נתוני רקע ועובדות 1. התובע הגיש תביעה כספית זו ע"ס 205,634 ₪ כנגד שתי הנתבעות: גרבי דלתא בע"מ, היא הנתבעת מס' 1 (להלן: "גרבי דלתא"), וכנגד דלתא גליל תעשיות בע"מ, היא הנתבעת מס' 2 (להלן: "דלתא גליל"). לטענת התובע הנתבעות הפרו הסכם מפורש שנערך בין הצדדים, בע"פ, בחודש מאי 2000. בדיון שהתקיים ביום 8.10.07 סוכם בין הצדדים כי לאור מיזוגה של גרבי דלתא ביום 2.2.03 עם דלתא גליל, ולאור הצהרת ב"כ הנתבעות כי דלתא גליל לוקחת על עצמה את כלל התחייבויותיה וזכויותיה של גרבי דלתא, תימחק גרבי דלתא בע"מ מכתב התביעה (לשם הנוחות אתייחס לשתי החברות הממוזגות יחדיו כ"נתבעות"). 2. בתחילת שנת 1988 התחיל התובע לעבוד במפעל גרבי דלתא בכרמיאל כקבלן לביצוע הובלות. התובע ביצע באמצעות המשאית שהייתה בבעלותו הובלות והסעות של חומרי גלם לייצור, ציוד מהמחסנים, עובדים וכן סחורה מוכנה ממפעל הנתבעת לאולם הייצור שלה שנמצא באתר אתא ומאתר אתא חזרה למפעל. בשנת 1995 גדל המפעל והתרחב וכך גם היקף עבודתו של התובע. בשנת 1998, בעקבות גידול נוסף של המפעל הוקם אולם ייצור נוסף תחת שמה של נתבעת מס' 2, דלתא גליל, שנקרא אולם סנטוני (להלן: "סנטוני"). מכתב התביעה עולה כי למרות שהובלות עבור אולם זה לא נכללו בהסכמים קודמים בין התובע לנתבעות, נעתר התובע לבקשתן והסכים לבצע הובלות פנימיות גם עבור דלתא גליל (מאולם ואל אולם סנטוני) וזאת ללא תוספת תשלום. בשלב זה היקף העבודה באולם סנטוני היה קטן והתובע היה משלב את ההובלות של סנטוני יחד עם ההובלות הפנימיות עבור גרבי דלתא. לטענת התובע, לאור בקשת הנתבעות, החל מחודש 9/99 הוא היה מנפיק לכל אחת מהנתבעות חשבונית נפרדת המהווה מחצית מהתשלום שנקבע בהסכם בינו לבין גרבי דלתא. הסכמים נוספים, אשר נחתמו עם התובע ביום - 10.02.99 וכן הסכם מיום 20.12.99 עדכנו תעריפים שנקבעו בהסכמים קודמים אולם עסקו אך ורק בביצוע הובלות פנימיות עבור אולם סריגה ב' של גרבי דלתא ולא בביצוע הובלות פנימיות לאולם סנטוני של דלתא גליל. במשך הזמן היקף העבודה של דלתא גליל גדל באופן מהיר עד כי היקף העבודה אותה התבקש התובע לבצע עבור דלתא גליל הפך גדול יותר מהיקף העבודה של גרבי דלתא. התובע פנה לנתבעות וביקש לשנות את התעריפים לנוכח הגידול המאסיבי בהיקף העבודות להן נדרש. לגירסת התובע בשיחה שהתקיימה במאי 2000 בינו לבין מר אלי גלאי, אחראי ההובלות וההסעות, סוכם כי התובע יקבל תוספת של 80 ₪ בגין כל הובלה פנימית של אולם סנטוני. לאור סיכום זה, התובע החל להוציא חשבוניות נפרדות לכל אחת מהנתבעות, כך ששיקפו את הסיכום החדש, כולל התייחסות מפורשת לחיוב בגין הובלות פנימיות. החשבוניות הנ"ל אושרו ונחתמו הן ע"י מנהל ההסעות וההובלות, ע"י מר אלי גלאי וכן ע"י הנהלת החשבונות של הנתבעות, וזאת במשך 17 חודשים. 3. לגרסת התובע במהלך חודש אוקטובר 2001 פנו אליו הנתבעות וביקשו ממנו לספק משאית נוספת לעבודה. התובע נטל הלוואה ורכש משאית חדשה בעלות של 126,865 ₪ כולל מע"מ. כעבור מספר ימים נקרא התובע לפגישה עם נציגי הנתבעות אשר הודיעו לו לטענתו כי בטעות ניתנה ההסכמה לשינוי תנאי מיום 20.12.99 וכי עליו להשיב לפחות חצי מהתשלומים בגין ההובלות הפנימיות. לאור השתלשלות העניינים שפורטה כמובן שהתובע סירב לקבל את דרישה זו. ביום 30.12.01 שלחה גרבי דלתא מכתב לתובע בו דרשה ממנו להשיב לידיה סך של 132,400 ₪ בגין הובלות פנימיות לסנטוני אשר לטענתה שולמו לו בטעות ותוך הטעייה. בנוסף נרשם במכתב כי גרבי דלתא תבצע קיזוז של 74,484 ₪ מתוך הסכומים שמגיעים לתובע ממנה. וכן כי נתנה המחאת זכות לדלתא גליל לבצע קיזוז מתוך הכספים