1. התובעת עותרת לחיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בפיצוי בגין פיטורין שלא כדין מחמת הריון/עזיבת מקום העבודה על ידה בשל הרעת תנאים מוחשית על רקע הריונה, ומכח הוראות חוק עבודת נשים התשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות"). התובעת טוענת לזכאותה לשכר עבודה ממועד הפסקת העבודה ועד למועד הלידה ועבור 45 ימים מתום חופשת הלידה, פיצוי ללא הוכחת נזק מכח הוראות החוקים הנ"ל, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, תשלומים עבור הוצאות דלק ופלאפון ופיצויי הלנה. 2. בכתב ההגנה נטען כי יש לדחות על הסף את התביעה כנגד הנתבע 2 בהיעדר יריבות ובהיעדר עילה. לגופו של עניין נטען כי התובעת לא פוטרה אלא התפטרה מעבודתה בנתבעת במהלך הריונה, בסמוך לסיום שנת עבודתה הראשונה, בלא שהיתה כל הרעה בתנאי עבודתה ללא כל קשר להריון, בלא שהיתה כל אפליה כלפיה, תוך התנהלות מצידה שלא בתום לב ורצון לעשות שימוש במהלך עבודתה בעובדת הריונה בניסיון לקבלת כספים שלא כדין. עוד נטען כי התובעת ניצלה, וביתר, את ימי החופשה להם היא זכאית, וכי אינה זכאית להחזר הוצאות פלאפון ודלק בהן נשאה הנתבעת בכפוף לתנאי ההעסקה. הנתבעים העלו טענת קיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת להתפטרותה של התובעת. 3. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. מטעם התובעת הוגש תצהיר גב' רויטל חיים (להלן: "גב' חיים") ותצהיר מר אלון דהרי (להלן: "מר דהרי"), עובדים לשעבר בנתבעת. כן העידו מטעמה בבית הדין מר אבי נינו עורך התמליל שצרפה התובעת לתצהירה (להלן: "מר נינו") ועו"ד שי זוהר נציג חברת אלירן שמשון השכרת רכב בע"מ (להלן: "עו"ד זוהר"). 4. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי הנתבע 2, מר ישראל קצוביץ, מנהל המכירות בחברה (להלן: "מר קצוביץ"), גב' לידיה פרטוש, מזכירת החברה (להלן: "גב' פרטוש"), מר עמית הלמר, שותף ובעל מניות בחברה (להלן: "מר הלמר"), הגב' ליסה בלום, מנהלת החשבונות דאז (להלן: "גב' בלום"), מר אלי לוי, סוכן מכירות בחברה (להלן: "מר לוי") ומר דגן זינגבוים, סוכן מכירות בחברה (להלן: "מר זינגבוים"). דיון והכרעה 5. הנתבעת 1, חברה פרטית בע"מ, עוסקת בתחום המכירות והשיווק של מוצרים שונים ומעסיקה עובדים כסוכני מכירות (להלן: "החברה"). הנתבע 2 הינו מנהלה של החברה. 6. התובעת החלה לעבוד בחברה ביום 11.7.05 כסוכנת מכירות שטח. 7. בין הצדדים לא נערך הסכם עבודה בכתב. הנתבעת העמידה רכב צמוד (בכפוף למחלוקת באשר לשימוש ברכב שלא לצורכי העבודה) וכן ניתן לתובעת טלפון סלולארי על חשבון החברה (בכפוף למחלוקת לגבי שימוש לשיחות פרטיות). 8. בחודש 7/06 הודיעה התובעת על הריונה. התובעת ילדה בחודש 1/07. לנסיבות הפסקת העבודה 9. מחומר הראיות בתיק ניתן לקבוע כי התובעת התפטרה מעבודתה ולא כנטען על ידה בכתב התביעה כי פוטרה מעבודתה ועל כן זכאית היא לסעדים בגין פיטורין שלא כדין מחמת הריונה ותוך הפרת הוראות חוק עבודת נשים ולפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב אי מסירת מכתב פיטורין. בדיון המוקדם שנתקיים ביום 9.9.07 הודתה התובעת כי התפטרה מעבודתה מאחר ונלקח ממנה כרטיס התדלוק והטלפון הסלולארי. התובעת בתצהירה לא טוענת כי פוטרה מעבודתה אלא עקב הרעה בתנאי העבודה, ולאחר ההודעה בדבר הריונה ו"יחס משפיל" כלפיה, לא נותרה בידה הברירה אלא להתפטר. בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי אכן התפטרה וכדבריה: "אני התפטרתי כי התפקיד שלי זה סוכנת שטח. כל התנאים לעבוד בשטח נלקחו ממני... התפטרתי כי אין לי תנאי עבודה שהיו לי עד לאותו רגע" (עמ' 22 לפרוטוקול). ובהמשך חקירתה הנגדית העידה: "נכון שיש פה מכתב התפטרות אבל לא ברחתי מהרגע להרגע" (עמ' 25 לפרוטוקול). התובעת אישרה כי ביום 7.8.06 הודיעה לחברה, באמצעות באת כוחה, כי היא מתפטרת מעבודתה (עמ' 34 לפרוטוקול). מהאמור לעיל ניתן לקבוע חד משמעית כי התובעת לא פוטרה מעבודתה אלא התפטרה, לטענתה בשל הרעת תנאים ונסיבות אחרות שאילצו אותה להתפטר. סעיף 9 לחוק עבודת נשים מגביל פיטורי עובדת בהריון, ופיטורים בניגוד להוראת סעיף זה הם בטלים מעיקרם ומזכים את העובדת שפוטרה ללא היתר בפיצוי בגובה השכר שהיתה מקבלת לו המשיכה בעבודתה עד ליום הלידה וכן לסכום שהמוסד לביטוח לאומי היה משלם כדמי לידה, אם אלה לא שולמו ע"י המוסד בהיעדר "תקופת אכשרה" עפ"י חוק הביטוח הלאומי, בשל אותם פיטורים. לא זה הוא המקרה שבפנינו. אשר על כן, לעילת התביעה שעניינה פיטורין שלא כדין בניגוד להוראות חוק עבודת נשים ולסעדים הנתבעים מכח עילה זו (תשלום דמי לידה, שכר עבור התקופה עד מועד הלידה ושכר עבור 45 ימי עבודה מתום חופשת הלידה) - אין מקום לדון ולהכריע בתביעה דנן. האם יש לראות בהתפטרות התובעת כדין פיטורים 10. סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק הפיצויים"), קובע: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". התשובה על השאלה אם חלה הרעה מוחשית בתנאי העבודה תלויה בנסיבות כל מקרה, בתפקידו של העובד ובמעמדו. הרעה תיחשב כמוחשית "כאשר הצר המעביד את צעדיו של העובד או הרע את תנאי עבודתו באופן מוחשי עד שלא השאיר בידו כל ברירה בלתי אם לנטוש את העבודה ולהתפטר" (ע.א. 400/62 טחנת קמח עין חי בע"מ נ' נתן רובינשטיין). כבר נפסק כי "ההרעה חייבת להיות רצינית עד אשר בית המשפט ייחס למעביד את הרצון להתפטר מן העובד" (דב"ע נג/3-210 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ) באופן ש"שינוי משמעותי חד צדדי בתנאי העבודה מהווה הרעת תנאים מוחשית המזכה מתפטר בפיצויי פיטורים" (ע"ע 300165/98 שלמה מויאל נ' נפרו נגב פרויקטים בע"מ). באשר ל"נסיבות שביחסי עבודה", כלשון החלופה בסעיף 11(א) לחוק הפיצויים, נפסק: "בכל מקצוע וסוג עבודה יש לבחון את הנסיבות ביחסי עבודה לגופן, טרם יוחלט על פי אמת מידה אובייקטיבית, אם יש באותן נסיבות כדי להגיע למסקנה שאין לדרוש מעובד שימשיך עבודתו בהן" (דב"ע נג/3-223 פלסטין פוסט בע"מ נ' גואנה יחיאל). "ככלל, ניתן