א. מוסכם על דעת הצדדים שדין העתירה להימחק . המחלוקת מתמקדת בענין ההוצאות. בהליך העיקרי עתרה העותרת להורות למשיבים ליתן אישור להספקת חשמל, מים, טלפון, לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, והתקנות שהותקנו על פיו, וכן אישור אכלוס ("טופס 4"), ביחס לבנין שהקימה העותרת בנהריה, ושלפי הנטען מוכן למעשה לאכלוס מאז יולי 2000. עוד ובנוסף עתרה העותרת להורות למשיבים לאפשר גישה לחניון הבניין ע"י הריסת או הזזת הערוגה/אדנית הניצבת על המדרכה בסמוך לפתח הכניסה לחניון. ב. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים במסגרת בקשה לסעד זמני (בש"א 18340/00) ביום 20.1.01, הוסכם שב"כ המשיבים ימציא לב"כ העותרת מכתב מסודר בו יצויינו הליקויים שעל העותרת לבצע ולקיים, על מנת שתוכל לקבל את אישור האכלוס ("טופס 4"). לגבי האדנית (שמפריעה לקיום גישה לחניון הבניין), הוסכם שב"כ המשיבים יודיע עמדתו גם כן בכתב לב"כ העותרת. להודעות אלה ניתן תוקף של החלטת בית משפט. ב"כ המשיבים טען באותה ישיבה שלא היה מקום להגשת העתירה, וביקש כי ייפסקו הוצאות לזכות מרשתו. בסיפא של ההחלטה מיום 2.1.01 צויין שבגמר הדיון בעתירה או לאחר שב"כ העותרת ימשוך אותה, יוכל ב"כ המשיבים לטעון לענין ההוצאות, וב"כ העותרת יוכל להשיב על כך. ג. בבקשה המונחת בפניי מיום 11.3.01, (בש"א 4441/01), ביקש ב"כ העותרת לחייב את המשיבים בתשלום הוצאות המשפט של העותרת, לרבות שכ"ט עו"ד, מן הטעם שהעותרת השלימה את הבניין כדין, ופנתה למשיבים זמן רב לפני הגשת העתירה, שהוגשה ביום 28.12.00 בבקשות לקבלת "טופס 4", שניתן רק לגבי חלק קטן מן הבניין, ואילו ביחס לחלק הארי של הבנין לא העניקו המשיבים "טופס 4" ולא הודיעו לעותרת את הסיבה לאי הענקת "טופס 4". כמו כן טענה העותרת שביחס לערוגה/אדנית (שמנעה גישה לחניון) היתה התנהגות המשיבים בלתי סבירה. צויין בבקשה שבפניי כי זמן לא רב לאחר הגשת העתירה, העניקו המשיבים לעותרת את "טופס 4" ואיפשרו גישה לחניון הבנין ע"י מתן אישור להסרת הערוגה. טוען ב"כ העותרת שהסיבה המכרעת למתן "טופס 4", ואישור הסרת הערוגה היתה עצם הגשת העתירה, והחלטות הביניים של ביהמ"ש במסגרתה, ואלמלא הליך זה, ספק אם היה מצוי בידי העותרת "טופס 4", וספק אם היתה מתאפשרת הגישה לחניון. מציין ב"כ העותרת שנגרמו למרשתו הוצאות משפט גבוהות (64,347 ש"ח) שיכולות היו להיחסך אילו נהגו המשיבים כדין. לדעת ב"כ העותרת העתירה נתקבלה למעשה דה-פקטו, גם אם התוצאה הושגה מחוץ לכתלי ביהמ"ש, ולא בדרך של הכרעה שיפוטית. ד. מציין ב"כ העותרת שרק לאחר הדיון בסעד הביניים מיום 2.1.01, פירטו המשיבים בפני ב"כ העותרת את הפעולות המעטות שנדרשו, לטענת המשיבים, לשם הנפקת "טופס 4". בהמשך גם הוסדרה המחלוקת בכל הנוגע לערוגה, אם כי לטענת העותרת היא נדרשה למלא בתיק זה אחר תנאים בלתי סבירים. תמצית טענת ב"כ העותרת היא שרק הגשת העתירה היא שאיפשרה לעותרת לזכות ב"טופס 4" לאכלוס הבנין, והגישה לחניון הבנין, ולכן זכאית היא להחזר הוצאותיה. ה. המשיבים טוענים שהעתירה הוגשה בטרם מיצתה העותרת את ההליכים הקבועים בחוק בכל הנוגע לקבלת "טופס 4" (ערר לוועדת הערר המחוזית), ואף נתבקש סעד של הזזת האדנית בכניסה לחניון כשלדעת המשיבים אין ביהמ"ש לעניינים מנהליים מוסמך