1. תיק זה תחילתו בבקשה לביצוע שטר חוב על סך 10,000 ש"ח, אשר הוגשה על ידי התובעת (להלן - המשכירה או התובעת), ביום 3.6.02, ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב - יפו (תיק הוצל"פ מס' 4-02-48399-01). עושה השטר הוא מר לי אפרת (להלן - השוכר או הנתבע 1) והערבים לשטר הם שולמית אפרת (להלן - הנתבעת 2 או גב' אפרת) ומר דני רוזנטל (להלן - הנתבע 3 או מר רוזנטל). 2. הנתבעים 1 ו-2 הגישו התנגדות לביצוע שטר (בש"א 123164/02). ביום 8.12.02 נחקרו על תצהיריהם וניתנה להם רשות להתגונן, כאשר ההתנגדות מטעם הנתבע 1, היתה כפופה להפקדת סך של 5,000 ₪. התובעת והנתבע 3 הגיעו להסכמה דיונית לפיה, כנגד ובכפוף להפקדת סך של 5,000 ₪ על ידי הנתבע 1, תינתן לנתבע 3 רשות להתגונן. הנתבע 1, או מי מטעמו, הפקיד ביום 17.12.02 סך של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט. 3. בהסכמת הצדדים ועל פי החלטה מיום 5.3.03, הגישו שלושת הנתבעים כתב הגנה משותף. 4. מטעם התובעים העידו בעלה של התובעת, מר אמנון נחום (להלן - מר נחום) ועו"ד יאיר זהבי. כן העידו שלושת הנתבעים. רקע עובדתי 5. ביום 1.8.01 נחתם בין התובעת לבין השוכר הסכם שכירות, על פיו הושכרה לו דירת סטודיו בבית שברחוב רביניצקי 7, תל אביב (נספח א' לתצהיר מר נחום). תקופת השכירות על פי הסכם זה היתה מיום 1.8.01 ועד ליום 1.8.02 ודמי השכירות המוסכמים היו בסך השווה ל- 500 דולר לחודש. להסכם השכירות מיום 1.8.01 נספחים שונים (סעיף 4 לתצהיר מר נחום) וביניהם "כתב התחייבות וערבות מתמידים ובלתי מוגבלים בסכום" (נספח ג' לתצהיר מר נחום, להלן - כתב הערבות) וכן שטר חוב על סך 10,000 ₪ (נספח ד' לתצהיר מר נחום). 6. במהלך ינואר 2002 פינה השוכר את הדירה וביום 22.1.02 חתם שוכר אחר, מר יהונתן דייויס, על הסכם שכירות בגין הדירה שהוחזקה עד אז על ידי הנתבע 1 (נספח ה' לתצהיר מר נחום). 7. ביום 21.1.02 נחתם הסכם שכירות חדש בין התובעת לבין הנתבע 1, בגין דירה אחרת, גדולה יותר, הנמצאת בבניין (נספח ו' לתצהיר מר נחום). דמי השכירות בהסכם החדש נקבעו לסך השווה ל- 580 דולר לחודש (במקום 500 דולר לחודש בהסכם הראשון). 8. הערבים לא חתמו על שטרי חוב חדשים וכתב ערבות חדש. 9. הנתבע 1 עזב את הדירה השניה בסוף פברואר 2002 או במהלך מרץ 2002 ונסיבות העזיבה שנויות במחלוקת בין הצדדים. 10. הנתבע 1 שילם את דמי השכירות עבור חודש פברואר 2002 ומאז לא שילם דבר (סעיף 19 לתצהיר מר נחום). השאלות שבמחלוקת 11. השאלה הראשונה היא, האם שטר החוב, הוא עילת התביעה בתיק זה, שניתן לצורך הבטחת תשלומים ויתר חיובי השוכר על פי הסכם השכירות מיום 1.8.01 (סעיף 12 להסכם השכירות), תקף גם לגבי חיובי השוכר על פי הסכם השכירות השני מיום 21.1.02. במילים אחרות, האם התובעת רשאית לתבוע על בסיס שטר החוב גם את התשלומים והנזקים שנגרמו לה בגין הפרת ההסכם השני. 12. השאלה השניה היא, האם הסכם השכירות השני הסתיים בהסכמת הצדדים או שמא הפר הנתבע 1 את הסכם השכירות. דיון 13. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובמסמכים שהוגשו ולאחר ששמעתי את העדים ואת ב"כ הגעתי למסקנה, שלא ניתן להעביר שטר חוב וכתב ערבות מהסכם השכירות הראשון להסכם השכירות השני, מבלי שניתנה לכך הסכמה מפורשת של החתומים על מסמכים אלה. א. בהסכם השכירות הראשון מיום 1.8.01 בסעיף 12א. נכתב במפורש: "להבטחת פינוי המושכר, תשלום דמי השכירות, הנזקים, הפיצויים ושאר חיובי השוכר לפי הסכם זה יפקיד השוכר בידי המשכיר שטרי חוב… וערבים טובים" (הדגשה הוספה). בכתב ההתחייבות והערבות שנחתם בתחילת אוגוסט 2001 נאמר: "אנו מאשרים כי קראנו את הסכם השכירות וכי אנו מסכימים כי כתב התחייבות וערבות זה וכן שטרי החוב עליהם חתמנו כערבים, ימשיכו להיות בתוקף ולשמש בטוחה להתחייבויות השוכר לכל תקופת שכירות נוספת בה יושכר לו המושכר, בין בתנאים זהים לאלו שבהסכם הנוכחי ובין בתנאים שונים ממנו…" (הדגשה הוספה) מהאמור ניתן לראות, שכתב הערבות ושטר החוב מתייחסים להסכם ספציפי ולדירה ספציפית, היא המושכר נשוא ההסכם הראשון. אין כאן כל הסכמה שכתב הערבות ושטר החוב ישמשו כבטוחה למושכר אחר ושונה מהותית מהמושכר נשוא כתב הערבות ושטר החוב. ב. המושכר החדש שונה מהותית מהמושכר נשוא ההסכם הראשון. מדובר בדירה אחרת, גדולה יותר, בדמי שכירות גבוהים יותר ובתקופת שכירות ארוכה יותר מהתקופה המקורית. טענת ב"כ התובעת, שמאחר והדירה בכתב הערבות אינה מוגדרת במדויק, הערבות חלה על כל דירת סטודיו בבניין, אינה יכולה להתקבל. הצדדים ידעו באיזו דירה מדובר והנתבעים אף ביקרו בדירה וראו אותה, כך שלא ניתן להיתלות בכך שאין הגדרה מדויקת של הדירה ולו רק מהטעם שמדובר במסמך שנערך על ידי ב"כ התובעת ונציגה, מר נחום. עוד יצוין, שגם אם היתה נכונה התזה המוצגת על ידי ב"כ התובעת, ואין הדבר כך, מהחובה לנהוג בתום לב, היה על התובעת לפנות לערבים ולעדכן אותם באשר לשינויים שנעשו באשר לדירה, לגובה דמי השכירות ובאשר לתקופת השכירות. ג. גם התנהגות התובעת, באמצעות שלוחה מר נחום, מעידה על כך, שכוונת הצדדים היתה, ששטר החוב וכתב ההתחייבות והערבות יתייחסו להסכם הראשון בלבד. בתחתית כל עמוד בהסכם מיום 1.8.01 ישנו מס' העמוד. העמוד האחרון בהסכם הוא עמוד "8 מתוך 12" "עמוד 9 מתוך 12" הוא "נספח רשימת ציוד". כתב ההתחייבות והערבות קיבל את המספר "10 מתוך 12" ואילו שטר החוב קיבל את המספר "11 מתוך 12". בעמוד 17 לפרוטוקול אומר מר נחום לגבי שטר החוב שהוא "מצורף לחוזה שלו. זה חלק מהחוזה. לכל חוזה מצורף שטר חוב". דהיינו: גם פיזית שטר החוב הוא חלק בלתי נפרד מההסכם הראשון. זאת ועוד, מר נחום מסר לנתבע 1 שטר חוב חדש וכתב ערבות חדש על מנת שיחתים את הערבים פעם נוספת (נ/1, נ/2 עמודים 16 -17 לפרוטוקול). לא ניתן להשתמש בשטר החוב ובכתב הערבות לצורך הסכם השכירות השני, אלא אם ניתנה לכך הסכמת החתומים על השטר וכתב הערבות והנטל להוכחת ההסכמה מוטל על התובעת. א. באשר לשוכר, הנתבע 1, אני מקבל את גרסת מר נחום, שהנתבע 1 הסכים לכך ששטר החוב ישמש כבטוחה גם לגבי ההסכם המאוחר יותר. מר נחום הצהיר על כך בתצהירו ועמד על כך בחקירתו הנגדית. מאידך, השוכר אינו אומר בשום מקום, לא בתצהיר ולא בחקירתו הנגדית, שאין זה נכון שלא הסכים, שלגביו הוא, שטר החוב הראשון ישמש כבטוחה גם לגבי ההסכם השני. ב. באשר לערבים, הנתבעים 2 ו- 3, לא הוכח בפני שהם הסכימו לערוב להסכם השני והסכימו לכך, ששטר החוב הצמוד להסכם הראשון ישמש כבטוחה להסכם השני. מר