חיסיון בהליך אזרחי

רקע: המבקש עותר לחייב את המשיבה 4 בגילוי מסמכים, בהתאם לתקנות 112 ו- 113 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א"), מאת משטרת ישראל (להלן: "המשיבה"). הבקשה מוגשת במסגרת תביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבים בגין מעשים ומחדלים שנעשו, לטענתו, במסגרתו של הליך פלילי שנוהל נגדו, אשר בתומו זוכה המבקש מן העבירות שיוחסו לו. החומר שגילויו מבוקש, כמפורט בסעיף 4 לבקשה, הוא תיק המשטרה שנוהל כנגד המבקש על כל מסמכיו; תיק הפרקליטות ו/או התביעה המשטרתית על כל מסמכיו; והעתק מלא של תיק החקירה, שבוצעה על ידי הגורמים המוסמכים באשר לאופן ניהול ההליך הפלילי נגד המבקש. 2. יצוין, המשיבה העבירה לעיון המבקש חלק מן המסמכים, במצורף למכתב התשובה שלה מיום 18.12.13 לדרישתו לגילוי מסמכים, לרבות הודעות, דו"חות פעולה ומזכרים מתיק המשטרה ותיק הקצין הבודק. לגבי יתר המסמכים שגילויים נתבקש, כגון מסמכים פנימיים ותכתובות שאינם בגדר חומר חקירה המצויים בתיק המשטרה ובתיק הקצין הבודק, טענה המשיבה טענת חסיון, בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998 (להלן: "חוק חופש המידע"), ומכאן הבקשה שבפניי. טיעוני המבקש: לטענת המבקש, טענת החיסיון נטענת ללא בסיס משפטי ומטרתה להסתיר מסמכים רלוונטיים להוכחת תביעתו, ובפרט תיק הקצין הבודק לרבות הדו"ח המסכם והמסקנות שהוסקו ממנו, אשר רלוונטיים לכשלים שאירעו בניהול ההליך הפלילי על ידי המשיבה כנגד המבקש; עוד טוען המבקש, כי אמנם המשיבה אינה מחויבת למסור מסמכים על פי סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע, אך היא אינה מנועה מלעשות כן. המשיבה אינה מפרטת באופן ספציפי את אותם מסמכים חסויים אלא טוענת להם באופן סתמי וגורף; המשיבה אינה מנמקת מדוע הם חוסים תחת החיסיון ואף אינה מפנה לסעיף חוק ספציפי בחוק חופש המידע שמכוחו קם החיסיון; חוק חופש המידע אינו חל בדרישה לגילוי מסמכים בהליך אזרחי בין בעלי דין, ועל כן, המשיבה מנועה מלטעון לחיסיון על-פי חוק זה, אשר חל רק במסגרת יחסי הרשות הציבורית והאזרח; לחילופין, אין מקום להחלת חיסיון על המסמכים, לרבות על הדו"ח המסכם בתיק הקצין הבודק ועל התכתובות הפנימיות בתיק הקצין הבודק ובתיק המשטרה. תגובת המשיבה: המשיבה, כאמור, מתנגדת למבוקש בבקשה מטעמי חיסיון ומבהירה כי כל המסמכים הרלוונטיים שהינם בבחינת חומר חקירה בהליך שהתנהל נגד המבקש, בכפוף לדיני החסיונות לפי דין, הועברו לעיון המבקש. לטענתה, המסמכים החסויים שלא הועברו לעיון המבקש הם מסמכים שנוצרו במהלך ולאחר מלאכת איסוף החומר, המהווים התייעצות פנימית, התכתבויות בין גורמי אכיפה שונים, מסמכים שנכתבו במסגרת ההכנה למשפט, סיכומי ראיות, ממצאים, מסקנות והמלצות, כגון סיכום החוקר או הקצין הבודק את לממצאים שכבר נמסרו לעיון התובע וגיבוש המלצות ומסקנות; אלו אינם בבחינת חומר חקירה אלא בגדר "תרשומות פנימיות" שחל עליהן חיסיון. המדובר במסמכים שהם עיבוד של החומר הגולמי שקיבל המבקש לידיו ועל כן גילויו לא יתרום לגילוי האמת. תשובת המבקש לתגובת המשיבה: חשיפתו של דו"ח הקצין הבודק באשר לחקירת כשלים בעניין חקירת המבקש תתרום לחשיפת האמת ואף תורמת לשקיפות פעילויות הרשות, בפרט עת מדובר ברשות האכיפה. אין