1. במועד הרלבנטי לתובענה שבפניי היה התובע רשום במשרד הרישוי כבעלים של רכב מסוג מרצדס, דגם 220 - E, שנת ייצור 1994 (ולא 1991 כפי שנרשם בכתב התביעה), מס' רישוי 15-137-52 (להלן: "המרצדס"). המרצדס היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסת ביטוח מקיף, שהיתה תקיפה לתקופה 1/11/96 - 31/10/97 (להלן: "הפוליסה"). 2. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, אף כי המרצדס נגנב ביום 25/08/97 דחתה הנתבעת את תביעתו כי תשלם לו את שוויו של המרצדס, בטענה כי לא עמד בדרישות המיגון כפי שנדרש להן בפוליסה. לכן הגיש התובע את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו את שווי המרצדס נכון ליום הגניבה "לפי מחירון רכב לוי יצחק" (כ- 143,000 ₪) וכן "פיצוי בגין הכאב והסבל מהפיגור בתשלום והנזקים שנגרמו לתובע בתשלום ריבית חריגה לבנקים במניעת רווח מהשקעת הכספים בעסק" (30,000 ₪). 3. בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת, כדרכם של נתבעים, את כל הטענות שהועלו בכתב התביעה, לרבות את היות התובע הבעלים של המרצדס, את היות המרצדס מבוטח אצלה בפוליסת ביטוח מקיף ואת אירוע הגניבה. לחילופין טענה הנתבעת (בסעיף 15 לכתב ההגנה) כי אינה חייבת בתשלום תגמולי ביטוח משום שלא קויימו תנאי הפוליסה בכל הנוגע להתקנת אמצעי מיגון מפני גניבה. לחילופי חילופין העלתה הנתבעת (בסעיף 16 לכתב ההגנה) שורה של טענות בעניין אי קיום חובות ו/או ביצוע מעשים ע"י התובע , שיש בהן כדי לפטור את הנתבעת מחבותה, אולם טענות אלה נזנחו בהמשך, לכן אין צורך לפרטן. כן טענה הנתבעת כי בכל מקרה חבותה מוגבלת לסכום הביטוח הנקוב בפוליסה וכי יש להפחית מהחבות את סכום ההשתתפות העצמית עפ"י תנאי הפוליסה. גם טענה אחרונה זו נזנחה בהמשך. לכן עותרת הנתבעת לדחות את התביעה. 4. בד בבד עם הגשת כתב ההגנה הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד "טופ קאר - אביזרי יוקרה לרכב". כאן המקום לציין ששם צד ג' תוקן בישיבת יום 13/12/99 ל"סאמר ואקד", זאת לאחר שהתברר שטופ קאר אינו אישיות משפטית אלא שם עסק, של עסק שמר סאמר ואקד הוא בעליו. בהודעת צד ג' טענה הנתבעת כי צד ג', שהתבקש להתקין מערכת מיגון בטכונית במרצדס, כלל לא התקין אותה ולמרות זאת הודיע לתובע כי הותקנה במרצדס מערכת בטכונית בהתאם לדרישת הפוליסה ובכך הציג מצג מטעה. בנוסף טענה הנתבעת, בהודעת צד ג', כי צד ג' כלל אינו מורשה להתקין מערכות מסוג בטכונית, וכי אם התקין מערכת בטכונית היא לא היתה מאושרת ע"י היצרן והמשווק המורשה והיא לא היתה תקינה, אולם מטענות נוספות אלה חזרה בה הנתבעת ובישיבת יום 3/9/01 אמר ב"כ הנתבעת שטענתה היחידה של הנתבעת כלפי צד ג' הינה "שהבטכונית כלל לא הותקנה" (עמ' 12 לפרוטוקול ישיבת יום 3/9/01). לטענת הנתבעת, אילו היה צד ג' מתקין מערכת בטחונית במרצדס, הגניבה היתה נמנעת. לכן עותרת הנתבעת לחייב את צד ג' לשפותה בכל סכום אותו תחוייב לשלם לתובע. 