לפנינו שתי תביעות שהגיש התובע שהדיון בהן אוחד - האחת עניינה טענת התובע כי הנתבעת 1 (להלן: "רשות המיסים) פעלה שלא כדין בכל הנוגע לפרישתו מהנתבעת בשנת 2008. והשנייה - עניינה טענתו כי הופרה הבטחה שקיבל להתמחות בשנת 2001 במחלקה המשפטית באגף מכס ומע"מ ברשות המיסים. רקע, השתלשלות העניינים וההליכים שבפנינו התובע עבד ברשות המיסים באגף המכס ומע"מ, כחוקר ביחידת חקירות תל אביב, מיום 30.5.1993 ועד לפרישתו המוקדמת ביום 31.7.2008. בשנת 1997 החל התובע בלימודי משפטים וביקש להתמחות באגף מכס ומע"מ פ"ת החל מחודש 3/2001. בסופו של יום התמחות זו לא אושרה לו ולפיכך הוא שהה בחל"ת מיום 15.4.2001 ועד ליום 2.2.2003 לצורך תקופת התמחות במשרד פרטי. לאחר תקופת החל"ת שב התובע לעבודתו באותה יחידה ובאותו תפקיד. ביום 14.4.2008 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעות בטענה שהן הפרו הבטחתן לפיה יעבור תקופת התמחות בשנת 2001 ברשות המיסים, במחלקת מע"מ פ"ת ותבע בגין הפרת הבטחה זו פיצויים, הכוללים הפסד שכר ותנאים סוציאליים נוספים, בסכום כולל של כ - 300,000 ₪ (עב 4997/08). ביום 20.3.2008 הוגשה לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה קובלנה משמעתית כנגד התובע ובה יוחסו לו אירועים של שליפת מידע שלא כדין ושלא לצרכי עבודתו. ביום 23.7.2008 התקיים דיון בבית הדין למשמעת בעניינו של התובע. בפתח הדיון עלתה האפשרות שהתובע יפרוש מעבודתו ברשות המיסים, יקבל את הזכויות המגיעות לו ויקפיאו את זכויותיו לגמלה. בית הדין למשמעת התבקש לדחות את המשך הדיון ובהמשך אותו יום פנה מר יוסי יהודה, סמנכ"ל בכיר למנהל ומשאבי אנוש (בפועל) ברשות המיסים, אל נציבות שירות המדינה בבקשה לאשר את פרישתו של התובע לגמלאות. ביום 27.7.2008 אישר מר ציון לוי, מנהל אגף בכיר לפרישה וגמלאות בנציבות שירות המדינה, את הבקשה לפרישתו של התובע ולמחרת הודיע מר יוסי יהודה לתובע על קבלת אישורה של הנתבעת 2 (להלן: "נציבות שירות המדינה") לפרישתו ביום 31.7.2008 בתנאים שהוסכמו. ביום 31.7.2008 פרש התובע מעבודתו ולפיכך ביום 10.8.2008 ניתנה החלטת בית הדין למשמעת בדבר ביטול ההליך המשמעתי נגדו. בסמוך למועד פרישתו מרשות המיסים (כשלטענת רשות המיסים היה זה לאחר מועד פרישתו ולגרסת התובע - קודם למועד פרישתו), הוא פנה בכתב אל מר יוסי יהודה בבקשה לבחון אפשרותו לפרישה בשל מצב בריאותי. ביום 26.10.2008 פנה התובע לבית הדין לעבודה בבקשה לסעדים זמניים, ביניהם להורות על השבתו לעבודתו ולהעמידו בפני ועדה רפואית כדי לבחון את זכאותו לפרוש מטעמי בריאות. בהחלטה מיום 1.12.2008 נדחתה בקשתו של התובע להשיבו לעבודה מהטעמים שהבקשה הוגשה כשהיא נגועה בחוסר תום לב, לוקה בשיהוי ניכר ומשהתובע לא הוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת בבקשה לסעדים זמניים, כי הוא זכאי לפרוש מטעמי בריאות ומשהתקן שלו בוטל ברשות המיסים. בקשת רשות ערעור שהגיש התובע לבית הדין הארצי לעבודה נדחתה אף היא (בר"ע 743/08, מיום 30.12.2008). בטרם ניתנה ההחלטה בבקשתו של התובע לסעדים זמניים, הגיש הוא ביום 13.11.2008 את התביעה העיקרית נגד הנתבעות לסעד הצהרתי הקובע כי הסכם הפרישה בין הצדדים בטל וכי יש לכנס ועדה רפואית בעניינו לצורך בחינת זכאותו לפרוש מטעמי בריאות, וכן לפיצויים בגין עוולת לשון הרע ובגין נזקים כלכליים ונזקי גוף בסך כולל של 500,000 ₪ (עב 11443/08). לאחר שמספר בקשות לאיחוד שני התיקים נדחו (החלטת כב' השופטת פוגל מיום 1.4.2009, החלטת כב' השופטת גילצר מיום 29.3.2011, החלטת כב' השופט שפיצר מיום 5.4.2011) לבסוף ניתנה החלטה על איחוד שני התיקים (החלטת כב' השופט שפיצר מיום 15.4.2011). להשלמת התמונה יצויין כי ביום 19.7.2009 הגיש התובע תביעה נוספת נגד הנתבעות שעניינה ערעור על החלטת גמלאות, בטענה שיש לצרף לתקופת השירות המוכרת לגמלה את תקופת שירותו בצבא קבע ובמשטרה ואת תקופת עבודתו בבנק ישראל. תחילה אוחד הליך זה עם תיק עב 11443/08 אולם בהמשך פוצל הדיון בתיק והתביעה בעניין גובה הגמלה הועברה למותב אחר (עב 7762/09, כב' השופטת יהלום). לפיכך הסכימו הצדדים כי רכיב התביעה שעניינו רצף זכויות ותנאי פנסיה - סעיף 11 לכתב התביעה בתיק עב 11443/08 - יועבר לדיון בתיק שנדון בפני המותב האחר. ביום 18.8.2013 ניתן פסק דין בתיק עב 7762/09, הדוחה את תביעתו של התובע בעניין הגמלה. עדויות מטעם התובע העידו עו"ד ג'פרי ונדל, מי שהיה תובע באגף המשמעת של נציבות שירות המדינה, רו"ח חיים טמיר שעבד כחוקר ביחידות מכס ומע"מ בתל אביב והתובע עצמו. כן הוגש מטעם התובע תצהירו של עו"ד יהודה לנדא, אשר אצלו התמחה בסופו של יום התובע, והנתבעות ויתרו על חקירתו הנגדית. יצויין כבר כעת, כי בניגוד לטענת התובע בסיכומיו (בסעיף 8), לא קיבל כב' השופט איטח את בקשתו של התובע לזמן לעדות את עו"ד ירון גולדמן ואת עו"ד יואב ציוני (החלטת כב' השופט איטח מיום 3.11.2011) ולפיכך לא ברורה טענת התובע, לפיה "יש לקבל את תמצית עדותם". מטעם הנתבעות העידה עו"ד טלי ירון אלדר אשר היתה בשנים 1998-2001 היועצת המשפטית של אגף המכס והמע"מ ומר אורי מאיר, מנהל אגף משאבי אנוש ברשות המסים, מכס ומע"מ. יצויין כי מטעם מר אורי מאיר הוגשו 3 תצהירים: תצהיר שעליו חתם ביום 26.11.2008 במסגרת הסעד הזמני; תצהיר משלים מיום 4.7.2011 ותצהיר משלים נוסף מיום 1.12.2011 רק לעניין תביעתו של התובע בתיק עב 4997/08. תיק עב 11443/08 - פרישתו של התובע טענות הצדדים לגרסת התובע, עוד עובר לפרישתו, הוא ביקש לכנס ועדה רפואית שתיקבע אם זכאי הוא לפרוש מטעמים רפואיים. לגרסתו, לאחר שהתמוטט ביום 13.7.2008, בעקבות עבודה מאומצת ברשות המיסים, ונזקק לטיפול רפואי בבית חולים, ובזמן ששהה בביתו בתקופת מחלה והתאוששות, פנה אליו ביום 21.7.2008 יו"ר ועד העובדים, מר יאיר נחמני והתעקש כי על התובע להגיע בדחיפות למשרד על מנת לשלוח את הנדרש בעניין פרישתו אל הגב' רג'ין יהודה-כלף, עו"ד בהנהלת המשרד בירושלים וזאת ללא אזכור בקשתו לעניין ועדה רפואית, תוך שהבטיח לתובע בעל פה שעניין בקשתו לכנס ועדה רפואית יטופל במקביל (סעיפים 5-10 לתצהיר התובע מיום 21.2.2011 בתיק עב 11443/08). כן טען התובע, כי הליך פרישתו נעשה באופן מזורז, על מנת להתנקם בו על כך