1. בפני בקשה לפסילת חוות דעת שנערכה ע"י מר ב. מוגילבקין, שמאי ובוחן מוסמך. בחוות דעת זו, אשר הוגשה ע"י המשיבה, התבקש מר מוגילבקין לחוות דעתו בקשר לאפשרות ולסבירות אירוע התאונה מיום 31.1.98 לה טוען התובע. המבקש הוא התובע בתיק העקרי (ת.א. 19998/98), אשר עילת התביעה בו הינה תאונה במסגרת במסגרת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). המבקש טען בכתב התביעה כי ביום 31.1.98 או בסמוך לכך, במהלך נסיעה על אופנוע, עצר לצורך הורדת נוסע שהסיע על גבי האופנוע. במהלך העצירת האופנוע ובעודו אוחז בו, התכופף התובע, בדק את השמן, ומשהתרומם חש כאב בברך ימין. (להלן: "התאונה"). עפ"י הסכמת הצדדים, בהחלטה מיום 29.6.99 מונה ד"ר צינמן כמומחה רפואי בתחום האורטופדי. טענות המבקש: 2. לטענת המבקש עסקינן בתביעה לפי חוק הפלת"ד, והשאלה היחידה הדרושה הכרעה היא האם האירוע עונה להגדרת תאונת דרכים כמשמעותה בחוק. כל שאלה אחרת מהווה הרחבת חזית. לטענתו, מטרתה של חוות הדעת הנ"ל הינה שלילת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונה מיום 31.1.98 לבין פגיעתו של המבקש. אך בשאלה זו, שהינה עניין שברפואה, דן המומחה הרפואי שמינה ביהמ"ש, ד"ר צינמן. על כן אין בידי המשיבה לערער את חוות דעתו של ד"ר צינמן על ידי הגשת חוות דעת מטעם שמאי או בוחן כשלהו. על פי חוק הפלת"ד הדרך היחידה הפתוחה בפני הנתבעת לשלילת קשר סיבתי זה הינה באמצעות חקירת המומחה הרפואי בביהמ"ש. עוד טוען המבקש כי אין זה מסמכותו של בוחן תנועה לקבוע את האפשרות או הסבירות בדבר נסיבות התאונה אלא הכרעה זו נתונה לסמכותו הבלעדית של ביהמ"ש. כן אין כל רלבנטיות לטענת המומחה, מר מוגילבקין, כי הוא מעולם לא נתקל במקרה של קריעת מניסקוס כתוצאה מכפיפה - גהירה בעת בדיקת שמן, מה גם שבדיקת שמן במהלך נסיעה אינו סביר ואיננו מקובל. המבקש טוען כי נפגעי תאונות דרכים אינה עוברים בדיקה רפואית אצל מכונאי ויתרה מכך הטענה, אותה מכחיש המבקש, לפיה לא בודקים שמן אופנוע במהלך נסיעה אינה שוללת את האפשרות שדבר זה נעשה ע"י התובע. לטענת המבקש, הדיון בחוות הדעת בשאלה כיצד ומתי בודקים בדרך כלל שמן אינה עומדת כלל על הפרק. כאמור עסקינן בתביעה שהוגשה לפי הפלת"ד ולא לפי פקודת הנזיקין, לכן אין כל רלבנטיות לשאלה האם פעל התובע כשורה כאשר בדק את גובה השמן. עוד טוען המבקש כי הנוהלים בבדיקת השמן, כפי שנטען בחוו"ד נשוא בקשה זו, מבלי להודות בנכונותם, אינם רלבנטים כלפי התובע. נהלים אלו יכולים להיות רלבנטים לגבי מכונאי רכב אשר נפגע בעת שבדק גובה שמן במהלך עבודתו, בניגוד להוראות שקיבל, ואשר מגיש תביעה כנגד מעבידו. לא כך בעניין התובע, שאינו מכונאי רכב, ואין לצפות ממנו שידע מתי נהוג לבדוק שמן. זאת ועוד טוען המבקש כי אין כל סבירות בטענת מר מוגילבקין לפיה אין בודקים שמן במהלך נסיעה. בדיקת שמן נעשת בדרך כלל בתחנת דלק, שההגעה אליה נעשת במהלך נסיעה, כאשר המנוע חם, ואין לצפות מאף איש מן הישוב אם טענת המומחה נכונה, דבר המוכחש, כי