5. לטענת צד ג', כעולה מכתב ההגנה שהגיש, הוא התבקש להתקין ביטכונית במרצדס ואת זה הוא עשה והתקין במרצדס מערכת ביטכונית תקינה לחלוטין. לכן הוא עותר לדחות את הודעת צד ג'. 6. בהחלטתי מיום 14/6/99 הוריתי כי הצדדים יגישו רשימת עובדות מוסכמות ופלוגתאות מוסכמות ובעקבות החלטתי זו הגיש ב"כ הנתבעת, ביום 09/09/99, רשימת "עובדות מוסכמות ופלוגתאות" מטעם הנתבעת. בישיבת יום 13/12/99 הודיע ב"כ התובע כי עיין ברשימה שהגיש ב"כ הנתבעת וכי הוא מסכים לרשימה. הנה כי כן, הוסכם בין הצדדים כי "הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף, המותנה בקיומן של הגנות המותקנות ברכב" וכי המחלוקות בין הצדדים הינן בעניינים הבאים: א.האם אירע מקרה הביטוח, היינו הגניבה? ב.האם אירוע הגניבה, אם אירע, מכוסה ע"י הפוליסה? ג.האם היו מותקנות במרצדס ההגנות שנדרשו עפ"י הפוליסה? ד.האם התובע זכאי לקבל תגמולי ביטוח מהנתבעת, היינו האם הוא הבעלים של המרצדס והאם נגרם לו נזק? ה.מה שוויו של המרצדס? ראוי לציין שצד ג' לא היה שותף לניסוח העובדות והפלוגתאות המוסכמות. ביחסים שבין הנתבעת לצד ג' הגדיר ב"כ הנתבעת את המחלוקת כ"סוגיית אחריותו" של צד ג'. לאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסדר, נקבע התיק להוכחות. לאחר שהצדדים סיימו את הבאת עדיהם ושאר ראיותיהם הגישו באי כח הצדדים סיכומים. מעיון בסיכומים עולה שחלק מהפלוגתאות שצויינו לעיל שוב אינן במחלוקת. במערכת היחסים שבין התובע לנתבעת הצטמצמו השאלות שבמחלוקת לעניינים הבאים: א.האם לתובע יש זיקת שיפוי כלפי הנתבעת. ב.האם הותקנו במרצדס המיגונים הנדרשים עפ"י הפוליסה. ג.מה הפיצוי המגיע לתובע, אם התשובה לשתי השאלות הראשונות תהיה חיובית. במערכת היחסים שבין הנתבעת לבין צד ג' המחלוקת הינה בשאלה האם התקין צד ג' מערכת בטכונית במרצדס אם לאו. ברור שבמחלוקת זו יהיה צורך להכריע רק אם אקבע שיש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום תגמולי ביטוח לתובע. אדון להלן בכל אחת מהשאלות שבמחלוקת בנפרד, תוך התייחסות לעדויות ולשאר הראיות שהובאו בפני. 7. האם לתובע יש זיקת שיפוי כלפי הנתבעת. בהקשר זה מתעוררות שתי שאלות והן: האם התובע היה הבעלים האמיתי של המרצדס, והאם נגרם לתובע עצמו נזק כתוצאה מגניבת המרצדס, שכן לטענת הנתבעת עולה מחומר הראיות שאחיו של התובע, מר נעמאן חורי (להלן: "נעמאן"), ולא התובע, הוא הבעלים האמיתי של המרצדס והוא זה שניזוק מגניבתו. לאחר שבחנתי בחון היטב את כל העדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי הגעתי למסקנה שהוכח כי לתובע זיקת שיפוי כלפי הנתבעת, זאת כמפורט להלן: התובע רשום במשרד הרישוי כבעלים של