לומר שנסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין כאלה הכלליים ובין כאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד, אי קיום הוראות חוקי המגן... וכיוצאים באלה עניינים מהותיים המהווים צידוק לעובד לקום ולעזוב את מקום עבודתו, מיוזמתו, תוך קבלת פיצויי פיטורים". (ע"ע 127/00 אמ"י מתו"ם נ' אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ נ' חיים אברהם). על הטוען להתפטרות בדין פיטורין להצביע על קשר סיבתי שבין ההרעה בתנאי עבודתו לבין התפטרותו בפועל (דב"ע לה/3-41 היגר נ' שוורץ, פד"ע ז 24). 11. עוד נפסק כי: "כשמדובר ב"נסיבות" שבידי המעביד לשנותן, כך שלא תפעלנה יותר כפי שהן פועלות, חובה על העובד העומד להתפטר בגינן, להעמיד את מעבידו על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה - יתקיים האמור בסעיף". (דב"ע נג/3-210 לעיל ואח'). מן הכלל אל הפרט 12. התובעת בתצהירה טוענת כי לאחר שהודיעה לנתבעים עובדת היותה בהריון שינו את גישתם כלפיה והחלו להצר את צעדיה ולפגוע במכוון בתנאי עבודתה. בין היתר, טענה התובעת כי אולצה להתפטר מאחר שביטלו את כרטיס הדלקן ונטלו את מכשיר הטלפון הסלולארי ששימשו אותה במהלך עבודתה, וכן דרישה נוספת של הנתבע 2 אשר הופנתה רק אליה כעובדת החברה לפיה עליה להתייצב בסוף כל יום במשרדי הנתבעת ולמסור דיווח על פעילותה במהלך יום העבודה. 13. עם קבלתה לעבודה כסוכנת שטח, הועמד לרשות התובעת רכב לשימוש במסגרת עבודתה עקב ביקוריה בסניפי רשתות עימם עובדת החברה, לנסיעה מביתה למקום העבודה וחזרה וכן לנסיעות קצרות. כן ניתן לתובעת טלפון סלולארי ע"ח החברה וכאשר השיחות הן ע"ח החברה ושימוש בטלפון עד לגובה של 150 ₪ לשימוש פרטי. תנאים אלו מקובלים בחברה וחלים על כלל עובדיה (ר' תצהירי עדי ההגנה ועדותם בבית הדין). ביום 30.7.06 פרסמה החברה על גבי לוח המודעות במשרד הודעה המבקשת מכלל העובדים כי הרכבים שהועמדו לרשותם לצרכי עבודה משמשים אך ורק לצרכי העבודה וכי שיחות הטלפון ע"ח החברה הינם בסכום של 150 ₪ בלבד ומעבר לסכום זה ייערך קיזוז (נספח ב' לתצהיר הנתבע 2). מייד לאחר פרסום המודעה שיגרה התובעת לחברה הודעה שכותרתה "הרעת תנאי עבודה" והביעה את אי הסכמתה "עם התנאים החדשים ועם צורת העבודה החדשה". (נספח ג' לתצהיר נתבע 2). בתלוש שכר חודש 7/06 נוכה סך של 374 ₪ עבור שימוש בטלפון. מחומר הראיות עולה כי החל מיום ה- 30.7.06 לא התייצבה התובעת לעבודה, כמשתקף מדו"ח נוכחות לחודש 8/06 (נספח ה' לתצהיר הנתבע 2). טענת התובעת כי המשיכה לעבוד בפועל גם במהלך חודש 8/06, עד שהרכב נלקח ממנה, לא הוכחה, משלא השכילה להפריך את נתוני דו"חות הנוכחות שהוצגו מטעם הנתבעים בראיות מטעמה ו/או להציג ראיות אחרות לתמיכה בגירסתה. במכתב שנשלח לחברה באמצעות ב"כ התובעת ביום 7.8.06, בו הועלו טענותיה בהקשר להרעה כביכול בתנאי העבודה, צויין במפורש כי התובעת לא תוכל להמשיך בעבודתה בחברה תוך דרישה לתשלום פיצויי פיטורין מכח סעיף 11(א) לחוק (נספח ד' לכתב התביעה). התובעת אישרה בחקירתה הנגדית כי מכשיר הטלפון נותק רק לאחר מכתב ההתפטרות מיום 7.8.06 (עמ' 25 לפרוטוקול). משמע, לקיחת מכשיר הטלפון הסלולארי לא היווה שיקול כלשהו להתפטרותה של התובעת. 