מדובר בדו"ח חקירה פנימי אלא בדו"ח שבוצע על ידי ועדת בדיקה שמונתה מטעם הרשות במטרה לחקור, להביא ממצאים ולהסיק מסקנות. התרשומות הפנימיות רלוונטיות להוכחת תביעתו של המבקש, ויש בהן ככל הנראה להוכיח מעורבותם של המשיבים 1-2. היקף החיסיון על מסמכים משפטיים הצטמצם מאור בפסיקה, ומה גם, מדובר במסמכים שהוכנו לצורך הליך שכבר הסתיים ועל כן הרציונל לחסיונם אינו עומד עוד. באשר לטענות לעניין אי-תחולת החיסיון מפנה המבקש לת"א (צפת) 41269-10-11 חכמי נ' מנהל מקרקעי ישראל. דיון והכרעה מהות העיקרון של גילוי המסמכים והעיון בהם בשלב ההכנה למשפט היא חשיפת האמת. החתירה לאמת משרתת את אינטרס הצדדים לעשיית משפט צדק ואת אינטרס הציבור לתקינות פעילותה של המערכת המשפטית: "הכלל הוא, שרשאי בעל דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם 'מועילים' ובין שהם 'מזיקים'. 'מסמכים מועילים' - הם מסמכים היכולים לתמוך במבקש ו'מסמכים מזיקים' הם מסמכים התומכים בעמדת המשיב, ואפשר שאם יגיעו מראש לידיעת המבקש, יוכל ליטול את עוקצם בראיות אחרות. משחק 'בקלפים גלויים' עשוי, בדרך כלל, למנוע קיומן של טקטיקות פסולות של הפתעת היריב ודחיית המשפט, לפי בקשת בעל הדין המופתע, כדי להביא חומר ראיות לסתור. הוא גם עשוי לשמש לעתים כגורם משמעותי להבאתם של בעלי הדין לכלל פשרה". (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח, פ"ד נה(1) 515, 521 - המשנה לנשיא ש' לוין). זכות העיון במסמכים נגזרת מהזכות להליך ראוי והוגן, וכפופה להיותם של המסמכים נוגעים ורלבנטיים לעניין הנדון: "על צד לגלות כל אותם מסמכים, אשר סביר להניח כי הם כוללים מידע אשר יאפשר לצד, במישרין או בעקיפין, לקדם את עניין נושא תובענה...הרלוואנטיות לצרכי גילוי היא מידת האור שהמסמך עשוי לשפוך על המחלוקת שבין הצדדים. מסמך שיש בו כדי לסייע לקו חקירה הוא רלוואנטי". (דברי הנשיא ברק (כתוארו אז) ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי ואח', פ"ד מט(4) 54, 60). הגם שנטיית הדין היא שימוש ב"קלפים גלויים" לשם גילוי האמת במחלוקות, מעת לעת מזדמנים מצבים בהם נדרש בית המשפט למצוא את נקודת האיזון בהתנגשות עם שיקולים שונים והיבטים שהחברה נדרשת להגן גם עליהם (ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, סעיף 163 בעמ' 151). על רקע זה התגבשו במשך השנים חסיונות אחדים. עם זאת, רק במקרים מיוחדים וחריגים יוכר החיסיון (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, 521). כך נפסק כי "גם משהוכר הצורך בהחלת חיסיון בתחום מסוים, היקפו על פי רוב מוגבל ויחסי... פרי שקלול ערכי במישור העקרוני ולצרכי ההחלה הקונקרטית לנסיבות מקרה נתון" (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי (טרם פורסם) - השופטת פרוקצ'יה; (להלן: "פרשת שירי"); ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה 9, תשס"ז), 199). על רקע זה יש לבחון את שלפנינו. המשיבה טוענת טענת חיסיון לגבי מסמכים הנוגעים להליך שנוהל נגד המבקש והמצויים ברשותה, כאשר היא משליכה יהבה על חוק חופש המידע, שמטרתו להגן על מסמכים פנימיים אשר חשיפתם תפגע בתפקודה של הרשות (עע"ם 7024 גבע נ' עיריית הרצליה, 6.9.06). לטענת המשיבה, הסייגים למסירת מידע הקבועים בסעיף 