ידע כי בדיקת שמן לא מתבצעת במהלך הנסיעה. לסיכום, טוען המבקש כי ככל שחוות הדעת מתייחסת לקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הפגיעה הרי שמדובר בעדות סברה שאין למר מוגילבקין כל מומחיות בה. זאת ועוד, ככל שחוות הדעת מתייחסת לשאלת בדיקת שמן הרי שאין לשאלה זו ולמסקנותיו של מר מוגילבקין כל חשיבות ולרלבנטיות למקרה דנן. עוד יצויין כי מר מוגילבקין הסתמך לצורך כתיבת חוות דעתו על עובדות שלא הוכחו ע"י הנתבעת. על כן מתבקש ביהמ"ש לפסול חוות דעת זו. טענות המשיבה: 3. לטענת המשיבה דין הבקשה להדחות. לטענתה מדובר בבקשת סרק שאין לה על מה לסמוך וכל מטרתה להכשיל בירור עובדות ונסיבות המקרה. לטענתה מעיון בבקשה קשה להבין מהם נימוקי הפסילה. האם טוען המבקש כנגד עצם הגשת חוות הדעת ואם כן על בסיס מה או שמא בשל העובדה כי מסקנות המומחה אינן מקובלות עליו הוגשה הבקשה. לטענת המשיבה בתיק קיימת מחלוקת לעניין החבות ולעניין הנזק. במישור החבות כופרים הנתבעים בכך שהתובע נפגע בתאונת דרכים לרבות עצם אירוע התאונה, סבירותה, ושאלת הקשר הסיבתי שבין האירוע הנטען והמוכחש לבין נכותו כפי שנקבעה ע"י מומחה ביהמ"ש. המשיבה טוענת כי שמורה לה הזכות להוכיח בכל דרך הקבועה בתקנות את טענתה כי נסיבות פגיעתו של התובע, כפי שנטען על ידו, אינן סבירות ו/או אינן אפשריות ו/או אינן נכונות. לצורך כך הגישה המשיבה את חוות דעתו המקצועית של מר מוגילבקין, ויודגש כי מר מוגילבקין אינו מתייחס לעצם הנכות הרפואית ואינו מתיימר ליתן חוות דעת של מומחה רפואי. לטענת המשיבה ע"פ דין עומדת לה הזכות להגיש חו"ד מומחה מקצועי ובלבד שאינה חו"ד מומחה רפואי. התקנות החלות לעניין זה הינן תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"). המשיבה טוענת כי פעלה לפי תקנה 129 לתקסד"א, שעניינה הגשת חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין שאינו בעניין שברפואה, וכן לפי תקנה 2 לתקנות סדר דין (עדות מומחים) תשט"ו- 1954 הקובעת כי חוות דעת במשפט אזרחי תוגש לא יאוחר מ- 20 יום מהיום שנקבע לשמיעת ראיות. מכך עולה שהנתבעת פעלה כדין. עוד טוענת המשיבה כי המבקש תוקף בבקשת הפסילה את תוכנה של חוות הדעת, בין היתר לעניין אופן בדיקת השמן, מקצועיות המומחה, סבירות טענותיו וכו'. אולם לטענתה טענות אלה מקומן לאחר חקירת מומחה, והן אינן יכולות להוות עילה לפסילת חו"ד אלא לחקירה נגדית בלבד. דיון ומסקנות: 4. שקלתי את טענות הצדדים וכן עיינתי בסיכומיהם ובחוו"ד נשוא המחלוקת והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, דהיינו כי כל אותם חלקים בחוו"ד המתייחסים ל"תוצאות" התאונה ו"הקשר הסיבתי" בין הנכות שנקבעה לבין התאונה, הכלולים בחוו"ד לא יובאו כראיה בתיק זה. להלן אנמק מסקנתי זו. אין חולק כי כל נושא שברפואה ודרך הוכחתו כככל שמדובר בתאונה עפ"י חוק הפלת"ד יובאו באמצעות מומחה שימונה ע"י ביהמ"ש. הדברים מוסדרים בחוק הפלת"ד בסעיף 6א' ו- 6ב' לחוק וזהו לשונם: "6א. מומחה רפואי (א) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, הוראות בדבר מינוי מומחה אשר יחווה דעתו בענין הנכות הרפואית של נפגע, או בכל נושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו של הנפגע, ובדבר סמכויותיו וחובותיו של המומחה. (ב) מונה מומחה כאמור בסעיף קטן (א), יחולו הוראות אלה: (1) בעלי דין יהיו רשאים להזמין את המומחה לבית-המשפט לחקירה, אולם לא יהיו רשאים להביא עדות נוספת של מומחה לענין הנדון אלא ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו; (2) כל צד יהיה רשאי להפנות אל המומחה, בכתב, שאלות הבהרה לחוות הדעת שנתן; (3) בית המשפט יקבע את שכרו של המומחה, והוא ישולם בידי בעלי הדין או אחד מהם, כפי שיורה בית המשפט. 6ב. קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". 5. כידוע, המחוקק ביקש לייעל, לפשט ולקצר את הדיון בתביעות עפ"י חוק הפלת"ד ולהשגת מטרה זו ביקש להתוות בחוק דרכים קבועות וברורות המהוות בסיס לקביעת הפיצוי המתאים לנפגע, ומניעת דיונים ארוכים ומפרכים בשאלת גובה הפיצוי ודרך חישובו. לתכלית זו נחקקו סעיפים 6א' ו- 6ב' המסדירים את הוכחת הנושאים שברפואה. (ראה ע"א 516/86, ר"ע 309/86 "אררט" חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ש' אזולאי ואח', מ(4) 690). בהעדר קביעת נכות על פי דין, המסלול האחד העומד לרשותם של הצדדים, לעניין הוכחת הפגיעה הרפואית הוא המסלול הקבוע בסעיף 6א' לחוק הפלת"ד ולתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986 אשר הותקנו על פיו. המסלול הקבוע בסעיף 6א' משמש כמסלול מרכזי לקביעת כל עניין שברפואה במסגרת תובענות המתבררות לפי חוק הפלת"ד. על פי מסלול זה בעלי הדין אינם מעידים מומחים רפואיים מטעמם, ודיון בשאלת הנכות הרפואית העומדת ביסוד הוכחת שיעור הנזק בתביעת הנפגע עצמו, מתקיים, מלכתחילה, על ידי מינוי של מומחה מטעם ביהמ"ש. כך פעל ביהמ"ש בתיק העיקרי נשוא בקשה זו, כאשר מינה את ד"ר צינמן כמומחה רפואי וזאת לפי סעיף 6א' לחוק הפלת"ד. לפיכך אין הצדדים יכולים להגיש חוות דעת נוספת בנוגע לשאלת הנכות הרפואית, וכל נושא רפואי אחר שאינו נכות לרבות דרכי שיקומו, אלא ברשות ביהמ"ש מטעמים מיוחדים שירשמו (ראה החלק השני של סעיף 6א(1) לחוק הפלת"ד) והדברים ברורים. 6. על רקע האמור יש לבחון את חוו"ד של מר מוגילבקין נשוא הבקשה שבפני. טענתה העיקרית של המשיבה היא שחוות הדעת אינה דנה בנושא רפואי, ולכן הגשתה לפי תקנה 129 לתקסד"א ותקנה 2 לתקנות סדר דין (עדות מומחים) תשט"ו-1954 היתה כדין. דא עקא, מעיון בחוות הדעת נשוא המחלוקת, עולה כי חוות הדעת נוגעת בשלושה נושאים שונים ואלו הם: האחד דן בשאלה כיצד ואיך יש לבצע בדיקת שמן באופנוע, הנושא השני דן בנכונות, התכנות, גירסתו העובדתית של התובע לעניין נסיבות האירוע, והשלישי דן בשאלת הקשר הסיבתי. להלן אבחן בנפרד האם היתה רשאית המשיבה להגיש חוות דעת לגבי כל אחד משלושת הנושאים. בדיקת שמן: 7. בחוות דעתו מסביר מר מוגילבקין כיצד ראוי נכון וכדאי לבדוק שמן באופנוע מהסוג שהיה ברשות התובע בעת התאונה. כך למשל כותב המומחה בחוות דעתו: "הפעולה של בדיקת שמן מנוע במהלך נסיעה, סתם כך פתאם, לא רק שאיננה מקובלת, אלא שאין בה כדי לקבל תמונה נכונה על מצב השמן שאחרי הנעת המנוע, נמצא בחלקי המנוע השונים" (סעיף 3 בפרק ב. לחוות הדעת). "...