הנשיא (גולדברג): 1. ערעור זה, כל כולו, נסוב על זכאות המערער לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים. 2. העובדות, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי בתל-אביב הן: א. התובע [המערער] שימש כמנכ"ל הנתבעת משנת 1967 ועד לפיטוריו ביום 6.10.1988. ביום 6.10.1988 נמסר לתובע מכתב פיטורים לפיו יסיים את עבודתו ב-31.12.1988... בסיפא למכתב הפיטורים נאמר כי התובע יקבל את המגיע לו בגין סיום עבודתו על פי פוליסת הביטוח. ב. על שם התובע התנהלה פוליסת ביטוח מנהלים בחברת הפניקס. בפוליסה הופקד סכום שעלה על סכום פיצויי הפיטורים הסטטוטוריים שהגיעו לתובע. לפוליסה צורף נספח העברת בעלות אוטומטית לפיו זכאי היה התובע לדרוש מחברת הביטוח, בכל מקרה של סיום עבודתו, להעביר את הפוליסה על שמו או לשלם לו את ערך הפדיון שלה וזאת ללא צורך בהסכמת המעביד. ג. כדי לשחרר לתובע את כספי פיצויי הפיטורים שנצברו בפוליסה דרשה חברת הביטוח כי הנתבעת תמציא לה טופס 161. ביום 2.1.1989 הוכן הטופס אך משבא התובע לקחתו התברר כי הטופס שגוי. התובע פנה לנתבעת וביקש טופס מתוקן. הטופס המתוקן הגיע לידיו רק ביום 6.3.1989. העיכוב במסירת טופס 161 לתובע נבע מכך שמנכ"ל הנתבעת עיכב את חתימתו על הטופס ... הנתונים בטופס 161 המתוקן היו שגויים וביום 30.3.1989 המציאה הנתבעת לחברת הביטוח טופס מתוקן נוסף. ביום 2.4.1989 שילמה חברת הביטוח לתובע את פיצויי הפיטורים. (אין מחלוקת כי התובע משך מהפוליסה רק חלק קטן מהסכום שהיה בה). ד. הנתבעת היתה מעוניינת לעכב את תשלום הפיצויים לתובע מאחר והיו חשדות לאי סדרים (חשדות שלא העלו דבר) ומנכ"ל הנתבעת ניסה לברר האם יש דרך חוקית לעכב את תשלום הפיצויים. חברת הביטוח וסוכן הביטוח הודיעו למנכ"ל הנתבעת כי אין כל דרך חוקית לעכב את תשלום הפיצויים ללא צו של בית משפט. ה. חברת הביטוח הודיעה לתובע ולנתבעת כי אל ניתן יהיה לשלם את הפיצויים ללא קבלת טופס 161... ו. על פי הנוהל המקובל בחברות הביטוח קיימת אפשרות לשלם לעובד פיצויי פיטורים גם ללא טופס 161: במקרה כזה יש לפנות לנציבות מס הכנסה ולאחר קבלת קישורם לגבי הסכום הפטור ממס ניתן להעביר את הבעלות בפוליסה או את כספי פיצויי הפיטורים לעובד ..." 3. השאלות שבמחלוקת בפני בית הדין האזורי, ובפנינו, הן: א. האם "ביטוח מנהלים", לגביו לא ניתן צו של שר העבודה והרווחה מכח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, הוא "קופת גמל" לענין סע' 20 (ה) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958; ב. האם חייב מעביד למסור לחברת הביטוח, מקום בו קיים "ביטוח מנהלים", טופס 161 של מס ההכנסה, כתנאי מוקדם לשחרור כספי הפוליסה לעובד; ג. האם העיכוב במסירת טופס 161 האמור בעניין שלפנינו, נעשה בזדון; ד. האם לאור כל הנ"ל יש מקום לשחרר את המשיבה מתשלום פיצויי ההלנה. נדון בטענות אלה כסדרן. 