שהיא חייבת לנתבע בסך של 38,711.79 ₪. זאת ועוד; ביום 21.1.02 קיבל התובע הודעה מגרבי דלתא על סיום ההתקשרות עמו. לאור האמור הגיש התובע תביעתו זו. בטרם אכריע במחלוקות אציג בתמצית את טענות הצדדים. טענות התובע 4. לטענת התובע לא יכולה להיות מחלוקת כי אולם סנטוני, שהוקם בשנת 1998 ע"י דלתא גליל היה שייך לה ולא לגרבי דלתא. מבחינת הכספים, ההוצאות, ההתקשרויות עם הספקים והעובדים נעשתה הפרדה ברורה בין גרבי דלתא לדלתא גליל אשר היו שתי חברות נפרדות. זאת ועוד, דלתא גליל התחילה את פעילותו של סנטוני בתוך אולם סריגה ב' של גרבי דלתא, אולם עם גדילת פעילותו של סנטוני, הוקם אגף נפרד לחלוטין בסמוך ובו התקיימה פעילותו של סנטוני. בשלב זה כבר הייתה הפרדה מוחלטת וברורה לשני אולמות ייצור. עוד לטענתו, ההסכמים בין הצדדיים, עד להסכם ממאי 2000, לא התייחסו להובלות הפנימיות עבור אולם סנטוני השייך לדלתא גליל אלא עבור אולם הסריגה ב' בלבד של גרבי דלתא. לשון ההסכמים בין הצדדים הינה ברורה, מפורשת ואינה משתמעת לשני פנים. לשון החוזה כללה הובלות פנימיות עבור אולם ב' של גרבי דלתא בלבד אינה כללה את ההובלות בגין אולם סנטוני. 5. לטענת התובע, עדויות עדי ההגנה היו מלאות סתירות וקעקעו לחלוטין את גרסת הנתבעות. הוא מוסיף וטוען כי כל עדכוני תעריפים שנעשו בין החוזים השונים שנחתמו הייתה עליה הדרגתית אשר התפרשה על פני תקופה של שלוש שנים, והיא אינה דבר חריג. העלייה בתעריפים לא התרחשה כטענת הנתבעות, עקב ובגין התגברות העבודה באולם סנטוני שכן חלקה הארי של העלייה התבצע עוד לפני בניית אולם סנטוני וללא קשר אליו. תעריפיו של התובע היו לטענתו נמוכים בתחילה בכ - 100% מהתעריפים של מובילים אחרים שהוצעו לגרבי דלתא. לפיכך העליות בתעריפים נבעו כולן מעדכונים שהיו קשורים אך ורק לעבודה מול אולם ב'. התובע ממשיך וטוען כי הוכיח שאכן נערך הסכם בין הצדדים במאי 2000 בגין ההובלות הפנימיות עבור סנטוני. הוכח כי פנה לנתבעות בבקשה להגיע להסכם, וכן כי מר גלאי עמו נכרת ההסכם בע"פ היה מוסמך לכרתו מטעם הנתבעות. יישום ההסכם ממאי 2000 ע"י הצדדים והוצאת החשבוניות ששיקפו את ההסכם החדש, כולל התייחסות מפורשת לחיוב בגין הובלות פנימיות עבור סנטוני ואישור של כל הגורמים המוסמכים אצל הנתבעות מחזקות גרסה זו. 6. עוד לטענתו, הסיבה בגינה הפרו הנתבעות את ההסכם עמו אינה אלא בשל מניע אישי של מר גלאי שפוטר מעבדותו על רקע חשד כי חרג מהנהלים עת העסיק חברת הובלות בה עבד אחיו ואף היה חשד כי אותה חברה קיבלה תשלום עבור הובלות שלא בוצעו בפועל. נטען כי גרסתו התובע הייתה עקבית לכל אורך ההליכים, לא קועקעה אלא אף חוזקה בחקירת עדי הנתבעות ועל כן הוכחה מעל לכל ספק. הוכח מפורשות כי נערך הסכם בין הצדדים שהתקיים עד להפרתו ע"י הנתבעות האופן חד צדדי. על כן יש לאכוף את ההסכם ולחייבן לשלם לתובע את סכום התביעה. טענות הנתבעות 7. לטענת הנתבעות החל מחודש מאי 2000, במשך שנה וחמישה חודשים, חייב התובע את הנתבעות, שלא כדין, בתשלומים נוספים שאינם נזכרים בהסכמים שבין הצדדים. משהתגלו מעשיו הפסולים של התובע, ולאחר שהניסיונות למצוא פתרון מוסכם כשלו, לא נותר לנתבעות אלא לנקוט בסעד עצמי ולקזז את חיובי היתר שבהן חויבו ע"י התובע, על מנת להיפרע ממנו. עוד נטען כי סנטוני אינה אלא פעילות בתוך חטיבת הגרביים והתובע אינו זכאי לתשלום נפרד בגינה. הפרדת החשבוניות בין גרבי דלתא לסנטוני הייתה לצרכים חשבונאיים וטכניים ביחס להוצאות בלבד והיא נועדה לאפשר מדידת ביצועים של הסנטוני. הפרדה זו בוצעה כחצי שנה לפני מאי 2000, המועד שבו נטען לכאורה להסכם בע"פ ואף לפני ההסכם מיום 20.12.99. גם התובע עצמו הודה שבמשך תקופה של למעלה משנתיים הוא ביצע הובלות עבור סנטוני מבלי שקיבל תשלום נפרד בגינן. טענותיו של התובע כי ביצע הובלות אלו בחינם כ"טובה" לא יכולות להתקבל לטענת הנתבעות שכן כבר בשנת 1998 היקף הפעילו באולם סנטוני היה כבד. לטענתן התובע ידע בזמן אמת, שמנהלי גרבי דלתא אחראים לפעילות לסנטוני, ולראייה התובע נקב בשמם של עובדים ומנהלים בקרבי דלתא בלבד ולא עובדים אחרים. הסיבה האמיתית לאי תשלום נפרד הייתה כאמור, השתייכות פעילות הסנטוני לגרבי דלתא ותחולת ההסכמים שבין הצדדים גם על הובלות הסנטוני. 8. עוד נטען כי בניגוד לגרסת התובע, אין ולא היה בין הצדדים "הסכם בע"פ". הצדדים נהגו לעגן את ההסכמים ביניהם בכתב, והתובע לא הצליח להוכיח כי במקרה זה הצדדים סטו ממנהגם. ההסכם האחרון שנערך בין הנתבעות לתובע היה ביום 20.12.99 ולאחריו לא נערך עם התובע כל הסכם נוסף, בכתב או בע"פ. מלבד טענה כללית בדבר אותו סיכום בעל פה, התובע לא הצביע על סיבה כלשהי, שהיה בה כדי לגרום לצדדים לסטות כביכול מהנוהג הברור והעקבי לאורך שנים, לעגן הסכמים בכתב. זאת ועוד, גם תנאי ההסכם בעל פה שתואר ע"י התובע מעידים שחוזה שכזה לא יכול היה להתקיים. התובע טען כי בהסכם כביכול הובטח לו תשלום של 80 ש"לח עבור כל הובלה, אולם קריאת ששת ההסכמים הקודמים הכתובים מלמדת שהתובע מעולם לא קיבל תשלום עבור כל הובלה בנפרד אלא היה מקבל תשלום גלובלי, עבור עבודתו במהלך החודש. התובע מעולם לא היה מקבל תשלום עבור כל הובלה בנפרד שכן היעדר יכולת פיקוח על עבודתו ואופי העבודה לא מאפשרים צורת תשלום זו. בנוסף, אין גם היגיון בהעלאת תעריפים במסגרת הסכם בע"פ, כביכול, שעה שהנתבעות העלו לטענתן את תעריפי ההובלות ששולמו לתובע על רקע הגידול בפעילות הסנטוני. גידול זה אף מסביר מדוע סנטוני מוזכרת בהסכמים משנת 1999. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי חוסר אמינותו של התובע באה לידי ביטוי, בין היתר, בגרסאותיו השונות כפי שעלו לאורך ההליכים. גרסתו של התובע בעניין תחולת ההסכמים הכתובים על הובלת סנטוני עברה לטענתן גלגולים שונים ולבסוף הודה התובע כי למעשה ההסכמים הכתובים חלים גם על סנטוני. כמו כן הנתבעות מצביעות על סתירות בעדויות התובע ועל אי התאמות שונות. לאור כל האמור הנתבעות סבורות כי יש לדחות את טענותיו של התובע מכל וכל ולדחות את תביעתו כולה. דיון 9. ראשית למחלוקת העובדתית בין הצדדים. כאמור התובע טוען כי ההסכמים בין הצדדיים, עד להסכם בע"פ ממאי 2000, לא התייחסו להובלות הפנימיות עבור אולם סנטוני. מאחר ובמשך הזמן היקף העבודה גדל באופן משמעותי, בשיחה שהתקיימה במאי 2000 בין התובע למר אלי גלאי, סוכם בין הצדדים כי התובע יקבל תוספת של 80 ₪ בגין כל הובלה פנימית של אולם סנטוני. לאור סיכום זה, התובע החל להוציא חשבוניות נפרדות לכל אחת מהנתבעות, כך ששיקפו את הסיכום החדש, כולל התייחסות מפורשת לחיוב בגין ההובלות הפנימיות. החשבוניות הנ"ל אושרו ונחתמו הן ע"י מר אלי גלאי וכן ע"י הנהלת החשבונות של הנתבעות, וזאת במשך 17 חודשים. הנתבעות לעומת זאת טענו כי לא היה בין הצדדים "הסכם בע"פ". ההסכם האחרון שנערך לטענתן בינן לתובע היה ביום 20.12.99 ולאחריו לא נערך עם התובע כל הסכם נוסף, בכתב או בע"פ. לטענתן החל מחודש מאי 2000, במשך שנה וחמישה חודשים, חייבן התובע למעשה, שלא כדין, בתשלומים נוספים שאינם נזכרים בהסכמים שבין הצדדים. משהתגלו מעשיו הפסולים של התובע, ולאחר שהניסיונות למצוא פתרון מוסכם כשלו, לא נותר לנתבעות אלא לנקוט בסעד עצמי ולקזז את חיובי היתר שבהן חויבו ע"י התובע, על מנת להיפרע ממנו. 10. שקלתי מחלוקת עובדתית זו שבין הצדדים ולאחר שבחנתי את טענותיהם ועיינתי באופן בראיות ובעדויות, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את גרסת התובע לקרות האירועים. אבהיר מסקנתי זו. ראשית בעניין ההתייחסות השונה לשני אולמות יש לפנות לחוזה בכתב מיום 20.12.99 . חוזה זה קובע בסעיפים 1 ו - 3 כדלקמן: "1. התשלום עבור ביצוע הובלות הנדרשות ע"י אולם ב' (חוטים, עגלות, גרביים, ודרישות אחרות של סריגה ב') כולל שעות נוספות ללא הגבלה אך אינו כולל את הובלות המשמרת השלישית (24.00) יהיה 17,127 שקל בחודש..." ... "3. בגין שבת (במידה וסריגה ב' / סנטוני עובדות) ישולמו 700 ₪ כולל הכל (גם לילה)..." תכליתו של מוסד החוזה היא לאפשר לפרטים שונים לכרוך את רצונם יחד ולהוציאו אל הפועל, באמצעות מתן תוקף משפטי להתחייבויות שנטלו על עצמם. מטרת העל בפירוש חוזה היא איתור אומד דעתם של המתקשרים בו, עם זאת, נקודת המוצא לפרשנותו של כל חוזה היא לשונו (ראה: דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 1681 , 1684 (2006)). ככלל, דרך בני האדם היא להקפיד ולדקדק בניסוח הסכמותיהם החוזיות. והמלה הכתובה, מקום שמשמעותה ברורה וכוונתה המסתברת עולה בקנה אחד עם נושא ההתקשרות, עודנה, כמדומה, המקור האמין ביותר לאומד דעתם של המתקשרים (ראה: ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, עמ' 285). לשון החוזה היא זו שתוחמת, כאמור, את גבולות הפרשנות. על כן יחל מסענו בחוזה הכתוב. במקום בו לשון החוזה ברורה, חזקה עליה כי היא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו. הנה כי כן, לשונו של החוזה הינה כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, ומשכך, היא מהווה ראייה - לעיתים הראייה המרכזית - בדבר כוונתם המשותפת (ראה: ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, תק-על 2010(1), 9412 , 9419 (2010)). כאמור לעיל, לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשונו. אי לכך, על בית המשפט לבחון הלוך ושוב את לשון החוזה ואת נסיבותיו החיצוניות, ובכפוף לחזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה, לאתר את אומד דעתם של הצדדים (ראה: דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(2), 1681 , 1687 (2006)). מאחר ובית המשפט אינו מכונן חוזים אלא מפרש את האמור בהם, כל עוד לשון החוזה בהירה וברורה הרי שהיא משקפת את אומד דעת הצדדים ולכן יש להעניק לה משקל מכריע בפרשנותו ולתת לחוזה את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו. 11. בענייננו מבחינת לשון החוזה נראה כי ההתייחסות בחוזה לאולם סריגה ב' ולסנטוני הינה התייחסות נפרדת. שכן כאשר רצו להחיל את שנקבע על אולם סריגה ב' וגם על סנטוני נקבו בשמם במפורש. הלשון בה נקטו הצדדים ברורה וחד משמעית (ראה: ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, תק-על 2010(1), 9412 , 9419 (2010)). למרות שיש מקום לגמישות בתהליך פרשנותו של חוזה, הרי שהגמישות צריכה להימצא בגבולות החוזה ולא מחוצה להם. כאשר מפרשים חוזה יש לפנות ללשון החוזה ולתכליתו, כשהלשון קובעת את גבולות התכלית. ההלכה הפסוקה היא כי כאשר לשון החוזה מצביעה בבירור על כוונת הצדדים, אין צורך ואין הצדקה ללכת אל מעבר לה, שכן חזקה על הלשון הברורה והמפורשת שהיא משקפת את רצונם. לפיכך עלינו להישמר ככל הניתן מלקרוא לתוך החוזה תניות חדשות תוך כדי התהליך הפרשני שמא נימצא כותבים עבור הצדדים חוזה חדש שהם מעולם לא כרתו ושאליו מעולם לא התכוונו. בית המשפט אינו יוצר מחדש