לדון בו. לכן, כך מציין ב"כ המשיבים, נדחתה בקשת העותרת לסעדים זמניים, וב"כ המשיבים העלה באותה ישיבה את בקשתו לפסיקת הוצאות לזכות המשיבים. לדעת ב"כ המשיבים אין בסיס לטענת העותרת בדבר פסיקת הוצאות לזכותה כשספק אם עומדת העתירה בתנאי הסף, ומה עוד שהעותרת החליטה להודיע על משיכת העתירה. ו. לגוף הענין טוען ב"כ המשיבים שגם לאחר הגשת העתירה היה על העותרת להשלים את ביצוע העבודות בנושאים מהותיים ועקרוניים מטעמי בטיחות, והחשובה בדרישות המשיבים היתה הצגת תכנית תנועה ביחס לכניסה ויציאה מן החניון. אינג' ע. שפרבר (הממונה על הנדסה במחוז חיפה של משרד התחבורה) הודיעה במכתב (שבועיים לפני הגשת העתירה) מה הפרטים החסרים בתכנית התנועה, וכן שמיקום האדנית המוצע ע"י העותרת יפריע לתנועה (נספח א' לתגובת המשיבים). לענין הצעת העותרת ציינה אינג' שפרבר, שאין בה משום תכנית רמזור, שבלעדיה לא ניתן להפעיל את החניון (מכתב מיום 7.1.01 נספח ב' לתגובה), מכאן שגם טרם קויימו התנאים למתן "טופס 4" במועד הנ"ל. לטענת ב"כ המשיבים הציגה העותרת בפני ביהמ"ש מצג שוא לפיו העבודות הדרושות הושלמו, וכן הסתירה העותרת, כך נטען, ליקויים בתכנית הרמזור ובהסדרי התנועה בחניון. בנוסף מציין ב"כ המשיבים שמשיבים מס' 1, 2, 3, ו-6, צורפו לעתירה ללא סיבה, כשהסמכות ליתן "טופס 4" מוקנית לפי סעיף 157 א' של חוק התכנון והבנייה ל"רשות המאשרת", משמע, יו"ר הוועדה המקומית או יו"ר הוועדה המקומית, או יו"ר ועדת משנה ביחד עם מהנדס הוועדה. ז. שקלתי את טיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים ונראה לי כי נכון יהא להורות על מחיקת העתירה ללא צו להוצאות. הן לעותרת מחד גיסא, והן למשיבים מאידך גיסא, יש טענות רבות איש לרעהו. העותרת טענה לסחבת ממושכת ובלתי מוצדקת מצד המשיבים, אי מתן הסברים לגבי הטעון השלמה לצורך הוצאת "טופס 4", ועמדה בלתי סבירה באשר לערוגה שמנעה גישה לחניון, ואילו המשיבים טענו שעצם הגשת העתירה בלתי מוצדקת על פניה, והצביעו על שני מכתביה של אינג' ע. שפרבר כדי להראות שכשבועיים לפני הגשת העתירה הובהר לעותרת מה התנאים שטרם קיימה כדי לקבל "טופס 4", וכן כדי להצביע על כך שבמועד העתירה, ואף לאחר מכן, טרם סיימה העותרת את הנדרש ממנה כתנאי למתן "טופס 4". ח. כעולה מתיאור ההליכים, הושג בישיבת ביהמ"ש מיום 2.1.01 (שנועדה לדיון בסעדי ביניים) הסדר על פיו יביא ב"כ המשיבים לידיעת ב"כ העותרת מה הליקויים שעל העותרת לתקנם כדי שניתן יהיה ליתן לה אישור איכלוס לבנין, וכן יודיע מה עמדת המשיבים בכל הנוגע לאדנית/ערוגה שבחלק הקדמי של חניון הבנין. כמו כן נמחקה באותה ישיבה הבקשה לסעדים זמניים. בהמשך הזמן, ובהדרגה, הוסדר בין הצדדים לבין עצמם הדרוש הן ביחס להוצאת "טופס 4" והן ביחס לערוגה/אדנית. ט. משנוכחנו איפוא לדעת שהמחלוקות בין הצדדים הוסדרו בדרך של הבנה, והטענות ההדדיות שיש לכל אחד מן הצדדים כנגד רעהו לא הגיעו לכלל בירור - (ומדובר במחלוקת עובדתית כאשר כל צד מייחס לרעהו מעשים ומחדלים שונים) - ובשים לב לכך שההליך העיקרי מיצה את עצמו, והעותרת קיבלה בסופו של דבר את אישור האכלוס, וכן הוסדר ענין הגישה לחניון, לא ראיתי לנכון לחייב בהוצאות משפט מי מן הצדדים לדיון, ולכן אני מורה שהעתירה נמחקת בלי צו להוצאות.בניהמסמכיםטופס 4