שהיה בין העובדים אשר חשפו מעשי שחיתות ברשות המיסים. לטענת התובע, רשות המיסים פעלה שלא בתום לב, בכך שאילצה אותו לחתום על הסכמה לפרישה מרצון תוך התעלמות מבקשתו, עובר לפרישתו, לכנס ועדה רפואית בעניינו, מה שהיה מבחינתו תנאי לפרישה. לפיכך ביקש, במסגרת התביעה שלפנינו, להעמידו בפני ועדה רפואית או בפני מומחה מטעם בית הדין. לגרסת התובע, רק ביום 8.8.2008 קיבל את כל מסמכי הפרישה ואז פנה מיידית באותו יום במכתב אל מר יוסי יהודה, סמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש, בעניין הוועדה הרפואית (סעיפים 14-17 לתצהיר התובע מיום 21.2.2011 בתיק עב 11443/08). מנגד טענה רשות המיסים, כי התובע לא הגיש, עובר לפרישתו, כל בקשה לכינוס ועדה רפואית בעניינו או לפרישה בנסיבות רפואיות ולפיכך ממילא גם לא סוכם עמו כי תטופל בקשתו לכינוס ועדה רפואית במקביל לטיפול בהליך פרישתו המוקדמת במסגרת הסדר הטיעון בהליך המשמעתי. מעבר לכך, טענו הנתבעות, כי העמדה בפני ועדה רפואית לבדיקת עובד מדינה מכהן נעשית בהתאם להוראת סעיף 33.24 להוראות התקש"יר, על ידי הגשת פניה מתאימה לוועדה רפואית מחוזית של משרד הבריאות, כשלפי חוזרי נש"מ 2/2003 ו - 3/2003 הקובעים מתי ניתן להגדיל שיעורי גמלה בשל מצב בריאותי, נדרש כי הליקוי הבריאותי התגלה לראשונה אצל העובד במשך השנה שקדמה לפרישתו, ובהתאם לתנאים נוספים, תנאים שלא התקיימו בעניינו של התובע. בנוסף עתר התובע (במסגרת תביעתו בעב 11443/08) לסעד הצהרתי הקובע כי הסכם הפרישה שנחתם עמו בטל וכי יש להשיבו לעבודתו ברשות המיסים, כי פרש מעבודתו ללא קשר להליך המשמעתי שננקט נגדו, תבע פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין עוולת לשון הרע כשלטענתו, רשות המיסים פירסמה ברבים את ההליך המשמעתי שננקט נגדו וכן תבע פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו במהלך עבודתו. הנתבעות טענו כי יש לדחות על הסף טענות אלו בעיקר מהטעם שעילות התביעה לפי חוק איסור לשון הרע, כמו גם אלו שעניינן נזקי גוף ונזקים כלכליים - אינן בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. כן טען התובע לזכויות כספיות - כגון שכר חודשי החל ממועד פרישתו בחודש 8/2008, סך של 25,000 ₪ כחודשי הסתגלות והחזר ניכויים שבוצעו משכרו, עם יציאתו לפרישה מוקדמת. סך הכל עומד סכום התביעה (בתיק עב 11443/08) על סך של 500,000 ₪. דיון והכרעה עו"ד ג'פרי ונדל, שהיה בתקופה הרלוונטית תובע באגף המשמעת של נציבות שירות המדינה, העיד מטעם התובע והסביר על הנסיבות שקדמו להסכמת התובע לפרישה מרצון: "אני אמרתי לו שנהיה מוכנים להגיע לעסקת טיעון איתו ובו הוא יודה ונבקש מביה"ד ענישה של נזיפה חמורה, אני חושב שאמרתי שמדובר בהפקעת משכורת שלמה אולי הצעתי שזה יהיה חצי מהמשכורת ולא כולה מבחינת ענישה מוסכמת ואז דנו בנושא הורדת הדרגה. אלה היו הדיבורים לפני כן. יחד עם זאת הבנתי... מנציג המשרד שהיו דיבורים על האפשרות של פרישת העובד מרצון מרשות המיסים... התובע התלבט מה לעשות, אבל בסופו של דבר בדיון של ה - 23.7 הוא אמר שמקובל עליו שהוא מעדיף מצב שהוא יפרוש משירות המדינה בסוף יולי 08 ויקבל נזיפה פנימית מהמשרד ושיקפיאו את כל זכויותיו לפנסיה. בגלל שהיו דיבורים במשרד על תנאי הפרישה מרצון, גם סוכם התנאים הנלווים לפרישתו. היתה תוכנית באותו זמן לפרישה מוקדמת שהועלה, תחת תוכנית הזאת היה אפשר לקבל סכום כסף כדי לעודד את הפרישה. סוכם עם התובע שהוא יסכים מבחינתו לכמה תנאים נלווים והמדינה תסכים גם. סוכם שהתובע יפרוש מרצון עד 31.7 סוכם שנציבות המדינה תסתפק בנזיפה פנימית של רשות המיסים וככה לא יהיה לו כתם בבית הדין למשמעת. גם סוכם שהוא יקבל 100 אלף ₪ בתור התנאים של עידוד פרישה, גם סוכם שמשכורת אחת ממשכורתו יורד מבחינת זכויות הפרישה שלו. בעקבות הדבר הזה הייתי צריך להמתין לוודא שהתובע אכן פרש מרצון עד ה - 31.7 ושאכן הוטלה עליו הנזיפה הפנימית של המשרד..." (פרוטוקול הדיון מבית הדין למשמעת מיום 23.7.2008 - הוגש כ- נ/1). עו"ד ג'פרי ונדל הבהיר כי: "הבקשה שלי לביה"ד היתה ב - 6.8 שבוע לאחר פרישת התובע וזה היה מותנה בפרישת התובע. רק בגלל פרישת התובע הסכמתי לסגור את התיק" וכי המתין עד שיגיע תאריך פרישתו של התובע על מנת לסגור את התיק: "בסוף הדיון של ה - 23.7 כיוון שעוד לא ידענו עם פורמאלית התובע יפרוש לא ידענו אם אכן הוא יפרוש כי זה היה עתידי, בית הדין קבע מועד מאוחר לספט' והובהר שאם הוא יפרוש ואם יהיה מצב שנחזור מהתובענה, נבטל את הדיון". ואכן, כמוסכם על הצדדים, ביום 6.8.2010 הגיש עו"ד ג'פרי ונדל הודעה לבית הדין למשמעת על חזרה מהתובענה שבה הודיע כדלקמן: "1. בהתאם לתקנה 15 לתקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין של בית הדין) התשכ"ג- 1963, מבקש התובע לחזור בו מהתובענה שהוגשה בבד"מ 37/08, ביום 20.3.08. 2. חזרה זו מהתובענה נעשתה לפני תשובת הנאשם לאישום ונעשתה בהתחשב בפרישתו של הנאשם מרשות המיסים ומשירות המדינה ביום 31.7.08. ...." (נ/3) ביום 10.8.2008 הוציא אב בית הדין למשמעת החלטה שהתיק נגד התובע נסגר בהתאם לתקנה 15 לתקנות סדרי הדין של בית הדין למשמעת (עמוד 10 לפרוטוקול). כאשר נשאל עו"ד ג'פרי ונדל מי יזם את הסדר הטיעון שכלל את פרישתו של התובע השיב: "גם יוזמת רשות המיסים שהיה מעוניין שהתובע יפרוש וגם ביוזמת מחשבות של התובע בעצמו, אם כדאי לו לנצל את חלון ההזדמנויות של עידוד פרישה מבחינת התוכניות העתידיות שלו." (עמוד 9 לפרוטוקול). עולה אפוא מהראיות, כי במסגרת הסדר הטיעון בהליך המשמעתי נגד התובע, פרש התובע פרישה מוקדמת מעבודתו, בתאריך 31.7.2008, בכפוף לביטול ההליך המשמעתי שהיה תלוי נגדו. במסגרת הפרישה שולם לתובע מענק מיוחד בסך 100,000 ₪ בקיזוז חודש משכורת ובנוסף התובע הקפיא זכויותיו לגימלה בשיעור 28%. כן קיבל התובע תשלום פדיון חופשה בגין 55 ימים. לנוכח פרישתו של התובע והסדר הטיעון כאמור, הודיעה נציבות שירות המדינה על כך שחוזרת היא מהתובענה נגדו ולנוכח הודעה זו קבע בית הדין למשמעת, ביום 10.8.2008, כי התובענה מתבטלת. משכך אנו מקבלים את טענת הנתבעות לפיה ביטול ההליך המשמעתי קשור לפרישתו של התובע מעבודתו ברשות המיסים, שאם לא כן ההליך המשמעתי לא היה מבוטל באופן בו זה נעשה. במקרה דנן, מדובר בהסכם פרישה בעל זכויות עודפות כגון מענק מיוחד, שהקנה לתובע גם את ההטבה בדבר ביטול ההליך המשמעתי שלא היה בא לעולם אלמלא פרש התובע בהסכם פרישה מוסכם. כאשר מדובר בזכויות עודפות, וב"עסקת חבילה" או בהסדר אחר שתכליתו להביא את יחסי העבודה לידי גמר, הרי שכוונת הצדדים ברורה בנוגע לסיום יחסי עבודה במסגרת פרישה מוקדמת ויש ליתן להסכם פרישה זה תוקף מחייב, שעה שהתובע הסכים להסכם פרישה זה והוא נעשה על דעתו ובהסכמתו. יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בדב"ע נד/101-3 יעקב עמנואל נ' שופרסל ואח', פד"ע כח 241: "הסכם הפרישה מהווה 'עסקת חבילה' וכל אימת שלא הוכח כי הטבות אשר שהוענקו בו למערער אינן גורעות או עוקפות זכויות קוגנטיות- וכזאת לא הוכח- כי אז יש נפקות מחייבת להצהרת המערער במכתב ההסכמה כי אם ימולאו תנאי הפרישה ' לא תהיינה לי תביעות מעבר להם' ". בנסיבות אלו, התובע לא הרים את הנטל הנדרש להוכיח כי יש להורות על ביטול הסכם הפרישה שלו. האם התובע ביקש לפרוש בשל מצב בריאותי לפני מועד הפרישה או לאחריו? עיון בחומר הראיות שהוגש לתיק מעלה כי התובע מסר את הסכמתו לפרישה מוקדמת מספר פעמים (ראו נ/12- נ/14). יצוין כי בקשתו של התובע לפרוש בתנאי פרישה לפי הסכם פרישה של נש"מ לשנת 2007/08 לא אושרה תחילה (נ/16 נ/17) אולם בסופו של יום אושר לתובע הסכם פרישה שכלל סיום העסקה ביום 31.7.08 בתנאי הקפאת זכויות לגמלה וקבלת מענק פרישה מיוחד עקב ביטול משרתו, בסך של 100,000 ₪ בכפיפות לחלקיות משרה משוקללת לקצבה ובקיזוז חודש משכורת. זאת בכפוף לביטול ההליך המשמעתי שהיה תלוי נגד התובע בתיק בד"מ 37/08 (ראו נספחים 11 א' -11ז לכתב ההגנה לתביעת ההתמחות). לטענת התובע בזמן ששהה בביתו בתקופת מחלה והתאוששות, פנה אליו ביום 21.7.2008 יו"ר ועד העובדים, מר יאיר נחמני והתעקש כי על התובע להגיע בדחיפות למשרד על מנת לשלוח את הנדרש בעניין פרישתו אל הגב' רג'ין יהודה-כלף, עו"ד בהנהלת המשרד בירושלים וזאת ללא אזכור בקשתו לעניין ועדה רפואית, תוך שהבטיח לתובע בעל פה שעניין בקשתו לכנס ועדה רפואית יטופל במקביל (סעיפים 5-10 לתצהיר התובע מיום 21.2.2011 בתיק עב 11443/08). עיון בחומר הראיות מעלה כי האיזכור הראשון בכל הנוגע לוועדה רפואית נעשה במזכר מיום 27.7.08 שתוקן בכתב יד לתאריך 21/7/08 (מ/1) שאותו כתב התובע לאמרכלות, כמצוטט: "בהמשך לבקשתי לפרישה ולאור התנאים הבריאותיים שהתעוררו אצלי לאחרונה. אבקש להנחות אותי מה עליי לעשות על מנת לבחון אפשרות פרישה מסיבות רפואיות." יצוין כי התובע לא הציג כל אסמכתה בכל הנוגע למועד מסירת מזכר זה וקבלתו באמרכלות. עיון בנספח 11ב לתצהירו של מר מאיר אורי מיום 26.11.08 שנכתב בזמן אמת, ולא נסתר מעלה כי מזכר זה (מ/1)התקבל באמרכלות רק ביום 31.7.08, ובו נכתב: "1. פרישתך משירות המדינה במסגרת "מדיניות פרישה מוקדמת לגימלאות לשנת 2008" מטעם נציבות שירות המדינה נעשתה בתיאום עימך, ובהסכמתך ובהתאם לטופס עליו חתמת ואשר התקבל אצלנו ביום 24.7.08. 2. בתוך כך הוגשה הודעה על חזרה מתובענה שהוגשה נגדך בביה"ד למשמעת של עובדי מדינה והוחלט ע"י ביה"ד ביום 10.8.08 לאשר את ההודעה תחת הטלת נזיפה מאת מינהל רשות המיסים והפקעת משכרות של חודש אחד... כמו כן ובהתאם לאישור נציבות שירות המדינה מיום 27.7.08 ( מצ"ב העתק) קיבלת מענק פרישה. 3. בהתייחס למזכרך מיום 27.7.08 לאמרכלות יחידתך אשר נשלח אלינו ביום 31.7.07, יוער בי בו ביום נשלח מכתבו של מר אורי מאיר- מנהל תחום תיאום ובקרה ( רצ"ב העתק) אשר מבדיקה עם האמרכלית היחידה עולה כי מכתב זה נמסר לך אישית ביד. לאור האמור לעיל ומאחר ופרישתך אושרה ע"י כל הגורמים הרלוונטים וזאת על פי בקשתך ובהתאם להסכמתך, לא נוכל להיענות לבקשתך..... "ר' נספח 11 ב'. משמדובר על מכתב תשובה בזמן אמת ומשהתובע לא הציג כל ראיה בנוגע למועד שבו שלח את נספח מ/1, הרי שאנו מקבלים את טענת הנתבעות לפיה המזכר הראשון בנדון נמסר להן רק לאחר מועד הפרישה. מעבר לאמור, עיון בנספח מ/1 מעלה כי לא מדובר על בקשה של התובע לפרוש בשל מצב בריאותי אלא רק בקשה לבחון אפשרות פרישה מסיבות רפואיות. מסקנתנו זו מתחזקת נוכח נספח 11 א' מיום 8.8.2008 לתצהירו של מר אורי מאיר. שם לראשונה ביקש התובע לשנות את סווג הפרישה שלו לפרישה רפואית, כמצוטט: "... בזמן שביקשתי לפרוש העברתי מזכר דרך האמרכלות היחידה , המבקש להנחות אותי מה עליי לעשות כדי לבחון אפשרות לפרישה מסיבות רפואיות... על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי אני זכאי כיום לפרישה מן השרות מסיבות רפואיות. נא טיפולכם בשינוי סוג הפרישה של לפרישה רפואית על כל התנאים הנילווים מכך". נספח זה מחדד את העובדה כי התובע לא ביקש עובר לפרישתו לפרוש בפרישה בריאותית וכי הדבר נעשה רק לאחר מועד פרישתו, במיוחד נוכח העובדה כי הוא בעצמו מבהיר כי בקשתו היא לשנות את סוג הפרישה שלו. קרי במכתב זה קיימת הודיה של התובע כי בזמן פרישתו לא ביקש לפרוש בשל מצב בריאותי. כמו כן, עיון בעדות התובע במסגרת ההליך הזמני בבש"א 5042/08 מעלה כי מודה הוא כי לא שלח מסמכים נוספים בחודש 7/2008, שעניינם בקשה לפרישה בשל מצב בריאותי וכן מודה כי קיבל את המסמכים המאשרים את מועד פרישתו ביום 31.7.08 (נספח 6 ו11 ב' לתצהירו של מר אורי מאיר מיום 26.11.08 וכן ראו עמ' 5 שורות 5-1 ושורות 16-12 לפרוטוקול הישיבה בבש"א /08 05042). בכל הנוגע לעדותו של התובע ולטענתו לפיה בזמן ששהה בביתו בתקופת מחלה והתאוששות, פנה אליו ביום 21.7.2008 יו"ר ועד העובדים, מר יאיר נחמני והתעקש כי יגיע בדחיפות למשרד על מנת לשלוח את הנדרש בעניין פרישתו ללא אזכור בקשתו לעניין ועדה רפואית, תוך שהבטיח לתובע בעל פה שעניין בקשתו לכנס ועדה רפואית יטופל במקביל (סעיפים 5-10 לתצהיר התובע מיום 21.2.2011 בתיק עב 11443/08) - ראשית עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שנחתמו על ידי התובע בזמן אמת, כפי שפורט לעיל ומעבר לאמור, התובע לא זימן לעדות את מר נחמני, שיכול היה לבסס את דברי התובע בסוגיה זו. הימנעות התובע מלזמן את מר נחמני לעדות מהווה חיזוק לטענות הנתבעות, שכן לא אחת נקבע בפסיקה כי "אי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" (ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ - מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651) ומשכך הדבר יפעל לחובתו. עיון בעדותו של התובע במסגרת ההליך הזמני בבש"א 05042/08 מעלה כי התובע העיד כך: "ש:האם פרט למזכר הזה מ'1 שלחת מזכרים נוספים ביולי 08 שעניינם בריאות? ת: לא מסרתי מזכרים נוספים למעט מסמכים לגבי מצב בריאותי, ובמכתבים בהם ביקשתי לפרוש כפי שאמרתי ביום 21.7 בשעות הלילה היה במכתב הראשון את כל הפירוט המלא כולל פרישה במצב בריאותי כפי שאמרתי לבית המשפט התבקשתי לשנות מכתב זה ( של פרישה) ולהתאימו לנוסח שהוכתב לי." (עמוד 5 שורות 11-17 לפרוטוקול הדיון בבש"א 5042/08) יצוין כי עיון במ/1 מעלה כי התובע כלל לא ביקש עדיין לפרוש פרישה בשל מצב בריאותי אלא רק לשקול אפשרות שכזו. מ/1 נושא תאריך 21/7 שתוקן לתאריך 27.7 . קרי מ/1 נכתב על ידי התובע בסמוך לאותה פגישה עם מר נחמני שאותה תיאר התובע בעדותו. מעבר לאמור, יש לנו קושי לקבל את עדותו של התובע בנדון גם בשל העדר אזכור במסמך זה, דבר התרחשות הדברים אל מול מר נחמני, כפי שהעיד התובע בעדותו, שעה שמסמך זה נכתב בסמוך לאותה פגישה. על כן אנו מקבלים את גרסת הנתבעות לפיה עד למועד פרישתו של התובע לא ביקש הוא לפרוש פרישה בשל מצב בריאותי וקובעים כי בקשת התובע בנדון נעשתה רק לאחר מכן. זה המקום לציין כי עיון בסעיפים 71-74 לתצהירו של מר אורי מאיר מיום 4.7.11 וכן עיון בנספחים יד 1 - יד 5 לתצהירו מעלה כי התובע פנה בשנית בבקשה לשנות בדיעבד את סוג הפרישה שלו לפרישה רפואית וכי מנהלת תחום פניות הציבור בנש"מ, גב' שוש ביתן , השיבה לתובע כי עליו לפנות אליהם בצירוף אישורים רפואיים עדכניים בדבר מצב בריאותו ולבקש לזמנו לוועדה רפאית. עיון בחומר הראיות שהציג התובע מעלה כי אין כל פנייה מטעמו בנדון וכי לא הציג כל מסמך רפואי בנדון. מעבר לאמור, בחוזרי נש"מ 2/03 ו 3/03 העוסקים בנושא הגדלת שירות מחמת מצב בריאות נקבע כי על מי שמבקש להיכנס לפרישה בשל מצב בריאות לעמוד בשלושה תנאים מצטברים, כמפורט בסעיפים 1,2 ו-3 כמצוטט: "1. בעת פרישת העובד/ת (להלן:"העובד"), המבקש סובל ממצב בריאות לקוי (להלן:"הליקוי"), ליקוי שהתגלה לראשונה (או נתגלתה לראשונה החמרה משמעותית במצב בריאות קיים) במשך השנה שקדמה למועד פרישתו של העובד לגימלאות, אך לא פחות מ-6 חודשים ממועד הפרישה (להלן:"תקופת הליקוי"). 2. בקשה להגדלת שירותו של עובד בגין ליקוי תידון אם בתקופת הליקוי - בהשוואה שקדמה לגלוי הליקוי עומד המבקש לפחות באחד משני התנאים הבאים (מסומנים א' או ב') : א1. בתקופת הליקוי פחת ממוצע שכר עבודתו החודשי (ברוטו) של המבקש (כולל שעות נוספות, כוננות, שכר עידוד וכד') ב- 1/3 לפחות. א2. המבקש נעדר מעבודתו , בשל מחלה הקשורה בליקוי, ב-1/3 לפחות מתקופת הליקוי. א3. בתקופת הליקוי הופחת שיעור משרתו של המבקש, בשל הליקוי, ב-1/3 משרה לפחות." התובע לא עמד בנטל הנדרש להוכיח כי אכן עמד הוא בתנאים אלו. מעבר לאמור התובע כלל לא טרח לפרט בתביעתו מהם הטעמים לכך שהוא זכאי לפרוש כאמור וכיצד הוא הגיע לכימות תביעתו בגין רכיב זה. מנגד, בראיות שהוגשו מטעם הנתבעות יש התייחסות ספציפית לאמור תוך מתן הסבר מפורט מדוע התובע אינו עומד בתנאים אלו. מעיון בדוחות הנוכחות של התובע לתקופה של 7 חודשים שקדמו לפרישתו עולה כי התובע נעדר מעבודתו עקב תאונות עבודה בשתי תקופות שונות אשר במצטבר אינן עולות על 21 יום (ראו נספח 1 ד' - 1 יג לתצהירו של מר אורי מאיר מיום 26.11.08). נוכח אי התייחסות התובע לנדון אנו מקבלים את עדותו של מר אורי מאיר אשר העיד: "ש:בנוגע לוועדה הרפואית- אמרת שהמזכר הוא לא דרך המקובלת להגשת טפסים. ת: התייחסתי לזה בשנת 08, אבל אחדד- בקשה לפרישה רפואית מצד העובד, זה לא תוכנית כבקשתך. יש כללים ברורים באיזה מצב פונה מנהל היחידה ומבקש מהנהלת המשרד להפנות עובד לוועדה רפואית. תהליך של וועדה רפואית הוא תהליך די ארוך שאורך במקרה הטוב 3 חודשים. במקרה שלנו, הכל היה בלו"ז קצר מאד במסגרת פרישה בעסקת חבילה, היעדרותו של התובע עקב תאונת עבודה היא לא אחת מהעילות שאנו מפנים לוועדה רפואית. בנוסף, לאחר פרישת התובע פנה לגב' ביטן שושנה מנציבות שירות המדינה לבדוק/לשנות את סעיף הפרישה שלו, לועדה רפואית. הגב' ביתן השיבה לתובע- שאם ובמידה וחלה החמרה במצבו הרפואי לאחר מועד פרישתו, יש להמציא מסמכים רפואיים למנהלת הגימלאות, על מנת שיבחנו את החומר." ר' עמ' 38 שורת 22-29 ועמ' 39 שורות 1-2. מעבר לכך, אין אפשרות לבחון כיום מה היה מצבו הרפואי של התובע בחודש 7/2008, היינו לפני יותר מ - 5 שנים וגם בשל כך איננו מוצאים לאפשר לתובע להגיש חוות דעת במסגרת פסק הדין במיוחד במצב בו התובע לא העביר כל מסמך שיש בו כדי לבסס את טענתו בנדון. איננו מקבלים את טענת התובע בסיכומיו, לפיה יש להפוך את נטל הראיה בענייננו כך שעל הנתבעות להוכיח שמצבו הרפואי של התובע היה תקין ולא הצדיק פרישה בשל מצב רפואי. מעבר לעובדה שהסכם הפרישה עם התובע נעשה בהסכמתו המלאה, וכלל תנאים סבירים שאין מקום להתערב בהם, הרי שאנו אף מקבלים את טענת הנתבעות לפיה התובע, שהינו עו"ד, היה מודע לטיבו של הסדר הפרישה על כל היבטיו. כן לא ברור מכוח מה טוען התובע, כי חלים עליו תנאי הפרישה של 12/2007 ולא ברור מכוח מה תובע הוא שכר בגין חודשי הסתגלות. אשר לתביעה הנזיקית- לא זו בלבד שבית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בתביעה לנזקי גוף, הרי שלא הוכח הקשר או האחריות של הנתבעות, שכן האירוע מיום 13.7.2008, שבו לגרסת התובע חש בכאבים בחזה ובקשיי נשימה ופונה לבית החולים לא הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה (עדות התובע בעמוד 30 לפרוטוקול) וכן לא הוכחו נזקי הגוף שנגרמו לתובע. אשר לתביעה לפיצויים בגין עוולת לשון הרע - בתקופה שהוגש כתב התביעה בתיק לא היתה עילה זו בסמכות בית הדין לעבודה ומעבר לכך, לא הוכחו נסיבות עובדתיות המצביעות על עוולת לשון הרע. בהקשר זה נציין, למעלה מן הצורך, כי עו"ד ג'פרי ונדל, שהיה תובע בבית הדין למשמעת של עובדי מדינה, העיד כי אלא אם יש החלטה על דיון בדלתיים סגורות, אין מניעה לפרסם את הדיונים (עדותו בעמודים 6,7). בכל הנוגע לטענת התובע בדבר התנכלות מצד רשות המיסים, הרי שהתובע לא עמד בנטל להוכיח טענה זו. רו"ח מר חיים טמיר, עד מטעם התובע חיזק מסקנתנו זו בכך שהעיד: "ש: ידוע לך על ניסיונות לפגוע בשמו הטוב של התובע? ת: זה מה שהוא אמר בשיחות בינינו. אבל אין לזה כל מסמך. האווירה הייתה במשרד כל אחד בבעיה שלו" (עמוד 12 שורות 16-18) על כן תביעתו של התובע בתיק זה, נדחית. תיק עב 4997/08 - טענת התובע בדבר הבטחה שניתנה לו להתמחות בנתבעת טענות הצדדים בתמצית לטענת התובע, במהלך עבודתו ובעידוד מקום העבודה, יצא ללימודי משפטים. לגרסתו, סיכם כבר בשנת 2000 עם היועצת המשפטית דאז, עו"ד טלי ירון- אלדר, כי יעבור התמחות באגף מע"מ פתח תקווה, וכי יחליף בתפקיד זה את המתמחה, מר ירון גולדמן, שאף הוא היה עובד מחלקת החקירות בעברו. לגרסת התובע, הוא הגיש את כל הטפסים הנדרשים על מנת להתחיל בהתמחות בחודש 4/2001 והתמחות זו אף אושרה על ידי לשכת עורכי הדין (סעיפים 4-6 לתצהירו של התובע בתיק עב 4997/08). לגרסת התובע, ברגע האחרון החליטה נציבות שירות המדינה שלא לאשר את ההתמחות כך שבסופו של דבר נאלץ התובע למצוא "מעכשיו לעכשיו" מקום התמחות אחר שלא עסק בתחום שבו היה מעוניין להתמחות. לטענת התובע, נגרמו לו נזקים רבים כתוצאה מהפרת ההבטחה להתמחות ברשות המסים, בין היתר משנקטע רצף זכויותיו בעבודה ומשנאלץ ללמוד בהמשך את התחום שבו היה מעוניין לעסוק. התובע כימת את נזקו בתביעה זו בסך של כ - 300,000 ₪. לגרסת הנתבעות, לא ניתנה לתובע כל הבטחה מפורשת לכך כי יתמחה ברשות המיסים. לגרסתן, התובע אכן היה מעוניין להתמחות באגף המכס ומע"מ ואף הועברה מטעם גורמים ברשות המיסים בקשה לנציבות שירות המדינה לאשר התמחות זו אולם נציבות שירות המדינה, שבידיה הסמכות לאשר זאת, לא אישרה את התמחותו של התובע באגף מכס ומע"מ. דיון והכרעה על פי הפסיקה, לצורך גיבוש טענה של הפרת הבטחה שלטונית יש צורך לפרוס תשתית עובדתית ברורה ומפורטת לעניין יסודות ההבטחה, וסמכותו של הגורם המבטיח וכן יש לבחון האם יש צידוק חוקי לשנות או לבטל את אותה הבטחה (ע"ע 1140/00 אלבז - קופת חולים של ההסתדרות הכללית, מיום 19.2.03). אם אכן מוכחת הבטחה שלטונית, אזי אין להתעלם כמובן מהסתמכותו של הפרט על אותה הבטחה שלטונית (ראו למשל אצל דפנה ברק-ארז, משפט ציבורי ומשפט פרטי - תחומי גבול והשפעות גומלין, משפט וממשל ה' תש"ס, בעמ' 102) אולם על פי פסיקת בית הדין הארצי, יש קושי להכיר באינטרס ההסתמכות כאשר ההבטחה נשענת על התנהלות המנוגדת לחוק, אף אם ההסתמכות מצד מקבל ההבטחה נעשתה בתום לב (ע"ע 1381/01 אורפז - עיריית בת ים, מיום 26.12.04; ע"ע 701008/98 מאיר בנימין - שר האוצר, מיום 16.3.03). יפים לעניינו דברי בית הדין הארצי בע"ע 300073/96 עודד מאושר נ' מד"י: "... אין תוקף להבטחה מינהלית שניתנת בחוסר סמכות. מינהל תקין, צדק ושמירה על מסגרת תקציבית מחייבים מתן תוקף להתחייבות השלטון שניתנת בסמכות. אך הוא הדין אף לאי-מתן תוקף להתחייבות שניתנת בחוסר סמכות..." באשר לטענת התובע בדבר הבטחה שקיבל להתמחות ברשות המיסים - יש לבחון תחילה האם אכן הובטחה לו תקופת התמחות כגרסתו וככל שהתשובה לשאלה זו תהיה חיובית יש לעבור ולבחון האם מדובר בהבטחה שלטונית שניתנה בסמכות או שמא אין ליתן לה כל תוקף חוקי וכן יש לבחון האם בנסיבות העניין יש צידוק חוקי לשנות או לבטל את אותה הבטחה. בתצהירו מסר התובע כי ההתמחות סוכמה עם עו"ד טלי ירון אלדר (סעיף 5 לתצהירו בתיק עב 4997/08) ובחקירתו הנגדית כאשר נשאל מי הבטיח לו תקופת התמחות ברשות המסים השיב: "טלי, גולן ומרים סגל. מרים סגל החליפה את אוסנת ברזלי. היה ברור לכולם שאני מחליף את ירון בהתמחות, גם ירון היה חוקר כמוני." (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 10-11). בהמשך העיד: "אף אחד לא העלה ספק בנושא שעלה. התקשרתי כל 3 ימים לגב' אלדר, מתי זה קורה, מתי אני מתחיל. אף אחד לא אמר לי לחפש מקום אחר. כל הנושא של ההתמחות היה ברור לי לכל אורך הדרך, שאני מתמחה במע"מ פ"ת ואף אחד לא אמר לי לחפש במקום אחר." (עמוד 16 לפרוטוקול) ובהמשך: "היה לי ברור שאני אמור להתחיל התמחות ללא תנאי... אני קיבלתי מעו"ד טלי ירון אלדר הבטחה להתחיל התמחות במע"מ פ"ת" (עמוד 18). עו"ד טלי ירון-אלדר, אשר היתה היועצת המשפטית של אגף המכס והמע"מ בין השנים 1998 - 2001, העידה בחקירתה הנגדית: "היו לי שיחות עם התובע ממה שאני רואה מהמסמכים, שהסכמת שאחד התקנים שיש במחלקה המשפטית שהוא יאייש במסגרת המחלקה המשפטית. איוש התקן עצמו וקליטת עובדים לא נעשה על ידי, אלא על ידי הגורמים הרלוונטיים בכ"א בכפוף להוראות נציבות שירות המדינה. בכל קליטה של עובד כזה או אחר במסגרת הלשכה המשפטית ובוודאי מעבר מתפקיד אחד לשני בתוך אגף המכס, חייב טיפול בכ"א ואישור נציבות שירות המדינה. היה באותם שנים דיונים והוראות של נציבות שירות המדינה בכל מה שקשור להעסקה של מתמחים שבאים מתוך האגף, מאותו מקום. היו שנים של שינויים בדברים האלה. לקראת הדיון הסתכלתי בתאריכים ונזכרתי. היו הרבה שינויים באותם שנים. במסגרת הזאת, אני כמעט בטוחה, היה ברור שהיה צריך את אישור נציבות שירות המדינה, למעבר הזה. זה עלה גם בשיחות שלנו. לא הייתי בקיאה בפרטים מה היה צריך בדיוק, היה ברור שהיה צריך אישור וכן שדברים שאושרו בעבר לא בהכרח יאושרו בעתיד. אני רואה את המזכר שלי מה - 18.3.01 - נספח 7 - עזרא גולן ז"ל היה מנהל כ"א באגף המכס והוא זה שהיה איש הקשר מול נש"מ, אני רואה מהפירוט של המזכר ומהנושאים שהתייחסתי במזכר, אני רואה שניסיתי לנמק למה שנש"מ יאשרו את העברה הזו. אני מניחה שידעתי שיש פה איזו שהיא בעיה, לפי נוסח המזכר. ניסיתי לסייע כדי שאפשר לקבל את האישור." (עמוד 19) ובהמשך: "אני רואה שההודעה היא מיוני 00 והמזכר שלי הוא ממרץ 01, זה מאד בסמוך להודעה (5א'). אם אני מסתכלת על העקרונות המנחים שבהודעה, אני רואה, בסעיף 6ג' כתוב "העסקת עובד מדינה... לא תתאפשר באותו משרד בו הוא הועסק קודם להתמחות למעט מקרים יוצאים מהכלל (כגון התמחות במקום סמך אחרת באותו משרד שאין חשש לניגוד עניינים)". במזכר הזה ניסיתי אני חושבת (עברו שנים) להתייחס לשני נושאים, אחד שזה יחידת סמך אחרת, אנו לא מדברים על יחידת סמך אחרת, אנו מדברים על יחידה נפרדת, פיזית ומנהלתית. התייחסתי לנושא של ניגוד העניינים. כמו שאמרתי, ולכן כתבתי במזכר שמדובר ביחידה נפרדת העוסקת בנושא אחר לחלוטין. ש. בשיחות בינך לבין התובע עלה שיש מעבר מתפקיד לתפקיד מיחידה ליחידה וצריך אישורים של נש"מ? זה איוש אחר של תקן. ת. אני לא יכולה להגיד בוודאות, עברו 11 שנים. אבל בהיכרותי את דרך ההתנהלות שלי באותן שנים, ידעתי שיש מגבלות, אני כמעט משוכנעת שזה עלה בשיחה, אבל עברו מספר שנים." (עמוד 20 לפרוטוקול) עו"ד טלי ירון -אלדר אף הופנתה בחקירתה הנגדית למכתב מטעם עו"ד מרים סגל מיום 11.3.2001 הממוען אל לשכת עורכי הדין ושבו אישרה: "הנני מאשרת בזה כי הנני מסכימה לקבל את מר יצחק אייזנמן... כמתמחה" (נ/10) והעידה: "ממה שראיתי וממה שהכרתי את דרך ההתנהלות, בהחלט יכול להיות שביקשתי שיצא מכתב כזה, כדי שהתובע אם יהיה אישור נש"מ המעבר שלו לא יפסיד את תקופת ההתמחות ורציתי לעזור לו על מנת שלא יפספס את תחילת ההתמחות." אולם בהמשך הבהירה: "אני לא הייתי אחראית על השגת האישורים. הייתי אחראית בנוגע לשאלה מי יאייש את התפקידים והתקנים." (עמוד 20). ובהמשך: "ש:מפנה לנספח א' 5 לכתב התביעה, בתביעת ההתמחות- מכתב התובע מ-30.5.01 סעיפים 2-4-אבקש את התייחסותך לגבי סעיפים אלה בהם את מוזכרת? ת:המכתב הזה רק מחזק את מה שחשבתי. היו לנו פגישות, ניסיתי במסגרת לסדר לתובע לעבוד כמתמחה במקום על תקן שאויש קודם ע"י ירון גולדמן שגם הוא עובד חקירות. התמשכות הקליטה נבעה מהניסיון וההתדיינות מול נציבות שירות המדינה" (עמוד 22 שורות 7-11) 51. גרסתה של עו"ד טלי ירון-אלדר לפיה, היה ידוע לה כי יש צורך בקבלת אישור נציבות שירות המדינה להתמחות התובע במע"מ פתח תקווה עולה בקנה אחד עם הוראות התקשי"ר והנחיות נציבות שירות המדינה כפי שהיו באותה עת; כעולה מהראיות, ביום 19.1.2000 פנתה נציבות שירות המדינה ללשכת עורכי הדין וביקשה התייחסותה לשם גיבוש מדיניות מתאימה למקרים שבהם מבקשים עובדי מדינה להמשיך בעבודתם בשירות המדינה בנוסף להתמחות. לשכת עורכי הדין השיבה לנציבות שירות המדינה ביום 28.2.2000 ובעקבות תשובה זו פרסמה נציבות שירות המדינה ביום 25.6.2000 הודעה שס/26 שקבעה מדיניות למתן היתר להתמחות לעובדי מדינה (נספח 5א' לכתב ההגנה של הנתבעות בתיק עב 4997/08). בסעיף 6ג להודעה זו נקבע: "העסקת עובד מדינה "בהתמחות במשפטים" לא תתאפשר באותו משרד בו הוא הועסק קודם להתמחות, למעט במקרים יוצאים מן הכלל (כגון התמחות ביחידת סמך אחרת באותו משרד, מקום שאין חשש לאפשרות של ניגוד עניינים או אינטרסים ובמידה והדבר יאושר מראש ע"י מנכל המשרד)." 52. עו"ד טלי ירון-אלדר הסבירה באשר לאופי שני המשרדים - כי "מע"מ פ"ת זה משרד שמטפל בכל העוסקים לצורכי מע"מ בפ"ת. היועץ המשפטי שהיה במע"מ פ"ת תפקידו היה להגיש כתבי אישום בעבירות פליליות, שקשורות במע"מ. המתמחה שעבד במשרד עבד על הנושאים האלה... ... מי שיש בפ"ת לרבות המתמחים, עסק רק בפלילי..." (עמוד 21) התובע אישר בחקירתו הנגדית כי אגף חקירות ת"א בו עבד עסק גם במכס ובמע"מ (עדותו בעמוד 16, שורה 6). 53. אין חולק כי אכן התובע פנה אל עו"ד טלי ירון אלדר, היועצת המשפטית של האגף דאז, בניסיון להתקבל לתקופת התמחות באגף המכס ומע"מ וכי האחרונה, כמו גם גורמים נוספים, פעלו על מנת לקבל אישור להתמחות התובע. במכתב הנושא תאריך 11.3.2001 פנתה עו"ד מרים סגל אל לשכת עורכי הדין והודיעה על הסכמתה לקבל להתמחות את התובע (נ/10). כעולה מהראיות, ביום 15.3.2001 פנה מר עזרא גולן ז"ל לנציבות שירות המדינה, וביקש אישור לכך שהתובע יתחיל להתמחות באגף מכס ומע"מ פ"ת, החל מיום 1.4.2001 (נספח ב' לתצהירו של מר אורי מאיר מיום 4.7.2011). באותו מכתב שבו התבקש האישור כתב בין היתר "אנו ממליצים מאד לאשר התמחותו באגפנו ביח' אחרת במע"מ פ"ת, לדעתנו אין חשש לאפשרות של ניגוד אינטרסים". 54. כעולה מהראיות, ביום 18.3.2001 פנתה עו"ד ירון אלדר אל מר עזרא גולן ז"ל , מנהל תחום משאבי אנוש באגף מכס ומע"מ, וביקשה לבדוק אפשרות לקלוט את התובע להתמחות במע"מ פתח תקווה: "בהמשך לשיחתנו אודה על קליטתו של איציק אייזנמן מחקירות ת"א כמתמחה במע"מ פ"ת. כידוע לך העומס בתחנה זו גדול ביותר וקליטת מתמחה המכיר את נושא המע"מ הוא חשוב. מדובר ביחידה נפרדת לחלוטין מחקירות, העוסקת בנושא אחר לחלוטין. העסקת המתמחה אינה יוצרת כל ניגוד עניינים שכן התחנה מטפלת בתיקים אחרים לחלוטין." (נספח 7 לכתב ההגנה של הנתבעת). ממסמך זה עולה כי באותו מועד עו"ד ירון אלדר היתה מודעת להוראות נש"מ בנדון , דבר שמחזק את עדותה בנדון. 55. עיון בתצהירו של התובע מעלה כי גם הוא היה מודע לכך שאישור התמחותו צריך להיעשות על ידי נציבות שירות המדינה (סעיפים 7-8 לתצהיר התובע). עם זאת, ביום 28.3.2001 הודיעה נציבות שירות המדינה למר עזרא גולן ז"ל כי: "בהתאם להודעת נש"מ שס/26 העסקת עובד מדינה 'בהתמחות במשפטים' לא תתאפשר באותות משרד בו הוא הועסק קודם להתמחות, למעט במקרים יוצאים מן הכלל כגון התמחות ביחידת סמך אחרת, כשאין חשש לניגוד אינטרסים. לפיכך העובד יוכל להתמחות במשרד אחר בשירות המדינה או ביחידת סמך אחרת של המשרד, במידה ויימצא מאמן שמוכן לקבלו להתמחות, אך אין הוא יכול להתמחות ביחידה אחרת של אגף המכס והמע"מ." (נספח א5 לכתב התביעה של התובע בתיק עב 4997/08). 56. כעולה מנוסח המכתבים המוזכרים לעיל, נעשה ניסיון מצדם של עו"ד ירון אלדר ומר עזרא גולן ז"ל, לשכנע את הגורמים האחראים בנציבות שירות המדינה, לאשר את התמחותו של התובע באגף מכס ומע"מ פ"ת, ומכאן שהעניין לא היה בגדר "עובדה מוגמרת". עולה מהראיות, כי עו"ד טלי ירון- אלדר כמו גם גורמים אחרים בנתבעות, לא הבטיחו לתובע כי יתמחה ברשות המיסים אלא פעלו בניסיון לקבל את אישור נציבות שירות המדינה לקבלת התובע להתמחות באגף מכס ומע"מ פתח תקווה אולם אישור כזה לא התקבל. עוד יצוין, כי אף התובע אישר בעדותו כי במועד שבו הוציאה עו"ד ירון אלדר את המכתב למר עזרה גולן, היא הייתה מודעת לצורך באישור נש"מ ולהודעת נש"מ מיום 25.6.00: "אפשר לראות זאת במכתב של טלי אלדר שהיא תמכה וחשבה ואני מסתמך עליה כמי שהייתה סמנכ"ל בכיר ועו"ד בכיר מהשורה הראשונה במדינה, שהיא חשבה שלמרות המסמך הזה שיש לאשר את ההתמחות שלי למרות מה שכתוב פה..." (עמוד 15 שורות 17-19). 57. מעבר לכך, אפילו הוכחה הבטחה שלטונית כגרסת התובע, הרי שבנסיבות, עולה כי מדובר בהבטחה שניתנה בחוסר סמכות בניגוד להודעות נציבות שירות המדינה והוראות התקשי"ר ומכאן שנוצר "צידוק חוקי" להשתחרר ממנה. 58. הדבר עולה בקנה אחד עם עמדת נציבות שירות המדינה בנדון (נספח 9 ג' לכתב ההגנה בתיק ההתמחות) שנשלחה אל מר עזרא גולן, המבהירה את סמכות נש"מ לאשר את ההתמחות והאופן בו יש לפרש את הוראות נש"מ בנדון, כמצוטט: "לאור מכתב העובד ולאור עמדתכם כפי שבאה לידי ביטוי במכתבך מיום 15.3.01 ובמכתב היועצת המשפטית מיום 18.3.-1 ברצוננו להבהיר כדלקמן: הודעת שס/26 אשר פורסמה ביום 25.6.00 ועניינה 'מדיניות מתן היתר ל"התמחות במשפטים" לעובדי מדינה ותנאי העסקה' קובעת, בין היתר, כי לא תתאפשר התמחות לעובד מדינה באותו משרד בו הועסק העובד קודם להתמחות למעט במקרים יוצאים מן הכלל כגון התמחות ביחידת סמך אחרת באותו משרד מקום שאין חשש לאפשרות של ניגוד עניינים ובמידה והדבר יאושר מראש על ידי מנכ"ל המשרד. עולה מן האמור כי הכלל הוא כי אין לאשר לעובד מדינה להתמחות במשרד בו עבד. ניתן לאשר התמחות זו במקרים חריגים אך לשם כך יש צורך בשלושה תנאים מצטברים: התמחות ביחידת סמך אחרת, אין ניגוד עניינים ואישור מראש של המנכ"ל. במקרה זה העובד אשר הועסק ביחידת חקירות של אגף המכס היה מעוניין להתמחות במע"מ פתח תקווה. אין כל ספק כי בניגוד לאמור במכתב העובד ( סעיף 2 ) אין מדובר ביחידת סמך אחרת כפי שדורשת ההודעה אלא ביחידה ניהולית אחרת ( ולעניין זה ראה את סעיפי התקש"יר 03.2303.22 העוסקים ביחידות אלה) כיוון שכל, העובד הנדון אינו נכנס לחריגים כפי שמאפשרת ההודעה. מכל מקום, לאור הוראת הנציבות הנ"ל לא ברור האמור במכתב הנדון לפיו הוא "זכאי להתמחות בשירות המדינה ובאגפינו" וכי "בהתאם להוראות נש"מ שס/26 אנו ממליצים מאד לאשר התמחות באגפינו" ראשית לעובד אין כל "זכות" שכזו. שנית, לאור הודעת הנציבות הדבר אף לא אפשרי".... בשנים קודמות (עוד קודם לפרסום ההחלטה) אפשרו לעובדי מדינה להתמחות במסגרת משרדם עובדה אשר יצרה בעיות שונות אשר הביאו לפרסום הודעה הנציבות (בשיתוף עם לשכת עורכי הדין). כך שאין מדובר באפליה אלא בשינוי מדיניות. בעבר אכן אישור לעשות כן ולאחר בדיקת המצב לאשורו הוחלט להפסיק עם מתן האישורים הנ"ל. כיון האישורים ניתנים אך ורק בהתאם להודעת הנציבות שס/26. (נספח 9ג לכתב ההגנה בעניין ההתמחות) 59. מהאמור עולה כי אכן חל שינוי במדיניות וכי מיום 25.6.00 יש לפעול רק לפי הודעת נשם שס/26, ודי בכך לקבוע כי חל הצדק חוקי שיש בו כדי למנוע מיישום הבטחה שלטונית, ככל שהיינו קובעים שניתנה. נוכח האמור, הרי שמכתבה של עו"ד סגל אל לשכת עורכי הדין - נ/10 - יצא ללא סמכות ובניגוד להנחיות מחיבות של המדינה. בע"ע 1493/02 נופל - שירות התעסוקה, פד"ע לט 272 נאמר לעניין הנחיות מנהליות: "הנחיות פנימיות הן בבחינת כללים גמישים שרשות מינהלית קובעת לעצמה כדי להדריך אותה בהפעלת סמכותה. הנחיות פנימיות אינן במעמד של נורמה משפטית חיצונית דוגמת חוק או תקנה, אלא כנורמה מינהלית פנימית מחייבת ונודעת להן חשיבות מעשית רבה. חשיבותן העיקרית של ההנחיות הפנימיות בכך שהן מתרגמות את העקרונות הקבועים בחקיקה ובפסיקה לשפת העבודה היומיומית של הרשות. הרשות המינהלית אינה מחויבת לקבוע הנחיות פנימיות ופעולה זו היא וולונטרית ביסודה. הנחיות פנימיות מופיעות בדרך-כלל במקום בו מפעילה הרשות המינהלית שיקול-דעת וכאשר מקור הסמכות להפעלת שיקול-הדעת לא קבע קריטריונים שינחו אותה. עם זאת, אין חולק כי להנחיות פנימיות יש תוקף מחייב, אף שניתן, במקרים מסוימים ובדרך מתאימה, לסטות מהן. ... הרשות המינהלית מוסמכת לקבוע הנחיות מינהליות או קריטריונים פנימיים שישמשו אותה, ובתי-המשפט אישרו את חוקיות ההנחיה המינהלית" כן נקבע בפסיקה כי: "הנחיות מינהליות של רשויות מחייבות אותן במקרה הרגיל... מסקנה זו מתחייבת מחובת ההגינות שחלה על רשויות, כמו גם מעקרונות בסיסיים של יעילות שלטונית." (ע"א 8637/10 מתחם נגה יזמות בע"מ - רשות הפיתוח, מיום 28.10.2012) 60. בחקירתו הנגדית הבהיר מר אורי מאיר כי עו"ד ירון אלדר, אינה מוסמכת לאשר התמחות לתובע: "ש:... האם החוקר צריך לדעת על הנהלים של משאבי אנוש? ת: כל חוקר יודע שכל אישור או בקשה חייבת לעבור דרך הגורמים הרלבנטיים במשרד...... כפי שאמרתי קודם, כל אישור מסוג כלשהו כפוף לאישור הגורמים המוסמכים במשרד. ש: טלי ירון הייתה גורם מוסמך במשרד? ת: לא. טלי אינה הגורם המוסמך במשאבי אנוש. לכן טלי הדגישה בעדותה פה שאישור ההתמחות היה כפוף לאישור נש"מ". (עמוד 37 שורות 29 ועמוד 38 שורות 1-7) 61. ביום 4.4.2001 פנה התובע בכתב אל נציבות שירות המדינה בעניין "השגה וערעור" על ההחלטה שלא לאשר לו תקופת התמחות במשרדי המכס והמע"מ. במכתב זה העלה התובע טענות לפיהן כתוצאה מהפרת ההבטחה נגרמו לו נזקים וביקש לאפשר לו להמשיך ולעבוד בחצי משרה במקום עבודתו וכן לאשר לו עבודה פרטית בהתמחות. 62. ביום 23.7.2001 העביר מר עזרא גולן ז"ל לתובע את החלטתה של נציבות שירות המדינה שלא לאשר לתובע התמחות באגף המכס והמע"מ וכן נמסר לתובע כי לא ניתן לאשר לו לשוב לעבוד במחלקת החקירות בחצי משרה במקביל להתמחות במשרד פרטי משהדבר מנוגד לפרק 42.4 לתקשי"ר (נספחים 9ב, 9ג לכתב ההגנה של הנתבעת בתיק עב 4997/08). 63. יצוין עוד כי לאחר שהודע לתובע כי לא אושרה לו התמחות באגף המכס והמע"מ, הוא לא פנה בבקשה להתמחות במשרד ממשלתי אחר אלא הגיש בקשה לחל"ת לצורך התמחות במשרד פרטי. לאחר שהוסמך כעו"ד ביום 10.6.2002 שב התובע לעבוד באגף המכס והמע"מ בתפקידו הקודם. 64. ערים אנו אף לגרסתו של התובע לפיה "רשות המסים באמצעות מר גולן ז"ל, כתב במפורש שיש הסתמכות של העובד על ההבטחה שניתנה לו" אולם התובע לא הגיש מכתב זה והעיד: " המכתב לא מוען אלי ולכן אין לי אותו, אבל אני ראיתי אותו בזמן אמת. ש: איפשרו לך לעיין בכל התיק הזה, במסגרת ההליך הזה וגם בתיק ערעור הגימלאות שאתה מנהל בבית הדין, איפשרו לך לגשת לרשות המיסים ולצלם את התיק האישי שלך? ת: ביקשתי. אבל לא איפשרו לי. מעולם לא עיינתי בתיק האישי. אף אחד לא אמר לי להגיע, הגשתי בקשה לא זומנתי ולא ראיתי את התיק האישי שלי, עד היום הזה"." (עמוד 15 לפרוטוקול). 65. יצויין כי עיון בנספים נ/18 נ/17 אינם עולים בקנה אחד עם עדותו של התובע, שכן מהם עולה כי אושר לתובע לעיין בתיקו האישי ואף נמסר לו מספר טלפון לצורך תיאום פגישה לצורך עיון בתיק האישי. 66. בהקשר זה יצוין עוד כי אישור התמחותו של מר גולדמן היה עובר להוראת נש"מ מיום 25.6.00. ושבהתאם אליה השתנתה מדינות נש"מ. מעבר לאמור, עיון בנספח 4 לתצהיר המשלים מיום 1.12.11 של מר אורי מאיר מעלה כי מר גולן ז"ל היה מודע להודעת נש"מ שס/00 מיום 25.6.00, קרי שאישור ההתמחות כפוף בסופו של יום לאישור נציבות שירות המדינה וכי הכללים השתנו. 67. מעבר לכך לא הוכח נזק כלשהו שנגרם לתובע כתוצאה מאותה הפרת הבטחה נטענת, שכן הוא הצליח למצוא מקום להתמחות לאותה תקופה ושב לעבודתו בנתבעת ביום 3.2.2002 (עדות התובע בעמוד 16). 68. נוסף על כך, מאחר שלא היתה לתובע זכות "קנויה" מראש לקבל הבטחה להתמחות בשירות המדינה, הרי שאפילו ניתנה לתובע הבטחה בסמכות והופרה, הרי שלכל היותר היה מקום לחייב את הנתבעות בפיצויים בגין הסתמכות אולם עדיין לא היה מקום לחייבן ביתר התביעות הכספיות כתוצאה מתקופת החל"ת שנטל התובע לצורך ההתמחות. 69. לפיכך, בנוגע לזכויות הכספיות הרבות שלהן עתר התובע בשל ההבטחה שהופרה לטענתו - מאחר שהוא שהה בחל"ת ולא עבד בפועל, הרי שאינו זכאי לשכר או לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות או בגין הוצאות רכב. אפילו מתמחים אחרים קיבלו תשלום בגין שעות נוספות מדובר רק בגין עבודה בפועל. לגבי תמורה בגין עבודה בשעות נוספות - התובע אישר כי כאשר שולמה לו תמורה בגין שעות נוספות, במסגרת עבודתו כחוקר במחלקת חקירות ת"א, היה זה כפוף לביצוע שעות נוספות בפועל, דיווח ואישור הממונים (עדותו בעמוד 26 לפרוטוקול, שורה 27). משהתובע לא עבד בפועל במחלקת חקירות ת"א, בתקופת החל"ת, הרי שהוא לא עבד בשעות נוספות ואף לא שובץ לשעות כוננות ולפיכך אינו זכאי לתשלום בגין אלו. מר אורי מאיר מסר בתצהירו כי מתמחים אינם זכאים לכוננות (סעיף 47 לתצהירו מיום 4.7.2011) ומכאן שאפילו התמחה התובע בנתבעת - הוא לא היה זכאי לתשלום בגין שעות כוננות. התובע אף אינו זכאי לתשלום פדיון הבראה מהמדינה בגין תקופת החל"ת ואף לא להחזר הוצאות רכב. מר אורי מאיר מסר בתצהירו כי מתמחים אינם זכאים להחזר הוצאות רכב ובכל הנוגע לעובד מדינה הזכאי להחזר הוצאות רכב - התשלום כפוף לדיווח בדבר שימוש ברכב עבור נסיעות בתפקיד ולכן החזר בגין הוצאות רכב אינו מגיע לעובד בחל"ת (סעיפים 51 - 54 לתצהירו של מר אורי מאיר מיום 4.7.2011). באשר לתביעת התובע להפרשי שכר (בנפרד לתביעתו לתמורה בגין שעות נוספות) - עולה מהראיות כי אילו התמחה התובע ברשות המסים, היה מקבל באותה שנה - שכר של מתמחה, כפי שהעיד מר אורי מאיר: "גם עובד רגיל שהתמחה ועבד בשירות המדינה, משנה סטטוס מעובד רגיל למתמחה. המשמעות, שהוא מקבל שכרו לפי שנה א' מתמחים שהוא שכר מינימום. הוצאות נלוות כגון אחזקת רכב, כונניות ותשלומים אחרים, לא נכללים בשכר זה, למעט ש"נ כפי שמאושר לו ע"י המאמן במסגרת המכסה שניתנה לו." (עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 21-24). לתצהירו צירף מר אורי מאיר הודעת נש"מ סד/4 מיום 11.11.2003 - היינו מהתקופה שלאחר סיום תקופת ההתמחות של התובע (ולאחר התקופה שבה לגרסת התובע לגביה ניתנה לו הבטחת ההתמחות בנתבעת) לפיה "בנסיבות מיוחדות, ניתן לפנות לנציבות שירות המדינה בבקשה לאשר העסקה נוספת ומקבילה בתפקידו הקודם של העובד בשירות המדינה" (נספח יג' לתצהירו של מר אורי מאיר מיום 4.7.2011) . בחקירתו הנגדית העיד מר אורי מאיר, בכל הנוגע להודעת נש"מ זו כי "מאפשרת במקרים חריגים ובאישור נש"מ להגיע לביצוע ש"נ לאחר שעות ההתמחות" (עמוד 40, שורות 26-27). אולם מר אורי מאיר הבהיר עוד כי "הודעת נש"מ זו ניתנה לאחר סיום התמחותו של התובע. בתקופת ההתמחות של התובע, לא ניתן היה לבצע עבודה במקביל בתפקידו הקודם כחוקר" (עמוד 41). מעבר לצורך יצוין כי בסיכומיו זנח התובע חלק מרכיבי התביעה בכל הנוגע לזכויות הכספיות. 70. לא ברור מקור תביעתו של התובע לרכיב שעניינו פיצוי בגין נזקים מיסויים עקיפים ואף רכיב תביעה זה נדחה. 71. בכל הנוגע לרכיבי תביעתו של התובע הנוגעים לאיבוד רצף זכויותיו ברשות המסים בשל יציאתו לתקופת התמחות - כאמור, הנתבעות לא היו מחויבת למצוא לתובע מקום התמחות בנתבעת ולפיכך התובע אינו זכאי לכל תשלום או פיצוי כתוצאה מאיבוד רצף זכויותיו בשל יציאה לחל"ת. כאמור, לכל היותר היה מקום לפצות את התובע בגין הבטחה שהופרה והסתמכותו על אותה הבטחה אולם משלא הוכחה הבטחה ובוודאי לא הבטחה בסמכות - נדחית תביעתו לפיצוי בגין הבטחה. 72. באשר לטענת התובע כי נפגעה האפשרות שלו להתמחות בתחום עיסוקו, משנאלץ "להתפשר" על מקום התמחות אחר שאותו מצא מ"היום להיום". אין חולק כי התובע התקבל להתמחות אצל עו"ד יהודה לנדא "ברגע האחרון" (סעיף 1 לתצהירו של עו"ד יהודה לנדא) וכי משרדו עוסק במשפט האזרחי והמקרקעין (סעיף 4 לתצהירו של מר עו"ד יהודה לנדא, שלא נסתר). עם זאת, עו"ד טלי ירון-אלדר הסבירה בעדותה כי "העבודה שנועדה לתובע כמתמחה היה בתחום הפלילי של מע"מ... תחום הפלילי של מע"מ הוא תחום חשוב, אבל הוא רק חלק קטן מאד מעולם העיסוק במיסים. זה רק מיסים עקיפים וזה רק חלק פלילי." (עמוד 21, שורות 19-22). בחקירתה הנגדית אמנם אישרה עו"ד טלי ירון- אלדר כי "ניסיון בתחום הפלילי של מע"מ הוא ניסיון חשוב, וייחודי וצר, וקיים גם לחוקר בוודאי שאם אתה המתמחה יש לזה תוספת." (עמוד 23 לפרוטוקול). מעבר לכך, משכאמור קבענו כי לתובע לא אושרה בשום שלב ההתמחות באגף מכס ומע"מ פ"ת, ולא ניתנה לו כל הבטחה כי תאושר לו התמחות זו, אזי אין לתובע להלין אלא על עצמו על כך שלא חיפש מקום התמחות אחר - בתחום שבו היה מעוניין להתמחות - במקביל לבקשה שהגיש לרשות המסים להתמחות. אשר על כן תביעתו של התובע נדחית. סוף דבר - 73. התביעות בשני התיקים - נדחות. 74. נוכח דחיית התביעות ישלם התובע לנתבעות שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום. 75. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. נציג ציבור עובדים, מר עזרא חלילי אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת נציגת ציבור מעבידים, גב' אהובה גנור רפואהשירות המדינהועדה רפואית