אחריות העירייה על ניקוז מי גשם

עסקינן בתביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת (להלן: "הרכב"), באירוע מיום 4.12.01 (להלן: "יום האירוע"), כתוצאה מהצפת הרכב במי גשמים, עת חנה הרכב בחניון של מפעל חב' טבע בכפר סבא (להלן: "החניון"), המצוי בסמוך לגבול הדרומי של תחומה המוניציפאלי של העיר כפר סבא, היא הנתבעת 1 (להלן: "העירייה"). להלן העובדות הצריכות לענייננו: כביש 55, שהינו כביש בין עירוני שבאחריות נתבעת 2 (להלן: "מע"צ"), גובל בחניון מצידו הדרומי. מנובמבר 1998 ועד יולי 2001, העירייה בנתה מערכת ניקוז חדשה (להלן: "מערכת הניקוז העירונית"), העוברת מצפון מערב לדרום מזרח , לאורך רח' דרך הפועל בכפר סבא והאוגרת לתוכה נגר עילי לכל אורכה. הכביש שברח' דרך הפועל נסלל במקביל לבניית מערכת הניקוז העירונית ומתחבר בקצהו הדרומי אל כביש 55. מערכת הניקוז העירונית מסתיימת במחצית הדרך בין הצומת של רח' דרך הפועל ורח' השיקמה לצומת שבין רח' דרך הפועל לכביש 55 (להלן: "מקום התרחשות ההצפה"). במועד האירוע, כביש 55 וקטע הכביש שבין מקום התרחשות ההצפה ועד צומת רח' דרך הפועל וכביש 55 היו באחריות מע"צ. החניון נושק ממזרח למקום התרחשות ההצפה. עקב המצב הטופוגרפי במקום, מערכת הניקוז העירונית מתנקזת במורד, למערכת ניקוז שבשליטת מע"צ. העירייה תכננה והחלה בהקמת מערכת ניקוז כוללת באזור, מערכת שכללה קו ניקוז ראשי ברח' תע"ש, ותכנון על פיו כל המים באזור יתנקזו, דרך מערכת הניקוז שתבנה, אל נחל הדס. על פי התוכנית, מע"צ הייתה אמורה להקים מערכת ניקוז המשכית בסמוך לכביש 55 שתוביל את המים המתנקזים, בין השאר ממערכת הניקוז העירונית שברח' דרך הפועל, לקו הניקוז הראשי ולנחל הדס. לפיכך, במהלך שנת 1999 נערכה ישיבה בה נכחו מהנדסים מטעם מע"צ ומטעם העירייה, ישיבה שמטרתה תיאום מועדי ביצוע העבודות המתוכננות הן מטעם מע"צ והן מטעם העירייה, לאור התלות שבין מערכת הניקוז העירונית למערכת הניקוז שבשליטת מע"צ, וזאת על מנת למנוע הצפות. על פי התוכנית, בין השאר, יוגבהו ויורחבו הכבישים שבשליטת מע"צ העוברים בסמוך לחניון ב -0.90 מ' ויותקנו מעבירי מים ותעלות ניקוז חדשות לאורך כביש 55 . לפני קרות אירוע ההצפה ביצעה מע"צ עבודות בכביש 55 וכן בקטע הכביש שבין מקום התרחשות ההצפה ועד צומת רח' דרך הפועל וכביש 55 , במסגרתן הורם מפלס הכבישים כמתוכנן. עד השלמת עבודות הבנייה מטעם מע"צ, ונכון ליום האירוע, המים המובלים במערכת הניקוז העירונית שברח' דרך הפועל, הופנו לתעלת עפר קיימת באמצעות מתקן מוצא, משם אל מעביר מים, וממנו אל תעלות ניקוז של כביש 55. במועד האירוע טרם בוצעו על ידי מע"צ העבודות המתוכננות שכללו בניית מעבירי מים חדשים במקום מתחת לרח' דרך הפועל, בנקודת החיבור שבין מערכת הניקוז העירונית למערכת הניקוז שבשליטת מע"צ. במהלך שנת 2004 במסגרת עב' פיתוח תשתיות הניקוז באזור שבוצעו על ידי מע"צ, הותקנו במקום התרחשות ההצפה מעבירי מים חדשים. מעבירי המים החדשים הינם בעל יכולת העברת מים הגדולה באופן משמעותי מיכולתו של מעביר המים שהיה מצוי במקום במועד האירוע. ביום האירוע, ירדה במקום האירוע כמות גשמים רבה וחריגה. עקב גשמים רבים שירדו במקום, מעביר המים לא הצליח לקלוט ולהעביר את כמות המים הגדולה שירדה במקום, כתוצאה מכך תעלת הניקוז שהעירייה ממונה על תחזוקתה, המצויה בסמוך למקום התחברות מערכת הניקוז העירונית למערכת הניקוז שבאחריות מע"צ, עלתה על גדותיה, החניון הוצף ונגרם נזק למספר רכבים שחנו בחניון והוצפו במים. לאחר תשלום תגמולי הביטוח למבוטחה, פנתה התובעת אל העירייה בדרישה לקבלת פיצוי בגין הנזק שנגרם לרכב באירוע. במכתב תשובה שנשלח לתובעת ביום 17/6/02, מטעם סגן גזבר העירייה, מר יעקב סנדרוביץ (להלן: "גזבר העירייה"), דחתה העירייה את דרישת התובעת לפיצוי בגין הנזק שנגרם לרכב באירוע, מהטעם שהנזק נגרם כתוצאה מסערה שהייתה באותו יום. לאחר הגשת התביעה, העירייה טענה במסגרת כתב הגנתה כי אינה אחראית לנזקים שנגרמו לרכב באירוע ההצפה, משדאגה כנדרש לתקינות מערכת הניקוז העירונית, ומשביום