובתו כי המבקש 2 הינו חליפה של המבקשת (המעסיקה). נחזור ונזכיר כי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע כי לבית הדין סמכות לדון בתביעות שבין עובד למעביד או חליפיהם אשר עילתן ביחסי עובד ומעביד לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד. זאת ועוד, כל מקום בו קיים ספק בדבר אחריותו של צד, שומא על בית הדין לברר העובדות הנטענות לגופן. מטעם זה, אין בית הדין ממהר להעתר לבקשת מחיקה/דחייה על הסף, בלי ליתן לבעל הדין הזדמנות להוכיח טענותיו. משכך שאלת היריבות תדון בהליך ולמצער, בהליך הקד"מ. 9. באשר לטענת השתק פלוגתא - טוענים המבקשים כי ככל שיש למשיב עילת תביעה כנגד המבקשים 2 ו- 3, נובעת היא מחוב המבקשת כלפיו עקב יחסי העבודה וסיומם. לטענתם, במסגרת הליך הבוררות שהתקיים בין הצדדים נקבעה הדרך בה תבחן שאלת חובה של המבקשת כלפי המשיב. משקיים השתק פלוגתא בעניין דרך חישוב החוב, מושתק המשיב מלדון בעניין זה במסגרת ביה"ד. כפי שכבר הבהרנו לעיל, בוררות אינה יכולה להכריע בשאלה אם שררו בין שניים יחסי עובד-מעביד או מקום בו קיימת לעובד זכות מכוח חוק מגן. לטעמנו, לא מתקיימים במקרה דנן התנאים להשתק פלוגתא, ונבאר - "בהבדל מכלל השתק העילה , המונע התדיינות נוספת בין בעלי הדין בגין אותה עילת תביעה, ואפילו הם מבקשים להעלות נושאים או טענות שמעולם לא הוכרעו ביניהם, מונע כלל השתק הפלוגתא התדיינות נוספת בין בעלי הדין בפלוגתא שכבר נדונה ביניהם בהתדיינות קודמת והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך בפסק דין סופי... דגש המניעות הדיונית מושם בפלוגתא מסוימת שנדונה בין אותם צדדים בהליכים קודמים והוכרעה בפסק דין סופי על ידי בית משפט מוסמך. תכליתו של הכלל, כלשונו של הנשיא (אגרנט) בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, היא "למנוע , על ידי הפחתת האפשרויות של פסקי דין סותרים את החלשת מעמדו של בית המשפט בעיני הבריות וכדי להבטיח פעולה תקינה וחסכונית של בתי המשפט" (נ. זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות- אוניברסיטת תל אביב, בעמ' 135). קיימים ארבעה תנאים עיקריים להיווצרותו של השתק פלוגתא: "התנאי הראשון הוא שהפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים. התנאי השני הוא, שהתקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ועל כן לבעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה "היה יומו בבית המשפט" ביחס לאותה פלוגתא. התנאי השלישי הוא שההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא, של בית המשפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה. התנאי הרביעי הוא, שההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה, להבדיל מכל הכרעה שולית, תוספת חינם, שאינה נחוצה לביסוסו של פסק הדין בתובענה" (שם, בעמ' 141 והאסמכתאות שם). לטעמנו, לא כך הם פני הדברים בענייננו: משהנושאים הנתבעים אינם בני בוררות ומשלא ניתן פסק בורר סופי וברור הרי שלא התקיימו התנאים להשתק פלוגתא. 10. באשר לעניין תלוי ועומד - משנסתיים הליך הבוררות ומשניתן פסק הבוררות, אשר לטענת המבקשים הפך חלוט משלא ערער עליו המשיב - לא מתקיים הכלל בעניין הליך תלוי ועומד. 11. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪ + מע"מ שישולמו בתוך 30 יום, אחרת ישאו ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. המבקשים יגישו כתב הגנתם בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. השתק פלוגתאיישוב סכסוכיםבוררותהשתק / דיני מניעות