בש"א 2365/99: בקשת הכונ"ר: 1. בבש"א 2324/99 הוגשה בקשה על ידי הכונ"ר להורות לעו"ד אזוגי ולנאמנים ליתן פירוט הסכומים שקיבל עו"ד אזוגי עובר ובתקופת הקפאת ההליכים וכן להורות לו להחזיר סך של 350,000 ש"ח בצירוף מע"מ שקיבל מחברת קו-אופ צפון בע"מ. במסגרת הדיון בבש"א זו ניתנה על ידי החלטה בה חייבתי הנאמן, למרות התנגדותו של עו"ד אזוגי, להגיש דו"ח משלים בו יפרט את הכספים שקיבל עו"ד אזוגי בתקופת הקפאת ההליכים ושלושה חודשים קודם לכן. בעקבות הדו"ח שהוגש על ידי הנאמנים, התברר שעו"ד אזוגי קיבל מהחברה ביום 14.8.97 סך של 170,000 ש"ח בצירוף מע"מ, שלושה ימים טרם הגשת הבקשה לצו הקפאת הליכים לבית המשפט (הבקשה הוגשה ביום 17.8.97) ו-300,000 ש"ח בצירוף מע"מ במהלך תקופת הקפאת ההליכים וזאת בנוסף לסך של 350,000 ש"ח בצירוף מע"מ אותם קיבל מקו-אופ הצפון, לגביהם קבעתי בבש"א 2324/98 שהם כספי הנושים וחייבתי את עו"ד אזוגי להחזירם לקופת הנושים. בעקבות דו"ח זה של הנאמן, הגיש הכונ"ר בקשה 2365/99, הנדונה בפני, להורות לעו"ד אזוגי להחזיר לחברה את הכספים שקיבל ללא אישור ביהמ"ש בסך 470,000 ש"ח בצירוף מע"מ מכיוון שהנאמנים לא גילו לבית המשפט והכונ"ר לא יכול היה לדעת כי הנאמנים אישרו לעו"ד אזוגי תשלום שכר כלשהו. גובה התשלומים ששילמו לעו"ד אזוגי נודע לכונ"ר רק בעקבות דו"ח הנאמנים, שהוגש לאחר שחייבתי אותם לכך בבש"א 2324/98 כאשר תנאי העסקתו של עו"ד אזוגי לא ברורים ולא ברור מדוע לא התבקש אישור ביהמ"ש לשכרו. עוד טוען הכונ"ר לניגוד אינטרסים של עו"ד אזוגי בין יצוגו את החברה לבין ייצוג מנהליה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתשלום שכר יעוץ לבעלי מניות בשיעור של 1,200,000 ש"ח, בגין העסקתם העתידית על פי הסכם עם הקו-אופ, כאשר גוף כמו הקו-אופ אינו זקוק למנהלי החברה אשר כשלו בתפקידם. כן מציין הכונ"ר בבקשתו, כי לא ברור הצורך בשירותיו של עו"ד אזוגי אשר המשיך לפעול בכל אותן נקודות השקה בהן האינטרסים של בעלי המניות היו זהים לאלה של החברה. 2. בתגובה הגיש עו"ד אזוגי בקשה לדחיה על הסף (בש"א 2567/00). הבקשה נדחתה על ידי, תוך שקבעתי שעו"ד המייצג חברה בתקופת הקפאת הליכים, שכרו כפוף לאישור ביהמ"ש והוריתי על הגשת תגובה ענינית עד ליום 10.12.99 כשדיון נקבע ליום 13.12.99. על החלטה זו הוגשה בר"ע לביהמ"ש העליון ועתירה לדחות הדיון בפני עד למתן ההחלטה בבר"ע, נעתרתי לבקשה זו. בסופו של דבר נדחתה הבר"ע מבלי שניתנה בה הכרעה לגופו של ענין. השופט אור קבע שאת טענותיו יוכל עו"ד אזוגי לעורר במסגרת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה שהוגשה על ידי הכונ"ר, אם יוגש ערעור כזה. טענות עו"ד אזוגי: 3. לאחר דחיית הבר"ע הוגשה תגובה על ידי עו"ד אזוגי, בה נטען כי ביום 13.8.97 חתמה החברה על התחייבות לתשלום הוצאות ושכר טירחה בה התחייבה לשלם שכ"ט בתקופת הקפאת ההליכים בסך 50,000 ש"ח לחודש בצירוף מע"מ (נספח א' לתגובה בבש"א (2365/99). התחייבות זו צורפה לראשונה לתגובה זו, וזו גם היתה הפעם הראשונה שנשמעה הטענה, לקיומו של הסכם בכתב. בהסכם זה נקבע כי התשלום מבוסס על הערכה של 80 שעות עבודה חודשיות לפי $175 לשעה, כשסכום זה כולל גם הופעות בבית המשפט, ישיבות עם נושים וישיבות עבודה דו שבועיות עם המנהל המיוחד או הנאמן. כן צויין שבמידה ושעות העבודה החודשיות יעלו על 80 שעות עבודה לא ישולם סכום נוסף במהלך תקופת ההקפאה. בתגובה זו גם עתר עו"ד אזוגי בדיעבד לאישור שכר הטירחה ששולם לו. 4. על פי הנטען בתגובה, סמכויות הנאמן היו למנות חברת יעוץ שתנהל את ענייני החברה, ולבדוק הוכחות חוב. מאחר ותפקידה של חברת היעוץ היה לנהל את מערך החשבונות של החברה, קרי לנהל התקבולים המגיעים לה ולשלם ההתחייבות השוטפות ובהיות שכרו בגדר התחייבות שוטפת, נכלל שכר זה באותן התחייבות שהיה על חברת היעוץ לשלם. עוד טוען עו"ד אזוגי בתגובתו כי נסיונו של הכונ"ר לטעון כי לא יכול היה לדעת כי הנאמנים אישרו לו תשלום כלשהו הינה היתממות, שכן הקפאת ההליכים נמשכה תקופה של 10 חודשים, והתקיימו לפחות שישה דיונים בבית המשפט. הנאמנים הגישו דוחות מסודרים חמישה במספר, שבחלקם הרלוונטי צויין הסכום ששולם כהוצאות משפטיות במיוחד דוחות 2 ו-3, שהוגשו טרם אישור הסדר הנושים. נושא שכר הטירחה עלה כבר ביום 8.3.98, כשהתקיים דיון באישור ההסכם עם הקו- אופ. הכונ"ר למרות זאת לא מצא לנכון להעלות נושא זה שוב במועד אישור הסדר הנושים ולכן אינו יכול לטעון כי לא ידע דבר שכר הטירחה. לא יעלה על הדעת כי הכונ"ר "כקצין ביהמ"ש" ישקוט על שמריו במהלך כל תקופת הקפאת ההליכים, לא יעלה טענה כלשהי עובר לאישור הסדר הנושים ויעורר טענה זו בשלב כה מאוחר. עוד טוען עו"ד אזוגי, כי הכונ"ר ידע דבר היותו ב"כ החברה, שהרי כל הסדר הנושים, כינוס אסיפת הנושים, דיונים בביהמ"ש נעשו על ידו. הוא ומשרדו השקיעו בפועל 989 שעות עבודה לא כולל שעות עבודה בנוגע למו"מ עם הקו-אופ. לפי התחשיב שנערך על ידו הוא השקיע 430 שעות עבודה לפי עלות של $175 ועו"ד גולן ממשרדו השקיע 559 שעות לפי $150 לשעה לזכותם, איפוא, סך של $159,175 (פירוט השעות בא לידי ביטוי בנספח ט' לתגובה). פעולותיו כללו ניסוח והכנת בקשה