מה גם שכאמור בדיקת שמן במהלך נסיעה איננו סביר ואיננו מקובל" (פרק ג' עמ' 4 לחוות הדעת שורה אחרונה). קביעותיו אלו של המומחה מר מוגילבקין אינן באות בגדרו של "נושא רפואי", ולכן עמדה למשיבה הזכות להגיש חוות דעת בנושא זה. לגבי משקלם של הדברים אתן דעתי בפסה"ד אם כי כבר עתה ניתן לציין כי חוק הפלת"ד זנח את עקרון האשם, וקבע כי האחריות ע"פ חוק הפלת"ד הינה אחריות מוחלטת. על כן אין נפקא מינה (אם הדברים הנ"ל מכוונים לצורך זה), אם היה אשם או אשם תורם מצד התובע בבודקו את השמן באופנוע באופן שהוא טוען כי בדק. תקיפה עובדתית בנוגע לנסיבות להיתכנות אירוע התאונה: 8. התובע טען בכתב תביעתו כי ביום 31.1.98 במהלך נסיעה על אופנוע עצר להורדת נוסע אותו הסיע על גבי האופנוע. במהלך העצירה בעודו אוחז בו התכופף, בדק את השמן ומשהתרומם חש כאב בברך ימין. הנתבעת מצידה בסעיף 6 לכתב הגנתה הכחישה את התיאור האמור שניתן ע"י התובע, וטענה כי היא מכחישה את עצם האירוע הנטען לרבות את תאור נסיבותיו. כאשר נושא החבות שנוי במחלוקת אין מניעה מצד הנתבעת להביא ראיות לעניין זה ובכלל זה להעזר בחוות דעת מומחה להוכחת נסיבות. בת"א (שלום - בית שאן) 336/93, המ' 176/94 כפיר כהן נ' אני דהן ואח' צלטנר עמ' 2364, נידונה בין היתר בקשה שהוגשה ע"י ב"כ הנתבעים להמצאת חוות דעת הנוגעת למחלוקת העובדתית שבין הצדדים. לעניין זה אמר ביהמ"ש בענין כפיר כהן הנ"ל: "השאלה העיקרית אשר נותרה לפתחי הינה האם כטענת בא כוח התובע שעה שמדובר בהגשת תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "החוק") לא ניתן להגיש כלל, מעיקרו של דבר, חוות דעת. א. שעה שמדובר במחלוקת לעניין האחריות עצם העובדה שהתובע בחר להגיש את תביעתו על פי החוק עדיין אינה מלמדת כי אכן מצויים אנו בתחומי חוק זה והגבלותיו... ועד להכרעת בית המשפט. ב. הצדק היה עם בא כוח התובע במידה ולא היתה מחלוקת מעיקרה באשר לעובדות התרחשות התאונה הנטענת ונסיבותיה, ובמידה וחוות הדעת היתה באשר לקביעת דרגת נכות או תיפקוד התובע, או לעניין אחר שברפואה. מדוע יש להגביל נתבע בכלים העומדים לרשותו, לעצם התרחשות אירוע ועובדותיו השנויים במחלוקת, רק בשל העובדה שתובע לטעמו ולגירסתו הגיש תביעה על פי חוק זה או אחר ובמקרה זה חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים? ג. כמבואר, לא מדובר בחוות דעת לעניין קביעת דרגת נכות או תיפקודו של התובע אלא חוות דעת הנוגעת לגירסת הנתבעת באשר לעצם התרחשות האירוע, המצויה במחלוקת. ד. התקנות מלמדות כי חוות דעת יש להגיש בדרך הקבועה בהן לרבות הבקשה ועד קביעת בית המשפט את המומחה (אם בכלל) וההליכים הנדרשים לאחר מכן. אלא שכאן, אין לנו עניין בטריטוריה של