בפני תביעה כספית בסך 4,508 ₪, אשר הוגשה ע"י התובעת, חברה העוסקת, בין השאר, בהשכרת קטנועים ובתקופה הרלוונטית לתביעה, הייתה הבעלים של 3 קטנועים מסוג פז'ו טרקר. האחד מס' רישוי 10-499-30, (להלן "הקטנוע הראשון"), השני מס' רישוי 17-286-63 (להלן "הקטנוע השני") והשלישי מס' רישוי 23-687-87 (להלן "הקטנוע השלישי"). התביעה הוגשה כנגד הנתבעים שהם חברה והבעלים שלה. טענות התובעת 1. ביום 2.5.02 שכרו הנתבעים מהנתבעת את הקטנוע הראשון למשך חודש ושילמו בגין תקופה זו סך של 1,500 ₪, עפ"י הזמנה מס' 507. בתום תקופה זו ביקשו להאריך את תקופת השכירות, ללא שנקבו במשך התקופה המוארכת. סוכם בין הצדדים, שהקטנוע יושכר על ידי הנתבעים לתקופות מתחדשות של שבוע כל אחת, תמורת סך של 427 ₪ לכל שבוע ובכל סיום של שבוע שכירות, יאשר נתבע 1 לחייב את כרטיס האשראי שלו בסכום העסקה השבועית. ביום 27.6.02, הוחלף הקטנוע הראשון בקטנוע השני, בהתאם לבקשת הנתבעים ובהתאם להזמנה מס' 597 מאותו יום. 512 באותו יום, לאחר כ - 20 דקות, ביקש נתבע 1 להחליף את הקטנוע השני וזה הוחלף בקטנוע השלישי על פי הזמנה 598, מאותו יום. הנתבעים עשו שימוש בקטנוע של התובעת עד ליום 18.8.02, דהיינו, 10 שבועות פחות יומיים. 2. בהתאם להסכמות הצדדים, על הנתבעים היה לשלם לתובעת סך של 427 ₪ לשבוע ועבור 10 שבועות פחות יומיים, היה עליהם לשלם סך של 4,148 ₪. לכן, חייבה התובעת את כרטיס האשראי של הנתבעים, על פי מכתבה לחברת לאומי קארד מיום 26.8.02. נתבע 2 הודיע לחברת כרטיס האשראי על ביטול החיובים הנ"ל, עקב הכחשת העסקה וחברת האשראי ביטלה את זיכוי חשבון התובעת וחייבה אותה בתשלומו. טענות הנתבעים 1. עפ"י ההסכם בין הצדדים, על הנתבעים לשלם לתובע 50 ₪ ליום ובפועל האופנוע הוחזר כבר ביום 9.8.02 ולא, כטענת התובעת, ביום 19.8.02. כל תמורת השכירות שולמה באמצעות כרטיס האשראי של נתבע מס' 1. 2. בהתאם להזמנה 507 מיום 2.5.02, עלות השכרת הקטנוע היא 50 ₪ ליום, כאשר התשלום יבוצע אחת לחודש ב- 5 תשלומים חודשיים בסך 300 ₪. אין כל הסכם, לפיו ישלמו הנתבעים 61 ₪ ליום ולא היה כל חוזה נוסף בין הצדדים, מעבר לחוזה הראשון. 3. יתרת החוב בסך 569 ₪, שולמה על ידי הנתבעים לב"כ התובעת ולאור זאת, לא נותר כל חוב. דיון השאלה העובדתית בה חלוקים הצדדים הינה, האם הנתבעים ביחד ולחוד, נותרו חייבים לתובע את סכום הנתבע הנטען על ידו. 1. מנהל התובעת, מר אריה גינת, בחקירתו הנגדית, הצהיר לפרוטוקול, כי הוא מוכן, לצורכי תביעה זו, לקבל את טענת הנתבעים, לפיה החזירו את הקטנוע עד ליום 9.8.02, כך שסכום התביעה עומד על 4,263 ₪ בצירוף הצמדה. לטענתו, ההסכם על סך 61 ₪ בגין דמי השכירות לכל יום היה בעל פה, טלפונית בין הצדדים. זאת לאור העובדה, שהנתבעים ביקשו לחייבם בתשלום דמי השכירות אחת לשבוע ולא אחת לחודש, כיוון שאין ביכולתם לדעת מראש מתי יוחזר הקטנוע. לגרסתו, מי ששוכר קטנוע ומשלם עבורו לחודש מראש, מקבל הנחה, כך שהמחיר הוא 50 ₪ ליום, אך מי ששוכר את הקטנוע שלא לחודש מראש וניתנת לו האפשרות להחזיר את הקטנוע על פי רצונו, משלם על פי מחירון החברה, סך 61 ₪ ליום. הנחה זו, על פי הסבר מנהל התובעת, הינה על פי מחירון התובעת שהיה קיים בתקופה הרלוונטית. 