לצו הקפאת הליכים, ניסוח ההצעה הראשונית להסדר נושים כשצעדיו הראשונים היו ייצוב החברה ועצירת ההדרדרות בתזרים המזומנים ולשם כך התקיים שיתוף פעולה בין מנהלי החברה, חברת היעוץ ובינו. כן טיפל בעשרות פניות טלפוניות ובכתב של נושים שכללו הסבר על ההליכים הצפויים ועתיד החברה, פגישות עם נושים ושכנועם למתן הסכמה להסדר הנושים והטיפול בהפעלת החברה, מו"מ עם הנושים על תכנית ההסדר, הגשת בקשות לביהמ"ש, הכנת תגובות לבקשות שהוגשו נגד החברה, ייצוג החברה בבית המשפט, מתן הודעות של כינוס אסיפת הנושים, הכנת מסמכים והפצתם, קיום פגישות עם הנושים המובטחים, בנק אוצר החייל ובנק לאומי. עבודות אלה בוצעו על ידי עו"ד אזוגי ללא קשר לפעולות הנאמנים שביצעו פונקציות שונות וקיבלו שכ"ט בנפרד. עוד טוען עו"ד אזוגי שיש להביא בחשבון גם את היקף העסקה עם הקו-אופ אשר הניבה כ-9,000,000 ש"ח הכנסה לקופת הנושים. כן יש להביא בקביעת שכר הטירחה את זהותו הספציפית של עו"ד אזוגי, התמחותו, נסיונו והמוניטין שלו בתחום בו עסקינן, שכן בזכות מעורבותו האישית הצליח לגרום לוויתורים של בנק אוצר החייל ובל"ל בסך של 550,000 ש"ח. יש ליתן משקל גם לעובדה שאישור הסדר הנושים הביא תועלת כלכלית חברתית, שכן החברה המשיכה לתפקד כעסק חי וכפרמטר לקביעת שכרו יש להביא בחשבון את השכר שנקבע בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים, מפרקים ושכרם) התשמ"א - 1981. תגובת הכונ"ר: 5. הכונ"ר בתגובתו מציין כי מדובר בהסדר נושים בו התברר כי ב"כ החברה והנאמנים קיבלו שכר בשיעור כולל של כמליון וחצי ש"ח , לעומת סך של 1,622,000 ש"ח ששולם לנושים רגילים וסך של 1,090,000 ש"ח ששולם לנושים רגילים בעלי ערבות אישית. הנאמנים בניגוד לעו"ד אזוגי, אכן הגישו בקשות לשכר טירחה ואילו העובדה ששולם שכר לעו"ד אזוגי התבררה רק בדיעבד, לאחר שבית המשפט חייב הנאמנים למסור הפרטים הנוגעים לכך, למרות התנגדות עו"ד אזוגי. עוד מציין הכונ"ר כי העובדה שקיומו של הסכם שכר טירחה בין עו"ד אזוגי לחברה בא לידי ביטוי לראשונה בשלב כה מאוחר, אומרת דרשני. הכונ"ר לא חולק שנעשו פעולות על ידי עו"ד אזוגי, אך טוען שמדובר בשכ"ט מופרז ללא כל פרופורציה בהתחשב בכך שמונו נאמנים שביצעו עבודתם. בנוסף עולה שאלת האינטרס אותו יצג עו"ד אזוגי, כיוון שהבקשה הראשונה להסדר נושים כללה סעיף שבעלי הערבות האישית יופטרו מחובותיהם. מכאן ניתן ללמוד שהאינטרס שלהם קדם לאינטרס החברה. ניגוד האיטנרסים עלה גם בשלב המאוחר יותר של ניהול המו"מ עם הקו-אופ, כשהמנהלים זכו ל"שכר יעוץ" בסך 1,200,000 ש"ח אותו תרמו לקופת החברה כתרומה אישית ובכך הגדילו כביכול את הדיבדנד לנושים בעלי הערבות האישית והופטרו מערבויותיהם האישיות, אך מכיסם לא תרמו דבר. טוען הכונ"ר, כי יתכנו נקודות השקה בין האינטרסים של המנהלים לאינטרס החברה, אך האינטרס של שכנוע נושים להסכים להסדר הנושים הינו בראש ובראשונה אינטרס של המנהלים על מנת שיופטרו מערבותם האישית. עוד נטען, כי המשיב יצג את המנהלים מול נושים שונים, ללא כל תמורה ובוודאי שאין הנושים צריכים לשאת בעלות זו. לחילופין טוען הכונ"ר כי בית המשפט פסק בעבר בתיקים אחרים שכ"ט לב"כ החברה בסכומים שנעו בין 10,000 ל-25,000 ש"ח לחודש ובתיק זה לא היתה כל פעילות חריגה בהשוואה לתיקי הקפאת הליכים אחרים, למעט אולי המו"מ עם הקו- אופ, אשר גם שם הושג הישג אדיר למנהלים. הנושים, בהעדר גילוי נאות, לא ידעו את היחס בין השכר שנגבה על ידי עו"ד אזוגי לעומת הסכומים ששולמו להם ולו ידעו, ספק אם היו מאשרים ההסדר. לנושים לא ניתנה ההזדמנות לגבש עמדתם כשכל הנתונים בידיהם, מכיוון שהכספים שקיבל עו"ד אזוגי במהלך תקופת הקפאת ההליכים ושלושה ימים קודם לכן לא הובאו לידיעתם וגם קשה היה להגיע לבירור סכומים אלה, מכיוון שבאף דו"ח שהוגש לא צויין שכרו בנפרד, אלא תמיד יחד עם הנאמן. עמדת שטראוס: 6. שטראוס, בהיותה אחת הנושים, ביקשה להצטרף להליך. היתרתי זאת, למרות התנגדותו של עו"ד אזוגי. בתגובתה טענה כי הנאמנים לא פירטו בנפרד את תשלום שכר הטירחה של עו"ד אזוגי, אלא ציינו זאת בסכום גלובלי של "שכר הנאמנים והוצאות משפטיות". לא ניתן היה לדעת למי הועברו סכומים אלה, איזה סכום הועבר לנאמנים ואיזה סכום נועד להוצאות משפטיות. במהלך כל הדיונים לא התגלה שכר טירחה של עו"ד אזוגי אשר הוסתר באופן עקבי כשעו"ד אזוגי סירב לגלותו. טוענת שטראוס, כי עו"ד אזוגי מנוע היום מלהגיש ולתבוע שכ"ט בדיעבד, לאור העובדה שאושר הסכם נושים אשר קבע את הזכויות של נושי החברה והזכות לה טוען עו"ד אזוגי לא היתה חלק מהסכם זה. לאור חוסר תום לב , משנטל עו"ד אזוגי את הכספים ללא קבלת היתר בית המשפט, אין מקום לאשר שכרו בדיעבד. בנוסף השכר המבוקש הינו מופרז ובלתי סביר בנסיבות הענין, במיוחד לאור ניגוד ענינים בפעולותיו של עו"ד אזוגי אשר ייצג את האינטרס של מנהלי החברה ו/או בעלי מניותיה בניגוד לאינטרס של החברה עצמה . עוד נטען כי יש לדחות בקשתו של עו"ד אזוגי לשכ"ט, כי בקשה כזו היה עליו להגיש בנפרד ולא כתגובה לבקשת הכונ"ר והיום איחר המועד, כיוון שנושה של החברה אינו זכאי לקבל מהחברה כספים לגבי חוב שקם לפני הסדר הנושים. בש"א 8704/00: ההליכים הקשורים