אישור העסקת עובדים זרים ממשרד התמ''ת

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום שעניינו העסקת עובדים זרים שלא כדין, עבירה על הוראות סעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן: "החוק"). כתב אישום מתוקן הוגש ביום 30/3/08. 2.בכתב האישום נטען כי ביום 3.8.2004 בסמוך לשעה 8:35, נערכה ביקורת של מפקחים מטעם המאשימה ברחוב ארבל 17 ברעות. ממצאי הביקורת העלו שהנאשם העסיק שני עובדים פלסטינאים בעבודות שיפוץ. העובדים לא היו אזרחי ישראל ולא היה להם אישור עבודה בישראל. 3. הנאשם כפר בעובדות נשוא כתב האישום, למעט העובדה שביום 3/8/04 התקיימה ביקורת של פקחי המאשימה ברחוב ארבל 17 ברעות. 4. ביום 27.5.09 התקיים דיון הוכחות. בתחילת הדיון הודיע ב"כ הנאשם כי מחומר הראיות התברר שקיים אדם נוסף בשם זיאד כאמל, שהמאשימה ייחסה לו העסקה של עובדים שנמצאו באתר. לדבריו, מר כאמל זומן לחקירה במשרד התמ"ת אולם לא התייצב ובסופו של דבר לא הוגש נגדו כתב אישום. לפיכך טען ב"כ הנאשם כי יש לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, משום שנגרם לנאשם נזק ראייתי. עוד טען לאכיפה סלקטיבית. 5. בהחלטתי קבעתי כי התשתית העובדתית לבחינת שאלת הגנה מן הצדק, חסרה בשלב זה. 6.בפניי העידו מר חנן זיגלבויים - מפקח במשרד התמ"ת בתחום עובדים זרים ומר שורשי ניר - מפקח באגף האכיפה. כן הוגשה תעודת עובד ציבור (מא/4). הנאשם העיד בפרשת ההגנה. על יסוד חומר הראיות שהובא בפניי, החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. להלן יפורטו הנימוקים. 7. על פי עדותו של מר זיגלבוים, ביום 3.8.04 ביצע ביקורת יחד עם מפקח ניר שורשי, באתר הבניה ברחוב ארבל 17, רעות. במהלך הביקורת הבחין בשני עובדים פלסטינאים שעוסקים בעבודת טפסנות. בבדיקה שערך התברר כי בידי העובדים נמצאות תעודות המאפשרות מסחר בישראל. בתעודות צויין במפורש שאינן מקנות היתר לעבודה בישראל. 8.מר זילגבוים גבה מהנאשם הודעה באתר. כך נאמר בהודעה (מא/2): "אני לאלזריאן דוד, בעל עסק עצמאי לשיפוצים הנקרא המשפץ. כאן ברחוב ארבל 17, אני מבצע את בניית הגדר המקיפה את הבית ואת הטיח על קירות הבית, עבור בעל הבית מיכאל. יש לי חוזה איתו. לצורך עבודת הטייח יש לי שני פועלים ישראליים, לגבי עבודת הגדר יש לי קבלן משנה בשם כאמל, הוא נמצא כאן ואני מצביע עליו. לגבי הפועל אכרם מוחמד , הוא בא עם כאמל והוא עובד כאן בפינוי אלטיזכן. לגבי הפועל אבו עמאר הוא עובד עם כאמל בגדר". (ההדגשות הוספו) מר זייד כאמל, שנכח במקום, סירב למסור הודעה (נא/2). כל שנכתב הוא: "מסרב לתת עדות. אין לי פועלים כאן. אני באתי רק בשביל העבודה בגדר". 9.