1. עניינה של תביעה זו בהחלטת הנתבע (להלן: המוסד) מיום 1.4.2012 שלא לאשר את תביעת התובע לתשלום דמי לידה. רקע 2. ביום 16.6.2011 נולדה, במזל טוב, בתם של התובע ושל זוגתו בניתוח קיסרי (מכתב שחרור ליולדת, צורף לסיכומי התובע). אותה עת היו התובע וזוגתו הורים גם לפעוט בן כשנה וחצי. 3. כעולה מטיעוני הנתבע, ביום 4.10.2011 הגישה זוגתו של התובע תביעה לתשלום דמי לידה בה הצהירה כי היא מוותרת על תשלום חלק מדמי הלידה המגיעים לה, וזאת בתקופה שמיום 1.7.2011 ועד ליום 21.7.2011. כלומר, במהלך ששת השבועות הסמוכים למועד הלידה. לטענת התובע הטעם לכך היה שבאותה עת החלימה זוגתו מהניתוח הקיסרי שעברה, ועל כן נזקקה לעזרתו בטיפול בילדיהם, ובפרט בפעוט בן השנה וחצי שמשקלו עלה על המשקל שהותר לה להרים לאחר הניתוח. 4. מהחומר שהונח לפנינו לא הוברר עד תום מה עלה בגורל התביעה בכללותה עם זאת הוברר שחלקה הנוגע לחופשת התובע נדחה בהחלטת המוסד מיום 1.4.2012. זאת לנוכח עמדת הרופא המוסמך ולפיה לא נמנע מזוגתו של התובע (להלן: היולדת) לטפל ביילוד, ולכן התובע לא היה זכאי לתשלום דמי לידה בתקופה המבוקשת והסמוכה ללידה (ראו: כתב ההגנה). החלטה זו היא העומדת ביסוד הליך זה. 5. במהלך ישיבתו המקדמית של בית הדין, אשר נשמעה בפני סגן הנשיאה, השופט אייל אברהמי, הסכימו הצדדים לפיצול הדיון באופן שתחילה יטענו בכתב בשאלה מקדמית שמתעוררת בהליך, והיא בלשוננו זו: מה הם העניינים הרלבנטיים להחלטת המומחה הרפואי בבואו לבחון את מסוגלות בת הזוג לטפל בילד לצורך קביעת זכאות התובע לדמי לידה. כן הוסכם שלאחר שתינתן החלטת בית הדין בשאלה המקדמית, ימונה המומחה. לא נערכה רשימת מוסכמות ופלוגתאות. משהוגשו טיעוני הצדדים הועבר התיק לטיפולינו. גדר המחלוקת 6. גדר המחלוקת הוא בשאלת הפרשנות הנכונה שיש ליתן לסעיף 6(ז1)(1)(ב) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים), שעל בסיסו משולמים לעובד דמי לידה במהלך ששת השבועות הסמוכים ללידה, ובפרט לתיבה 'ילד' המופיעה במשפט "בת הזוג אינה מסוגלת לטפל בילד". בטרם נעמוד על טענות הצדדים נפרוש את היריעה הנורמטיבית. המסגרת הנורמטיבית 7. חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים) שעליו סבה המחלוקת בין הצדדים קובע את הזכאות לחופשת לידה. בין היתר נקבעו בו חובת המעסיק שלא להעסיק את היולדת במהלך חופשת הלידה (סעיף 6(א)) ולצדה זכות היולדת לשהות בחופשת לידה בתקופה הנקובה בחוק (סעיפים 6(ב)-6(ו)) או לחלוק אותה עם בן זוגה, ובלבד שלא תעשה כן במהלך התקופה של ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה (סעיף 6(ח). ראו גם: עב"ל (ארצי) 1337/00 המוסד לביטוח לאומי - הורוביץ פד"ע ל"ז 564, 571 (2002). להלן: עניין הורוביץ). 8. ההוראה הרלוונטית לענייננו והשנויה במחלוקת בין הצדדים קבועה בסעיף 6(ז1)(1) לחוק עבודת נשים ומתייחסת לזכאות של עובד לחופשת לידה במהלך ששת השבועות שלאחר הלידה. וכך קובע סעיף 6(ז1)(1): "(1) עובד שבת זוגו ילדה, ומתקיימים לגביו כל התנאים המפורטים להלן, ייתן לו מעבידו חופשת לידה בהתאם להוראות פסקה (2): (א) הילד נמצא עמו ובהחזקתו; (ב) הילד נמצא בטיפולו הבלעדי של העובד מחמת נכות או מחלה של בת הזוג ורופא אישר בכתב כי בשל הנכות או המחלה כאמור בת הזוג אינה מסוגלת לטפל בילד". 