לבקשה זו: 7. בדיון שהתקיים בפני הסכימו הצדדים לאחד הדיון בכל הבקשות הנוגעות לשכ"ט של עו"ד אזוגי, כשבעבר סירב לכך עו"ד אזוגי ועמד על קיום דיון נפרד בכל בקשה הנוגעת לשכר טירחתו, למרות שמדובר היה במקשה אחת ובמערכת עובדתית אחת השייכת לאותה חברה. לא ראיתי התועלת שצמחה לעו"ד אזוגי מהתנגדות מיותרת זו, למעט ריבוי ההליכים. בבש"א 8704/00 הוגשה בקשה על ידי עו"ד אזוגי לקביעת שכר טירחתו בעסקת הקו-אופ לאחר מספר הליכים מייגעים בהם עשה עו"ד אזוגי כל מאמץ לסכל החלטתי בבש"א 2324/98, בה הוריתי לו להחזיר את הסך של 350,000 ש"ח לנאמנים, משקבעתי שכספים אלה הינם כספי הנושים והפרדת שכ"ט מסכום העסקה מלאכותי הוא. ציינתי גם שאם תוגש בקשה לגופו של ענין לקביעת שכר הטירחה של עו"ד אזוגי, אתייחס אליה בהתאם. = 5 = בעקבות החלטה זו הוגשה בש"א 5532/99 לעיכוב הליכים, שנדחתה על ידי. הגם שקבעתי שהכספים שיועברו על ידי עו"ד אזוגי לא יועברו לנושים, עד להחלטת ביהמ"ש העליון בערעור שהוגש. לצערי, בחר עו"ד אזוגי לא לכבד החלטה זו, בנסיון לעקוף אותה הגיש תביעה בבית משפט השלום בת"א לתשלום שכר טירחתו כנגד החברה, שאינה פעילה, כאשר לא הנאמנים ולא הכונ"ר לא צורפו כצד לאותה תובענה. יש לציין שעו"ד אזוגי העביר העתק התובענה לנאמנים, אך לא לכונ"ר, שיזם את כל ההליכים להחזר שכרו. בבש"א 5436/99, שהוגשה על ידי הכונ"ר, עיכבתי ביום 31.1.2000 ההליכים שהוגשו בבית משפט השלום בתל-אביב. גם בשלב זה לא טרח עו"ד אזוגי להגיש בקשה לשכ"ט, אך גם לא החזיר הכסף, כפי שהוריתי. התוצאה היתה שמחד עיכבתי הליכים בביהמ"ש השלום בת"א אך מאידך הכסף נותר בידו של עו"ד אזוגי, אשר לא קיים צו ביהמ"ש וטען לזכות עכבון. שוב, בלית ברירה, עתר הכונ"ר בבש"א 6913/00 לקבוע שלעו"ד אזוגי אין זכות עכבון. דחיתי בקשתו של עו"ד אזוגי לזכות עכבון וציינתי שעליו לקיים החלטתי מיום 14.11.99 בבש"א 2324/98 ולהעביר הכספים לנאמנים. בעקבות זאת עתר עו"ד אזוגי לאפשר לו להגיש בקשה לשכר טירחה ולקבוע שהכספים, אשר הועברו אליו במסגרת ההסכם עם קו-אופ הצפון ישארו, בחזקתו עד להחלטה בבקשה. בנוסף הוגשה בקשה נוספת 8324/00, שעניינה עיכוב ביצוע לגבי אותם כספים שהוריתי להחזיר, אשר לגביהם לא התבקש בעבר עיכוב ביצוע בטענת עכבון. דחיתי בקשתו זו של עו"ד אזוגי משסברתי שלגופו של עניין אין מקום לעיכוב המבוקש ובמיוחד בנסיבות אלה - בהן עו"ד אזוגי מעכב כספים שלא כדין בניגוד להחלטת ביהמ"ש - אינו זכאי לסעד לפנים משורת הדין. לפנים משורת הדין היתרתי לו להגיש בקשה לשכ"ט בתנאי שזו תוגש תוך 14 יום. בסופו של דבר "הואיל" עו"ד אזוגי להגיש בקשתו לשכ"ט בבש"א 8704/00, הנדונה בפני. הבקשה לשכ"ט בגין עסקת הקו-אופ: 8. לגופו של ענין, בבש"א 8704/00 עותר עו"ד אזוגי לאשר לו שכ"ט בסך 350,000 ש"ח בצירוף מע"מ, כפי שנקבע בהסכם עם הקו-אופ. לחילופין מבקש הוא לפסוק לו שכר טירחה על פי ההסכם שהושג בינו לבין החברה בהתאם לתביעה שהגיש לביהמ"ש השלום בתל אביב כאשר התביעה הוגשה, כאמור, כנגד החברה בלבד וההליכים עוכבו על ידי. לעדותו של עו"ד אזוגי סיכם עם החברה כי שכר הטירחה יהיה בשיעור של 3% מהיקף העסקה בצירוף מע"מ ושכר זה ישולם לו על ידי החברה במידה ולא יקבל שכר מקונה שימצא. שכר טירחה זה התייחס להסכם המכר ומימושו, אם ייחתם. מאחר ובעסקת הקו-אופ מדובר בסכום כולל של 9,000,000 ש"ח שהיווה את הבסיס להסדר הנושים יש לשלם שכר הטירחה בהתאם, לאור המאמצים הרבים שהשקיע במו"מ, שכן בזכות מאמציו רקם ההסכם עור וגידים ויצא אל הפועל. סכום זה נדרש בנוסף לשכר בגין פעולותיו בתקופת הקפאת ההליכים של החברה, על פי הסכם בכתב שנערך בינו לבין החברה. לחילופין עותר עו"ד אזוגי לפסוק שכרו לפי שעות ולענין זה השקיע משרדו 605 שעות כשמתוכם לפחות 454 שעות, בהסכם עם הקו-אופ במהלך החודשים ספטמבר, אוקטובר, נובמבר 97' (סעיף 8 לבקשה). תגובת הכונ"ר: 9. הכונ"ר בתגובתו מציין כי זו לראשונה שעו"ד אזוגי מסכים לתמורה של 9,000,000 ש"ח על פי ההסכם עם הקו-אופ, כאשר בכל הדיונים הקודמים, עמד על ההפרדה בין הפריטים השונים בהסכם וטען שסכום המימוש מגיע ל-7,000,000 ש"ח בלבד ומכאן ניתן ללמוד כי הרכיבים השונים של 1,200,000 ש"ח שנרשמו בהסכם כדמי יעוץ למנהלים ו- 350,000 ש"ח שכ"ט ששולם לו, הם התמורה האמיתית על פי ההסכם, אלה שהסכום הכולל פוצל למטרות פסולות. עוד טוען הכונ"ר שיש לזכור שמדובר בשכר שבא על חשבון הנושים ואין לפסוק שכר החורג מהמקובל במגזר הציבורי. מוסיף הכונ"ר, שאם אכן היה הסכם בין עו"ד אזוגי לבין החברה שנערך בשלב כלשהו לאחר מתן צו הקפאת הליכים, מדוע דרש שהקו-אופ ישלם לו שכר גבוה יותר מזה שסוכם עליו עם החברה. בנוסף לכך הסכום הנדרש הינו מופרז ללא כל פרופורציה. מעצם העובדה שעו"ד אזוגי השיג למנהלי החברה שכר יעוץ, שהוזרם אמנם לתועלת הנושים, אך בתמורה זכו הם בהטבה של פטור מערבותם האישית, מבלי שהשקיעו אגורה מכיסם הפרטי, המסקנה היא שעו"ד אזוגי יצג את האינטרס של המנהלים וטיפל בעניניהם ללא תמורה. כשהדרישה לתשלום שכ"ט מופנית לחברה ומעצם העובדה שהדיון על השכר נעשה עם המנהלים ולא עם הנאמנים או חברת היעוץ מצביע הדבר על האינטרס שיוצג על ידי עו"ד אזוגי. שטראוס בתגובתה חוזרת על עיקרי טיעוניה בבש"א 2365/00. הדיון: 10. בסיכומיהם חוזרים הצדדים על טענותיהם בתגובות השונות, כאשר עו"ד אזוגי בסיכומיו טוען לעובדות נוספות שלא באו לידי ביטוי בבקשות השונות. אתעלם מטענות עובדתיות חדשות אשר באו לידי ביטוי בסיכומים. לצערי, שכרו של עו"ד אזוגי והכספים שנטל לעצמו ללא היתר ביהמ"ש, מעסיקים את ביהמ"ש הרבה יותר מאשר כל ההליכים שהתקיימו בתיק ואשר נגעו להקפאת ההליכים. שכרו של עו"ד שצריך להיות טפל לכל בקשה או תביעה הפך לעיקר ולא סתם לעיקר, אלא שהתברר שהכספים ששולמו לעו"ד אזוגי הינם ללא כל פרופורציה ויחס לכספים ששולמו לנושים הלא מובטחים. 