1. זוהי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה על סך של 171,524 ₪ אשר הגיש הבנק - המשיב. רקע עובדתי 2. ביום 21.12.99 חתמה המבקשת מס' 1 אצל הבנק - המשיב, על מסמכי פתיחת חשבון ועל הסכם לתנאים כלליים לניהול חשבון מס': 346000/95. (להלן: "החברה"). בימים 21.12.99 , 22.12.99, 27.12.99 חתמו המנוח מר ניסטנפובר פנחס ז"ל והמבקשים מס' 3 ו-4 על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לאבטחת כל חוב שהתחייבה החברה כלפי הבנק המשיב. (להלן: "המנוח"). הבנק נתן לחברה אשראי, אך זו לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיו ולא שילמה חובה בסך של 171,524₪. טענות הצדדים 5. המבקשים מס' 3 ו- 4 טוענים בתצהירים נ/1 ו- נ/2 , כי המנוח היה המנהל הבכיר ומנהל הכספים של החברה, והוא אשר קשר עסקאות כלכליות בשיתוף הבנק אשרלא בכולן ערבם. 6. כן טוענים הם כי חתמו על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום - אך הובהר בפניהם כי מטרת הערבות היתה לשמש בחשבון החברה, ולצורך כך בלבד, ובחתימה זו לא ידעו כי הפכו לערבים לחובות המנוח בחברה "פ.פ. מידע חדשני בע"מ" בה שימש המנוח כבעל 99% ממניותיה - ואשר חשבונה של זו נוהל אף הוא אצל הבנק המשיב, ואליו הועבר סך של 170,000 ₪ מתוך סך 200,000 ₪ אשר קיבלה החברה כהלוואה. (להלן:"פ.פ.") אשר לכתב ההוראה להעברת הסך של 170,000 ₪, טוען המבקש מס' 3 כי חתימתו על מסמך זה זוייפה. 7. עוד, לטענתם, המנוח שיעבד נכס פרטי שלו להבטחת חלקו היחסי בחובות החברה - אולם שיעבוד זה הוסר - ובכך הורע מצבם. 8. מכאן, לטענתם, שנעשה תרגיל "עוקץ" אשר בוצע ע"י המנוח בשיתופו של הבנק. 9. כן טוענים הם כי הבנק נהג בחסר תום לב שעה שקיבל "ערבים על הנייר" בידיעהשאין הם יכולים לגבות מהם אפילו אגורה שחוקה אחת. המבקשת מס' 2 , אלמנת המנוח, ציינה בבקשתה ובתצהירה כי המנוח נפטר ביום 9.3.03 ממחלה קשה כשהינו בן 44 שנה בלבד והותיר חובות כבדים של כחמישה מיליון ש"ח אשר לא יותירו מאומה מנכסי בני הזוג. 11. כן ציינה כי אינה חתומה על מסמך ממסמכי הבנק - וכי לא נטלה חלק בניהול החברה. דיון: 12. המבקשים מס' 3 ו- 4, מנהלי החברה, חתמו בימים 21.11.99, 22.12.99, ו- 27.12.99 על כתב הערבות לחובות החברה, כעולה מנספח ד' לכתב התביעה. 13. בכותרת לכתב הערבות נרשם באותיות בולטות כדלקמן: "ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום". ליד מילים אלה חתמו הערבים לראשונה בכתב ידם. 14. כן מופיעים בראש המסמך שמותיהם, כתובותיהם, מספרי הטלפון וכן תאריהם כמנהלים בחברה. 15. פעם נוספת ושניה חתמו הערבים בדף הרביעי למסמך כתב הערבות, בשוליו, כשכלפרטיהם האישיים מופיעים - לרבות מספרי תעודות הזהות. 16. משמע, הערבות נחתמה כדת וכדין - וכל טענה בפי המבקשים לכך שהבנק נהגעימם בהעדר תם לב בהפטירו בטוחה שניתנה אף היא אין בה ממש שכןקובע סעיף 23 להסכם הצדדים בדבר "תנאים כללייםלפתיחת חשבון אשראיםבמט"ח ובמט"י" כדלקמן: "23. ערובות ובטוחות (א) כערובה לתשלומם המלא והמדוייק של כל הסכומים המגיעים או שיגיעו מהלקוחות לבנק על פי כתב זה או על פי הבקשה לקבלת אשראי, ישמשו לבנק כל הערובות והבטוחות מכל מין או סוג שהם, אשר ניתנו או תינתנה, מפעם לפעם, לטובת הבנק על ידי הלקוחות או על ידי צד שלישי כלשהו בעבורם." (ההדגשה לא במקור - ח.