חוזה העסקה שעתי

השופט עמירם רבינוביץ 1. תביעת המערערת לתשלום דמי אבטלה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן : המוסד), משום שצברה 219 ימי אכשרה בלבד מתוך 300 הימים הנדרשים מ"שכיר יום" כמשמעו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה 1995 (להלן : חוק הביטוח הלאומי) 2. המערערת ערערה על דחיית תביעתה לדמי אבטלה על ידי המוסד לבית הדין האזורי בירושלים (ב"ל 010341/07 ; השופטת יפה שטיין כדן יחיד), ואף הוא דחה את תביעתה. 3. העובדות כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי הן אלה: "א. התובעת [המערערת בענייננו - ע.ר.] עבדה בחברת רנדוס לוג'יק בע"מ [ בשירותי תרגום - ע.ר.] במשך ארבע וחצי שנים באופן קבוע, כששבוע אחד עבדה משך יומיים, ובשבוע שלאחר מכן - שלושה. ב. התובעת צרפה תלושי משכורת המלמדים על ימי עבודתה ומשכורתה. ג. במשך השנתיים הראשונות לעבודתה, עבדה על בסיס חודשי, ולאחר מכן, ביוזמת המעביד קיבלה שכרה על בסיס יומי, אם כי המשיכו לשלם עבורה לקרן השתלמות וביטוח מנהלים, וכן ניתן לה החזר השתתפות הארוחות [צ.ל. בארוחות - ע.ר.], דמי נסיעה, דמי מחלה וחופשות. 4. המחלוקת בין הצדדים בבית הדין האזורי הייתה נטושה בשאלה, האם יש לראות במערערת עובדת ששכרה מחושב על בסיס חודשי או שמא יש לראות במערערת "שכיר יום", היינו עובדת ששכרה מחושב על בסיס יומי. בבית הדין האזורי טענה המערערת כי המעבר ממעמד של עובדת חודשית למעמד של עובדת שעתית היה טכני בלבד, תוך שהוסבר לה שזכויותיה לא תיפגענה. לטענתה, גם לאחר המעבר המשיכה לעבוד אותה כמות שעות ולא היה הבדל משמעותי במשכורותיה בין התקופה שעבדה על בסיס חודשי ובין זו שעבדה על בסיס יומי. כמו כן מאחר שבפועל עבדה באופן קבוע שלושה ימים או יומיים בשבוע, ניתן להתייחס אליה כאל עובדת חודשית, למרות שהשכר שולם לה לפי שעה ולא באופן גלובאלי. המערערת הוסיפה וטענה כי החוק במתכונתו הנוכחית, מפלה אותה לרעה, כיוון שאילו הייתה נחשבת עובדת חודשית עבור אותם ימי עבודה היתה צוברת את מלוא תקופת האכשרה הנדרשת. 5. את דחיית תביעת המערערת נימק בית הדין האזורי בכך ש"בתקופה הרלבנטית לתביעה, עבדה המערערת בין 12 - 10 ימים בחודש; לא קיבלה שכר עבור ימי חג שחלו באותו החודש וקיבלה בפועל ע"פ שעות העבודה המדויקות שעבדה בכל יום ויום (כולל שעות נוספות, אם עבדה מעבר לשעות הרגילות)". על פי נתונים אלה, יש לראות במערערת "שכיר יום". משלא צברה המערערת את תקופת האכשרה הנדרשת משכיר יום, דחה, כאמור, בית הדין האזורי את תביעתה. 6. בערעור שבפנינו טענה המערערת, כי משך כל תקופת עבודתה הועסקה כעובדת חודשית; כי הקביעה, האם עובד הוא חודשי או יומי, לא תיעשה לפי בסיס השכר שעה או גלובלי, אלא על פי הקביעה האם דפוס העסקה הוא קבוע. משדפוס העסקה של המערערת היה קבוע - יש לראותה כעובדת חודשית; כי גם המעסיקה התייחסה אליה כעובדת חודשית וגם משכורתה חושבה על בסיס תקופה של חודש, וכי ימי חג שולמו לה על פי הקף משרתה במסגרת ימי החופשה. 7. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, כשהוא מציין, כי המערערת עבדה על בסיס יומי שעתי; כי ימי החופשה באוקטובר 2005 שולמו לה על פי ימי העבודה בפועל (19 ימים); כי בחישוב הימים יש להביא בחשבון רק ימים קלנדריים, ואין לחשב שעות עבודה שמעבר לשמונה שעות ביום. 8. אנו סבורים, כי דין התביעה להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי. סעיף 161(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "שכיר יום" כזכאי ששכרו מחושב על בסיס יומי. הגדרה זו יפה גם למי שבסיס שכרו מחושב על בסיס של שעות. מכאן שכל מי ששכרו אינו מחושב על בסיס יומי/שעתי יסווג כשכיר חודשי. על פי חומר הראיות, דהיינו חוזה העסקה מיום 22.1.04 ותלושי השכר לתקופה הרלבנטית, מחושב שכרה של המערערת על בסיס שעות, קרי כשכירת יום. נתונים אלה מלמדים כי המערערת הייתה במעמד של שכיר יום. יש לציין, כי בחקירתה הנגדית הודתה המערערת כי גם בתקופה בה נחשבה עובדת חודשית דרישת המעסיק הייתה כי תעבוד מדי חודש 100 שעות, היינו מלכתחילה חושב שכרה על בסיס שעתי. 9. לא מצאנו בהוראותיו של חוק הביטוח הלאומי תימוכין לטענת המערערת, לפיה משדפוס העסקתה היה קבוע יש לראות בה עובדת חודשית. לעניין זה יוער, כי משסווגה המערערת על ידי מעסיקה כעובדת יומית שולמו עבורה דמי ביטוח למוסד לביטוח לאומי על בסיס ימי עבודתה בפועל בלבד. זאת, להבדיל מעובד חודשי שבגינו משולמים דמי הביטוח עבור חודש שלם. 10. טענת המערערת, לפיה קיבלה ממעסיקה זכויות להן זכאים עובדים חודשיים בלבד כגון :ביטוח מנהלים, דמי מחלה, חופשה ודמי מחלה דינה אף היא להידחות. חלק מהזכויות שמנתה המערערת מוענקים לכל עובד, לרבות עובד יומי. חלקן האחר הוא פרי הסכמה בין המעסיק ולעובד, ללא תלות בשאלה האם עסקינן בעובד חודשי או עובד יומי. יודגש, כי לפי צו ההרחבה בעניין "קיצור שבוע העבודה דמי חגים וימי אבל" גם לעובד יומי הזכות לקבל תשלום עבור ימי חג בהם נעדר מעבודתו. 10. ניסיונה של המערערת לצרף את השעות הנוספות שביצעה לימים -דינה להידחות. בית דין זה פסק לא אחת שעבודה מעבר למכסת השעות הרגילות, אינה מביאה לכך שתוספת השעות תצטבר לימים נוספים (ראו עב"ל 20027/98 לדרפיין - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 651 והאסמכתאות שם). בנסיבות אלה לא צברה המערערת תקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה. 11. אשר על כן לאור האמור לעיל, אין מנוס מדחיית הערעור, ללא צו להוצאות.חוזה עבודהחוזה