המרצדס. אין חולקין שרישום הבעלות במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד, יחד עם זאת, רישום הבעלות במשרד הרישוי יוצר חזקה לכאורה שהאדם הרשום במשרד הרישוי כבעליו של רכב, הוא אמנם הבעלים האמיתי. חזקה זו אמנם ניתנת לסתירה אולם אני סבור שבמקרה שבפניי לא עלה בידי הנתבעת לסתור את החזקה הנ"ל. גירסת התובע - כפי שהיא עולה מתצהירו מיום 12/1/00, שהתקבל כעדותו הראשית, מחקירתו בביהמ"ש בישיבת יום 03/09/01 ומהדברים שאמר בהודעתו לחוקר מטעם הנתבעת (מוצג נ/2) - לפיה הוא חי מספר שנים בגרמניה ובשנת 1995 הוא רכש את המרצדס ושילם תמורתו סך של כ- 35,000 מרק (שזה כ- 70,000 ₪, שכן בשנת 1995 היה שער המרק הגרמני בסביבות 2.0 ₪ למרק), והביאו לארץ ביבוא אישי, כלל לא נסתרה. העובדה שבהגיע התובע לארץ, בתחילת שנת 1996, יחד עם המרצדס, מימן אחיו נעמאן את תשלום המכס (כ- 90,000 ₪), בין אם כהלוואה לתובע , כגירסת נעמאן ובין אם לא, כמו גם העובדה שבמועד הרלבנטי לתובענה היה המרצדס בעיקר בשימושו של נעמאן, אין בהן כדי לשלול את טענת התובע כי הוא היה הבעלים של המרצדס. בכל מקרה, אין בכך כדי לסתור את החזקה העולה מהעובדה שהתובע רשום, במשרד הרישוי, כבעלים של המרצדס. אני קובע, איפוא, כי התובע היה הבעלים של המרצדס עובר לגניבתו. ככלל, כאשר נכס אובד או ניזוק, מי שנגרם לו נזק כתוצאה מכך הוא הבעלים של אותו נכס. לא הוכח בפניי שהמקרה שבפניי הוא יוצא מהכלל וכי הניזוק במקרה זה הוא אדם אחר ולא התובע. לכן זכאי התובע, שהוא המבוטח עפ"י הפוליסה, לשיפוי מהנתבעת, כמובן בכפוף לכך שקויימו תנאי הפוליסה. אגב, אינני יכול שלא לציין את העובדה שבעת שדחתה את תביעת התובע לתשלום תגמולי ביטוח לא העלתה הנתבעת כל טענה בהקשר לזיקת השיפוי של התובע. במכתבה מיום 23/11/97, בו הודיעה הנתבעת לתובע על דחיית תביעתו (להלן: "מכתב הדחייה") נאמר כי הסיבה לדחייה הינה אי עמידת התובע בדרישות המיגון. היינו אי התקנת בטחונית ומערכת אזעקה משוריינת מסוג מקסירנה. הא ותו לא. זאת למרות העובדה שהתובע ואחיו נעמאן נחקרו ע"י החוקר מטעם הנתבעת עוד ביום 21/09/97, היינו למעלה מחודשיים לפני משלוח מכתב הדחייה, וכבר אז היתה ידועה לנתבעת הגירסה לפיה נעמאן הוא ששילם את המכס בסך של כ- 90,000 והמרצדס היה בטיפולו ובשימושו של ענאן. דבר זה מלמד, לכאורה, שגם הנתבעת עצמה לא סברה שהתובע אינו הבעלים של המרצדס ו/או כי לא הוא זה שניזוק כתוצאה מאירוע מקרה הביטוח (הגניבה). אין ספק בעיני שאלמלא החשד שלה שלא הותקנו אמצעי המיגון במרצדס, בהתאם לדרישות הפוליסה, היתה הנתבעת משפה את התובע בגין הנזק שנגרם לו כתוצאה מגניבת המרצדס. 8. האם הותקנו במרצדס המיגונים הנדרשים עפ"י הפוליסה. אין חולקין שברשימה של הפוליסה שהוצאה למרצדס מופיע סעיף בזו הלשון: "מוצהר ומוסכם בזה, כי אחריות החברה (חברת הביטוח הנתבעת - מ.