1. התובע תובע הפרשי שכר חודש אוגוסט 94, בסך 1554.72 ש"ח ברוטו. מדובר בחודש האחרון של שנת הלימודים תשנ"ד. 2. אין מחלוקת לגבי גובה הסכום, מכיוון שעל פי תלוש השכר של חודש יולי 94, קיבל התובע סכום זה, המופיע בתלוש כסכום השווה לשכר של 12 שעות מעל משרה מלאה. 3. כמו כן אין מחלוקת כי התובע קיבל אישור ליציאה לחופשה ללא תשלום, לשנת הלימודים תשנ"ה. 4. יש להסביר כי התובע ביצע אצל הנתבעת שני תפקידים שונים, האחד הוא תפקיד של מורה לחינוך גופני בבית הספר והשני הוא תפקיד של סדרן עבודה בכפר החקלאי. היציאה לחופשה ללא תשלום, אושרה לגבי שני התפקידים. 5. הנתבעת טוענת כי בדין לא שילמה לתובע את הסכום אשר אותו הוא תובע, מכיוון שבניגוד למשרת מורה לחינוך גופני, אשר החופשות בה הינן חופשות של עובדי הוראה, הרי במשרת סדרן העבודה בכפר החקלאי, החופשה השנתית היא כמקובל אצל עובדים רגילים ובמקרה זה, מכיוון שהיקף המשרה הוא 0.5 משרות, החופשה השנתית היא בת שבועיים והתובע כבר ניצל אותה במשכורת חודש יולי ולכן, משלא היה מצוי בשטח הכפר בחודש אוגוסט, הרי שמבחינת משרה זו, היה כבר במעין חופשה ללא תשלום מעשית, גם אם זו לא קיבלה את האישור, שהרי האישור כאמור, תחילתו מתחילת שנת הלימודים תשנ"ה. 6. התובע הגיב בכתב תשובה לפיו גם המשרה של סדרן עבודה בכפר החקלאי, הינה צמודה מבחינת השכר והזכויות לזכויות המורים עובדי ההוראה. התובע טוען כי במשך כל 14 שנות עבודתו אצל הנתבעת, קיבל שכר מלא, עבור שתי המשרות, למרות שחופשותיו היו לפי חופשות עובדי הוראה. 7. בעדותו הוסיף התובע וטען כי משרת מורה מלאה הינה בת 24 שעות הוראה בשבוע ולכן הרישום בתלוש השכר כי מדובר ב- 12 שעות שמעל משרה מלאה, מלמד על כך שגם תפקידו כסדרן עבודה נחשב לעבודה בהוראה ולכן מחצית המשרה הזו, זכתה לביטוי מסתורי כזה. כמו כן חזר התובע על כך שזו פעם ראשונה שמורידים לו שכר בגלל חופשה כלשהי. לכן הוא חזר על טענתו כי משרת סדרן העבודה, משתייכת לדירוג עובדי ההוראה. 8. אמנם התובע לא אמר זאת במפורש, אולם ברור שכוונתו היתה שמחצית המשרה, הקרויה בפי הנתבעת "מינהלית", מצטרפת למשרתו ההוראתית, לא בגלל טיבה וטבעה, אלא עקב ההצמדה האישית ועקב העובדה שהוא הינו עובד הוראה, אשר המשרה כסדרן עבודה, נוספה לו לאחר שהתקבל לעבודה אצל הנתבעת כמורה. הטענה היא בעצם שהמשרה הזו עברה שינוי בסיווג, מכיוון שניתנה למי שסיווגו האישי שונה מסיווגה המקורי והטבעי. 9. מנהל הנתבעת השיב בעדותו כי הרישום של 12 שעות עבודה בהוראה, מעל המשרה הרגילה, הוא רק דרך לייצג את 21 שעות העבודה המינהליות בפועל, בתוך תלוש שכר של מורה, הבנוי לפי מסגרת המשרה של עובדי הוראה. להבהרה יאמר כי מדובר בשעות עבודה שבועיות. 