קיבלתם זימון למשפט תעבורה באופקים ? מתלבטים אם לפנות לעורך דין תעבורה ? אתם לא לבד

##האם להימנעות מלהתייעץ עם עורך דין תעבורה באופקים יש מחיר ? ## רבים שואלים את עצמם האם מומלץ להתמודד עם עבירות תעבורה באופקים ללא עורך דין ? כאשר אדם חשוד בעבירת תעבורה ונמצא לפני חקירה במשטרה או חמור מכך, אם כבר הוגש נגדו הגשת כתב אישום, השאיפה שלו, מטבע הדברים, תהיה לשכור עורך דין תעבורה "הכי טוב בארץ". מרבית הנאשמים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין תעבורה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה לתעבורה באופקים, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא מבינים כראוי.

 

באיזה שלב פונים לעורך דין תעבורה באופקים ?

מומלץ לפנות לעורך דין לענייני תעבורה באופקים בהקדם האפשרי, על מנת לקבל ייעוץ משפטי, הדרכה ובסופו של דבר ייצוג. לא כל עבירת תנועה מסתיימת בקנס כספי זניח, ישנן עבירות שהעונש עליהן הוא שלילת רישיון נהיגה לתקופה ארוכה ואף מאסר בפועל. התייצבות לדיון בבית משפט תעבורה יכולה להיות חוויה לא נעימה, הכרוכה בלחץ נפשי ומתח ועלולה להסתיים במפח נפש. ייצוג על ידי עורכי דין מומחים לדיני תעבורה באופקים כבר מהשלב הראשוני, ולא רק בשלב של ערעור תעבורה, יכול להוות את הגורם מכריע בין קבלת עונש חמור, עונש קל או זיכוי מוחלט.

 

איך לבחור עורך דין תעבורה באופקים ?

אנו מאמינים כי לקוח ש"עשה שיעורי בית" ולמד לעומק על סוג עבירת התעבורה הרלוונטית לגביו, יפיק תועלת רבה יותר מהייעוץ עם עורך הדין ואף את סיכויי ההצלחה בתיק. אי לכך, העמדנו לרשותכם פלטפורמה משפטית ייחודית בנושא דיני תעבורה באופקים, המורכבת מספרות מקצועית, מקבץ פסקי דין והחלטות שניתן לאתר בקלות באמצעות ##מערכת חיפוש פנימית מהמתקדמות בעולם##, שתיתן לכם מענה מלא, מקיף ומקצועי תחת קורת גג אחת. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין תעבורה אופקים מומלץ לקרוא בעיון על שלל בסוגיות בתחום דיני תעבורה באופקים, הרלוונטיות עבורכם במדריך משפטי זה, ואף אל פי שהמידע אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי, אין ספק כי תפיקו ממנו תועלת רבה. לרשימה המלאה - 🔍 נהיגה בשכרות🔍 מהירות מופרזת🔍 שלילת רישיון נהיגה🔍 זכות קדימה🔍 נהיגה ללא ביטוח🔍 נהיגה ללא רישיון🔍 נסיעה באור אדום🔍 סטיה מנתיב / עקיפה🔍 אי ציות לתמרור🔍 שמירת מרחק🔍 תאונה מאחור🔍 פניית פרסה🔍 כללי נסיעה בכיכר 

דוגמאות

##(1) פגיעה בהולכת רגל באופקים## נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 27 באוקטובר 2013, סמוך לשעה 10:00, הנאשם נהג ברכב בעיר אופקים. הנאשם במנוחה וכתוצאה מאותה פגיעה המנוחה נפלה על הכביש ונפגעה בראשו. על פי כתב האישום, הנאשם נסע לאחור ללא צורך וללא נקיטת אמצעים סבירים למניעת סיכון או פציעה, לא שם לב לתנאי הדרך ולא נהג כנהג מהיישוב היה נוהג באותן נסיבות. בית המשפט קבע כי כתב האישום לא יבוטל. ##(2) עבודות שירות בעיר אופקים בעקבות עבירת תעבורה## הנאשם הורשע על בסיס הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 64 לפקודת התעבורה - גרימת מוות ברשלנות. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 29.4.18 נהג הנאשם במשאית בעת שנסע. נהיגת הנאשם במשאית הייתה אחורה, שלא בכוונה, כששדה הראייה שלו לאחור חסום למרחק של 25 מטר. למרות שהמזמזום ההפוך פעל כראוי, ולמרות שהותקנה במערכת המשאית מערכת וידיאו לצפייה בשטח המת מאחורי המשאית, בגלל זרוע שבורה של מסך מערכת הצפייה, מסך זה הונח על לוח המחוונים ולמעשה הנאשם. לא ראה מה קורה ליד רכבו. . לנאשם רישיון נהיגה משנת 1992 (28 שנים) ולמרות שיש לו 59 הרשעות קודמות (כשתי הרשעות בממוצע בשנה) כמעט כל הרשעותיו הן עבירות בסדר והוא אינו מעורב בבריונות בדרכים או בביצוע עבירות תעבורה חמורות. ##הכרעת בית המשפט:## לפיכך, אני גוזרת את הנאשם בעונשים הבאים: לגזור את הנאשם על 9 חודשי מאסר, 6 חודשי מאסר מתקופת המאסר שהוטל עליו הנאשם בדרך של עבודות שירות. הנאשם יתייצב לתחילת עבודות השירות ביום 16.8.20 בשעה 08:00 במרכז יום לקשישים בעיר אופקים, בתיאום עם המפקח האחראי. ##(3) זיכוי מעבירת אי מתן זכות קדימה באופקים## בית המשפט החליט לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עבירה של אי מתן זכות קדימה לרכב הסמוך לימין בצומת בו לא הוצב שום שלט, בניגוד לתקנה 64 (א) לתקנות התעבורה. מטעם הפרקליטות הם העידו: סמל רב סרן מתחנת אופקים ומתנדב ביחידת התנועה באופקים. מטעם ההגנה העיד הנאשם על עצמו. בבית המשפט העיד העד כי נהג בניידת משטרה ברחוב הראשי, בעוד הנאשם יצא מהרכב הפרטי מרחוב הדקל בשכונת שקד בעיר אופקים ופנה בחדות שמאלה תוך כדי נסיעה ברציפות, לא עשה זאת. לתת לעד את זכות הדרך וגרם לבלימת חירום. ##(4) עבירת נהיגה רשלנית באופקים## ביום 5.12.13 הוגש נגד הנאשם כתב אישום בגין עבירות נהיגה רשלניות (סעיף 62 (2) בקשר לסעיף 38 (2) לפקודת התעבורה), אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה , (תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה), ועבירה של גרימת תאונת דרכים וחבלה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 30 ביוני 2013 נהג הנאשם ברכבו ברנו, ברחוב הרצל באופקים, לכיוון כיכר התנועה בצומת עם רחוב המלאכה, שם יש מעבר להולכי רגל המיועד להולכי רגל. . הנאשם נהג ברכבו ברשלנות, התקרב ברשלנות לצומת, לא נתן זכות קדימה להולך רגל, וגרם לרכבו לפגוע בילד בן 13 שחצה באותה העת את מעבר החצייה. בתגובה לכתב האישום, הנאשם הודה בשליטה בתאונה, אך הודה באשמה וטען כי התאונה נגרמה שלא באשמתו. ##הכרעת בית המשפט:## בית המשפט החליט לזכות את הנאשם בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודת התעבורה, ולהרשיעו בעבירה בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה. ##(5) נהיגה בשכרות מכיוון אופקים## בכתב האישום נטען כי ביום 26/09/08 נהג הנאשם ברכב מכיוון אופקים. הנאשם נהג בשכרות ובדוגמא לאוויר הנשוף שלו נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר מונשף היה 905 מיקרוגרם. נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, בקשר לסעיף 64 (ב) (א) לפקודה; עבירה של נהיגה פזיזה בניגוד לסעיף 62 (2) לפקודה בקשר לסעיף 38 (2), גרימת תאונת דרכים בניגוד לסעיף 21 (ב) (2) לתקנות התעבורה, תוך השארת זירת תאונה תוך הפרה של סעיף 144 (א) (1) (3) תקנות; נהיגה בכיוון ההפוך בכביש חד סטרי בניגוד לסעיף 37 לתקנות. ##הכרעת בית המשפט:## לאחר שהוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם הוא זה שנהג ברכב ולא כפר על ההגנה במהלך סיכומיה ובמהלך כל ניהול התיק של כל שאר עובדות כתב האישום, אני קובע כי המדינה הוכיחה מעבר לסביר. מפקפק בכל עובדות כתב האישום ומחליט להרשיע את הנאשם.