11. ביום 17.8.97 , ניתן על ידי ביהמ"ש צו להקפאת הליכים בו מונה רו"ח ברדיצ'ב כנאמן לביצוע הסדר הנושים כאשר סמכויותיו הוגבלו למינוי חברת יעוץ כלכלית - שתנהל את עסקי החברה ותפקח עליה - ולבדיקה ראשונית של הוכחות החוב שהוגשו. בשלב מאוחר יותר מונה נאמן נוסף, עו"ד גולדבלט. למרות שעל פי הצו, הסמכויות למינוי חברת היעוץ הוטלו על הנאמן, נחתם ביום 21.8.97 הסכם, בין חברת היעוץ לחברה ישירות. בהסכם זה נקבע שכרה של חברת היעוץ, תוך שצויין מפורשות שבית המשפט רשאי להתערב בקביעת שכר זה. ההסכם עם חברת היעוץ נושא תאריך 21.8.97, אבל מעיון בסעיף 11 להסכם, נוצר הרושם שהוא נחתם טרם צו הקפאת ההליכים, שכן סעיף זה קובע: "הסכם זה יכנס לתוקף במעמד מתן צו הקפאת ההליכים כנגד החברה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע". אם ההסכם נחתם אחרי צו הקפאת ההליכים, מה משמעותו של סעיף זה, ואם נחתם לפני צו הקפאת ההליכים כיצד יכול היה הנאמן שמונה, לקחת חלק בהסכם זה. על פי ההגיון, מטבע הדברים, ההסכם עם חברת היעוץ אמור להיות מאוחר לצו הקפאת ההליכים וכך עולה מהמועד המופיע בו, אך עיון בהסכם מלמד אחרת. ענין זה לא עלה במהלך הדיון, אך עו"ד אזוגי צירף מסמכים אלה לתגובתו ולא ניתן להתעלם מהם ולהצביע על התהיות המתעוררות. 12. טוען עו"ד אזוגי שכבר בעת מתן צו הקפאת ההליכים נתנה הסמכות לחברת הניהול לשלם שכרו, טועה ומטעה הוא מכיוון שזה אכן אשר צויין בבקשה אך לא זה אשר אושר על ידי ביהמ"ש, שקבע שחברת היעוץ מטרתה לנהל את כל עניני החברה ולפקח עליה, כך שלא הוקנתה כל סמכות מיוחדת לתשלום או קביעת שכרו של עו"ד אזוגי. בסעיף 1 להסכם עם חברת היעוץ צויין שהיועץ מתחייב לפעול על פי הוראות הסדר הנושים, אלא שסעיף זה לא תואם את צו ביהמ"ש, אשר לא קבע שעל חברת היעוץ לפעול על פי הסדר הנושים, אלא קבע שעל חברת היעוץ לנהל את "כל עניני החברה ופיקוח עליה". ההוראה בדבר תשלום שכ"ט של עו"ד אזוגי הוכנסה להסכם בעקיפין, בדלת האחורית, בדרך אגב, בהסתמך על סעיף 3 בהצעת הסדר הנושים, שם צויין שחברת הניהול תשלם את ההתחייבות השוטפות, כאשר ברור גם לו, ששכרו אינו חלק מההתחייבות השוטפות, שכן מצא לציין מפורשות שישולם גם שכרו. בסעיף 3 להסכם עם חברת היעוץ נקבע: "למען הסר ספק, מובהר בזאת כי היועץ לא יפרע כל חוב שהוא של החברה אשר גובש קודם למינויו, למעט תשלומי שכר לעובדים". לפי הוראות סעיף זה לא היה מקום לתשלום שכרו של עו"ד אזוגי על ידי חברת היעוץ, שכן ההסכם עליו הוא סומך גובש טרם מינוי חברת היעוץ. ההסכם בין עו"ד אזוגי לחברה בדבר שכ"ט נחתם ביום 13.8.97. חברת היעוץ מונתה ביום 21.8.97, כך שההסכם קדם למינוי חברת היעוץ. לא חברת היעוץ ולא הנאמן לא שכרו את שירותיו של עו"ד אזוגי, אלה הוא זה שיזם את מינויים. סעיף 3 להסכם עם חברת היעוץ, אוסר, כאמור, לבצע תשלומים שגובשו טרם מינוי היועץ. וסעיף 1 להסכם, בו הוכנסה בעקיפין ההוראה לשלם את שכרו של עו"ד אזוגי, אינו עולה בקנה אחד עם צו ביהמ"ש. לסעיף זה מטרה אחת בלבד, לכיסוי מתאים לתשלום שכרו של עו"ד אזוגי, שכן איזה ענין יש בכלל לנושים לדאוג לשכרו של עו"ד אזוגי בהצעת הסדר הנושים. שאלה נוספת שנשאלת איזו עדיפות יש לעו"ד אזוגי בנסיבות אלה על פני ספקים שספקו סחורה ולא קיבלו תמורתה, עימם נחתם הסכם טרם הקפאת ההליכים. והאם אין כאן העדפת נושים, נושא זה אשאיר בצריך עיון שכן אין צורך להכריע בו בבקשה זו. 13. לטענת עו"ד אזוגי, שמדובר בתשלום שוטף, כמו כל הוצאה שוטפת אחרת של החברה, התייחסתי בבש"א 2567/00 (עמ' 6) ואציין שוב ששירות משפטי כשמונו נאמנים, אינו שירות שניתן במהלך העסקים הרגיל של החברה במיוחד כשהנאמנים היו רו"ח ועו"ד, ולא היה מקום לשלם שכרו של עו"ד אזוגי מבלי שניתן לכך אישור ביהמ"ש. 14. טענת עו"ד אזוגי לחוסר תום לב של הכונ"ר ומניעות מפאת השיהוי בהגשת הבקשה , שכן תשלומי שכר הטירחה היו גלויים לעין ודווחו גם על ידי חברת הניהול וגם על ידי הנאמנים - גם אם היתה נכונה - לא היה בה כדי להועיל לעו"ד אזוגי, מכיוון שלא מחדל כזה או אחר של הכונ"ר - שלא קיים במקרה זה - יהא בו כדי לאפשר "מחטף" שכ"ט על חשבון הנושים, כפי שנעשה כאן. לטענה זו כבר התייחסתי בהחלטתי בש"א 2567/99 , שם קבעתי שלביהמ"ש שדן בהסדר הנושים הסמכות להתערב ולהורות על החזרת הכספים ששולמו לעו"ד אזוגי. עוד ציינתי באותה החלטה שלא חברת היעוץ ששילמה שכרו של עו"ד אזוגי, לא הנאמנים ולא עו"ד אזוגי פנו וקיבלו אישור ביהמ"ש לתשלום שכר זה ואי פניה זו מעוררת תמיהות, במיוחד