תביעה למתן צו מניעה וצו עשה קבוע, לסילוק יד ופינוי של הנתבע או מי מטעמו מנכס שבבעלות התובעת ולהורות על הפסקת ביצוע עבודות שיפוץ ונגרות בנכס. טענות התובעת: התובעת, עמותה רשומה ובעלת זכויות כחוכרת של מגרש 935 במועצה מקומית מודיעין עילית מכוח חוזה חכירה עם המועצה המקומית (נספח לתביעה) עליו בנוי המבנה נושא התביעה שלטענתה היא מפעילה בו מוסד תורני (להלן-"המבנה"). התובעת טוענת כי הנתבע תפס חזקה בלעדית בקומת המרתף של המבנה ללא כל זכות לפי הדין ומבצע במרתף עבודות שיפוץ ונגרות. לאור פעולותיו אלו של הנתבע היא הגישה תביעה בבית המשפט בירושלים בת.א. 1495/10 למתן צו עשה וצו מניעה כנגדו בנוגע למבנה(להלן - "התביעה הקודמת"). בהסכמת הצדדים ניתנה החלטה ע"י השופט י' מילנוב ביום 2.2.2010 לפיה הסכסוך יתברר בהליך בוררות בפני בית דין צדק שיוסכם עליהם וככל שלא תהיה הסכמה על זהות הבורר, זהותו תיקבע ע"י הרב יוסף שלום אלישיב (נספח 1 לכתב התביעה). כב' הרב יוסף שלום אלישיב הורה כי בית הדין אליו יפנו הצדדים הוא בית הדין בקרית ספר מודיעין עילית (להלן-"בית הדין") . לטענת התובעת, בתאריך 9.3.2010 הוציא בית הדין צו לפיו נמנע מהצדדים לשנות את המצב במבנה ממצבו עובר להשתלטותו של הנתבע עליו (נספח 2 לכתב התביעה). למרות שהנתבע הסכים להעברת התביעה הקודמת לבוררות (פרוטוקול הדיון בתביעה הקודמת, נספח 1 לכתב התביעה) הוא סרב להגיע לדיונים בבית הדין. בתאריך 30.11.2010 ניתנה החלטה ע"י בית הדין שצו המניעה יסויג ויחול רק לגבי הנתבע ואילו ההגבלות על שינוי מצב המבנה כנגד התובעת, יוסרו (נספח 3 לכתב התביעה). למרות ההחלטות של בית הדין, חזר והשתלט הנתבע בשנית על המבנה וניתנה היתר לתובעת ע"י בית הדין להגיש את תביעתה. בתאריך 14.12.2009 פתח הנתבע תיק הוצל"פ לביצוע שטר כנגד הרב גד שליף שהיה חבר בעמותה התובעת, בגין הלוואות שניתנו לרב שליף באופן אישי (ת"ט 16796/12/09) . לטענת התובעת, ההליך תלוי ועומד משניתנה רשות להתגונן (נספח 6 לכתב התביעה). בנוסף, הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הרב גד שליף ולמרות זאת עלה בידו לעזוב לחו"ל. משכך, נאלצה התובעת למנות חברי הנהלה חדשים לעמותה. משראה הנתבע, כי לא עולה בידו לגבות את החוב האישי מהרב שליף ביקש הנתבע ללא זכות בדין, להטיל את חיוביו של הרב על כתפי הנתבעת. התובעת טענה כי אין קשר בין חובו האישי של הרב גד שליף לבין היותו חבר עמותה של התובעת. לפיכך, לא קמה לנתבע זכות להשתלט על המבנה ומכאן, התביעה. לטענת התובעת, משלא עלה בידי הנתבע להיפרע מהחוב האישי של הרב גד שליף ובית הדין הורה לו לפנות את המבנה ובמתן צו המונע ממנו להיכנס אליו הוא פתח תיק הוצל"פ כנגד התובעת (ת"ט 10653-09-10 , נספח 7 לכתב התביעה). הבקשה להתנגדות לביצוע שטר התקבלה והתביעה עדין תלויה ועומדת. במסגרתה, למעט שטרי חוב פרטיים החתומים על ידי הרב גד שליף כלווה יחיד לא הוצגה כל ראיה כנגדה