1. העותרים, תושבי שכונת בית הכרם וגבעת מרדכי שבירושלים, הגישו למשיבה 1 תביעות לפיצויים לפי פרק ט' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן - חוק התכנון והבניה), בשל פגיעה במקרקעין שיש להם זכויות בהם, עקב תכנית 2855, הידועה ככביש מספר 4 - מרכז (להלן התכנית). משלא נענתה תביעתם (בהעדר תשובה לפניתם או החלטה בתביעתם), הגישו המבקשים עררים לפי סעיף 198 לחוק התכנון והבניה. 2. אחרי דיונים שונים שקיימה ועדת הערר, שבהם שמעה את העוררים, החליטה ועדת הערר, ביום 7.9.97, להתיר לועדה המקומית להגיש חוות דעת, מטעמה, בתחום האקוסטיקה ולהעידו בפני ועדת הערר. הועדה גם ראתה להחיל על דיוניה את תקנות סדרי הדין (עדות מומחים), התשנ"ו - 1954, בשינויים המחויבים, וזאת מכיוון שלא הותקנו תקנות בכל הנוגע לתביעות פיצויים לפי סעיפים 197 - 200 לחוק התכנון והבניה. הועדה נימקה את החלטתה להתיר הבאת מומחים מטעם המשיבה בכך שמומחי המבקשים - העידו גם בנושא האקוסטיקה, ומשום כך המשיבה אף היא רשאית להביא מומחים מטעמה שיסתרו או יסבירו את נושא האקוסטיקה. 3. על החלטה זו הוגש ערעור מטעם המבקשים - לבית המשפט המחוזי, בהליך שלא הוגדר מראש, אלא "הליכים חלופיים" אלה: (א) ערעור לפי סעיף 198 (ח) לחוק התכנון והבניה; (ב) לחלופין: בקשת רשות לערער על החלטת ועדת הערר (המשיבה 2). (ג) לחלופי חליפין: עתירה מינהלית לפי פרק י' 1 לחוק התכנון והבניה, שענינה ביטול החלטתה של המשיבה 2. 4. העותרים גם עתרו לצו שיעכב את המשך הדיון בפני המשיבה 2, שנועד ל 9/11/97 - עד למתן החלטה בערעור. בקשה זו נעתרה על-ידי בית משפט זה (כב' השופט ד' חשין), בחינת סעד הצהרתי זמני, לפיו יש לעכב את המשך הדיון בפני המשיבה 2 - עד להחלטה אחרת (המ' 5838/97). 5. באותו מעמד, הודיע ב"כ העותרים לבית המשפט, כדלקמן: "לאחר לבטים אנו מבקשים לראות בבקשה עתירה מינהלית, ומבקשים מבית המשפט להשתמש בסמכותו כדי להעביר את הדיון לבית המשפט לענינים מינהליים". ב"כ המשיבים התנגדו לכך, מטעמים של חוק, ובעיקר מן הטעם כי בית המשפט לענינים מינהליים אינו מוסמך לדון בענין כעתירה מינהלית. כב' השופט חשין נעתר לבקשת העותרים ומחק את הערעור ובקשת הרשות לערער, והורה להעביר את "הערעור" לבית המשפט לענינים מינהליים "על-מנת שיחליט הוא אם המדובר בעתירה לפי הוראות י' 1 (קרי: הוראות פרק כ 1 - ע"ק) לחוק התכנון והבניה, וזאת לאור העובדה שכבר בערעור שהוגש יתבקש (צ"ל: המבקש - ע"ק) בית המשפט לראות בו, לחלופי חלופין, כעתירה מינהלית". 6. הנה כי כן, הועבר הענין לבית המשפט לענינים מינהליים, כדי שיחליט אם עתירה מינהלית בפניו, לאמור: אם ההליך הזה צריך להידון כעתירה מינהלית לפי פרק כ' 1 לחוק התכנון והבניה. אם התשובה - בחיוב, ימשיך בית משפט זה וידון בעתירה, ואם התשובה - בשלילה, הדרא קושיא לדוכתא. לשון אחר: האם מדובר בערעור על החלטת ועדת הערר לפי סעיף 198(ח) לחוק, אם לאו. זאת. מן הטעם שאין מדובר בשלב הזה. בהחלטה מסיימת של ועדת הערר לפי סעיף 198(ז), שעליה ניתן לערער לבית המשפט המחוזי, אלא בהחלטת ביניים - לקבל חוות דעת מטעם המשיבים. אם העותרים רשאים לערער גם על החלטת ביניים, האם עליהם להגיש שוב ערעור מחדש, לנוכח מחיקתו על-ידי בית משפט זה. משביקשו העותרים להעמיד את ההליך כעתירה מינהלית בלבד. 7. לפיכך, שתי שאלות עומדות בפני בית משפט זה: (א) האם ענין לנו בעתירה מינהלית; (ב) אם