9 לחוק חופש המידע מגבילים גם את זכות הצדדים לגילוי ולעיון במסמכים בהקשר דנא. אין חולק כי המשיבה היא רשות ציבורית לפי חוק חופש המידע. חוק חופש המידע מכיר בזכותו של כל אדם לקבלת מידע, בין שהוא בעל אינטרס אישי מיוחד בקבלת המידע ובין שעניינו כעניין הציבור כולו באותו מידע; בין שהוא מתעתד לפתוח בהליכים משפטיים כנגד הרשות הציבורית ובין שטעם אחר בבסיס בקשתו (ראו: ז' סגל, הזכות לדעת באור חופש המידע (תש"ס - 2000), 11 - 14, 106 - 113 (להלן סגל); כאמור לעיל, המבקש גורס, כי אין תחולה לחוק חופש המידע בהליך האזרחי ועל כן אין לקבל את טענת החיסיון לו טוענת המשיבה. מאידך, לשיטת המשיבה, יש להקביל בין החיסיון שבתקנות סדר הדין האזרחי לחיסיון על פי חוק חופש המידע, וזאת בנימוק של הגנה על אינטרס הציבור למנוע פגיעה בכנות דיונים פנימיים של הרשויות, וכפועל יוצא - בתפקוד הרשויות. אכן, נתגלעו חילוקי דעות בהקשר זה בין בתי המשפט המחוזיים - בפרשת פרמה גורי סבר השופט דרורי כי התנאים לחיסיון בין "מסלול אזרחי" לחוק חופש המידע זהים, ופסק: "מידע הנמצא במסגרת החריגים שאין לגלותם על פי חוק חופש המידע, כי אז גם אין לגלותו במסגרת הליך אזרחי בין הצדדים" (בש"א (י"ם) 1632/06 פרמה גורי בע"מ נ' רשות המיסים-אגף המכס, תק-מח 2006(4) 3123); אל מול דעתו של השופט מודריק בבש"א (ת"א) 3089/04 יבנה נ' שירותי בריאות כללית (טרם פורסם), שסבר כי "אין מלכות נוגעת בחברתה". ואומר, דעתי נוטה , עם כל הכבוד, לדעת השופט מודריק. עסקינן בשתי מטריות שונות. חוק חופש המידע מצוי בגדרי המשפט המינהלי, ומטרתו שקיפות המינהל ועל-ידי כך שיפורו מבחינת יושרתו, דרכי קבלת ההחלטות בו, אמות מידה סדורות לפעולותיו ולהחלטותיו וכיוצא באלה. וזאת בכפוף לאינטרסים ציבוריים המצדיקים חיסיון, שאותם מנה המחוקק, והנתונים לביקורת שיפוטית . ההתדיינות האזרחית, על פי סדר הדין האזרחי, מטרתה הכרעה בסכסוך ספציפי, ואף כאן ננקטו דרכי חיסיון, אך המחוקק ומחוקק המשנה לא העתיקו את הוראות החיסיון המפורטות בחוק חופש המידע אל תקנות סדר הדין האזרחי משנתקבל חוק חופש המידע. אפשר ודי היה בקביעה זו כדי לקבל את הבקשה שבפניי במלואה ולהורות על גילוי המסמכים, שכן עת עסקינן במטריה של ההליך האזרחי ולא חלות הוראות חוק חופש המידע, גם אין מקום לטענת החיסיון לו טוענת המשיבה. עם זאת, לאור אי אחדות הדעים בפסיקה בסוגיה זו, לא אפטור עצמי מלהידרש לבקשה גופה. סבורני, כי ההכרעה בשאלה אלו מסמכים חוסים תחת כנפי החיסיון ואלו לאו, נעוצה בשאלה האם אותם מסמכים ספציפיים נמנים על "חומר החקירה" שאת העתקו היה המבקש זכאי לקבל במסגרת ההליך הפלילי שנוהל נגדו, ואין נפקא מינה להיות ההליך בו נדרשים המסמכים הליך אזרחי. בחינתה של שאלה זו צריכה להיעשות תוך איזון בין האינטרסים הנוגדים של חיוניות המסמך לגילוי האמת אל מול אינטרסים ציבוריים, לרבות מידת הפגיעה ברשות עם חשיפת המסמך. חרף ההבדלים בין חובת הגילוי בהליך הפלילי לחובה זו בהליך האזרחי, סבורני, כי האבחנה בין מסמך המהווה "חומר חקירה" בו זכאי המבקש (שהיה הנאשם בהליך הפלילי) לעיין, לבין מסמך החוסה תחת סייג החיסיון, צריכה להיות דומה לזו שנעשית בהליך הפלילי, במובנו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982. (ברי, כי