1 .בפני התנגדות לביצוע שטר חוב ע"ס 25,000 ₪ אשר נמשך ע"י המבקשת. המבקש 2 חתם כערב לשטר זה. לטענת המבקשים, השטר נחתם כביטחון לקיום התחייבויות המבקשת עפ"י חוזה שכירות משנת 2003 לשכירות של חנות בקניון, אשר נחתם בינה לבין המשיב. לטענת המבקשים, לאחר סיום שתי שנות שכירות, הסכימו הצדדים לסיים את ההתקשרות בכפוף להבאת שוכר חלופי. על מנת לאפשר את חילופי השוכרים (לאחר שהמבקשת המציאה שוכר חלופי), נדרשה הסכמת הנהלת הקניון אשר דרשה תשלום חוב דמי אחזקה. המבקשים טענו, כי במהלך תקופת השכירות לא שילמו דמי אחזקה להנהלת הקניון, בשל דברי המשיב לעניין הליך משפטי המתנהל בעניין זה. ואולם, משנדרשו לשלם את דמי האחזקה לצורך חילופי השוכרים, סיכמו עם המשיב, כי הוא ישלם את החוב עבורם והם ישלמו לו את הסך של 16,000 ₪ בתשלומים חודשיים, שכן לא יכלו לעמוד בתשלום הסכום בבת אחת ואף נתנו לו שיקים נוספים לביטחון. המבקשים טענו, כי הפקידו לחשבון הבנק של המשיב תשלומים וכי החוב סולק במלואו. המבקשים טענו לפיכך, כי יש להם עילת הגנה גם בשל כך ששטר החוב נשוא ההתנגדות כבר פקע שכן חוזה השכירות שלהבטחת חיוביו ניתן כבר הסתיים ובמקומו נערך הסדר חדש ואף ניתנו שיקים נוספים לביטחון. בעניין זה הוסיפו המבקשים, כי חזקה, כי ככל שבסיום השכירות היה נותר חוב, מעבר לחוב שלהבטחתו ניתנו השיקים הנוספים, היה המשיב מזכיר חוב זה במסגרת התכתבות שערך ושצורפה להתנגדות. עוד טענו המבקשים, כי משמדובר בשיק ביטחון ומשיש מחלוקת לגבי סכום החוב ואף לגבי הסכום ששילם המשיב לקניון עבור המבקשים, יש ליתן להם רשות להתגונן. המבקשים טענו, כי על המשיב היה להראות, כי התנאי לביצוע השטר התקיים וכי אכן נותר חוב ששילם עבורם. בנוסף טענו המבקשים, טענת קיזוז לעניין תשלום סך של 16,000 ₪ בתוספת 3,000 ₪ אשר טענו, כי שולמו למשיב. המבקשים טענו כנגד חוסר תום ליבו של המשיב, אשר נקט בהליכים כפולים והגיש להוצל"פ גם את שטר החוב וגם את השיקים שניתנו לו מבלי לקזז סכומים ששולמו. 2 .לטענת המשיב יש לדחות את ההתנגדות, או לחילופין להורות על הפקדת עירבון בגובה הסכום הנומינלי של השטר. לטענת המשיב, טענת הפירעון שהעלו המבקשים, לא גובתה במסמכים ובחקירה שונתה גירסתם. לטענת המשיב, אין מחלוקת שהיה חוב והמחלוקת אינה אלא, על התחשבנות וגובה החוב, שכן המבקשים מודים בקיומם של "חובות" כלפי המשיב. לטענת המשיב, משהמבקשים מודים כי קיים חוב, אך לא מסרו פרטים ברורים ומדוייקים אודות התחשיב הנטען לשיטתם ואף התגלתה סתירה בין הנאמר בתצהיר ומאידך בחקירה, יש לדחות את בקשתם או לכל הפחות, להתנות קבלתה, בהפקדת ערובה. דיון: 3 .