לאו - האם המבקשים רשאים לערער על "החלטת ביניים" של ועדת הערר, או שמא עליהם להמתין עד להחלטתה הסופית של ועדת הערר בתביעת הפיצויים, ואז - לערער הן על החלטת הביניים והן על ההחלטה הסופית - אם רצונם בכך. 8. אוסיף כי לפי סעיף 198 (ט) לחוק התכנון והבניה, שר המשפטים יתקין תקן לענין שכר השמאים, אך לא לענינים אחרים. תקנות סדרי דין בועדות ערר הותקנו, למעט לענין סעיף 198, ואולם, אך ביום 10.12.97 פורסמו תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בועדות ערר בעררים לפי סעיף 198 לחוק), התשנ"ח-1997 (ק"ת 5865, התשנ"ח, עמ' 114). מתקנות אלה לא ניתן ללמוד אם הערעור על החלטת ועדת ערר יוגש לבית המשפט לענינים מינהליים. האומנם עתירה מינהלית 9. סעיפים 255 א' (א) ו- (ב) לחוק התכנון והבניה, קבעו את סמכות השיפוט של בית המשפט לעניינים מינהליים, כדלקמן: "(א) עתירות נגד מוסדות תכנון בכל ענין הנוגע לתכנון ובניה, למעט הענינים המפורטים בסעיף טו (ב), יהיו בשיפוטם של בתי המשפט המחוזיים, אשר ידונו בעתירות בשבתם כבית משפט לענינים מינהליים (להלן - בית משפט לענינים מינהליים). (ב) עתירות שענינן תכנית מיתאר ארצית או מחוזית, ועתירות נגד החלטות שר הפנים לפי חוק זה - ידונו בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק". ואולם, התיקון לחוק שכונן את בית המשפט המינהלי (תיקון התשנ"ה (מס' 4), הידוע כתיקון מס' 43), אף כונן את ועדת הערר לפי סעיף 198 לחוק התכנון, לענין תביעת פיצויים עקב פגיעה במקרקעין שלא בדרך הפקעה, וקבע את זכותו של הנפגע מתכנית לערער בפני בית המשפט המחוזי על החלטת ועדת הערר. לשון אחר: ההוראה שבסעיף 255א' לחוק היא הוראה כללית בדבר סמכות בית המשפט לענינים מינהליים - לדון בענינים הנוגעים לתכנון ולבניה, ואילו סעיף 198 לחוק הסמיך את ועדת הערר לדון בעניו מיוחד ומוגדר. בחינת lex specialis - בכל הנוגע לערעור על החלטת ועדת הערר. מבחינה זו הוראת סעיף 198 לענין ערעור על החלטת ועדת הערר - גוברת על ההוראה הכללית שבסעיף 255 א'. 10. פרשנות נכונה ומדיניות שיפוטית ראויה מחייבת מתן פירוש מרחיב להוראות סעיף 255א' (א) לחוק התכנון והבניה. פרשנות זו תואמת את תכלית החוק, שעיקרה היא, להעביר את רוב הענינים של תכנון ובניה מבית המשפט הגבוה לצדק אל בית המשפט המחוזי. מגמה זו החלה בפסק הדין בעניו "סוקר" (בג"צ 1921/94 סוקר ואח' נ' הועדה לבניה למגורים ולתעשיה, מחוז ירושלים ואח', פ"ד מח(4) 237: מעמ' 244 ואילך). פסק דין זה הצטרף לפסק דין קודם ש"העביר" את הסוגיה של מכרזים ציבוריים מבית המשפט הגבוה לצדק לבתי המשפט האחרים (בית משפט המחוזי ואף בית משפט השלום, לפי שווי הענין), הכל תוך השארת ענינים מסוימים על-פי שיקול דעתו של בית המשפט הגבוה לצדק. כדי שיידונו בפניו (בג"צ 991/91 דוד פסטרנק בע''מ ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח', פ"ד מה (5) 50). התיקון 43 לחוק התכנון והבניה, עשה "נסיגה" מסוימת במגמה להעברת ענינים מבג"צ לבית המשפט המחוזי בעניני תכנון והבניה, וקבע ענינים שתחילתם וסופם שידונו בבית המשפט הגבוה לצדק: תכניות מיתאר ארציות או מחוזיות ועתירות נגד החלטות שר הפנים. הפרשנות בענין "החלטות שר הפנים", לאמור החלטות לפי סעיף 109 לחוק התכנון והבניה, זכתה לאחרונה, לבחינה על-ידי בית המשפט העליון בהרכב חמישה שופטים (בג"צ 4381/95, דוד מייזליק ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, פתח-תקווה ואח', מיום 3.12.97, טרם פורסם), שבו, כמו בבית המשפט העליון בענין מייזליק הנ"ל, הגישה היתה לעבר פרשנות מרחיבה של סעיף 255א' כך שיכלול בגדרו אף החלטות של שר הפנים שאינן דומיננטיות לענין, ואינן עומדות בפני עצמן, אלא "נגררות" ו"טפלות" לעיקר, שהוא תכנית מיתאר מקומית. 