לאור התנגדותו של עו"ד אזוגי, שהנאמנים ימסרו פרטים לגבי הכספים ששולמו לו כאשר מדובר בכספי נושים. איזו עזות מצח זו לבוא ולומר שאין מקום למסור האינפורמציה המפורטת לביהמ"ש ולאחר מכן לטעון שהדבר בא לידי ביטוי בדוחות הנאמנים, כאשר ברור לו שברוב הדוחות אין הפרדה בין שכרו לזה של הנאמנים. אם נאמץ עמדתו של עו"ד אזוגי, אזי גם אם נעשו פעולות פסולות אשר פגעו בנושים, ביהמ"ש יהיה מנוע מלהתערב מפאת עבור הזמן או שיהוי של הכונ"ר. ביהמ"ש הוא זה שמפקח על ההסדרים בתקופת הקפאת ההליכים, אין הוא חותמת גומי, חובתו להתערב גם כעבור זמן, כאשר התברר ולו בדיעבד שנעשו פעולות שפגעו בכלל הנושים גם אם אלה הסכימו בעבר, כשלא היו מודעים לעובדות לאשורן - גם אם הכונ"ר שקט על שמריו, מה שלא ניתן לומר במקרה זה - לאור העירפול בדרך בה נבלע שכ"ט של עו"ד אזוגי בדוחות שהוגשו. 15. העובדות לגבי תשלום שכרו של עו"ד אזוגי לא היו ברורות וגלויות לעין. בדו"ח הראשון של הנאמן צויינה רק העובדה שעו"ד אזוגי מייצג החברה. לדו"ח הנאמן מס' 2, אשר מתייחס לתקופה שמיום 17.8.97 ועד ליום 16.12.97 צורף דו"ח חברת הניהול ורק שם ניתן לראות הסכומים ששולמו בגין ההוצאות המשפטיות בסך 234,000 ש"ח, לא בדו"ח הנאמן אלא בזה של חברת היעוץ, אשר צורף לדו"ח הנאמן. בדו"ח 3 צויין שליום 15.3.98 שולמו הוצאות בגין שכר נאמנים והוצאות משפטיות בסך 288,128 ש"ח, ללא התייחסות ספציפית לשכרו של עו"ד אזוגי. בדו"ח 4, שהוגש לאחר הסדר הנושים, צויין ששכר הנאמנים והוצאות משפטיות נכון ליום 31.10.98 עמדו על סך 538,128 ש"ח. בדו"ח 5, שהוגש אף הוא לאחר הסדר הנושים, צויין ששכר הנאמנים והוצאות משפטיות עמדו על 608,128 ש"ח נכון ליום 17.1.99. בנסיבות אלה קשה לומר שהיה גילוי נאות שהיה בו כדי לעזור לכונ"ר להעלות טענותיו קודם להסדר הנושים. הנושים גם אם רצו, לא יכלו להתנגד לעובדות שלא היו בידיעתם באותה עת, ולגבי השכר של עו"ד אזוגי בעסקת הקו-אופ, נתנה אפשרות לחזור ולדון בענין. לא ברור מה היה הבסיס לתשלום שכרו של עו"ד אזוגי. לדו"ח הראשון של הנאמן צורף ההסכם עם חברת היעוץ. לא צורף הסכם שכ"ט עם עו"ד אזוגי, וספק רב בעיני אם הסכם שכר הטירחה, שגולה לראשונה בדיון זה, הובא בכלל לידיעת חברת היעוץ ו/או הנאמנים. בדוחות לא פורט הבסיס לתשלום השכר ובאף דו"ח לא צויין קיומו של הסכם זה ואם היה הסכם זה מוצג בפני הנאמנים, קרוב לודאי שהיה מוצא ביטויו בדוחות שהוגשו על ידם. גם לא שמעתי מעו"ד אגוזי שהציג הסכם זה בפני הנאמנים או חברת היעוץ. חוזרים, איפוא, לשאלה, מה היה הבסיס לתשלום שכרו של עו"ד אזוגי, מי קבע אותו, השיקולים לכך והאם נקבע בשרירות על ידי עו"ד אזוגי. מסיטואציה זו למדים אנו את חשיבות הפיקוח של בית המשפט על שכרם של בעלי תפקידים למיניהם בהליכים אלה, כולל זה של ב"כ החברה על מנת למנוע אפשרויות של קנוניה שכן באין פיקוח בימ"ש, מה ימנע תשלום סכומים שרירותיים לבעלי תפקידים על חשבון קופת הנושים, כפי שנעשה כאן. 16. עוד טוען עו"ד אזוגי, שיש להבחין בין תשלום שכר הטרחה הראשון בסך 170,000 ש"ח ששולם טרם הגשת הבקשה להקפאת הליכים והיה תנאי לקבלת התיק לטיפולו, לבין התשלום השוטף שקיבל במהלך הקפאת ההליכים, שכן בעת ששולם הסכום הראשון החברה היתה פעילה וכשרה לבצע התחייבויתיה תוך הפניה לסעיף 87 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) תש"ם - 1980 הקובע ששכ"ט ששילם פושט הרגל בתום לב לעורך דינו, שייצגו בהתנגדותו להליכי פשיטת הרגל לא יכול הנאמן להפרע ממנו. טוען הכונ"ר שבטיעון זה של עו"ד אזוגי יש ראשית הודיה שאכן מדובר בהעדפת נושים. אם נלך בקו אותו מתווה עו"ד אזוגי, צריך להוכיח קיומו של תום לב, תשלום סך של 170,000 ש"ח ערב הקפאת ההליכים כאשר חובות של נושים רובצים על החברה ואלה מתדפקים לפתחה, אינו ענין של תום לב. זאת ועוד, עו"ד אזוגי מתעלם מקיומו של סעיף 87 (ב) לפקודת פשיטת הרגל הקובע שאם ראה ביהמ"ש שהסכומים ששולמו הם מוגזמים יקבע מהו הסכום הסביר. עוד אציין שהוראה כמו זו המצויה בפקודת פשיטת הרגל, אינה מצויה בפקודת החברות, וספק בעיני אם ניתן לעשות השוואה. על מנת להעמיד הדברים באותו מישור השוואתי, ההשלכה צריכה להיות לתשלום שכ"ט בגין התנגדות לפירוק החברה, שהיוזמה לה באה מאחרים, אך כאן אין אנו עוסקים בפירוק החברה, אלא בבקשה אותה יזמה החברה, דבר המשמיט את הבסיס להשוואה. עו"ד אזוגי טוען טענותיו בהתאמה למטרתו וההפרדה בין הסכומים שקיבל טרם הקפאת ההליכים ובמהלכם באה לידי ביטוי לראשונה בסיכומיו, לא בכתבי הטענות שהגיש במהלך הדיונים שהתקיימו, כך שלא ניתנה לצדדים האפשרות להתייחס לכך או במידת הצורך גם לחקור אותו. לטעמי עסקינן בהפרדה מלאכותית, שכן גם כספים אלה, כספי נושים הם. אם לא נאמר כך, מה ימנע ממנהלי חברה הנקלעת לקשיים, לשלם סכומי עתק לגורמים שונים, עובר לצו הקפאת הליכים ולטעון מאוחר יותר, שאין להתערב בשיקולים אלה, שכן הם נעשו טרם הקפאת ההליכים. הבחינה של בית המשפט היא כמכלול ולא בהפרדה תיאורתית ואם נאמץ את עמדתו של עו"ד אזוגי יהא בכך היתר להעדפת נושים, ומתן לגיטימציה לגזל החברה ונושיה. 17. לגבי עיסקת הקו-אופ טוען עו"ד אזוגי לקיומו של הסכם בעל פה בשיעור 3% משווי העיסקה. מפליא שעו"ד אזוגי שהקפיד להבטיח זכויותיו הכספיות בכתב ושומר עליהם על מנת להציגם כשיתאים הדבר למטרותיו, לא טורח להעלות על הכתב את ההסכם בדבר תשלום ה-3%. מעדותו של דוד כהן, ממנהלי החברה, עולה שענין ה-3% בגין טיפול במכירת החברה סוכם לאחר מתן צו הקפאת ההליכים (בש"א 2324/98 עמ' 22 שורות 12-30). אם כן כיצד יכלו המנהלים להתחייב בשם החברה, לה מונתה גם חברת יעוץ וגם נאמנים. באיזה סטטוס התחייב דוד כהן לתשלום זה בשם החברה, כאשר בהצעת הסדר הנושים צויין מפורשות שבתקופת הקפאת ההליכים ימנעו מנהלי החברה מכל מעורבות בענינים הפיננסיים של החברה (סעיף 3 עמ' 4 להסדר הצעת הנושים) ובאיזה סטטוס סיכם עימו עו"ד אזוגי האמון על האמור בבקשה שהגיש. יש לציין, שענין קיומו של הסכם בעל פה לתשלום שכר הטירחה בגין עסקת הקו- אופ, מצא ביטויו לראשונה בדיון שהתקיים בפני בבקשת הכונ"ר לחייב עו"ד אזוגי להחזיר הכספים שקיבל. נשאלת השאלה אם אכן זה היה ההסכם , מדוע גבה עו"ד אזוגי מהקו-אופ סכום גבוה מעבר למה שסוכם עם החברה, האם זה ביטוי להתנהגות בתום לב. מחד בבקשתו מציין עו"ד אזוגי שבתקופת הקפאת ההליכים יימנעו מנהלי החברה מכל מעורבות בעניינים פיננסיים, אך כשמדובר בצרכיו האישיים והדבר מתאים למטרותיו, מתעלם הוא מכך ומגיע איתם להסדר פיננסי מבלי ליידע לא את חב' היעוץ, לא הנאמנים ומבלי לקבל אישור ביהמ"ש, כאשר הכל נעשה בחדרי חדרים, בהסתר וצץ ועולה כשהדבר מתאים לאינטרס של עו"ד אזוגי באותו רגע. זאת ועוד, ההסכם החתום לתשלום שכ"ט חודשי שנחתם טרם ניתן צו הקפאת ההליכים, מתייחס לשעות עבודה. בהסכם נקבע מפורשות כי גם במקרה ששעות העבודה החודשיות יעלו על 80 שעות, לא ישולם תשלום נוסף מידי חודש במהלך תקופת ההקפאה, מעבר לתשלום המקורי. משמע הסכם זה בא לכסות גם המו"מ עם הקו-אופ, שכן עוד בהצעת הסדר הנושים, היה ברור שמדובר במכירת העסק והצורך בניהול מו"מ, וסעיף זה בא לכסות את אותן שעות עודפות (סעיף 6 עמ' 5 ועמ' 8 להצעת ההסדר). ושוב הכיצד דורש עו"ד אזוגי שכר נוסף מהחברה בגין ניהול המו"מ, כאשר היה ברור לו מראש שזה אשר יצטרך לעשות כפי שהדבר בא לידי ביטוי בבקשה להסדר נושים. נימוקים לרוב, תשובות עניניות אין. 18. הטענה ששכרו של עו"ד אזוגי הינו ענין פרטי בינו לבין החברה, נכונה, כאשר מדובר בחברה סולובנטית שאינה פונה לעזרת ביהמ"ש להושיעה מהמצוקה הכלכלית אליה נקלעה וכאשר תשלום השכר אינו בא על חשבון ויתור הנושים על כספים המגיעים להם. משרוצה הוא להפרע מכספי החברה, שנזקקה להקפאת הליכים והכספים הינם כספי נושים, ענין שכר הטירחה חדל להיות ענין פרטי בינו לבין החברה והופך גם לענינם של כלל הנושים, שכל תשלום אליו נגרע מחלקם ולכן חובה היתה להביא ענין זה גם לידיעת הנושים ולבקש אישור ביהמ"ש. אוסיף ואומר, שקיים אבסורד בטענה זו, שכן אם לביהמ"ש הסמכות להתערב ולקבוע שכרה של חברת היעוץ והנאמנים, מדוע חסין שכרו של עו"ד אזוגי מפני התערבות ביהמ"ש. עו"ד אזוגי לא טרח לפנות לביהמ"ש ולבקש אישור לשכר שנטל לעצמו בסך של 820,000 ש"ח בצירוף מע"מ. בנסיון למזער הנזק ולטעון שלא מדובר בסכום מופרז מחלק אותו לפריטים של 170,000 ש"ח טרם הקפאת ההליכים, 300,000 ש"ח במהלך הקפאת ההליכים ו-350,000 ש"ח בגין עסקת הקו-אופ, אך לא מדובר בפריטים שונים, אלא באותה קופה קטנה ומצומקת, שקטנה עוד יותר לאור הכספים שקיבל עו"ד אזוגי ללא אישור ביהמ"ש. סכום שכר הטרחה הינו מופרז גם בהתחשב בעובדה שהנושים הרגילים כולם קיבלו סך של 1,622,000 ש"ח והנושים הרגילים בעלי ערבות אישית קיבלו סך של 1,090,000 ש"ח. חובות החברה היו בשיעור של 10,000,000 ש"ח (סעיף 3 עמ' 5 לבקשה להסדר נושים), אי לכך הדיבידנד המזערי ששולם לנושים ביחס לשכר הטירחה של עו"ד אזוגי, הינו ללא כל פרופורציה. 19. שאלה חשובה אחרת אותה עוררו באי כח הצדדים שגם אותה יש להביא בחשבון, בקביעת שכר הטרחה - אינטרס של מי יצג עו"ד אזוגי של החברה או של בעלי המניות ומנהליה. בהסכם עם קו-אופ בסעיף 4.3 נקבע "בנוסף לסכומים האמורים לעיל, תשלם הקונה שכר יעוץ וניהול עבור חמשת עובדי ומנהלי המוכרת, אשר ימשיכו לייעץ בהפעלת החנויות הנמכרות במשך 24 חודשים מיום אישור הסכם זה... שכר בסך כולל של 1.2 מליון ש"ח עבור כל התקופה, קרי סך של 56,000 ש"ח לכל חודש". בחקירתו בביהמ"ש העיד מר ווייס, אשר ניהל המו"מ מטעם הקו-אופ:"אנו היינו יחסית אדישים לחלוקה, מה שאני יכול להגיד בוודאות שאם הסכום היה גולש מהמטרה שקבענו לעצמנו היינו יוצאים מהעסקה, הכל היה במסגרת הכדאיות" (בש"א 2324/00 עמ' 10 שורות 15-16). ובהמשך:"אם אתה אומר לי שלגבי סעיפי יעוץ, המנהלים לא היו מקיימים את התחייבותם האם היינו משלמים את הסכום לו התחייבנו אני משיב שבדיעבד אולי זה לא היה משנה, אבל מראש חשבנו שאנו צריכים להבטיח.... שהעסק ימכר ויפעל מיידית כעסק חי, נדע ונקבל שיתוף פעולה של הבעלים שגם היו המנהלים מי חוג הלקוחות ועוד דברים שנחוצים כדי להכיר אזורי פעולה שאנו לא היינו בקיאים בהם. אם אתה אומר לי שאם היה מסתבר שלא קיבלתם שום דבר שהוגדר כיעוץ, לא היינו משלמים את הסכום בפריט זה, אני משיב שהתזה שלך לא כל כך נכונה. ( ההדגשה שלי ש.