1. המערער יליד 1966, הגיש תביעה ביום להכרת זכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), התשי"ט-1959, בגין פגימה בגב תחתון ובמפרק יד ימין (להלן: "הפגימות"). בהחלטתו מיום 5.12.99 דחה המשיב את תביעתו: "בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצוינים בחוות הדעת הרפואית מיום 18.11.99 המצ"ב, הגעתי למסקנה כי אין קשר בין כאבי הגב התחתון מהם סבלת עוד מלפני החבלה מ - 5.3.98 ובין החבלה הנדונה כמשמעותו בסעיף 1 לחוק." על החלטה זו נסב הערעור שלפנינו. המערער התגייס לשירות בתי הסוהר בשנת 1990, עם פרופיל 82 כפי שזה נקבע עוד במהלך שירותו הצבאי. ביום 5.3.98, נפל על גבו לאחר שהחליק במדרגות רטובות בכלא שטא בעת שעסק בחיפוש יחד עם כוח סוהרים ונפגע ישירות בגבו ממדרגות הבטון. מאז אותו אירוע,כך לטענתו, הוא סובל באופן קשה מכאבי גב עם הגבלה ניכרת בתנועה. טענות המערער: 2. המערער טוען כי אין להסתמך על חוות דעתו של פרופ' ביאליק שכן משקבע פרופ' ביאליק כי מדובר בכאבי גב "ישנים" - שוב לא טרח לבדוק באם מצבו של המערער היום מהווה נכות. עוד הוא טוען כי התגייס לשירות בתי הסוהר עם פרופיל רפואי 82. לטענתו בדף תיאור הפרופיל אמנם נכתב כי הוא סובל מכאבי גב לסירוגין, אך בהמשך נכתב "ללא ממצא קליני או רנטגני". בתגובתו לסיכומי המשיב מציין המערער כי בשנת 1985, בטרם גיוסו לשירות בצבא, נערכו לו צילומי רנטגן ע"י לשכת הגיוס ובדיקות ע"י רופאים מומחים ולכן קבעו כי אין ממצא קליני. עוד טוען המערער כי עסק בשירותו בפעילויות הכרוכות במאמץ פיזי וכי בתקופה מ - 1985 ועד התאונה ב - 5.3.98, משך 13 שנה, מופיע אזכור אחד של כאבי גב ב - 1989, לאחר מאמץ בשירות. הרישום משנת 1989 הינו רישום מינורי בגין מאמץ גופני אשר לא השאיר אותות והמערער גם לא נזקק לטיפול רפואי בגינו. בתגובתו לסיכומי המשיב טוען המערער כי באותה תקופה עבד כשומר בבית חולים ועל כן נאלץ לעמוד שעות רבות לטענתו, עבד רצוף 12 שעות ביום. הוא טופל בכדורים וכאביו חלפו. המערער טוען כי לאחר התאונה אובחנו שתי פריצות בחוליות עמוד שדרה מותני.הדבר מלמד כי המערער נפגע בגבו תוך כדי ועקב השירות. גילו הצעיר בעת התאונה מלמד שזהו אינו הגיל האופייני לפריצת דיסק "טבעית". לפיכך הוא טוען כי אין לקבל את קביעתו של פרופ' ביאליק כי המחלה התפתחה אצל המערער באופן איטי שכן לו היה מדובר בהתפתחות איטית של כאבי גב לנזק ממשי בגב, היה צריך להיות לכך תיעוד המעיד על תלונות, טיפול, אבחון וכו' משך השנים עד התאונה - ואין. בתגובתו לסיכומי המשיב טוען המערער כי אין יסוד לקביעתו של המשיב כי מדובר בכאבי גב חוזרים ונשנים לגירסתו מופיע כי התלונן בשתי תלונות על כאבי גב בעבר ובשנת 1985 ובשנת 1989 כאבים שעברו לאחר זמן קצר עם קבלת תרופה - אין אלה תלונות שנחשבות ל"חוזרות ונשנות", היום הוא מוגבל בתנועות ויש השלכה לרגליים וזה התחיל רק עקב אירוע בתאריך 5.3.98. טענות המשיב: 3. המשיב מציין כי בעת הגשת תביעתו לא גילה המערער לקצין התגמולים כי סבל מכאבים בגבו, עובר לגיוסו. עם גילויו של סעיף הליקוי שינה המערער גרסתו. כמו כן בתיקו הרפואי של המערער קיים תיעוד רפואי המעיד כי הלה סבל במשך שנים רבות לפני המועד בו לטענתו נפל, מכאבי גב חוזרים ונשנים. בנוסף, סעיף הליקוי בפרופיל הרפואי הצבאי נקבע לו בגין כאבי גב שהופיעו לסירוגין, ומכאן כי עובר לגיוסו לשירות צבאי סדיר, ועובר לגיוסו לשירות בתי הסוהר, וכבר כנער צעיר, סבל המערער מכאבי גב חוזרים ונשנים. המערער מנסה בסיכומיו להיתלות במילים "ללא ממצא קליני או רנטגני", אך הכוונה בדברים אלו שונה, והיא שלא בוצעו בדיקות קליניות/ רנטגניות. באשר לכאבי הגב משנת 1989, הרי שחלוף הכאבים לאחר פרק זמן מסוים אינו מעיד כי הללו מינוריים. בנוסף, מציין המשיב עובדה חשובה ולפיה כאבי הגב משנת 1989, היו במיקום ספציפי בעמוד השדרה של העורר, וכך נכתב: 'כאבי גב L5 - S1 משנת 1989' (מסמך 3 בת"ר). ואכן, בחוליות אלו אובחן בשלב מאוחר יותר, במסגרת בדיקה טופוגרפית ממוחשבת 'בלט דיסקית מרכזי ניכר עם לחץ על השק הדורלי בגובה L5 - S1' (מסמך 11 בת"ר). המשיב מביע הסתייגותו מהלשון בה נקט בא כוח המערער ומהתקפתו השרירותית על חוות דעתו של פרופ' ביאליק. לטענת המשיב לוקה חוות דעתו של ד"ר מחמוד מטעם המערער במספר נקודות עיקריות: א.ד"ר חמוד מתייחס לאירוע משנת 1989 כאל אירוע בודד ללא הקרנה לרגליים. בכך מתעלם הוא מהעובדה כי המערער החל לסבול מכאבי גב חוזרים החל מגיל צעיר. ב.ד"ר חמוד מתייחס לפריצות שנמצאו כפריצות אקוטיות. בכך מתעלם ממיקום כאבי הגב משנת 1989, באותן החוליות, בהן הודגם בלט ניכר בשנת 1998. לפיכך סבור המשיב שיש להעדיף את חוו"ד פרופ' ביאלק על פני חוו"ד ד"ר חמוד. באשר לטענת המערער לגבי גילו הצעיר, הרי שפרופ' ביאליק בחוות דעתו מיום 5.5.02 התייחס לעניין והבהיר כי תהליך זה אופייני גם אצל צעירים ללא כל קשר לעיסוקם או לעבודתם של הסובלים מתהליך זה. לסיכום, המערער סבל ממחלת הדיסק קודם לאירוע הנטען דנן, שנתנה שוב את סימניה לאחר החבלה והייתה נותנת את סימניה גם ללא החבלה הנדונה. כעולה מחוות דעתו של פרופ' ביאליק, חבלה בלתי ישירה או חבלה ישירה בעוצמה רבה על הגב, גורמות בדר"כ וקודם כל לשברים בחוליות של עמוד השדרה ורק לאחר מכן לפגיעה בדיסקים הבין חולייתיים. במקרה שלפנינו, הנפילה הביאה לפגיעה ישירה בגבו של העורר, אך לא גרמה לשברים. פריצת הדיסק לכן, לא נגרמה עקב המחלה. לכן, אין קשר לא של החמרה ולא של גרימה בין החבלה לבין כאבי הגב התחתון של העורר. 4. חוות דעת מומחים: א.מטעם המשיב הוגשה חוות דעתו של פרופ' ביאליק מיום 18/11/99: פרופ' ביאליק מציין בחוות דעתו כי המערער גויס לשרות בתי הסוהר עם פרופיל רפואי המעיד על כאבי גב. בתיקו קיים רישום המעיד על כאבי גב גם לפני האירוע הנטען על ידו. בבדיקתו את המערער מיום 18.11.99 ציין פרופ' ביאליק כי המערער: "סובל מעודף משקל. מתהלך ללא צליעה, כולל הליכה על העקבים ועל הבהונות. לורדוזה מותנית וקיפוזה גבית שמורות היטב. אין כיווץ שרירי המותניים. אין הגבלת תנועות של עמוד שדרה מותני בכיפוף קדימה, אחורה ולצדדים. הרמת גפה תחתונה ימנית 45 מעלות, שמאלית 75 מעלות. החזרים גדיים