א) בגין סיכוני פריצה ו/או גניבה מותנית בהגנת הרכב באמצעי המיגון המפורטים מטה. על אמצעי המיגון להיות תקינים ומופעלים בכל עת שהרכב ללא נהג. מערכת מיגון מסוג 'בטכונית' ובנוסף מערכת אתרעה קולית משוריינת 'מקסירנה'". בסיכומיו העלה ב"כ התובע טענה כי "גם אם הנתבעת תטען כי קיימת החרגה בפוליסה שלא קוימה בעניין המיגון... הרי הנתבעת חייבת לשלם לתובע מכח הפוליסה גם מן הטעם שתנאי ההחרגה לא הוכללו בפוליסה כנדרש בסעיף 3 לחוק חוזה ביטוח" (סעיף 3.6 לסיכומיו), אולם לא מצאתי ממש בטענתו זו, שכן הסעיף הנ"ל מופיע ברשימה לפוליסה בהבלטה מיוחדת, ע"י שלוש מערכות של קווים כפולים, העשויים מכוכביות. ראוי גם לזכור שלא נשמעה מפי התובע ו/או מפי אחיו נעמאן, שטיפל בעשיית הביטוח למרצדס, כי הם לא היו מודעים לכך שיש להתקין במרצדס מערכת אזעקה ובטכונית. כפי שעולה מהסעיף הנ"ל נדרש התובע להתקין במרצדס שתי מערכות הגנה והן: א.מערכת מיגון מסוג "ביטכונית". ב.מערכת התראה קולית משוריינת "מקסירנה". נשאלת השאלה האם התובע מילא אחר דרישות אלה. אשר להתקנת "בטכונית" - כפי שעולה מעדויותיהם של נעמאן ושל צד ג', האמינות עלי, צד ג' התקין במרצדס מערכת מיגון מסוג בטכונית. אמנם המערכת שהתקין היתה מערכת ישנה, אולם אין בכך כדי לשנות לענייננו, שכן הדרישה עפ"י הפוליסה לא היתה להתקין מערכת חדשה דווקא. אשר להתקנת מערכת "מקסירנה" - כפי שעולה מעדויותיהם של התובע ואחיו נעמאן ומחשבונית מס' 265, שצורפה לתצהירו של התובע כנספח ב', עוד ביום 25/3/96, סמוך לאחר שהמרצדס הובא ארצה, הותקנה בו מערכת אזעקה תוצרת GEMEL . כפי שאישר צד ג' בחקירתו הנגדית (עמ' 2 ו- 3 לפרוטוקול ישיבת יום 16/10/01) מערכת האזעקה שהותקנה לא היתה מסוג "מקסירנה", אלא מסוג "סרפי סטאר". כאן המקום לציין שגירסתו לפיה "סרפיסטאר" זה סוג של מערכת אזעקה בעוד ש- GEMEL זה שם חברה שמייצרת מערכות אזעקה לא נסתרה ולכן אני דוחה את טענת ב"כ הנתבעת כי קיימת סתירה באשר לסוג האזעקה שהותקנה במרצדס. אני קובע כי מהעדויות שהובאו בפני עולה כי במרצדס הותקנה , לכאורה, מערכת אזעקה מסוג "סרפיסטאר" תוצרת חברת GEMEL. הנה כי כן, לכאורה לא עמד התובע בדרישות הפוליסה להתקין מערכת אזעקה מסוג מקסירנה. חרף זאת אני סבור שאין בכך כדי להביא לדחיית תביעתו של התובע לקבלת תגמולי ביטוח עפ"י הפוליסה, זאת מהנימוקים הבאים: כפי שעולה מעדותו של נעמאן, שטיפל בכל הקשור בביטוח המרצדס, הוא המציא לסוכן הביטוח מר אמיר חורי את האישורים בדבר התקנת מערכת האזעקה והבטכונית. מר אמיר חורי, שהעיד כעד מטעם הנתבעת, אישר את קבלת האישורים, אף כי לא ידע לאמר אם העביר האישורים לחברת הביטוח לפני אירוע הגניבה. לאור הוראות סימן ו' לפרק יא' לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), בו