זכות הקדימה בהליך גירושין

1. עניינו של פסק הדין, ארבע סוגיות, אשר נותרו פתוחות בין הצדדים שהינם בעל ואשה, במסגרת תובענות שהגישו כדלקמן: א. תמ"ש 24490/06- תביעת התובעת למזונות אישה וקטין. ב. בקשת האב לחיוב האם במזונות הקטין לאור העברתו למשמורת האב. ג. תמ"ש 24492/06- תביעת התובעת לסעדים לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג. ד. תמ"ש 18971-09-09- תביעת התובע לדמי שימוש ראויים בדירה. תמצית העובדות והדיונים. 2. הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 17.9.84. מנישואין אלו נולד הבן מ' ביום 16.7.91, כיום כבן 20 וחייל בשירות סדיר, המתגורר אצל האב. 3. בין הצדדים התנהלו תובענות נוספות בהם ניתנו פסקי דין: א. תמ"ש 24491/06- פסק דין המורה על פרוק שיתוף בדירת הצדדים. ב. תמ"ש 24493/06- פסק דין למשמורת הקטין אצל האם. ג. תמ"ש 24494/06- פסק דין מיום 2.6.08, לפיו הועברה המשמורת על הקטין לאב. 4. הצדדים פרודים משנת 2006, דירת הצדדים נמכרה. עם זאת הצדדים טרם התגרשו, כאשר תביעת גרושין שהוגשה ע"י האישה נמחקה. 5. בהחלטה מיום 11.12.06 מונה רו"ח שטרנפלד כמומחה לאיזון המשאבים בין הצדדים, כאשר המועד הקובע נקבע ליום 12.9.06, מועד הגשת התביעות ע"י האישה. ביום 26.12.07 הוגשה חוות הדעת, כאשר המומחה משאיר להכרעת בית המשפט את הקביעה, האם פנסיית הנכות הינה ברת איזון בין הצדדים. 6. ביום 27.8.08 ניתן פסק דין חלקי לענין פנסיית הנכות של הנתבע, בו נקבע כי האישה זכאית למחצית מכספי הפנסיה החל מהמועד הקובע. ערעור הנתבע נמחק בהמלצת ביהמ"ש המחוזי ביום 26.2.09. 7. לאור הקביעה כי גמלת הנכות משותפת, הרי שלאור חוות הדעת מיום 26.12.07 על הבעל להעביר לאישה סכום חד פעמי של 31,448 ₪ וכן תשלום חודשי עד לאריכות ימים בסך של 2,097 ₪ לחודש החל מיום 1.1.08. סכומים אלו מעודכנים נכון ליום הגשת חווות הדעת-26.12.07. לאור התמהמהות הצדדים להתגרש ולאור סוגיית מזונות אישה הדרושה להכרעה בפסק דין זה, הרי שאיזון הזכויות בתשלום חודשי של 2,097 ₪ מהווה אינדיקציה בשאלת מזונות האישה בכלל והמוטיבציה של הצדדים להתגרש, לאור הפרוד בין הצדדים ומכירת בית הצדדים, נוכח העובדה שכל עוד התובעת מקבלת מזונות אישה, אינה זכאית לקבלת חלקה, באיזון המשאבים. 8. ראוי לציין את שינוי החקיקה בסעיף 5א' לחוק יחסי ממון בין בני זוג מיום 12.11.08 ,המאפשר לבצע את איזון המשאבים עוד טרם גירושי הצדדים ולאחר פירוד ואת השפעת התיקון על מערכת השיקולים, העשויים להשפיע על רצון הצדדים להתגרש או לסכל את הגירושין. 9. במסגרת פס"ד החלקי מיום 27.8.08, נידונה גם סוגיית מזונות אישה . ניתנה החלטה למזונות זמניים לאישה בסך של 2,500 ₪ לחודש, מיום הגשת התביעה ועד לגירושי הצדדים ו/או עד להסכמת הצדדים לתשלומי מחצית זכויות הפנסיה לאשה. מזונות אשה 10. לאור הצורך לקבוע את מזונות האישה הקבועים, להלן בקצרה טענות הצדדים: טענות התובעת לטענת האישה זכאית למזונות עד למועד מתן הגט, בכפוף לקבלת הכספים במסגרת איזון המשאבים בהתאם לחוות הדעת, לאחר סידור הגט. צרכי האישה- באשר לצרכיה מפנה האישה לתצהיר עדות ראשית מיום 20.2.08 כאשר לדבריה לאחר פינוי הדירה, התגוררה בשכירות בסך של 1,700 ₪ לחודש. כושר השתכרות- לטענת האישה הכנסתה מקצבת נכות 2,159 ₪ (כאשר סכום בסך 3,100 ₪ ניתן בטעות). התובעת בסיכומיה מציינת כי גובה הקצבה 2,392 ₪. לטענתה אין לה כושר השתכרות נוסף, לאור נכותה ואשפוזה בבית חולים לחולי נפש. לטענתה לא עבדה בתקופת הנישואין ואינה מסוגלת לעבוד. לדבריה הינה יוצאת מהבית רק לסידורים הכרחיים. לטענת האישה הכנסת הנתבע מקצבת נכות 4,689 ₪ לחודש, גמלת נכות מהמל"ל 2,245 ₪, גמלת שירותים מיוחדים 1,158 ₪ וכן קצבת ניידות 2,584 ₪ לחודש, אשר בוטלה לאחר שהבעל נראה מהלך ללא קביים. עיקר טענת האישה הינה לענין הכנסתו הפנויה של הנתבע. לטענתה הנתבע אינו משלם על אביזרים רפואיים, אותם מקבל בתמורה לייעוץ שהינו מעניק לבעל חנות. הנתבע מתגורר בדירת אחותו ברח' ז'בוטינסקי ללא תשלום, כאשר חוזה השכירות שהוצג הינו משנת 2008. התובעת מציינת הוצאה מופרזת עבור דלק בסך 2,500 ₪ המופנה לבילויים. הנתבע אינו משלם את הוצאות הבית וזוכה לתמיכה של דוד עשיר מקנדה. טענות הנתבע טענת מורדת. 11. בשולי הדיון עמדה טענה מקדמית של הבעל לפטור ממזונות לאור היות האישה מורדת. הנתבע טען כי האישה מנהלת רומן עם גברים זרים ומנגד מסרבת להתגרש לאחר שמחקה את תביעת הגירושין. לטענתו פסיקת מזונות מהווה תמריץ שלילי עבור התובעת שלא להתגרש. התובעת מיאנה לשלום בית ומוגדרת בחזקת מורדת בבעלה מחיי אישות וממלאכת הבית. האישה בתגובה לטענות אלו הכחישה כי בגדה וציינה כי מדובר בשכנים שסייעו לה , כאשר גבר העונה לשם חיים התגורר בביתה מספר ימים בהיותו מחוסר דיור . גובה סכום המזונות 12. בנוסף לטענת מורדת , טוען הנתבע נגד גובה המזונות הזמניים שנקבעו. לטענתו מזונות בסך 2,500 ₪ הינם מופרזים ואינם עולים בקנה אחד עם הכנסתו או הוצאותיו, במיוחד על רקע העובדה כי מיום 10.5.08 הקטין מתגורר עמו. לטענתו יש לקזז מהמזונות הזמניים של האישה, קצבאות מהמל"ל שקיבלה לצרכיה. 