1. בפני התנגדות לביצוע שטר בסך 350,000 ₪. מועד פרעונו של השטר 5.4.2012. השטר נמשך מאת המבקש לידי המשיבים (בעל ורעייתו) וצוינו עליו התיבות "לבטחון בלבד" (להלן: "השטר"). 2. ביום 23.6.2013 התקיים דיון בהתנגדות; המבקש נחקר על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. טענות המבקש 3. להלן יובא פירוט תמציתי של טענות המבקש - א. לשיטת המבקש השטר הוגש לביצוע טרם זמנו שכן העסקה שלביטחונה ניתן השטר - עסקת הלוואה - טרם נכשלה. וכך, ביום 5.1.2012 נחתם הסכם בין המבקש לבין המשיבים אשר נועד להבטיח באמצעות השיק כי תירשם הערת אזהרה על זכויות חברת "מגדל גבולות בע"מ" (להלן: "גבולות" או ה"חברה") לטובת המשיבים (להלן: "ההסכם"). הערת האזהרה נועדה להוות בטוחה להלוואה בסך 350,000 ₪ לפרק זמן של 3 שנים אשר נתנו המשיבים לגבולות במסגרת הסכם הלוואה אשר נחתם ביניהם (להלן: "הסכם הלוואה"). במסגרת הסכם ההלוואה הוענקה למשיבים האופציה, על חשבון ההלוואה, לרכישת דירה בפרויקט אותו התעתדה גבולות לבנות בתנאים מסחריים כדאיים. המבקש לא חלק על כך כי לטובת המשיבים לא נרשמה עד היום הערת אזהרה להבטחת זכויותיהם. ביום 30.1.2013 בגדרי ה.פ. 40771-01-13 בבית המשפט המחוזי בתל אביב מונה לחברת גבולות כונס נכסים זמני (להלן: "הכונס") וזאת נוכח מחלוקות שהתגלעו בין גבולות לבין אחים סבירסקי - שותפות רשומה - ממנה רכשה גבולות את הנכס. מדו"חות שהגיש הכונס, כך לשיטת המבקש, ישנה סבירות גבוהה כי גבולות תשלם לידי המשיבים את ההלוואה. ככל שתושב לידי המשיבים ההלוואה לא קמה להם כל זכות להיפרע מאת המבקש באמצעות השטר אשר ניתן לבטחון העסקה. ב. עוד טען המבקש כי המשיבים ניצלו לרעה אחיזתם בשיק, התרשלו ולא עשו המוטל עליהם על מנת שתירשם הערת אזהרה לטובתם. בהתאם להוראות ההסכם היה על המשיבים להעביר את ההלוואה לידי הנאמן - ב"כ גבולות דאז עו"ד פלדמן (להלן: "הנאמן") ועל האחרון היה להעביר את כספי ההלוואה לגבולות בכפוף לרישום הערת אזהרה. מאחר שהמשיבים לא מסרו את ההלוואה לידי הנאמן אלא ישירות לחברה הם פעלו בניגוד להוראות ההסכם. המבקש הסכים למסור את השטר רק בתנאי שסכום ההלוואה יופקד בידי הנאמן. הפקדת סכום ההלוואה בידי הנאמן הניחה דעתו של המבקש כי תירשם הערת אזהרה ומכאן הסכים לחתום על ההסכם ולמסור את השיק. המבקש מפנה בהקשר זה לסעיף 5 בהסכם ההלוואה ממנו עולה, לשיטת המבקש, כי ההלוואה תימסר לנאמן. מבדיקה שערך המבקש התברר לו לתדהמתו כי המשיבים שילמו כספי ההלוואה ישירות לחברה ובטרם נרשמה הערת אזהרה לטובתם ומשכך אין להם זכות קניינית בשטר. ג. לבסוף נטען כי המשיבים חסרי תום לב בכך שממועד חתימת ההסכם לא יידעו את המבקש כי לא נרשמה לטובתם הערת אזהרה ולא פעלו כנגד החברה כדי להבטיח זכויותיהם תוך הסתמכות על השטר. מספר חודשים לפני פתיחת תיק ההוצל"פ הפציר המבקש במשיב לפנות לנאמן ולבעלי השליטה כדי להשלים את רישום הערת האזהרה, אך המשיבים לא עשו דבר. ד. עוד הצהיר המבקש כי בינו לבין המשיב 1 היכרות רבת שנים אשר