מפורטים העניינים שלגביהם יש לראות את סוכן הביטוח כשלוחה של חברת הביטוח, יש לראות במסירת האישורים הנ"ל למר אמיר חורי משום מסירה לחברת הביטוח, הנתבעת. משמוסר מבוטח לסוכן הביטוח, קרי לחברת הביטוח, אישורים בדבר התקנת הגנות ברכבו וחברת הביטוח אינה אומרת לו כי ההגנות שהתקין אינן עונות על דרישת הפוליסה בדבר הצורך בהתקנת הגנות, כגון בשל העובדה שמערכות ההגנה שהותקנו אינן אלה שחברת הביטוח דרשה את התקנתן, יוצרת חברת הביטוח בפני המבוטח מצג לפיו המערכות שהותקנו מספקות אותה, למרות שאינן תואמות את הכתוב בפוליסה. משכך הדבר, מנועה חברת הביטוח להעלות טענות בעניין אי ההתאמה אם וכאשר קורה מקרה הביטוח והיא נדרשת לשלם למבוטח תגמולי ביטוח. זהו המצב במקרה שבפניי. משנמסרו לסוכן הביטוח מר אמיר חורי האישורים בדבר התקנת מערכת האזעקה במרצדס, כאשר באחד האישורים צויין שם החברה המייצרת ובאישור השני צויין סוג המערכת שהותקנה והנתבעת לא הודיעה לתובע כי המערכת שהותקנה אינה מספקת אותה, מנועה הנתבעת מלטעון כי מערכת האזעקה שהתקנתה נדרשה עפ"י הפוליסה, לא הותקנה. אני דוחה איפה את טענת הנתבעת כי התובע לא התקין במרצדס את המיגונים הנדרשים עפ"י הפוליסה. 9. מה הפיצוי המגיע לתובע. משקבעתי שיש לתובע זיקת שיפוי כלפי הנתבעת ודחיתי את טענת הנתבעת בדבר אי התקנת המיגונים הנדרשים עפ"י הפוליסה, שומה עלי לקבוע מה הסכום אותו יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע. כפי שצויין בסעיף 2 דלעיל עותר התובע לשיפוי בגובה שווי המרצדס וכן לפיצוי בסך 30,000 ₪, בגין כאב וסבל, תשלום ריבית חריגה לבנקים ומניעת רווח. בסיכומיו מבקש ב"כ התובע כי פיצוי זה יינתן בגין "עוגמת הנפש ונזק כללי בשל ניהול התיק ועיכוב בתשלום בחוסר תום לב". אין חולקין שהתובע זכאי לתשלום תגמולי ביטוח בגובה שווי המרצדס ביום הגניבה. ומה הוא שווי המרצדס? אמנם הוצגה חוו"ד של השמאי יוסף מילוא, שלכאורה לא נסתרה, אולם אין אני יכול לקבל את הערכתו ולו מהסיבה שהוא מבסס את הערכתו על "מחירון מוכר" נכון לחודש 8/97. המחירון עצמו לא הוצג. מה שכן הוצג הוא מחירון של יצחק לוי ממנו עולה כי בחודש 7/97 היה שווי רכב דוגמאת המרצדס 143,000 ₪. אין זה סוד שהמחיר של רכב משומש יורד ולא עולה. לכן אני מקבל את הערכת ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי השווי, לאחר הפחתת ירידת ערך בגין תאונה קודמת, הוא 138,450 ₪. אשר לנזק הנוסף הנטען, אין מקום לפסוק פיצוי בגינו, שכן נזק נוסף כזה לא הוכח. עיינתי עיין היטב בתצהירו של התובע מיום 16/1/00 ובעדותו בישיבת יום 03/09/01 ולא מצאתי כל טענה מפיו על נזק שנגרם לו כתוצאה מאי תשלום תגמולי הביטוח. סיכומו של דבר, אני קובע כי התובע זכאי אך ורק לתגמולי ביטוח, בסכום של 138,540 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 