דינה של התנגדות לביצוע שטר, הינו כדין בקשת רשות להתגונן, בה לא מקפידים עם המבקש וביהמ"ש ייעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית, אפילו אם הינה דחוקה ובלבד שפורטה כנדרש ושלא קרסה תחתיה בחקירה הנגדית (ראה בספרו של בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" מהדורה שמינית בעמ' 160-161). במקרה דנן, אין חולק, כי שטר החוב נשוא התביעה נמסר למשיב כשטר ביטחון להבטחת חיובי המבקשת עפ"י הסכם השכירות. שטר ביטחון הינו שטר שנמשך על תנאי וזכותו של המשיב לממשו הינה רק אם נתמלא התנאי להבטחתו ניתן ובמקרה דנן, אם וככל שלא שולמו מלוא התחייבויותיה הכספיות של המבקשת עפ"י הסכם זה. יחד עם זאת,גם שטר ביטחון הינו בגדר שטר אשר הנטל להוכיח כי לא נתקיים התנאי להבטחתו ניתןו-במקרה דנן,כי לא נותרו חובות בגין הסכם השכירות, מוטל על המבקשים. השאלה בה יש להכריע,הינה לפיכך, האם הציגו המבקשים טענת הגנה לעניין אי היוותרות חוב(אי קיום התנאי להבטחתו ניתן השטר), בדרך הנדרשת לצורך מתן רשות להתגונן. 4 .גרסת המבקשים בתצהיר ההתנגדות הייתה, כי החוב שנותר בתום תקופת השכירות עמד ע"ס של 16,000 ₪ בלבד, בגין תשלומים שאמור היה המשיב לשלם עבור המבקשת כדמי אחזקה לקניון לצורך החלפת השוכרים וכי סכום זה שולם. בחקירת המבקש 2 הודה המבקש 2, כי ייתכן ונותרו חובות גם בגין 3 או 4 חודשי שכירות, אולם, מייד סייג את דבריו וטען, כי גם אותם הוא יכול להוכיח כי שילם עפ"י תדפיסים בנקאיים. אציין, כי המבקשים טענו בבקשתם במפורש, כי חיוביהם כלפי המשיב שולמו ונפרעו באמצעות ההפקדות הבנקאיות אשר צורפו כנספחים ג1-ג9 לתצהיר. הפקדות אלו מצביעות על העברת תשלומים בסכום של 19,000 ₪ בלבד. לפיכך, טענת המבקשים לפירעון ביחס לסכום של 19,000 ₪, אינה טענה סתמית וכללית, שכן מהנספחים שצורפו ואשר בשלב זה לא נסתרו, ניתן ללמוד על מועדי התשלום והסכום שהועבר למשיב בכל פעם. ההלכה הינה, כי בשלב זה, אין מקום לבחון האם וכיצד יעלה בידי המבקשים להוכיח את טענותיהם ואין לשקול שאלות של מהימנות. הטענה כאילו הסך האמור כבר נפרע, לא נסתרה וביחס אליו יש ליתן רשות להתגונן. 5 .יחד עם זאת, מחקירת המבקש 2 עולה שהטענה שנטענה בתצהיר, כאילו החוב היחיד שנותר בתום תקופת השכירות עמד על 16,000 ₪, התערערה באופן ממשי, שכן המבקש עצמו הודה, כי היו מס' חודשי שכירות שלא שולמו ורק בדיעבד שילמם. בעניין זה יש להדגיש, כי למרות שניתנה למבקשים אפשרות להגיש בקשה לצרף חשבוניות נוספות המעידות על תשלומים ששולמו (בצירוף תצהיר כנדרש בדין), לא ניצלו המבקשים אפשרות זו. בשלב זה מונחת בפני ביהמ"ש הודאה של המבקש 2 בדבר חוב נוסף מעבר לאותם 16,000 ₪, ללא כל פירוט בדבר אופן הפירעון של אותו חוב: מכאן שלעניין אותם 3/4 חודשי שכירות, לגביהם הודה המבקש 2 בחקירתו כי לא שולמו, המדובר בטענה סתמית ובלתי מפורטת לגביה כבר נקבע, כי אין בה די לצורך מתן רשות להתגונן. זאת ועוד, עצם העובדה שלטענת המבקשים (כמפורט בתצהירם), בסיום ההתקשרות נתנו למשיב 2 שיקים נוספים ע"ס כולל של 48,144 ₪ כביטחון, מערערת באופן ממשי את גירסתם בתצהיר, כאילו החוב עמד על סך של 16,000 ₪ בלבד. אילו החוב היה עומד ע"ס של 16,000 ₪, לא היו ניתנים בסיום ההתקשרות, שיקים לביטחון על סכום הגבוה פי כמה מסכום זה. 6 .