2. לגרסת מנהל התובעת, נתבע 1 מסר לו שובר תשלום חתום על ידו, לתשלום באמצעות כרטיס האשראי, כדי לחייבו כל עת שהקטנוע בחזקתו. שובר זה נחתם בעסקה המקורית ביום 2.5.02 והוא שימש כבטוחה לתשלום חובות הנתבעים לשכירות הקטנוע. 3. לטענת נתבע 1 בחקירתו הנגדית, הוא החזיק את הקטנוע עד ליום 9.8.02 ועליו לשלם עפ"י תעריף של 50 ₪ ליום. 4. הצדדים מסכימים, כי הנתבעים החזיקו בקטנוע מיום 1.5.02 עד ליום 9.8.02, כאשר בגין חודש מאי, דמי השכירות שולמו. תשלום זה, אינו חלק מכתב התביעה שבפני. 5. אין חולק, כי על פי ההסכם המקורי, עבור דמי השכירות לחודש מאי, שילמו הנתבעים על פי תעריף של 50 ₪ ליום, בהתאם למפורט בהסכם הרלוונטי לאותה תקופה, הוא ת/1 לכתב ההגנה ושנחתם ביום 2.5.02. 6. אין חולק כי ת/2 ו-ת/3, בהם מצוין כי דמי השכירות הם 61 ₪ ליום, לא נחתם בין הצדדים וגם עפ"י גרסת מנהל התובעת מדובר בהסכמה טלפונית (עמ' 2 שורות 11-13 לפרוטוקול). מנהל התובעת אישר, שלא היה הסכם שני, אלא סיכום טלפוני (עמ' 3 שורות 5-7 לפרוטוקול) ולכן, ת/2 ו-ת/3 אינם הסכם התקשרות בין הצדדים. 7. לטענת התובעת, הנתבעים חייבים את דמי השכירות של הקטנוע, בגין חודשים יוני יולי 2002 ועוד 9 ימים בחודש אוגוסט 2002, בהתאם לחישוב של 50 ₪ ליום. מדובר לטענת התובעת, בחוב בסך 3,450 ₪. על חשבון סכום זה, גם על דעת התובעת, שילמו הנתבעים סך של 569 ₪. איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים, לפיה מנהל התובעת הודה, כי גבה מהנתבעים 1,281 ₪, היות ועל פי תשובתו בחקירתו הנגדית, סכום זה בוטל על ידי חברת האשראי עקב הכחשת העסקה ע"י הנתבעים. 8. הנתבעים לא הצליחו לסתור את טענת התובעת, כי הסך של 1,281 ₪, אשר התובעת חייבה את הנתבעים, הורד מחשבון התובעת על ידי חברת כרטיסי האשראי. 9. מהעדויות והראיות שהובאו בפני עולה, כי הוסכם בין הצדדים כי הנתבעים ישלמו 50 ₪ ליום עבור הקטנוע ולמעט 569 ₪ ששולמו על ידם, הם נותרו חייבים לתובעת את דמי השכירות בגין חודשים יוני יולי ו-9 ימים בחודש אוגוסט. 10. לאור המקובץ בפסק דיני, אני מקבלת את התביעה. על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 2,881 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כדין, מיום 5.2.04 ועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלמו לתובעת הוצאותיה וכן, שכר טרחה בסך 1,256 ₪ בצירוף מע"מ. חוזהקטנועשכירות