ע"י הנתבע. בהחלטה שניתנה בתיק ההוצל"פ ביום 2.9.2010 עוכבו ההליכים כנגדה. לאור האמור טוענת התובעת כי השתלטות של הנתבע על המבנה מנוגדת לצווים שניתנו בתיק הוצל"פ ובבית הדין וכן בתיק 10653-09-10 ויש בה משום הפרה של הצווים. בהתאם, ביקשה התובעת להורות על פינוי וסילוק יד של הנתבע או מי מטעמו לאלתר, לרבות פינוי כל דבר וחפץ מהמבנה נושא התביעה. טענות הנתבע: הנתבע, טוען שהוא מנהל של עמותת "מוסדי עולם" שעיסוקה מתן הלוואות וגמ"ח ליחידים ומוסדות ובין היתר ניתנו לתובעת שירותי סליקה ומימון של הלוואות בסכומים גבוהים לצורך מימונה השוטף ולביצוע שיפוצים. הואיל והתובעת, מחזיקה מבנה בן 4 קומות במודיעין עילית המשמש כבית ספר ובית כנסת ניתן לה מימון לביצוע תוספות בניה ושיפוצים ע"י עמותת מוסדי עולם וחלק גדול ממימון התובעת נשען על כספים של עמותת מוסדי עולם. מוסדי עולם, ניהלה למעלה מ- 15 שנה את מערך גביית הוראות הקבע של התובעת לשכר לימוד של התלמידים בבית הספר בשתי קרנות, זיכרון ישעיהו ודעת זקנים. שיעור הגבייה לחודש היה בסך של כ- 120,000 ₪. ההלוואות שניתנו לתובעת ע"י מוסדי עולם לטובת בית הספר של התובעת לא ניתנו באופן רשמי ומוצהר על שם התובעת כי אם בחתימה אישית ובערבות של מנהלה הרב גד שליף וכן של הרב ישעיהו קצנלבוגן (נספחים ב-ג לתצהיר עדות ראשית של הנתבע). נכון ליום 17.11.2010 עמדת יתרת החוב בסך 360,438$ (נספח א לתצהיר עדות ראשית של הנתבע). כנגד ההלוואות, שיעבדה התובעת את הוראות הקבע של הורי התלמידים וערבות של עובדי בית הספר (נספחים ד-ה לתצהיר עדות ראשית של הנתבע). התובעת, נקלעה לקשיים כלכליים ולא פרעה את חובותיה למוסדי עולם ופריסת תשלומים, גם היא לא הועילה. התובעת ביקשה שוב ושוב לדחות את מועד הפירעון, אך לא השכילה להשיב את החובות. כאשר הביעה מוסדי עולם הסתייגות מהמשך פריסת החובות ללא מועד פירעון הודיעה לה התובעת כי היא תעביר את הוראות הקבע לגורמים אחרים וכך אכן עשתה. בניסיון להגיע להבנות וליישור ההדורים נחתם הסכם פשרה (נספח ו לתצהירו של הנתבע) אך התובעת, לא מילאה אחריו. בלית ברירה, משהוברר למוסדי עולם כי התובעת העבירה את הוראות הקבע לגורם חלופי ואף לא כיבדה את הסכם הפשרה הגישה מוסדי עולם את השיק בסך של 1,240,666 ₪ לגביה בהוצל"פ. השיק חזר בהעדר כיסוי מספיק והוחל בהליכים נגד הרב גד שליף. במקביל, נוהל מו"מ בניסיון להגיע להסכמות והושגה הבנה לפיה עמותת מוסדי עולם תקבל את המרתף במבנה שהיה במצב של שלד ותכשיר אותו לשימוש על חשבונה. המרתף יושכר ומדמי השכירות העתידיים יקוזז החוב של התובעת עד לפירעון מלא של החוב בצירוף הוצאותיה של חסדיי עולם לשיפוץ המרתף. בהתאם לכך נחתם ביום 20.12.2009 זיכרון דברים בסיוע עו"ד במטרה להסדיר את פירעון החוב (נספח ז לתצהיר הנתבע) בהתאם, השקיעה עמותת מוסדי עולם במרתף 100,000$ במטרה להכשירו, לרבות ריצוף, אלומיניום, חלונות וקירות גבס ובכך מילאה את חלקה. התובעת