14. אין חולק כי במהלך חודש 7/06 בוטל כרטיס התדלוק שהוענק לתובעת לצרכי עבודתה, ותחת זאת ביקשה החברה לממן ישירות את תדלוק רכבה של התובעת בהתאם לנסיעות שסוכמו עימה במסגרת עבודתה. לטענת התובעת ביטול כרטיס התדלוק נעשה במסגרת הרעת התנאים וההתנכלות כלפיה מצד הנתבעים בעקבות הודעתה בדבר היותה בהריון. לטענת הנתבעים הדבר נעשה בעקבות שימוש חורג שעשתה התובעת ברכב לצרכיה הפרטיים. תמליל השיחה בין התובעת לבין הנתבע 2, שנערכה בסמוך להפסקת עבודתה של התובעת ואשר הוגש מטעם התובעת (נספח ה' לתצהיר התובעת) תומך לעניין זה דווקא בגירסת הנתבעים. כך במהלך השיחה ניתן לראות כי הנתבע 2 אכן מעלה טענות באשר לשימוש חורג שעושה התובעת ברכב וכלשונו: "אם את רוצה ללכת לקולנוע עם בעלך... אם את רוצה לנסוע לבקר חברים... אבל את עשית 400, 500 קילומטר..." (עמ' 3 לתמליל), ובהמשך השיחה: "בואי נגדיר את זה לצורכי העבודה ולצורכי נסיעות נורמליות בערב..." (עמ' 5 לתמליל). לגבי צורת מימון הדלק עבור התובעת לאחר ביטול כרטיס התדלוק ציין הנתבע 2 במהלך שיחתו עם התובעת: "... לגבי דלק אני מוציא סידור מחברת דלק... את תבואי לפה כל שבוע אנחנו נמלא לך דלק בהתאם... מה שאת צריכה לעבודה תקבלי... ואת לא צריכה למלות דלק מהכיס שלך" (עמ' 1 לתמליל). יצויין כי לכל אורך השיחה לא הועלתה עובדת הריונה של התובעת לא מצד הנתבע 2 ואף לא מצידה של התובעת עצמה. התובעת אמנת העלתה טענות בפני הנתבע 2 בדבר שינוי בתנאי עבודתה (עמ' 5 לתמליל) אף לא ציינה ולו ברמז כי השינוי הנטען קשור באופן כלשהו להודעתה בדבר היותה בהריון. בהתייחס לטענת התובעת לפיה המודעה שפורסמה בלוח המודעות של החברה ביום 30.7.06 בהתייחס לשימוש ברכב מהווה "נהלים חדשים" שהוצאו על ידי החברה ציין הנתבע 2 "אלה לא נהלים חדשים" (עמ' 3 לתמליל). דבריו מתיישבים עם תוכן המודעה שפורסמה, המתחילה במילים: "הננו חוזרים ומתריעים...", כלומר אין המודבר בנוהל חדש אלא בחזרה על הנוהל הקיים. 15. מהעדויות שהושמעו בפנינו, לרבות עדותם של עדי ההגנה מתקבל הרושם כי מלבד השימוש לצרכי העבודה - נהגו העובדים לעשות גם שימוש פרטי ברכבים שהועמדו לרשותם מטעם החברה, אך זאת לצרכי נסיעות למרחקים סבירים (למשל באזור מגוריהם) ולא באופן מופרז. כך עולה גם מדבריו של הנתבע 2 בשיחתו עם התובעת, אשר הוקלטה על ידה. טענת התובעת לפיה הרכב וכרטיס התדלוק הועמדו לרשותה גם לצרכיה הפרטיים ללא הגבלה כלשהי לא הוכחה, והיא אף אינה סבירה בנסיבות העניין. העובדה כי על פי מסמכי חברת הביטוח, גם בעלה של התובעת היה מורשה לנהוג ברכב שהועמד לרשותה מטעם החברה, אין בה כשלעצמה כדי לתמוך בגירסת התובעת לעניין זה. עו"ד זוהר, נציג חברת השכרת הרכב, העיד לעניין זה כי אין ברשות חברת הביטוח אישור רשמי לפיו החברה היא זו שהעבירה