 

פגיעה במבנה בטון שהוצב באמצע הכביש וכתוצאה מכך נגרם אובדן מוחלט

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב מבוטח התובעת בתאונה נשוא התביעה. 1.התאונה אירעה ביום 19.08.06 בשכונת שפירא באופקים, בשעת לילה. נהג רכב התובעת טוען שרכבו פגע במבנה בטון שהוצב באמצע הכביש, וכתוצאה מכך נגרם לו אובדן מוחלט. 2. לטענת התובעת במועד התאונה בוצעו במקום התאונה, עבודות בינוי ותשתית על ידי משרד הבינוי והשיכון, ובמסגרתן נבנה במקום מבנה הבטון ממנו נפגע הרכב. לאור זאת הוגשה התביעה נגד הנתבעת 1, מדינת ישראל - משרד השיכון (להלן: "מדינת ישראל"), מי שהיתה אחראית לביצוע העבודות, ונגד הנתבעת 2, מבטחת עיריית אופקים (להלן: "העירייה"), שבתחום שיפוטה אירעה התאונה. 3. מדינת ישראל טוענת שבמועד התאונה היא לא ביצעה במקום עבודות כלשהן, והשטח נמסר על ידה לחזקת העירייה שנים מספר טרם אירעה התאונה; העירייה טוענת שבעת התאונה השטח היה עדין בחזקת המדינה שביצעה במקום עבודות בינוי. במחלוקת זו שבין הנתבעות בינן לבין עצמן, אין בידי התובעת להכריע, על כן היא הגישה תביעתה נגד שתי הנתבעות. 4. מטעם התובעת העיד רק נהג הרכב. כן הוגש, בהסכמה וללא חקירה נגדית, תצהירה של נציגת חברת הביטוח לו צורפו דו"ח שמאי ודו"ח חוקר, שהוגשו גם הם. נהג הרכב העיד שהתאונה אירעה בכניסה לשכונת שפירא באופקים. היתה זו שכונה חדשה, לא היתה בה תאורת רחוב, ובמקום בוצעו עבודות בינוי ותשתית לשם הסדרת הכבישים והתאורה (סעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית, ת/2). הוא הגיע למקום כדי לבקר את אחיו, ועוד בדרכו למקום הבחין שהכביש משובש, על כן החליט לחזור בדרך אחרת. כשיצא את הבית פנה ימינה, אך נוכח לראות שגם כביש זה משובש מאוד, ויש בו ערמות חול ועצים. הוא סטה מעט ימינה ולפתע חש במכה חזקה. התברר שהרכב פגע במבנה בטון בגובה של 20 ס"מ לערך. לדברי העד הוא לא יכול היה להבחין במבנה קודם לכן, מאחר ובמקום שררה חשכה מוחלטת והמבנה לא סומן בכל דרך (סעיף 5 לתצהיר; הודעה ת/5; עמ' 9 שורות 10 - 19 לפרוטוקול). העד הגיש תמונות שצולמו על ידי חוקר חברת הביטוח עת ביקר במקום כחודש ימים לאחר האירוע (ביום 17.09.06; ראה התאריך על גבי חשבון שכ"ט). בתמונות נראה המקום כאתר בנייה, נראים בו מבנים בלתי גמורים, ישנו שביל עפר בלתי סלול, ערימות חול וחומרי בנייה נוספים, וכן נראית קוביית בטון. לטענת נהג התובעת רכבו נפגע מאותה קוביית בטון (תמונות, ת/3). עוד טוען הנהג שהתמונות שצולמו רק כעבור זמן, אינן משקפות נאמנה את המקום כפי שהיה בעת התאונה, וכביש העפר הנראה בהן לא היה כה מוסדר וחלק, אלא היו בו סלעים, אבנים, עצים ומהמורות (עמ' 9 שורות 13 - 14; עמ' 10 שורות 3 - 4). מאחר והמחלוקת העיקרית היא בשאלה מי מהנתבעות היתה אחראית לתחזוקת מקום התאונה, יש חשיבות רבה למיקום המדוייק של התאונה. בתצהיר עדותו הראשית כתב נהג התובעת