הופקו שווים. כוח שרירים שמור". ממצאיו של פרופ' ביאליק לאור המסמכים הרפואיים ובדיקה הם: "סובל מכאבי גב תחתון על רקע פריצת דיסק בין חולייתי מותני. כאבים אלה התחילו לפני מספר שנים, אז כבר היו הסימנים הראשונים להתפתחות פריצת הדיסק שאובחן עכשיו. מנגנון החבלה המוזכר לעיל והרישומים בזמן סמוך אליו, אינם מעידים על האירוע כגורם מחמיר או כגורם למצב זה". לסיכום קובע פרופ' ביאליק כי אין קשר של החמרה או גרימה בין האירוע לכאבי הגב התחתון של המערער. ב.מטעם המערער הוגשה חוות דעתו של ד"ר חמוד מיום 1.1.00: ד"ר חמוד עורך סקירה של האירוע וקובע באשר להתנהלות המחלה כי: "מדובר בגבר בן 33, אשר החליק במדרגות בזמן שירות ונחבל בגבו התחתון. התלונן מיד על כאבי גב תחתון, וכעבור כשלושה שבועות החלה הקרנה של הכאב לרגל ימין. מהלך זה של התפתחות (כאבי גב בהתחלה וכעבור זמן מסוים גם הקרנה לרגליים), הינו טיפוסי לפריצת דיסק אקוטית (חריפה)!" ד"ר חמוד מציין כי הוכחה לאירוע הטראומתי ניתן למצוא בצילומי CT של עמוד שדרה מותני שבוצעו ביום 20.7.98 המראים כי: "קיימת פריצת דיסק מסיבית בגובה L5 - S1, ולא בלט דיסק בין חולייתי חמישי, כפי שצוין בחוות הדעת של פרופ' ביאליק" ד"ר חמוד קובע כי הממצאים מהבדיקה הגופנית שביצע הם: "הגבלה קלה - בינונית בתנועות הגב התחתון בעיקר כיפוף ויישור. כמ"כ, יש סימני גירוי שורשי בולטים וסמני סבל של שורש S1 מימין המתבטא בירידת תחושה בכף הרגל והעדר רפלקס אכילס" הוא מבקר את קביעתו של פרופ' ביאליק שמצא בבדיקתו העדר הגבלת התנועות של עמוד שדרה מותני: "פרופ' ביאליק מצא בבדיקתו שאין הגבלת תנועות של ע"ש מותני בכיפוף קדימה אחורה ולצדדים. אך מצד שני מצא סמני גירוי שורשי, ש' הרמת רגל ימנית 45 מעלות, שמאלית 75 מעלות'. צירוף כזה של ממצאים לא יכול להיות! מי שסובל מהגבלה בהרמת הרגליים חייב שתהיה לו הגבלה בכיפוף הגב לפנים" באשר לתיעוד הרפואי הקיים בתיקו של המערער קובע המומחה כי כאבי הגב הקודמים משנת 1989 לא אופיינו בהקרנה לרגליים. המערער ביצע תפקידי שטח שונים אשר דורשים כושר גופני ואף זכה באות הצטיינות בגין כושרו הגופני. לו היה סובל כבר אז מפריצת דיסק לא היה יכול לבצע תפקידים כאלו. ג. מטעם המשיב הוגשה חוות דעתו המשלימה של פרופ' ביאליק מיום 10.7.00: באשר לטענתו של ד"ר חמוד לעניין רישומם של כאבי גב עוד בשנת 1989, טוען פרופ' ביאליק כי על כאבים אלו ניתן ללמוד ממכתב רפואי אחד שנמצא בתיקו טרם קרות האירוע, שכן תיקו הרפואי מקופ"ח חסר. לדעתו: "מר עריאדה נחבל ישירות בגבו ולא באופן בלתי ישיר. כך יכלה להחמיר פגיעה קיימת בדיסק בין חולייתי". בדיקת הטומוגרפיה הממוחשבת מעידה כי: "מר עריאדה שפיק סובל מבלט דיסק אחורי מרכזי קל בגובה L4 - L5 וניכר בגובה L5 - S1. הדבר מעיד ללא ספק על מחלת דיסקים אלה ולא על תוצאת חבלה. כלומר, מדובר בהתפתחות טבעית של המחלה אשר עליה קיים רישום משנת 1989, שהגיעה למצב זה בשנת 1998." ד.מטעם המשיב הוגשה חוות דעתו נוספת של פרופ' ביאליק מיום 2.5.02: לאחר הגשת הערר המתוקן ע"י המערער, ערר המכיל טרוניות רבות נגד קביעותיו של פרופ' ביאליק, פנה קצין התגמולים לקבלת תגובתו. פרופ' ביאליק מסביר מהו מבנהו האנטומי של הדיסק הבין חולייתי המותני וקובע כי פריצה הנה "תהליך אופייני אצל אנשים צעירים ומתרחש ללא כל קשר לעיסוקם או לעבודתם של הסובלים מתהליך זה". מנגנוני חבלה כגון נפילות על גפיים או חבלות ישירות גורמות תחילה לשברים ורק לאחר מכן לפגיעה בדיסקים בין חולייתיים. במקרה של המערער קובע פרופ' ביאליק כי היו קיימים סדקים במעטפת הדיסק שהמשיכו לפריצה בדיסק מותני חמישי. פריצה זו התגלתה מספר חודשים לאחר התאונה. היבט משפטי: 5. הכלל הוא כי נטל ההוכחה להוכחת הקשר בין הפגימה לבין השירות מוטל על המערער: "המבקש להכיר בו כ"נכה" לפי החוק חייב להוכיח, כי מחלתו נגרמה בעת שירותו הצבאי ועקב שירותו (הגדרת נכות בסעיף 1 לחוק) כמי שמוציא מחברו, צריך התובע לשכנע את קצין התגמולים, אליו מוגשת התביעה (סעיף 30 לחוק), כי נתקיימו היסודות המזכים את התובע בתגמול לפי החוק" (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' אברהם רוט, פ"ד מה(5) 203, בעמ' 210). באשר לנטל ההוכחה שעל המערער להוכיח כי המחלה נגרמה או הוחמרה עקב השירות, יש לפנות להלכת רוט (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' אברהם רוט, פ"ד מה(5) 203) הדנה בנטל ההוכחה ואף מאבחנת בין שירות קצר כגון סדיר, מילואים, לבין שרות ארוך כגון קבע בצה"ל או שירות במשטרה לצורך נטל הראיה, כאשר מדובר במקרה של נטייה קונסטיטוציונאלית. "נטל ההוכחה בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי, המהווה אחד מהנדבכים הדרושים להקמת עילת התביעה, רובץ תמיד על התובע. אולם בעוד שנטל השכנוע הוא "החובה מס' 1", הרי שנטל הבאת הראיות הוא "החובה מס' 2", יכול שיעבור מצד אחד למשנהו במהלך ההליך. כך, גם כאן על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי לשירות, אולם משהוכיח קיומן של נסיבות מסוימות במהלך השירות, על קצין התגמולים הנטל לסתור קיומו של קשר סיבתי כזה. הנסיבות המסוימות, אותן על התובע להוכיח על מנת להעביר את הנטל המשני אל שכמו של קצין התגמולים, נעוצות באופיו המיוחד של השירות הצבאי, אותו ניתן לקשור, מבחינת סמיכות המזנים אל פרוץ המחלה..., כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך, אין די בתנאים הכלליים של השירות כדי להעביר את נטל הראיה כאמור. העברתו של נטל זה מוצדקת, מקום בו מצביע התובע על אירוע או על שרשרת של אירועים חריגים ומיוחדים בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה. (שם, בעמ' 214). בערעורי נכים הנוגעים לעמוד השדרה עולה בדרך כלל השאלה האם היה בשירות אירוע או נסיבות שגרמו פריצת הדיסק או שמא זו תוצאה של שינויים תפקודיים ונתונים ביולוגיים? שאלת הקשר המשפטי בין השירות הצבאי לבין הפגיעה ממנה סובל החייל הנה פעולה משולבת של עובדה, משפט ורפואה. היסודות שעל התובע תגמול להוכיח הנם מצטברים: אחד, תנאי הזמן - "בתקופת שירותו": הפגיעה חייבת שתהא בתקופת שירות של החייל. שניים, תנאי הקשר הסיבתי - "עקב שירותו: "חייב שיתקיים קשר סיבתי בין הפגיעה שהחייל נפגע בה לבין שירותו בצבא. בהעדר אחד מיסודות אלה לא יבוא החייל שנפגע בקהל הזכאים לתגמולים. תנאי הזמן הוא - על הרוב הגם שלא תמיד - תנאי טריוויאלי. 6. לא כן הוא התנאי של "עקב שירותו", שאלת קיומו של קשר סיבתי במשפט תיחתך בשני שלבים עיקריים: א.תחילה יש לבחון האם התקיים קשר סיבתי-עובדתי בין אירוע פלוני לבין תוצאה פלונית. קשר זה מבקש לתת ביטוי לקשר סיבתי פיזי-אובייקטיבי ברצף של אירועים. בדנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן שניתן ביום 5.8.20002 אומר השופט מ' חשין: "חוות דעתם של רופאים מומחים הקושרים מבחינה סיבתית עובדתית בין אירוע מסוים שאירע בתקופת השירות לבין התפרצות המחלה". (פיסקה 19) במידה ונמצא כי קשר כזה אכן התקיים נעבור לשלב השני. ב. יש לבחון האם נתקיים גם קשר סיבתי משפטי בין השירות לבין הנכות - מבחן זה יברור עבורנו מתוך הקשר הסיבתי-עובדתי אותו קשר שהמשפט רואה בו קשר סיבתי ראוי. בדנ"א בפרשת אביאן אומר השופט מ' חשין: "קשר סיבתי משפטי כורך - עפ"י עצם טיבו - שיקולים ערכיים באשר לתחום התפרשותו הראוי של החוק, ובמקום זה רב לו ידו של בית המשפט בקביעתן של הלכות הנסבות על אודות עוצמתו של הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש" (פסקה 19). הקשר הסיבתי המשפטי ייגזר מתכליתו ומיעדיו של הנושא, בעניין חוק הנכים גישת בימ"ש הנה מאז ומקדם כי יש לפרשם ברוחב לב. אמר על כך השופט זוסמן בע"א 55/69 קצין התגמולים נ' דורית שפירא, פ"ד כג(1)527, בעמ' 530: "בדונו בחוקי הנכים - כך נראה לי - על בית המשפט לנהוג ברוחב לב, שלא לסכל את מטרת החיקוק הבא להיטיב עם אנשים הנושאים בסיכון מיוחד". בימ"ש העליון פסק כי המבחן לקביעת הקשר הסיבתי שבין השירות בצה"ל לבין הפגיעה אינו "הקשר הסיבתי הטיפוסי" אלא "הקשר הסיבתי הקונקרטי". השאלה היא, האם הפגיעה הקונקרטית הייתה מתרחשת - באותה שעה ובאותה צורה אילו החייל לא היה אותה שעה חייל אלא אזרח המצוי מחוץ לתנאי השירות הצבאי ולנסיבותיו. בפס"ד המנחה ע"א 137/64 גיורא וינשטיין נ' ק. התגמולים, פ"ד יח(2) 510 קבע כב' השופט זילברג את המבחן: "אין השופט רשאי להציג לעצמו את השאלה: מה היה קורה לחייל אילמלא שירותו, האם היה נפגע פגיעה דומה, כלומר פגיעה מאותו סוג, בחיים האזרחיים או לא? עליו לרכז את מעייניו לפגיעה הקונקרטית, ולשאול את עצמו האם היא הייתה מתרחשת - באותה שעה ובאותה צורה - אילו חייל אותה שעה לא היה חייל אלא אזרח ומצוי מחוץ לתנאי ונסיבות השירות הצבאי. זהו המבחן ואין בלתו" (שם, בעמ' 515). באותו כיוון ובאותה רוח פסק מ"מ הנשיא זוסמן (כתוארו אז) בע"א 519/71 מוסקוביץ נ' קצין התגמולים, פ"ד כו(2) 612: "הנטייה הקונסטיטוציונאלית למחלה מסוימת אינה, היא גופה, אתחלתא דמחלה, היא מהווה רק תנאי קודם להתעוררות המחלה: אך משנתקיים התנאי, הרי היא מתהווה או נוצרת ע"י האירוע שפגע" (שם, בעמוד 516). 