מצידה, לא זו בלבד שמילאה את חלקה בהסכם הפשרה כי אם התכחשה להסכמות בהשיבה רעה תחת טובה . קבוצת הורי תלמידים ומוועד ההורים של המוסד התורני נישלו את הרב גד שליף מהעמותה והתובעת התנערה מהתחייבויותיה והשתלטו שלא כדין על העמותה. בנוסף, הם פרצו למרתף, ניתקו את החשמל ופנו למשטרה ולערכאות בטענה כאילו הנתבע מסיג גבול. עקב זאת הוגש להוצל"פ שיק נוסף ויתרת החוב של התובעת למוסדי עולם עומד על סך כולל של 1,760,000 ₪. על אי חוקיות ההשתלטות על העמותה התובעת ע"י נציגי התובעת שלא הוסמכו לכך, ניתן ללמוד לטענת הנתבע מהחלטה שניתנה ע"י השופט נ' סולברג (נספח י לתצהירו של הנתבע). כפועל יוצא, אין בידי התובעת לדרוש פינוי וסילוק יד. כמו כן, הרב גד שליף מאשר את כל חובות התובעת ואופן יצירתם מה גם שלטובת החזר ההלוואות אותן הוא נטל ממוסדי עולם, שועבדו הוראות קבע לטובתה וניתנה הבטחה של התובעת שלא תעבירן לגורם אחר. לפיכך, דין התביעה להידחות ויש להורות ביטול הסעד הזמני שניתן ע"י המותב הקודם, כב' השופט רחמים כהן. דיון ומסקנות: לבחינת זכותה של התובעת למתן סעדים קבועים בנוגע לשימוש של הנתבע במבנה בחנתי את מקור הסמכות שלו להחזיק במבנה. מכתבי הטענות שהגיש הנתבע עולה כי הוא מבסס את זכותו במבנה בגין קיומו של חוב של התובעת לעמותת מוסדי עולם העומד לשיטתו ע"ס של 1,760,000 ₪. לטענתו, התובעת הפרה זיכרון דברים עליו היא חתומה לפיו פירעון ההלוואה שניתנה לה ע"י מוסדי עולם אמור להיות מדמי שכירות בגין המרתף, שהיא מבקשת למנוע ממנו את השכרתו. כך גם תיבחן טענתה של התובעת לפיה היא אינה אחראית להתחייבויותיו של הרב שליף בהתחשב בכך שהכספים ניתנו לו לכיסוי חובותיו האישיים. לטענתה, זיכרון הדברים אינו מחייב אותה ואף נחתם שלא כדין . לפיכך , אין לנתבע זכות לתפוס חזקה במבנה. במסגרת ניהול ההליך בקשה התובעת שיינתן צו מניעה זמני, שיורה לנתבע להפסיק את עבודות השיפוץ במבנה ולהורות לו לפנות את מיטלטליו ולסלק ידו ממנו. ביום 16.6.2011 ניתן ע"י השופט רחמים כהן צו מניעה וצו עשה ארעי לבקשת התובעת . הנתבע הגיש בקשה לביטול הצו שניתן במעמד צד אחד וביום 13.7.2011 ניתנה החלטה ע"י השופט כהן לפיה הצו הארעי שניתן בתאריך 16.6.2011 יישאר על כנו עד למתן החלטה אחרת, למעט פינוי הנכס. בתאריך 13.6.2012 הוריתי כי הצווים שניתנו על ידי המותב הקודם, יישארו על כנם עד להכרעה בתיק העיקרי. זיכרון דברים: לשיטת הנתבע בשנים 2007-2008 ניתנו לתובעת הלוואות בסך כולל של 535,000$ ונותרה יתרה בגינן נכון ליום 17.11.2010 בסך 360,438$ (סעיף 7 לתצהיר הנתבע ). לדברי הנתבע, הואיל ולא היה באפשרות התובעת לשלם את החוב נערך זיכרון דברים , בהבנה שמוסדי עולם ישקיעו בנכס וכאשר הנכס יניב פירות ישולמו מהפירות חובותיה של התובעת למוסדי עולם (עמ' 28 שורות 29-32). לפיכך לדברי הנתבע, כניסתו למבנה היתה מכוח ההסכם (זיכרון הדברים- מ.