10. נראה שנכון יהיה לקבוע שהמשרה היא משרה מינהלית ואכן רישום 12 שעות עבודה הוא התרגום לשפת התלוש של התובע, תלוש עובדי הוראה, של 21 שעות העבודה המינהליות שנדרשות ממנו לעבוד במסגרת התפקיד של סדרן עבודה. יודגש כי מסגרת זו של 21 שעות, היא פורמלית ביותר, מכיוון שלמעשה מדובר בתפקיד שאין בו כל שעות עבודה קבועות ולמעשה מה שהוטל על התובע היה בעיקר אחריות, בעוד הזמן הנדרש כדי לעמוד באחריות זו, הוא בלתי קבוע לחלוטין ומשתנה בהתאם לנסיבות. 11. למרות זאת, ברור שהנוהג בין הצדדים היה שלגבי תקופות חופשה, ביצוע התפקיד הזה, צמוד לחופשותיו של התובע כעובד הוראה. לא נסתרה טענת התובע כי תמיד קיבל את השכר עבור אותו תפקיד, גם כאשר שהה בחופשה מעבודתו כמורה. 12. התובע צירף לכתב התביעה תלוש משכורת חודש אוגוסט 93 ובו מופיע רישום של אותן 12 שעות מעל משרה מלאה וכמובן גם השכר שולם בהתאם. 13. הנתבעת ניסתה לטעון כי לפני חודש אוגוסט 94, מכיוון שמדובר בכפר נוער חקלאי, אשר התובע לא רק עובד בו אלא גם גר בו, הוא תיפקד בתפקידו כסדרן עבודה, גם בתקופות החופשות מלימודים לרבות חופשות הקיץ ולכן הוא קיבל את השכר המלא. 14. טענה זו היא בבחינת חרב פיפיות, מכיוון שבטענה זו עצמה טמונה הודאה בכך שהתובע לא קיבל, עבור המשרה של סדרן עבודה, את החופשות להן היה זכאי, אפילו לשיטתה של הנתבעת, כלומר בין 7 ל- 15 יום בשנה, על פי הוותק. 15. כך למעשה מסתבך הענין מכיוון שבנוסף לעובדה שמדובר בשתי משרות שמבחינה מינהלית הינן שונות לחלוטין ומתיחסות לאגפים שונים אצל הנתבעת ולמקצועות שונים, בנוסף גם לכך שאופייה של משרת סדרן העבודה איננו מאפשר כל תיחום בשעות עבודה מסוימות וכל נסיון לתחם את ביצוע התפקיד למסגרת זמן מוגדרת הוא פשוט מגוחך, הרי נוספה גם העובדה שהתובע גר במקום העבודה, כך שבכלל לא ניתן לבצע הפרדה בין תקופת העבודה לבין תקופה שאיננה תקופת עבודה. ניתן היה בכל עת בשעות היממה, להשיג את התובע כדי שיטפל בבעייה זו או אחרת שמתעוררת בקשר לעבודתו כמורה לחינוך גופני, כגון למשל, להודיע לו בשעה 18:00 בערב שכדור שהתלמידים שיחקו בו התפוצץ ובאותה מידה עצמה ניתן היה לדרוש ממנו, בשעה 04:00 בבוקר לדאוג למילוי מקום של מי שהיה צריך לעבוד בחליבה ובאופן פתאומי לא היה יכול לעשות זאת. לגבי התפקיד של סדרן עבודה, אכן הכוונה בהטלת האחריות על התובע היתה שיטפל בבעיות מסוג זה ביום ובלילה. לגבי התפקיד של מורה לחינוך גופני, ברור שמדובר ביחוד שקיים רק במוסדות כמו אצל הנתבעת, מכיוון שמורה לחינוך גופני בבית ספר רגיל, עוזב את בית הספר בשעת צהריים כאשר הציוד נעול וסגור ואיננו צפוי לשום הודעה מפתיעה כגון זו שהובאה כדוגמה לעיל, עד לבוקר המחרת. 16. מנהל הנתבעת העיד בעצמו, בעמוד 8 שורות 3-5, כי סדרן עבודה הוא אחראי על סידור העבודה במהלך יום העבודה ומדובר באחריות שקשה לפצל מתוכה זמני עבודה מדוייקים. 