שהתאונה אירעה בכניסה לשכונת שפירא, ברחוב יואל לכיוון רחוב אשר (סעיף 4 לתצהיר). בדו"ח חוקר חברת הביטוח (צורף לתצהיר ת/1), נכתב שהתאונה אירעה בכניסה מרחוב יואל לרח' אשר אין בו סימונים ומתחבר לרחוב יהושע בן באר (עמ' 1 לדו"ח). בעדותו העיד הנהג כי הוא זוכר בדיוק את מסלול הנסיעה בו נסע, אך הוא אינו מכיר את שמות הרחובות, וגם במועד התאונה הוא לא ידע את שמותם. לאחר התאונה הוא חזר למקום בלוויית צלם של חברת הביטוח, ציין בפניו מה היה מסלול נסיעתו, ואת שמות הרחובות מסר, לפי מה שנאמר לו במקום על ידי עוברי אורח, על כן יתכן והשמות שמסר שגויים (עמ' 8 שורות 26 - 32). 5. מטעם מדינת ישראל העיד מר מיכאל רולניק, מרכז כבישים ועבודות עפר במשרד הבינוי והשיכון. בתצהיר עדותו הראשית כותב העד שבמועדים הרלוונטיים לתאונה לא בוצעו על ידי משרד הבינוי והשיכון עבודות פיתוח או תשתית ברחוב בו לטענת נהג התובעת אירעה התאונה, אף שאותה עת בוצעו על ידי המדינה עבודות ברחובות אחרים בשכונת שפירא באופקים (סעיפים 4 - 5 לתצהיר העדות הראשית, נ/3). ברחובות בהם אירעה התאונה בוצעו על ידי המדינה עבודות פיתוח ותשתית במהלך שנות ה - 90, והן חודשו והושלמו רק בשנת 2008, היינו לאחר מועד התאונה שאירעה בשנת 2006. בין שני מועדים אלו נמסר השטח לחזקת העירייה, כך שבמועד התאונה הוא היה בשליטה בלעדית של עיריית אופקים (סעיף 6 לתצהיר). העד צירף לתצהירו תעודות מסירה המתייחסות לעבודות שבוצעו במקומות שונים בשכונת שפירא. בחקירתו הנגדית אישר העד שמשרד השיכון שווק בשכונת שפירא מגרשים במסגרת תוכנית בני ביתך, והשיווק נעשה בשלבים. העד גם אישר שמשרד הבינוי ביצע במקום עבודות בנייה, פיתוח ותשתית, באמצעות קבלני משנה של המשרד, והמשרד הוא שפיקח על העבודות (עמ' 15 שורה 20 - עמ' 16 שורה 10). העד זיהה את מבנה הבטון הנראה בתמונה ת/3, אישר כי מדובר בבסיס של עמוד תאורה שעתיד לקום במקום, וכן אישר שאותו בסיס מבטון נבנה על ידי משרד הבינוי והשיכון, ושבמקום נבנו בסיסי עמודים נוספים (עמ' 17 שורות 1 - 4). על הפרוייקט הספציפי של פיתוח שכונת שפירא באופקים היה אחראי מר זיגו מרקוס, והוא גם זה שחתם על תעודות המסירה (עמ' 16 שורות 17 - 20). 6. הנתבעת 2 היא מבטחת עיריית אופקים, ומטעמה העיד מר איג'יה איזיגאייב, מנהל פרויקטים בעירייה. העד העיד שבמועד התאונה המקום היה מצוי עדין בשלבי פיתוח, ובוצעו בו עבודות ביוזמת המשרד לשיכון ובינוי, ששיווק ומכר במקום מגרשים (סעיף 5 לתצהיר העדות הראשית, נ/1). במסגרת אותן עבודות נבנו על ידי המשרד בסיסי בטון כדי שישמשו בסיס לעמודי תאורה שיוצבו במקום בעתיד (סעיף 6 לתצהיר). במועד התאונה השטח טרם נמסר לעירייה, והוא היה עדין באחזקתו ובשליטתו של משרד הבינוי והשיכון (סעיף 7 לתצהיר). העד הוסיף שאין לו ספק שהעבודות במקום בוצעו מטעם משרד הבינוי והשיכון, מאחר ואין אף גורם אחר שעבד באזור, המשרד הוא שבצע את עבודות התשתית והפיתוח, והוא שמכר את המגרשים עד לאיכלוס ולמסירת השטח לעיריית אופקים ( עמ' 11 שורה 31 - עמ' 12 שורה 6). העד לא זכר את המועד בו הועבר השטח לאחריות העירייה, אך טען שהיה זה בוודאות רק לאחר מועד התאונה (עמ' 12 שורות 5 - 6). 