גם בטענה כאילו השטר כבר פקע עקב סיום תקופת החוזה ועקב נתינת השיקים הנוספים, לא מצאתי כשלעצמה, די לצורך היעתרות לבקשה: אין ספק, כי גם לגירסת המבקשים עצמם המדובר בשטר חוב אשר ניתן להבטחת החיובים עפ"י חוזה השכירות. גם החוב ע"ס 16,000 ₪ הנטען על ידם (או החוב של מס' חודשי שכירות, אשר שולמו, לטענת המבקש 2, מאוחר יותר) הינם תוצאה של אותו חוזה שכירות והתחשבנות הצדדים בגינו. העובדה שניתנו שטרות נוספים, אין בה כדי למנוע מהמשיב להגיש לביצוע את שטר החוב דנן (ובלבד שלא יגבה בסופו של יום סכום כסף כפול בגין אותו חוב), וזאת משלא נטען, כי השיקים החלופיים נפרעו. יצויין, כי נספח ב' לתצהיר ההתנגדות מעלה, כי אין המדובר בהסכמה שעצם מתן השיקים הנוספים (להבדיל מפירעונם), יהווה פירעון שטר החוב (ראה הסיפא לנספח זה "אישור זה לא כולל כל גמר חשבון אחר שאם יתברר שאמסלם חייב"). ההלכה היא- כי אין בעצם מתן שיקים חלופיים כדי להוות פירעון של שיקים מקוריים: "בהחלפת שטרות, כלומר במתן שטרות חדשים במקום השטרות המקוריים, אין רואים את השטר החדש כסילוק השטר המקורי והשטר המקורי אינו נבלע בשטר החדש, אלא מוסיף ומתקיים על ידו. הטוען לסילוק מוחלט ולפקיעת השטר המקורי, עליו הראיה. היות ושטר אינו נבלע בשטר חדש שבא במיוחד להחליפו ואינו נפקע על ידי קבלתו..." ע"א 551/59 רוזי קיציס נ' שפושניק פד"י יד'(21) 1385, 1384 וראה בספר "דיני שטרות בפסיקת ביהמ"ש מהדורה שניה", בעמ' 345. כלומר, עצם מתן שיק חלופי, לא מהווה פירעון השטר הראשון, אלא אם כן הצדדים מסכימים מפורשות, כי עצם נתינתו (להבדיל מפירעונו), מהווה פירעון השיק הראשון. כן ראה בספרו של זוסמן, "דיני שטרות" מהדורה שישית, בעמ' 317 - שם מסביר המלומד, כי אין בעצם מתן שטר חלופי להוות משום פירעון השטר המקורי. מתן השטר השני לא מהווה פירעון השטר הראשון, אלא אם כן הסכימו הצדדים ביניהם אחרת. 7. לאור כל האמור, סבורני, כי מאחר שמחד הסתבר כי בסיום ההתקשרות החוזית עם המשיב נותרה למבקשת יתרת חוב, אשר הוטל ספק ממשי בטענה כי עמדה ע"ס 16,000 ש"ח בלבד ואולם מאידך, צורפו אסמכתאות לפירעון הסכום של 19,000 ₪ ,יש ליתן למבקשים רשות להתגונן, אשר ביחס ליתרת הסכום (מעבר ל- 19,000 ₪), תהיה מותנית בהפקדת ערובה שיהיה בה לפחות כדי להבטיח את הוצאות המשיב בהליך. לפיכך: ניתנת למבקשים רשות להתגונן ביחס לסכום של 19,000 ₪. ביחס ליתרת הסכום הנתבע, ניתנת למבקשים רשות להתגונן, אשר תהיה מותנית בהפקדת סך של 2,000 ₪ בקופת ביהמ"ש, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, להבטחת הוצאות המשיב בהליך. הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪, ייפסקו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי. שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר