התפטרות בזמן השעיה

1. התובע, שלמה מילר, הגיש נגד הנתבעת, אמגט פלסטיק בע"מ, תביעה לתשלום פיצויי פיטורים בסך 23,800 שקלים. בדיון הסכימו ביניהם באי-כוח הצדדים לכך, כי התובע התפטר מעבודתו. לאחר שבאי-כוח הצדדים סיכמו טענותיהם העלה אב-בית-הדין, מיזמתו, את השאלה, האם ההשעיה שהושעה התובע היתה צעד שננקט במהלך סכסוך קיבוצי, והורה על הבאת ראיות נוספות לעניין תחילתו, מהלכו ויישובו של הסכסוך הקיבוצי (ע' 11 לפרוטוקול). בהשלמת סיכומיו מיום 2.5.1981 הודיע בא-כוח התובע כי אין בדעתו להשמיע ראיות נוספות. משכך, לא נתייחס אנו לעניין שהועלה בהחלטת אב-בית-הדין כאמור לעיל. 2. ואלה עובדות המקרה כעולה, בעיקר, מעדותו של התובע: התובע עבד אצל החברה הנתבעת מתאריך 1.10.1961 עד 31.10.1979, מועד בו התפטר מעבודתו. מאז שנת 1962 שימש התובע אחראי משמרת במחלקת ניפוח. בשנת 1963 יצא התובע לחופשה ללא תשלום למשך שלושה חודשים, ובתומה חזר לעבודתו כאחראי משמרת בלי לפגוע בזכויות שרכש מאז תחילת עבודתו בשנת 1961. להלן הנסיבות בהן התפטר התובע: בתאריך 18.10.1979 מסרה הנתבעת לתובע מכתב השעיה מהעבודה נ/1. כיומיים-שלושה לפני השעייתו החליטה מועצת הפועלים, באישור ועד העובדים, כי כל המחלקות יעבדו לפי הנורמה ולא יותר. המכונה אותה הפעיל התובע היתה מכוונת (לא על-ידי התובע) לתפוקה לפי הנורמה בלבד. איש מאחראי המשמרת, תשעה במספר, לא הושעה מעבודתו מלבד התובע, למרות שכולם עבדו לפי הנורמה כמו התובע. מעשה ההשעיה של התובע לווה בקול תרועה גדולה על מנת שהכל ידעו, כי התובע הוא אחראי השמרת היחידי שהושעה מעבודתו. לא באותו יום ולא למחרת היום ולא אחרי כן, לא התקיים שום בירור עם התובע או עם ועד העובדים בקשר להשעייתו של התובע מהעבודה. לאחר הדברים האלה חש התובע שאינו מסוגל לחזור לעבודה ולהיות אחראי משמרת - גם אם ההשעיה היתה מתבטלת (והיא לא בוטלה עד להתפטרות) - משום שחש שהיה ללעג ולקלס בעיני הפועלים שצריכים היו לעבוד תחת מרותו. פועלים אלה צהלו ורקדו כאשר שמעו את דבר השעייתו של התובע. ביום 31.10.1979 שלח בא-כוח התובע לנתבעת את מכתב התפטרות נ/2. 3. כדי שעובד יזכה בפיצויי פיטורים בגין התפטרות מחמת נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו חייב הוא, בטרם יתפטר, להעמיד את המעביד על חומרת מעשהו, במקרה זה ההשעיה, שתוליך להתפטרות עם זכות לפיצויי פיטורים. עובד יהיה פטור מלהזהיר את המעביד, אם ההתפטרות באה בנסיבות של השפלה או עלבון שלאחריו לא ייתכנו המשכם של יחסי עובד-מעביד. במקרה של התובע לא כך ארע. מחומר הראיות עולה, כי התנהל מאבק בין ועד העובדים בנתבעת לנתבעת ובמאבק זה נפגעו, בנוסף לפגיעה הכלכלית בנתבעת, אף עובדים נוספים מי יותר ומי פחות. השעיה בנסיבות כאלה אין לראותה, אובייקטיבית, כמשפילה או כמעליבה, באופן אישי, עד כדי כך שלא היה מקום לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו. אין ספק כי התובע נפגע מההשעיה, שייתכן שהיתה שלא כדין, ומן הראוי היה שלמרות התפטרותו יקבל לפחות חלק מפיצויי הפיטורים, דא עקא שבמקרה של התפטרות נקבע בפסיקה שאין לפסוק חלק מפיצויי הפיטורים. על בית-הדין לפסוק כולו חייב או כולו זכאי. לאור האמור לעיל אנו דוחים את תביעת התובע. בנסיבות העניין אין אנו פוסקים הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין לנתבעת, למרות שתביעת התובע נדחתה ואנו פוטרים את התובע מתשלום האגרה הדחויה. השעיההתפטרות