ל.) עם התובעת (עמ' 28 שורות 28-29) ולאחר שקיבל את המפתחות מהרב שליף. זיכרון דברים מבטא הסכמה בנוגע לתנאים ועשוי להיות שלב ביניים לכריתת הסכם סופי בנסיבות מסוימות ובנסיבות אחרות, הוא עשוי להיות חוזה מחייב בפני עצמו (ע"א 9247/10 אהרון רוזנברג נ' חיים סבן 24.07.2013). הבחנה בין הסוגים השונים של זיכרון דברים מקבלת משנה תוקף, היכן שלא השתכלל חוזה סופי. במידה וההסכם המקדמי איננו מהווה חוזה מוגמר, הוא לא מחייב את הצדדים. בשונה מכך, היכן שההסכם המקדמי מהווה חוזה בפני עצמו, הצדדים מחויבים לפעול על פיו ואין הן רשאים לסגת מההסכמות באופן חד צדדי. הצדדים, מוחזקים כמי שלא ראו בהסכם המוקדם בסיס להתקשרות מחייבת, כאשר חזקה זו ניתנת לסתירה אם מוכח באופן ברור שכוונתם הייתה להתקשר באופן מחייב גם מבלי שייחתם חוזה סופי לאחר מכן (ע"א 8320/09 אלי אלחדד נ' מרדכי שמיר[] 29.03.2011). סתירת החזקה היא בכפוף לקיומם של שני מבחנים שמצטברים. האחד, כי הצדדים גמרו בדעתם להתקשר בחוזה מחייב והשני, שההסכמה הייתה מסוימת די צרכה. גמירות הדעת תיבחן במבחן אובייקטיבי, קרי: מבחנו של אדם סביר בנסיבות העניין אם הוא היה מסיק כי נכרת הסכם מחייב בזיכרון הדברים. לצורך כך, יש לבחון את התנהגות הצדדים עובר לחתימה עליו, בעת כריתת זיכרון הדברים ולאחריה. יש גם לבחון את לשון זיכרון הדברים ומתכונתה של "נוסחת הקשר" בינו ובין החוזה העתידי. האם ניתן ללמוד ממנו כי הוא רק שלב ביניים במשא ומתן או שמהווה ביטוי לרצונם של הצדדים להתקשר בהסכם מחייב כבר במסגרת ההסכם המוקד , קרי: זיכרון הדברים. אין לראות ב"נוסחת הקשר" בזיכרון הדברים חזות הכל כי אם לבחון גם את כוונת הצדדים ונסיבות העניין, לפי המסכת העובדתית. באשר למבחן המסוימות , הוא יתקיים אם ניתן להסיק ממכלול הנסיבות כי חל מפגש רצונות ביחס לתנאים המהותיים והחיוניים של העסקה. האם זיכרון הדברים מעגן את הפרטים המהותיים והחיוניים של העסקה, כאשר סוג הפרטים שצריכים להיכלל בזיכרון הדברים משתנה מעניין לעניין ובהתאם לנסיבות. בין שני המבחנים האמורים קיימים קשרי גומלין וככל שגמירות הדעת חזקה יותר, כך הדרישה למידת הפירוט של הפרטים המהותיים בהסכם המקדמי, תפחת. מעיון בזיכרון הדברים מתאריך 20.12.2009 (נספח ז לתצהירו של הנתבע) עולה שהוא בגדר מסמך כוונות, אשר יוחלף בהקדם האפשרי בחוזה ערוך כדין בשיתוף של יועצים משפטיים. בסעיפים 5-6 לזיכרון דברים נקבע כי הנתבע כב"כ עמותת מוסדי עולם ישלים על חשבונו את פיתוח הבניה במתחמים א ו-ב שהם מרתף, מקלט וקומה העליונה במבנה. התקבולים שיתקבלו מהשכרת המבנה יחולקו בין הצדדים ביחס מסוים, עד לכיסוי עלות ההשקעה במבנה וביחס אחר, לאחר כיסוי עלות השיפוץ. עם ביצוע וקיום זיכרון הדברים יבטל הנתבע בהיותו נציגה של מוסדי עולם את תביעתה של מוסדי עולם כנגד הרב שליף (סעיף 9 לזיכרון הדברים). בסעיף 10 נקבע כי כל סכסוך הנובע מזיכרון הדברים יועבר לבורר מוסכם, הרב עזריאל אוירבאך. בבחינת "נוסחת הקשר" עולה שלא היה בכוונת הצדדים לראות בזיכרון דברים חוזה סופי ומחייב שכן נקבע בו ש"יוחלף בהקדם האפשרי" בחוזה ערוך כדין. מנוסח זיכרון הדברים אני למדה שהצדדים עצמם , לא ראו בו כשלעצמו חוזה ערוך כדין. בנוסף, בסיפא של סעיף 1 נקבע שעריכת החוזה תתבצע בשיתוף היועצים המשפטיים של הצדדים ומכך עולה, כי זיכרון הדברים, בשונה מהחוזה שהיה אמור להיחתם, לא לווה בייעוץ משפטי. בכך , יש כדי לחזק את טענתה של התובעת שזיכרון הדברים לא יצר יחסים משפטיים מחייבים בינה ובין מוסדי עולם. בסעיף 9 לזיכרון הדברים נקבע שעם ביצועו וקיומו של ההסכם, יבטל כל צד את התביעות כנגד האחר ולא כך נהגו הצדדים, כאמור. בהתנהגותם זו של הצדדים לזכרון הדברים יש כדי ללמד שהוא לא מומש הלכה למעשה. לאור המחלוקת בין הצדדים בשאלת חוקיותו ותוקפו של זיכרון הדברים כהסכם המחייב את התובעת, הוגשה תביעה ע"י מוסדי עולם להצהיר על תוקפו , כחוזה המחייב את התובעת. בכך, ביקשה מוסדי עולם לבסס את זכותה להחזיק במבנה (ת/3). מסיבה שאינה נהירה די צורכה ביקשה מוסדי עולם , שהנתבע אינו מכחיש כי הוא המוציא והמביא בעניינה, למחוק את תביעתה אך זאת, לאחר ששמיעת התיק שבפני התארכה על מנת שיהיה בידי מוסדי עולם למצות את זכויותיה בהליך בו נקטה בגין החוב כלפיה. בחודש ינואר 2013 נמחקה התביעה ומוסדי עולם חויבה בהוצאות ההליך (ת/1 , ת/2). הנתבע , שטען בנוגע לנסיבות עריכת זיכרון דברים שמכוחו טען לזכותו להחזיק במבנה, לא טרח להזמין לעדות את הרב שליף (או את נציגו, כמובא להלן) על מנת להוכיח כי הוא מחייב את התובעת והסתפק באמירה: אם יהיה צורך, הרב גד שליף יובא מחו"ל (עמ' 30 שורות 21-25). זיכרון הדברים, נחתם לפי העדויות רק על ידי הנתבע ולא ע"י נציג מוסמך אחר מטעם עמותת מוסדי עולם. לדברי הנתבע, הוא הוסמך לחתום לבד אך מבלי שהציג פרוטוקול של החלטה מחייבת בנדון מעמותת מוסדי עולם באומרו כי "צריך לחפש" אותה (עמ' 33 שורה 15). בנסבות אלו , לפי גרסתו של הנתבע זיכרון הדברים נחתם על ידי הרב שליף מצד אחד וע"י הנתבע מצד שני וללא חתימה של מורשה חתימה נוסף מכל צד. בכך, הופרה הוראת סעיף 18 לתקנון המצוי בתוספת הראשונה לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן-"החוק") הקובע: "הועד רשאי להסמיך שניים או יותר מבין חבריו לחתום בשם העמותה על מסמכים שיחייבו אותה, ולבצע בשמה פעולות שהן בסמכותו". סעיף 25 לחוק קובע: "הועד ינהל את ענייני העמותה ובידו תהיה כל סמכות שלא נתייחדה בחוק זה או בתקנות לאסיפה הכללית או למוסד אחר ממוסדות העמותה". בעניינינו, לא הוכח כי ניתן כל אישור של הוועד של התובעת (עמ' 34 שורה 13 ) ואין בחתימתו של הרב שליף על זכרון הדברים, ככל שתוכח, משום ראייה בדבר גמירות דעת של התובעת להתקשר בזיכרון הדברים . יתירה מכך, הוכח כי זיכרון הדברים נחתם בשעה שהיה צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הרב שליף ובשעה שלמרות הוצאת הצו, הרב