11. פרשנות מרחיבה צריכה לחול גם בעניננו. סעיף 255א' מדבר "בכל ענין הנוגע לתכנון ולבניה", ומשום כך אף ענין של ערעור על החלטה של ועדת ערר בענין תכנון ובניה, צריך להידון בפני בית המשפט המחוזי. על כך שהערעור לפי סעיף 198 (ח) צריך להידון בפני בית המשפט המחוזי - אין כל מחלוקת, והשאלה היחידה היא - אם הערעור יידון בפני שופט בית המשפט המחוזי שהוא "שופט מינהלי" או כל שופט בית משפט מחוזי מן המנין. בענין זה, סבורני כי תכלית החוק היא שצריכה לגבור. תכלית נוספת של החוק היא, למעשה, שהענינים המינהליים המיוחדים - יידונו בפני שופטים שייקבעו לכך. לשון אחר: להביא להתמחות של שופטים בענינים מינהליים, ולרכזם בידי אותם שופטים שירכשו נסיון בנושאים אלה, במהלך תקופת השפיטה בענינים מינהליים. תכלית זו צריכה אף היא להביא לפרשנות שלפיה מי שידון בערעורים על החלטות ועדת ערר בעניני תכנון ובניה, היה בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים. 12. חיזוק למגמה זו ולפרשנות זו, אנו מוצאים בהצעת חוק בתי המשפט לענינים מינהליים התשנ"ז-1997 (הצעות חוק 2579, התשנ"ז, עמ' 102, מיום 15.1.97). בהצעת החוק האמורה (שהיא הצעה "ממשלתית"), מצינו הבחנה בין "עתירה מינהלית" לבין "ערעור על החלטה". הבחנה זו נקבעה בהגדרת "ענין מינהלי", לאמור: "'ענין מינהלי' - החלטה בגדר הענינים המנויים בתוספת הראשונה וכן החלטה הנתונה לערעור המנוי בתוספת השניה". התוספת הראשונה של ההצעה כוללת ענינים שונים שיביאו בעתירות מינהליות בפני בית המשפט לענינים מינהליים ואילו בתוספת השניה נכללו ערעורים על החלטות לפי חיקוקים שונים, ובין היתר ערעור לפי סעיף 198 (ח) לחוק התכנון והבניה, שהוא נשוא הדיון בפני. ללמדך, שכוונה "מוקדמת" של המחוקק (שאם תתקבל הצעת החוק תהיה לכוונת המחוקק), כי ערעור לפי סעיף 198 (ח) לחוק התכנון, אכן יידון בבית המשפט לענינים מינהליים, ולא בבית המשפט המחוזי "הרגיל'. 13. סופו של דבר ועיקרו של ענין, שאין מדובר בערכאה שונה, אלא באותה ערכאה - ולכאורה מי שנתמנה "שופט בית המשפט לענינים מינהליים" הוא שופט מחוזי, רשאי לדון בערעור על החלטת ועדת ערר לפי סעיף 198 (ח) לחוק התכנון והבניה, אף מכח סמכותו כשופט בית המשפט המחוזי. משום כך, אני סבור שערעור זה ראוי שיידון בפני שופט בית המשפט לענינים מינהליים, הגם שאינו "עתירה מינהלית" כמשמעותה הצרה בסעיף 255א' לחוק כורך במשמע עתירות - תקיפת תכניות מיתאר, ו"כל ענין הנוגע לתכנון ובניה". ממילא, החלטת ועדת ערר נכנסת לגדרו של "ענין תכנון ובניה". 14. שאלה אחרת היא, אם יש מקום לדון בכל "החלטת ביניים" של ועדת הערר שלפי סעיף 198 לחוק התכנון והבניה, או להמתין עד להחלטה המסיימת, שאז ניתן לתקוף את החלטת הביניים שמסגרת הערעור. בענין זה יסכמו ב"כ הצדדים, בכתב, על פני 3 עמודים, לפי הסדר דלהלן: (א) ב"כ העותרים - בתוך 10 ימים (ב) ב"כ המשיבים 1 ו-2 במקביל. בתוך 10 ימים מיום סיכומי המבקשים. בית המשפט יתן את החלטתו ותישלח לצדדים, בלא צורך בהופעתם. עררועדת ערר