הנחיה לצרף את בעלה של התובעת כנהג נוסף. עוד העיד עו"ד זוהר כי לא ידוע לו מי אישר את המבוטח הנוסף ברכב שהועמד לרשות התובעת וכי ישנה אפשרות שעובד בחברה יעביר הוראה להוספת נהג נוסף ברכב, בצירוף המסמכים הרלוונטים והדבר יאושר על ידי חברת הביטוח (עמ' 10 לפרוטוקול). הנתבע 2 העיד כי החברה לא נתנה אישורה לכך שבעלה של התובעת ינהג ברכב כי עובדה זו לא היתה ידועה לו עד לקבלת דו"ח מחברת השכרת רכב (נספח א' לתצהירו) בחודש 11/06 (עמ' 61 לפרוטוקול). במהלך השיחה עם הנתבע 2 התובעת עצמה מציינת כי לא נסעה עם הרכב למרחקים ארוכים מידי, וכדבריה: "... אני לא חצופה. אם אני אצטרך לנסוע לאילת, ברור שאתה תדע וברור שאני אצטרך לקבל אישור... לא הגעתי לאילת המקומות הכי רחוקים שאני מגיעה זה חיפה או פרדס חנה..." (עמ' 4 לתמליל). מכאן כי גם לתובעת עצמה היה ברור כי אין היא רשאית לעשות שימוש בלתי סביר ברכב לצרכיה הפרטיים. 16. כרטיס התדלוק של התובעת אמנם בוטל על ידי החברה, באופן חד צדדי וללא הודעה מראש, וזאת על פי עדותו של הנתבע 2, בעקבות שימוש חורג ברכב ולאחר שהתובעת התחמקה מלהיפגש עימו על מנת להבהיר את הדברים ובניסיון "להכריח" את התובעת להגיע למשרדי החברה (עמ' 63 לפרוטוקול). אכן מהעדויות עולה כי מדובר היה בהפעלת סנקציה חריגה ביחס לנהוג בחברה, אולם מאידך טענת הנתבעים לפיה הדבר נבע משימוש חורג שעשתה התובעת ברכב ובכרטיס התדלוק, מוצאת תימוכין בשיחה בינה לבין הנתבע 2, אשר הוקלטה על ידי התובעת, במהלכה מעיר לה הנתבע 2 על קילומטרז' חורג. עובדה זו נתמכת גם בדו"ח מחברת השכרת הרכב, ממנו עולה כי הקילומטרז' הממוצע של התובעת עמד על 2,888 ק"מ בחודש (נספח א' לתצהיר הנתבע 2). טענת הנתבע 2 לפיה התובעת התחמקה מלהיפגש עימו לא נסתרה. על אף שכרטיס התדלוק של התובעת בוטל - עצם הזכות לשימוש ברכב החברה לא נשללה ממנה, וכך גם מחויבות החברה לממן את הוצאות הדלק עבור התובעת, כאשר החברה ביקשה כי המימון ייעשה באופן שונה מהמקובל עד לאותו המועד, ואשר יאפשר פיקוח הדוק יותר על הוצאות הדלק של התובעת. בנסיבות המתוארות אין לראות בשינוי זה כהרעה משמעותית ומוחשית בתנאי העסקתה של התובעת, כמשמעותה בפסיקה, המעידה על רצון המעביד להיפטר מן העובד והמאפשרת לעובד להתפטר בדין מפוטר בהתאם להוראת סע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. 17. גם דרישת החברה כי התובעת תתייצב בסוף כל יום עבודה במשרדי החברה על מנת למסור דיווח על פעילותה באותו היום, אינה מהווה בנסיבות העניין, הרעה מוחשית בתנאי ההעסקה המצדיקה התפטרות בדין מפוטר. אין חולק כי בתחילת העסקתה לא נדרשה התובעת להתייצב מידי יום במשרדי החברה לצורך העברת דיווח לנתבע 2 , ואולם מעדויות של עובדי החברה עולה כי דרישה כזו, להעברת דיווח במשרדי החברה הועלתה כלפי העובדים מידי פעם ובתקופות מסוימות (ר' עמ' 19, 36, 38, 39, 41 לפרוטוקול). עדת התביעה, גב' חיים העידה לעניין זה: "הוא היה מוציא נוהל. לאורך זמן קצר היו נצמדים לזה, ואז הפסקנו ואז