חוזה שונה ממה שהצדדים לו הסכימו ביניהם. חוזה מדבר בעד עצמו, ואין בית המשפט צריך להיות צד לו. לחוזה יש צדדים, והם אחראים לתוכנו ולאופן ניסוחו (ראה ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' ירון כהן, תק-על 2010(1), 9412 , 9419 (2010), וכן ראה: ע"א 8239/06 אברון נ' פלדה (לא פורסם, 21.12.2008)). אין זה תפקידו של בית המשפט ליצור עבור הצדדים חוזה סביר יותר מזה שהם יצרו לעצמם. הבחינה האובייקטיבית תעשה רק כאשר איתור כוונתם המשותפת הסובייקטיבית של הצדדים אינו אפשרי. במקרה דנן, נראה כי ההתייחסות בחוזה לאולם סריגה ב' ולסנטוני הינה התייחסות נפרדת. 12. זאת ועוד; ההתייחסות השונה לשני האולמות ניתן גם לראות מדרישתן של הנתבעות להפריד את חשבוניות החיוב מאת התובע. בעדותו מר גיל שמעון, מנהל הכספים, בתקופה הרלוונטית, נשאל בנוגע להפרדת החשבוניות (עמ' 38 לפרוטוקול הדיון מיום 28.2.10): "ש. מדוע בקשתם לחלק את החשבוניות ת. מאחר ולמעשה מתחיל כל פרויייקט הסנטוני נולד בחטיבת גרבי דלתה ואני הייתי הכלכלן שם. בשלב הראשון של הפרוייקט הפעילות של הסטרונים היתה בתוך האולם פיזית של גרבי דלתה. אין טעם להקים מערך נפרד עם תשתיות נפרדות. בשלב מסויים שהפרויקט הזה תפס תאוצה וראינו שהוא מתפתח למשהו שיכול לעמוד בפני עצמו, החלטנו שאנו רוצים לעשות הפרדה טכנית כמה שניתן. חלק היו ספקים וזה היה חלוקה ואי אפשר היה לעשות את ההפרדה, כלומר לחלק חצי חצי , במקומות שבהם קשה לבצע את ההפרדה כמו במקרה של שמוליק, במקומות אחרים בהם ניתן היה לאפין את השירות ברמה טובה יותר, אז היו חשבוניות נפרדות. וזאת על מנת שנוכל למדוד את הפרויקט בשלב הבא שלו. מפרוייקט בהקמה הועבר לשלב ההרצה. זו הסיבה שאז החלטנו למדוד בנפרד וגם התקציב היה נפרד. אותה מערכת ואותם אנשים. הכל היה באמון מלא. ש. כאשר אתה אומר שבצענו הפרדה, מבחינת כספים עשיתם הפרדה בין גרבי דלתה לגליל תעשיות בע"מ? 2 חברות נפרדות? ת. טכנית לחלוטין. ש. ייחסתם את הכספים ואת ההוצאות ל - 2 חברות נפרדות? ת. נכון סטטוטורית. ש. את סנטוני את כל החטיבה החדשה שהוקמה ייחסתם לגליל תעשיות בע"מ ולא לגרבי דלתה? ת. כן. ויש לי גם הבהרה בנושא. ש. מתי החל סנטוני לעבוד? ת. הפעילות של סנטוני נולדה באולם גרבי דלתה. בסמוך לאולם של גרבי דלתה כי לא היה מקום. הכשרנו מקום חדש. חדשנו את התשתיות איפה שהיה אפשר לחדש. ש. וכל הפעילות של סנטוני עברה לאולם החדש? ת. לא יכול להגיד לך שהכל . היו שירותים משותפים. מן הסתם כדי לחסוך.. העובדים שהיו על קו הייצור ששם קל מאוד לאפיין מי עובד בקו הייצור, העובדים אכן ישבו במקום נפרד שיוכלו לשלוט בהוצאות. היו הרבה מקרים של הוצאות משותפות כי זה נולד מאותו המקום. התהליך גם לוקח זמן. .." אם כן, נראה שאכן הייתה הפרדה בין האולמות. 13. מעדותו ותצהירו של התובע (ת/1) וכן מעדויותו של מר איתן שטיאסני מנהל התפעול וסמנכ"ל הלוגיסטיקה בזמנים הרלוונטיים, נראה כי היקף העבודה באולם סנטוני החל לגדול בצורה משמעותית. מר איתן שטיאסני נשאל על כך (בעמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 28.2.10): "...ש. צירפת בנספח ד' תמונה של המקום, צויין בכתב יד מפעל הגרביים וליד זה מפעל הסנטוני . מבחינת היקף עבודה, עד כמה הקמת המפעל הזה סנטוני הכפילה את היקף העבודה? ת. זה גדל בקצב מסוים, בהתחלה היו כמות קטנה של מכונות, עם הזמן הקצב הלך וגדל, אני לא יודע מה ההיקף. אני מעריך שבשיא פעילות הסנטוני הסנטוני היקף העבודה שהתווסף לגבאי היה בערך כפול...". וכן השיב (בעמ' 32 לפרוטוקול הדיון מיום 28.2.10): "...