מקורה ביחסים עסקיים קודמים בתחום הדוודים. המשיבים ידעו כי המבקש עסק "מדי פעם לפעם" (כלשונו) בשיווק הפרויקט וכן ידעו כי גם הוא וגם בני משפחתו העמידו הלוואות לחברה. טענות המשיב 4. במסגרת סיכומי המשיב נטען כי השטר, אמנם שטר בטחון, נמסר ללא תנאי הנוגע למסירתו לנאמן. הדבר עומד בסתירה להוראות הסכם ההלוואה והופרך בחקירתו הנגדית של המבקש. עוד נטען כי בהתאם לדו"חות הכונס בקופת הנאמנות אמורים להיות 4,588,000 ₪ ומצויים בקופה רק 200,000 ₪ כך שהוצאו כספים מהקופה שלא כדין. דיון 5. בע"א 1471/06, עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' יאיר רבינוביץ רו"ח (פורסם במאגרים המשפטיים), נכתב בעמוד 7- "הליך בסדר דין מקוצר וכמוהו בקשה לביצוע שטר נועדו לחסוך זמן שיפוטי ולמנוע דיוני סרק מקום שברור ונעלה מספק שאין לנתבע או לחייב כל סיכוי להדוף את טענותיו של התובע או המבקש באותם הליכים ... לפיכך, מקום שבו מתברר לבית המשפט מתוך תצהירו של מבקש הרשות להתגונן או המתנגד לביצוע שטר כי הגנתו אינה אלא "הגנת בדים" (sham defence) או כאשר הגנתו של המבקש מתבדית מניה וביה בחקירה נגדית, לא תינתן רשות להתגונן.. אך אם יש בידי מבקש הרשות להתגונן או המתנגד לביצוע שטר להראות כי בפיו הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על בית המשפט להסתפק בכך בשלב ראשוני זה ולאפשר את ההתגוננות כנגד ההליך. לצורך כך אין בודקים כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מה טיב ראיותיו, כל עוד תצהירו מגלה את פרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו". 6. הצדדים לא חלוקים על כך כי לטובת המשיבים אמורה היתה להירשם הערת אזהרה בתמורה לתשלום סך של 350,000 ₪ לחברת גבולות; הצדדים אף לא חלוקים על כך כי הערת אזהרה כזו לא נרשמה. כאן נפרדות דרכי הצדדים. 7. נדון להלן בטענות המבקש לפי הסדר הבא: א. מסירת השטר בתנאי כי כספי ההלוואה יימסרו לנאמן. ב. העסקה שלביטחונה ניתן השיק טרם נכשלה, שכן תכלית מסירת השטר היתה לתת בטוחה להלוואה, ולאורם של ההליכים בבית המשפט המחוזי קיים סיכוי כי המשיבים יקבלו כספם חזרה. ג. תום ליבם של המשיבים. מסירת השטר לידי הנאמן - עו"ד פלדמן 8. לשיטת המבקש לא קיימת למשיבים זכות קניינית בשטר מאחר שלא פעלו בהתאם לתנאי שהוסכם בין הצדדים - מסירת ההלוואה לידי הנאמן - ומסרו את כספי ההלוואה ישירות לידי החברה. המבקש טען כי הוא הסכים לערוב בשטר אישי שלו להבטחת הלוואה שנתנו המשיבים לגבולות מאחר שהאמין בפרויקט של גבולות ומאחר שהיה סמוך ובטוח כי המשיבים יפעלו למסירת הלוואה לידי הנאמן - כמתחייב מהוראות הסכם ההלוואה. 9. טענתו זו של המבקש עומדת בסתירה באופן חזיתי להוראות הסכם ההלוואה. מפאת חשיבותן יובאו להלן במלואן ההוראות הרלוונטיות - סעיף 4 להסכם ההלוואה קובע - "4. ההלוואה המלווה (המשיבים בענייננו - ט.ל.) יעמיד לחברה הלוואה כספית בסך 350,000 (שלוש מאות וחמישים אלף) ₪ (להלן: "ההלוואה") סכום ההלוואה ישולם ישירות לחברה". (הדגשה שלי - ט.