נחום לא דיבר עם הנתבעת 2 בעניין זה. את השיחה ניהל הנתבע 1 בנוכחות מר נחום (סעיף 16 לתצהירו של מר נחום). מעבר לעובדה, שיש קושי בטענה שהנתבעת 2 אמרה "שקשה לה להגיע לתל-אביב לחתום על המסמכים" מהטעם ששטר החוב הראשון נחתם בירושלים, בפני עו"ד ליפשיץ, מר נחום אינו יכול לדעת בודאות, שהנתבע 1 אכן דיבר בטלפון עם הנתבעת 2. כך גם באשר לנתבע 3. מר נחום דיבר בטלפון עם אדם, שהציג את עצמו כמר רוזנטל, אך מר רוזנטל מכחיש שדיבר בעניין זה, אי פעם, עם מר נחום. זאת ועוד, לא ניתן להסתמך על שיחת טלפון עם עו"ד אלמוני, שאיננו יודעים את שמו, שהציג את עצמו לכאורה כב"כ השוכר (סעיף 7 לתצהירו של עו"ד יאיר זהבי) לו רק מהטעם שהיוזמה לשיחה באה מצדו של הנתבע 1. בעניין זה נראה לי יותר, שהנתבע 1 התבייש לפנות לנתבעים 2 ו-3 על מנת לבקש את חתימתם על כתב ערבות חדש ושטר חוב חדש (עמוד 11 לפרוטוקול). מכל מקום, הנטל בעניין זה מוטל על התובעת, התובעת לא עמדה בו ויש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3. 15. בסעיף 16 להסכם השכירות נאמר כדלהלן: "למען הסר ספק מוצהר בזה כי ידוע לשוכר שיהא עליו לעמוד בכל התחייבויותיו עפ"י הסכם זה לרבות תשלום דמי שכירות ושאר התשלומים שעליו לשלם עפ"י הסכם זה אף אם מכל סיבה שהיא לא ישתמש במושכר כולו או חלקו במשך תקופת השכירות או איזה חלק ממנה". ואילו בסעיף 8 ב' להסכם השכירות נקבע שהשוכר יהיה רשאי להביא את ההסכם לסיומו לפני תום תקופת השכירות "בתנאי שיביא שוכר אחר במקומו..." השוכר טוען שעזיבת הדירה היתה בהסכמת מר נחום והנטל להוכיח הסכמה זו, מוטל עליו. השוכר לא עמד בנטל זה. 16. כפי שיתואר להלן, ישנן סתירות בגרסתו העובדתית של הנתבע 1 באשר לעזיבת המושכר ומכל מקום, הנתבע 1 לא אומר בשום שלב בהליך, שמר נחום הסכים לוותר על דמי השכירות למשך התקופה שהדירה לא תהיה מושכרת ותעמוד ריקה. א. בסעיף 9 לתצהיר הנתבע 1 נאמר, שהשוכר הודיע למשכיר על רצונו לבטל את הסכם השכירות. לא נאמר בתצהיר מה היתה תגובתו של המשכיר להודעת השוכר. ב. בחקירה הנגדית במסגרת ההתנגדות, נשאל השוכר האם קיבל את הסכמתו של מר נחום לסיום השכירות. תשובתו היתה: "היו דיונים טלפוניים בעניין והסיכום בסופו של דבר היה שאנו מפנים את הדירה, מקיימים את הנקיון ומוסרים את המפתח" (עמוד 3 לפרוטוקול) ואילו בעמוד 4 לפרוטוקול מעיד: "מר נחום ביקש ממני לפנות היות ולא שילמתי". ג. בחקירתו הנגדית היו מספר התייחסויות לעניין זה (כל ההדגשות הוספו). "אני יודע שהיו דיונים עם הורי וזה הפשרה שהגענו אליה" (עמוד 6 לפרוטוקול). "אני מדבר על פינוי הדירה. לא ידוע לי אם דובר על סיום החוזה או לא" (עמוד 6 לפרוטוקול). "אני באתי בבקשה ואחר כך גם אמי הגיעה וגם אני" (עמוד 7 לפרוטוקול). "... סוכם שאני מפנה את הדירה ואחר כך כל הדיונים על הכספים והחובות אם היו או לא, יידונו בהמשך, ולפי מיטב ידיעתי כל הדיונים האלה היו בין מר נחום לבין אמא שלי" (עמוד 9 לפרוטוקול). דא עקא והנתבעת 2, אשר שמעה את חקירתו הנגדית של הנתבע 1 העידה, ש"לי הוא זה שדיבר עם מר נחום לביטול ההסכם". דהיינו, השוכר ואמו לא דיברו כלל עם מר נחום לגבי ביטול הסכם השכירות. לכל היותר, לגרסתם, מר נחום הסכים שיפנו את הדירה וזאת מבלי לוותר על זכויותיו החוזיות. 