9. סעיף 49(ה) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), מפנה לסעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים וקובע כך: "(ה) (1) עובד הזכאי לחופשת לידה לפי סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים, וכן עובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, זכאי לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל חופשת הלידה ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה: (א) הוא עובד או עובד עצמאי כאמור בסעיף 40(ב)(1), בשינויים המחויבים; (ב) שולמו בעדו דמי ביטוח משכרו כעובד או ששילם דמי ביטוח מהכנסתו כעובד עצמאי בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; לעניין סעיף קטן זה, "היום הקובע" - יום הלידה או היום שבו הפסיק לעבוד, לפי המאוחר; (ג) בת זוגו זכאית לדמי לידה לפי פרק זה, בעד אותו פרק זמן, ולא שולמו לה דמי לידה בעד פרק הזמן המלא כאמור בסעיף 50(א); (2) על אף הוראות פסקה (1), לא ישולמו דמי לידה לזכאי כאמור באותה פסקה בעד תקופות אלה: (א) תקופה שבעדה שולמו לבת זוגו דמי לידה; (ב) תקופה הפחותה מ-21 ימים רצופים; (3) דמי לידה ליום לפי סעיף קטן זה הם שכר העבודה הרגיל של הזכאי לדמי הלידה, ויחולו לעניין זה הוראות סעיפים 53, 54, 55 ו-56, בשינויים המחויבים; (4) דמי הלידה לפי סעיף קטן זה ישולמו לבת זוגו של הזכאי לדמי הלידה; (5) רופא שהסמיך לכך המוסד (בפסקה זו - רופא מוסמך) רשאי לדרוש, בכל עת, הבהרות ופרטים נוספים, לרבות רישומים רפואיים, בכל עניין הקשור באישור הרפואי שניתן לפי סעיף 6(ז1)(1)(ב) לחוק עבודת נשים, ולחוות דעתו בדבר מסוגלות בת הזוג לטפל בילדה; פקיד התביעות רשאי, בהחלטתו בתביעה לדמי לידה לפי סעיף קטן זה, להביא בחשבון את חוות דעתו של הרופא המוסמך". טענות הצדדים 10. לטענת התובע בבוא המוסד לבחון את השאלה אם "בת הזוג אינה מסוגלת לטפל בילד" כתנאי לתשלום דמי לידה לעובד, עליו לבחון את כלל נסיבותיה של בת הזוג. בענייננו, על המוסד להביא בחשבון את העובדות הבאות: במועד הלידה היו התובע וזוגתו הורים לפעוט בן כשנה וחצי ששקל כ-12-10 ק"ג והיה זקוק להשגחה ולטיפול יומיומי ובכלל זה החלפת חיתולים; עקב הניתוח הקיסרי נאסר על היולדת להרים משאות מעל 5 ק"ג וכפועל יוצא מכך הייתה מנועה מלהרים את בנה הפעוט ולטפל בו; בה בעת התובע עבד מדי יום כ-12 שעות ובדרך כלל עד השעה 20:00, באופן שמנע ממנו לסייע לאשתו בטיפול בילדיהם. נסיבות משפחתיות אלו הפכו את זוגתו של התובע למי שאינה מסוגלת לטפל בבנה הפעוט. כמו כן ולשיטת התובע את המילה "ילד" בסיפא של סעיף 6(ז1) יש לפרש כמתייחסת הן ליילוד והן לכל ילד נוסף אשר נמצא בהחזקתו ובטיפולו הבלעדי של העובד, אשר מחמת מצבה הרפואי של בת הזוג היא אינה יכולה לטפל בו. לטענת התובע פרשנותו של המוסד ולפיה הסעיף נסוב על הטיפול ביילוד בלבד מובילה לתוצאה ולפיה התובע אינו יכול לסייע לאשתו בתקופה שהיא מחלימה מהניתוח הקיסרי. כפועל יוצא