ד.) אם אתה אומר לי שהמבנה של בניית סכום העיסקה היה סכום עיקרי לעיסקה, אחר כך עלה ענין היעוץ, אחר כך עלה שכר הטירחה והוסף אף הוא, אני משיב ששלילי לחלוטין" (עמ' 10 שורה 24 עד עמ' 11 שורה 7). ובהמשך "אם היעוץ או שכר הטירחה זה הרבה או מעט, לא נתנו על זה את הדעת, כי מבחינתנו היינו אדישים. לא שינה לי איך תהיה החלוקה הפנימית ..." (עמ' 11 שורה 13-14) ובהמשך "... בהחלט היה חשוב לי להבטיח את סעיף היעוץ ועם הוראה זו יצאתי למשא ומתן" (עמ' 13 שורה 26). המנהלים שקיבלו דמי יעוץ הם לוי אילן, כהן ריימונד, לוי מירב, כהן יעקב וכהן דוד. הגב' מירב לוי שקיבלה שכר יעוץ יוצגה בהליכים אישיים שננקטו נגדה על ידי משרדו של עו"ד אזוגי, לא שילמה תמורה בגין זאת ואף יזמה הליכים כנגד נושים בהם ביקשה לעכב מימוש נכסים (עמ' 17 שורות 7-9). דוד כהן, אף הוא בעל מניות ומנהל בחברה, יוצג בהליכים אישיים שננקטו נגדו על ידי משרדו של עו"ד אזוגי מבלי לשלם תמורה. מדובר ביותר מעשרה הליכים משפטיים, אך לא יותר מחמישה עשר, כעדותו. (עמ' 18 שורות 8-16) מירב לוי העידה שלא היה לה מושג לגבי ההליכים שנגעו לחברה, היא לא רשומה כמנהלת אלא רק כבעלת מניות ולא ברור איזה יעוץ יכלה לתת. דוד כהן, העיד , שמירב לוי עסקה בהנהלת החשבונות והמחשבים (עמ' 20 שורות 15-20). לא ברור לי מדוע צריך לשלם דמי יעוץ למירב לוי, שהתמחתה בהנהלת חשבונות, ובכל מקרה בוודאי לא הסכומים שנקבע ולא לתקופה כה ארוכה. ריימונד כהן, כעולה מדו"ח 3 של הנאמנים הפך ל"נשיא כבוד" "הסתובב" בין הסניפים, לא היה מעורב בפועל בניהול החברה טרם קריסתה ובכל זאת קיבל דמי יעוץ על פי ההסכם, נשאלת השאלה לצורך מה? וכי מה יכול היה לתרום לרוכש, אם קודם לכן לא הצליח לתרום לחברה ולא עשה דבר. דוד כהן, על פי דו"ח זה, פעולתו בחברה היתה מצומצמת, לאור העובדה שבמקביל עבד כחשבונאי שכיר באגד, האם לאדם כזה יש הצדקה לתשלום דמי יעוץ. היחידים שאולי היה טעם בתשלום דמי יעוץ הם אילן לוי שאכן עסק בניהול החברה ויעקב כהן שניהל סניף באשדוד. לא רק זאת, בדיון מיום 23.9.97, ת/1, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה קו-אופ לא תעכב את הסכומים שהוסכם לגביהם כדמי יעוץ, משמע הסכום לא ישולם כתשלום חודשי, במשך 24 חודש, אלא כתשלום אחד ובכך אכן יש כדי להצביע שאמנם קראו לכך דמי יעוץ, אבל ספק אם היה "יעוץ" מאחורי כספים אלה. נכון שלקו-אופ היה ענין שההעברה תיעשה בצורה חלקה ולשם כך היו מוכנים שבהסכם יופיע סעיף של דמי יעוץ למנהלים, אך מה שקבע זה מסגרת התקציב והחלוקה הפנימית כלל לא היתה מהותית מבחינת הקו-אופ , כעדותו של וויס. גם אם היה צורך בדמי יעוץ, לא היתה כל הצדקה לסכומים שהופרשו למטרה זו. לא רק זאת, אומר וויס שגם אם לא היה ניתן יעוץ, אין זה מחייב שהסכום, שנרשם בהסכם כמיועד לתשלום דמי יעוץ לא היה משולם. הדרך הטובה ביותר להבטחת דמי יעוץ היא תשלום חודשי ומעצם הויתור על כך יש בו להצביע שלא היתה משמעות ליעוץ זה. על פני הדברים, לא היתה כל הצדקה לדמי הייועץ שקיבלו מנהלי החברה ובעלי מניותיה. לא שמעתי השירות שנתנו לאחר שנחתם ההסכם ולא ברור איזו תועלת צמחה בתשלום דמי ניהול לגב' לוי לדוגמא, שלא ידעה דבר אודות ההליכים בחברה, למעט תועלתה האישית, שחרורה מערבותה לחובות החברה. עוד ייצג עו"ד אזוגי את המנהלים בתביעות האישיות שהוגשו נגדם ואלה תביעות נפרדות מהתביעות שהוגשו כנגד החברה, שכן החברה היתה בהקפאת הליכים, וגם על כך לא קיבל עו"ד אזוגי שכ"ט ובעקיפין חוייבה החברה בשכר זה. 20. משרדו של עו"ד אזוגי השתתף בעשרות דיונים, כנטען על ידו, אך רובם לא היו קשורים לבקשות החברה להקפאת הליכים. מתגובתו של עו"ד אזוגי, מתברר שהשתתף בשישה דיונים הקשורים להקפאת ההליכים. הדיונים הרבים הנוספים היו קשורים לבעלי המניות באופן אישי, ודוד כהן העיד שמדובר ביותר מעשרה הליכים הקשורים אליו. בגין יצוג זה היה עליו לקבל שכ"ט מבעלי המניות או מנהלי החברה אישית ולא מהחברה, אך בחר להטיל מעמסה זו על כתפי החברה. 21. הכונ"ר בתגובתו טען כי בעת קביעת שכרו של עו"ד אזוגי, יש להביא בחשבון שגם הנאמנים טענו שטיפלו בביצוע העסקה ואף להם פסק ביהמ"ש שכר מימוש בשיעור של 235,000 ש"ח, בתמיכתו המלאה של עו"ד אזוגי. משהתקיים הדיון בביהמ"ש בקביעת שכרם של הנאמנים שיבח עו"ד אזוגי את פועלם, עת ציין בתגובתו "החברה מבקשת להדגיש את פועלם החשוב והמועיל של הנאמנים... והן את חלקם במימוש עסקת מכירת עסקי החברה...." ובהמשך מציין הוא שמונה נאמן נוסף, עו"ד גולדבלט מטעם הנושים "... במטרה להוציא את הסכם המכר אל הפועל" (ההדגשה במקור סעיף 5 לתגובה) ובהמשך: "... עבודת הנאמנים הביאה להגדלת קופת הנושים, וזאת על ידי פעולות רבות בגין התמקחות על ספירת הציוד והמלאי עם הקונה. אילולא מעורבותם העמוקה של הנאמנים בפעולות אלה, היתה קופת הנושים היום קטנה בהרבה" (המ 10066/98). אך כשהדבר אינו מתאים למטרותיו טוען הוא ".. הנאמנים נטלו חלק בפגישות שיזם, אך מלבד נוכחות לא היתה להם תרומה מהותית". לא ברור כיצד ענין זה מסתדר עם הודעתו לביהמ"ש בדבר פועלם המבורך של הנאמנים וברכה שצמחה מכך. עו"ד אזוגי טוען שהוא זה שניהל המו"מ עם כל בעלי המושכרים, ונשאלת השאלה מי עזר