י.). 17. כן לא נסתר חשבון הבנק לענין יתרת החוב של החברה - ולא זו אף זו, קובע סעיף 30 להסכם הצדדים כי רישומי הבנק וספריו ישמשו ראיה לכאורה לנכונותם: "30. ספרי הבנק (א) כל הרישומים בספרי הבנק ייחשבו לנכונים וישמשו הוכחהלכאורה לכל האמור בהם כלפי הלקוחות לכל פרטיהם והעתקיםמהרישומים הנ"ל או לפי בחירת הבנק, מכל קטע של הרישומיםהנ"ל, או מהדף האחרון של הרישומים הנ"ל - שיאושרו על ידי פקיד כלשהו של הבנק, על גבי העתק של הרישומים או של הקטע או של הדף האמורים או במסמך נפרד - ישמשו הוכחהלכאורה לקיומם של הרישומים הנ"ל ולנכונות כל הפרטיםהנקובים בהעתקים האמורים." 18. אף בחקירתו הנגדית של מר יצחק לוי, רואה חשבון במקצועו, לא הכחיש הוא כי ידעו הוא והמנהל מר חשאי כי הבנק העמיד לחברה הלוואה בסך של 200,000 ₪. להלן דבריו בחקירתו הנגדית? "...ש. הטענה שלך כנגד התביעה הזאת, כפי שאני מבינה אותה, אתה מציג לבית המשפט הודעת פקס, שנשלחה בכתב יד, שבה נתבקש הבנק להעביר סך של 170 אלף ₪ מחשבון החברה לחשבון של חברה אחרת פ.פ., ואתה אומר, שהחתימה הנחזית להיות חתימתך אינה חתימתך, אלא היא כביכול זיוף. ת. אמת. ש. אני מבינה שהבנק העמיד הלוואה של 200 ₪ לא על סמך אותו פתק בכתב יד, אלא על סמך טופס בקשה להעמדת הלוואה, כפי שהבנק נוהג בדרך כלל, נכון או לא? ת. בפתק היה כתוב על העמדת הלוואה, אבל היה עוד מסמך, שראינו אותו שהיה חתום, הוא היה חתום על ידי השותף השני, של בקשת ההלוואה הזו. ש. זאת אומרת, למעשה, זה שידעתם וחתמתם על הבקשה להעמדת הלוואה, זה לא במחלוקת. ת. אבל ההלוואות יכולות לשמש לא להעברת כספים. ש. בסדר, זה תיכף נגיע. אבל ידעתם והסכמתם שהבנק יעמיד לחברה הלוואה של 200 אלף ₪? ת. לא כתוספת אשראי שהיה לו מעבר למה שהיה קודם. היו שמה עוד שתי הלוואות של יינים יפניים, שכנראה השותף חתם, הוא הבין שזה בעצם החלפת הלוואה בהלוואה. ש. אני שואלת שאלה מאוד פשוטה. האם ידעתם והסכמתם להעמדת ההלוואה הזאת על 200 אלף ₪? אתה ומר חשאי ישעיהו. ת. מר חשאי ישעיהו חתום על הלוואה הזאת. ש. ואתה ידעת עליה? ת. אני יודע עליה היום. אני יודע עליה בדיעבד. ש. בדיעבד? מתי זה בדיעבד? מתי נודע לך? ת. שראינו בעצם את החוסר בכסף. ש. אבל חשאי ישעיהו היה חתום עליה מלכתחילה. ת. החתימת יד של חשאי ישעיהו. ש. כשאתה אומר, שלמעשה התחלתם לתחקר את כל הנושא ואז נודע לך על ההלוואה הזאת, היום כשנודע לך על ההלוואה, אתה אומר שלמעשה בהלוואה הזאת אני מבינה שאין לך טענות לגבי העמדת ההלוואה. ת. כן, אבל הכסף שהוא ניתן הלוואה, המטרה שלו היתה למחזר הלוואות אחרות. היה לנו... ש.יש לך טענה לגבי ה - 170 אלף ₪, זה הבנתי, תכף נגיע לזה. אני מנסה לחדד לביהמ"ש, האם יש לך או אין לך טענה על זה שהבנק העמיד לכם הלוואה של 200 אלך ₪ ביוני 2002. ת. תראי, היו לנו כספים אחרים שהכנסנו לחברה, שזה היה כספים שלי ושל שי, ש. אתה לא עונה לי על השאלה. ת. כשקנינו את ההלוואה הנוספת כן היתה הלוואה, זה ברור. ש. אולי ביהמ"ש יעזור לי לחדד את השאלה, כי אני לא מצליחה לקבל תשובה. האם יש לך טענה כלשהי כנגד העמדת ההלוואה של 2000 אלף ₪, או שאין לך שום טענה כנגד העמדת ההלוואה על סך 200 אלף ₪? ת. אם הכסף היה הולך לפירעון הלוואה, ש. לא שאלתי לאן יועד בסוף הכסף? רק על עצם העמדת ההלוואה. זה בסדר או לא בסדר שהבנק העמיד לכם הלוואה? ת. זה בסדר שהעמיד לנו הלוואה..." (ראה: פרטיכל עמ' 2 שורות 24-15 , עמ' 3 שורות 22 - 1 , עמ' 4 שורות 13 - 1.) 