7. עד כאן העדויות. התובעת טוענת שעל שתי הנתבעות להוכיח שהן לא התרשלו בקיומו של המפגע, אך שתיהן נמנעו מהבאת כל ראייה לעניין זה, לפיכך על שתיהן לפצותה, בין כמי שהיה אחראי לביצוע העבודות (נתבעת 1), ובין כרשות עליה האחריות למנוע מפגעים בתחום שיפוטה (נתבעת 2). נתבעת 1, מדינת ישראל, טוענת שהתובעת כשלה בהוכחת תביעתה, ושאירוע התאונה, כמו גם מיקומה ונסיבותיה לא הוכחו. המדינה טוענת גם שלא הוכח שבמועד התאונה בוצעו על ידה עבודות תשתית במקום התאונה, וגם אילו הוכח הדבר, אין בכך כדי לפטור את עיריית אופקים מאחריות למפגעים שבתחום שיפוטה. נתבעת 2, מבטחת העירייה, טוענת גם היא שהתובעת כשלה בהוכחת תביעתה, ומכל מקום, לטענתה יש לקבוע אשם תורם ניכר לנהג התובעת. ובאשר לאחריותה למפגע, במועד התאונה, היה השטח בחזקתה הבלעדית של המדינה שביצעה במקום עבודות בינוי, ובנסיבות אלו, אין העירייה נושאת בכל אחריות שהיא. 8. אשר לאירוע התאונה. בחנתי את מכלול הראיות ושקלתי בטענות הצדדים. הגעתי למסקנה שיש לקבל את עדות נהג התובעת בכל הקשור לנסיבות התאונה. אני ערה לתהיות השונות עליהן מצביעות הנתבעות, אך לא שוכנעתי כי יש בהן כדי לערער את העדות. הנהג זכר היטב את התאונה ונסיבותיה, וגם אם שגה בפרטים שונים, אין מדובר בשגיאות היורדות לשורשם של דברים. יש לזכור שהתאונה אירעה בשעת חשיכה, והפגיעה היתה מפתיעה, ללא כל אזהרה מוקדמת. חלפו גם מספר שנים מעת התאונה עד למועד מסירת העדות, ובנסיבות אלו, אין בשכחה של פרטים אלו או אחרים, כדי לחתור תחת העדות. הנתבעות מדגישות שהנהג לא ידע לומר היכן אירעה התאונה, ושפינת הרחובות בה לטענתו אירעה התאונה כלל אינה קיימת. לשאלת מיקומה המדוייק של התאונה אדרש בהמשך, עת אדון במחלוקת בין הנתבעות בינן לבין עצמן, בשלב זה אציין כי גם אם העד שגה במיקום התאונה, אין כדי ללמד שלא אירעה תאונה. העד העיד שהוא לא ידע ואינו יודע מה שמות הרחובות באזור, ואת שמות הרחובות מסר לפי מה שמסרו לו עוברי אורח (עמ' 8 שורות 26 - 32). בנסיבות אלו, אין משמעות של ממש לטעות בשם הרחוב. טוענת המדינה שנזקי הרכב אינם מתיישבים עם נסיבות התאונה. טענה זו לא הוכחה. התובעת צירפה לתביעתה חוות דעת שמאי, הנתבעות לא ביקשו לזמנו לחקירה ולא הגישו חוות דעת נגדית. הטענה כי לא יתכן שהנזקים הנתבעים נגרמו בתאונה, מחייבת מומחיות, ואין בידי בית משפט להגיע למסקנה שכזו ללא תשתית עובדתית ראויה. זאת ועוד, כל העדים העידו שבמועדים הרלוונטיים בוצעו בשכונת שפירא באופקים עבודות פיתוח ותשתית, ונבנו בסיסים מבטון לעמודי תאורה עתידיים. נציג עיריית אופקים אף הציג מפה עליה סימן היכן