היה אז גידול בדלתא, כמות היסטרית של מכונות סריגה בסנטוני , הבאנו באותה תקופה עובדים זרים מרומניה כי לא הספקנו לגייס עובדים מקומיים כי היה שיפוע מאוד גדול, מר לאוטמן הבעלים לאור הביקוש הגדול הפעיל לחצים לגדול בצורה דרמטית בקצב גידול מאוד מהיר, ואכן העלייה משקפת שיפוע מאוד משמעותי וגידול העבודה... " עובדות אלו, לגבי הגידול המשמעותי בנפח העבודה מאולם סנטוני משתלבת היטב עם טענת התובע על העלאת תעריפים במסגרת הסכם בע"פ. 14. כאמור הנתבעות טענו כי העלו את תעריפי ההובלות ששולמו לתובע במשך תקופה בחוזים בכתב וזאת על רקע הגידול בפעילות הסנטוני. טענה זו מתקשה לעמוד לאור מכתבו של מר אשר שלוש מיום 8.11.99 (ראה נספח ד' לת/1) אשר בו מפציר מר שלוש במר שטיאסני לעדכן את התשלום לתובע: "כמו כן וללא קשר לאמור אני חושב שעלינו לעדכן את התשלום לשמוליק בהתאם לשינוי שחל בשנתיים האחרונות בכמות העבודה שהמשאית מבצעת וללא קשר לעלות הדלק..." מדברים אלה נראה כי רק בנובמבר 99 יש פניה למר שטיאסני להכיר בגידול בהיקף העבודה כתוצאה מאולם סנטוני (וזאת כאשר יש התגברות בהיקף פעילותו של סנטוני כבר בשנת 1998). בנוסף מר שלוש מציין במכתב כי העלאות שנעשו בעבר נעשו בגין עליית מחירי הדלק. זאת ועוד, נראה תמוה כי עלייה כה משמעותית בהיקף העבודה אשר בעקבותיה נוספו מאות עובדים לא תגרום להעלאת תעריפים דומה לקבלנים וספקים אחרים אשר עבדו במקום. נראה כי רק התובע "זכה" להיות בר המזל ולזכות בחוזה בכתב אשר מעלה את תעריפיו בגין הגידול בהיקף העבודה. כאשר נשאל על כך מר שטיאסני בעמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 28.2.10 ענה: "ש. אני מבינה מדבריך שהיו עוד קבלנים שעסקו בהסעות? ת. הסעות אבל לא הובלות, כאשר עובדי דלתא השתמשו באותן הסעות. ש. האם הקבלנים האלה בעקבות הגידול בעבודה עדכנתם את ההסכמים? ת. אני חושב שלא, אם איני טועה התשלום למסיעים שולם לפי כמות האנשים שהשתמשו בהסעות. ש. אמרת קודם שנוספו 600 עובדים? ת. לא אמרתי, אמרתי מאות. ..." גם בעמ' 35 לפרוטוקול מר שטיאסני התייחס לעניין: "...ש. זה נראה לך הגיוני שבן אדם שחותם על הסכם ויש לו פעילות מסוימת לעשות הוא התקשר אתכם בהסכם, נאמר לו הוסברה לו היקף העבודה, נחתם הסכם וא הפעילות גודלת בנפח של פי שתיים ואז הוא מחויב לעשות אותם דברים במסגרת אותו הסכם? ת. א' כל דבר שהוא מקובל על שני הצדדים, אני לא רואה מה הבעיה פה, הגידול היה סדרתי, לא ביום אחד, היתה אינטראקציה משותפת בין גבאי לבינינו, זה לא שראינו את גבאי פעם בשנה, היו שיחות קולחות, לא יושבים פעם בשנה שנתיים ומישהו עומד עם האקדח על הרקה, מידי פעם שמוליק היה מקטר קצת, אני אומר זאת על הדרך, הוא מצא לנחוץ לשבת ולדבר על העבודה בהסעות..." 15. באשר לטענה כי לא תתיכן העלאה בתעריפים בפרק זמן כה קצר לאחר חתימת החוזה בכתב - נראה כי גם העלאות תעריפים קודמות נעשו במרווחי זמן קצרים (ראה: נספח ה' לנ/4, אל מול נספח ז' לנ/4, נספח ח/1 לנ/4 אל מול נספח ח/2 לנ/4 ועוד). מעדותו של התובע ומתצהירו עולה כי בשיחה שהתקיימה במאי 2000 בינו למר אלי גלאי, סוכם בין הצדדים כי התובע יקבל תוספת של 80 ₪ בגין כל הובלה פנימית של אולם סנטוני. לאור סיכום זה, התובע החל להוציא חשבוניות נפרדות לכל אחת מהנתבעות, כך ששיקפו את הסיכום החדש, כולל התייחסות מפורשת לחיוב בגין הובלות פנימיות. החשבוניות הנ"ל אושרו הן ע"י מר אלי גלאי וכן ע"י הנהלת החשבונות של הנתבעות, וזאת במשך 17 חודשים. בעדותו בעמ' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 4.5.09 נשאל מר גלאי לגבי ההסכם בע"פ: "...ש.