שהה בחו"ל לגרסת הנתבע (עמ' 33 שורות 16-18). יוער כי הצו, בוטל רק לאחר שנחתם זיכרון הדברים (עמ' 33 שורה 26). על אופן עריכת הזיכרון דברים העיד הנתבע כי הוא ישב עם נציג של הרב גד שליף והלה, שלח אל הרב פקס (עמ' 33 שורה 20). משנשאל אם החתימה עליו נעשתה בפקסימיליה "הוא הוביל עם שלח , אולי" (עמ' 33 שורה 22) מבלי שניתן ללמוד מכך על מעמד החתימה ועל כך שהרב שליף חתם עליו , משלא נכחו הרב והנתבע באותו מעמד. הנתבע, לא הזמין לעדות את נציגו של הרב שליף שטיפל לדידו בהעברת המסמך לחתימת הרב וחזקה עליו, שהיה מזמינו לעדות אילו עדותו של הנציג עמדה לטובתו בפרט משלא נשמעה עדותו של הרב שליף. בהתאם לאמור, הוכח כי זיכרון הדברים לא נחתם במפגש שהתקיים בין הנתבע לרב גד שליף (עמ' 33 שורה 24). הנתבע טען כי זיכרון הדברים נערך בסיוע עו"ד, אך לא הוכיח מיהו עוה"ד ואם הוא טיפל בכך מטעם התובעת או שמא עו"ד מטעמו של הרב גד שליף (עמ' 34 שורות 2-4). מעדותו של הנתבע למדתי כי החתימה על זיכרון הדברים היתה מהירה (עמ' 34 שורה 11) וכי הם "לא טרחו לעדכן זאת על פי האשורים מהעמותה" (עמ' 34 שורה 13 רישא). לדברי הנתבע, הוא הגיש את השטרות בגין ההלוואה לגבייה בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב והתקבלה בקשתה של התובעת למתן רשות להתגונן אשר תלויה ועומדת בפני כב' השופטת כוכבה לוי (עמ' 28 שורה 1 ו- 18, עמ' 29 שורה 4). בדומה לכך העיד הנתבע כי שטרי החוב נידונים בפני השופטת כוכבה לוי וניתן תצהיר זהה ולכאורה, קיים דמיון בין התביעות (עמ' 29). למרות זאת, אמר הנתבע כי לפי עצה משפטית נמשכה תביעתם (עמ' 29 שורה 35) אף שהם אינם חוזרים בהם מטענותיהם כנגד התובעת. בחקירתו אמר הנתבע כי "מכיוון שהרב שליף אינו חבר היום בוועד העמותה, מחקנו את התביעה ובנוסף, יכול להיות תקופה שיתברר כי הוא אכן חבר ואז נגיש" (עמ' 30 שורות 6-7). בהתאם לת/3 (מיום 28.1.2013) ומשנמחקה התביעה בעילה השטרית כנגד התובעת, נסגר תיק הוצל"פ מס' 0182808106 (ת/4). סיכומם של דברים בשאלת תוקפו של זיכרון הדברים כהסכם מחייב, אני קובעת כי לפי אומד דעת הצדדים היה עליהם לחתום על חוזה מחייב אחר . בנוסף, אין בחתימתו לכאורה של הרב שליף על זיכרון הדברים, שנותר ספק לגביה בהיעדר ראייה בפני על מעמד החתימה, כדי לחייב את התובעת ומשלא הוצגו החלטות של העמותה לכריתתו כמו גם, היעדר חתימה של חבר מוסמך נוסף בעמותה על זכרון הדברים, כמצוות החוק. לפיכך,לא קמה לנתבע זכות לתפוס את המבנה מכוח זיכרון הדברים. האחריות לפירעון החוב בגין ההלוואות: לעניין פירעון החוב, העיד הנתבע כי בחודש דצמבר 2009 הוגשה תביעה אישית כנגד הרב שליף על חובות בסך של 1,241,359 ₪ (עמ' 31 שורות 16-18) ועולה תהייה, מדוע זה תתבע מוסדי עולם את הרב בתביעה אישית אם אכן היא סברה שהחוב הוא חובה של התובעת. בחקירתו של הנתבע על כך השיב כי החובות, הם בשם העמותה (התובעת- מ.