13. הנתבע מציין 4 תקופות לקיזוז מזונות עבר כדלקמן- א. מיום הגשת התביעה 12.9.06 ועד ליום שלילת קצבת הנכות 1.1.08. ב. מיום 1.1.08 ועד ליום 14.6.08 היעדר קצבאות מן המוסד לבטוח לאומי לזכות התובעת. ג. מיום 14.6.08 ועד ליום 1.4.09 יש לקזז את קצבת הבטחת הכנסה ע"ס 1,400 ₪ אותה קיבלה התובעת מהמל"ל. ד. מיום 1.4.09 ועד למתן פסק הדין- קיזוז קצבה בסך 2,000 ₪ שהתובעת הודתה כי הינה מקבלת, בהתאם להודעתה מיום 2.4.09. כמו כן מציין הנתבע כי יש לקזז כל קצבה אחרת שמקבלת התובעת, כדוגמת הבטחת הכנסה. 14. באשר למזונות הקבועים, טוען הנתבע כי האישה זכאית לקצבת ביטוח לאומי בגין נכות 100% בסך 3,100 ₪. הקצבה עולה ב-600 ₪ על שיעור המזונות שנקבעו בסך 2,500 ₪ אותם מעביר הנתבע מידי חודש ולפיכך יש להורות על ביטול המזונות או הפחתתם. הנתבע מציין סכומי כסף שיש ברשות האישה ובהם 25,000 ₪ הפרשי גמלה וסכום של 54,000 ₪ כספי ירושה. 15. כושר השתכרות הנתבע- הנתבע הינו נכה 96% ומוגבל ניידות 80%. לטענתו, ממועד ההחלטה למזונות זמניים חלו שינויים, בהם ירידה בשכרו, לאור הפסקת קצבה בגין שירותים מיוחדים בסך 2,596 ₪, דבר המותיר בידיו גמלה ע"ס של 1,249 ₪ וכן סך של 5,000 ₪ פנסיית נכות. הנתבע מונה, בסעיף 15 לסיכומיו, את הוצאות הרפואה והתחבורה בסך 3,150 ₪ וכן תשלום שכ"ד עבור דירה מותאמת לנכה בסך 2,400 ₪. לטענתו צרוף המזונות הזמניים וקצבאות האישה מגיעים כדי 6,400 ₪ בעוד נותר בידיו סכום של 2,949 ₪. דיון 16. בהתאם לסעיף 2 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) תשי"ט-1959 חובת המזונות הינה בהתאם לדין האישי. דהיינו אדם עשוי להיות פטור ממזונות באם קיים פטור מחמת הדין האישי. קיימות שתי סיבות, העשויים לחול בענייננו, הפוטרים בעל ממזונות אשתו : א. נסיבות אובייקטיביות- שאינן בגין התנהגות אישה, אלא עקב העובדה שהאישה אינה זקוקה למזונות מהבעל לאור השתכרות, קבלת גמלאות או הנאה מפרות רכוש. ב. נסיבות סובייקטיביות- בגין התנהגות האישה ובנסיבות אלו ניתן לכלול אשה שבגדה, עוברת על דת, עושה מעשי כיעור מורדת או עוזבת את בית הצדדים. ראה: א. גריידי, מזונות אישה הלכה ומעשה, עמ' 172. 17 בטרם נדון בסוגיית מזונות האישה לגופם ובנסיבות האובייקטיביות יש מקום לדון בשאלה אם כתוצאה ממעשי האישה נשללים ממנה מזונותיה. טענת מורדת 18. ראוי לציין כי במקרה דנן אין בפנינו הכרעה של בית הדין הרבני המוסמך,בסוגיית המורדת. המדובר בטענת הגנה בלבד אותה העלה הנתבע. בתמ"ש (משפחה כ"ס) 26662/06 א. ב. נ' ש. ב., תק-מש 2009(2), 66 , 69 (2009) נקבע: "ודוק, הסמכות להכריז על אשה כ"מורדת" נתונה לבית הדין הרבני בלבד, שכן להכרזה זו השלכה על עניינים שונים לבד מסוגיית המזונות, יחד עם זאת בתי המשפט ראו בדונם בתביעת מזונות, להכריע באופן אינצידנטלי אף בשאלת היות האשה "מורדת" לצורך קביעת זכותה לקבלת מזונותיה, מבלי שתהיה בהכרעה זו כל השפעה על הסטטוס שלה כ"מורדת". מילים אחרות - משהגיע בית המשפט למסקנה שמתקיימים בתובעת שלפניו, מחמת התנהגותה, האלמנטים ההלכתיים המצדיקים לראותה כ"מורדת", ראה עצמו רשאי להסיק כלפיה מסקנות בתחום זכאותה למזונות, לרבות שלילת מזונותיה, וזאת גם בלי שהתקיימו באשה ההליכים הפורמליים של בית הדין הרבני להכרזתה "כמורדת" (ראה ע"א 634/61 מקייטן נ' מקייטן, פד"י ט"ז 945 ו-ע"א 256/65 מילר נ' מילר, פד"י יט (3) 171; תמ"ש (משפחה ת"א) 12790/95 פלונית נ' אלמוני, תק-מש 2006(1), 408 , 409 (2006); תמ"ש (משפחה ת"א) 7700/96 פלונית נ' אלמוני, תק-מש 96(4), 21 (1996)). " 19. באשר להבחנה בין "מורדת מוכרזת" לבין "מורדת המפסידה מזונותיה" נקבע בבג"צ 206/70 המ' 628/70 רות שרגאי נ' בית הדין הרבני הגדול, ירושלים, פ"ד כד(2) 487 , 493-494 (1970): "אין צורך להרבות בדברים כי פטור ממזונות מטעם מרידה אינו מכוח הלכות מורדת, ואינו אחד מדיני המורדת המוכרזת. כל דיני איבוד הזכויות במורדת הם אחרי התראות והכרזה, ורק אחרי עבור י"ב חודש במרד, מה שאין כן לענין מזונות שהיא מפסידתן בלי התנאים הללו ומיד. והטעם הוא, לפי שפטור המזונות הוא, מפני שכלל הוא כי אין הבעל חייב במזונות אשתו, אלא אם כן היא ממלאת חובותיה כלפיו ; וכל עוד היא איננה ממלאתן הוא פטור ממזונותיה, אף-על-פי שעדיין