בפני בקשה לפטור מאגרה הכרוכה בהגשת תביעה בסך כ- 13,000,000 ₪. נימוקי הבקשה מושתתים על מצבו הכלכלי הקשה של המבקש. לטענת המבקש אין ביכולתו לשלם את האגרה הכרוכה בהגשת התביעה. המשיב 1 מתנגד לבקשה. המבקש נחקר על תצהירו ולאחר מכן הוגשו סיכומים. נתתי למבקש הזדמ נות נוספת להגשת סיכומים בנושא הוכחת התביעה לכאורה על פי הראיות שהוגשו בבקשתו, והוא לא העלה שום טיעון נוסף. תקנה 14(א) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: התקנות) קובעת כי: בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה. כך נקבע בע"א 897/00 פלוני נ' פלונית פ"ד נט (4) 721, עמ' 723: ביסוד התקנות מונח איזון בין שתי תכליות נוגדות (ראו בג"ץ 6490/04 צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית). מחד, התקנות באות לקבוע מנגנון של השתתפות הפרט המבקש לנהל הליך משפטי בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט תוך מתן אפשרות לשירות כלל הנדרשים בפועל או בכוח לבתי-המשפט (ראו והשוו: בשג"ץ 5352/03 קריב נ' שירות התעסוקה; ע"א 9348/00 קרליץ נ' ראש עיריית באר שבע). מנגנון זה אינו עיקרון פיסקאלי בלבד, אלא בא הוא לבסס גם את רצינות ההליך ויסודו מתוך הנחה כי מי שנדרש לשלם אגרה עבור הליך זה או אחר - ולעתים רבות אגרה משמעותית - ישקול היטב את הצורך בהליך ואת האמור בו לגופו. בכך מתבקש להשיג לא רק יעילות וחיסכון במשאבי הציבור והפניית משאבי השפיטה לאפיקים הנדרשים, אלא גם יימנעו הליכי סרק שיש בהם הטרדה של צדדים להליך משפטי ללא צורך והכרח. אמת, עצם החיוב באגרה אינו יכול לשמש מחסום מוחלט בפני הליכי סרק שאין בהם ממש. משעה ששולמה האגרה, ייפתח ברגיל תיק ויירשם בבית-המשפט גם אם אין הוא מגלה עילה. אולם הנחת המוצא היא כי בעצם החיוב באגרה יש הכבדה מסוימת על קיום הליכי סרק. מאידך, החיוב באגרה איננו יכול לאיין את זכותו של הפרט לפנות לערכאות במובן זה שבשל חיוב זה תישלל כליל היכולת של פרט מסוים להיזקק לשירותי מערכת המשפט. זכות הגישה לערכאות היא זכות בעלת אופי חוקתי, ולא ניתן לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. מכאן שנקבע בתקנות כי מי שאינו יכול לשלם את האגרה - מטעמי חוסר יכולת כלכלית - יהיה פטור מאגרה בנסיבות מסוימות. על פי בג"צ 6490/04 נאדר מוחמד עלי צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נט (3) 742, שומה על המבקש פטור מתשלום אגרה להראות כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים, כאמור בתקנה 14 לתקנות: א."ראה בית המשפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם אגרה"; ב."נראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה". אם המבקש אינו ממלא אחר אחד התנאים, תדחה בקשתו. המבקש לא עמד בדרישות התקנה, ולא פירט את כל הטעון פירוט. המבקש לא הגיש דפי בנק כלשהם, והסתפק בהצהר שאין לו יתרת זכות באף חשבון. המבקש טען שיש לו הוצאות של 24,000 ₪ בחודש, והדבר אינו סביר לאור הכנסתו הנטענת.המסמכים שהגיש להוכחת הוצאותיו היו ישנים - שכ"ד בדירת המגורים מדצמבר 2006, דמי שכירות במשרד מדצמבר 2006, חשבון חשמל מנובמבר 2006, חשבון על טלפון סלולרי ממרץ 2006. המבקש לא הסביר, וקשה להאמין, שמי שהוצאותיו החודשיות 24,000 ₪ והכנסותיו החודשיות כ- 13,000 ₪ בלבד, מדבר בטלפון בעלות של 1,200 ש"ח לחודש וצורך דלק במכוניתו הפרטית בסך 2,000 ₪. על כן, המבקש לא הוכיח את חוסר יכולתו הכלכלית כאמור בתקנות. גם באשר לקרוביו, לא צירף שום אסמכתא מלבד אמירתו בתצהיר. כלל הוא, כי על מי שמבקש פטור מערבון מוטלת החובה להיכבד ולפרט את הכנסותיו, נכסיו ואת נסיונותיו לגייס את הכספים הדרושים מידידים ומקרובי משפחה - ולתמוך את טענותיו לעניין זה בתיעוד הולם (ע"א 189/00 - משה אריאן נ' ארנון ויינברג, תק-על 2000(2), 1449 , 1450 (2000). ללא פרטים מהימנים הנתמכים במסמכים לא ניתן לקבל את הבקשה לפטור מאגרה. מסירת פרטים חלקית וחסרה מצדיקה את דחיית הבקשה מטעם זה בלבד. וכך נקבע בבשג"צ 7997/05 - יחזקאל דניאלי נ' פרקליטות המדינה, תק-על 2006(1), 888 , 890 (2006): הן בחינתה של היכולת הכלכלית של המבקש (ס' 13(א) ו-13(ב) לתקנות האגרות), והן ביצוע חקירת יכולת אף ללא הופעת בעלי הדין (ס' 13(ג) לתקנות האגרות) מצויות בסמכותו של הרשם. נטל הוכחת היעדר יכולת-כלכלית מוטל על מבקש הפטור. בהקשר זה נפסק, כי על מבקש הפטור "מחמת עוניו" (רע"א 35/99 הרצברג נ' פקיד הבחירות לעיריית ב''ש (לא פורסם)) או מחמת "חוסר אונים חומרי" (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד (2) 383, עמ' 388), לפרט במדויק ובאופן מלא ומהימן את מצבו הכלכלי העדכני. כן נקבע, כי ללא פרטים מהימנים, הנתמכים במסמכים, על הכנסת המבקש, רכושו, הוצאותיו וחובותיו, לא ניתן כלל להיזקק לבקשה לפטור מאגרה (ע"א 6517/00 בניטה נ' עמותת שערי ציון (לא פורסם)). פרטים אלה הם בידיעתו של המבקש ועל כן אי מסירת פרטים, או מסירת פרטים חלקית וחסרה, מצדיקים את דחיית הבקשה מטעם זה בלבד (ראו בש"א 128/89 מצא נ' מצא (לא פורסם)). ... כאן המקום להזכיר, כי בקשת הפטור מאגרה מבוססת על היעדר יכולת כלכלית ואין לנצל הליך זה לרעה. בלשונו של ש' לוין: "לציבור יש עניין שהמבקש לא ינצל לרעה את הבקשה לפטור מאגרה על-ידי טענות שוא בדבר העדר יכולת... בקשה כזו מהווה, למעשה, שימוש לרעה בהליכי משפט" (ש' לוין פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג), 11). ".... הגשת בקשה לפטור מאגרה מחייבת את בעל הדין "להתפשט" ולמסור תמונה מלאה על מצבו הכלכלי". (ראה בה"נ 6857/00 רוטה נ' נצבטייב, פ"ד נד(4) 707, 712). "זאת ועוד: המבקש פטור מתשלום אגרה אינו יוצא ידי חובתו רק בכך שהוא מוכיח כי אין בידו כספים זמינים העומדים לרשותו. עליו להוכיח כי אין בבעלותו נכסים היכולים להוות תשתית לגיוס כספים לתשלום האגרה, בין אם בדרך של מימוש נכסים ובין אם בדרך של קבלת הלוואה על בסיס אותם נכסים: ראו בשא 4667/90 יוסף אלפסי נגד שושנה אלפסי, תקדין עליון 90(4) 132)". (בש"א (חיפה) 3190/01 הרטן מלונאות ונופש נ' מדינת ישראל, תק-מח 2001(2), 7536 ,עמ' 7537). אכן, יש להניח שרוב בני האדם מן הישוב אינם בעלי יכולת כלכלית לשלם אגרה של 162,500 ₪, לאור סכום התביעה. זה מביא אותנו לשאלת סיכויי התביעה. "למותר לציין כי גובה הסכום הנתבע הינו אחד ממרכיבי העילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות. אין זה מתקבל על הדעת שבעל דין המבקש לפוטרו מתשלום אגרה יגיש תביעה על סכום אסטרונומי ללא כל פירוט וללא כל ביסוס. גם כאשר יש בפיו של אדם טענות נכוחות כנגד בעל הדין יריבו, ואפילו אותו אדם הינו חסר אמצעים לשלם את אגרת המשפט החלה על ההליך, שומה על התובע שלא לחרוג ממסגרת עתירה לסעד סביר והגיוני בנסיבות העניין. כאשר אדם תובע סכום פנטסטי, כאמור לעיל, ללא כל פירוט, ללא כל ביסוס וכאילו הסכום "נשלף מן השרוול", הרי שניתן לומר על תביעה כזו כי אין היא מגלה עילה לצורך תקנה 13(ב) לתקנות האגרות". דברי השופט גרשון בבש"א 13593/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ [ 03 (1) 273], עמוד 9. "במסגרת בדיקת העילה בוחן בית המשפט גם את הסכום הנתבע . כבר נפסק פעמים רבות כי הוכחת קיומה של עילת תביעה, כתנאי לעניין פטור, משמעו גם הוכחת קיומה של עילה ראויה לגבי הסכום הנתבע (ראה בש"א 13593/01 (חיפה) ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ.. כאן אעיר ואציין כי בדרך כלל אין צורך שהתובע יצרף לכתב תביעתו ראיות או אסמכתאות להוכחת הסכום הנתבע , אלא שלא כך הדבר מקום שבו הינו מבקש מפטור מתשלום אגרה. כאשר מתבקש פטור הנטל על התובע להצביע על קיומה של עילה ראויה ולעיתים עמידה בנטל זה מחייבת לצרף אסמכתאות וכן פירוט בכתב כבר בשלב זה של ההליך". דברי השופט סוקול בבש"א 7938/03 עופר שירותי שאיבת בטון בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [ 04 (16) 834], עמוד 2. זו הסיבה שבגללה נתתי למבקש הזדמנות נוספת לטעון טענות בנושא זה, אשר אותה לא ניצל. מקריאת כתב התביעה קשה להבין מה עילת התביעה הנטענת, אף שהמבקש הוא עורך דין, הטוען שהמוניטין שלו שווה 1 מיליון ₪. אין די לומר שהמשיב עשה משהו לא בסדר. התביעה היא כנראה בעילת רשלנות, ויש להראות את הקשר הסיבתי לנזק הנטען, בנוסף על הוכחה לכאורה של הנזק, שהוא חלק מעילת התביעה. המבקש נשאל על כך בחקירתו, גם על ידי ב"כ המשיב וגם על ידי, ונתן תשובות שונות, שמכולם לא ניתן לגבש שום עילת תביעה מבוררת (עמ' 3-4 לפרוטוקול). הוא הכחיש שעילת התביעה היא סירוב הבנק לממן שיפוץ המבנה שנרכש על ידו בסך 550,000 ₪. לאחר הכחשתו אמר שזו רק אחת ממסכת התעללות שחווה על בשרו. אחר כך אמר שהעילה מתחילה בכך שפתח חשבון. זו כמובן אינה עילה לשום תביעה. זו חובת הבנק לפתוח חשבון למי שרוצה. ניסיתי לברר מה הדבר הרע הראשון שנעשה למבקש, כדי שנדע מכאן ואילך מה נעשה אחר כך. התשובה היתה "כמובן שהוא מתחיל באותו קשר שנוצר למימון רכישת הנכס ושיפוצו, יותר נכון בנייתו של הנכס... העובדה שלא עמדו בהבטחה למימון בניית הנכס, מייד לאחר רכישתו. השני, משאילצו את חברת טנא פרוסט שהיא הבעלים הבלתי רשום של הנכס לערוב להלוואה של 200,000 ₪". המבקש לא הצליח להסביר כיצד חיוב (או דרישה) ממי שהוא הבעלים האמיתי של הנכס לערוב להלוואה שנלקחה לרכישת הנכס הוא מעשה בלתי ראוי. סביר להניח שמי שהוא הבעלים האמיתי של הנכס צריך לשלם את מלוא תמורת הנכס, ואם הנכס נרכש בהלוואה, הוא צריך לקחת את ההלוואה ואם לא על שמו, אזי כערב לאיש הקש שלו, שהוא המבקש. לא ברור גם כיצד הערבות שטנא פרוסט נתנה או נאלצה לתת מקימה למבקש עילת תביעה, ולא לטנא פרוסט. יתר על כן, הסתבר מחקירתו של המבקש, שבסופו של דבר חולטה הערבות של טנא פרוסט שהיתה ערבות בנקאית אוטונומית, והקטינה את חובותיו של המבקש. מכאן, שהיא רק שיפרה את מצבו של המבקש אל מול הבנק. זאת ועוד, המבקש לא הוכיח בראיות לכאורה מספקות שהבנק המשיב בכלל הסכים לממן את שיפוץ המבנה, בסכום של 550,000 ₪, הסכמה שהפרתה היא כביכול עילת התביעה שלו. יתר על כן, על פי דבריו של המבקש עצמו, לא נזקק דווקא להלוואה מהבנק, אלא הצליח להתארגן בעצמו ממקורות אחרים, גייס 600,000 ₪, ועוד 130,000 ₪ משותף, מה שאיפשר לו לבנות את המבנה ולאיישו. בנוסף על כך, קיבל המבקש מהבנק לפיתוח התעשייה עבור פרוייקט זה סך של 1,142,000 ₪ שבהם השתמש, חלק כדי לכסות חובות אחרים וחלק כדי לכסות חובות בגין המבנה. מכאן, שאין שום ראיה לנזק שנגרם בשל אי העמדת מימון שלא הוסכם להעמיד. בסך הכל, גייס המבקש במקום 550,000 ₪ מהבנק כנגד שיעבוד הנכס, 1,872,000 ₪ ממקורות אחרים, וחלק מהם בתנאים הרבה יותר נוחים. על כן, גם אם הפר הבנק הסכם להעמדת מימון, לא נגרם למבקש נזק. אכן, הכסף התאדה, והמבקש הסביר לאן: "לטובת הנכס, לטובת החזרת החובות וכמובן לטובת החזרת המשכנתאות מדי חודש, המשרד וחיי הפרטיים"(עמ' 11 לפרוטוקול). המבקש חי בפזרנות והוציא את הכספים על משרד ועל חיים פרטיים ברווחה רבה, ואין להתפלא שהכסף נעלם, אבל מה הקשר בין כשלונו של המבקש לבנק. לכך לא העמיד המבקש שום הסבר. המבקש טוען גם בדבר הפרת הסכם פשרה איתו, אבל כעולה מתוך הראיות שהוא עצמו הגיש, המבקש לא עמד בהסכם ולא הפקיד 200,000 ₪ במזומן לכיסוי חובותיו בחשבון השוטף ובויזה. מכאן, שלא המשיב הוא שהפר את ההסכם אלא המבקש עצמו, ומה לו כי ילין? אף הנזק הנטען מוגזם ומופרך, אפילו בהנחה שהיתה בידי המבקש עילת תביעה. המבקש לא הוכיח לכאורה את שווי הנכס. טענתו שמשרדו היה צפוי לגדול בשיעור של 15% לשנה אינה מתיישבת עם נסיון החיים ואינה מוכחת. הטענה שהבנק המשיב גרם למבקש להפסיד לקוח לא הוכחה אף לכאורה. אכן, במסמכים שדחיתי את הבקשה לצרפם עולה ששיק חזר והלקוח עזב, אבל הלקוח עזב לפני שהשיק חזר. המבקש לא הוכיח אף לכאורה את שכר הטירחה שאיבד עם עזיבת הלקוח. המבקש לא הוכיח בשום דרך את המוניטין שלו. המבקש לא הסביר אף במילה מדוע על הבנק לשאת בחובות שחב המבקש לצדדים שלישיים, מעבר לתשלום הפסד הכנסותיו. שקלתי, האם מן הראוי לתת למבקש הזדמנות נוספת לתיקון כתב התביעה לפני שאני דוחה את הבקשה לפטור מאגרה. הגעתי למסקנה שממילא בידי המבקש, בכפוף להתיישנות, להגיש כתב תביעה מבורר היטב ולהגיש בקשה חדשה לפטור מאגרה ביחד איתה, ובכך תינתן לו הזדמנות נוספת ולא תחסם דרכו. על כן, לא אתן לו הזדמנות נוספת במסגרת בקשה זו. אני דוחה את הבקשה לפטור מאגרה. המבקש ישלם למשיב 1 הוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ. המבקש ישלם את האגרה בתוך 21 יום מקבלת ההחלטה, שאם לא כן, תימחק התביעה לפי תקנה 2 לתקנות האגרות, ותקנה 100 (4), ללא הודעה נוספת. בנק