1. בפני ערעור המערערת לפי ס' 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, על החלטת הועדה לעררים לענין אי כושר מיום 29.1.03. על פי החלטת הועדה, אושרה דרגת אי כושר קודמת שנקבעה למערערת (60%) ותשולם לה קצבת נכות בשיעור של 60% מ- 9.10.01 ועד 31.12.03. יצויין כי למערערת נקבעו 50% נכות רפואית בגין סכיזופרניה כרונית. 2. את קביעתה בדבר אבדן 60% מכושרה של המערערת נימקה הועדה כך: "הועדה עיינה במסמכים שבתיק וראיינה את התובעת. מדובר בתובעת ילידת 1951 אשר אובחנה כסובלת מסכיזופרניה כרונית בשיעור 50%. אם ל- 3 ילדים בני 21,19,12. בבדיקה במעבדה לריפוי בעיסוק - תפקודה היה תקין במרבית עבודות משק הבית. הועדה התרשמה כי קיימות בעיות בתחום הנפשי אך מבין שטף המילים ניתן היה להבין שהתובעת מבצעת חלק מעבודות הבית. הועדה קובעת לראותה כמי שאיבדה את כושרה לתפקד בשיעור 60%. הועדה דוחה את הערר. 3. יצויין כי בתיק נמצא חוות דעת פסיכוסוציאלית שיקומית. בפרק הסיכום וההמלצות שבו מצויינת ההמלצה על אבדן כושר תפקוד כעקרת בית בשיעור 60%. כך, בהסתמך על הערכת הפסיכיאטר (הרופא המוסמך). כמו כן נמצא דו"ח של המכון להערכה תפקודית המתייחס לתפקוד המערערת במשק הבית. לפי העולה מן הדו"ח, בדרך כלל אינה זקוקה לעזרה במשק הבית, אולי מעט בהתארגנות והדרכה. 4. לטענת המערערת, הועדה לענין אי הכושר הסתמכה על הבדיקה שעברה המערערת בבית לוינשטיין. על בסיס בדיקה זו קבעה הועדה לענין אי כושר את ממצאיה. ב"כ המערערת סבורה כי בכך נפלה טעות משפטית, מאחר שהועדה היתה צריכה לשקול לא רק את יכולתה הפיסית של המערערת אלא גם את הנכונות והיכולת הנפשית לביצוע עבודות הבית. בכך נפלה לדעת ב"כ המערערת טעות משפטית המצדיקה ביטול ההחלטה. 5. בתגובה טענה ב"כ המשיב כי הקריטריון הנפשי אינו קריטריון. השאלה הינה יכולת התפקוד בעבודות הבית. מן הדו"ח עולה כי קיימת היכולת הפיסית לביצוע העבודות, ועל כן אין פה טעות משפטית. הועדה היתה מודעת לבעיה הנפשית, שכן קבעה כי המערערת אבדה 60% מכושרה. ההכרעה 6. מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי הועדה ערה היתה לליקוי הנפשי ממנו סובלת התובעת, וכי עיינה במסמכים הרפואיים שבתיק (כוללת חוו"ד פסיכיאטר רופא מוסמך, וחו"ד פסיכוסוציאלית). בפני הועדה היה דו"ח הבדיקה שעברה המערערת בבית לוינשטיין. יצויין כי מדו"ח הבדיקה בבית לוינשטיין עולה כי המערערת ביצעה (פיסית) את רוב עבודות הבית שהוטלו עליה. מן התיק עולה כי קביעת הועדה איננה מתבססת אך על דו"ח בית לוינשטיין. שאם כך היה, אפשר שהיה נקבע כי המערערת לא איבדה כלל מכושרה כעקרת בית. קביעת הועדה עולה בקנה אחד עם דו"ח הרופא המוסמך (פסיכיאטר) כמו גם עם חוות הדעת הפסיכוסוציאלית שהוגשה בעניינה של המערערת. על פי חוות דעתם של שני הגורמים המקצועיים הללו שהתייחסו לליקוי הנפשי ממנו סובלת המערערת, המערערת איבדה 60% מכושר תפקודה כעקרת בית. בנסיבות אלו אין טעות משפטית בהחלטת הועדה. בהעדר טעות משפטית, דין הערעור להידחות. בשולי הדברים יצויין כי ביום 2.2.04 הגישה המערערת בעצמה, ושלא באמצעות באת כוחה חומר כתוב. ב"כ המערערת נתבקשה לעיין במסמכים וציינה בפני בית הדין כי אין קשר בין החומר הכתוב שהוגש לבין הטענות המשפטיות מושא ערעור זה. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום המצאתו. עקרת בית