נבנו בסיסי העמודים (ראה עדות עד התובעת סעיפים 4 - 5 לתצהיר ת/2; עדות נציג עיריית אופקים סעיפים 5 - 6 לתצהיר נ/1, עמ' 13 שורות 4 - 8, 21 - 22, ומפה נ/2; עדות נציג משרד הבינוי והשיכון, סעיף 5 לתצהיר, בו הודה העד בקיומן של עבודות בשכונת שפירא, אף אם טען למיקום אחר בשכונה, עמ' 15 - 16 לפרוטוקול). גם אם נהג התובעת לא ידע לומר היכן בדיוק אירעה התאונה, הוא ידע לומר כי נסע בשכונת שפירא, ונפגע מבסיס של עמוד עשוי בטון. טענתו משתלבת עם מכלול הראיות. לאור האמור אני מקבלת את גרסת התובעת לגבי נסיבות הפגיעה. 9. אשר לאחריות לתאונה. מהנסיבות עולה שהתאונה היא תוצאת מפגע חמור שנבנה בכביש. מדובר בבסיס של עמוד תיאורה שנבנה באמצע כביש. הבסיס בולט מעל פני הכביש אך במעט (תמונות ת/3), צבעו אפור, הוא אינו מסומן, אינו מגודר ואינו מוגן בכל דרך אחרת. המקום היה חשוך, וטרם הותקנה בו תאורת רחוב. לא יכול להיות ספק שמבנה שכזה מהווה מכשול חמור, ותוצאות הפגיעה בו יכולות היו להיות קשות בהרבה. לא הובאה כל ראייה כי נעשה בכלל ניסיון להזהיר את עוברי הדרך מפני המכשול שהוצב בדרכם, למרות שעל פניו, ניתן היה, ללא עלות רבה, לסמן את בסיס העמוד, לגדרו, להציב לידו פנס או לנקוט בכל אמצעי אזהרה אחר. לאור האמור, האחריות לתאונה רובצת על מי שנושא באחריות לתחזוקת המקום ועל מי שצריך היה לנקוט באמצעים למניעת קיום המפגע, או לכל הפחות, להגן ולהזהיר את עוברי הדרך מפניו. 10. אשר לטענה כי לייחס אשם תורם מכריע לנהג התובעת. מעדות נהג התובעת עולה שהוא הכיר את המקום, עם זאת, לא הובהר מתי נבנה במקום בסיס עמוד ממנו נפגע הרכב, על כן לא ניתן לקבוע כי העד נתקל בו בעבר. עם זאת, מעדות הנהג ומיתר הנסיבות עולה שהנהג לא התאים את מהירות נסיעתו לתנאי הדרך. הנהג העיד שהוא היה ער לכך שהכביש חשוך ומשובש על כן נסע נסיעה איטית. אלא שטענתו אינה מתיישבת עם כך שכתוצאה מהפגיעה נפתחו כריות האוויר, ושכתוצאה מהפגיעה, הושבת הרכב. תוצאות התאונה המעידות על עוצמה רבה של פגיעה. אין אלא להסיק שמהירות הנסיעה לא היתה איטית כנטען, בניגוד לסביר ולמצופה. לאור האמור, אני מייחסת לנהג התובעת אשם תורם, ואני אומדת שיעורו ב - 20%. 11. מכאן לשאלה מי מהנתבעות היתה אחראית לתחזוקת הכביש בעת התאונה; כל אחת מהנתבעות מטילה את האחריות לכך על האחרת. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, הגעתי למסקנה שבמועד התאונה היה השטח באחריותו של משרד השיכון והבינוי שביצע במקום עבודות תשתית ופיתוח למגרשים ששיווק במסגרת תוכנית בני ביתך. לאור האמור, האחריות למפגע רובצת על המדינה. שני נימוקים מצטברים מובילים למסקנה זו. ראשית, מכלול העדויות מוביל למסקנה שבניגוד לטענת המדינה, במועד התאונה בוצעו במקום עבודות פיתוח ותשתית על ידי משרד השיכון או מי מטעמו. מעדות נהג התובעת עולה שבמקום בוצעו עבודות בנייה, כך עולה גם מהתמונות ת/3. מעדות נציג