1. הערר מתייחס להשבה של היטל ביוב. לפי הפסיקה, גם לועדת ערר הסמכות להורות על השבה, למרות שהמדובר בערר ולא בתביעה. האם יש איחור במועד 2. הסוגיה הראשונה מתייחסת למועדים. נטען איחור במועדים. יש לקבוע כי אין איחור במועדים. המועדים הקבועים בחוק הרלוונטי קצרים ביותר ואינם מתאימים ברוב המקרים, ואינם מאפשרים הגשת ערר אפקטיבי בתוך המועדים הקצרים. קיימות החלטות רבות של ועדה זו המסבירות בצורה מפורטת כי תקופה של כמה חודשים, לעיתים אף שנה ובמקרים המתאימים אף יותר היא תקופה מתאימה, בייחוד כאשר אין בידי העוררים פרטים ומסמכים הדרושים באופן בסיסי לצורך הגשת הערר, כמידע בסיסי. 3. מירוץ המועדים מתחיל רק לאחר שיש בידי העוררים מידע סביר או לפחות סירוב מתמשך למסור פרטים. במקרה זה הפרטים הדרושים אינם ידועים גם כיום וקיימת מחלוקת בין הצדדים האם אכן בוצעו עבודות או שלא בוצעו, האם יש החלטות או שאין החלטות, והאם היו עלויות או שלא היו עלויות, ואם היו מה שיעורן. בהעדר כל הפרטים הנ"ל אין לקבוע כי חלף המועד להגשת הערר, במועד שהוגש. 4. הצדדים הגישו סיכומים מפורטים ומנומקים בצירוף הפסיקה הרלוונטית. יש בנמצא פסיקה רלוונטית, אמנם לא רבה, אולם סיכומי הצדדים מראים כי היתה בידם הפסיקה והספרות הדרושה והם מודעים לעקרונות שנקבעו, הן בהחלטות של בית המשפט העליון, בית המשפט המחוזי וכן ועדת ערר זו וכן בספר הרלוונטי העוסק באגרות והיטלי פיתוח. אין צורך לשוב ולפרט עקרונות אשר נקבעו כבר כאמור בפסיקת הערכאות השונות, לרבות בפסיקת ועדה זו, בהחלטות קודמות אשר הוגשו וצוטטו ע"י הצדדים. מכאן שניתן לגשת היישר לסוגיות שבמחלוקת וניתן להכריע בהן בצורה ישירה. עובדתית: האם בוצעו עבודות תשתית ביוב 5. סוגיה עובדתית היא הסוגיה האם בוצעו עבודות ביוב ותשתית ביוב בנוגע לנכס. יש לקבוע כי במאזן ההסתברויות, מתברר כי לא בוצעו כל עבודות בתקופה של עשרות שנים אחורה, גם לא בשנת 1972. עבודות תשתית הביוב בוצעו לפני שנים רבות במועדים בלתי ידועים, ובאופן שלא ניתן לייחס, לא מבחינת העבודות ולא מבחינת התקופות, כל עבודות לנכס שבנדון או לאיזור, למעט עבודות ספציפיות לחיבור המבנה הספציפי למערכת הביוב הכללית, עבודות בהיקף מצומצם דהיינו צינור מהבניין למערכת הביוב. עבודות אלה אינן עבודות תשתית במובן הרחב של המילה, אלא עבודה ספציפית הבאה לחבר את המבנה לביוב ותו לא. עבודה ספציפית זו תידון בהמשך. 6. הקביעה העובדתית הנ"ל באשר לעבודות התשתית נקבעה למרות החזקות שעליהן מסתמכת העירייה. אמנם קיימת חזקת תקינות, אלא שחזקת תקינות פעולות הרשות, דורשת לפחות תשתית עובדתית מינימלית במסמכים. לא יתכן שבוצעו עבודות גדולות, אפילו בשנת 72' ואין לכל העבודות הנ"ל כל זכר במסמכים. 7. עניין עיריית ת"א נ. אבן אור פ"ד נד (3) 756 עוסק בחזקת תקינות לעניין החלטת העירייה על התקנת ביוב, בשונה מעצם התקנת הביוב בתקופות רלוונטיות. באותו עניין הוחלט כי קיימת חזקה שניתנה החלטה כדין ע"י העירייה לעניין התקנת קו ביוב בשנים מוגדרות (79' - 83') ללא שהיתה מחלוקת עובדתית בדבר עצם ההתקנה. לעומת זאת בענייננו הקושי אינו בהעדר ההחלטה הפורמאלית אלא בעצם העדר ההתקנה עצמה, או ליתר דיוק בהעדר הוכחת ביצוע התקנה של ביוב. אין די באמירה סתמית של העירייה כי הביוב הותקן לפני כ - 30 שנים. 8. יש לזכור כי העוררים טוענים כי עבודות הביוב בוצעו ע"י רשות אחרת. העירייה טוענת כי הטענה הנ"ל היא ספקולציה. העירייה חולקת על קביעה זו וטוענת כי מערכות הביוב נפרדות. יתכן שהדבר נכון, אולם השאלה היא האם גם בעבר היה הדבר נכון, או שנעשתה הפרדה בשלב מאוחר. אין מידע בנקודה זו, ולמעשה כמעט שאין כל מידע מכל סוג. באופן טבעי רק לעירייה גישה למידע רלוונטי ואם בחרה שלא להציג מידע זה, מעורר הדבר סימן שאלה, ומחליש מבחינה עובדתית את גרסתה. אין די בתצהיר כללי של עובד העירייה. כאשר אין עובדות בנמצא נותרות רק ספקולציות, אך בהעדר עובדות בסיסיות, ידה של העירייה על התחתונה. 9. לעניין חזקת תקינות פעולת הרשות ראה בג"צ 4733/94 פ"ד מט (5), עמודים 130, 131. באותו עניין נקבע, בין השאר בהסתמך על מאמרו של פרופ' זמיר כי "לא די בתחושות השערות והנחות בלבד ומאידך גיסא אין צורך בראיה מוכחת, שעל פי רוב איננה בנמצא, ובדר"כ אינה בהשגה. די ביצירת ספק מהותי שייסודו בחשד סביר וממשי... משיוכח ספק מהותי כזה עובר נטל הראיה על בעל המינוי...". חזקת התקינות אינה מוחלטת וייתכן שהנטל יוטל על הרשות להוכיח תקינות פעולותיה. במקרה זה, להבדיל מהבג"צ הנ"ל, אין מדובר בספקולציות שיש להוכיח דהיינו, מניעים נסתרים למינוי פוליטי, אלא עובדות פשוטות. מכאן, שמקל וחומר אין לכאורה כל קושי שהעירייה תוכיח עובדות בדרך הרגילה, ואם אין כל ראיות בנמצא, יד העירייה על התחתונה. 10. לגבי טענת העירייה בדבר עשיית עושר ולא במשפט ע"י העוררים, וכן בדבר פגיעה בקופה הציבורית: כדי שהעירייה תגבה כסף בגין תשתית ביוב עליה להראות אם אכן השקיעה כספים בתשתית זו. ברור כי התשתית קיימת אולם העוררים טוענים כי התשתית קיימת מאז שנות ה - 60 והעירייה לא הצליחה להראות, אפילו לא ברמת הוכחה נמוכה כי טענה זו אינה נכונה. המסקנה היא שאין בנמצא עבודות תשתית אשר יצדיקו חיוב בתשלום ב - 40 השנים האחרונות. קביעה זו מבוססת על כך שהועדה בעצמה אינה מוסמכת לייצר ראיות, ואין די בחזקות כלליות כדי לייצר ראיות מאפס. נטל הראיה מוטל על העירייה ועליה להרימו לפחות ברמה נמוכה. 11. התוצאה היא כי אכן אין כל ראיה כי העירייה הניחה תשתית ביוב או עבודות המזכות בגביית ההיטל וזאת לאחר כניסתם לתוקף של חוקי העזר לגבעתיים (ביוב 1964). בעניין זה אין בכוחו של חוק העזר לביוב לגבעתיים (ביוב, תש"ס 2000) כדי להועיל, עקב העדר התשתית העובדתית הנ"ל. אמנם החוק החדש קבע כי ניתן להטיל היטל אף אם שלב הביוב המשמש את הנכס הותקן או נקנה לפני תחילתו של חוק העזר (בשנת 2000). למרות הקביעה הנ"ל יש לפרש את המילה "לפני" בצורה סבירה, דהיינו זמן סביר לפני החוק, אך לא 40 או 50 שנים קודם, עוד קודם גם לחוק הקודם. הקביעה הנ"ל מייתרת את הדיון בשאלת מתן הודעת חיוב ע"י העירייה. לפי הפסיקה, מתן הודעה אינו תנאי חיוני לגבייה. במקרה זה עד לאחרונה היה הנכס בבעלות מינהל מקרקעי ישראל ומכאן שמתן הודעה, אם ניתנה, רלוונטי למינהל. בכל מקרה יתכן כי ניתן לגבות גם ללא מתן הודעה פורמלית. ראה רע"א 2452/99 עיריית רעננה נ. י.ח. ייזום נ"ד (4), בעמוד 481. 