4. האם "ביטוח המנהלים", אליו הופרשו כספי המעביד (בין היתר), להבטחת פיצויי הפיטורים של העובד, מבלי שניתן לגביו צו של שר העבודה והרווחה, מכח סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, יש לראותו כ"קופת גמל" לענין סעיף 20 (ה) לחוק הגנת השכר. א. וזה לשונם של הסעיפים הצריכים לעניננו בחוקים השונים: (1) הגדרת המונח "קופת גמל" בסעיף 1 לחוק הגנת השכר: "קופת גמל" - קופת חולים, קופת תגמולים, קרן פנסיה או ביטוח או קרן או קופה כיוצא באלה שהעובד חבר בה, או קופת גמל כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה שהמעביד והעובד או המעביד בלבד חייבים לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה או מכוח חוזה עבודה או הסכם אחר בין העובד והמעביד שניתנה להם הסכמת קופת הגמל, וכן קופת גמל כאמור שמטרתה ביטוח העובד ושאיריו שהעובד בלבד חייב לשלם לה מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה או תאגיד ששר העבודה אישר תשלום לו לענין סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963; (2) סעיף 20 (ה) לחוק הגנת השכר: "מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלום ששילם לה המעביד, לא יהיה זכאי לפיצוי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על פי זכותו האמורה, אם המעביד הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15 יום מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם; הוראת סעיף קטן זה אינה באה לגרוע מהוראות סעיפים 14 ו-20 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963". (3) סע' 14 לחוק פיצויי פיטורים: "תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה, לא יבוא במקום פיצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר בצו על ידי שר העבודה והרווחה ובמידה שאושר". ב. די בהגדרת "קופת גמל" שבסעיף 1 לחוק הגנת השכר, כדי להגיע למסקנה כי "ביטוח המנהלים" נופל לגדר המונח "קופת גמל" בסעיף 20 (ה) לאותו חוק, וזאת משום ש"ביטוח המנהלים" הוא "קופת גמל" לענין סעיף 47 לפקודת מס הכנסה (ראה גם פרק שביעי לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964). משכך הדבר - הדיבור "קופת גמל", כל אימת שהוא מאוזכר בחוק הגנת השכר, כולל כל "ביטוח מנהלים". ג. ההפניה, בסופו של סעיף 20 (ה) לחוק הגנת השכר, ככל שהיא מתיחסת לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, באה להבטיח כי שעה שכספי קופת גמל - שעליה לא הוסכם בהסכם קיבוצי או בצו של שר העבודה והרווחה כי היא באה במקום פיצויי פיטורים - הם פחותים מסכום הפיצויים הסטטוטורי, לא יהיה בהפנית ההוראה לקופה, מכח סעיף 20 (ה) לחוק הגנת השכר, שחרור המעביד מחובת השלמת פיצויי הפיטורים. פיצויי פיטורים שהופקדו בקופת גמל, שעה שלא התמלאו התנאים שבסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, באם על חשבון פיצויי פיטורים (ראה, למשל דב"ע לט/36, 31 - 3 [1], בע' 383; דב"ע נב/147 - 3 [2], בע' 121). ד. בהליך זה שלפנינו לא היה חולק כי סכום ההפקדה לפיצויי פיטורים עלה על סכום פיצויי הפיטורים הסטטורים, כך שהוראה לקופת הגמל, אם ניתנה במועד, משחרר את המעביד כליל מתשלום השלמה של פיצויי פיטורים ותשלום פיצויי הלנה. כפי שיובהר להלן, מותנה שחרור זה מפיצויי הלנה אף במילוי חובות נוספות על ידי המעביד. 