לא נקבע דינה למורדת." כי הרי לקביעת דין אשה כמורדת דרושים תנאים מוקדמים : התראה, הכרזות בפומבי, הפצרת בית-הדין באשה שתימלך בדעתה, ועבור תקופה של י"ב חדשים, כמוסבר בשולחן ערוך, אבן העזר, סימן ע"ז, סעיף ב,. כאילו נעקרה עקב המרידה ; לא כך הוא, אלא שהפטור אינו אלא ממזונות בלבד, ובמסגרת הלכות מזונות גרידא, מבלי שיהא לו קשר לכל מסכת הזכויות והחובות הנובעות מכוח אישות, כי הפטור הוא לא מדין מורדת, אלא מפני שלא נתמלא תנאי מהותי וקובע בעצם חיוב המזונות, והוא התנאי ,שאין חיוב מזונות לאשה על בעלה אלא כשהיא עמו על שולחנו," (שם [תשכ"א/112], ב-ע' 53]. ראוי לציין כי הנטל להוכיח מרידה מוטל על הבעל. 20. במקרה דנן דומה כי הנתבע מכוון הן למעשי זנות וניאוף מצד האישה ומנגד לאי קיום יחסי אישות עם הנתבע. לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים דומה כי יש מקום לדחות את טענת הנתבע בכל הקשור לאי קיום יחסי אישות. הצדדים אינם מתגוררים יחד מאז שנת 2006 כאשר הינם חלוקים באשר לרקע לעזיבת הנתבע את הבית. יתרה מזאת, לאור עדות הנתבע כי הצדדים לא קיימו יחסים משך 15 שנים (עמ' 19 לפרוטוקול) יש חיזוק לטענת האישה כי הינה סובלת מבעיה רפואית ואינה מסוגלת לקיים יחסי מין (עמ' 39 לפרוטוקול). הגם שלא הוצגו בפניי מסמכים רפואיים, הרי שעדויות הצדדים מצטלבות ולאור התקופה הארוכה שהצדדים לא קיימו יחסים, עובר לפרוץ המשבר והגשת התביעות ע"י האישה, דומה כי אין לשלול את מזונות התובעת בשל העדר קיום יחסים. עדויות הצדדים מפריכות מיניה וביה את טענות הבעל כי האישה בגדה. בנם של הצדדים מ' העיד כי גברים העונים לשם רפי ושמעון לא התגוררו דרך קבע בבית (עמ' 35-36 לפרוטוקול) ולגבי האדון חיים, ציינה התובעת, כי מדובר במחוסר דיור, אשר התגורר בביתה מספר ימים (עמ' 39 לפרוטוקול). התובעת עצמה העידה כי מאז שנת 2006 הינה לבד (עמ' 39 לפרוטוקול). התובעת סיפקה הסברים ליחסיה עם הנתבע. לדבריה הנתבע צעק עליה ועל בנה ולפיכך נאלצה לפנות למשטרה (עמ' 38-39 לפרוטוקול) וכן "בעלי לא אדם רע ולא היה אדם רע וגם לא היה בעל רע". ראוי לציין כי התובעת, שפתחה בהליך גירושין, מחקה את תביעת הגרושין (עמ' 13 לפרוטוקול). עם זאת ומתוך הדברים עולה, כי מחיקת התביעה נעשתה כצעד טקטי וכפי שהעידה התובעת (בעמ' 22 לפרוטוקול) "אני מוכנה להתגרש רק שיהיה לי את הבית"(עמ' 22 לפרוטוקול כן ראה עמ' 24 ו-27 לפרוטוקול בדבר מוכנותה להתגרש). 21. מהמקובץ עולה, כי לא ניתן לשלול מהתובעת את מזונותיה לאור העובדה כי אינה מקיימת יחסים עם בעלה או מחמת שבגדה ,נוכח העובדה ששנים רבות אינה יכולה לקיים יחסים לדבריה מסיבות בריאותיות. למרות קשריה עם גברים זרים, לא ניתן לומר שמעשיה מגיעים כדי "אשה שזינתה" לאור מניעה בריאותית מהאישה. לפיכך התובעת אינה מפסידה את מזונותיה והנתבע חייב במזונות אשה. ראה: ע"א 2923/93 יוספה גל נ' אהרון גל, תק-על 94(4) 425. לענין גובה המזונות 22. נקודת המוצא לקביעת מזונות אישה הינה החלטה למזונות זמניים מיום 27.8.08 בה נקבעו מזונות לתובעת בסך של 2,500 ₪ לחודש, לתקופה בה לא קיבלה כל קצבה תוך שנשקלה אפשרות כי צפויה לקבל קצבה בסך 1,400 ₪. המזונות היו בהתחשב בהכנסות הנתבע, שהיו גבוהות לאין שיעור מהכנסות האישה. לפיכך, לא מצאתי לנכון לשנות ממזונות אלו וניתן להם תוקף של פסק-דין. לפיכך, עיקר השאלה נודעת לתקופה אותה ציין הנתבע כיום 1.4.09 ,בו החלה התובעת לקבל סך של כ-2,400 ₪ קצבה מהביטוח הלאומי. 23. כאמור צרכי התובעת הועמדו ע"ס של כ- 4,000 ₪. עם זאת, קשה להתעלם מעלייה בצרכים של התובעת כפי שצוינו בתצהירה בנ/1, הגם שיש מקום לתהות כיצד צרכי הכלכלה עלו מסך של 500 ₪ בלבד בכתב התביעה לסך של 2,300 ₪. לאחר פינוי הדירה שלמה התובעת דמי שכירות. התובעת רכשה דירה ברח' חטיבת כרמלי בחיפה(סעיף 64 לפרוטוקול) ואין לה הוצאות שכ"ד (השווה עמ' 41 לפרוטוקול לעניין הוצאותיה) ולא ברור אם משלמת משכנתא. 24. התובעת הציגה אישור זכאות לקצבת נכות מיום 5.5.10 ע"ס של 2,392 ₪ (הוגש וסומן נ/3). כמו כן ברשות התובעת בזמן הדיונים היו 54,000 ₪ כספי ירושה ו-21,000 ₪ קצבה רטרואקטיבית (ראה עמ' 17 ו- 40 לפרוטוקול). 