עוד פעם מחדש..." (עמ' 19 לפרוטוקול). מעדותו של גב' חיים כאמור ניתן ללמוד כי לעיתים נהג הנתבע 2 להוציא נהלים לפיהם נדרשו העובדים להעביר דיווח על עבודתם במשרדי החברה. לטענת הנתבעים, הדרישה כי התובעת תתייצב מידי יום במשרדי החברה לצורך העברת דיווח, באה בין היתר, בעקבות התנהלותה של התובעת אשר לא מילאה אחר הנחיות הממונים עליה וסירבה לדווח לנתבע 2 על פעילותה, מה שהביא לירידה במכירות של התובעת. טענה זו מוצאת תימוכין בדברי הנתבע 2 בשיחתו עם התובעת, כפי שהוקלטה על ידה, אשר בין היתר מעיר לתובעת על התנהלותה ודורש ממנה להתנהג כמו כל יתר העובדים: "את עובדת פה את תעבדי כמו כולם את לא חריגה, אין לך שום יתרונות ואין לך חסרונות..." (עמ' 1 לתמליל) ובהמשך השיחה: "אני רוצה שתמשיכי לעבוד ותתנהגי כמו בן אדם" (עמ' 2 לפרוטוקול). יש לציין כי כעולה מחומר הראיות, משרדי החברה, הממוקמים בראש העין, לא היו מרוחקים מביתה של התובעת, אשר התגוררה בפתח תקווה. בנסיבות המתוארות דרישת החברה כי התובעת תתייצב במשרדיה לצורך מסירת דיווחים על פעילותה, בעקבות אי שביעות רצון מהתנהלותה מצד הממונים עליה, אינה בגדר דרישה חריגה המהווה הרעה מוחשית בתנאי העסקתה של התובעת, אלא נראה כי היה מדובר בדרישה שנועדה לאפשר לחברה לפקח באופן יעיל יותר על פעילותה של התובעת. 18. לכך יש להוסיף כי גם לו התקבלה גירסת התובעת לפיה השינויים בתנאי העסקתה לקראת סיום עבודתה היו בגדר הרעה מוחשית המצדיקה התפטרות בדין מפוטר - הרי שבנסיבות העניין לא מילאה התובעת אחר חובתה לאפשר למעסיק להסיר את ההרעה. מכתב ההתראה היחיד שנמסר לחברה מטעם התובעת הוא המכתב מיום 30.7.06, בעקבות המודעה שנתלתה על לוח המודעות בחברה. ואולם לאחר משלוח מכתב זה חדלה התובעת להתייצב לעבודתה בחברה ולמעשה הפסיקה את עבודתה, מבלי לקבל את תגובת החברה למכתב ומבלי לאפשר לה לתקן את הפגיעה הנטענת בתנאי העסקתה, או להבהיר את כוונותיה. אשר על כן על עלה בידי התובעת להוכיח קיומם של נסיבות בהתאם להוראת סע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, המצדיקים התפטרות בדין מפוטר. אשר על כן אין התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. אשר לטענה בדבר הפליה בתנאי העבודה בניגוד להוראת סע' 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות 19. טענת התובעת לפיה השינויים בתנאי העסקתה נעשו בעקבות הודעתה על היותה בהריון, ובשל עובדה זו, לא הוכחה. ראשית - לא הוכח כי הדרישות להגבלת השימוש ברכב לצרכי עבודה בלבד וכן הגבלת השימוש בטלפון הסלולארי לשיחות פרטיות עד למכסה של 150 ₪ - הופנה כלפי התובעת בלבד. המודעה לעניין "רענון הנהלים" הקשורים לשימוש ברכב ובטלפון הסלולארי נתלתה על לוח המודעות בחברה והפנתה כלפי כלל העובדים, ולא אל התובעת בלבד. מכאן כי בהתייחס לדרישות הנ"ל התובעת כלל לא הופלתה ביחס ליתר העובדים. 