העירייה עולה שהקבלנים היחידים שעבדו בשכונת שפירא היו קבלנים של משרד השיכון, ומכאן שאם בוצעו עבודות, הן בוצעו על ידי המדינה. זאת ועוד, נציג משרד השיכון העיד שמי שבנה את בסיס העמוד ממנו נפגע הרכב, היו קבלנים של משרד השיכון, וגם מכאן שהאחריות לבנייה חלה על המדינה. שנית, המדינה צירפה לתצהירה מסמכים שונים האמורים לטענתה לבסס גרסתה. אלא שהמסמכים שצורפו אינם מוכיחים את הנטען. קבוצת המסמכים נספח א' לתצהיר אמורה להיות אסופת מסמכים המתייחסת לעבודות שבוצעו במועד התאונה, בשנת 2006, והטענה היא כי מאותם מסמכים עולה שבוצעו עבודות ברחובות אחרים בשכונת שפירא אך לא ברחוב בו אירעה התאונה. אלא שבמסמכים עצמם, אין ציון של רחוב זה או אחר, אלא הם מתייחסים לשכונת שפירא בכללותה. אומנם צורפה גם מפה המתיימרת להצביע על הרחובות להם מתייחסים המסמכים, אלא שהמפה אינה חלק מהמסמכים שנערכו, ומי שערך את המסמכים וחתום עליהם, מר זיגו מרקוס, לא הובא לעדות. זאת ועוד, המסמך היחידי בו מפורט גם שם של רחוב, היא תעודת מסירה, המעידה על מסירת התעסוקה מהמדינה לעירייה. בתעודה זו מצויין שם האתר: "שכונת שפירא, רחוב ישוע (כך במקור - י.ר) בן באר". תעודה זו היא מחודש ספטמבר 2007, ועולה ממנה שרחוב בן באר נמסר לעירייה רק בשנת 2007, לאחר מועד התאונה. רחוב בן באר הוא הרחוב אליו מתחבר רחוב יואל בו לטענת התובע אירעה התאונה (ראה בדו"ח החקירה). מכאן שתעודת המסירה אינה תומכת בטענה שהעבודות שביצע המשרד, בוצעו ברחובות שונים לחלוטין. זאת ועוד. התעודות שצורפו יכולות רק להעיד אלו עבודות בוצעו בהתאם לאותם מסמכים. אין בהן כדי להעיד שלא קיימים מסמכים אחרים, ושלא בוצעו עבודות נוספות ברחובות אחרים. העד שהעיד מטעם המדינה, לא היה האחראי על הפרוייקט, אלא הוא היה מרכז כבישים ועבודות עפר במשרד השיכון. מי שיכול היה להעיד אלו עבודות בוצעו בשכונת שפירא באופקים במועדים הרלוונטיים הוא האחראי על הפרוייקט, מר זיגו מרקוס. עד זה לא זומן לעדות, למרות שהוא העד שחתם על תעודות המסירה שצורפו. לא ניתן כל הסבר לכך שדווקא העד הרלוונטי לא זומן להעיד, ויש לזקוף זאת לחובת המדינה. אוסיף כי נראה שטענות המדינה מבוססות על ההנחה שגרסת התובעת היא שהתאונה אירעה בצומת הרחובות יואל - מרדכי (ראה סעיף 4 לתצהיר המדינה). אלא שלא רק שנהג התובעת מדבר על רחובות אחרים (צומת הרחובות יואל - אשר), אלא שהוא העיד כי אינו יודע את שמות הרחובות בהם נסע, והשמות שמסר מבוססים על מה שאנשים במקום אמרו לו. על כן העובדה, שאינה שנוייה במחלוקת, לפיה במועד הרלוונטי בוצעו על ידי המדינה, בשכונת שפירא באופקים, עבודות תשתית ובינוי, מחזקת את המסקנה כי גם העבודות שבוצעו במקום התאונה, בוצעו על ידי המדינה או מי מטעמה. מכאן שהמדינה נושאת באחריות לקיום המפגע, ולתוצאות הנובעות מכך. 12. טוענת המדינה כי גם אם היא ביצעה במקום עבודות בינוי, אין בכך כדי לשחרר את העירייה מאחריותה לדאוג ולפקח על הכבישים שבתחום שיפוטה, ויש לקבוע שגם העירייה נושאת באחריות לאירוע התאונה. אכן כן, בהתאם לפסיקה רשות מקומית אינה יכולה להתפרק מאחריותה המוניציפאלית, וגם כאשר היא מעסיקה קבלן עצמאי שיבצע עבודות בינוי, חלה עליה החובה לטפל במפגעים ובמכשולים המצויים בדרכים שבאחריותה (ת.