17. המצב המיוחד הזה של ערבוב תחומים מוחלט בין עבודה לבין חיים פרטיים, כאשר למעשה אין לעובד חיים פרטיים מלאים ובכל רגע הוא צפוי להדרש לטפל בנושא השייך לעבודתו וכאמור, מדובר גם לגבי המשרה של עובד הוראה, מחייב את שני הצדדים להבנה ולגמישות רבים. מדובר במערכת כוללת, שבמידה רבה דומה למערכת של חיי קיבוץ. כל נסיון לתחום תחומים ולהציב גבולות מדוייקים, נדון לכשלון והוא מנוגד לבסיס עליו מושתתים החיים בכפר הנוער. לכן, פעל התובע נכון בכך שמעולם לא דחה מעליו את מי שביקש טיפולו בענין זה או אחר הנובע מעבודתו, גם כאשר היה בחופשה מהלימודים, או בשעות שלאחר העבודה וגם הנתבעת פעלה נכון, כאשר שילמה לתובע את מלוא שכרו, גם בחופשת הקיץ, כאשר מבחינת עבודתו כמורה, היה התובע בחופשה. 18. כאמור, אם נהיה פורמליסטים, נראה בחודש אוגוסט 94, את פדיון החופשה של שלוש שנים קודמות, בהן בפועל, לא היתה לתובע כל חופשה של ממש, באשר תיפקד כרגיל, גם בחופש הגדול, בתפקידו כסדרן עבודה, תפקיד המחייב מילוי מתמיד מכיוון שמדובר במשק חקלאי, שהעבודה חייבת להתבצע בו כל תקופות השנה. 19. אולם, ראייה נכונה יותר של הדברים תהיה קבלת עמדת התובע כי בפועל, נוצר נוהג לפיו שכרו משולם בגין התפקיד של סדרן עבודה, ללא כל הפחתה עבור חופשות, במשך כל השנה באופן סדיר ועקבי ותמורת תשלום זה, הוא מבצע את התפקיד גם כן באופן קבוע כאשר שני הצדדים אינם תוחמים גבולות של ימי ושעות העסקה ותקופות עבודה או אי עבודה, אלא קיימת התיחסות כוללת גלובלית, של ביצוע תפקיד באופן קבוע ונשיאה באחריות באופן קבוע, תוך תשלום וקבלת שכר באופן קבוע. אופי הנסיבות, כפי שפורט לעיל, חייב את הגישה הגלובלית הכוללת הזאת לפיה התובע מקבל את השכר עבור התפקיד של סדרן עבודה, גם אם מדובר בחופשת הקיץ או כל חופשה אחרת מלימודים. 20. זה היה הנוהג בין הצדדים ולכן יש לקיימו ויש לכבדו, גם לגבי חודש אוגוסט 94, בו התכונן התובע לצאת לחופשה ללא תשלום. 21. ניתן בהחלט לנסח גם את הדברים כך, כי היה נהוג שחופשות התובע במשרת סדרן העבודה, צמודות לחופשותיו כמורה ועובד הוראה, כפי שהתובע מנסח אותם. תוצאת הדברים היא אחת, לא היה מקום, לאחר 14 שנות עבודה, לחרוג מהנוהג הרגיל ולפתע להפחית ממשכורת חודש אוגוסט 94, את החלק של משרת סדרן העבודה. 22. העובדה שבקיץ מסוים זה, במסגרת הכנות התובע לחופשה ללא תשלום, שהה מחוץ לכפר בקיץ, איננה משנה מהאמור לעיל. כאמור, הטעם הפורמלי קיים בכך שלמעשה מדובר בפדיון חופשה של שלוש שנים קודמות מכיוון שבשנים הקודמות, לא היה התובע בחופשה של ממש. הטעם המעשי הוא קיומו של הנוהג האמור לפיו, השכר עבור תפקיד סדרן העבודה שולם כל עוד התובע מצוי במסגרת תפקיד זה וכתשלום לתפקיד ולאו דוקא לביצוע עבודה בפועל. 23. בהמשך לכך יצויין כי הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה שאדם אחר קיבל את השכר עבור ביצוע תפקיד סדרן העבודה בחודש אוגוסט 94. 