20. גם לגבי יתר הטענות שהעלתה התובעת בקשר להתנהלות החברה כלפיה, לרבות ביטול כרטיס התדלוק והדרישה להתייצב במשרדי החברה - לא הוכח כי הדברים נעשו בשל העובדה כי התובעת היתה בהריון, אלא כפי שפורט לעיל, המדובר היה בדרישות החברה בעקבות שימוש חורג שעשתה התובעת ברכב שהועמד לרשותה ובניסיון לפקח באופן הדוק יותר על עבודתה. כאמור, במהלך שיחתה עם הנתבע 2, אשר הוקלטה על ידי התובעת, לאחר קבלת יעוץ משפטי, לא העלתה התובעת ולו ברמז טענה כלשהי לפיה התנהלות הנתבעים כלפיה נובעת מעובדת היותה בהריון. טענה זו הועלתה לראשונה במכתבה של ב"כ התובעת לחברה מיום 7.8.06, לאחר שהתובעת כבר חדלה להתייצב לעבודתה. 21. בנסיבות המתוארות לא הוכחה טענת התובעת כי הופלתה בשל היותה בהריון, ומשכך אין היא זכאית לסעדים הנתבעים מכח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. אשר לתביעה לפדיון חופשה 22. בגין תקופת העסקתה, זכאית היתה התובעת ל-13 ימי חופשה. מדו"חות הנוכחות שהוצגו מטעם הנתבעים (נספח ו' לתצהיר הנתבע 2) עולה כי במהלך תקופת העסקתה ניצלה התובעת 11 ימי חופשה בסך הכל. לפיכך זכאית התובעת לפדיון חופשה בגין 2 ימי חופשה שלא ניצלה בסך של 370 ₪ בהתאם לשכרה היומי הממוצע על פי תלושי השכר. אשר לתביעה להחזר ניכוי בגין הוצאות טלפון 23. בשכר חודש 7/06 נוכה משכרה של התובעת סך של 374 ₪ בגין שימוש חורג בטלפון הסלולארי. כפי שפורט לעיל, טענת הנתבעים לפיה שימוש העובדים בטלפון הסלולארי שהועמד לרשותם על ידי החברה, לצרכים פרטיים הוגבל עד למכסה של 150 ₪ לחודש, לא נסתרה והיא נתמכת בעדותם של עובדי החברה. טענת החברה לפיה התובעת חרגה ממכסת השיחות כפי שנקבעה כאמור לא הוכחשה ומשכך לא נסתרה. אשר על כן לא הוכח כי ניכוי בגין הוצאות הטלפון נעשה על ידי החברה שלא כדין. לפיכך נדחית התביעה ברכיב זה. אשר לתביעה להחזר הוצאות דלק 24. התובעת לא הוכיחה כי הוצאות הדלק בהן נשאה בהתאם לקבלות שהציגה (נספח ד' לתצהיר התובעת), היו לצרכי עבודתה ואף לא במהלך עבודתה, כאשר הקבלות נושאות תאריכים מחודש 8/06, במהלכו התובעת כבר לא עבדה בחברה. אשר על כן נדחית התביעה ברכיב זה. אשר לטענת הקיזוז 25. לאור המסקנה כי התובעת התפטרה מעבודתה שלא בנסיבות המצדיקות התפטרות בדין מפוטר, היה עליה ליתן הודעה מוקדמת בת חודש ימים להתפטרותה. אין חולק כי התובעת חדלה מלהתייצב לעבודה ללא הודעה מוקדמת. אשר על כן זכאית החברה לקזז מהסכומים המגיעים ממנה לתובעת סך של 3,800 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת. אחריותו האישית של הנתבע 2 26. מאחר וכפי שפורט לעיל, דין התביעה להידחות, כאשר רכיב התביעה היחיד לו זכאית התובעת מתקזז כנגד אי מתן הודעה מוקדמת, מתייתר הצורך לדון בשאלת אחריותו האישית של הנתבע 2. למעלה מן הנדרש נציין כי בנסיבות העניין לא הונחו בפנינו ראיות כלשהן המצביעות על קיומה של עילה להרמת מסך בין הנתבע 2 לבין החברה. סוף דבר 27. התביעה נדחית. 28. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים ובשכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ צמודים כדין מהיום. הריוןהתפטרות בדין מפוטרפיטוריםהתפטרות