הנאשם נחקר במשרדי התמ"ת ביום 29.6.06 (מא/3), בשנתיים לאחר הביקורת. בחקירתו אמר: "... אני בצעתי את עבודות הגדר עבור בעל הבית. ברצוני לומר כי יום אחד לפני הביקורת שלהם הגיעו למקום בבוקר פלסטינאי שאני לא מכיר אותו. הוא הגיע עם אוטו עם מספר צהוב שהוא נהג בו. לא זוכר מספר הרכב ולא זוכר פרטי הפלסטינאי. שאלתי אותו אם הוא רוצה לקנות את האלטעזכן מהמקום כמו דלתות ... והוא אמר שהוא יבוא מחר לקחת את כל הפסולת. בדקתי אותו הוא הראה לי תעודת זהות ישראלית ... זה לא צבע כמו שלנו זה צבע משונה. לא זוכר איזה צבע אבל היה כריכה כחולה והיה לו אישור מסחר שהוא גר בקלקיליה ומותר לו להכנס לישראל. הוא בא למחרת בעת הביקורת ... עם עוד אדם שגם לו היה אישור מסחר ואז הם אספו ... ואז דיברתי איתם כשלמעשה סיכמתי תוך יום לפני כן שהם גם יעשו את טפסנות הגדר והם התחילו לעשות את הטפסנות ואז אתם הגעתם ... . אני לא מכיר את השמות ומספרי התעודות זהות שאתה קורא לי. אני יכול להגיד שרק אחד מהם עבד עם כמאל זיד והיה לו אישור מסחר שאסף איתו אלטעזאכן ... אני טוען שרק כמאל זיד עבד במקום עם עוד עובד פלסטינאי עם אישור מסחר ...". (ההדגשה הוספה) 10.בעדותו בפניי טען שהוא קבלן שיפוצים וכי במקביל אליו עובדים לעיתים קבלנים נוספים. לטענתו, כשהגיעו הפקחים והשוטרת, הוא עבד בתוך הבניין, שמע צעקות ויצא החוצה, נשאל מי אחראי על הבניין ואמר שהוא אחראי. לטענתו, כשנשאל על ידי הפקחים מי הנוכחים באתר, אמר שזה קבלן שבא לקנות סחורה, חומר בניין, דלתות וכו'. עוד טען שהוא עבד בתוך הבניין ואילו כמאל - זה שבא יום קודם על מנת לאסוף סחורה, "הוא עשה משהו בחוץ". לטענתו, הוא היה אמור לבצע עבור בעל הבית עבודות שונות ואמור למסור לו בית מוכן ומסודר. עוד טען שחלק מהעבודות עשה בעל הבית, כגון שער, גדר, יציקות בטון. משנשאל איך כמאל הגיע לבניין השיב: "יכול להיות שבעל הבית הביא אותו לבניין. אני לא הבאתי אותו ... אחרי שהוא הגיע אמרתי לו שאם הוא יגמור את העבודה שלו אני יעשה טיח. עבודת הטיח היתה שלי אבל בניית הגדר שלו. גם הפינוי היה שלו על ידי פועלים שהוא הביא ...". עוד טען שכאשר הגיעו הפקחים, הפועלים היו עם דלתות כדי להעמיס אותן על האוטו ואז הפקחים אמרו להם להשאיר את הדלתות. כן טען שלא סיכם עם כמאל שהוא יבנה את הגדר. משהופנה להודעתו מיום 29/6/09, השיב: "זה לא נכון. עניין הגדר זה בכלל לא היה העסק שלי. אני לא עוסק בבניין. לגדר צריך קונסטרוקטור ואני לא מתעסק בזה". 11.מטעם המאשימה העיד מר זיגלבויים חנן, אחד המפקחים ששהה באתר ביום 3/8/04. העד מילא טופס תאור המקרה (מא/1). כך נכתב במסמך: "בתאריך ובשעה הנ"ל צוות מפקחי משרד התמ"ת אגף אכיפה ... יחד עם שוטרת משטרת ההגירה ... בצענו ביקורת של עובדים ברח' ארבל 17 רעות. במקום בית בשיפוץ כללי. במקום נמצאו שני עובדים שטחים שזוהו ע"פ תעודות זהות שברשותם עם רשיונות סחר, הם עבדו במקום בעבודות של טפסנות של הגדר המקיפה את הבית. הם חיברו לוחות עץ לבלוקים עם חוטי ברזל ומסמרים כדי לצקת חגורת בטון. נגבתה עדות מאחד מהם. כמו כן נגבתה עדות תחת אזהרה מקבלן השיפוצים במקום שאמר שהוא בונה את הגדר עבור בעל הבית". (ההדגשות הוספו) 12.מעדותו עולה שלאחר זמן נדרש לבצע השלמת חקירה, זימן לחקירה את מר כמאל זיד (נא/1) אך הזימון חזר כלא נדרש. 13.העד שורשי ניר, מפקח במשרד התמ"ת, ערך דו"ח ובו ציין את שמות העובדים וזהותם (מא/4). על פי עדותו, הפרטים שבמסמך נרשמו על פי תעודות שלקחו מהעובדים באתר. 14.בכתב האישום הואשם הנאשם בכך שהעסיק את שני הפועלים הפלסטינאים, בביצוע עבודות שיפוץ בבית שברחוב ארבל 17 ברעות. 15.ניתוח חומר הראיות מעלה שהמאשימה הוכיחה עובדה זו. בעת ביצוע הביקורת, בזמן אמת, אישר הנאשם במפורש שהוא מבצע עבודות שיפוץ במקום לרבות בניית הגדר, וכי העובדים שנתפסו עוסקים בבניית הגדר. על דברים אלה בדיוק חזר בעדות שמסר במשרד התמ"ת, כשנתיים לאחר מכן (בשנת 2006). בעדות זו הוסיף ששני הפועלים הובאו על ידי כמאל זיד, במטרה לאסוף "אלטעזאכן", אלא שלאחר מכן סיכם איתם שיבנו את הגדר והם אכן החלו לעבוד אלא שבעקבות הביקורת - ברחו. 16.הנאשם בדק את תעודות הזהות הן של כמאל זיד והן של אחד הפועלים. כך העיד בפנינו. ככל שלטענתו העסיק את כמאל זיד כקבלן משנה, לא ברור מדוע טרח לבדוק את תעודת הזהות של הפועל. העובדה שבדק את התעודה, מעידה אף היא על כך שראה בכמאל זיד ובפועלים שאיתו, כעובדים שלו. 17.על פי העדויות שנגבו בשטח, העובדים עסקו בפועל בבניית הגדר. טענת הנאשם לפיה עמדו עם דלתות וביקשו להעמיסן לרכב, עלתה לראשונה בעדותו בפניי, כחמש שנים לאחר האירוע. במועד הביקורת וכן שנתיים לאחר מכן בחקירתו, אמר שעסקו בבניית הגדר. 18.טענתו בחקירה בפניי, שלא הוא היה אחראי על בניית הגדר, אלא בעל הבית הביא פועלים לצורך זה, עלתה אף היא לראשונה כעת. בעת ביצוע הביקורת טען שהוא זה שאמור לבנות את הגדר. כך טען גם בחקירה בשנת 2006. ככל שלטענתו לא כך הדבר, היה עליו לזמן לעדות את בעל הבית או את הקבלן כמאל זיד, על מנת לאשר את טענתו. הנאשם לא הביאם למתן עדות. כמו כן לא צירף הסכם עם בעל הבית או עם כמאל זיד. 19.נוכח כל האמור, המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה שביום הביקורת 3/8/04, העסיק הנאשם באתר שברחוב ארבל 17, רעות, שני פועלים פלסטינאים, ששמם נזכר בכתב האישום, בעבודות שיפוצים - בניית גדר. 20.היות העובדים "עובדים זרים" כמשמעם בחוק המאשימה צרפה תעודת עובד ציבור מאת המינהל האזרחי לאזור איו"ש, לפיה הפועלים שנתפסו באתר, הם תושבי פרעה אל גיפטליכ וקלקיליה. עוד נכתב שלעובדים שבהם מדובר אין רשיון עבודה בתוקף בישראל נכון לתאריך 3/8/04. 21.ב"כ הנאשם הפנה בסיכומיו לפסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק ע"פ 30682/06, שם נפסק בהסכמת הצדדים להליך, כי לא די באישור המת"ק לצורך הוכחה כי פלוני תושב רשות פלסטינאית שוהה בישראל שלא כדין לפי חוק הכניסה לישראל אלא יש להציג בנוסף גם אישור משרד הפנים. ע"פ (מחוזי ירושלים) 30682/06 סואחרה אחמד נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 7.12.06. 22.בעקבות פסיקה זו, זוכה הנאשם באותו הליך מעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים בישראל, לפי חוק הכניסה לישראל. לאחר פסק הדין בהליך הנ"ל ניתנו מספר פסקי דין של בית המשפט השלום בירושלים אשר קבעו כי על מנת להוכיח שפלוני הינו שוהה בלתי חוקי, אין די באישור המת"ק. בפסקי דין אלו זוכו נאשמים מעבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי. ת"פ (שלום י-ם) 2444/05 מדינת ישראל נ' אבו חריבה מוחמד, ניתן ביום 20.2.07, ת"פ (שלום י-ם) 5258/04 מדינת ישראל נ' סקאפי פריד, ניתן ביום 16.9.07 ועוד. 23.פסיקת בית המשפט המחוזי בתיק ע"פ 30682/06 לעיל אינה רלוונטית לענייננו. מדובר בפסיקה שניתנה בהסכמת הפרקליטות ומתייחסת לצדדים ולנסיבות בהליך שם. ככזו, אין בה כדי לאיין אפשרות הוכחת שהות בלתי חוקית, גם ללא הצגת אישור משרד הפנים. ראו לענין זה: ת"פ (שלום ירושלים) 2721/06 מדינת ישראל נ' טוויל מוחמד, ניתן ביום 9.9.07. 24.בנוסף, פסק הדין הנ"ל מתייחס לעבירות שונות מהעבירות דנן. העבירות נושא כתב האישום שלפניי הן עבירות של העסקת עובד זר ללא היתר העסקה, לפי חוק עובדים זרים התשנ"א 1991. יסודות העבירה שנדונו בתיק ע"פ 30682/06 שונות מיסודות העבירה הנדונה בענייננו. 25.להלן סעיפי האישום בחוק עובדים זרים תשנ"א 1991: "2.(א) מעביד שעשה אחד מאלה - (1) העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל והתקנות לפיו; (2) העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג; ..." "1יג.(א) לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן התיר הממונה בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר; היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית..." (ההדגשות לא במקור) בחוק הכניסה לישראל נאמר: "2 (ג) אשרה ורשיון ישיבה לעובד זר כהגדרתו בסעיף ד 1 לחוק עובדים זרים (אישור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) התשנ"א-1991, ינתן בהסכמת שר העבודה והרווחה או מי שהוא הסמיך לכך, ורשאים שר הפנים ושר העבודה והרווחה להחליט כי על עובדים זרים בתפקידים מסויימים או על סוגי עובדים שקבעו, מתן אשרה או רשיון ישיבה אינו טעון הסכמה כאמור". 26.יסודות העבירה כאן הם העסקת עובד זר ללא היתר העסקה. יסוד אחד - העסקה בפועל. יסוד נוסף - שלילי, העדר היתר העסקה. היסוד הראשון הוכח. כאמור, הוכח שהנאשם הוא מעסיקם של הפועלים שנמצאו באתר ביום 3/8/04 כשהם עסוקים בבניית גדר. עתה נבחן האם הוכח היסוד השני - העדר היתר העסקה. 27.הובהר שלעובדים שהעסיק הנאשם היה אישור שהייה בישראל למסחר. נטען בנוסף שלא היה בידיהם אישור עבודה. לאור העובדה שהעובדים שנתפסו באתר החזיקו באישור ממשרד הפנים לשהייה בישראל לצרכי מסחר, הרי שלא היה צורך להביא אסמכתא ממשרד הפנים כי אין בידיהם אישור עבודה. הדעת נותנת כי אילו היה בידי העובדים אישור עבודה ממשרד הפנים, היו מציגים אותו בפני המפקחים. 28.