בפני בקשת התובעת לפטור מהגשת חוות דעת מטעמו ולמנות מומחה מטעם בית המשפט. עסקינן בתובעת בת 49, חולת נפש המוכרת על ידי הביטוח הלאומי כנכה בשיעור של 75%. לטענת התובעת כתוצאה מנטילת מצית שהייתה על שולחן הצוות במחלקה הסגורה במרכז הרפואי לבריאות הנפש- מזרע, נגרמו לה כוויות ברגלה השמאלית. לטענת התובעת בשל מצבה הכלכלי העגום אין ביכולתה לשאת בתשלום עבור חוות דעת מטעמה (כמפורט בבקשה ובתצהיר מטעם התובעת). הנתבעות מצידן טוענות כי טענת "חסרון כיס" אינו מהווה טעם מיוחד לפי דרישות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"). כן לטענתן מאחר ולא הוגשה חוות דעת רפואית מטעם התובעת היא מנועה מלהוכיח כל עניין שברפואה. לטענתן מהותה של התביעה מצריכה הגשת חוות דעת רפואית, ומשלא צורפה דין התביעה להימחק. עוד טוענות הנתבעות כי בהעדר חוות דעת מטעם הצדדים לא קיימת מחלוקת בין הצדדים ומכאן שאין לשקול מינוי מומחה מטעם בית המשפט בהתאם לתקנה 130 לתקנות. דיון: תקנה 127 לתקנות קובעת כלהלן: "רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א - 1971 (להלן:- חוות דעת) אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו". תקנה 130(א) לתקנות קובעת כלהלן: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם, למנות מומחה או מומחים, לענין שבמחלוקת בין בעלי הדין (להלן- מומחה מטעם בית המשפט)". "שילובן של תקנות 127 ו - 130 מאפשר לבית המשפט מחד לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית ומאידך ולמנות בנסיבות מיוחדות מומחה אף מיוזמתו ושעה שמחלוקת בשערינו.. תקנה 127 מקנה "פטור" המשולב במינוי מומחה מטעם בית המשפט לפי תקנה 130, ולמפורט בה." (ראה: ת"א (מחוזי נצ') 1122/04 נ' בית חולים העמק, תק-מח 2005(2), 12569 , 12571 (2005) ופסקי הדין מאוזכרים שם לעניין זה). לעניין התנאים המיוחדים המצויינים בתקנה 127 לתקנות נקבע ב רע"א 7474/00 עיריית תל - אביב נ' המל"ל, פד"י נ"ו (2) 193: "הטעמים המיוחדים שאליהם מכוונת תקנה 127 הנ"ל עניינם בשאלת עצם הצורך בחוות - הדעת נוכח נסיבות המקרה המיוחד הנדון בפני בית המשפט". "מהם "הטעמים המיוחדים" אותם מציינת תקנה 127 לתקנות: ברע"א 7474/00 עיריית תל - אביב נ' המל"ל, פד"י נ"ו (2) 193 כב' השופטת דורנר: "הטעמים המיוחדים שאליהם מכוונת תקנה 127 הנ"ל עניינם בשאלת עצם הצורך בחוות - הדעת נוכח נסיבות המקרה המיוחד הנדון בפני בית המשפט". לענין החובה לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעה, ראוי דברי כב' השופט אור בבר"ע 6089/02 נטלי זכאי נ' מ"י, פד"י מ"ז (3) 651: "הוכחת רשלנות מצד המשיבות בנסיבות המקרה מותנית בהגשת חוות דעת רפואיות בעניינים רפואיים אשר יהיה בה לבסס רשלנות כזו. חוות הדעת השניה, אם תמצא מהימנה ומשכנעת, כוללת חוות דעת בעניינים שברפואה שיש בהם לבסס טענת רשלנות כזו מצד המשיבות, ועל כן, יש לה חשיבות לצורך הכרעה בשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. ללא חוות דעת כזו, ייבצר מהמבקשת להוכיח את טענתה בדבר התרשלות רפואית מצד המשיבו או מי מהן" בת.