25. לאור העלייה הנטענת מחד בצרכי התובעת, ומנגד לאור העלייה בהכנסותיה, החל מיום 1.4.09, דומה כי פתרון נכון למחלוקת יימצא דווקא באפשרות כי התובעת תהנה מכספיה שלה וזאת לאור העובדה כי ביום 12.11.08 נכנס לתוקף תיקון לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 ונחקק סעיף 5א לחוק, המאפשר את קבלת כספי האיזון באופן מיידי בננסיבות המקרה. בהתאם לחוות דעת רו"ח, עשויה התובעת לקבל סך של 2,097 ₪ לחודש,בתוספת ההצמדה כפי שנקבע בחוות דעת רו"ח. 26. פתרון זה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 2א לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959 לפיו: "2א. התחשבות בהכנסות של בן-זוג על אף האמור בחוק שיווי זכויות האשה, תשי"א-1951, בקביעת מידת המזונות שאדם חייב לספק לבן-זוגו רשאי בית המשפט להתחשב בהכנסותיו של בן הזוג מעבודה ומנכסים, ואם ראה לנכון - גם מכל מקור אחר" בע"א 596/89 יצחק לוי חקק נ' הילדה לוי חקק, פ"ד מה(4) 749 , 774-775 (1991) נקבע: "קביעת שעור המזונות שהבעל חייב לספק לאשתו יש להתחשב בהכנסתה של האשה מנכסיה. למעשה ולהלכה, בהשגת הדבר השני חוזק העקרון שבדבר הראשון. תיקון השגגה בא על ידי הורדת ההגבלה שלא להיזקק לדין האישי שלפיו יש לחשב את הכנסות האשה מנכסיה בקביעת שיעור המזונות. שחרור הדין האישי מהגבלה זו, מגדיל, ממילא, את ההיזקקות לדין האישי. מעתה, האמור בחוק המזונות כי החיוב במזונות בן הזוג הוא לפי הוראות הדין האישי החל עליו, משמעותו הדין האישי כשהוא משוחרר מההגבלה, הבלתי מכוונת והבלתי רצויה, שלפיה מתחייב מחוק שווי זכויות האשה שבעת קביעת שיעור המזונות שהבעל חייב לספק לאשתו אין להביא חשבון את הכנסותיה מנכסיה. לשון אחרת; סעיף 2א שבחוק המזונות בא לתקן - מבחינה עיונית אף אם לא פורמלית, בעקיפין אף אם לא במישרין, את חוק שווי זכויות האשה, כפי שכך הוסף והודגש בתחילתו של סעיף 2א בנוסח הסופי של הסעיף, וממילא חל הדין האישי של בני הזוג, כאמור בסעיף 2 לחוק המזונות, בתוכן מתכונתו המקורית, שמלכתחילה גרס וסבר שבקביעת שיעור המזונות שהבעל חייב לספק לאשתו, יש להביא חשבון את הכנסות האשה מעבודתה ומנכסיה" בתמ"ש (משפחה יר') 21382/01 ב' ד' נ' ב' ר', תק-מש 2007(4), 612 , 643 (2007) נקבע: "בפסק דין בע"א 596/89 חקק נ' חקק, פ"ד מה(4) 749 קבע בית המשפט העליון, כי בעת פסיקת המזונות יש להביא בחשבון את כלל הכנסות האישה מרכושה (כגון ריבית ודמי שכירות מדירה שבבעלותה). זאת באמצעות החלת סעיף 2א' לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט- 1959 (הקובע כי בקביעת המזונות שאדם חייב לספק לבן זוגו, רשאי בית המשפט להתחשב בהכנסות בן הזוג מעבודה ומנכסים), אף על מזונות הנדונים לפי הדין האישי העברי. " לפיכך בבואנו לקבוע את מזונות האישה ולאור העובדה כי לאור תיקון החקיקה ניתן להורות על חלוקה מידית של פנסיית הנכות, באופן שהתובעת תוכל להנות מנכסיה שלה ולא להדרש לחסדי הנתבע למזונות. דומה כי יש לבכר אפשרות זאת ולקבוע כי על הנתבע להעביר לתובעת החל מחודש 1.4.09 את חלקה בקצבה במלואה בסך של 2,097 ש"ח בתוספת הצמדה כמצויין בחוות הדעת, חלף תשלום מזונות אישה. בכך תוכל האישה להנות מהכנסותיה ונכסיה שלה וככל שאכן חל גידול בצרכיה ימומן גידול זה ללא תלות במזונות מהנתבע. יודגש כי ככל שלא יועברו תשלומי הגמלה (כולל הצמדה) יחוב הנתבע עד למועד גירושי הצדדים, במזונות כפי שנקבעו בהחלטה למזונות זמניים בסך של-2,500 ₪ בתוספת ההצמדה כדין. מזונות הילד 27. כאמור לעיל התובעת הגישה תביעה למזונות הבן במסגרת תמ"ש 24490/06. הבן עבר להתגורר עם אביו, בהתאם למצוין בפסק הדין מיום 2.6.08 בתמ"ש 24494/06- לפיו הועברה המשמורת על הקטין לאב. ביום 19.11.08 הגיש האב בקשה לחייב את האם במזונות הקטין, לאור העברת המשמורת. הבקשה הוגשה בשנית ביום 5.5.10 מבלי שנערך בה כל שינוי, למרות חלוף הזמן והיות הבן חייל. מנגד טענה הנתבעת כי הבן חייל בשירות סדיר ואינו חייב להיות ממומן ע"י הוריו. לטענתה הכנסתה אינה מספיקה למימון צרכיה שלה. הכנסות האב גבוהות מהכנסות האם. 28. נשאלת השאלה, האם יש מקום לדחות הדרישה, נוכח הגשת בקשה סתמית במסגרת תובענה של האם למזונות אישה וקטין? ייתכן שדי באופן הגשת הבקשה כדי לדחות את התביעה למזונות הבן. יתרה מזאת, הבקשה השנייה לחיוב האם במזונות הוגשה ביום 5.5.10 . הקטין בתצהיר שהגיש ביום 5.5.10 מציין, בסעיף 19 לתצהירו, כי הינו "בן למעלה מ- 18 שנה." בפסיקת בית המשפט העליון אמנם אפשרו להורה להגיש תובענה בשם בנו הבגיר להחזר הוצאות, כפי שנקבע בעמ 5267/04 זאב סוניס נ' עידית סוניס [ 05 (26) 722: "מאחר שקיימת על ההורים חובת מזונות כאמור גם בתקופה שלאחר גיל 18 אך טבעי הדבר כי אם שחלה עליה חובת מזונות כאמור, והבן מתגורר אצלה וצרכיו עליה, תתבע מהאב את חלקו הוא בחובת המזונות כאמור לאותה תקופה. בתביעה זו מעמדה של האם אינו כאפוטרופא טבעית לבנה אלא כהורה הזכאי להשבת מזונות." וכפי שסוכמה הלכה זו בתמ"ש (משפחה יר') 21760/07 ד' י' נ' י' י', תמ"ש 2010(3), 235 , 263 (2010): "עוד נקבע בהקשר לסוגיית מזונות בן בגיר כי לאימו עומדת זכות תביעה להחזר הוצאות שהוציאה עבור ילדה הבגיר וזאת, מכח דיני ההשבה. כן נקבע כי ניתן להכיר בזכותה של האם לתבוע החזר הוצאות בגין ילדה הבגיר גם אם בעת הגשת התביעה כבר בגר הילד בגינו מוגשת התביעה . עוד נקבע כי אין להקפיד עם תובעת המנסחת את תביעתה עבור הבגיר כתביעת מזונות, במקום החזר הוצאות, כיון שלגבי ילד בגיר - שני הנושאים, חד הם. תמ"ש 22601/03 מ.