1. בפניי ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, בתיק הוצל"פ מס' 02-11704-10-2 (להלן: "תיק הוצל"פ"), במסגרתו נדחתה בקשת המערערת, הגב' פרלמן דיאנה (להלן : "מערערת/זוכה") לזמן את צד ג', AIG ישראל חברה לביטוח בע"מ (להלן : "המשיבה/המחזיקה") לחקירה ולחייבה בחובו של החייב, מר כצו (להלן : "החייב"), זאת בניגוד לאמור בסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. 2. על פי הנטען בבקשה, המשיבה הינה חברת ביטוח, אשר ביטחה את רכב החייב בביטוח מקיף. הואיל והרכב היה מעורב בתאונת דרכים, אמורה הייתה לשלם לחייב את כספי שווי הרכב, אותם ביקשה הזוכה לקבל. הזוכה הגישה תביעה כנגד החייב, ת.א. 09-06-22734, ובמהלכה נענתה בקשתה לעיקול זמני של כספי החייב אצל המשיבה ב- 30/6/2009. העיקול נמסר כדין והמשיבה הודיעה, כי רשמה אצלה את העיקול, ב- 26/7/2009, על-סך 91,750 ₪. עם מתן פסק הדין כנגד החייב, נענתה בקשת הזוכה לאשר את העיקול, נפתח כנגד החייב תיק הוצל"פ, ובמסגרתו ביקשה הזוכה את מימוש העיקול. ב- 26/4/2010 רשם ההוצאה לפועל הורה על מימוש העיקול, ולמרות שהחלטה זו נמסרה למשיבה, היא לא מלאה אחר צו העיקול, ועל כן הוגשה בקשה להזמינה לחקירה ולחייבה בחוב החייב. בקשה זו נדחתה בתחילה על ידי רשם ההוצאה לפועל, ולאחר שהוגשה בקשה לעיון חוזר, הבקשה התקבלה במובן זה, שהרשם הורה למשיבה להעביר לידי הזוכה את מלוא החומר בתיק. לאחר שהועבר החומר התברר, כי המשיבה טוענת, שאינה חייבת לפצות בגין הרכב. אי לכך, הוגשה בקשה נוספת לזמן את הצדדים לדיון, על מנת להראות לטענת המבקשת כי טענות המשיבה ריקות מתוכן וכדי שהרשם יפעיל את סמכותו הקבועה בסעיף 48 לחוק, ויחייבה בגובה חובו של החייב, עד גובה העיקול. ב- 20/9/2010 כב' הרשמת גץ-אופיר דחתה את הבקשה וקבעה, כי דין הבקשה להתברר בפני בית המשפט כתביעה לפסק-דין הצהרתי, ולה אין סמכות להכריע בשאלה העומדת לדיון. בקשה לעיון חוזר בהחלטתה, נדחתה על ידי כב' הרשמת ב- 11/10/2010, בקובעה : "רשם ההוצאה לפועל אינו רשאי לקבוע חבות צד ג' כאשר אין המדובר בזכות מוחלטת של החייב. ביהמ"ש הוא שמוסמך להכריע בסוגיה". החלטה זו הינה נשוא הערעור. לטענת הזוכה, טעתה כב' הרשמת בקביעתה זו: קריאה של סעיף 48 אינה מותירה כל מקום לספק, כי בסמכות רשם ההוצאה לפועל לקבוע האם מתנגד צד ג' לתשלום לפי העיקול עם הצדק סביר אם לאו. על מנת להכריע בשאלה זו, עליו לזמן את הצדדים לדיון, ובמידת הצורך לשמוע גם ראיות. אם צד ג' יוכל לטעון באופן סתמי, כי אינו חייב כסף לשום צד, והרשם לא יהא בעל סמכות להכריע בעניין זה, הרי המנגנון של זימוני צד ג' לחקירה וחיובו בחוב החייב יאבד מכוחו ויהפוך לאות מתה. אי לכך מבקשת הזוכה, לקבל את הערעור ולקבוע, כי הימנעות המשיבה מלהעביר את הכסף בהתאם לעיקול שהוטל ונרשם כדין הנה ללא הצדק סביר, ולחייבה בתשלום מלוא גובה העיקול לידי הזוכה. 3. ב- 24/10/2010 קבעתי לדיון במעמד הצדדים ליום 28/10/2010. 4. בדיון אשר התקיים ב- 28/10/2010 לא התייצבה המשיבה, אלא רק ב"כ המערערת וטענה, כי נמסר למשיבה הזימון. תצהיר המוסר ואישור המסירה אשר אוזכרו בדיון, צורפו להודעת הזוכה מ- 22/11/2010. ב"כ הזוכה ביקש מבית המשפט להורות על החזרת התיק לראש ההוצאה לפועל, תוך קביעה כי במסגרת סמכותו מתוקף סעיף 48 לחוק, לזמן את הצדדים לדיון, לשמוע ראיות ולנהל את התיק כאילו המדובר בתביעה רגילה, או לחילופין המרצת פתיחה, וליתן החלטה שמעמדה כפסק דין. מדובר באחד מארבעה מקרים, בהם נתונה לרשם ההוצאה לפועל סמכות שיפוטית של ממש. ב"כ המערערת פרט במסגרת הדיון את