24. התובע העיד והדבר לא נסתר, כי בקיץ 94, טיפל בבעיות שהתעוררו בנושא סידור העבודה, בקשר טלפוני עם מרכז המשק והדבר הספיק, מכיוון שמרכז המשק הסתדר, באשר זאת תקופת הקיץ והפעילות הינה מופחתת. מרכז המשק לא מצא צורך לקרוא לתובע כדי שיגיע במיוחד לכפר כדי לבצע את סידור העבודה. מרכז המשק לא הובא להעיד והדברים לא נסתרו. כך יוצא שהתובע מילא את התפקיד ונשא באחריות, גם כאשר לא היה בפועל פיזית בכפר ורק מסיבה זו בלבד, כבר קיימת לו זכאות לקבל את הסכום הנתבע. זאת במיוחד על רקע העובדה שבמשך כל השנים, תיפקד כסדרן עבודה באופן רצוף, מבלי להקפיד על נטילת חופשה שנתית בשעורים הקבועים בחוק תוך דחיית כל פנייה, אפילו טלפונית, אליו באותם ימי חופשה, בטענה כי הוא בחופשה ולכן לא יענה אפילו על השאלה הפשוטה ביותר בענין סידור העבודה. 25. הנתבעת טענה כי קיים מורה נוסף המצוי במצב זה של שיבוץ גם בחצי משרה מינהלית, של ספרן. הנתבעת לא הביאה מורה זה כדי שיעיד שמשכרו שלו, הופחת אי פעם, בחודש אוגוסט או בכל מועד אחר של חופשה מלימודים, חלק השכר עבור ביצוע תפקיד הספרן, כפי שעשתה הנתבעת לתובע בחודש אוגוסט 94. אי הבאת עד פוטנציאלי זה להעיד, מלמד על כך שהתנהגות הנתבעת כלפי התובע בחודש אוגוסט 94, היתה חריגה ואילו היה מורה זה מעיד, הרי היה מעיד באופן הנוגד את גירסת הנתבעת ותואם את עמדת התובע. 26. צודק התובע בכך שתפקיד סדרן העבודה, צמוד לעבודתו כמורה, אולם יש להגביל זאת רק לגבי הנושא הנדון בתביעה זו, נושא החופשה השנתית בלבד. לגבי כל יתר זכויות העובדים, אין לקבוע מסמרות, באשר ענינים אלה לא נדונו במסגרת תביעה זו ולא הובאו ראיות לגביהם. לפיכך, מצופה שגם בעתיד, לא יופחת משכרו של התובע בגין תפקיד סדרן העבודה, כל סכום עקב חופשה מלימודים. 27. כפי שכבר הוסבר לעיל, מדובר בשתי משרות נפרדות, אך לא ניתן לבצע הפרדה זו כאשר מדובר בחופשה שנתית והפרדה כזו לא בוצעה בעבר. 28. מכיוון שלא הוכח שהנתבעת שילמה לאדם אחר שכר כלשהו עבור תפקיד סדרן העבודה בחודש אוגוסט 94, ממילא אין מקום להתיחס לטענו הנתבעת בדבר הפרדה תקציבית בין שתי המשרות וחריגה תקציבית. 29. לאחר שנים רבות בהן נהגה הנתבעת נכון, על פי צרכי החיים בכפר והנסיבות המיוחדות של כפר נוער אשר מוריו ועובדיו גם גרים בו, לא היה מקום לדרוש פתאום, לפעול "לפי הספר". לא היה זה נכון לשלוף את "הספר" בדיוק במועד בו התובע מתכונן לצאת לחופשה ללא תשלום. היה על הנתבעת לשלם לתובע את שכר חודש אוגוסט, באותו שעור עצמו בו שילמה את שכר חודש יולי. כאמור, אין דין חודש אוגוסט 94 שונה מדין חודש אוגוסט 93 והיה על הנתבעת לדעת זא, להבין זאת ולפעול בהתאם. 30. סוף דבר, דין התביעה להתקבל. 31. אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה, מכיוון שהיתה מחלוקת של ממש בין הצדדים, פרט לכך שניתן לסווג את הסכום הנתבע, כפדיון דמי חופשה. 32. לאור כל האמור לעיל, מחוייבת בזה הנתבעת לשלם לתובע את הסך ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.94 ועד מועד התשלום בפועל. 33. כמו כן, מחוייבת בזה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. 34. על פסק דין זה, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 ימים ממועד קבלתו. חופשה ללא תשלום