האם במהלך הפגישות הוא עמד על זה שהוא כדין קיבל את ה 80 שקל כחלק מהסכם איתך. ת.לא. הוא נפגש איתי בפרוזדור ליד חדר האוכל, הוא שאל אותי כמה עולה פנימית כדי לעשות פנימיות בדלתא, אין לבצע דברים בתוך החברה ללא הזמנה מה שבסמכותי, כל אחד שהוא רצה נסיעה מיוחדת לנסוע מחוץ לכרמיאל והוא מצהיר שהיו לנו נסיעות הוא היה צריך לקבל הזמנה מסודרת, טופס הזמנה של החברה לבצע פנימית מאחד לשניים שלוש לארבע. ש.הובלות פנימיות לא נכללות בהסכם. ת.וזה מעבר להסכם. יש חברת הובלה והיא נוסעת לתל אביב זה זמן על הדברים האלה היו משלמים פנימיות הוא היה מקבל הזמנה פריצה במקום אחר. לגבאי בהסכם יש עבודה גלובלית הוא לא צריך לקבל שום הזמנה, אם יש משאית צמודה, היא עובדת מקבלת סכום מסויים על כל העבודות שנקבע, אם אני רוצה מעבר להסכם אני חייב לתת הסכמה. הובלה פנימית מעבר להסכם אם יש לו נסיעות הלוך חזור ורוצים להוציא אותו הוא צריך לקבל הזמנה מעבר להובלה. אני מדבר באופן כללי לא על גבאי, כאשר הוא פגש אותי ושאל אותי כמה עולה הובלה אמרתי לו הובלה פנימית עולה 80 שקל, הוא לא סיכם איתי שום דבר. ש.במשך שנה וחצי ראיתי הובלות פנימיות ולא ראית שעה שידעת שהוא מקבל גלובלי. ת.נכון לא שמתי לב לזה. ש.גם בביקורת לא שמו לב בהנהלת חשבונות. ת.אני לא יכול לענות לך על הנהלת חשבונות מאחר וידעתי שיש לו הסכם בגרביים והוא בן בית והוא מבלה עוד הרבה שנים לפני שהתחלתי לעבוד בדלתא, זה היה חלק מאוד קטן אצלי. אני גיליתי לאחר מכן גם אצל ספקים אחרים מה שלא היה נראה לי עשינו בירור וטיפלנו..." 16. לנוכח חומר הראיות כאמור אני מעדיף את עדותו של התובע על פניי העדות הנ"ל. תמוה בעיניי כי לאור שיחה חטופה במסדרון יעלה התובע את תעריפיו כך שיחייב את הנתבעות ב 80 ₪ להובלה (שאגב זה בדיוק הסכום אשר בו נקב מר גלאי). תמוה עוד יותר כי בחברות מסודרות עם הנהלת חשבונות כמו שהיתה אצל הנתבעות, במשך 17 חודשים מגיש ספק שלהן, חשבוניות אשר שונות לפתע באופן משמעותי מהחיוב בעבר, כאשר יש בהן חיוב שיטתי חוזר על עצמו מידי חודש ממאי 2000 (ראה סעיף 24 לנ/4) והאחראי על אישור אותן החשבוניות, מר אלי גלאי, הנהלת החשבונות וכן גורמי ביקורת נוספים בחברה לא שמים לב לכך ומאשרים אותן בניגוד להסכם בין הצדדים? זאת ועוד, מאחר והנתבעות התעקשו כי התייחסו לתובע כבן בית, ולאור סיכומי עבר בע"פ (בטרם החלו הצדדים לחתום על הסכמים בכתב), נראה כי יש הסבר לחוסר התעקשותו של התובע לקבל את ההסכמות אליהן הגיע עם מר גלאי בע"פ. אף הנתבעות עצמן נהגו בתובע בחוסר פורמאליות ואף לא פנו לייעוץ משפטי לחתימת ההסכם בכתב עמו (ראה עמ' 31 לפרוטוקול הדיון מיום 28.2.10). זאת ועוד; מעדותו של מר שטיאסני בעמ' 30 לפרוטוקול הישיבה מיום 28.2.10) עולה כי מר גלאי היה אחראי על ההסכמים לגבי ההובלות: "ש. אלי גלאי לא חתם על הסכמים אלא היה אחראי על ההסעות? ת. לא אמרתי, הוא היה אחראי על הסכמים לגבי הובלות, אלי גלאי לא חתם על הסכמים שהיו קשורים לפעילות של גרבי דלתא, פעילות של גרבי דלתא רק עובדי גרבי דלתא היו רשאים לחתום. לגבי פעילות כלל דלתאית אני לא יודע. ייתכן, איני יודע, לא יודע מי חתם על הסכמים עם המסיעים..." מר גלאי לא הצליח להסביר מדוע זה במשך 17 חודשים אישר את החשבוניות אותן הגיש התובע ללא מחאה. טענתו כי טעה בכך שבטח בתובע עם כל הכבוד אינה יכולה להתקבל. מעדותו של מר מעדותו של מר שטיאסני בעמ' 30 לפרוטוקול הישיבה מיום 28.2.10 עולה כי תפקידו של מר גלאי כלל את בדיקת החשבוניות: "...