א. 1358/06 ליברמן נ. עיריית בית שמש; ת.א. 4066/99 אריה חברה לביטוח בע"מ נ. עירית נצרת עלית ואח'). אלא שבענייננו הגעתי למסקנה שאין לחייב את העירייה באחריות למפגע, וזאת בעיקר נוכח קו הטיעון בו נקטה המדינה. לכל אורך ההליך טענה המדינה טענה אחת ויחידה; כי במועד התאונה לא בוצעו על ידה כל עבודות באזור התאונה, כי העבודות שביצעה המדינה באותו אזור, בוצעו על ידה שנים קודם לכן, וכי השטח נמסר לאחריות העירייה זמן רב טרם התאונה (סעיפים 9, 11 לכתב ההגנה, ותצהיר עדותו הראשית של נציג המשרד, נ/3). העירייה טענה שבמועד התאונה היה המקום בשליטתו, באחזקתו ובאחריותו הבלעדית של משרד השיכון, והשטח טרם נמסר לאחריותה (סעיפים 7, 10 לכתב ההגנה, ותצהיר עדותו הראשית של נציג העירייה, נ/1). זו המחלוקת שהועמדה להכרעה. הטענה לפיה גם אם המדינה היא שביצעה בפועל את העבודות, היה על העירייה למנוע את קיום המפגע לא עלתה כלל עד לשלב הסיכומים. וכך גם התשתית העובדתית הדרושה לשם הכרעה בטענה זו, לא נתבררה כלל. כך למשל לא הובהר אם המקום בו אירעה התאונה כבר אוכלס. מהתמונות ת/3 עולה לכאורה שהשטח אינו מאוכלס, אך מאידך התובע העיד שהוא הגיע למקום כדי לבקר את אחיו ולאחר התאונה יצאו שכנים, דבר היכול להעיד על איכלוס. אלא שיתכן והאח והשכנים התגוררו בסמוך, אך לא ברחוב בו אירעה התאונה. במסקנה זו תומכת עדות הנהג לפיה הוא יצא את בית אחיו, פנה ימינה לרחוב שאת שמו אינו יודע ושם אירעה התאונה (וראה לעניין זה השרטוט בהודעה ת/5). התוצאה היא שלא הובהר אם כבר היה איכלוס במקום התאונה. כאמור, טענת המדינה לפיה גם אם היא זו שביצעה את העבודות, גם העירייה אחראית לתחזוקת האתר נטענה לראשונה בסיכומים, היא לא נתבררה, על כן אין לקבלה. 13. התוצאה היא שהמדינה לבדה נושאת באחריות לתאונה. היקף הנזק אינו שנוי במחלוקת, ומשיעור הפיצוי יש לנכות 20% בגין אשם תורם. לאור האמור אני מחייבת את נתבעת 1, לשלם לתובעת סך של 45,480 ₪ צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, הוצאות העד כפי שנפסקו ושכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ. התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית, ובהוצאותיה תישא הנתבעת 1, זאת מאחר ונוכח עמדת הנתבעת 1 נאלצה התובעת לתבוע גם את נתבעת 2. ניתן גם לראות בכך כאילו חוייבה התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת 2, והנתבעת 1 חוייבה לשפות את התובעת גם בגין הוצאות אלו. לאור האמור אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום. משפט תעבורה