שיקולים שהובילו לאי גילויו של מסמך בהליך הפלילי חרף נחיצותו להגנת הנאשם, הינם כבדי משקל יותר מאלו הנשקלים בהליך האזרחי, בו לא נקבעת אשמתו או חפותו של אדם). החוק אינו מגדיר במפורש "חומר חקירה" מהו. בתי המשפט בבואם לפרש הגדרתו של "חומר חקירה" בהליך פלילי, ערכו הבחנה ברורה בין תרשומות והתכתבויות פנימיות הנמצאות בתיק החקירה - שאינן מהוות חומר חקירה - לבין מסמכים אחרים הנמצאים בתיק החקירה הרלוונטיים לבירור האישום או לניהול ההגנה ויש בהם כדי להשפיע על שיקולי בית המשפט בקביעת הממצאים. בבש"פ 4157/00 עופר נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 625 ,עמ' 633- 634 נפסק, בנוגע להיקפו של "חומר חקירה": "בית המשפט קבע מבחן להגדרת המונח "חומר חקירה" על יסוד התכלית של סעיף 74(א). התכלית היא, שמירה על זכותו של הנאשם למשפט הוגן, והמבחן, המגשים תכלית זאת, הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום. לשון אחרת, כל חומר הנוגע לאישום הוא "חומר חקירה" שהנאשם זכאי לעיין בו. ולא רק נגיעה ישירה או ודאית. לאור החשיבות הרבה הנודעת לזכותו של נאשם למשפט הוגן, די בנגיעה עקיפה ואף מסופקת, כדי להפוך את החומר ל"חומר חקירה", ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו". (ההדגשות שלי- ס"י). אף בבג"צ 233/85, אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד ל"ט(4), שהוזכר על ידי הסנגור בטיעוניו נפסק כי יש לפרש המונח "חומר חקירה" בהרחבה: "אין לפרש את המונח "חומר חקירה" שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. "חומר חקירה" במובן ההוראה האמורה הוא גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע". מכאן, שבמשפט הפלילי, כמו במשפט האזרחי, קיימת מגמה מרחיבה בעניין גילוי מסמכים, כל עוד המסמכים שעיונם נדרש הם בבחינת "חומר חקירה", קרי מסמכים בעלי נגיעה לתביעת המבקש. להלן אבחן את המסמכים שגילויים מבוקש בענייננו. מסמכים שהוכנו לקראת הליך משפטי - ככלל, מסמכים שהוכנו לקראת ולצורך הליכים משפטיים, בין אם תלויים ועומדים ובין שצפויים להתנהל, נהנים מחיסיון רחב ומקיף בפני גילוי (רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי, תק-על 2006(2)4466; רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פד"י מט(4) 54). ואולם קיימת מגמה של צמצום היקף החיסיון על מסמכים מעין אלו בנסיבות מסוימות, תוך בחינת כל מקרה ונסיבותיו (א' קיטאי, קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי - ניסיון להשלטת סדר (תשס"ח), 268-270). בענייננו, מצאתי להורות על גילויים של המסמכים שהוכנו על ידי המשיבה לקראת ההליך הפלילי שהתנהל נגד המבקש, מאחר והמניעה לגלותם ולחשפם חדלה מלהתקיים. משההליך הפלילי שלשמו הוכנו אותם המסמכים - תם, אין עוד מקום להגנת החיסיון עליהם בהליך כאן. ועוד, העילה כאן מבוססת, בין היתר, על אופן ניהול ההליך הפלילי, וההתנהלות של המשיבה לאורך ההליך הפלילי, ומשכך המסמכים שהוכנו על ידה לקראת ההליך הפלילי הופכים לרלוונטיים מאוד להליך כאן, ונחיצותם לגילוי האמת גבוהה. תרשומות, מסמכים פנימיים וסיכומי חקירה - סעיף 9 (ב) (4) לחוק חופש המידע קובע חיסיון לגבי "מידע בדבר דיונים פנימיים, תרשומות של התייעצויות פנימיות