1. ערעור זה נסוב על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 13.2.13, על פי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי בגין הפגימות בכתפו השמאלית. 2. התשתית העובתית: א. המערער, מנופאי בן 64 נפגע ביום 17.1.92 במהלך עבודתו בכתף שמאל. ב. התאונה הוכרה כפגיעה בעבודה וועדה רפואית מיום 16.5.95 פסקה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 15%. ג. המערער הגיש תביעה להחמרת מצב ביום 25.3.12. ד. ביום 29.5.12 התכנסה הועדה הרפואית מדרג ראשון ופסקה למערער נכות זמנית, תוך קביעה כי לא חלה החמרה. הוועדה קבעה כדלקמן: "למרות הממצא הארטרוסקופי בבדיקתו הגופנית ישנה העצמה של הממצאים אשר לא מוסברים אובייקטיבית בממצא הארטרוסקופי. לפיכך הועדה קובעת כדלקמן 100% זמני 30.10.11-31.11.11 (ניתוח) 50% זמני 1.12.11-31.1.12 (זמן החלמה) 20% 1.2.12- 30.4.12 1.5.12- אין החמרה הניתוח שעבר קשור לפגיעה מ-17.1.92. ניתן לקבוע נכות רק מ-25.3.12- תאריך הגשת התביעה להחמרה." ה. המערער הגיש ערר על החלטה זו. ביום 4.7.12 דחתה הוועדה הרפואית לעררים את הערר והותירה על כנה את הנכות הזמנית. בסיכום ישיבתה קבעה הוועדה כדלקמן: "נכותו תואמת 15% עפ"י 41(4)ב' כפי שנקבע בועדה מ- 16.5.95 כלומר אין החמרה במצבו. הנכות הזמנית שקיבל נשארה בעינה." ו. המערער הגיש ערעור על ההחלטה לבית הדין (בל 38019-07-12). ביום 15.1.13 נתנה כב' הרשמת הרמל פסק דין בהסכמה לפיו יוחזר עניינו של המערער אל הוועדה לעררים אשר התבקשה לעיין במכלול המסמכים הרפואיים בתיק. בפסק הדין נקבע כדלקמן: "1. עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4.7.12 על מנת שתעיין בבדיקת אמ.אר.אי מיום 20.7.11 וכן בסיכום ביקור עדכני של דר' אדר מביה"ח וולפסון מיום 18.6.12, ולאור זאת תשקול מחדש עמדתה. 2. כמו כן תעיין הוועדה בבדיקת האולטרה סאונד מיום 5.1.10, בסיכום אישפוז בי"ח וולפסון מיום 31.10.11 וכן במסמכים רפואיים קודמים של דר' אדר מיום 6.2.12, 6.12.11, 8.11.11. 3. הועדה תנמק החלטתה." ז. ביום 13.2.13 התכנסה הוועדה לעררים ודחתה בשנית את הערר תוך שקבעה כי לא חלה החמרה והשאירה את הנכות הזמנית על כנה. הוועדה סיכמה את ממצאיה כדלקמן: "הועדה עיינה בפסק הדין -15.1.13: MRI 24.7.11 קרע בעובי מלא עם רטרקציה של גיל SSP, קרע חלקי אינרסטיפיאלי במרכז ביספס/ SLAP דרגה ראשונה. שינויים טנדדינופטיים בגיד S.S. בדיקה ד"ר אדר מ- 18.6.12 שביצע את הניתוח ב- 30.10.11. תאור הניתוח שבו גיד ה S.S היה תקין. קרע ממורטטכל S.S.P רצועות הקרמיון מעובות מצולקות, הלברום תקין. US- 5.1.10 כתף שמאל בלבד. קרע קטן במעטפת טנדינטיס כל הביספס מפרק 4C תקין. סיכום מחלה מביה"ח וולפסון מ 30.10.11 החוזר ומתאר את הממצאים בניתוח. ממצאים זהים לנרשם במעקב קודם של ד"ר אדר 6.12.11 ממצאים זהים לקודמים ו- 28.11.11 שוב מצוטטים הממצאים זהים לנרשם בבדיקת ד"ר אדר. הועדה עיינה שוב בהחלטתה ובבדיקתה מ- 7.12 לציין שבבדיקת הארטרוסקופיה בוצע תיקון כירוגי של המעטפת לכן לדעת הועדה שוב לא מדובר בקרע במעטפת אלא בהגבלה בתנועות הנובעת מתפירת גיד ה-S.S.P. לכן הועדה עומדת אחרי החלטתה שמדובר בהגבלה בתנועות ועל פיה נקבעה הנכות. (ההדגשה הוספה- ש.