19. טוען עוד מר לוי כי חתימתו על כתב ההוראה להעברת סך של 170,000 ₪ לחשבון "פ.פ." זוייפה - אך הגרפולוגית, מטעמו, הגב' אורה כבירי, לא הוזמנה לדיון ולחקירה לשם אישוש חוות דעתה. משכך, נדחית טענתו לענין זיוף חתימתו על כתב העברת ההלוואה. 20. מר חשאי ישעיהו, אף הוא רואה חשבון במקצועו, הודה בחקירתו הנגדית כי חתםעל כתב הבקשה להלוואה, כדלקמן: "ת. יכול להיות שעל העמדת ההלוואה כן חתמנו. ש. מי זה חתמנו? ת. יכול להיות שאני חתמתי, אני לא שולל את זה. ש. כשחתמת, בהנחה שחתמת, למה חשבת שההלוואה הזאת מיועדת? ת. מטבע הדברים, היו לנו הלוואות אחרות שם, אז ההלוואה הזאת היתה אמורה לשלם למעשה את ההלוואות הקיימות. ש. מה זה את ההלוואות הקיימות? בוא תסביר לי. ת. היתה הלוואה אחרת, שהיינו אמורים לכסות את ההלואה הזאת." (ראה: פרטיכל עמ' 10 שורות 12- 6). 21. כן הודו המבקשים כי שתי החברות, "י.פ.י." ו"פ.פ.", ניהלו עסקן בכתובת זהה וכי ידעו "פחות או יותר" מה ארע בחשבונות האחרונה. "ת. אני יודע פחות או יותר מה קרה שם. אני לא יכול לדעת את כל הפרטים שבוצעו בעסק. (ראה: פרטיכל עמ' 8 שורה 5). "ת. ...כמו שנעשתה הפעולה הזאת, יכול להיות שנעשו פעולות כאלה, אני לא יודע. אני באמת לא יודע." (ראה: פרטיכל עמ' 9 שורה 7). "ת. אני לא אומר את זה. אני רק אומר, שאני לא הייתי מעורב בהנהלת החשבונות, לא יודע אם היתה פעילות, כן היתה פעילות, לא הייתי מעורב בזה." (ראה: פרטיכל עמ' 14 שורה 4). 22. העולה מן המקובץ, המבקשים מס' 3 ו-4 לא הביאו בפני הגנה של ממש כנגד התובענה אשר בגינה יתן בית המשפט רשות להתגונן. לענין זה ראה: ע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מ"ה (1) 66, בעמ' 70, כדלקמן: "... אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן." עוד ראה: ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב (1) 721, בעמ' 722: "כידוע, אין על המבקש רשות להתגונן לשכנע את בית המשפט, בשלב הדיון בבקשה, בנכונות טענותיו העובדתיות. כל שעל בית המשפט לברר היא אם יהא בטענה "לשמש תריס ומגן בפני התביעה", אם תוכח במשפט... בהבדל מטענה משפטית, אשר המבקש נאחז בה כהגנה נגד התביעה, ובית המשפט מכריע בה כבר בשלב הדיון בבקשה... ובכלל זה שאלת פרשנותו של מסמך ... הרי גם כשמשתית המבקש את הגנתו על טענות שבעובדה, פיתחה הפסיקה כללים על היקפן ועל מידת פירוטן של הטענות בתצהירו של המבקש. לפיכך, לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו ... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים" ..." . כן ראה: ע"א (ירושלים) 2485/01 - חממי מנשה נ' בנק לאומי לישראל, תק-מח 2002(1), 11158, בו נפסק כדלהלן: "...