ר נ' ד.פ.ר , תק-מש 2005(3), 71 ובע"מ 5267/04 סוניס נ' סוניס, תק-על 2005(2) 4514) ." במקרה דנן, הבקשה שהוגשה בשנית, ללא ציון להחזר הוצאות לבן חייל בגיר או תביעת מזונות לשעבר. הבקשה הוגשה, תוך ניסיון למצג שווא מצד האב, כאשר בבקשה מיום 5.5.10 מצויין כי הקטין הינו בן 17, ואילו בתצהיר שנחתם בו ביום (5.5.10) ע"י הבן מצויין שהינו למעלה מ-18. עיון בבקשה מעלה כי לא קיימת כל התייחסות להיות הבן חייל או לדין מזונות של חייל. בקשה לסעד שלא על פי סדרי הדין ותוך הצגת מצג שווא שאינו עולה בקנה אחד עם העובדות והמציאות, אינה ראויה שבית המשפט יעתר לסעד המבוקש. 29. זאת ועוד, גם לגופם של דברים דומה כי אין מקום לחייב את האם במזונות הקטין. הקטין מצוי במשמורת אביו החל מיום 2.6.08 בהיותו כבן 17 שנים. עד הגיע הקטין לגיל 18 שנים ביום 16.7.09, התובעת נסמכה על תשלום המזונות מהנתבע בסך 2,500 ₪ וייתכן שקיבלה הבטחת הכנסה בסך 1,400 ₪ נוספים. דהיינו שכרה הגיע לכל היותר לסכום של כ-3,900 ₪ קרי על סף סיפוק צרכי האם עצמה. גם הקביעה הנוכחית לגבי מזונות אישה עשויה להביא את הכנסתה של האישה ב-3 החודשים האחרונים, עד לבגרות הקטין לסכום של 4,400 ₪, עם זאת בתקופה הרלבנטית כפי שיוצג להלן שכרו של הנתבע הגיע כדי 9,000 ₪ לחודש, פי 2 משכרה של האם. 30. מנגד הנתבע העיד כי הינו מקבל 5,000 ₪ ממבטחים וכן 1,200 ₪ קצבת נכות ובסך הכל 6,200 ₪ (ראה ת/3- אישור על תשלומי קצבאות לפי פרק ביטוח נכות לשנים 2009 ו-2010). ראוי לציין כי קודם להפחתה שבוצעה בקצבאות, קיבל הנתבע בנוסף סך של 2,600 ₪ לחודש בגין קצבת נכות, לצד פנסייה בסך 4,500 ₪ (עמ' 30 לפרוטוקול) ובסך הכל מעל 7,000 ₪ (על נסיבות הפחתת הקצבה ראה בעמ' 29 לפרוטוקול). יתרה מזאת, עיון במסמך ת/3 מצביע כי עד לחודש אוקטובר 2009, קיבל הנתבע קצבאות נכות בסכום כולל של 4,916 ₪ כאשר לסכום זה התווסף לפחות 4,500 ₪ בגין פנסיה, דהיינו לנתבע היו הכנסות של מעל 9,000 ₪ לחודש. 31. סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובע כי: "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו ושל בן זוגו, לפי הוראות הדין האישי החל עליו" במקרה דנן הצדדים הינם יהודים ולפיכך דינם האישי הינו הדין העברי. החבות במזונות קטין מעל גיל 15 הינם בדיני צדקה. מדין צדקה שווה האם לאב ובלבד שיש לאשה האמצעים הדרושים כדי לחייבה מדין צדקה. בע"א 4523/90וערעור שכנגד משה קאהן (המערער והמשיב בערעור שכנגד) נ' לירון קאהן, קטין (המשיבים והמערערים, פ"ד מה(5) 529 , 531-532 (1991) נקבע: "כאמור, לעניין דין צדקה שווים האב והאם, וזאת אם ידה של האם משגת, הווי אומר, לפי יכולתה של החייבת." בע"א 393/83 צבי דלי נ' שלמה דלי, פ"ד לח(3) 613 , 616-617 (1984) נקבע: "אשר לצורכי הילדים מבחינה מהותית וכמותית, לא מצאתי עילה להתערבותנו במסקנות השופט המלומד. ואשר לנימוק השני: חיוב האם במזונות ילדיה הוא חיוב בדין צדקה בלבד. אין זו חובה אבסולוטית, והכלל הוא, כי עליה לתת זכות קדימה לפרנסת עצמה, וניתן לחייבה לזון את ילדיה "כדי מחסורם", רק אם ידה משגת ואם אין לילדים להתפרנס משלהם (ראה ספרו של פרופ' מ' שאוה, הדין האישי בישראל (מסדה, מהדורה 2, תשמ"ד) 294 ,288, וכן פסק - דינו של השופט קיסטר בע"א 166/66, בעמ' 536). במקרה שלפנינו, אינו מתקיים התנאי האחרון, היינו אין הכנסתה של האם מספקת אלא לפרנסת עצמה, ועל-כן צדק השופט בהחליטו, כי אין לחייב את האם להפריש ממשכורתה לכלכלת הילדים. " 32. כאמור לעיל במקרה דנן הכנסות האישה מספיקות בקושי לקיומה. התובעת התקיימה בתקופה האמורה ממזונות אישה בסך 2,500 ₪, כאשר גם הבטחת הכנסה שקיבלה בחלק מהתקופה, אינו מביא למסקנה כי יש לחייבה במזונות הקטין. מנגד הכנסות הנתבע הגיעו לסך של כ- 9,000 ₪ ויודגש כי הקביעה לעיל בעניין מזונות האישה, אף מותירים לנתבע סכום נוסף ודומה כי נכון וצודק שישא במזונות הקטין. 