א) ח. המערער הגיש בשנית ערעור על החלטת הוועדה לבית הדין, זהו הערעור שלפני. טענות הצדדים בקליפת אגוז: 3. המערער טוען כי העובדה שהוועדה התייחסה למסמכים הרפואיים עדין אינה מעידה בהכרח כי עמדה בחובת ההנמקה המוטלת עליה. עוד טוען כי הוועדה טעתה ביישום המסמכים הרפואיים אליהם התבקשה להתייחס בהתאם להנחיות פסק הדין אשר החזיר את עניינו של המערער לבחינה מחודשת של הוועדה וכי אי ההתייחסות להנחיות מהווה טעות משפטית. יתרה מזאת, טוען המערער כי יש להורות על צירוף חוות דעת של ד"ר אדר, מיום 24.5.13 אשר הינה מסמך רפואי נוסף על המסמכים הרפואיים אליהם נדרשה הוועדה להתייחס באופן מפורט ומנומק ומשלא עשתה כן אין מניעה להציג בפניה מסמך נוסף כאמור, משאין מדובר במסמך המכיל קביעה רפואית חדשה או במצב רפואי חדש שחל במערער לאחר כינוס הוועדה אלא רק הסבר של ד"ר אדר על הטיפול שבוצע במערער. מאחר והוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין טוען המערער כי יש להורות על החזרת עניינו לוועדה בהרכב אחר. 4. לטענת המשיב, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין במלואן, עיינה ופענחה את תוצאות בדיקת האמ.אר.אי, עיינה בסיכום הביקור העדכני של ד"ר אדר והתמודדה עם הכתוב בו ונימקה החלטתה כראוי. לטענתו, המערער טוען לטעות רפואית אשר אין מקום לקבלה לנוכח ההלכה לפיה לא יתערב בית הדין בקביעות רפואיות אלא רק בשאלות משפטיות. מעבר לכך, טוען המשיב כי קבלת הערעור ומתן האפשרות להביא מסמך המאוחר למועד ישיבת הוועדה לעיונה תפגע בעקרון סופיות ההליכים ובעקרון השוויון בין מבוטחים, משום שתהווה מעין ערכאה רפואית שלישית. באשר למסמך שצירופו מבוקש, חוות הדעת של ד"ר אדר, הרי שאין מדובר בתיאור עובדתי של ההליך הניתוח כטענת המערער והוא מהווה תגובה לקביעת הוועדה והסבר רפואי מדוע לכאורה הוועדה טעתה במסקנותיה הרפואיות, ואין לקבל את הערעור אף מהטעם הזה. דיון והכרעה 5. לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ולאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו. להלן אפרט את נימוקי הכרעתי. 6. הלכה פסוקה וידועה היא בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, (22.6.2006)). בנוסף יצוין כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983)). אשר לחובת ההנמקה, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130 (1985)). כאשר מוחזר עניין לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין. (דב"ע (ארצי) נא/01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, 8.1.2008). 7. עיון בסיכום החלטת הוועדה לעררים מעלה כי הוועדה התייחסה למסמכים השונים אליהם התבקשה התייחסותה במסגרת פסק הדין. אולם, התייחסות זו אינה מספקת מאחר שהוועדה לא עמדה בחובת ההנמקה ואבאר. כאמור, אחת החובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, בין היתר על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. בענייננו, הוועדה בסיכום דיונה הסתפקה בנוסח הבא ולפיו "עיינה שוב בהחלטתה ובבדיקתה מ- 7.12 לציין שבבדיקת הארטרוסקופיה בוצע תיקון כירוגי של המעטפת לכן לדעת הועדה שוב לא מדובר בקרע במעטפת אלא בהגבלה בתנועות הנובעת מתפירת גיד ה-S.S.P. לכן הועדה עומדת אחרי החלטתה שמדובר בהגבלה בתנועות ועל פיה נקבעה הנכות". לטעמי, אין המדובר במילוי חובת ההנמקה כפי שנזכר לעיל, זאת מאחר שבית הדין מתקשה במעקב אחר הפירוש שנתנה הוועדה למסמכים הרפואיים ולמשקל שניתן לכל מסמך רפואי. 8. מעבר לכך, דומה כי נעלם מעיני הוועדה חלק מהכתוב בסיכום הביקור העדכני של ד"ר אדר מיום 18.6.12 ולפיו "נ.ב עיינתי בבדיקה הרפואית של הנ"ל במוסד לביטוח לאומי. לצערי איני יכול להסכים עם הממצאים האופטימיים של הבדיקה המצוינים שם. ממליץ על בדיקה מחודשת. מגבלותיו מוסברות על ידי הפגם שנמצא בעת הניתוח (קרע מאסיבי של SSP שלא ניתן לתיקון) יש להתאים את אחוזי הנכות למגבלותיו" (ההדגשה הוספה-ש.