7. בפסיקה מתחום דיני העבודה, בעב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, נדונה השאלה האם ובאלו תנאי יש להכיר בפריצת דיסק שהופיעה במהלך עבודתו הרגילה של העובד ועל רקע מחלת גב קיימת, כתאונת עבודה. ביה"ד סקר את מצבי התחלואה האפשריים בגב ומנה את האפשרויות לגרימתם וקבע: "על מנת להבין את הבעיות הנוגעות להכרת מחלות גב כתאונות עבודה עלינו לסכם בקצרה את הפגיעות האפשריות בגב. להלן סיכום המידע הרפואי המעודכן בעניין שלושה מצבים לא תקינים בגב: [1] המצב הלא תקין הראשון - שבר או נקע (fracture or dislocation) היינו- כאשר העצם נשברת או זזה ממקומה. חבלות כאלה אינן נפוצות והן נגרמות בדרך כלל על ידי מכה או נפילה. מצב כזה הוא "תאונה", שכן מתקיימים בו הן האלמנט של פתאומיות, שניתן להגדיר בזמן ובמקום והן אלמנט החבלה כתוצאה מהתאונה. [2] המצב הלא תקין השני - מתיחה הנגרמת ממאמץ יתר (strain) או סיבוב/ נזק בפרק הגורם לבקע חלקי או חבלה אחרת (sprain ) של הגב. על פי הספרות המקצועית, שכל שנה אדם אחד מתוך שלושים בני אדם בגילאי העבודה, סובל ממתיחה או סיבוב בגב. [3] המצב הלא תקין השלישי - מחלות הגב. מצבים שנגרמו על ידי התפתחות משך הזמן. אולם, ייתכנו מקרים שהופעת מחלת הגב או החמרת מחלת הגב תיגרמנה כתוצאה מחבלה. בין המצבים הלא תקינים הנפוצים נמנית פריצת הדיסק ...פריצת הדיסק היא למעשה יציאה של החלק הג'לטיני שבין הדיסקים של חוט השדרה ממקומו, לרוב פוגע החלק, לאחר היציאה ממקומו, בעצב. תופעה זו גורמת, בדרך כלל, לכאבי גב תחתון ו/או כאבים "זורמים" בעצב הפגוע לרגל או לרגליים. פריצת דיסק היא סיבה נפוצה לנכות רפואית בקרב האוכלוסייה העובדת. בעבר נהוג היה לחשוב שפריצת דיסק נגרמת על ידי חבלה (physical trauma), אולם כעת הרופאים נוטים לדעה שפריצות דיסק רבות מופיעות בגלל מחלה מתפתחת על רקע גורמים רבים, גם ללא כל חבלה או לעיתים כשהחבלה היא רק הסיבה המיידית (trigger) להופעת או להחמרת המחלה. אין אחידות דעים בדבר הגורמים להתפתחות מחלת פרצת הדיסק, אולם בין הגורמים שנוהגים לציין, מופיעים: גיל, מצב סוציו-אקונומי, מתח, תורשה ועוד. קיימת מחלוקת בעולם הרפואה לגבי השאלה האם מאמצים פיזיים משך זמן ממושך גורמים להתפתחות מחלות הגב. כפי שיפורט בפרק הבא, על פי מחקרים רפואיים חדשים, עבודות הכרוכות בהרמה, דחיפה, משיכה ונשיאת דברים, אינן קשורות להתפתחות פריצות דיסק. על כן, ניתן להסיק שהמדובר במחלה שהיא multiple causation וקשה לקבוע לה גורם אחד עיקרי להתפתחותה" (סעיף 8 לפסק הדין). דיון ומסקנות 8. במקרה שלפנינו, שני הצדדים מסכימים כי האירוע החבלתי אכן התרחש. המחלוקת נסבה לגבי קביעה בדבר קיומו של קשר מסוג "גרימה" או של החמרה בין אירוע זה לכאבי הגב עליהם מלין המערער. המערער טוען כי במהלך תקופה ארוכה, משנת 1985 ועד התאונה ב - 5.3.98, משך 13 שנה, מופיע אזכור אחד של כאבי גב ב - 1989, לאחר מאמץ בשירות. לטענתו מדובר ברישום מינורי בגין מאמץ גופני אשר לא השאיר אותות והמערער גם לא נזקק לטיפול רפואי בגינו. המשיב מבקש ללמוד כי הפרופיל שנקבע למערער יחד עם רישומיו הרפואיים הקודמים מלמדים כי אין קשר של גרימה. המשיב מציין כי בשנת 1989 התלונן המערער על כאבי גב , המערער סבל ממחלת הדיסק קודם לאירוע