ל.) אבל הרב גד שליף היה המוציא והמביא והם רצו ללחוץ אותו. בנוסף אמר כי הרב שליף היה ערב ומתוקף תפקידו כמנכ"ל, נדרש להשיב את הכסף (עמ' 31 שורות 20-22). בהמשך עדותו שינה הנתבע את גרסתו ואמר כי התביעה היא "גם אישית מכוח אישי וגם מכוח זה שהוא בעל העמותה" (עמ' 31 שורה 24) ולבסוף אמר שהתביעה הראשית היא בגלל "שהיה עמותה ולכן שישלם את חובותיו. זה לא רק באופן אישי. יכול להיות בתור ערב לעניין" (עמ' 31 שורות 26-27). זאת ועוד, אין מחלוקת בעניינינו כי הוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הרב גד שליף (עמ' 31 שורות 29-33). מעיון בשטרות ההלוואה (נספחים ב1-ב10 לתצהירו של הנתבע) עולה שהלווה הוא גד שליף וללא אזכור של התובעת , לא כלווה ולא כערבה להלוואה. בשטר ההלוואה (נספח ב1 לתצהיר הנתבע) על סך 330,000$ הלווה, הוא גד שליף ואין כלל ערבים. בפרטי הלווה, גם כאן אין אזכור לתובעת. בשטר ההלוואה, נספח ב3 לתצהירו של הנתבע, על סך של 4,000$ הלווה הוא יצחק דינר והערב, הוא גד שליף. בשטרי ההלוואה האחרים, הלווה הוא גד שליף והערבים הם: שמעון שטרן, יעקב שאול מאיר, דניאל קזצ'יקוב, מיאל דור, שמואל גבאי, יצחק דינר. לפיכך, לכאורה אין זיקה ישירה בין שטרי ההלוואה לבין התובעת. יתירה מכך, הלוואות ניתנו לפי שטרי ההלוואה ע"י עמותת מוסדי עולם לרב גד שליף ומבלי שלנתבע , כפרט, יש מעמד כלשהו בנוגע אליהם. מנספח ג1 לתצהירו של הנתבע , דף חשבון 11568 עולה כי הוא כנגד הרב גד שליף באופן אישי ללא כל התייחסות לתובעת. בנוסף, בסעיף 6 לתצהירו של הנתבע הוא מודה כי כל ההלוואות לא ניתנו רשמית על שם התובעת, אלא בחתימות אישיות ובערבות של הרב גד שליף (ראו גם עמ' 34 שורות 15-16). בהתאם למסכת העובדתית כמובא לעיל , לא הוכח משטרי ההלוואות כי קיימת יריבות משפטית בגינן עם התובעת. בנסיבות אלו ומשלא הוכח קיומה של זיקה משפטית בין שטרי ההלוואה ובין בעלי הדין שבפני, לא ניתן מכוחן להשית על התובעת את חיוביו של הרב גד שליף לתשלום החוב למוסדי עולם. בנוסף, אין בזכויותיה לכאורה של מוסדי עולם כלפי הרב שליף, ששניהם אינם בעלי דין כדי להקים לנתבע זכות במבנה בגין החוב של הרב למוסדי עולם שלטענתו טרם נפרע. יובהר כי אין בקביעותיי, משום הכרעה בעילה השטרית של מוסדי עולם כנגד התובעת ואין בפסק הדין כדי למנוע ממנה למצות את זכויותיה הנטענות לרבות בנוגע להשקעותיה במבנה. לאור זאת, דין התביעה להתקבל. אני מורה על כן שהצווים הארעיים שניתנו ע"י כבוד השופט רחמים כהן ביום 6.6.2011 יהיו צווים קבועים. לפיכך, אני מורה לנתבע להימנע מביצוע פעולות כלשהן במבנה לרבות ביצוע עבודות שיפוץ או נגרות ולהפסיק את ביצוען על אתר, אם וככל שמבוצעות כיום עבודות על ידו במבנה. הנתבע, יסלק את ידו מהמבנה ויפנה את הציוד ממנו, ככל שהוכנס אליו ציוד בעצמו, עד יום 15.9.13. אני מחייבת את הנתבע בהוצאות משפט לתובעת וכן בשכר טירחת עו"ד בסך של 20,000 ₪. סילוק ידצוויםצו מניעהפינויצו עשה