א). בסיכומי הוועדה לא נמצאה כל התייחסות למסקנותיו של ד"ר אדר, העומדים לכאורה בסתירה עם ממצאיה ומכאן שהוועדה לא מילאה אחר חובת ההנמקה במלואה משלא הסבירה מדוע אין היא מקבלת את מסקנותיו של ד"ר אדר. לפיכך, יש מקום להחזיר את הדיון אל הוועדה הרפואית לעררים על מנת לשקול מחדש האם מדובר בהחמרת מצב. 9. אשר לשאר טענות המערער, נזכיר כי בית הדין אינו ערכאה מוסמכת לדון בשאלות רפואיות, ולפיכך ככל שיש למערער טענות המופנות כנגד סעיפי הליקוי או אחוז הנכות שנפסקה בגינם, אין בית הדין יכול להתערב בהם. אולם, מאחר שקבעתי כי יש להחזיר את הערעור לוועדה על מנת לדון מחדש, פתוחה בפני המערער הדרך להעלות טיעוניו הנוגעים לסעיפי הלקות כמו גם לאחוזי הנכות המגיעים בגינם בפני הוועדה. 10. אשר לשאלת הרכב הוועדה אליה יש להחזיר את הערעור, הכלל הוא כי דרך המלך להחזרת ענינו של מבוטח לועדה רפואית היא החזרתו לועדה המקורית שבדקה את המבוטח, ורק במקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש כי הוןעדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות מוחזר העניין לוועדה בהרכב אחר (עב"ל 282/99 אבן חן יהודית- המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.9.01). בנסיבות העניין, מאחר שהעניין כבר הוחזר לוועדה בהתאם לפסק הדין אשר ניתן על ידי כב' הרשמת הרמל, ולנוכח הקביעה כי הוועדה לא מילאה אחר חובת ההנמקה אשר הוטלה עליה מכוח פסק הדין ומשלא שינתה החלטתה, אזי אין מקום להורות על החזרת הדיון להרכבה הנוכחי של הוועדה, לנוכח החשש כי היא "נעולה". 11. יחד עם זאת, לא מצאתי לנכון להורות על הצגת המסמך הרפואי מיום 24.5.13 משמדובר במסמך המאוחר למועד כינוס הוועדה הרפואית לעררים בהרכבה המקורי, ומשהחלטת הוועדה בהרכבה החדש צריכה להיות מבוססת על המצב כפי שהיה במועד כינוס הועדה בהרכבה המקורי. ככל וגם ועדה זו תשתכנע כי אין מקום להגדיל את אחוזי הנכות של המערער משאין החמרה במצבו, אזי פתוחה בפניו הדרך להגיש בקשת החמרה חדשה ולצרף אליה את כלל המסמכים הרפואיים העדכניים אשר יהיו ברשותו במועד הגשת הבקשה. סוף דבר- 12. סיכומו של דבר אני מורה כי עניינו של המערער יוחזר אל ועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, על מנת שתדון בהחמרת מצב של המערער. הוועדה תתייחס בהחלטתה במנומק ובמפורט לבדיקות הרפואיות אליהן נשלח המערער: א. ממצאי בדיקת MRI מיום 29.10.12 (נספח יג' לערעור). ב. מסמכים רפואיים ד"ר אדר מיום 8.11.11, 6.12.11, 6.2.12, 18.6.12 (נספחים ט-יב' לערעור). ג. סיכום אשפוז בי"ח וולפסון מיום 31.10.11 (נספח ח' לערעור). ד. ממצאי בדיקת US מיום 5.1.10 (נספח ז' לערעור). ה. ממצאי בדיקת MRI מיום 20.7.11 (נספח ו' לערעור). ו. החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 16.5.95 (נספח ה' לערעור). ז. החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 29.5.12 )נספח ד' לערעור). 13. הוועדה תתייחס במנומק ובמפורט לחוות הדעת של ד"ר אדר מיום 18.6.12. הועדה תתייחס לקביעת ד"ר אדר לפיה הוא ממליץ על בדיקה מחודשת. וכן למסקנתו לפיה "מגבלותיו מוסברות על ידי הפגם שנמצא בעת הניתוח (קרע מאסיבי של SSP שלא ניתן לתיקון)" והמלצתו כי יש להתאים את אחוזי הנכות למגבלותיו. ככל שהועדה לא תקבל את עמדתו היא תסביר מדוע אינה מקבלת עמדה זו בשים לב לאסמכתאות שבחוות הדעת ולשאר המסמכים הרפואיים אשר בפניה. 14. לפני הועדה לעררים לא יועמדו הפרוטוקולים של הועדות הרפואיות לעררים הקודמות וכן לא פסק דינו הקודם של בית הדין. בהחלטתה, תציין הועדה האם עמדו בפניה הפרוטוקולים ופסק הדין כאמור. 15. הועדה תנמק החלטתה. 16. נוכח קבלת הערעור כמעט במלואו ישא המשיב בשכ"ט ב"כ המערער בסך 2,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו. ועדה רפואיתרפואה