33. באשר לתקופת הצבא, נקבע בע"א 4480/93 פלוני נ' פלונית, פ"ד מח(3) 461 , 483-484 (1994): "שכן אין ספק כי צרכיו של ילד המשרת בצבא, ומקבל שם מזון וביגוד ושכר כלשהו, פחותים מצרכיו של ילד הסמוך לחלוטין על שולחן הוריו. בפסק הדין הנ"ל בעניין יחזקאל נאמר בהקשר זה, כי תקופת התלות נמשכת כל עוד משרתים הילדים בשירות צבאי סדיר. כמובן, שהכוונה לשירות חובה ולא לשירות קבע. אולם, עולה השאלה בדבר ערכה הכספי של תלות זו. הצבא מספק את צרכיו של החייל, וממילא קטנה התמיכה הכספית של ההורים. כנאמר שם: "השאלה הינה, מהו שיעורה של הקטנה זו? אף עניין זה עשוי להשתנות ממקרה למקרה. השאלה היא, מה היא ההנחה העובדתית, שצריכה להדריך אותנו ואשר ניתן לסטות ממנה בעקבות הבאת ראיות מתאימות. נראה, כי הנחה עובדתית ראויה היא, כי התמיכה של ההורים בילדיהם החיילים פוחתת בשני שלישים בעת שירותם הצבאי לעומת התמיכה ערב גיוסם. בכך בא לידי ביטוי, מחד גיסא, המשך התמיכה בדיור, בביגוד, בדמי כיס ובפריטים אחרים, ומאידך גיסא הקטנת התמיכה במזון ובפריטים אחרים" דהיינו מבחינת צרכי הקטין הרי שרק 1/3 מצרכיו אינם מכוסים ע"י הצבא. 34. הבן החייל מסיים את שירותו הצבאי בין השעות 17:00-18:00( עמ' 37 לפרוטוקול). באפשרותו למצוא עבודה , הגם שההליך לדבריו "מסובך"( עמ' 37 לפרוטוקול), ולמרות טענותיו השונות בדבר יכולותיו וכושרו לעבוד(עמ' 37 לפרוטוקול). בהתאם להלכות צדקה ועל אף השוויון האפשרי, הרי שהחובה במקרה דנן, כאשר האם, בקושי רב מקיימת את עצמה ,עדיין מוטלת על האב . לפיכך ומכל המקובץ ולאחר ששקלתי את הדברים, איני מחייבת את האם במזונות הקטין. דמי שימוש- תמ"ש 18971/09/09 35. לטענת התובע-יש לחייב הנתבעת בדמי שימוש ראויים בגין השימוש הבלעדי שעשתה בדירת הצדדים, מיום 10.2.08 ועד ליום עזיבת הנתבעת את הבית ביום 1.11.09, בשיעור של 2,200 ₪ לחודש. הצדדים הגיעו להסכמות בדבר פירוק השיתוף בדירה, אשר קיבלו תוקף של פסק הדין. התובעת טרפדה את מכירת הדירה ומנעה מרוכשים פוטנציאלים לבקר בדירה. התובעת הגישה בקשות שלא למכור את הדירה לצד ג' חלף הגשת ערעור. הנתבעת עשתה שימוש בלעדי בדירה, בזמן שהנתבע נאלץ לשכור דירה. לטענתו, הנתבעת התנהגה בחוסר תום לב עת מחקה את תביעות הגרושין ופרוק השיתוף. 36. מנגד טענה הנתבעת-כי אין מקום לחייבה בדמי שימוש ראויים, לאחר שהדירה נמכרה והתקבלה תמורתה. התובע חייב לשלם לה מדור. דירת הצדדים נמכרה בהזדמנות הראשונה בה התקבלה תמורה ראויה. לדבריה מחקה את התביעות לאור הכרה בצדדים החיוביים של התובע. המסגרת הנורמטיבית 37. דמי שימוש ראויים בגין השימוש במקרקעין נפסקים מכח סעיף 33 לחוק המקרקעין , התשכ"ט-1969 הקובע: "שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים, לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש". באשר לשימוש בדירת בני זוג, ההלכה השאירה שיקול דעת לשופט, על פי הנסיבות שלפניו, לקבוע מתי יהיה זכאי בן הזוג שאינו מתגורר בדירה, לדמי שימוש ראויים. ראה: בבע"מ 9126/05 פלונית נ' פלוני, תק-על 2006(1) 1091,1092 (2006). סוגיית דמי שימוש ראויים נדונה בע"א 1492/90 נאיפה סעיד זרקא (והמשיבה שכנגד) נ' סלמאן פאר (והמערער שכנגד), תק-על 93 (1) 258 ובו נקבע בעמ' 261: "רק כאשר השותף האחד השתמש במקרקעין באופן בלעדי, באופן שנמנע מיתר השותפים להשתמש אף הם באותם מקרקעין. היה ולא נמנע השימוש הזה מיתר השותפים גם כאשר הם לא השתמשו במקרקעין בפועל, אין השותף חייב בתשלום כלשהוא ליתר השותפים." דהיינו כל עוד לא נמנע משותף להשתמש בנכס המשותף, איננו זכאי לקבלת דמי שימוש, גם אם בפועל לא השתמש בנכס המשותף. בהתאם להלכה זו נפסק בבע"מ (ירושלים) 320/02 ורדה עפל- רפאלי נ' עמיחי עפל: "אמת נכון הדבר, כאשר אחד מבני הזוג מואס בקשר הנישואין, אין לחייבו להמשיך ולגור עם בן זוגו תחת קורת גג אחת, אולם אין פירושו של דבר שבן הזוג הנשאר בדירה הופך באחת לשוכר בעל כורחו." דהיינו כאשר אחד מבני הזוג עוזב דירת מגורים, הרי שאינו זכאי לדמי שימוש, שכן בן הזוג הנשאר בדירה אינו הופך לשוכר בעל כורחו. עם זאת וכאמור לעיל שקול הדעת מסור לבית המשפט בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה. כפי שנקבע בתמ"ש (משפחה חי') 5577-03-09 ס. ס. נ' ס. מ., תק-מש 2011(4), 211 , 222 (2011) : "בתמצית יאמר כי פסיקת דמי שימוש בדירת בני זוג נתונה לשיקול דעת השופט, בהתחשב בנסיבות המיוחדות שבפניו "אלא שמטבע הדברים, על בית המשפט לדקדק מאד בהערכתן של הנסיבות, כדי שיעשה צדק והאיזונים ישמרו" מהכלל לפרט 38. למרות הרצון שלא להשית על האישה חיובים, במיוחד לאור מצבה הכלכלי וחובת התובע במדורה ,הרי דומה כי במקרה דנן אין מנוס מלחייבה בדמי שימוש ראויים ולו סמליים לאור ההתנהלות לסיכול מכירת הדירה. הנתבעת אמנם עשתה שימוש בלעדי בדירה במשך כ-4 שנים (עמ' 24 לפרוטוקול) עם זאת, אין לחייבה בגין התקופה שמעזיבת התובע את הבית ועד לפסק הדין לפרוק השיתוף בדירה(10.2.08) במיוחד נוכח חילוקי הדעות באשר לנסיבות עזיבת התובע את הבית(עמ' 24 לפרוטוקול). 39. באשר לתקופה שלאחר פסק הדין לפרוק שיתוף (10.2.08) הרי שעל הנתבעת היה להימנע מלסכל את הליך מכירת הנכס. הנתבעת עשויה לחוב כדין בדמי שימוש במיוחד לאור התנהלותה לשיבוש הליך מכר הדירה. התובע הלין כי האישה מסרבת למכור את הדירה ולהראותה לרוכשים פוטנציאלים (עמ' 22 לפרוטוקול). 40. אכן, הנתבעת העידה בפניי על הקושי בלעזוב את הדירה. הנתבעת העידה (בעמ' 40 לפרוטוקול): "קשה לי לעבור דירה. אני לא יודעת איך עברתי את הדירה שעשיתי זה כמו נס משמיים כי פחדתי פחד מוות." כן ראה בעמ' 43 לפרוטוקול. אך יש מקום להתחשב בנתבעת בקביעת גובה דמי השימוש. 41. כאמור לעיל מדובר בתקופה של 21 חודשים כאשר הנתבעת מודה כי בחלק ניכר מהזמן התגורר התובע בשכירות(עמ' 43 לפרוטוקול). התובע אמנם חפץ בתשלום מלא של שכירות קרי- 2,200 לחודש. עם זאת, לאור חלקו של הנתבע בנכס, העובדה שעזב את הבית בנסיבות שאינן ברורות, מצבו הכלכלי ומצבה הכלכלי של האישה, העובדה שהינו חייב במדורה של האישה, כל עוד לא התקבלה החלטה שיפוטית אחרת, מביאה אותי לקבוע פיצוי על דרך האומדנא בסך של 10,000 ₪ בלבד, נכון ליום מתן פסק הדין. שמירת סעדים 42. כאמור לעיל האישה הגישה תובענה לשמירת סעדים אם כי במהלך הדיון התמקדו טענות הצדדים בקשר לרכב המשמש את הבעל, תכולת הבית, חוב ארנונה וסכום של 17,000 ₪ שנמשכו ע"י הבעל. להלן טענות הצדדים בקצרה וההכרעות לגבם. רכב 43. לטענת הבעל רכש רכב במהלך החיים המשותפים מכספי רכב שנרכש לפני נישואי הצדדים ולפיכך יש לקזז מערכו של הרכב את סכום הרכב מלפני הנישואין, בסך 40,000 ₪. מנגד טוענת האישה כי הרכב סיטרואן c5 נרכש מכספים משותפים של הצדדים ושייך לצדדים בחלקים שווים. לטענתה טרם נישואיהם לא החזיקו ברכב. לטענת האישה הינה זכאית למחצית משווי הרכב. 44. לאחר ששקלתי את הדברים שוכנעתי כי האישה זכאית למחצית שווי הרכב בשלמותו (הנתבע לא טען לקיזוז מול הביטוח הלאומי וראה תשובתו בחקירה החוזרת בעמ' 32 לפרוטוקול ואיני דנה בכך). אכן מעדויות הצדדים עולה כי הרכב נרכש בכספים משותפים (עמ' 23 לפרוטוקול). נכון שבעבר הנתבע הביא רכב לנישואים אותו רכש מכספי ירושה (עמ' 31 לפרוטוקול) עם זאת, הנתבע עצמו הודה כי מדובר ברכישה מלפני 20 שנה. הנתבע העיד כי הוריו נפטרו לפני עשרים שנה "הרכב לפני כ 15-20 שנה נקנה בכספי ירושה לא הרכב האחרון"(עמ' 31 לפרוטוקול) כאשר גם הנתבע הודה כי הרכב האחרון סיטרואן c5 שולם מהחשבון המשותף (עמ' 32 לפרוטוקול). למרות שלכאורה מדובר בגלגלול כספים של רכב מלפני הנישואין עם זאת בחלוף הזמן, מעל 20 שנה, והעובדה שמומן גם מכספים בחשבון המשותף כאשר ייתכן שבתקופת ביניים כלל לא היה רכב (עמ' 43 לפרוטוקול) והכסף הופקד בחשבון המשותף, ונוכח העובדה שהתובעת עשתה שימוש ברכב (עמ' 43 לפרוטוקול) הריני קובעת כי שווי הרכב יאוזן במלואו. ארנונה 45. לטענת הנתבע - ביום 11.12.06 בהתאם להחלטת בית המשפט חויב גם בתשלום 50% מההוצאות השוטפות של הבית. התובעת לא טרחה לשלם את החובות הרשומים ע"ש הנתבע והנתבע נאלץ לשלם את מלוא החובות שלא ניתנים לתשלום בפיצול. יש להורות לתובעת להשיב לו מחצית הארנונה ששולמה על ידו בסך של 5,170 ₪ . לטענת האישה -שילמה את כל חשבונות המים והחשמל אולם הקבלות אבדו לה. לאור ההלכה לפיה המוציא מחברו עליו הראיה ומאחר ולא הוצגו בפני מסמכים המצביעים כי הנתבע אמנם שילם את החוב האמור, אין לי, אלא לדחות את הבקשה. תביעת סכום של 17,000 ש"ח 46. לטענת האישה- הבעל נטל 17,000 ₪ מחשבון הבנק המשותף וכן 2,000 ₪ שהיו במזומן בבית. הנתבע מודה כי משך 15,000 ₪ ביום 9.10.07 מהחשבון המשותף, אם כי מציין כי התובעת עצמה משכה 2,000 ₪. לטענת הנתבע במועד סגירת החשבון שילמו כ"א מהצדדים 8,000 ₪ לסגירת חוב של 16,000 ₪. לטענתו החשבון היה ביתרת זכות של 3,347 ₪ נכון ליום הקובע. לטענתו עליו לקבל סך של 2,173.5 ₪ בגין התקזזות בענין החשבון המשותף ממועד סגירת החשבון 26.9.07 ועד למועד התשלום בפועל. 47. לאור עדויות הצדדים דומה כי אין מחלוקת כי הנתבע משך 17,000 ₪(עמ' 18, 31ו-42 לפרוטוקול). לאור גרסת הנתבע כי הצדדים לא התגוררו יחד, דומה כי הכספים לא הוצאו לטובת המשק המשותף. כמו כן מדובר במשיכה חריגה מעבר לצורכי מחיה של הנתבע גם באם הינו מתגורר מחוץ לביתו(עמ' 31 לפרוטוקול). לאור ההסכמה כי הכספים נמשכו ולאור האמור לעיל ובהעדר גיבוי במסמכים לחישוב שהציג הנתבע, הריני קובעת כי הסכום של 17,000 ₪ הינו בר איזון ועל הנתבע לשלם מחציתו לתובעת. תכולת הבית 48. לטענת הנתבע התובעת לקחה לעצמה את כל תכולת הבית כולל מקרר חדש, תנור, טלוויזיות, מחשב ועם פינוי הדירה התובעת לקחה את כל המטלטלין. מבוקש כי בית המשפט יורה כי התובעת תעביר לרשות הנתבע את חלקו במטלטלין בעין בהתאם לאומדנא של תכולת בית סבירה. התובעת העידה על מקרר חדש שנרכש בכספים משותפים, מכונת כביסה שהתקלקלה, מיטות, 3 טלויזיות, וידאו(עמ' 42 לפרוטוקול). כן העידה התובעת כי השאירה חפצים בבית וכי לקחה מקרר, תנור, סלון וחדר שלה וכי השאירה לבעלה ספה (עמ' 43 לפרוטוקול). 49. לאחר ששקלתי את הדברים ועל דרך האומדנא הריני קובעת כי על התובעת להעביר לנתבע סך של 5,000 ₪ עבור חלקו בתכולת הבית. 50. בנוסף ניתן בזה צו מניעה נגד הנתבע וכן מוטלים עיקולים על מחצית הזכויות שנצברו במבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי , רח' הרצליה 222 ת.ד 31450 . כמו כן ניתן תוקף של פסק דין לחוות דעת המומחה שטרנפלד מיום 26.12.02 בהתאם לאפשרות השניה, כאשר הגמלה בהתאם להחלטת בית המשפט הינה משותפת ולאחר עדכון הסכומים נכון ליום מתן פסק הדין. לסיכום 51. דומה כי בפסק דין זה הוסדרו כלל ענייני הרכוש והמזונות ואין כל מניעה מהצדדים להסדיר את גירושיהם. עם זאת, חשוב לציין כי על הצדדים לטפח יחסי הורות כלפי בנם בכורם יחידם ומסתמא שהקשר ביניהם לא יינתק בנסיבות אלו. 52. הצדדים כאמור פרודים מאז שנת 2006 , דירת הצדדים נמכרה וכל אחד מבני הזוג מתגורר בגפו. במסגרת פסק דין זה הוגשו תביעות האישה למזונותיה, תביעה לשמירת זכויות, בהתאם לסעיף 11 לחוק יחסי ממון ומנגד תביעת התובע לדמי שימוש ראויים, כאשר התובע הגיש בקשה למזונות קטין שלא במסגרת תובענה מסודרת. 53. במסגרת ההליכים בין הצדדים כבר ניתן פסק דין חלקי ביום 27.8.08 המסדיר את איזון פנסיית הנכות בין הצדדים ואף קובע מזונות זמניים. 54. באשר למזונות האישה, דחיתי את טענת הנתבע לשלילת מזונותיה של האישה נוכח מעשי זנות או ניאוף, או עקב אי קיום יחסי אישות עם הנתבע. ניתן תוקף למזונות הזמניים, עד ליום 1.4.09. באשר לתקופה הרלבנטית לקביעת מזונות אישה , החל מיום 1.4.09, היום בו עמדה קצבתה ע"ס של כ-2,400 ₪ אשר לא נידונה בהחלטה למזונות זמניים, ביכרתי את האפשרות כי התובעת תקבל,לאור שינויי החקיקה, את חלקה בפנסית הנכות, חלף תשלום מזונות, כמצויין בחוות דעת רו"ח בסך של 2,097 ₪ לחודש בתוספת הצמדה כמצויין בחוות הדעת. עם זאת, הפסקת המזונות מותנית בתשלום בפועל של כספי הגימלה. לא תועבר הגימלה במלואה יחוב הנתבע באותו חודש בסכום המזונות הזמניים שנקבע עד לגירושי הצדדים בסך של 2,500 ש"ח. 55. באשר למזונות הקטין-הבקשה הוגשה שלא כדין. גם הגשתה בשנית נעשתה ללא עדכון הפרטים ובאופן שעשוי היה להטעות את בית המשפט, כאשר הקטין בגר והפך לחייל ובשל כך משתנה דין המזונות החל. לאחר בחינת הכנסות הצדדים התרשמתי כי התובעת משתכרת בקושי כדי סיפוק צרכיה ולא התרשמתי כי "ידה של האם משגת" בעוד האב, בחלק מהתקופה ,הרוויח פי 3 מהאם. באשר לתקופת היות הקטין חייל, הרי שהחובה הרובצת על ההורים הינה 1/3 מצרכיו. הבן משרת בבסיס פתוח ויכול להתפרנס כדי צרכיו בערבים ובסופי שבוע. לפיכך לא מצאתי מקום לחייב את האם במזונות הבן. 56. באשר לתובענה לדמי שימוש, חייבתי את האישה בדמי שימוש על דרך האומדנא (התובע לא הציג אסמכתאות לשכר הדירה בנכס הרלבנטי) בתקופה בה סיכלה את מכירת הדירה ,לאחר מתן פסק הדין לפרוק שיתוף שניתן ביום 10.2.08. באשר לתקופה עובר לפסק הדין ולאור הנסיבות השנויות במחלוקות, לעניין עזיבת הבעל את הבית ולאחר הפעלת שיקול דעת -לא מצאתי לנכון לחייב את האישה בדמי שימוש. 57. באשר לתביעה לשמירת סעדים, ניתן צו מניעה לעניין פנסיית הבעל. באשר ליתר מרכיבי התביעה, נקבע כי הרכב הינו בר איזון במלואו, כשם שסכום הכסף בסך 17,000 ₪ יאוזן בין הצדדים. הבקשה בעניין הארנונה נדחית מחוסר ראיות ,כאשר האישה תעביר לידי הבעל סך של 5,000 ₪ ( גם כאן על דרך האומדנא ) בגין תכולת הדירה. אחרית דבר 58. אשר על כן ולאחר ששקלתי את הדברים הריני קובעת כדלקמן: א. בתביעת התובעת למזונות אישה- נקבע כאמור בסעיף 26 לפסק הדין. עד ליום 1.4.09 יעמדו המזונות הזמניים בסך 2,500 ₪ בתוקפם. מיום זה תקבל התובעת מהנתבע סך של 2,097 ₪ לחודש בתוספת הצמדה, בהתאם לחוו"ד רו"ח. ב. בקשת האב להשתתפות האם במזונות הבן- נדחית. ג. בתביעת התובע לדמי שימוש- נקבע כי הנתבעת תעביר לתובע סך של 10,000 ש"ח נכון ליום מתן פסק הדין. ד. בתביעת האישה לשמירת זכויות ובעניין מתן תוקף לחוות הדעת - נקבע כאמור בסעיף 50 לפסק הדין. ה. במסגרת האיזון בין הצדדים יובא בחשבון שוויו של הרכב המשפחתי במלואו וכן סכום של 17,000 ש"ח שהינם ברי איזון ומחצית שווים תיזקף לטובת האישה. הבקשה בעניין הארנונה נדחית . ו. האישה תשלם לבעל סך של 5,000 ₪ כנגד חלקו בתכולת הדירה. ז. ב"כ הצדדים יסייעו לצדדים לערוך את ההתחשבנות ביניהם ויסייעו לצדדים להגיע להבנות בדבר סידור הגט, בפרק זמן קצר ובהקדם. 59. בנסיבות הענין כל צד ישא בהוצאותיו. 60.גירושין