12. טענה נוספת מתייחסת לכך שהיה צורך להטיל היטל ביוב בעבר על המינהל ולא על העוררת, בשלב כה מאוחר. בתשובת העירייה נאמר כי אינה נוהגת להטיל היטל על מגרש אלא רק על בניין. למרות שיש טעם בתשובה, הרי אם לא הוטל היטל במשך עשרות שנים, יש צורך להראות כי נתקיימו התנאים הבסיסיים להטלת ההיטל בשלב זה, בשונה מהיטלים ישנים אשר יתכן שניתן היה להטילם לפני שנים רבות. 13. היות שהעוררת קיבלה את הנכס רק לאחרונה יתכן שאין עוד בנמצא תנאים שיצדיקו הטלת ההיטל. לטענת העירייה, אם משולם היטל רק פעם אחת חייבים העוררים להראות ששילמו היטל לפני שנת 1964 כדי שיהיו פטורים מהיטל. טענה זו נכונה רק באופן חלקי. אמנם היטל משולם רק פעם אחת. במקרה זה אין מחלוקת שהאירועים ב - 50 השנים האחרונות אינם באחריות או בידיעת העוררת. תשלום רלוונטי שולם, אם שולם, ע"י המינהל. העירייה טוענת כי לא ביקשה תשלום ומכאן יש להניח שלא שולם היטל, אולם כפי שהוסבר בהחלטה זו המועד לדרישת היטל חלף לאחר שעברו עשרות שנים. 14. העוררת מעלה בנוסף טענה של מניעות: לטענתה, אם היה מקום להטלת היטל ביוב היה צורך להטילו לפני שנים על המינהל, ובכל מקרה לכל המאוחר היה צורך להטילו על המינהל בעת מכירת הקרקע, או מסירתה בהסכם פיתוח לחזקת העוררת. אי הטלת החיוב כאמור במועד גורמת נזק מיותר לעוררת אשר שילמה מחיר גבוה ביותר עבור הקרקע, מתוך הנחה שאין עוד בנמצא היטלים שהיה צורך לשלם בעבר. 15. לפי חוק עזר לביוב (סעיף 3 ב') דרישת תשלום היטל ביוב תימסר כאשר הוגשה בקשה למתן תעודת העברה לרשם המקרקעין, או העברת זכויות חכירה במינהל מקרקעי ישראל. מכאן שיש ממש בטענה כי בעת העברת נכס אשר היה עשרות שנים בידי המוכר, יש מקום שהעירייה תמסור ותדרוש את החיובי את החיובים הישנים שברצונה לדרוש באופן שלא יוטל חיוב ישן על הרוכש סמוך לאחר הרכישה, חיוב הקודם במועדו, עשרות שנים אחורה. אמנם חוק העזר הנ"ל מאפשר גם הוצאת דרישה עם הגשת בקשה להיתר בנייה, או עם הגשת בקשה לחיבור ביב פרטי לביוב, או עם התקנה קנייה או קבלת החלטה בעירייה של שלב ביוב אשר ישמש את הנכס, אולם קריאה נכונה של הסעיף מראה כי קיימת גם זיקה בין התנאים החילופיים השונים, במילים אחרות היטל ביוב לא יוטל באופן סתמי אלא יוטל בצמתים מסוימים כגון העברת הבעלות, בניית מבנה או הקמת תשתית ביוב. יחד עם זאת, אין להתעלם מהתנאים הבסיסיים העומדים ברקע. התנאי הבסיסי הוא קיומה של הוצאה ממשית בתוך תקופת זמן סבירה. במילים אחרות, לא ניתן להטיל היטל בשנת 2000 עקב עבודות שנעשו בתחילת שנות ה - 60. ואם קיים חוב ישן ביותר, אם לא התיישן, יש לגבותו במועד העברת הבעלות או החכירה ולא אח"כ. היטל או מס 16. לטענת העירייה חוק העזר יוצר מספר אירועי מס. אכן החוק יוצר מספר מועדים, אולם המילה "מס" אינה מתאימה ומכאן נגזר ההבדל בתוצאה. מס הוא חיוב שרירותי ובלתי תלוי המוטל בהתקיים תנאים מסוימים כגון מס הכנסה, מע"מ וכו', המס הוא מכני לגמרי. לעומת זאת, היטל ביוב, כדי שיוטל, יש צורך באלמנטים נוספים כמפורט בהחלטה זו. אין ספק כי ניתן להטיל היטל ביוב בעת הוצאת היתר בנייה ובלבד שמתקיימים התנאים הנוספים שצוינו בהחלטה זו. 17. התוצאה מייתרת את הדיון בשאלה האם יש מקום להטלת היטל על שיטחי חנייה תת-קרקעית, ולחילופין האם יש מקום להטלת היטל מופחת בלבד. העוררת טענה כי אין להטיל היטל או שיש להטיל היטל מופחת, בדומה לרשויות אחרות, ואילו העירייה טענה כי חלק מהרשויות מטילות היטל מופחת וחלק מטילות היטל מלא. הסוגייה היא סוגייה מעניינת אולם אין צורך להביע בה עמדה בתיק זה. 18. הכללים הרגילים החלים לעניין ביוב הם הכלל שאין לשלם פעמיים, ויש צורך להראות הוצאות שנשאה בהן הרשות לצורך הביוב, אם כי אין הכרח בשיטת ההיטל, בשונה משיטת ההשתתפות, לייחס את ההוצאות באופן מדויק לנכס מבחינת שיעור ההוצאות, ומיקומן. 