ל.) סעיף 5 אותו מביא המבקש לתמיכה בטענותיו קובע - "5. בטחונות 5.1 לאחר שיופקד סכום ההלוואה בידי החברה, תהא החברה זכאית להעבירו לשותפות האחים סבירסקי ו/או למי מטעמה בקשר עם הפרויקט וזאת בכפוף לרישומה של הערת אזהרה בגין התחייבות לרישום משכנתא לטובת המשקיע, אשר תומך בסמוך לאחר מכן במשכנתא מדרגה ראשונה לטובת המשקיע, על מלוא סכום ההלוואה פרי פאסו עם משכנתאות לטובת המשקיעים האחרים. ... 5.3 הצדדים מורים בזאת, לנאמן להשקיע את סכום ההלוואה בפיקדון סולידי, שקלי או דולרי, נושא ריבית, לפי הוראות המלווה. 5.4 ההלוואה תישא ריבית בשיעור של 4% (ארבעה אחוז) לשנה או חלק יחסי מכך בגין כל חלק ממנה, וזאת החל ממועד העמדתה בפועל אצל הנאמן ועד למועד השבתה בפועל. הריבית תחושב על סכום קרן ההלוואה בכל שנה. ... 5.6 מועד פירעונה של ההלוואה יהיה עד ולא יאוחר מתום 36 חודשים ממועד הפקדתה בידי הנאמן (להלן "מועד הפרעון")." (הדגשה שלי - ט.ל.) קריאת הסכם ההלוואה מלמדת כי יש קושי ממשי עם גרסת המבקש בהיותה נוגדת את הסכם ההלוואה; כאמור לעיל, בחוזה נכתב מפורשות כי ההלוואה תשולם ישירות לחברה. ואמנם בסעיף 5.3 מוזכר הנאמן, אך לא כנמען הישיר לכספי ההלוואה. 10. זאת ועוד, בהסכם אשר נחתם במישרין (נספח א' לתצהיר המבקש בבקשת הרשות להגן) בין המבקש למשיבים נכתב - תאריך: 05.01.2012 לכבוד דליה ויצחק זילברמן למסירה ביד הואיל וביום 5.1.12 נחתם ביננו לבין חברת מגדל גבולות בע"מ (להלן "החברה"), הסכם לרכישת יחידה מספר __/__ בבניין אשר יבנה על ידי החברה בתל אביב (להלן "הנכס"); פרויקט גבולות. והואיל ובמועד חתימת ההסכם התחייבתם לשלם את הסך של 350,000 ₪ (שלוש מאות וחמישים אלף ₪) לידי החברה כתשלום ראשון בגין הנכס, כפוף לרישום הערת אזהרה לטובתכם; לפיכך ועל מנת להבטיח את רישום הערת האזהרה, נמסרת לכם בזאת, עם חתימת כתב זה, המחאה על סך 350,000 ₪ מאת הח"מ, כבטחון בלבד וזאת עד רישום הערת אזהרה לטובתכם. בחתימתכם על כתב זה הנכם מתחייבים להשיב לח"מ את ההמחאה דלעיל בד בבד עם רישום הערת האזהרה לטובתכם בגין ההסכם כאמור לעיל. שלמה שחר הננו מאשרים ומסכימים לאמור לעיל זילברמן (הדגשה שלי - ט.ל.) יוצא מן הדברים כי התנאי - אותו מבקש המבקש לקרוא לתוך ההסכם - לא קיים בו. השיק ניתן לבטחון ענין אחד והוא - רישומה של הערת אזהרה על שם המשיבים - ענין שלא בוצע. עוד עולה מהסכם זה כי כספי ההלוואה היו אמורים להימסר לידי החברה ולא אחרת. 11. בחקירתו הנגדית כשעומת המבקש עם הנטען בגדרי תצהירו סתר את עצמו לא אחת, וראו הדברים הבאים; בעמ' 1 לפרוטוקול ש' 14-15 - "כשנחתם ההסכם היתה צריכה להופיע הערת אזהרה והתנאי היה העברת הכספים לנאמן" ובשורה 25 בהמשך חזר בו המבקש מגרסתו זו ואמר - "לא היה כל תנאי בעת מסירת השיק". כששב המבקש ונשאל היכן נכתב בהסכם כי פלדמן הוא הנאמן וכי הכספים אמורים להיות מופקדים בידיו, התחמק המבקש ממתן מענה ישיר לשאלה ושב וטען כי אינו משפטן. יוזכר כי בגדרי תצהירו העיד המבקש כי כך מציין ההסכם