מינוי מומחה לפי התקנות שאם כך היה, הצדק עם בא כוח התובע. כאן חוות הדעת אינה לעניין מצבו של הנפגע (השווה הבאת עדות נוספת של מומחה ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שירשמו אשר גם שם מתייחסים הם דווקא למצבו של הנפגע- "לעניין הנדון"- סעיף 6(ב)(1) לחוק). אין זה המצב בסוגיה שבפני, חוות דעת נשוא הבקשה אינה בתחום התקנות... ובלשון ברורה, אין בעלי הדין רשאים לצרף חוות דעת רפואיות מטעמם שעה שמדובר בתביעה על פי חוק ושעה שחל סעיף 6(א) לחוק לא יחול פרק י"א לתקנות סדר הדין האזרחי על תביעות לפי החוק. 'התקנות באות לענות על הצורך בהוכחת כל עניין שברפואה ולא רק להוכחת דרגת נכות רפואית. הדבר עולה ברורות מתקנה 2 לתקנות. לפיכך, להוכחת כל עניין או נושא רפואי, לרבות הוכחת הגבלה מבחינה רפואית שיש לה השפעה על כושר תיפקודו של התובע, על התובע לבקש מינוי מומחה רפואי על פי התקנות ואין עומדת לו הזכות להוכיח זאת על ידי עדויות מומחים מטעמו' השופט אור שם בעמ' 205 לפסק. בענייננו, זה העיקר, אין קביעה כי מדובר אכן ב"תאונת דרכים" ובנוסף ומבלי להתעלם מהעובדה שמדובר בדעה שמחווה רופא, אורטופד, אין מדובר בחוות דעת רפואית לא לעניין קביעת דרגת נכות, לא לענין תיפקוד ולא לענין שיקום וכל כיוצא בזה אלא לעובדות עצם האירוע השנוי במחלוקת, ואין עסקינן "בעניין או נושא רפואי", לשון השופט אור ברע"א 504/90 הנ"ל. כעולה ממכלול המבואר, אני מתיר את הגשת חוות הדעת אשר עניינה נוגע לעצם עובדות התרחשות האירוע השנוי במחלוקת...". ומן הכלל אל הפרט; המשיבה כפרה בחבותה בנוגע לנסיבות אירוע התאונה ועל כן אין לחסום דרכה להביא ראיות בנוגע לתקיפת הנסיבות הנטענות ע"י התובע כנסיבות אירוע התאונה. לצורך זה למשיבה הזכות להגיש ולהסתמך על חוות דעת מומחה. הגשת חוות הדעת הדנה בשאלת התכנות התאונה בנסיבות כפי שטוען להם התובע, אם יוכחו אינה נופלת בגדרי נושא רפואי או עניין רפואי הדורש מינוי רפואי ע"י ביהמ"ש ולפיכך אתיר הגשתה בחלק זה שלה. הקשר הסיבתי: 9. לא כן הדבר בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי בין הארוע הנטען, אם יוכח, לבין הנכות הרפואית שנקבעה ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש. ע"פ סעיף 6א לחוק הפלת"ד מומחה רפואי יחווה דעתו בענין הנכות הרפואית של נפגע, או בכל נושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו של הנפגע. חוות דעת הקובעת נכות רפואית כוללת בחובה דיון בשאלת הקשר הסיבתי המשפטי. יתרה מכך, במקרה הנדון היה ברור לצדדים כי המומחה הרפואי שימנה ביהמ"ש ע"פ בקשתם ידון בשאלת הקשר הסבתי, וזאת לאור דבריה של ב"כ הנתבעת בביהמ"ש: ".. אני מוכנה כרגע שימונה מומחה ואנו הסכמנו על ד"ר צינמן שיתייחס לשאלת הקשר הסיבתי..." (פרטיכל 29.6.00 שורות 4-3). מכאן שהמומחה, ד"ר צינמן, אשר קבע בחוות דעתו את נכותו של התובע דן בסוגית הקשר הסיבתי, והכריע בה, ואין להתיר הגשת חוו"ד נפרדת ע"י מי מבעלי הדין בנושא זה. לפיכך, כל אותם חלקים בחוות דעת של מר מוגילבקין המתייחסים לשאלת קשר הסיבתי כמו למשל: "תנועה בלתי נכונה עם הברך יכולה לקרות מובן לקרות בהרבה מקרים ומצבים, אולם אין זה נכון לייחס אותה או את תוצאותיה לאופנוע, אפילו היו הנסיבות כפי שהתובע טוען להן" (עמ' 4 לחוות הדעת, סעיף 2 לפרק ג'), לפיה "לדעתו" של נותן חוו"ד, גם אם ונאמץ את גרסת התובע לא תתכן פגיעה כזו לה הוא טוען, אינה יכולה לעמוד. יצויין כי ראיה בנושא רפואי שביהמ"ש לא יתיר הבאתה, שלא באמצעות מומחה הממונה מטעם ביה"ש אינה רק ראיה בעניין שרופא מעיד עליה. המבחן אינו נעוץ בזהותו של העד/המומחה המתבקש ליתן חוות דעת, כי אם בתוכן חוות הדעת או בתוכן העדות. לפיכך, עדותו של מי שאין מומחיותו בתחום הרפואה דווקא, אך הוא בוחר לחוות דעתו בנושא רפואי, הינה פסולה. השווה לת"א (ב"ש) 588/89, המ' 770/92 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב סרוסי (טרם פורסם. צלטנר עמ' 717(י(25(א)) שם נאמר: "החוק, התקנות והפסיקה בעניין זה ברורים היטב. סעיף 6א לחוק הפיצויים והתקנות שבאו בעקבותיו נועדו להסדיר את דרך הוכחתם של העניינים שברפואה אשר נידונים בתביעות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז- 1986 (להלן: תקנות המומחים), מורות כי על הנפגע, הטוען בתביעתו לעניין הנכות הרפואית, או לעניין כל נושא רפואי שאינו נכות, לרבות דרכי שיקומו, לפנות אל בית המשפט ולבקש מינוי מומחה רפואי. ראיה "בנושא רפואי" אינה רק ראיה בעניין שרופא מעיד עליו. המבחן אינו נעוץ בזהותו של העד המתבקש ליתן חוות- דעת, כי אם בתוכן חוות הדעת או בתוכן העדות (ת.א. 440/88, "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' דוד מסיקה, צלטנר 693(כ"ז) 9). לפיכך, עדותו של מי שאין מומחיותו בתחום הרפואה דווקא, אך הוא בוחר לחוות דעתו בנושא רפואי, אף זו באה בגדר הוראת תקנה 2 לתקנות המומחים. חוות הדעת של המומחה מר שנהר, היום, מתייחסת להשפעות התיפקודיות של המגבלות הרפואיות שהתובע סובל מהן. יצירת הקשר בין הממצאים הרפואיים לבין המסקנות התפקודיות מביאה את החלק הזה של חוות הדעת בגדר אותם עניינים, אשר לצורך הוכחתם חייב הנפגע לבקש מינוי מומחה מטעם בית המשפט. אשר לחלק האחר בחוות הדעת- החלק הכללי- אין הוא בא בגדר הנושאים אשר הוראת תקנה 2 האמורה לא חלה עליהם. התובע רשאי להביא מטעמו ראיות בדבר המצב בשוק העבודה או על הנדרש בעבודה מסוימת (רע"א 504/90 אן בר-זאב ואח' נ' מוחמד ואח' פ"ד מ"ד(2) 200, 205 כב' השופט ת.אור) לפיכך אין מניעה לקבל את חוות הדעת שהתובע מבקש להגיש, כראיה, ככל שהיא נוגעת לקביעות הכלליות שבה...". 10. אשר על כן הבקשה מתקבלת באופן חלקי ולפיה יוכל המומחה להעיד עפ"י חוות דעתו ככל שהדבר נוגע לנסיבות אירוע התאונה לרבות הדרך לבדיקת שמן אולם הוא לא יוכל להעיד בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי כאמור לעיל, וביהמ"ש יתעלם מכל האמור בענין זה בחווה"ד. בנסיבות אינני עושה צו להוצאות. פסילת חוות דעתפסילת מומחהשמאותחוות דעת