ההוצאות שנגרמו לו כתוצאה מהגשתו. דיון 5. לאחר עיון בבקשה, דין הערעור להתקבל באופן חלקי, והנני מורה על החזרת התיק ללשכת ההוצאה לפועל, כדי שיבחן האם צד ג' פעל ללא "הצדק סביר", כאשר פעל בניגוד לצו העיקול והמימוש. מסגרת נורמטיבית בתקנה 377 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, נקבע : "הודה מחזיק בתשובתו כי מצויים בידו נכסי המשיב, לא יחזור בו מהודאתו אלא אם כן נתן לו בית המשפט או הרשם רשות לכך, מטעמים מיוחדים שיירשמו" . באשר למחזיק שלא הודה, נקבע בתקנה 378 לתקנות : " (א) לא הודה המחזיק כי נכסי המשיב מצויים בידו, או התנגד מכל טעם אחר לאישור העיקול או לא השיב כלל בתוך המועד שנקבע לו, יהא המבקש רשאי בתוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו תשובת המחזיק או בתוך חמישה עשר ימים מתום המועד האמור, הכל לפי נסיבות הענין, להגיש לבית המשפט בקשה מנומקת בכתב לאישור העיקול. (ב) דינה של בקשה כאמור כדין כתב תביעה ויחולו עליה הוראות תקנה 19; דינו של מחזיק לענין אישור העיקול כדינו של נתבע, בשינויים המחויבים לפי הענין" . בתקנה 382 לתקנות נקבע לעניין החלת חוק ההוצאה לפועל: "הוראות חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, יחולו על ביצוע עיקול זמני לפי סימן זה, ואם זכה התובע בתביעתו, ימשיכו בפעולות לפי אותו חוק". סעיף 47 לחוק הוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, קובע לעניין מסירת נכסים מעוקלים: "הצד השלישי חייב למסור לידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל את הנכסים המעוקלים לפי פרק זה, באופן, במועד ובמקום שרשם ההוצאה לפועל קבע בצו העיקול או בצו שנתן לאחר מכן, ואם היו הנכסים חובות המגיעים ממנו לחייב - עליו לשלמם למנהל לשכת ההוצאה לפועל בהגיע זמן פרעונם; היה הדבר כרוך בהוצאות, ישולמו לו ההוצאות הסבירות לפי נסיבות הענין". בסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל נקבע לעניין חיוב צד שלישי : "(א) צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון. (ב) לעניין ההוצאה לפועל, דין החלטת רשם ההוצאה לפועל לפי סעיף זה כדין פסק דין. (ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאחריותו של הצד השלישי על פי כל דין". מן הכלל אל הפרט 6. ב- 30/6/2009 ניתן על ידי כב' הרשם רובס צו עיקול זמני ברישום בלבד, על זכויותיו החייב אצל המשיבה-מחזיקה. העיקול הוגבל לסכום של 91,750 ₪. 7. המשיבה הודיעה ב- 26/7/2009 כי : " "לחייב קיימת אצלנו פוליסת ביטוח רכב...בפוליסה קיימת תביעה מתאריך 24/03/2009 בגין נזק לרכב המבוטח, להלן "הנזק". נכון לתאריך 26/07/2009 לא שולמו תגמולי ביטוח בגין הנזק. בהתאם לצו העיקול, נרשם עיקול על זכותו של החייב לקבלת תגמולי ביטוח, על פי הפוליסה דלעיל, עד לסכום העיקול בסך 91,750 ₪". 8. מהודעה זו עולה, כי המשיבה-מחזיקה, לא התנגדה לעיקול. הודעה זו כמוה כהודאה בכך, כי קיימים אצלה כספים המגיעים לחייב. אי לכך, אין היא רשאית לחזור מהודאה זו, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו, כאמור בתקנה 377 לתקנות כאמור לעיל : לעניין זה האמור על ידי המלומד, א. גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 575-576 : "אם הודה המחזיק כי נכסי הנתבע מצויים בידו, ניתן לאשר את העיקול בפסק הדין ללא צורך בהתדיינות עם המחזיק, שכן לא נפתחה חזית-מחלוקת בין התובע-המעקל לבין המחזיק. מזחיק שהודה, אינו בעל-דין דרוש להליך בין התובע לבין הנתבע ולכן אין לו זכות ערעור. אם הודה המחזיק בתשובתו כי מצויים בידו נכסי הנתבע, אין הוא רשאי