כפי שהדברים נפסקו פעמים רבות, אין מקפידים עם המבקש בבקשת רשות להתגונן. די לו אם תצהירו יגלה הגנה כלשהי ולו דחוקה. עם זאת, מבקש הרשות להתגונן אינו יכול להסתפק בדברים כללים וסתמיים או בטענות שהן מסקנה, כגון "אינני חייב". שומה עליו להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו. ההנחה בשלב הנוכחי של הדיון היא, כי הטענות המפורטות בתצהיר הן נכונות, ועל המבקש לא מוטל להראות כיצד יעלה בידו להוכיח את טענותיו. מן הטעם האמור, אין נזקקים ברגיל לשאלת מהימנות הגרסה..". 23. אשר למבקשת מס' 2, הגיעו הצדדים להסכמה כי זו לא תחקר על תצהירה וכי יסתפקו בהגשת סיכומים בלבד. 24. טוענת המבקשת כי מות בעלה הפקיע את ערבותו - ואולם הלכה היא כי אין במותו של ערב כדי להביא לפקיעת הערבות, אשר אם לא תבוטל ע"י עזבונו - תיוותר על כנה. לענין זה ראה: ת"א (תל-אביב) 286/88 - שמואל פילובסקי נ' אל-על נתיבי אויר ואח' תק- מח 91(2), 1066 ,בעמ' 1069 כדלקמן: "... הערבות היא חוזה לכל דבר וענין ואין לומר, על כן, כי במות הערב פוקע החוזה באופן מיידי כפי שקורה להצעה טרם קיבולה...ועל כן חובה גם לשמור על אינטרס ההסתמכות של הנושה ושל החייב בעיסקת ערבות ולא להפקיעה עם מותו של הערב..." ובהמשך: "...אין ספק כי חיי המסחר והכלכלה יפגעו באופן חמור אם יתן ביתהמשפט ידו לפקיעת זכויות והתחייבויות עם מות החייב. הדעת וההגיוןהמשפטי אינם סובלים מצב שבו יורשים יזכו בעיזבון המנוח עלהכספים, נכסים, והזכויות שבו תוך שהתחייבויות וחובות שהיו למנוחעובר למותו יפקעו... ראשית, ביטול ערבות עשוי להיות כרוך בנזקים הן לחייב והן לנושה, נזקים, שכזכור, אחראי להם הערב גם במקום שמותר לו לבטל את ערבותו (ראה סעיף 15 לחוק הערבות). שנית, האפשרות שיורשי הערב ירצו בביטול הערבות אינה מובנת מאליה כפי שניתן לחשוב ברגע הראשון. אין זה מן הנמנע שהיורשים יחפצו בהמשך קיומה של הערבות אם מאותם מניעים שהביאו את המוריש מלכתחילה לערוב לחובות החייב ואם משיקולים כלכליים גרידא. טול למשל את המקרה שבו ערב אדם בערבות אישית לחשבונות הבנק והאשראי של חברה בבעלותו. ערבותו היא המאפשרת לחברה זו לפעול ולהשתמש בחשבונות הבנק שלה. עם מותו עוברת החברה ליורשיו וסביר להניח שיעדיפו הסדר בו נותרת הערבות על כנה ולא פוקעת - דבר העשוי להביא לסגירה אוטומטית של קווי האשראי של החברה שזה עתה זכו בה. ולבסוף, גם ידיעת הנושה על מות הערב אינה מתירה את מערך ההסתמכויות והציפיות שבעיסקת הערבות, שכן, בדרך כלל קיימים מספר ערבים בכל עסקת ערבות - ערבים ביחד ולחוד כלפי הנושה. פקיעה אוטומטית של ערבותו של אחד הערבים עקב מותו מותירה את יתר הערבים לשאת בחוב פוטנציאלי, ובנטל סיכון גדולים יותר. יתר על כך, אי ידיעה על מות אחד הערבים שולל מחבריו את האפשרות לממש את זכותם על פי סעיף 15(א) לחוק הערבות ולבטל את ערבותם. ההתחייבות לערוב לחשבונו של החייב היא התחייבות חוזית לכל דבר וענין; היא עוברת לעזבון עם מות הערב ועל זה לכבדה." 25. אשר על כן, ניתן לחייב עזבון המנוח מר פינחס ניסטנפובר ז"ל, להבדיל מן האלמנה,יורשתו, המבקשת מס' 2. 26. אשר על כן , דוחה אנוכי הבקשה למתן רשות להתגונן בכל הנוגע למבקשים מס' 3 ו- 4. 27. למבקשת מס' 2 תינתן רשות להתגונן בכל הנוגע לשאלת מעמדה כיורשת יחידה של עזבון המנוח מר ניסטנפובר. 28. המבקשים מס' 3 ו- 4 ישאו בהוצאות המשיב בסך של 7,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הלוואה