בין עובדי רשויות ציבוריות, חבריהן או יועציהן, או של דברים שנאמרו במסגרת תחקיר פנימי, וכן חוות דעת, טיוטה, עצה או המלצה, שניתנו לצורך קבלת החלטה, למעט התייעצויות הקבועות בדין". כפי העולה מתגובת המשיבה, הכוונה היא למזכרים, תרשומות ותכתובות פנימיות בין גורמים ברשות שנערכו תוך כדי ניהול ההליך הפלילי נגד המבקש, ומסמכים שנערכים על ידי הרשות, בענייננו המשטרה, לשם בדיקת הרשות את עצמה, המשמש מעין מנגנון ביקורת פנימי להתנהלותה של הרשות. עוד טוענת המשיבה, כי חשיפת סיכום תיקי החקירה, המלצות, מסקנות ותכתובות פנימיות לא יוכלו לתרום דבר לגילוי האמת והמבקש לא יוכל להפיק מהם כל תועלת להוכחת תביעתו. אין לקבל טענה זו של המשיבה. בת"א (י-ם) 2487/02 ויטייה ברוטשטיין נ' מינהל מקרקעי ישראל דן בית המשפט בבקשת התובעים לעיין בהחלטה 1672 של הנהלת ממ"י מיום 1.7.98. המנהל טען כי ההחלטה מהווה מסמך פנימי, ואינה חייבת בגילוי על פי דין. בית המשפט קבע שאין די בטענת המנהל לפיה לא תצמח לתובע תועלת מאותו מסמך, וכי אין לו נגיעה או חשיבות לציבור, ועל המנהל להצביע על נימוקים משכנעים להצדקת מניעת העיון. לצד הקביעה בהליכים פליליים כי תרשומות פנימיות לא ישמשו "חומר חקירה", נפסק כי כאשר טענת חיסיון נטענת בעלמא ועל דרך הסתם מבלי שפורטו המסמכים המצויים בידי הטוען לחיסיון, ואשר לטענתו נכללים במסגרת "תרשומת פנימית", ואינו מפרט את הבסיס לטענתו, ייטה בית המשפט להורות על גילויים של המסמכים (ת"א 41269-10-11 חכמי נ' מנהל מקרקעי ישראל). בענייננו, טענת החיסיון, נטענה על דרך הסתם כאשר אין פירוט מהם המסמכים המצויים בידי המשיבה במסגרת אותה "תרשומת פנימית". המשיבה נמנעה מלפרט את רשימת המסמכים המצויים בידה ושהם לדידה בגדר "תרשומות פנימיות"; כל שציינה הוא כי המדובר ב"מסמכים פנימיים מסוגים שונים שהמשותף להם הוא שעניינם הוא חילופי דעות חופשיים ואף ספונטניים בשלבים שונים של התהליך... ניתוחים פנימיים של גורמים פרטניים שנזקקו לו לצורך עבודתם השוטפת". משכך, לא ניתן להכריע בשאלה זו מבלי לבחון את מידת קרבתו של החומר הנדון והרלוונטיות שלו לתביעת המבקש, כדי שניתן יהא לאזן בין זכות המבקש למשפט הוגן וגילוי האמת לבין זכותה של הרשות לפרטיות. אף לא מצאתי בפי המשיבה כל נימוק משכנע ומניח את הדעת מדוע חל על מסמכים אלה חיסיון המונע עיון בהם, למעט הנימוק כי "גילויים של התרשומות הפנימיות עלול ליצור מצב בו גופים ימעיטו להעלות דברים על הכתב מחשש לגילויים" (סעיף 33 לתגובה). המשיבה אף לא פירטה מהו הנזק, אם בכלל, שיגרם לה, אם ייחשפו אותן תכתובות פנימיות, וממילא לא ביססה טענתה, כי חשיפתם עלולה לפגוע בה או עשויה להכביד עליה יתר על המידה. היעדר פירוט של המסמכים והיעדר הנמקה מדוע חל החיסיון על אותם מסמכים פנימיים - העומדים לחובת המשיבה, לצד מגמת הפסיקה לגילוי רחב ושקיפות, מובילני למסקנה כי יש לחייב את המשיבה לגלות את המסמכים הנ"ל. דו"ח הקצין הבודק, המלצות, ממצאים ומסקנות - המדובר במסמך שהוכן על ידי מי שמונה מטעם המשיבה לסיכום ההליך הפלילי שנוהל נגד המבקש, להגיע לממצאים ולמסקנות. טוענת המשיבה, כי עסקינן בתמצית, עיבוד וסיכום של תיק החקירה במשטרה, אשר מסמכיו הועברו לעיון המבקש. הפסיקה כבר נתנה דעתה באשר לדרישה