הנטען דנן, שנתנה שוב את סימניה לאחר החבלה והייתה נותנת את סימניה גם ללא החבלה הנדונה. המשיב מסתמך על חוות דעתו של פרופ' ביאליק וקובע כי חבלה בלתי ישירה או חבלה ישירה בעוצמה רבה על הגב, גורמות בדר"כ וקודם כל לשברים בחוליות של עמוד השדרה ורק לאחר מכן לפגיעה בדיסקים הבין חולייתיים. המשיב טוען כי במקרה שלפנינו, הנפילה הביאה לפגיעה ישירה בגבו של העורר, אך לא גרמה לשברים. פריצת הדיסק לכן, לא נגרמה עקב המחלה. שקלנו את טענות הצדדים והגענו למסקנה כי יש לשלול בענייננו קשר סיבתי מסוג "גרימה". בפנינו לא הוצג תיקו הרפואי המלא של המערער. בחומר שצורף קיים מסמך רפואי מיום 15.5.93, שנכתב ע"י ד"ר יאסין, הרופא המטפל של המערער המציין: "מעברו לפי תיק קופת חולים אין מה לציין חוץ מכאבי גב L5 - S1 משנת 1989 שנעלמו בזמנו ולא הזדקק להמשך טיפול" נראה לנו סביר להניח, וזאת בהעדר מסמכים רפואיים אחרים, כי אבחנה ממוקדת שכזו מבוססת על סמך ממצאים שהיו קיימים בתיקו הרפואי של המערער. יחד עם זאת אין מחלוקת בין הצדדים כי למערער היו כאבי גב לפני התאונה. ד"ר חמוד, המומחה מטעם המערער מציין כי אכן סבל המערער בעבר מכאבי גב: "בעיון בתיקים הרפואיים של הנ"ל בקופ"ח ניתן לראות שאכן הנ"ל סבל מהתקף של כאבי גב תחתון בשנת 89, אך התקף זה היה ללא הקרנה לרגליים (דבר שהנו לא אופייני לפריצת דיסק ממנה סובל הנ"ל מאז התאונה)" ההבחנה שעושה ד"ר חמוד כך שבעבר דובר בהתקף ללא הקרנה ואילו לאחר נפילתו של המערער אירעה פריצה, תומכת בכך שעניין לנו במחלה מתפתחת אשר נתנה אותותיה הראשוניים עוד לפני גיוסו של המערער לשירות בתי הסוהר. בבדיקת טומוגרפיה מחשבית של עמוד שדרה מותני מיום 20.7.98 נקבע כי קיימים הממצאים הבאים: "בלט דיסקית אחורי מרכזי קל ללא לחץ על השק הדורלי בגובה L4 - L5. בלט דיסקית אחורי מרכזי ניכר עם לחץ על השק הדורלי בגובה L5 - S1." מכאן, שניתן לקבוע כי המערער סבל בעבר מכאבי גב וכי קשר מסוג גרימה אינו יכול להתקיים בענייננו. עם זאת אין להוציא מכלל אפשרות כי התאונה האיצה את התהליכים הניווניים וכן החמירה את מצבו של המערער ולכן נקבע כי קיים קשר של החמרה בין התאונה לבין כאבי הגב. פרופ' ביאליק מטעם המשיב ציין בחוות דעתו מיום 10.7.00 כי: "מר עריאדה נחבל ישירות בגבו ולא באופן בלתי ישיר. כך יכלה להחמיר פגיעה קיימת בדיסק בין חולייתי". מכאן, שגם פרופ' ביאליק מסכים כי פגיעה שכזו עלולה להחמיר או להאיץ את מחלתו הגבית של המערער. אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו באופן שאנו קובעים כי קיים קשר של החמרה בין התאונה לבין כאבי הגב של המערער. שיעור ההחמרה הינו שליש הנכות תקבע ע"י וועדה רפואית. למעלה מן הצורך נציין כי תלונותיו של המערער בנוגע לפגימה ברגלו הינן טענות במסגרת תקנה 9 אשר לנו אין סמכות לדון בה והיא ממילא תידון במידת הצורך בפני ועדה רפואית. המשיב ישלם למערער 33.3% מהוצאותיו בגין חוו"ד (כנגד הצגת קבלה) ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ. בית סוהר / כלאעמוד השדרהמאסרכאבי גב / בעיות גבשב"ס (שירות בתי הסוהר)