מפורשות. ראו גם בעמוד 2 לפרוטוקול ש' 2 ואילך - ש. מפנה אותך לנספח א' שורה 3, כלומר ידעת בעת שנתת את שיק הבטחון שזה ישולם ישירות לידי החברה. ת. לא ידעתי שהשיק אמור ללכת לחברה, אני לא הוריתי להם. איזו סמכות יש לי למי לתת את השיק. הם אמורים ללכת לפי החוזה". אף לשיטתו של המבקש על המשיבים היה למען כספם בהתאם להוראות החוזה, ומשכך וכפי שנמצינו למדים לעיל - לידי החברה. בחקירת המבקש עלה כי הוא היה נוכח בעת שהמשיבים מסרו את כספי ההלוואה במשרדי החברה למנהלת החשבונות מטעם החברה כך שלא היתה כל מניעה מצידו של המבקש, והמבקש לא הצביע על כזו, לוודא שהנמען לכספים יהיה עו"ד פלדמן, לו סבר אכן בזמן אמת שכך צריך להיות. (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 6 ואילך). 12. לא למותר להזכיר בהקשר זה כי הנטל להוכיח כי מסירת שטר נעשתה על תנאי וכי התנאי לא התקיים - מוטל על החייב השטרי. 13. מסקנתי בנקודה זו כי גרסתו של המבקש בתצהירו לא עמדה בחקירה הקצרה הנ"ל. 14. טענת ב"כ המבקש בסיכומיו כי על עובדת קיומו של תנאי ניתן ללמוד מן האמור על השטר "לבטחון בלבד" אינה דקה פורתא; אכן מן התיבות על השטר ניתן ללמוד כי השטר נועד להבטיח התרחשות עובדתית מסוימת. תרצו לאמר התקיימו של "תנאי", דא עקא שהתנאי בענין זה היה רישומה של הערת אזהרה - הצדדים לא חלקו על ענין זה, הדבר משתקף כאמור משלל מסמכים. קריאתו של תנאי נוסף לשטר - הוא ניסיון בדיעבדי ליצוק לשטר ולהסכמת הצדדים את מה שלא היה לכתחילה מוסכם עליהם. 15. למעלה מן הדרוש יצוין כי הטענה לפיה לו היו המשיבים מפקידים כספי ההלוואה בידי עו"ד פלדמן - הנאמן - היה מובטח רישומה של הערת אזהרה - עומדת בסתירה לדו"ח הראשוני מטעם כונס הנכסים הזמני אשר מונה לחברה ואשר צורף לתצהיר התומך בהתנגדות ממנו עולה כי לטובת הבטחת זכויות חלק מהמשקיעים אשר הפקידו כספם אצל הנאמן לא נרשמה הערת אזהרה חרף התחייבויות (סעיף 13.6 לדו"ח הנ"ל). 16. מסקנתי בנקודה זו היא כי גרסתו של המבקש הינה גרסה כמעט קלושה ולמעשה גובלת בהגנת בדים. עם זאת לאור אופיו המקדמי של שלב דיוני זה, בו ניתן לטעון טענות בעל פה כנגד מסמכים כתובים, ובמסגרתו בית המשפט נמנע מלבחון מהימנותו של המבקש ודי אם תטען טענה, שככל שתוכח יש בה כדי להקים טענת הגנה - הרי שיש לאפשר למבקש להישמע בטענה זו וזאת בכפוף לאמור להלן. ההליכים בבית המשפט המחוזי בגדרי ה.פ 40771-01-13 17. המבקש הוסיף וטען כאמור כי מאחר שבמסגרת הליכי הכינוס ישנו סיכוי ממשי כי יושב למשיבים כספם הרי שטרם נכשלה העסקה נשוא השטר ומשכך נקיטת הליכי הוצל"פ היא חסרת תום לב ומוקדמת. 18. אני מוצאת כי בטענה זו של המבקש קיים קושי ממשי הן מהבחינה המשפטית והן מהבחינה העובדתית, ויוסבר: א. המבקש לא הציג בתצהירו גרסה מפורטת לפיה הצדדים הסכימו שהמשיבים זכאים לפרוע את השטר רק אם לא יושבו להם הכספים שמסרו לחברה. המבקש טען למעשה דבר אחר לחלוטין - הוא טען כי הצדדים הסכימו שהשטר ייפרע ככל שלא תירשם הערת אזהרה. הא ותו לא. כריכת ההלוואה במסירת השטר כבטחון לרישום הערת אזהרה לא מצא ביטויו בשום מסמך ואף לא נטען כך על ידי המבקש. ב. טענת ב"כ המבקש כי מבחינה משפטית תכלית מסירת השטר הוא לייתן בטוחה לאותה הלוואה נטענת בסתמיות ונעדרת מצע עובדתי המחייב בנסיבות הענין. אכן סופו של יום הערת האזהרה שעתידה היתה להירשם באה להבטיח את כספם של המשיבים וכתרחיש אפשרי - את השבת ההלוואה. אך העובדה שמבחינה משפטית שתי הבטוחות הפוטנציאליות (השטר והערת אזהרה) נועדו להגן על כספם של המשיבים לא יכולה לחסום את המשיבים - בהתקיים התנאים העובדתיים - מלהיפרע באמצעות המבקש. ג. וכך, העובדה כי קיימת אפשרות ערטילאית שהליך הכינוס יניב כספים לא גורעת מזכותם של המשיבים להיפרע מהמבקש במישור היחסים ביניהם ועל יסוד הסכמתם. ד. בהקשר זה יוער כי מובן שהמשיבים לא יהיו זכאים להיפרע פעמיים, וככל שיקבלו כספם מאת המבקש הרי שלא יהיו זכאים לקבלת כספים במסגרת הליך הכינוס. ה. זאת ועוד, המבקש עצמו מציין כי אין כל רבותא שהמשיבים יקבלו כספם חזרה, והדבר עולה אף מהמתווה מטעם כונס הנכסים הזמני אשר צורף כנספח לתצהיר המבקש בסעיף 19.4 - "היתרה... אשר אמור היה להיוותר בחשבון הנאמנות, יהיה בה כדי לכסות את מרבית החוב כלפי הנושים הלא מובטחים, בכפוף לבדיקת זכאויותיהם הנטענות והעדר נושים נוספים"; המשיבים בענייננו אינם נושים מובטחים. ו. יצוין כי כל תוצאה אחרת עלולה להציב את המשיבים בפני שוקת שבורה. אין לדעת כמה זמן יארך הליך הכינוס ואין לדעת מה תהיה תוצאת חלוקת הכספים. אין כל רבותא כאמור כי המשיבים יקבלו כספם חזרה; ככל שלא יקבלו הרי שניסיון להיפרע בזמן עתידי כלשהו מאת המבקש עלול להיות בעייתי נוכח מצבו הכלכלי כפי שהוצהר מפיו של ב"כ (וראו סיכומיו בעמ' 4 לפרוטוקול ש' 16 ואילך). ז. מצאתי לנכון להעיר כי רב הנסתר על הגלוי בהקשר של המוטיבציות של המבקש לערוב לפרויקט בו, לפחות לפי הטענה, אין לו יד ורגל זולת היותו רוכש נוסף מבין שורת רוכשים ואשר עסק מזמן לזמן בשיווקו חרף העובדה כי לא שימש כעובד או כנושא משרה בחברה; בהקשר זה יצוין כי על המבקש רשות להתגונן הנטל לפרט טענותיו כך שטענות כלליות וסתמיות לא יצדיקו מתן רשות להגן - העדר פירוט בנקודה זו מחליש את גרסתו ומנוגד לדרישת הפירוט המתחייבת לפי ההלכה הפסוקה בשלב דיוני זה. ודוקו, אם המבקש סמוך ובטוח שכספים עתידים להיות מושבים במסגרת הליך הכינוס של החברה, אותה חברה לה היה מוכן לערוב באופן אישי יתכבד וישיב למשיבים את כספם וימצה זכותו ככל שקיימת בדין מן החברה. תום ליבם של המשיבים 19. טענתו הסתמית של המבקש כי המשיבים בחרו לנהוג ב"שב ואל תעשה" חלף מיצוי כל האלטרנטיבות אשר עמדו לרשותם לרישומה של הערת אזהרה נעדרת ביסוס עובדתי כדבעי ויש עימה קושי משפטי ממשי. 20. ראשית טענה זו נטענת בלאקוניות, ללא פירוט המתחייב בנסיבות הענין. 