מכך אף לגרימת נזק רפואי ליולדת שנאלצת לטפלת בפעוט בעצמה. מוסיף התובע וטוען כי בחינה תכליתית של ההוראה הרלוונטית לענייננו מובילה למסקנה כי היא נחקקה מתוך התחשבות ביולדת ובמשפחתה, ובמטרה לעודד עובדים להיות מעורבים בגידול ילדיהם בתקופת חייהם הראשונה, תוך מתן סיוע רגשי ופיזי לבנות זוגם. תכלית זו תומכת אף היא במסקנה שאין לנתק בין תפקיד היולדת בטיפול ברך הנולד מיתר נסיבותיה האישיות והמשפחתיות. פרשנותו הדווקנית של המוסד אינה מתיישבת עם תכלית זו. בשולי הדברים טוען התובע כי טענותיו אינן נתמכות בפסיקה רלוונטית מהטעם שהפסיקה טרם עסקה בנושא זה. ככל הנראה, לנוכח העובדה שמציאות בה עובדים חולקים חופשת לידה עם בנות זוגם אינה נפוצה עדיין. אשר על כן, משמדובר בנושא מתחום הביטחון הסוציאלי ומשעולה ספק ביחס לפרשנות הנכונה, יש להעדיף את הפרשנות המיטיבה עם המבוטח ולקבוע כי עובדת היות היולדת אם לפעוט בן שנה וחצי רלוונטית להחלטת המומחה ביחס למסוגלות היולדת לטפל בבנה. 11. המוסד מצדו מבהיר בראש סיכומיו, כי הזכאות לדמי לידה נקבעת על פי החוק בלבד, ולא על פי צורך זה או אחר. בחינת תביעתו של התובע בראי הבהרה זו מלמדת כי לא התקיימו בעניינו תנאי הזכאות לדמי לידה על פי החוק. בתוך כך טענת התובע ולפיה עובדת היות היולדת אם גם לפעוט רלוונטית לבחינת זכאותו לדמי לידה, אינה מתיישבת עם לשון החוק. ראשית ולטענת המוסד סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשיםמתייחס למקרים רפואיים מיוחדים המונעים מהאישה לטפל בילד כגון מחלה או נכות. לעניין זה, עצם הלידה כמו גם החולשה והעייפות שבעקבותיה אינן מהוות כשלעצמן סיבה לכך שהיולדת אינה מסוגלת לטפל בילד. לא זאת אף זאת. פרשנות התובע עשויה להוביל לכך כי בכל לידה ולידה יתבעו עובדים דמי לידה, במיוחד במציאות שבה, לדאבון הלב, שכרם של הגברים גבוה בהשוואה לזה של הנשים. שנית, התיבה 'ילד' שבסיפא של סעיף 6(ז1)(1)(ב) לחוק עבודת נשים מוסבת על היילוד ולא על ילדיה האחרים של היולדת. רוצה לומר כי התנאי לזכאות העובד לדמי לידה הוא שהיולדת אינה מסוגלת לטפל ביילוד מחמת מצב רפואי המונע ממנה לטפל בו בעצמה. עניין זה נלמד גם מהדברים המפורשים שנכתבו בעניין זה בדברי ההסבר להצעת חוק עבודת נשים (תיקון 37) התשס"ו-2005 ולהצעת חוק עבודת נשים (תיקון - הרחבת זכאות לחופשת לידה לבן זוג), התשע"ג-2013. בהתאם הרופא המוסמך מטעם המוסד בדק ומצא כי לא התקיים בזוגתו של התובע מצב רפואי שמנע בעדה לטפל ביילוד. שלישית, טוען המוסד כי סעיף זה נועד לאותם מקרים חריגים שבהם הילד, וליתר דיוק, היילוד, נמצא בטיפולו הבלעדי של העובד מחמת מצבה הרפואי של היולדת, כשלמעשה העובד מחליף את היולדת. לשונו של החוק מלמדת כי הוא לא נועד לחול על עניינו של התובע בו הוא ואשתו טיפלו בילדים בצוותא חדא. אשר לפרשנות התכליתית שמציע התובע טענת המוסד היא כי תכלית החוק שונה מזו שעליה הצביע התובע, והיא לאפשר טיפול ביילוד על ידי אחד מהוריו. אפשר שהמצב הרצוי הוא כי היילוד יטופל על ידי שני הוריו, אך אין לכך רמז בחקיקה, או בדברי ההסבר לה. מכל מקום העובדה שהחוק אינו מזכה את התובע בדמי לידה