ש. אז העברתם לו לעשות מה? ת. לאשר את החשבוניות, חתימת הסכמים לא העברנו לו שום דבר, מבחינת חשבוניות לקבל את החשבונית החודשית לאשר שהיא תקינה ולאשר אותה. ש. אמרת שהוא היה אחראי ? ת. העברנו לאחריותו את החתימה על החשבונית של ההובלות של גרבי דלתא ולבדוק את תקינותה. יכול להיות שגם ביקשנו ממנו דברים נוספים, איני זוכר. עברו מספר שנים מאז..." ש. מתוקף התפקיד הזה אז הוא היה חייב להיות בקיא בהסכמים שנעשו? ת. הוא קיבל העתקים שלהם..." מר שטיאסני גם נשאל לגבי החשבוניות נשוא הדיון (בעמ' 34 - 35 לפרוטוקול) : "ש. ב - 5/2000 התובע ציין על החשבונית את ההובלות הנוספות שהוא עושה, 80 ₪ פר הובלה, במשך למעלה משנה וחצי עברו החשבוניות האלה ביקורת של גלאי ושל הנה"ח ואף אחד לא פצה פה. זה נראה לך הגיוני שעה שאלי גלאי מודע להסכמים? ת. זה נראה לי טעות. אבל זה לא אומר שמותר להכניס לחשבונית דברים שאין להם צידוק. ש. הוא לא הסתיר את זה. ת. היה פה ניצול של שינוי מורשי חתימה או מאשרים. זאת הערכה שלי. כי אין מצב. הערנו את אישור החשבוניות מזיידמן לאלי גלאי. ש. מדובר בשנה וחצי? ת. אני לא מתווכח על העובדות...." אם כן, באופן תמוה, מר גלאי לא בדק את החשבוניות שהוגשו מטעם התובע לא במשך חודש אחד, גל לא חודשים אלא במשך 17 חודשים רצופים שבר המחזק דווקא את גרסת התובע בדבר קיומו של ההסכם בע"פ ודחיית גרסת הנתבעות כפי שעולה מעדויות עדיהן. 17. מעבר לנדרש עוד אוסיף, כי טענת הנתבעות לפיה תנאי ההסכם בעל פה שתואר ע"י התובע מעידים שחוזה שכזה לא יכול היה להתקיים, שכן התובע מעולם לא קיבל תשלום עבור כל הובלה בנפרד אלא היה מקבל תשלום גלובלי, עקב היעדר יכולת פיקוח על עבודתו, לא מתיישבת עם עדותו של מר גיל שמעון. בעדותו מר שמעון טען כי התובע עבד במעין "משרת אמון" שכן הוא זה שניהל מעקב על כמות ההובלות שביצע, והתשלום התבצע לפי רישומיו. בנוסף אומר עוד כי הגרסה לפיה התובע, שלכאורה דרש תשלום במשך 17 חודשים שלא כדין, רשם חיוב זה בריש גלי על החשבוניות, סירב לקזז את הסכום כאשר אומת עם מעשיו ה"פליליים" לכאורה, במיוחד כאשר התפשרות זו מצדו הייתה מאפשרת לבני משפחתו (אחיו ובנו) להמשיך לעבוד ולהתפרנס מעבודה אצל הנתבעות, תמוה. לאור האמור, אני סבור כי התובע הצליח להוכיח את תביעתו כי ההסכמים בין הצדדיים, עד להסכם ממאי 2000, לא התייחסו להובלות הפנימיות עבור אולם סנטוני אלא עבור אולם הסריגה ב' בלבד כמו כן הוא הצליח להוכיח הגיע להסכם עם מר גלאי, בעל פה במאי 2000. על כן הקיזוז שנעשה ע"י הנתבעות היה שלא כדין. 18. באשר לטענתו של התובע לנזקים שנגרמו לו בגין רכישת משאית. במשפט האזרחי שולט הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא). בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת (ראה: ע"א 533/87 - ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך . פ"ד מג(2) 864). במקרה שלפניי, התובע לא עמד בנטל ולא הוכיח כי רכש את המשאית בגין הוראה מפורשת של מי מהנתבעות. התובע גם לא שילם עבור המשאית מלבד מקדמה וכן לקח את הסיכון שלוקח כל בעל עסק הרוכש ציוד לעסקו. לפיכך, הרכיבים בתביעת התובע הנוגעים לפיצוי בגין רכישת המשאית ויתר טענותיו, נדחים. התוצאה 19. אשר על כן הנני מחייב את הנתבעת 2, לשלם לתובע את הסך של 113,195.79 ₪. (74,484 ₪ + 38,711.79 ₪ - בהתאם למכתבי הקיזוז: נספחים ט/1 - ט/2 לנ/4). הסכום יישא ריבית והצמדה החל מיום 30.12.01 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן הנני מחייבן בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בסך של 8,500 ₪ בצירוף מע"מ אשר ישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. הסכומים ישולמו תוך 30 יום. חוזההובלות