למי. האם כשמדובר בקביעת שכר טירחה של הנאמנים, עו"ד אזוגי סייע בידם, כשמדובר בקביעת שכרו של עו"ד אזוגי, מתהפכת הקערה על פיה וחלקם של הנאמנים הפך לעזרה מזערית. זאת ועוד, בדו"ח הנאמנים 2 (סעיף 7ז' עמ' 5), מציינים הם: "לאור חשיבות החתימה על הסכמי השכירות.... הנאמנים מצאו לנכון ללוות את המשא ומתן באשר להסכמי השכירות לכל אורכו, וזאת על מנת להביא את הצדדים לידי חתימה". עו"ד אזוגי לא הגיב לדו"ח זה של הנאמנים עת הוגש, אך היום בנסיון להצדיק שכר שנטל לעצמו, זוקף הוא פעולות אלה לזכותו. מוסיף וטוען עו"ד אזוגי כי משרדו נכח בספירת המלאי שארכה ימים מספר (סעיף 108 לסיכומיו). נשאלת השאלה מי עסק בכך הנאמנים או עו"ד ממשרדו ולאיזו מטרה, שכן גם בהודעה לביהמ"ש בתגובה לבקשת שכר הטירחה של הנאמנים, טען שהנאמנים הם שביצעו העבודה, ובהודאת בעל דין עסקינן. הרושם שנוצר, שעו"ד אזוגי טוען העובדות כך שיתאימו למטרה ולאינטרסים שהציב לעצמו ואם העובדות אינן מתאימות יטען את אשר יחפץ, מבלי נסיון לנסות ולהסביר את השוני בגירסאות. לענין זה כלל לא ברורה ההפרדה בין הנאמנים לעו"ד אזוגי. לא ברורה התוספת המיוחדת של עו"ד אזוגי לעבודתם ומדוע היו צריכים הנושים לשלם שכר טירחה כפול בתיק, במיוחד בהתחשב בעובדה שנאמן אחד הינו רו"ח במקצועו והשני עו"ד. לצערי פעילותם הברוכה של הנאמנים לא תרמה בסופו של יום להגדלת קופת הנושים, מפני שחלק ניכר מכספים אלה כיסה למעשה את השכר שקיבל עו"ד אזוגי ללא אישור בית המשפט. 22. בפסיקת שכרו של עו"ד אזוגי יש להביא בחשבון את כל הפעולות שביצע, התועלת שצמחה מכך לבעלי המניות וייצוגם בהליכים השונים על ידי משרדו כאשר התשלום בגין עזרה משפטית לבעלי המניות או מנהלי החברה אין להטיל כמעמסה על קופת החברה, במיוחד משדאג להם עו"ד אזוגי לשכר יעוץ מכובד ביותר. אין עו"ד אזוגי זכאי לשכר נפרד ומיוחד בגין עסקת הקו-אופ בודאי שלא בהסתמך על התחייבות מנהלי החברה שנעשתה בתקופת הקפאת ההליכים והיתה טעונה אישור ביהמ"ש. בכל מקרה למנהלים לא היתה סמכות להתחייב כספית בתקופה זו. עוד אעיר, שאין מקום לפסוק שכ"ט לפי שעות, אך גם אציין שאין כל הסבר לכמות השעות. השעות אינן מפורטות, אין בהן הפרדה בין הטיפול בתיק לטיפול במנהלים אין בהן פירוט אלמנטרי, כאשר לא ברור איזה ענין טופל במועד כזה או אחר. אין זה רישום שנעשה בזמן אמת אלא שחזור בדיעבד, כפי שאף אישר עו"ד אזוגי. עו"ד אזוגי עשה כל מאמץ אפשרי להמנע מהגשת הבקשות לקביעת שכ"ט בגין עסקת הקו-אופ, תוך שהוא מעכב הכספים בידו, הכספים שהוריתי להחזירם, שלא כדין, בחוסר תום לב, בשרירות, בניגוד לצו בית המשפט בנסיון ליצור עובדות בשטח, כאשר הנאמנים לא עשו דבר לגביית הכספים והמלאכה הוטלה על כתפי הכונ"ר בלבד. יש לציין, שלא מדובר באדם שאינו בקי בהליכים משפטיים. מדובר בעו"ד המציג עצמו כעו"ד מהמעלה הראשונה, בעל מוניטין רב בתחום הנדון בפני. מאדם מהשורה, שאינו בקי בהליכי המשפט לא הייתי מצפה להתנהגות מעין זו, לא כל שכן מעו"ד המופיע חדשות לבקרים בבתי המשפט, האמון על משמעות צווי בית המשפט, אינו מקיים צו ביהמ"ש, אוחז בכספים שאינם שלו, למרות הוראות חוזרות ונשנות שנתנו לו להחזיר כספים אלה. לענין זה, אעיר, שגם אם סבר שהחלטות בית משפט זה מוטעות ותרופתו בערעור, משלא ניתן עיכוב ביצוע, למרות שהתבקש, חובה היתה עליו להחזיר הכספים ואי העברת הכספים, תוך נקיטת הליכי סרק לרב, הינה בגדר התנהגות לא מקובלת, בחוסר תום לב וזאת בלשון המעטה. במהלך כתיבת החלטה זו הנוגעת לשכרו של עו"ד אזוגי והחלטותי הקודמות בנושא, הרושם שנוצר שמי שנהנה מהכספים היו כל אנשי המנגנון שנבנו על ידי עו"ד אזוגי ובעיקר עו"ד אזוגי תוך ניצול התחום האפור של חוסר הודאות שמקורו בסעיף 233 לפקודת החברות [נוסח חדש] (סעיף 350 לחוק החברות התשנ"ט - 1999) והכל על חשבון הנושים, אותם אומללים אשר נאלצו להסתפק בלית ברירה בנזיד עדשים. למרות שדעתי מאד לא נוחה מהתנהגותו של עו"ד אזוגי בדרך בה קיבל כספים ונסיונו להתחמק מהחזר משהורה בית המשפט, לא מצאתי לשלול ממנו שכר טירחה באופן מוחלט, שכן בסופו של דבר, ביצע עבודה שהביאה תועלת לנושים ועל כך זכאי הוא לתמורה. כשאני מביאה בחשבון את פעולותיו של עו"ד אזוגי ותרומתו למכירת החברה, את התועלת שצמחה לנושים מחד ולבעלי המניות ומנהלי החברה באופן איש מאידך, אני מעריכה שכר זה בסכום כולל של 300,000 ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה מתייחס לכל השירותים המשפטיים שנתנו על ידי עו"ד אזוגי לחברה, לרבות הגשת הבקשה להקפאת הליכים, כל הפעולות במהלך תקופת הקפאת הליכים והמו"מ עם הקו-אופ. יתרת הכספים שקיבל עו"ד אזוגי יוחזרו לקופת הנושים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום שנגבו ועד ההחזר בפועל. פסקי הדין השונים שאוזכרו על ידי עו"ד אזוגי בהליכים בהם היה צד אינם רלוונטים לענין הנדון. עו"ד אזוגי אילץ הצדדים להגיש בקשות אלה והצדדים הם שכפו עליו למעשה לעתור לפסיקת שכ"ט, לפיכך ישא עו"ד אזוגי בהוצאות הבקשות ושכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ש"ח לכונ"ר ו-15,000 ש"ח לשטראוס. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. הסדר נושיםנושה