אינה מונעת בעדו לסייע לזוגתו בגידול הילדים ובוודאי שאין בה כדי לגרום לה לנזק רפואי. לטענת המוסד גם אם התובע סבור שהחוק אמור לשקף או לקדם שינוי בדפוסי ההתנהגות בחברה, הרי שבית הדין הארצי כבר קבע כי הדרך לעשות כן היא בשינוי חקיקה ולא באמצעות חקיקה שיפוטית. לנוכח האמור לעיל מבקש המוסד שנקבע כי המומחה צריך לבחון את מסוגלות היולדת לטפל ביילוד ולא בילדיה האחרים. דיון והכרעה 12. נקדים את המאוחר ונאמר כבר כאן כי לאחר שעיינו בכלל החומר שהונח לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי במחלוקת הפרשנית שנפלה בין התובע לבין המוסד ביחס לתיבה 'ילד' שבסעיף 6(ז1)(1) לחוק עבודת נשים, מקובלת עלינו עמדת המוסד, כפי שיפורט להלן. 13. בעניין הורוביץ קבע בית הדין הארצי, מפי כבוד השופטת בדימוס ארד (כתוארה אז) כי לחופשת הלידה תכלית כפולה: "ראשית - לאפשר לאישה העובדת מימוש זכותה כהורה ואין מימוש מובהק יותר של ההורות מטיפול האם ברך הנולד; שנית - לאפשר לתינוק לקבל לאחר היוולדו את טיפולה של האם, מתוך ראיית טובתו ולמען הבטחת תקינות התפתחותו". (עניין הורוביץ, בעמ' 571). בהמשך הדברים נקבע כי לנוכח התכליות האמורות "מסורה זכות ראשונים לחופשת לידה לאישה העובדת ואילו הסבתה של חופשת הלידה לבן הזוג הינה ברירת מחדל". דעתי היא כי הדברים זוכים למשנה תוקף בששת השבועות הראשונים לחיי היילוד וכי בתקופה זו מצטרפת תכלית נוספת לחופשת הלידה והיא השמירה על בריאות האישה שצריכה לחזור לאיתנה לאחר הלידה. מכל מקום, כעולה מההלכה הפסוקה התכלית הברורה של חופשת הלידה נוגעת ליילוד ולאמו. מצד אחד, לאפשר לאם לממש את זכותה כהורה ואף כאישה היולדת, ומצד שני לאפשר ליילוד להיות בטיפולה של האם בסמוך לאחר הלידה. מטעמים אלה, חוק עבודת נשים כופה על היולדת לשהות בחופשת לידה במהלך ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה (עניין הורוביץ, בעמ' 571), ונדגיש: על האם ולא על האב. דא עקא שקיימים מצבים שבהם נכות או מצב רפואי מונעים מהיולדת לטפל ביילוד, באופן שמסכל את קיומה של התכלית השנייה מבין השתיים. אשר על כן נחקק סעיף 6(ז1) המאפשר לעובד לצאת לחופשת לידה ולטפל ביילוד במקום בת זוגו שמנועה מלעשות כן. זו היא כאמור ברירת מחדל בלבד, מקום בו נבצר מן האם לטפל ביילוד. פרשנות זו מסתברת הן מקריאת סעיף 6(ז1) בהקשרו המלא, והיא נתמכת באמור בהצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 37), התשס"ו-2005 בה מובהר ביחס לסעיף 7(ג2)(1) כי "מוצע לאפשר לעובד כאמור להיעדר מהעבודה במצב שבו הילד שנולד נמצא בהחזקתו ובטיפולו הבלעדי מחמת מחלה או נכות של בת זוגו". אוסיף, כי בדיוני ועדת העבודה, הרווחה והבריאות לקראת אישור תיקון מספר 37 הבהיר נציג המוסד לביטוח לאומי כי: "כיום גבר רשאי להחליף את בת זוגו שילדה רק לאחר 6 שבועות. הסעיף הזה מבקש לתת מענה למצבים בהם האישה איננה מסוגלת מפאת מחלה או נכות לטפל בילד כבר מהיום הראשון. כבר אז האב נאלץ להחליף אותה ולהפסיק לעבוד. לשם כך התיקון הזה נותן פתרון לעניין הזה. בסמכות המוסד לביטוח לאומי לבחון את האישורים הרפואיים שניתנו לה על ידי רופא מוסמך" (דיון מיום 29.5.2007). הדברים מלמדים כי כוונת המחוקק הברורה הייתה למצוא פתרון לטיפול ביילוד שאמו אינה יכולה לטפל בו, ולא למצוא פתרון לבעיות נוספות בהן נתקלת משפחת היולדת בסמוך להולדת התינוק. 