19. למרות האמור אין היטל ביוב דומה לארנונה או מס, ואין גובים היטל ביוב באופן מכני סתמי, על סמך החלטות כלליות בשיעורים קבועים וידועים מראש. נדרשת לפחות תשתית עובדתית מינימלית כדי לבסס את סכום ההיטל. תשתית זו מצויה באופן בלעדי בידיעת הרשות ואינה מצויה בידיעת העוררים. מכאן שנטל הוכחת תשתית ראייתית מוטל על העירייה. 20. לטענת העירייה שיטת ההיטלים משמעותה כי הרשות מחלקת את סך כל עלויות התשתית הקיימות והצפויות בתחומי הרשות בין החייבים באופן יחסי. הטענה נכונה אולם אין בה כדי להצדיק חיוב במקרה זה לאחר שלא הוכח כי בוצעו עבודות תשתית כלשהן, קיימות או עתידיות בשנים האחרונות. באשר לשימוש השוטף בביוב, שימוש זה משולם בנפרד. בשלב מאוחר זה לא ניתן עוד לקבוע כי יש צורך לשלם חלק יחסי בהוצאות הקמת תשתית הביוב (פ"ד מנחמי) היות שאין מידע על הקמת תשתית כזו בעשרות השנים האחרונות. 21.טענה נוספת של העירייה היא שהמבנה עושה שימוש במערכת הביוב העירונית ויש לשלם על כך תמורה. הדבר נכון, אולם השימוש מחויב באופן שוטף, בחיוב ביוב שוטף, במקביל לחיוב המים. מכאן שיש תשלום עבור השימוש בביוב והשימוש לא נעשה בחינם. התועלת המופקת מהשימוש משולמת באופן שוטף, לכן אין התעשרות של העוררת ע"ח הציבור. 22. העירייה מוסיפה וטוענת כי חוזה הפיתוח בין העוררת למינהל הוא חוזה לטובת העירייה, דהיינו חוזה לטובת צד ג'. חוזה מקרקעין בין שני צדדים המטיל חיובים שונים על מי מהצדדים, לרבות אגרות שונות, הוא חוזה בין אותם שני צדדים אולם אין החוזה מתיימר להכשיר חיובים של רשויות אשר לא הוטלו כדין, או שאינם עומדים בדרישות הדין. עצם הקביעה כי ביחסים שבין מוכר לקונה ישלם צד מסוים מס שבח לדוגמא, אין בו כדי להעיד מניה וביה כי בכל מקרה יש מקום לתשלום מס שבח. תשלום המס תלוי בשאלות של שבח מקרקעין ואם אין שבח אין תשלום. הדבר נכון גם לגבי היטלי ביוב. כאשר לא נתקיימו התנאים להטלת היטל ביוב, לא יועיל ההסכם שבין הקונה למוכר. החיבור לביוב 23. כל האמור לעיל אינו מתייחס להוצאות הנטענות בגין חיבור הפיזי של הנכס לביוב, סמוך לשנת 2000, לפי טענת העירייה. בגין חיבור זה, ובעלויות של אלפי שקלים, או לכל היותר כמה עשרות אלפי שקלים, עבור עבודות שבוצעו בפועל עבור הנכס, רשאית העירייה לגבות החזר, לאחר שתציג לעוררת מסמכים שיבססו את העלויות או שתגיע עימה להסכמה בדבר עלויות אלה. אין בשלב זה תשתית עובדתית לקביעת עלויות אלה. אם הצדדים לא יגיעו להסכמה, רשאים הם לחזור ולפנות בצירוף המסמכים הרלוונטיים כדי שהועדה תקבע את סכום התשלום עבור עלויות החיבור בפועל (אין הכוונה להיטל בגין התשתית הישנה). העירייה תחזיר לעוררת את ההיטל ששילמה. ההחזר, בניכוי דמי החיבור כאמור ישולם בערכים ריאליים. בנסיבות אין צו להוצאות. הצדדים הסכימו בזמנו כי הדיון יתנהל בהרכב חסר ומכאן שההחלטה ניתנה על ידי היו"ר בלבד. אגרות והיטלי פיתוחהיטל ביובביובעררועדת ערר