במסגרת הליך ת"פ (שלום י-ם) 4115/06 מדינת ישראל נ' טורשאן פואד (ניתן ביום 17.9.08) נערכה סקירה של סגנית הנשיא (כתארה אז) השופטת דותן, אודות הנפקת היתרי שהייה מטעם המנהל האזרחי. נקבע שם כי עם הקמת המינהל האזרחי, הועברו כל סמכויות משרד הפנים על פי חוק הכניסה לישראל, לרבות הסמכות להוצאת היתרי שהייה ואשרות למיניהן לתושבי יהודה ושומרון, לראש המינהל האזרחי. עוד נאמר שהעובדה שקיים סיכוי קלוש שגורם אחר כלשהו הנפיק היתר שהייה לתושב הזר, אין משמעה שהתביעה לא הרימה את הנטל המוטל עליה בעניין זה. בית המשפט שם התייחס לסוגיית הוכחת יסוד שלילי של עבירה. בהתייחס להוכחת יסוד שלילי במשפט הפלילי נפסק: "מידת הוכחתו של רכיב שלילי שונה מזו של רכיב חיובי, והתביעה יוצאת ידי חובת הראיה בראיה קלה - ואפילו 'זעירה למדי', ומשעמדה בחובת הראיה והנאשם לא הביא מטעמו ראיות לסתור - עשויה אותה מידה 'זעירה' של הוכחה לבסס עמידה בנטל השכנוע לגבי אותו יסוד [י' קדמי, על הראיות, מהדורה מעודכנת, תשס"ד-2003, עמ' 1494; וראה גם דנ"פ 8612/00 חיים הרמן ברגר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נה(5) 439, עמ' 456]." 29.בענייננו, להוכחת היסוד השלילי של העבירה הנדונה די באישור רע"ן תעסוקה כי לעובדים אין אישורי עבודה. 30.לו היה הנאשם סבור שלעובדים שנמצאו באתר יש היתרי עבודה מגורם אחר כלשהו, פתוחה היתה הדרך בפניו להוכיח זאת על ידי פניה למי מרשויות המדינה. הנאשם לא עשה כן. 31.המאשימה הרימה את הנטל המוטל עליה והעבירה את הנטל להפרכת האמור בתע"צ, אל הנאשם. הנאשם מצידו לא הציג אישור עבודה לעובדים, מטעם רשות מוסמכת כלשהי. 32.נוכח כל האמור, אני דוחה את טענת הנאשם ולפיה לא הוכח יסוד העבירה המתייחס ל"העדר היתר העסקה". 33.טענת הגנה מן הצדק טוען הנאשם שהמדינה זימנה לחקירה את כמאל זיד, וכי לו היה מתייצב לחקירה, היתה מוכחת טענת הנאשם ולפיה לא הנאשם הוא שהעסיק את העובדים אלא כמאל זיד. לטענתו, עובדה זו מקימה לו זכות לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. 34.הטענה עלתה במהלך הדיון ובהחלטתי קבעתי שתידון לאחר שישמעו כל הראיות. 35.עתה, מששמעתי את כל חומר הראיות, נוכחתי לדעת שהנאשם שינה לחלוטין את גירסתו. עדותו בפניי לא תאמה כלל להודאה שמסר לחוקרי משרד התמ"ת. על פי הודעתו בעת הביקורת, הוא זה שסיכם עם כמאל זיד ועם הפועל הנוסף, על כך שיבנו את הגדר. הוא זה שבדק את התעודות של שני הפועלים וראה שהם בעלי רישון למסחר אך לא לעבודה. כאמור, ההודעה שמסר בעת הביקורת, בזמן אמת, היא זו שמתקבלת כמהימנה. 36.סוף דבר נוכח כל האמור, מצאתי שהמאשימה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח ששני העובדים שנתפסו, כמפורט בכתב האישום, הועסקו על ידי הנאשם בעבודות בניית גדר. 37.סוף דבר, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. 38.יקבע מועד לשמיעת טיעונים לעונש והחלטה תשלח לצדדים. העסקת עובדים זריםמשרד התמ"תעובדים זרים