5. חובת המעביד להמציא לחברת הביטוח את טופס 161. א. תקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ותשלום מס מעסיקים), התש"ם-1980, שהיו בתוקף בתקופה הרלוונטית, מחייבות, מעביד (ולענין זה "מעביד" כולל "קופת גמל" המשלמת פיצויי פיטורים), להגיש למס הכנסה טופס " הודעת מעביד על תשלום מענק עקב פרישה או מוות" (טופס 161). לעניננו נביא את התקנות הרלוונטיות: "7. (2) הוכח למעביד, להנחת דעת פקיד השומה, כי סך כל מענקי הפרישה שהוא שילם וששילמה קופת הגמל אינם עולים על הסכום הפטור ממס לפי סעיף 9 (7א) לפקודה, או שחלק מהתשלום פטור ממס לפי הסעיף האמור, רשאי פקיד השומה להורות על פטור ממס או על סכום המס שעליו לנכות מאותו מענק פרישה שהוא משלם". "11. (ג) מעביד ששילם מענק פרישה, יגיש לפקיד השומה, בצירוף לטופס 102 שהוא מגיש לחודש שבו שולם המענק, פרטים בטופס 161 על המענק ששילם, ואם ענק הפרישה שולם כאמור בתקנה 7 0ב) יכלול טופס 161 גם פרטים על המענק כאמור ששולם מאת קופת גמל. ב. עיון בטופס 161 האמור, מראה כי הפרטים הנדרשים מצויים בעיקרם בידי המעביד, ולא בידי קופת הגמל. כך תקופת העבודה של העובד (שהרי קופת הגמל יכולה לציין רק את התקופה בגינה הופרשו אליה תשלומים בגין העובד), המשכורת האחרונה (הקופה יודעת אך ורק את גובה הסכום ממנו הורשו לה התשלומים) ואחרון, לאו דוקא מבחינת חשיבותו - האם שילם המעביד לעובד סכום כל שהוא כמענק פרישה בנוסף לסכומים שעומדים לרשותו בקופת הגמל, או האם בוטח העובד בפוליסה נוספת של ביטוח מנהלים, בגין תקופה אחרת או מקבילה. עוד נדרשים בטופס "פרטים נוספים". בדבר תשלומים לפוליסת ביטוח, פרטים לגבי מענק בשווה כסף והצהרה אם העובד ממשיך, או אינו ממשיך לעבוד אצל המעביד במשרה חלקית. אומרת על כך בעדותה הגב' נצחיה רוט, ראש צוות במחלקת ביטוח חיים בחברת הביטוח (הפניקס הישראלי): "בתיק שלנו שלא רשום בהכרח (כך במקור) מועד תחילת העבודה של המבוטח. איני יודעת אם בתיק של התובע נרשם מועד תחילת עבודתו. את הפרטים בטופס 161 ואיננו יכולים לחתום בשם המעביד. אין חברת הביטוח יכולה למלא את הטופס במקום המעביד. אני שלחתי לנתבעת טופס 161 ממולא על ידינו עם כל הפרטים שבמהלך ההתכתבויות נודעו לנו, והמעביד חתם. אין אפשרות לשלם פיצויים לפני מתן טופס 161 מאחר ואין לחברת הביטוח נתונים לגבי הסכם החייב במס שממנו יש לנכות מס במקור. אני מניחה כי בטופס הסטנדרטי של טופס 161 נרשם לשון עבר כאשר הכוונה היא לכך שהטופס מולא לפני התשלום, לאחר מילוי הטופס בוצע תשלום ורק אחר כך מועבר הטופס לשלטונות המס כך שבמועד העברת הטופס התשלום כבר בוצע. הדיבור בלשון עתיד מתייחס כנראה לקופות גמל שמשלמות רק לאחר תקופת המתנה מסויימת או לגבי הסדרי תשלומים עתידיים". בנסיבות אלה אין תימה שקופת הגמל (בענייננו - חברת הביטוח), דרשה מהמעביד טופס הממולא על ידיו, על מנת שתדע מהו המס שעליה לנכות מסכומי פיצויי הפיטורים, שהרי רק חלקו שלמענק הפרישה פטור ממס (סעיף 9 (7א) לפקודת מס הכנסה); בשים לב למשכורתו הגבוהה של המערער, היה חלקם הגדול של פיצויי הפיטורים חייב במס. ג. בית הדן האזורי כותב בפסק-דינו (סעיף 9 (ד)): "מעיון בתקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ותשלום מס מעסיקים), התש"מ-1980 עולה כי החובה להמציא טופס 161 הינה על קופת הגמל המשלמת את מענק הפרישה, וכי את טופס 161 יש להמציא אחרי תשלום המענק. בשום מקום לא נאמר כי המצאת טופס 161 חתום על ידי המעביד לקופת הגמל הנו תנאי בל יעבור לתשלום הפיצויים. מדובר בנוהל טכני של קופות הגמל אשר מחשבות את הסכום הפטור ממס על פי הפרטים הנמסרים להן בטופס 161, פרטים שניתן לקבל אותם גם מהעובד עצמו". אכן - החובה למסור את אותו טופס מוטלת על קופת הגמל אחרי תשלום פיצויי הפיטורים אולם מדובר ב-7 ימים בלבד אחרי תשלומם (תקנה 34 לכללים לאישור וניהול קופות גמל) - אך מאין תשאב הקופה את הפרטים הדרושים לניכוי המס מכספי פיצוי הפיטורים, אם לא מהמעביד? ד. מוסיף בית הדין: "כפי שעולה מחומר הראיות יכולה חברת הביטוח לשלם את כספי פיצויי הפיטורים גם ללא טופס 161, קרי: המצאת טופס 161 איננה תנאי בלעדיו אין לשלם כספי הפיצויים. התובע לא הוכיח כי אין כל אפשרות לשלם את כספי הפיצויים ללא טופס 161, או כי סעיף 20 ה' [צ"ל 20 (ה)] מטיל חובה על המעביד להמציא טופס כזה. נהפוך הוא: הוכח כי ניתן לשלם את הפיצויים גם ללא טופס 161 (אם כי אז התהליך ארוך יותר)". אין תשתית, משפטית ועובדתית, לקביעה האמורה. משפטית - קיימת חובה להמציא לשלטונות המס טופס 161 סמוך לתשלום פיצויי הפיטורים; חובה זו עולה הן מהתקנות בדבר ניכוי ממשכורת ותשלום מס מעסיקים (סעיף קטן (א) לעיל), והן מהתקנות הדבר אישור וניהול קרנות גמל (סעיף קטן (ג) לעיל). עובדתית - ניתן, לעתים, לבצע את התשלום ולמלא את הטופס האמור על ידי קופת הגמל ולא על ידי המעביד, אך הדבר גורם לדחייה בתשלום (ועל כך עמד בית הדין האזורי). אומרת על כך העדה רוט: "במידה והמעביד מסרב להמציא טופס 161 ומודיע לנו זאת באופן חד משמעי אנו מודיעים למעביד כי נפעל בדרך אחרת ואז אנו אוספים את הנתונים לצורך טופס 161 בדרך כלל מהעובד עצמו, מפנים למס הכנסה ומס הכנסה מחזיר תשובה. אז ניתן המשיך בשחרור הפיצויים. כאשר המעביד לא ממציא טופס 161 אך לא מודיע חד משמעית על סירוב להמציא טופס כזה - אנו נוהגים לשלוח תזכורות למעביד. בדרך כלל, כאשר כעבור כחצי שנה שהמעביד אינו מגיב - אנו מייעצים לעובד לפעול בדרך שפורטה לעיל" (פ' 10 (22-29)). במקרה שלפנינו לא הודיעה המשיבה לקופת הגמל על סירובה למלא את הטופס, כך שקופת הגמל לא היתה חייבת לפעול על מנת להשיג את האישור האמור של פקיד השומה. ה. צודק בית הדין האזורי בקביעתו כי "בשום מקום לא נאמר" שחייב המעביד להמציא את הטופס האמור לקופת הגמל. אלא מאי - חייב המעביד למסור טופס זה מכוח החובה שבסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 הקובע: "בקיום שלחיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". על העקרון הטמון בסע' 39 לחוק החוזים נאמר: "... עקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים בא להורות על קיומו וביצועו של חיוב מחיובי החוזה בדרך עשיית הישר והטוב ומתוך רצון לקיים את כוונתם של הצדדים לחוזה לפי רוחו של החיוב ולא רק לפי אותיותיו הטכניות והפורמליות, שבהן הוא נוסח ..." (ע"א 391/80 [3]בע' 263). על תחולתו של עקרון תום הלב בקיום חיובים אומרת פרופ' שלו: "במישור זה של תחולתו לש עקרון תום הלב, המעוגן פורמלית ברישא של סעיף, 39 מחויב כל צד לחוזה לפעול בחריצות ובהגינות להגשמת כוונתם המשותפת של הצדדים, בהתאם לרוח העסקה ותוך שיתוף פעולה על הצד האחר והתחשבות באינטרסים שלו. מקביעה רחבה זו ניתן לחלץ כמה קטיגוריות של חוסר תום לב בקיום חיובים, ביניהן העדר חריצות בקיום החוזה (לדוגמא: מוכר נכס המתמהמה בטיהור זכות משיעבודים הרובצים עליה); פגיעה ברוח העסקה ובמטרתה (גם אם נשמרת הלשון הדווקנית של החוזה) (שלו [8]: "דיני חוזים", בע' 53). עוד נציין כי קיימת מגמה כללית שלהרחבת עקרון תום הלב במשפטנו (ג' פרוקצ'יה [9]" "תחולת עקרון תום הלב בשיטה המשפטית הישראלית") בתי הדין לעבודה נתנו למונח "תום לב" פירוש מרחיב, והעקרון, הפך ליסוד מוצק בפרשנות וביישום הסכמים קיבוציים וחוזי עבודה אינדיבידואליים" (מ' גולדברג [10]: "תום לב בחוזה עבודה"), וזאת מהטעם שיחסי העבודה דורשים לא רק תום לב, אלא הגינות, החורגת מעבר לחובת תום הלב (ק' ורדי [11]: "תום לב ביחסי עבודה"). ו. זכאותו של המערער לפיצויי פיטורים, ולמעשה לפוליסת ביטוח המנהלים, עם הפסקת עבודתו, נוסעת מחוזה העבודה, כך שלפנינו התחייבות חוזית, לכל דבר וענין (דב"ע נב/147 - 3 [2], הנ"ל, בע' 121). זאת ועוד. במכתב הפיטורים, נאמר מפורשות (בתרגום חופשי): עם הפסקת עבודתך תהא זכאי לזכויות בגין הפרישה התואמות את פוליסת ביטוח המנהלים. ז. חברת הביטוח פנתה למשיבה, בדרישה לקבל את טופס, 101 ולא נענתה. ח. מי ששימשה אותה עת מזכירת החברה, גב' ג'יין גבע אומרת, בסוגיה זו, בתצהירה: "14. משום מה המנכ"ל לא רצה לחתום על הטופס, ועל אף שאמרתי לו כי גם התובע מבקש את הטופס החתום, וגם סוכן הביטוח מבקש אותו, כי בלעדי הטופס חברת הביטוח אינה יכולה לשלם את הפיצויים לתובע, המשיך המנכ"ל לעכב את החתימה. 15. גם המנכ"ל שוחחו בטלפון עם חברת הביטוח ועם סוכן הביטוח, והם ניסו לבדוק כיצד ניתן לעכב את תשלום הפיצויים הנמצאים בפוליסות הביטוח. 16. אני יודעת כי התובע פנה למר ליאו קילן בג'נווה, שהינו המנהל האזורי של חברת טלדיין, והוא גם הבוס של המנכ"ל גוב, כדי לזרז את התשלומים המגיעים לו מהחברה. זאת כיון שמר קילן שלח מכתבים ברוח זו למנכ"ל גוב. המנכ"ל המשיך לעכב את חתימתו על הטופס 161 שכל הזמן היה מונח על שולחנו, ואף המשיך לעכב תשלומים נוספים לתובע, עליהם הגיש התובע דפי חשבון הוצאות שהיו לו, והיו צריכים להיות משולמים ע"י החברה. 17. בתחילת מרץ 1989 חתם המנכ"ל על הטופס 161 והורה לי להעבירו לחברת הביטוח. העברתי את הטופס באמצעות שליח ולא בדואר, כי ידעתי שטופס זה חשוב במיוחד. דברים אלה לא נסתרו בחקירה נגדית. נהפוך הוא, כך, למשל, היא אומרת: "מר גוב [מנכ"ל המשיבה] היה מעונין לעכב את כספי הפוליסה כי חשב שהתובע נטל לעצמו כספים שלא הגיעו לו". ט. ראש צוות ביטוח חיים בחברת הביטוח בה בוטח המערער בפוליסת ביטוח מנהלים, הגב' נצחיה רוט, אומרת לענייננו בתצהירה: "5. ביום 19.1.89 או בסמוך לכך, הודיעה לי נתבעת מס' 1 באמצעות המנכ"ל מר גוב בן עמי, בהודעה טלפונית, על הפסקת עבודתו של התובע אצלה. באותה שיחה נמסר למנכ"ל על הצורך במילוי טופס 161. ואכן, באותו יום שלחה נתבעת מס' 1 מכתב בו בקשה מאיתנו פרטים הדרושים לה לצורך מילוי טופס 161. ואכן, הפרטים נמסרו כמבוקש. 6. רק בתחילת חודש מרץ 1989 הגיע למשרדנו טופס 161, אך מיד הסבר כי בטופס נפלה טעות מהותית המשנה את סכום הפטור ממס. הטעות היתה בתקופת העבודה וכידוע סכום הפטור הוא תוצאה של המשכורת ותקופת העבודה. 7. במהלך התקופה מינואר עד מרץ 1989 נוהלו מספר שיחות טלפוניות בין נתבעת מס' 1 וביננו, בהן נתבקשנו למצוא דרך לעכב את תשלום הפיצויים. לאחר שהסברתי לכל הפונים את עמדנו, שאין לנו אפשרות חוקית לעכב את הפיצויים אלא עפ"י צו מתאים, ומשלא הואילו הסברי, הפניתי את מנכ"ל נתבעת מס' 1 ליועץ המשפטי של החברה, עו"ד א. אריאלי". י. מנהל המשיבה, או עד אחר מטעמה, לא הגישו תצהיר ולא העידו. 6. האם יש לראות בהתנהגות המשיבה, באי המצאת טופס, 161 התנהגות בזדון? א. בית הדין האזורי כותב בפסק-דינו (פיסקה 11): "לא שוכנעתי כי עיכוב טופס 161 נעשה בזדון ועל מנת לעכב את תשלום הפיצויים וזאת מכמה טעמים: הוכח כי עדי התביעה אמרו למנכ"ל הנתבעת מפורשות כי אין אפשרות לעכב את הפיצויים. בנוסף, אין חולק כי הטופס הראשון (השגוי) הומצא לתובע מיד לאחר פיטוריו. יתכן כי מנכ"ל הנתבעת לא התאמץ במיוחד להמציא את הטופס מוקדם ככל האפשר - אך לא שוכנעתי כי הדבר נעשה בזדון ובמטרה לעכב את הפיצויים". ב. לדעתנו שגה בית הדין האזורי בקביעותיו, והן אינן מתישבות עם חומר הראיות. תחילה - לעניין הקביעה כי הטופס הראשון השגוי הוצא למערער מיד לאחר פיטוריו. בעניין זה אומר המערער בתצהירו: "באותו היום או למחרת היום, באתי אישית למשרדי החברה בכדי לקבל את הטופס, אך התברר לי כי הטופס שהוכן היה טופס אחר (טופס 106, שהינו אישור על משכורת וניכויים לשנת המס 1988), ולא טופס 161 הדרוש לשחרור כספי פיצויי הפיטורין שהופקדו כאמור על ידי החברה בחברת הביטוח. באותו מעמד הסברתי לסמנכ"ל החברה ולמזכירה כי הטופס הדרוש לי מיידית הינו טופס אחר, דהיינו טופס 161. כמו כן טלפנתי לרואה חשבון החברה והסברתי גם לו מהו הטופס הדרוש לי לצורך קבלת פיצויי הפיטורין, וביקשתי כי יכין טופס זה בדחיפות". דברים אלה נתמכים בדברי העדה ג'יין גבע, בתצהירה: "ממש בתחילת ינו' 1989 הכין רואה החשבון טופס לחתימת מר גוב, ומר גוב חתם עליו מיידית. הזמנתי את התובע לבוא ולקחת את הטופס החתום. מיד כשראה התובע את הטופס הוא אמר כי הטופס החתום אינו הטופס אותו הוא צריך. הוא ביקש שוב שיכינו טופס מס' 161. הוא ביקש זאת גם מהסמנכ"ל מר אורי גודוביץ ואף צלצל לרואה החשבון של החברה, ושמעתי שהוא הסביר לו שהטופס שהוכן אינו הטופס הנכון וכי יש להכין טופס 161". דברים אלה לא נסתרו, והם מוצאים תימוכין בעדותה של הגב' נצחיה רוט, אשר אף הם לא נסתרו. "הטופס השגוי", הכוונה לטופס 161, נמסר למערער רק ביום 6.3.1989, ומכאן כי טעה בית הדין בעובדה שקבע כי ביום 2.1.1989" הוכן הטופס אך משבא התובע לקחתו התברר כי הטופס שגוי" (פיסקה 2 ג' לעיל). ג. ומכאן לשאלת "הזדון". התנהגות שלא בתום לב אינה צריכה להגיע עד כדי זדון. עובדה, העולה מחומר הראיות, היא כי עוד בתחילת חודש ינואר 1991 הובהר למשיבה כי אינה יכולה לעכב את תשלום פיצויי הפיטורים, ובכל זאת המשיכה לעכב את הטופס של מס ההכנסה הדרוש לשיחרור פיצויי הפיטורים. ד. האם טעות המשיבה "טעות כנה", או היתה "מחלוקת של ממש" בדבר הזכאות לפיצויי פיטורים? ה. דין הוא כי: "העילה לפיצויי פיטורים, ככל עילה אחרת, ה'מעשה שבדין' הגורר אחריו זכות לפיצויי פיטורים, ככל 'מעשה שבדין' אחר, מתגבשים ובשלים ברגע מוגדר. לענין פיצויי פיטורים, קמה העילה ברגע שמודיע המעביד לעובד כי הוא מפטרו..." (דב"ע לג/2 - 3 [4], בע' 157). ומכאן המסקנה כי "לא ייתכן, לענין פיצויי פיטורים, שהמעביד יפטר את העובד ללא כל סיבה או בכל סיבה מסויימת, ורק לאחר הפיטורים יצרף או יעלה סיבה המצדיקה שלילת הפיצויים" (דב"ע לג/2 - 3 הנ"ל, בעמ' 158; דב"ע שן/119 - 3 [5], בע' 306). לענייננו - נאמר במכתב הפיטורים כי המערער פוטר מסיבות כלכליות (ECONOMIC REASONS), ואם בכך לא די - נאמר באותו מכתב מפורשות כי המערער יקבל את פוליסת ביטוח המנהלים. בנסיבות אלה לא ניתן לאמר, ולו בדוחק, כי המשיבה טעתה טעות כנה, או שהיתה מחלוקת של ממש באשר לזכאות המערער לפיצויי פיטורים. ו. העולה מהאמור הוא כי לא התמלא אף לא אחר מהטעמים שבחוק לביטול או הפחתת פיצויי הפיטורים. דברים אלה אמורים לגבי התקופה עד להמצאת טופס 161 השגוי ליד המערער, ביום 6.3.1989. ז. המערער זכאי אפוא לפיצוי הלנה על סכום פיצויי הפיטורים עבור התקופה מיום 1.1.1989 ועד יום 5.3.1989. סכום פיצוי ההלנה ישא מאותו מועד ואילך הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד יום התשלום בפועל למותר לציין כי החיוב האמור מתייחס אך ורק לרכיב פיצויי הפיטורים שבפוליסת ביטוח המנהלים. 7. המשיבה הגישה ערעור שכנגד, ובו הלינה על סכום ההוצאות הנמוך שנפסק לה. דינו של ערעור שכנגד זה להדחות לא רק לאור המסקנה אליה הגענו בערעור זה, אלא גם, ואולי בעיקר, לאור ההלכה, על פיה אין להעלות בערעור שכנגד עניין השונה בתכלית מנושא הערעור (דב"ע נא/50 - 3 [6] עמ' 378; ע"א 509/83 [7] עמ' 651). 8. לקראת סיום - המשיבה התבקשה להודיע לבית הדין, אם היא מסכימה שבית הדין יפסוק בהליך זה לפשרה, מכח סמכותו על פי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וסעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. המשיבה השיבה בשלילה, וזו זכותה, אך העלתה ולא בזכות או ברשות, בהודעתה נימוקים ענייניים לדחית הערעור. למותר לציין כי תוספת זו אינה במקומה וכי הדרך בה נקטה היא בלתי נאותה ובלתי ראויה. 9. סוף דבר - הערעור מתקבל, כאמור בסעיף 6 ז' לעיל. המשיבה תשלם למערער, הוצאותיו בשתי הערכאות, בסך של -.5,000 ש"ח בצרוף מע"מ.טפסים משפטייםחוזהמסמכיםהסכם קיבוצי