לגילויים של מסמכים מעין אלו, בקבעה: "מדובר במסמך שהינו בבחינת עיבוד וניתוח של חומר הראיות שנאסף על ידי החוקר שערך אותו. לפיכך אינו מגיע אף לגדרן של ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום"; וכי "המסמך כשלעצמו אינו בגדר ראיה, אין הוא בעל משמעות למשפט, אין בו כל מידע רלוונטי מעבר למידע שבחומר החקירה, ואין בו כדי לתרום תרומה לגילוי האמת". (בג"ץ 233/85 אלהוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4) 124). כך גם נקבע ברע"א 7867/06 פקיד שומה חיפה נ' משה לוסקי, תק-על 2008(1)60: "אחת הסיבות שאינטרס זה (האינטרס הציבורי - ס"י) אינו נסוג מפני זכותו של נאשם להגנה ראויה היא, כי הסיכום הינו בגדר עיבוד וניתוח אישי, עובדתי ומשפטי שערך החוקר בדיעבד, לאחר השלמת החקירה (פרשת הורביץ, 226). מבחינה זו בפני הנאשם מצוי החומר הגולמי ויכול הוא לסכמו ולעבדו בעצמו". עם זאת, הפסיקה אינה חד משמעית באשר לגילויו של התוצר הסופי של תחקיר פנימי של רשות - הוא הדו"ח בענייננו. גישה אחרת ממקדת את החיסיון בדיון הפנימי עצמו, להבדיל מפריו של הדיון, קרי הדו"ח, והיא קוראת לפרסום עיקרו של דו"ח. יפים דבריו של השופט ריבלין בעע"מ 6013/04 משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (טרם פורסם) המצטט את דברי פרופ' סגל בספרו: "הסעיף עצמו משקף, לעיתים, ניסיון למציאת 'שביל זהב' בין שקיפות לגילוי. כך הסמכות לחיסוי מידע חלה על 'דברים שנאמרו במסגרת התחקיר הפנימי'. מניסוח זה עולה ברור שאין סמכות החיסוי חלה על דו"ח התחקיר עצמו. כך לא ניתן מכוח הסעיף להימנע מלגלות בפומבי את עיקרי הממצאים והמסקנות, האמורים לשקף את תוכנו של תחקיר פנימי שערכה רשות ציבורית. פרסומו של דו"ח, המשקף את עיקרו של תחקיר פנימי, צריך להיות מקיף כך שלא ייעדרו ממנו עיקרי הדברים שנאמרו במסגרת התחקיר, אפילו לא הדברים כולם. אחרת, לא תיושם כוונת חוק חופש המידע, שנמנע מלהתיר לרשות ציבורית שלא לפרסם תחקיר פנימי שעשתה" (סגל, 202). (ההדגשה שלי - ס"י). כפי העולה, מדובר בדו"ח שנערך מטעם המשיבה לשם בחינת ההליך הפלילי שנוהל נגד המבקש, תוך סיקור ממצאים והתנהלות הרשות, הסקת מסקנות והפקת לקחים לעתיד. על-כן, לאור אופייה של התביעה והסעד המבוקש בה יש במסמך רלוונטיות של ממש למבקש והוכחת תביעתו. אשר לחיסיון החל על דו"חות פנימיים, ניתן להקיש ולומר, כי מתוך שקבע המחוקק כחריג את החיסיון על דו"חות פנימיים בחוקים ספציפיים (כדוגמת דו"ח בקרה ואיכות לפי חוק זכויות החולה, סעיף 22(ב) לחוק), אזי מתוך אותו לאו אתה שומע הן, כי ככלל דו"חות פנימיים אחרים אינם חסויים, בהיעדר הוראה ספציפית אחרת, בהקשר של תקנות סדר הדין. לאור האמור, סבורני, כי בשלב מוקדם זה של ההליך, אין מקום להטיל חיסיון על הדו"ח, ולכל היותר, יהא ניתן לטעון בהמשך ההליך באשר לקבילותו של המסמך. (ראו בהקשר זה את שנפסק ברע"א 7731/04 מדינת ישראל - משרד הבריאות נ' עזבון המנוחה אביטל הלפרין ז"ל (טרם פורסם, בו היתה במחלוקת השאלה האם דו"ח ועדת בדיקה מכוח חוק זכויות החולה בעקבות פטירתה של חולה יצורף כראיה). לאור המקובץ לעיל, דין הבקשה להתקבל. גילוי המסמכים תוך 30 ימים מיום המצאת החלטה זו. בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות. חיסיון