בפני בקשת התובע למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. התובע הגיש תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו עקב נפילה. התובע לא צירף לכתב התביעה חוו"ד רפואית. עם זאת, התובע טען לנכות צמיתה בשיעור של 15%, בהתבסס על תעודה רפואית שצורפה לכתב התביעה. הנתבעת 1 ביקשה לקבוע כי התובע לא צירף חוות דעת כדין בהתאם לתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א"), זאת משום שהתעודה הרפואית שצירף אינה ערוכה בהתאם לדרישות הדין, ועל כן הוא מנוע מלטעון טענה שברפואה. בתגובה, פנה התובע וביקש להורות על מינוי מומחה רפואי מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה. לטענתו, נוכח מצבו הכלכלי הרעוע הוא לא צירף חוות דעת מטעמו, אולם צירף מכתב של מומחה אורתופד, המציין כי נגרמה לו נכות כתוצאה מהאירוע. על מנת לחסוך בהוצאות הצדדים ולייעל את קידום התיק, נתבקש איפוא בית משפט למנות מומחה מטעמו. נתבעת 1 מתנגדת לבקשה. לטענתה, בקשתו של התובע אינה נתמכת בתצהיר ולא ניתן ללמוד ממנה על מצבו הכלכלי הקשה. לפיכך, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו בהתאם לתקנה 127 והפסיקה, להוכיח כי קיימים טעמים מיוחדים למתן פטור מחוות דעת רפואית ולמינוי מומחה מטעם בית משפט. התובע בתשובתו, טען כי מצבו הכלכלי רעוע בעקבות התאונה, כמתואר בכתב התביעה, וכי הבקשה הוגשה גם על מנת לייעל את ההליך ולמנוע סחבת והוצאות לצדדים. בנוסף, הפנה התובע לפסיקה בעניין בר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עזבון ורד סילוורמן, פ"ד לז (4 281 (1983), לפיה לטענתו די בתעודה אחת העומדת בדרישות התקנות, על מנת שבעל דין יוכל להביא כל ראיה שברפואה. על כן מכתבו של המומחה אשר צורף לכתב התביעה עונה לדרישת התקנה ל"תעודת רופא". דיון והכרעה על בית המשפט להכריע בשתי נקודות: ראשית, אם מכתב הרופא שצורף לכתב התביעה עומד בדרישות תקנה 127 לתקסד"א. שנית, אם התשובה לשאלה הראשונה היא בשלילה, האם ניתן לפטור את התובע מצירוף חוות דעת ולמנות מומחה מטעם בית המשפט. מהות הדרישה לחוות דעת תקנה 127 לתקסד"א קובעת כדלקמן: "רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו". נמצא איפוא, כי ע"פ נוסח התקנה ובהתאם להלכה הפסוקה, תקנה 127 לתקסד"א מכוונת להגשת חוות דעת רפואית ערוכה כדין, ואין די בתעודת רופא. הפסיקה קבעה לא אחת, כי כאשר מדובר בתביעה לנזקי גוף, חובה לצרף חוות דעת מומחה ואין די בתעודת רופא (להבדיל מתביעות נזקי גוף בשל תאונות דרכים, אז יש לצרף תעודות רפואיות בלבד), שכן קביעת נכות יכולה להקבע אך ורק בחוות דעת רפואית ולא באמצעות תעודה רפואית (ר' ת"א (של' רמלה) 34750-02-10 רחל גפן נ' עיריית מודיעין (31.12.2010) ; ת"א (של' ת"א) 19785/05 רקורד שיפר השירות בע"מ נ' רחל לוי (5.5.2005)). על חוות הדעת ששומה לצרף לכתב תביעה, להיות ערוכה כדין, כלומר, בהתאם לתוספת הראשונה שבפקודת הראיות. בענייננו, לא הוגשה חוות דעת ערוכה כדין, שכן המסמך הרפואי לא כולל פירוט לגבי השכלתו וניסיונו של המומחה, וכן הצהרת המומחה בדבר ידיעתו שהמסמך יוגש כראיה לבית המשפט וכי דין המסמך כדין עדות בשבועה בבית המשפט, דבר לו יוחסה חשיבות רבה בפסיקה ובתי המשפט דחו חוות דעת בשל העדר אזהרה זו (ר' רע"א 2750/94 ע' עציוני ובניו בע"מ נ' מוסא אלי, (7.7.1994) ; ת"א (מח' ב"ש) 3090/09 ש' א' נ' יעקב אבימור (23.2.2010)). גם פרשת סילוורמן, אותה ציין התובע בתגובתו, איננה מסייעת לתובע, שכן באותה פרשה הוגשה חוות דעת ובית המשפט נדרש למקרה בו נתבקשה הרחבה שמעבר לחוות דעת רפואית כדין שנמצאה בתיק: "סיכומה של נקודה זו, תקנות 170 ו-179 קובעות, לפי נוסחן הקיים, כי חוות הדעת הרפואית היא תנאי מוקדם להעלאתה של תיזה שברפואה, אך משהוגשה חוות הדעת, נפתח הפתח לעיון בראיות נוספות בתחום זה..." (בר"ע 423/83, שם, פסקה 3). פטור מצירוף חוות דעת משקבעתי כי לא צורפה לכתב התביעה חוות דעת כנדרש, יש לדון בבקשה החלופית למתן פטור מצירוף חוות דעת ולמינוי מומחה. על פי תקנה 127, בית המשפט רשאי לפטור מחוות דעת רפואית, אולם זאת רק "מטעמים מיוחדים שירשמו". הכלל הוא איפוא העדר מתן פטור. החריג הוא פטור מחוות דעת. יש לנקוט בשימוש בחריג זה במשורה, והנטל הוא כבד על הטוען לפטור האמור. בעניין זה נקבע, כי לא לחינם הגביל המחוקק את האפשרות למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בצירוף פטור מהגשת חוות דעת מטעם התובע, רק למקרים יוצאי דופן. מינויו של מומחה מטעם בית המשפט חלף חוות דעת שעל התובע להגיש הוא צעד חריג, סטייה משיטת המשפט האדברסארית הנהוגה במחוזותינו, וטומן בחובו בעייתיות אינהרנטית, סיכון וחוסר בהירות, וחסרונות אפשריים לכל אחד מן הצדדים להליך. הנתבע עלול להיפגע מכך שהתובע זוכה "לסיוע" מבית המשפט בהוכחת תביעתו, בניגוד לכלל הבסיסי של המוציא מחברו עליו הראיה (ר' רע"א 6614/12 פלונית נ' בית חולים המשפחה הקדושה ואח' (2012) ; ר' גם: ת"א (מח' חיפה) 12100/09 מוסטפא צובח נ' מדינת ישראל (3.8.2010)). בענייננו, התובע לא צירף תצהיר ומסמכים שיעידו על מצוקה כלכלית ממשית המונעת כל אפשרות להשגת חוות דעת. בנסיבות אלה, לא הורם הנטל הכבד המוטל עליו, להוכחת טעמים מיוחדים שיירשמו, לפטור מצירוף חוות דעת. נוכח כל האמור לעיל, אין לפטור את התובע מהגשת חוות דעת רפואית, ולא ניתן למנות מומחה מטעם בית המשפט, כאשר בהעדר חוות דעת מטעמו, מנוע התובע מלטעון לכל עניין שברפואה. אשר על כן, על כן אני מאריך את המועד לתיקון כתב התביעה ע"י הוספת חוות דעת כדין, כפי שנקבע בהחלטות קודמות, עד ליום 1.2.14. בהעדר חוות דעת כאמור, ידון התיק ללא נכות צמיתה. מומחהחוות דעת מומחהחוות דעת