21. שנית, המבקש לא טען בתצהירו כי המשיבים הכשילו רישומה של הערת אזהרה או הכשילו את האפשרות לקבל חזרה את כספם. משעמדו המשיבים בהתחייבויותיהם להעמיד לחברה הלוואה בהתאם להסכם ההלוואה ומשעמדו בהתחייבויותיהם כלפי המבקש בהסכם ביניהם הם זכאיים היו להמתין כי תירשם לטובתם הערת אזהרה כמוסכם. אציין כי גם לגופו של ענין טענה זו הינה תמוהה שכן יש להניח שלמשיבים היה אינטרס כי תירשם לטובתם הערה שתהפוך אותם לנושים מובטחים. 22. זאת ועוד, המבקש מצידו, בהיותו ערב להתחייבויות החברה כלפי המשיבים יכול היה לפעול הוא לרישומה של הערת אזהרה ובכך להביא לפקיעתו של שטר הבטחון. 23. סיכומה של נקודה זו - סבורני כי גם אם המבקש היה מוכיח שאכן המשיבים לא עשו דבר כדי להבטיח רישומה של הערת אזהרה, ספק רב אם היה בכך כדי לשלול זכאותם להיפרע מאת המבקש. טענות נוספות 24. בסיכומיו טען ב"כ המבקש כי השטר ניתן לבטחון הלוואה אשר נתן המשיב לחברה, הלוואה לפרק זמן של 36 חודשים - כך שטרם הגיע מועד פרעונה. טענה זו נזכרה לראשונה בסיכומים ומשכך מהווה הרחבת חזית שדי בכך כדי לדחותה. למעלה מן הדרוש יצויין כי משך חיי ההלוואה אינו רלוונטי לענייננו שכן שטר הבטחון לא נועד להבטיח את ההלוואה אלא את רישומה של הערת האזהרה. משלא נרשמה - זכאים המשיבים לדרוש פרעונו של השטר. 25. בין הצדדים התגלעה מחלוקת האם העסקה בין המשיבים לחברת גבולות הינה עסקת הלוואה או אחרת. אעיר, כי לא מצאתי שיש בנקודה זו כל רלוונטיות לענייננו והדברים לעיל יפים בין אם הכספים הועברו כחלק מעסקת הלוואה או כחלק מעסקת מכר וזאת במישור היחסים שבין הצדדים לשטר. סיכום ביניים 26. נמצינו למדים כי מחד גרסתו של המבקש הינה כמעט הגנת בדים כך שסיכוייו להצליח בהגנתו הינם קלושים; מאידך נוכח השלב הדיוני בה לא נבחנת מהימנות המבקש ודי בהעלאת טענת הגנה אפשרית ואף דחוקה וזאת כדי למצות זכות הגישה לערכאות של המבקש - יש לאפשר לגרסת המבקש לבוא בשערי בית המשפט. 27. במצב דברים יש לעשות שימוש בתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחיהתשמ"ד - 1984, אשר מסמיכה את בית המשפט להתנות את מתן הרשות להגן בתנאים; הפסיקה סייגה סמכות זו וקבעה כי יש להשתמש בה בשיקול דעת וכאשר נראה כי סיכויי ההגנה דחוקים מאד (וראו ע"א 219/65, דגני וקורנפלד נ' דגני, (פורסם במאגרים המשפטיים)). נדמה כי נסיבותיו של מקרה זה, מהוות את החריג לכלל המחייב מתן רשות להגן תוך הפקדה בערובה. לאור האמור תינתן למבקש רשות להגן בכפוף להפקדת סך של 280,000 ₪ (80% מסכום השטר) בקופת בית המשפט. 28. אציין כי ביצוע ההפקדה כאמור תאפשר לבחון בין לבין את הפתרון המעשי במסגרתו ייפרעו המשיבים במסגרת הליך הכינוס - וזאת ללא קשר למסקנתי לעיל לפיה קיים קושי בטענה זו כשלעצמה. סוף דבר 29. המבקש יפקיד בתוך 45 ימים (הפגרה תבוא במנין הימים) בקופת בית המשפט סך של 280,000 ₪ ובכפוף לכך תינתן רשות להגן. במקביל לביצוע הפקדה תימסר הודעה על ידי ב"כ המבקש ותינתנה הוראות להמשך. 30. בהעדר הודעה אורה על דחיית ההתנגדות ושפעול הליכי הוצל"פ. 31. הוצאות בקשה זו בסך של 4,500 ₪ - בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי. 32. תזפ ליום 1.9.2013. הערת אזהרה