17. גרסתו העובדתית של הנתבע 1 ועדותו, אינן מהימנות ומעוררות שאלות רבות. להלן חלק מהתמיהות והסתירות. א. ראשית, אין זה הגיוני שאדם שפוטר מעבודתו ואינו מסוגל לשלם דמי שכירות חודשיים בסך 500 דולר, יחתום על הסכם שכירות לפיו עליו לשלם 580 דולר, לחודש. למרבה הפלא, הדירה השנייה היא אותה דירה בה חפץ הנתבע 1 מלכתחילה (עמוד 5 לפרוטוקול). ב. הנתבע 1 לא הציג את מכתב הפיטורין על אף שנשאל עליו במסגרת החקירה הנגדית בהתנגדות ולא הציג כל מסמך רפואי באשר למצבו הנפשי, הנטען שוב ושוב. ג. השוכר טען בתחילה, שגילה שבדירה חסרים מטבח ופרטים חיוניים למחייה ולכן ביקש לבטל את ההסכם השני (סעיף 9 לתצהיר) ואילו בחקירתו הנגדית התברר, שהוא הכיר את הדירה ובדירה היה מטבחון, כפי שהיה בדירה הראשונה (עמוד 8 לפרוטוקול). ד. סתירות נוספות ושינויים מתגלים בגרסת הנתבע 1 לגבי הסכמת מר נחום לסיום ההסכם השני. בסעיף 9 לתצהיר הנתבע 1 נאמר, שהנתבע 1 הודיע למר נחום על רצונו לבטל את הסכם השכירות מאחר וגילה שבדירה אין מטבח וחסרים פרטים חיוניים למחייה. בחקירתו הנגדית, במסגרת ההתנגדות הופיעה גרסה חדשה לפיה, "מר נחום ביקש ממני לפנות היות ולא שילמתי" ולאחר מכן "בדיונים שהיו בינינו אמרתי שנקלעתי למצב שלא היה לי איך לשלם...". בחקירתו הנגדית בבית המשפט הופיעה גרסה שלישית: "אני יודע שהיו דיונים עם הורי וזו הפשרה שהגענו אליה" (עמוד 6 לפרוטוקול). הנתבע 1 ביקש ממר נחום לפנות אחר כך גם אימו וגם הוא (עמוד 7 לפרוטוקול) בהמשך החקירה חוזר הנתבע 1 לגרסה הראשונה בדבר היעדר המטבח (עמוד 8 לפרוטוקול). 18. לאור האמור אני קובע, שהנתבע 1 לא הוכיח את הסכמת התובעת לביטול ההסכם ולויתור על דמי השכירות והוא חייב לשלם לתובעת דמי שכירות ואת יתר התשלומים על פי הסכם השכירות השני. 19. מר נחום הצהיר, כי לא הצליח להשכיר את הדירה, אלא בסוף חודש פברואר 2003, וכי נגרמו לו נזקים נוספים, כמפורט בסעיף 25 לתצהירו. כמו כן הצהיר מר נחום, שעשה מאמצים להשכיר את הדירה לאחרים (סעיף 23 לתצהיר ונספחים ז' וח'). עדותו זו לא נסתרה ודי בכך כדי להביא לדחיית הטענה, שלא עשה די כדי להקטין את נזקי התובעת (לכל הפחות באשר לארבעת החודשים הראשונים). הנתבע העיד בחקירתו הנגדית במסגרת ההתנגדות, שהוא יודע "שמר נחום לא השכיר את הדירה עד שכתבתי את התצהיר". מאחר והתצהיר נחתם ביום 25.6.02, הרי שאין מחלוקת בין הצדדים שהדירה לא הושכרה לפחות 4 חודשים (מרץ-יוני 2002). בנסיבות אלה, בהן דמי השכירות המוסכמים הם 580 דולר לחודש וכאשר הדירה לא הושכרה במשך 4 חודשים, הרי שנגרם לתובעת נזק השווה לפחות ל- 10,000 ₪, שהוא הסך הנקוב בשטר החוב. 20. לאור כל האמור, אני מורה כדלהלן: א. התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית. הנתבעים 2 ו- 3 ימחקו מתיק ההוצאה לפועל. ב. התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעים 2 ו-3, בנפרד, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין. ג. התובעת רשאית לחדש את הליכי ההוצאה לפועל בתיק מס' 4-02-48399-01 בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, נגד הנתבע 1 בלבד. ד. הנתבע 1 ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר