1. התובע הגיש תביעה לבית-הדין, ובה הוא מבקש: א. לשלם לתובע את כל הפרשי השכר המגיעים לו עפ"י ההסכם הקיבוצי שנכרת ביום ה-15.8.94, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מאותו המועד. ב. לשלם לתובע פנסיה עפ"י דרגה 12 מלאה, רטרואקטיבית מיום פרישתו ביום ה-30.11.90. ג. לשלם לתובע 1% נוסף בגין בריאות - כפי שניתן לו ע"י הוועדה עפ"י סעיף 100 - רטרואקטיבית, מיום פרישת התובע ביום ה-30.11.89. אציין כי בכתב התביעה נקבעו סעדים שונים ורבים מאלה שפורטו בסיכומי ב"כ התובע. אולם, מאחר שלא היתה כל התייחסות לסעדים הנ"ל בסיכומי ב"כ התובע, יידונו בפסק-דין זה רק הסעדים שנתבקשו בסיכומים (סעיף 39). 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו בתיק זה, כפי שהן עולות מחומר הראיות: א. התובע עבד אצל הנתבעת מ-31.8.59 ועד 30.11.90. ב. ביום 25.3.90 נחתם בין התובע לנתבעת הסכם פרישה (נספח 1 לכתב התביעה, להלן - הסכם הפרישה). תנאי הפרישה שסוכם עליהם בהסכם הפרישה היו כדלקמן: "1. פנסיה עפ"י הותק בשרות. 2. 5% עדוד פרישה. 3. דרגה 12 .... (מילה לא ברורה) מ-1.11.90 4. ששה חודשי הסתגלות עד 30.11.90. 5. העובד יגיש בקשה להגדלת שירות עפ"י מסמכים רפואיים (או יקנה תקופת ארעיות). 6. פדיון חופשה עפ"י התקשי"ר. 7. נושא שניים ושליש מתבצע כפי שיסוכם בין הנציגות ... (מלה לא ברורה) לבין ההנהלה. 8. תאריך סיום שירות נקבע ל-30.11.90." ג. בגמלה שקיבל התובע חושבו תחילה שנות הוותק עפ"י 0 שנות וותק וניתנה לו דרגה 11 במקום 12 (ת/1). טעות זו תוקנה רק באוגוסט 1996, ובעקבות זאת שולמו לתובע הפרשים בסך של 47,214.25 ש"ח. יש לציין כי לא הובהר באופן ברור בגין מה שולמו ההפרשים. לביה"ד לא הוגש כל מסמך בעניין זה, ומדברי התובע לא ניתן להבין זאת (ע' 7 ש' 14-9). ד. בסעיף 2 להסכם הפרישה נקבע כי התובע יקבל 5% עידוד פרישה. התשלום בגין סעיף זה לא שולם לתובע אלא לאחר שהגיש את תביעתו לבית-הדין. ה. בשנת 1999 הובא עניינו של התובע לפני ועדה רפואית ונקבע כי יקבל 1% נוסף בחישוב גמלתו, עפ"י סעיף 100 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל - 1970 (נ/1). ו. ביום 15.8.94 נחתם הסכם קיבוצי בין הנתבעת לבין ההסתדרות הכללית, ובו נקבעו תנאי פרישה של כ-900 מפוטרים (ע' 15-14 לפרוטוקול). 3. ואלה טענות ב"כ התובע: א. בעת שנחתם הסכם הפרישה הודיע מר גלנטי לתובע כי אל לו לחשוש, וכי כל הטבה לה יזכו עובדים אחרים, כתוצאה מן ההסכם שייחתם עם ההסתדרות הכללית, יחול גם עליו בנוסף. ב. התנהגות הנתבעת ונסיונות נציגיה להתכחש ולהסתיר את העובדות עומדת לרעת הנתבעת, ומחזקת את גרסת התובע כי הובטחו לו הבטחות בע"פ בנוסף לאמור בהסכם. ג. הנתבעת סירבה לעמוד בתנאי הפרישה שעליהם סוכם בעל-פה. ד. בגמלתו של התובע נעשתה טעות בחישוב תקופת הוותק. טעות זו תוקנה רק לאחר כ-6 שנים. ה. חמשת האחוזים שנקבעו בהסכם כעידוד פרישה שולמו לתובע רק לקראת סוף 1997, ולאחר שהוגשה התביעה לבית-הדין. ו. בשל תקנות קרן מקפת מקבל התובע 88% בלבד מדרגה 12 שהובטחה לו. הסכמת התובע לפרוש התבססה על קבלת דרגה 12, ולא על קבלת דרגה .88.11 הנתבעת היא זו שהתחייבה לתת דרגה זו לתובע, ואין לו שיג ושיח עם קרן מקפת. ז. בסעיף 5 להסכם גלומה התחייבות של הנתבעת להקים ועדה רפואית. הנתבעת הפרה התחייבות זו. וועדה כאמור הוקמה רק בשנת 1999. משהוכח כי התובע זכאי ל-1% נוסף, יש ליתן לו זאת ממועד פרישתו. 3. מנגד טוען ב"כ הנתבעת טענות אלה: א. הסכם הפרישה שנחתם בין הצדדים כולל את כל הסיכומים שנערכו ביניהם. ב. לא ייתכן שהובטחו לתובע הבטחות על בסיס הסכם שנחתם 4 שנים לאחר מכן, ואשר פרטיו לא היו ידועים כלל באותה עת. ג. התובע קיבל דרגה 12 ע"פ דין. היתה טעות בחישוב הדרגה לצורך פנסיה ע"י קרן מקפת. טעות זו תוקנה ע"י הקרן, והתובע קיבל את מלוא ההפרשים. ד. תביעת התובע לדרגה 43 מכוח ועדת המעקב הינה בעצם תביעתו לדרגה 12. יתר על כן, הנתבעת אינה כפופה להחלטת "ועדת המעקב", שכן אין היא משלמת "פנסיה תקציבית" אלא "פנסיה צוברת" באמצעות קרן מקפת. ה. התובע לא הוכיח את טענתו כי במידה שחלים חיובי מס כלשהם, יש להטילם על הנתבעת. ו. הנתבעת עמדה בכל תנאי ההסכם, וסכומים ששולמו באיחור, שולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. 5. האם הובטחו לתובע הבטחות נוסף לאמור בהסכם הפרישה? א. טוען ב"כ התובע כי בעת שנחתם הסכם הפרישה עם התובע, התנהל כבר מו"מ בין ההסתדרות למשרד האוצר באשר להסכם הקיבוציי שנחתם ביום 15.8.94 (סעיף 2 ו' לעיל). מדובר בהסכם אשר נחתם ב-8.94, על כן גם אם היו מגעים כלשהם בין הצדדים בשנת 1990, הרי אין כל ספק שמדובר במגעים ראשוניים ביותר, שאם לא כן, מדוע נחתם ההסכם רק 4 שנים מאוחר יותר. אילו היה הסכם הפרישה עם התובע נחתם שבועות או אף חודשים ספורים לפני חתימת ההסכם הקיבוצי, ייתכן שהיה יסוד כלשהו לטענה כי יש להחיל עליו את האמור בהסכם, וגם אז היה הדבר מותנה בהבאת ראיות מוצקות התומכות בטענה כי הובטח לו כי האמור בהסכם יוחל עליו. אולם, כאשר מדובר על הסכם שנחתם 4 שנים מאוחר יותר, הרי די בזמן הרב שחלף מאז שנחתם הסכם הפרישה ועד שנחתם ההסכם הקיבוצי כדי להעיד על כך שגם אם היו מגעים כלשהם בין הצדדים, כפי שעולה מעדות של מר עובדיה אברהם (ע' 9) לא היה מדובר אלא במגעים ראשוניים בלבד, והסכם שנחתם בשנת 1994, טרם הגיע באותה עת לכלל גיבוש כלשהו. מר עובדיה ציין בעדותו כי היו "רק מגעים". מגעים, הרי אינם אף בגדר מו"מ. ב. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית הבהיר מר גלנטי כי לא ייתכן שבשנת 1990 דובר על הסכם פרישה מועדף שנחתם רק בשנת 94, לדבריו: "לא דיברנו על הסכם פרישה מועדף שנולד בשנת 94. כאשר נכנס לתפקידו דוד חרמש סמנכ"ל משאבי ניהול באותה עת. רק אז העלו על הדעת כזה דבר, רק אז נתבקשה חב' בזק לערוך פיטורי יעול" (ע' 18 ש' 4-1). 6.א. כאמור טוען התובע כי בעת שחתם על הסכם הפרישה הודיע לו מר יצחק גלנטי, מנציגי הנתבעת, כי אל לו לחשוש וכי כל הטבה לה יזכו עובדים אחרים, כתוצאה מן ההסכם שייחתם עם ההסתדרות הכללית, יחול גם עליו בנוסף. איננו מקבלים את גרסת התובע כי: "כשאני שאלתי את מר גלנטי ואמרתי לו מר גלנטי אני פורש רק בפנסיה ולא בפיצויים הוא אמר עכשיו אנחנו דנים ההסתדרות האוצר ובזק מה שיוסכם זה יחול גם עליך. אמר לי אנחנו לא רושמים את הדברים האלה אבל אל תדאג זה יחול גם עליך. זה מה שנאמר הדברים בעל פה" (ע' 6 ש' 27-24). אין זה מתקבל על דעתנו כי מר גלנטי, שהינו סמנכ"ל ארגון ומשאבי ניהול אצל הנתבעת, אמר דברים גורפים מעין אלה, 4 שנים לפני שנחתם הסכם קיבוצי אצל הנתבעת, וכאשר התנהלו לכל היותר מגעים בדבר הסכם, ומה שייקבע בו לא היה ידוע עדיין. ב. יתר על כן, דבריו אלה של התובע לא זכו לביסוס ראייתי כלשהו בחומר הראיות שהוצג לפנינו. איש מן העדים לא אישר זאת, ומר גלנטי עצמו הכחיש הבטחות כאלה מכל וכל (ע' 17 ש' 30). ג. אין כל ספק כי האופן שבו מילאה הנתבעת את הסכם הפרישה עם התובע ראוי לכל גינוי. הנתבעת לא עמדה באמור בהסכם כמפורט בסעיפים 2.ג-ה לעיל, וכל פניותיו של התובע לא נענו אלא לאחר למעלה מ-6 שנים לאחר שפרש (ראו סעיף 11 להלן). עם זאת, אין ללמוד מעובדה זו דבר לגבי הבטחות אשר הובטחו, לטענת התובע, בעל-פה (סעיף 38 לסיכומים). לעניין זה מקובלת עלי במלואה טענת ב"כ הנתבעת כי: "ברור בעליל כי משנחתם הסכם בכתב חזקה היא שהוא כולל את כל הסיכומים שנערכו בין הצדדים ומגבש בתוכו את כל ההסכמות ביניהם עובר לחתימת ההסכם" (סעיף 7 לסיכומים). מכל מקום, על הטוען כי סוכמו דברים נוספים, פרט לאלה שנכתבו בהסכם, מוטל הנטל להוכיח זאת. מן האמור לעיל עולה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו. לפיכך, נדחית תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר המגיעים לו עפ"י ההסכם הקיבוצי שנחתם ביום 15.8.94. 7. דרגה 12 א. טוען ב"כ התובע כי בהסכם הפרישה הובטחה לתובע דרגה 12. ואולם דרגה זו לא ניתנה לתובע במלואה, ומקרן מקפת הוא מקבל 88% מדרגה זו בלבד. לטענת ב"כ התובע זכאי התובע לדרגה 12 במלואה, מכיוון שכך סוכם בינו לבין הנתבעת. ב. בחקירתו הנגדית אישר התובע כי נעשתה טעות בחישוב דרגתו ע"י קרן מקפת, וכי זו תוקנה והתובע קיבל תשלום הפרשים (ע' 4 ש' 13-4). ג. לא ברור על מה מסתמכת טענת ב"כ התובע כי התובע מקבל רק 88% מדרגה 12. לא הובא בפנינו מסמך או ראיה אחרת כלשהי התומכים בטענה זו. בחקירתו הנגדית אמר התובע כי: "מאחר שיש לי עוד חברים שגם להם דרגות 12 ואני עושה השוואות הדרגה 12 היא מופחתת ממה שאני קבלתי. לפי מה שראיתי אצל חברים אני טוען שזה לא דרגה מלאה" (ע' 3 ש' 28-27). טענה מעין זו, אין די בה כדי לבסס עילת תביעה, ובמיוחד כזו המסתמכת על נתונים מספריים. לפיכך, גם דין תביעתו זו של התובע להידחות. 8. ב"כ התובע לא התייחס בסיכומיו לטענה כי התובע זכאי לדרגה 43 מכוח ועדת המעקב, ולא הבהיר מכוח מה חלות על התובע החלטות ועדת המעקב. לפיכך, יש לראות טענה זו כאילו נזנחה. הוא הדין בתביעה להטיל חיובי מס על הנתבעת. 9. הגדלת שירות עפ"י מסמכים רפואיים: א. סעיף 5 להסכם הפרישה קובע כי: "העובד יגיש בקשה להגדלת שירות עפ"י מסמכים רפואיים (או יקנה תקופת ארעיות)" (סעיף 2.ב. לעיל). טוען ב"כ התובע כי בסעיף זה גלומה התחייבות הנתבעת להקים ועדה שתדון בבקשת התובע, ומשלא עמדה הנתבעת בהתחייבותה זו, עליה לשלם לתובע בגין אחוז נוסף מיום פרישתו. ב. בתצהירו פירט התובע את התלאות שעברו עליו עד אשר הובא עניינו בפני ועדה רפואית: "19. פעמים רבות הגשתי את המסמכים הרפואיים לנתבעת, לצורך קבלת האחוזים המגיעים לי בגין מצבי הרפואי הקשה, אך לשווא. 20. בתחילה דחו אותי בלך ושוב, אח"כ טענו כי אבדו המסמכים וכך כל תירוץ כשר היה בעיני הנתבעת בניסיונה להתחמק מלעמוד בהתחייבותה זו. גם לאחר הגשת כתב התביעה המשיכה הנתבעת במעלליה, עד אשר התגלה, מפי בא כוחה כי הנתבעת כלל לא הקימה ועדה כזו מזה שנים. 21. במהלך הדיון שהתקיים ביום ה-19.2.98 התחייב סוף כל סוף בא כוחם כי אתקבל בפני ועדה רפואית שתוקם, אך שוב לשווא. 22. פניתי שוב פעמים מס' לנתבעת בבקשה להגיש אותי בפני ועדה רפואית כמוסכם, שוב הגשתי את המסמכים, אך שוב לשווא - העתק אחת מפניותי בנידון מצ"ב ומסומנות כנספח 4. 23. משלא נותרה בידי כל ברירה פניתי לבא-כוחי, ע"מ שידאג כי הנתבעת תקיים את הבטחתה. בא כוחי פנה לבא-כוח הנתבעת והלה הבטיחו כי הענין יסודר, אך כרגיל המתנתי עד בוש וועדה אין. 24. מרגע שנחתם המסמך האמור על ידי, לא זכיתי לקבל מענה לפניותי הרבות וכאמור לעיל רק משהוגשה התביעה, החלו תביעותי להיענות ואף זאת בחלקם הקטן בלבד." טענותיו אלה של התובע לא נסתרו. אמנם במכתבו של מר גלנטי אל התובע מיום 13.3.96 (נספח 6 לתצהיר התובע) נכתב כי התובע טרם המציא את המסמכים הרפואיים, אולם במכתב התשובה של התובע מיום 25.3.96 (נספח 7 לכתב התביעה), שב התובע וטוען כי הגיש את המסמכים וככל הנראה הם אבדו. גם בחקירתו הנגדית הדגיש התובע כי פנה פעמים רבות והגיש מסמכים, אולם דבר לא נעשה (ע' 4 ש' 35-28). העובדה שלא היתה בידי התובע אסמכתא בכתב המעידה על מועד הגשת המסמכים הרפואיים, אין בה כדי לערער את גרסתו. התובע לא היה מלווה כל העת בעורך-דין, ויש להניח שלא ידע שעליו לתעד כל פעולה ופעולה שלו בכתב. 10.א. בסיכומי ב"כ הנתבע לא מצאתי כל התייחסות לתביעתו זו של התובע, ולא הובהר מדוע לא מצאה הנתבעת לנכון להביא את עניינו של התובע בפני ועדה רפואית, במשך 9 שנים. מן האמור בסעיף 9 לעיל עולה כי התובע מילא את חלקו בהסכם, והמציא מסמכים רפואיים כנדרש. ב. מלשון סעיף 5 להסכם הפרישה אכן משתמע, כפי שטען ב"כ התובע, אם יגיש התובע בקשה להגדלת שירות, בקשתו תטופל, משמע, הנתבעת תקים ועדה (סעיף 25 לסיכומי ב"כ התובע). הנתבעת לא מילאה את חלקה בהסכם לעניין זה, אלא לאחר 9 שנים. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע הפרשים בגין 1% נוסף מיום פרישתו - 30.11.99, ועד למועד שבו החלה קרן מקפת לשלם את גמלתו בתוספת האחוז הנ"ל. 11. הוצאות: כפי שכבר צויין לעיל מילאה הנתבעת אחר האמור בהסכם הפרישה של התובע "טיפין טיפין", והתובע זכה לכך שהנתבעת תעמוד בהתחייבויותיה רק זמן רב לאחר חתימת ההסכם. זאת ועוד, חלק מהתחייבויות הנתבעת עפ"י הסכם הפרישה מולא רק לאחר שהוגשה תביעתו של התובע לבית-דין זה. יש לדחות את טענת ב"כ הנתבעת כי הנתבעת עמדה בהסכם ככתבו וכלשונו, והתובע קיבל הפרשי הצמדה וריבית בגין סכומים ששולמו באיחור (סעיף 47 לסכומים). עובד החותם על הסכם פרישה עם מעבידו, לאחר שנות עבודה כה רבות, מצפה כי המעביד ימלא את ההסכם ככתבו וכלשונו מיד, ובלא שיהא עליו לעמוד כעני בפתח, ולפנות למעביד השכם והערב, על מנת שהמעביד יעמוד בהתחייבויותיו. בנסיבות אלה, ולמרות שהתובע זכה בסופו של דבר, רק בחלק קטן מתביעתו, רואה אני לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאותיו של התובע בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. ערעור על פסק-דין זה, תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. רפואהועדה רפואית