14. קריאת יתר סעיפי המשנה של סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשיםמלמדת שתומכים אף הם במסקנה שהכוונה בתיבה "ילד" הנה ליילוד ולא ליתר ילדי בני הזוג, כפי שמציע התובע. כך עולה מקריאת סעיף 6(ז1)(2) המחיל את הוראות סעיפים 6(ב)-6(ה) שעניינם בהארכת חופשת הלידה ובקיצורה לנוכח נסיבות כגון אשפוז של היילוד או של היולדת. בדומה, מסקנה זו עולה מסעיף 6(ז1)(3) הקובע כי "יצא עובד לחופשת לידה לפי סעיף קטן זה, אין בכך כדי לדחות, להאריך או לקצר את חופשת הלידה של בת זוגו". סעיף זה מבהיר כי יציאתו של עובד לחופשת לידה לפי סעיף 6(ז1)(1) אינה משפיעה על זכאותה של בת הזוג לחופשת לידה, וזאת בשונה מההוראה הקבועה בסעיף 6(ח)(1) המתנה את האפשרות לחלוק את חופשת הלידה, לאחר השבוע השישי מיום הלידה, בחזרת היולדת לעבודתה. הבדל זה מלמד בעליל על כך שסעיף 6(ז1) עוסק בסיטואציה ייחודית המחייבת ששני בני הזוג ישהו בחופשת לידה. סיטואציה שברור מאליו שנוגעת לחוסר היכולת של האם לטפל ביילוד. 15. לנוכח האמור דעתנו היא כי פרשנותו המוצעת של התובע לסעיף מאולצת ומוציאה את מילות החוק מהקשרן הכללי. טמונה בה אף סכנה של 'מדרון חלק' בו לעולם ימצא טעם בגינו נדרשים שני בני הזוג להימצא בחופשת לידה בששת השבועות הראשונים לחיי היילוד. נטעים כי נדמה שגם התובע וגם המוסד מסכימים כי יתכן ובמצב רצוי עסקינן אלא שתמימי דעים אנו עם המוסד כי העניין הוא לפתחו של המחוקק ולא של בית הדין. הנה כי כן ומשאין בענייננו ספק פרשני אין טעם להעדיף את פרשנותו של התובע. קביעה זו מובילה למסקנה כי על המומחה הרפואי לבחון אך ורק את מסוגלותה של היולדת לטפל ביילוד, וכפועל יוצא מכך אין רלוונטיות לעובדה שבאותה עת היולדת נדרשה לטפל גם בבנה הפעוט. 16. בשולי הדברים נוסיף כי חלק מטענות המוסד בסיכומיו חרגו מהשאלה המקדמית שהונחה לפתחנו, דוגמת העולה מהאישורים הרפואיים שהוצגו. טענות אלו מקדימות את המאוחר ועל כן לא מצאנו לנכון להתייחס אליהן במסגרת החלטה זו. 17. סוף דבר - העובדות שיונחו לפני המומחה הן העובדות הנוגעות לטיפול בתינוקת שנולדה ביום 16.6.2011 בלבד. משזו מסקנתנו ובשים לב לתשתית העובדתית ממנה עולה לכאורה, כי התובע וזוגתו טיפלו בצוותא בילדיהם וגם ביילוד, וכן בשים לב לכך שהחופשה המבוקשת החלה כ - 15 ימים לאחר הלידה והניתוח הקיסרי, מוצע לתובע לשקול האם עומד הוא על מינוי המומחה ובתוך כך על ההליך. לא למותר לציין, כי למינוי המומחה עלות משמעותית לקופה הציבורית. התובע יודיע עמדתו הסופית עד ליום 10.9.2014, בשים לב לפגרת הקיץ. ככל שעומד הוא על ההליך, יבוא בדברים ישירות עם המוסד ויגיש הצעה מוסכמת לרשימת העובדות שיועמדו בפני המומחה וכן לשאלות שישאל. כן יודיע האם הוא או המוסד סובר שיש צורך בהזמנת חומר רפואי נוסף שיעמוד לפני המומחה. 18. לעיון - 11.9.2014, עם זאת מומלץ כי הודעת התובע תוגש עוד קודם.לידהנכותחופשת לידה