לחזור בו אלא בהיתר מטעם בית המשפט ומטעמים מיוחדים שיירשמו (תקנה 377). אם ניתנה ההודאה מתוך טעות, יתיר לו בית המשפט לחזור בו ממנה". בנסיבות אלו, כב' הרשם היה רשאי לאשר את העיקול. היה והמשיבה ביקשה לחזור בה מהודאתה, מחובתה היה לפנות לבית המשפט. פנייה מעין זו לא הוצגה בפניי. המשיבה אינה יכולה להתנער מהודאתה כמחזיקה, כלפי הזוכה. המשיבה, במכתבה לחייב מ- 1/10/2009 טענה, כי אין באפשרותה לאשר את תביעתו. אין להחיל מכתב זה על הזוכה, שעה שהמשיבה לא התנגדתה לעיקול, כאמור במכתבה מ- 26/7/2009. במידה והמשיבה רצתה לחזור בה מהודאתה, היה עליה לפנות לבית המשפט, ולהציג את הטעמים המיוחדים בגינן רוצה היא לחזור מהודאתה. עם זאת, משאושר העיקול בבית המשפט, לא היה מקום לזמן את צד ג' לחקירה, אך כבוד הרשמת היתה אמורה להמשיך בהליכי מימוש העיקול כנגד צד ג', במיוחד לאור החלטתה מ- 26/4/2010 : " בקשה מבוקש לממש כספים מצד ג' א.אי.ג'י מחשבונו של החייב... החלטה לממש את העיקול כמבוקש... המימוש יעשה לאחר שהמחזיק נתן לחייב קודם לכן ארכה מוגבלת של 30 ימים לפרעון חובו בתיק ההוצל"פ. אם המעוקלים הם כספים נזילים, יש לממש את העיקול באופן מייידי, ולהעביר את הכספים המעוקלים ללשכת ההוצאה לפועל ללא דיחוי, עד לגובה החוב, כמצויין בצו העיקול. במידה ובהודעת המחזיק נקבעו סייגים כלשהם, הרי מימוש העיקול כפוף לסייגים אלה..." במובן זה אין לקבל את החלטת כב' הרשמת, כי "רשם ההוצאה לפועל אינו רשאי לקבוע חבות צד ג' כאשר אין המדובר בזכות מוחלטת של החייב. ביהמ"ש הוא שמוסמך להכריע בסוגיה". בית המשפט הכריע - אושר העיקול - ועל כן יש מקום להמשיך בהליכי מימוש כנגד המחזיקה. כב' הרשמת לאור אישור העיקול אינה נדרשת, בניגוד לאמור בהחלטתה מ- 20/9/2010, להכריע בשאלה אם צד ג' חב בתשלום הפיצוי או לאו. שאלה זו הוכרעה בעצם הודאת המשיבה ואישור העיקול. בעניין זה, צודק ב"כ המערערת בהפנותו לסעיף 47 ו-48 לחוק ההוצאה לפועל. ניתן צו עיקול, אושר, הצד השלישי חייב למסור את הנכסים למנהל לשכת ההוצאה לפועל " במועד ובמקום שרשם ההוצאה לפועל קבע בצו העיקול או בצו שנתן לאחר מכן" אם צד ג' לא עשה כן, הרי זו אחת מהסמכויות השיפוטיות של רשם ההוצאה לפעול, לחייבו בתשלום החוב הפסוק, במידה שלא שילמו החייב, כאמור בסעיף 48 לחוק. שילוב של תקנה 382 לתקנות סדר הדין האזרחי עם תקנה 27א לתקנות ההוצאה לפועל, אינה מחייבת את הרשם לזמן לחקירה את הצדדים, וכב' הרשמת יכולה לחייב את צד ג' כאמור בסעיף 48 ללא חקירה. תקנה 27א לתקנות קובעת : " הגשת בקשה לפי סעיפים 19, 25, 48 או 58 לחוק, ודיון בה יהיו בדרך הקבועה בפרק כ' לתקנות סדר הדין, בשינויים המחויבים, ואולם רשם ההוצאה לפועל רשאי לסטות מסדרי הדין האמורים אם מצא כי הדבר יועיל להכרעה צודקת ויעילה בהליך, וכן רשאי הוא לדחות את הבקשה בלי שקיים דיון". בהתאם לפרק כ' לתקנות סדר הדין האזרחי הרשם רשאי להחליט על יסוד הבקשה והתשובה לה, ללא חקירת המצהירים על תצהיריהם. הרשם רשאי גם לדון בנוכחות הצדדים ולערוך חקירה על תצהיריהם ( ראה בר אופיר דוד, הוצאה לפועל הליכים והלכות (חלק שני, 2010) עמ' 861-862. סיכומו של דבר כב' הרשמת היתה אמורה לפעול בהליכי מימוש כנגד צד ג', לאור אישור העיקול. אי לכך לא נדרשה כלל לדון בשאלת החבות. אם צד ג' לא פעל בהתאם לצו המימוש, עליה לדון בחיובו בהתאם לסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל. הערעור מתקבל באופן כזה שהדיון מוחזר לכב' הרשמת להמשך ההליכים. המשיבה תשלם למערערת הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. הוצאה לפועל