א. 62/89 עינת לוי נ' ד"ר עמירם אדוני (לא פורסם) נעשתה ההבחנה בין תביעת נזיקין רגילה המעוררת ענין שברפואה לבין תביעת רשלנות רפואית, לפיה בתביעות בגין רשלנות רפואית יש לדרוש צירוף חוות דעת מומחה וזאת בשל שאלת מעמדו המקצועי של המוסד הרפואי לו רוכש הציבור אמון, לפיכך יש לברר באופן מיידי את מידת ביסוסה של התביעה אשר השלכותיה חמורות ורציניות. כב' השופט עדי אזר ז"ל מציין בספרו "קדם משפט" בעמ' 205-209 כי תביעות בגין רשלנות רפואית מחייבות צירוף חוות דעת מומחה לכתב התביעה. תימוכין להלכה זו ניתן למצוא בע"א 371/81 יוסף נוריאל נ' עלי עבד אל רחים אלשייך, פד"י ל"ז (4) 600 ובע"א 5252/90 קופ"ח של ההסתדרות הכללית נגד שלום חממי, בהם נקבע כי בהעדר חוות דעת מטעם הצדדים, אין מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט. בה.מ. 13618/90 שושנה גולן נ' אסותא בע"מ, תק - מח 91 (2) 1114, אימץ בית המשפט המחוזי בערעור את דעת בית משפט השלום למחוק תביעה בהעדר חוות דעת מהנימוק שלא הוכח חסרון כיס של המבקשת. לנימוקיו של בית משפט השלום שם בדבר חוסר האמצעים: "הסמכות לפטור צריכה לבוא בשל נימוקים מהותיים הכרוכים בענין הרפואי עצמו כמו למשל כאשר התאונה ונזקיה מדברים בעד עצמם וחובת הראיה היא על הנתבעים, או לדוגמא כאשר יש כבר קביעה רפואית בענין הנדון ע"י גוף שניתן לקבל את קביעותיו לכאורה" (ראה ת.א. 1122/04 המאוזכר לעיל). לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת ובתגובת הנתבעות אני סבורה כי במקרה זה יש למנות מומחה מטעם בית המשפט. כעולה מהבקשה ומהתצהיר אשר צורף אליה, מצבה הכלכלי של התובעת עגום. התובעת חולת נפש המוכרת על יד הביטוח הלאומי כנכה בשיעור של 75%. הנתבעת ואימה מתגוררות ביחד ומתקיימות מסכום של כ- 4,500 ₪. כן מצבה של התובעת מצריך רכישת תרופות שעלותן מגיעה לכדי מאות ₪ בחודש. נסיבות אלו מצדיקות מתן פטור לתובעת מהגשת חוות דעת מטעמה ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. "משמעות דחית הבקשה הנה למעשה סתימת הגולל על תביעת התובעים בעוד קבלתה, משמעה, אפשרות, באמצעות מומחה אשר ימונה ע"י בימ"ש וכידו הארוכה, לאפשר ברור עובדות לאשורן ע"י מומחה אובייקטיבי (ולכך כאן אף משנה חשיבות). יש לאפשר לתובעת הקטינה יומה בביהמ"ש ובמאזן זה, מכרעת הכף לטובת מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש כסיפת תקנה 127 לתקנות, והרשאה הקיימת בלשון תקנה 130 לתקנות שאם לא יאמר כך, נמצאת ההרשאה לפטור (תקנה 127 לתקנות) ולמינוי (תקנה 130 לתקנות) מרוקנות מתוכן.". (ראה ת.א. 1122/04 המאוזכר לעיל). אשר על כן אני נעתרת לבקשת התובעת כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הכירורגי פלסטי. הצדדים יודיענו תוך 21 ימים מהיום האם קיימת ביניהם הסכמה בדבר זהות המומחה אשר ימונה על ידי בית המשפט, ובהתאם תינתנה הנחיותיי. ככל שלא יודיעוני הצדדים על הסכמה ביניהם בדבר זהות המומחה עד למועד האמור, ימונה מומחה ע"פ שיקול דעתו של בית המשפט. לתזכורת פנימית ליום 8.5.2011. חוות דעת מומחהצירוף חוות דעתמומחהחוות דעת