10. האם התקין צד ג' מערכת בטכונית במרצדס. כבר ציינתי בסעיף 8 דלעיל שהתשובה לשאלה זו חיובית. מר נעמאן העיד ועדותו אמינה עלי, כי הוא זה שפנה ל"טופ קאר" וביקש שיתקינו במרצדס מערכת בטכונית. התקינו את הבטכונית והוא שילם בתמורה 2,700 ₪. הוצגה חשבונית המאשרת גירסתו זו. לא מצאתי כל ממש בטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי החשבונית שהוצגה מזוייפת. מר נעמאן אמנם לא ראה את עצם התקנת הבטכונית, שכן הוא השאיר את המרצדס במקום, כדי שיתקינו את הבטכונית וחזר לקחת אותו יותר מאוחר. לכן לא יכול היה לענות לשאלה אם המערכת שהותקנה היתה חדשה או ישנה, אבל הוא בהחלט יכול היה לדעת אם המערכת הותקנה או לא, שהרי כשנכנס למרצדס ראה את המערכת מותקנת. גם צד ג' העיד שהוא התקין את מערכת הבטכונית. אין לי סיבה שלא להאמין לו. אני דוחה את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי צד ג' לא התקין את המערכת ונתן לנעמאן אישור כוזב על כך שכן התקין, ובכך הטעה את התובע לחשוב שבמרצדס מותקנת בטכונית, שכן מערכת כזו אינה בלתי נראית. אם צד ג' לא היה מתקין אותה, התובע ו/או אחיו נעמאן היו מיד מגלים שהיא לא הותקנה. לא נעלמו ממני הסתירות לכאורה בין הדברים שאמר צד ג' בהקשר לשאלה כיצד הגיעה מערכת הבטכונית לידיו, שהרי לא היה סוכן מורשה, אולם לא מצאתי בסתירות אלה סיבה שלא להאמין לגירסת צד ג'. אני מקבל את הסברו כי הוא נהג לרכוש מערכות כאלה מסוכן חאפר ולעיתים גם נהג לקחת מערכות כאלה מכלי רכב שהיו במגרש המכוניות הצמוד לעסקו. העובדה שלא זכר איך בדיוק הגיעה לידיו המערכת הספציפית שהותקנה במרצדס, אין בה כדי לפגוע באמינותו. יש לזכור שמאז התקנת המערכת, בשנת 1996, ועד למועד עדותו חלפו למעלה מ- 5 שנים וסביר להניח שבמשך תקופה זו התקין צד ג' עוד מערכות כאלה, בכלי רכב אחרים, שהרי זה, בין היתר, עיסוקו בעסק הקרוי "טופ-קאר". גם העובדה שלא ידע לציין את שם היצרן של מערכת הבטכונית אותה התקין במרצדס, אין בה כדי לפגוע באמינותו. ברור שלאור קביעתי כי במרצדס אכן הותקנה מערכת בטכונית, דין הודעת צד ג' ששלחה הנתבעת, להידחות. 11. סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 138,540 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25/08/97 ועד התשלום המלא בפועל. בנסיבות המקרה אינני רואה מקום לפסוק לתובע ריבית מיוחדת מכח הוראות סעיף 28 א. לחוק חוזה הביטוח, כפי שמבקש ב"כ התובע בסיכומיו . את הודעת צד ג' אני דוחה. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע ולצד ג', לכל אחד מהם בנפרד, הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 12,500 ₪ + מע"מ כחוק (סה"כ 25,000 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ביטוח פריצה / גניבהאזעקהשאלות משפטיותביטוח עסק