האירוע ירדה כמות גשמים חריגה ביותר, שאין לצפותה, המהווה כוח עליון, כמות גשם שמערכת הניקוז העירונית אינה בנויה להתמודד עימה. העירייה הגישה הודעת צד ג' כנגד מע"צ בה נטען כי אירוע ההצפה ארע בשל התרשלות מצד מע"צ , משהעדר יכולת ניקוז מי המשקעים שזרמו במקום, למערכת הניקוז שבאחריות מע"צ המצויה במקום, אליה מתנקזת, בסמוך לחניון, מערכת הניקוז של העירייה, היא שהביאה להצפת החניון. מע"צ טענה במסגרת כתבי טענותיה, שהאחריות לאירוע ההצפה המוכחש, הינה של העירייה משהחניון בו ארע הנזק מצוי בשטחה, ולחלופין שעסקינן באירוע הצפה בלתי צפוי, בבחינת כוח עליון, ועל כן אין אחראית מע"צ לנזק שנגרם לרכב באירוע. על פי תעודת עובד ציבור מטעם השירות המטאורולוגי, בבדיקה של כמויות הגשמים שירדו מדי יום בשתי תחנות הגשם הסמוכות ביותר לחניון, שהינן צופית - בית ברל וניר אליהו, נמצא שבמשך כל תקופת המדידות, בצופית - בית ברל (1960- 2003), היו 18 ימים בהן ירדה כמות מי גשמים זהה או גבוהה מזו שירדה ביום האירוע. כן נמצא שבמשך כל תקופת המדידות בניר אליהו (1951- 2003) היו 16 ימים בהן נמדדה כמות מי גשמים זהה או גבוהה לזו שנמדדה ביום האירוע. לאחר שמיעת הראיות בתיק, הגיעו הנתבעות להסכמה דיונית, שקיבלה תוקף של החלטה ביום 5.3.09, על פיה מבלי להודות באחריות לאירוע, ולצורכי פשרה כי במידה ותתקבל התביעה כנגדן, ישאו העירייה ומע"צ בחלוקת אחריות שווה ביניהן. בהתאם גם הגישו סיכומיהן במאוחד, תוך זניחת הטענות זו כלפי רעותה והתמקדות בטענותיהן ביחס לתביעה העיקרית. להלן עיקר טענות הצדדים: טענות התובעת: 1. לטענת התובעת, הוכח עצם קרות האירוע באמצעות עדות גב' שטרק, אשת המבוטח, שהעידה כי ראתה החניון המוצף וזיהתה את הרכב שהוצף במים עד גובה מכסה המנוע. לטענת התובעת, הנזק ארע עקב התרשלות מצד העירייה, ועקב הפרת חובות חקוקות על ידה (סעיפים 237, 242(1), 242(3), 242(7) לפקודת העיריות (נוסח חדש) וסעיפים 11,10,8 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב - 1962), כאחראית על ניקוז מי גשמים בשטחה, וכן עקב התרשלות מצד מע"צ, שהרימה את מפלס הכביש במקום אך לא השלימה ביצוע העבודות לשיפור מערכת הניקוז שבתחום אחריותה, מערכת ניקוז אליה התנקזה מערכת הניקוז העירונית, עבודות שכללו בניית מעבירי מים חדשים מתחת לרח' דרך הפועל. לטענתה, התרשלות העירייה ומע"צ מתבטאת בכך שידעו השתיים, כי אי השלמת העבודות לשיפור מערכת הניקוז במקום האירוע על ידי מע"צ, שעה שנסתיימה בניית מערכת הניקוז העירונית החדשה ברח' דרך הפועל, והורם מפלס הכביש במקום, עשויה להביא להצפה במקום החיבור שבין מערכת הניקוז העירונית למערכת הניקוז של הכבישים שבאחריות מע"צ, וכתוצאה מכך להצפת החניון המצוי בסמוך, וזאת לאור כמות המים הגדולה אותה תשא מערכת הניקוז העירונית החדשה אל עבר מערכת ניקוז הכבישים שבשליטת מע"צ, מערכת שאינה מסוגלת להתמודד עם כמות המים המוזרמת במורד, ממערכת הניקוז העירונית. לטענת התובעת, הוכח כי סיבת ההצפה איננה כוח עליון, קרי גשמים חריגים שאין לצפותם, ושהתרשלות מצד מע"צ ומצד העירייה היא שהביאה לקרות אירוע ההצפה והנזק , וזאת לאור העובדות הבאות: א.עד הנתבעת, המהנדס מר רזניק , מי שהיה מנהל אגף הניקוז של מע"צ (להלן: "מר רזניק") העיד כי היו בעבר הצפות במקום האירוע. ב.בחוות דעתו של המהנדס אלדד דורון, שהינו שותף ומנהל במשרד שתכנן עבור העירייה את מערכת הניקוז באזור הנדון (להלן: "מר דורון"), נאמר מפורשות כי כושר הניקוז של המים במקום התרחשות ההצפה היה קטן מכמות המים שצפויה הייתה להתנקז למקום, וזאת מכיוון שמע"צ לא ביצעה את העבודות לשיפור מערכת הניקוז שבתחום אחריותה, מערכת אליה התנקזה מערכת הניקוז העירונית, שבנייתה הסתיימה ביולי 2001, מס' חודשים לפני האירוע. ג.מר דורון העיד שהחניון הוצף בשל בעיית תיאום בין הנתבעות (העירייה ומע"צ), ושהשילוב שבין הרמת מפלס הכבישים בצומת ואי ביצוע העבודות לשיפור מערכת הניקוז על ידי מע"צ עובר לאירוע, הם שהביאו לקרות אירוע ההצפה. ד. גב' שטרק העידה כי החניון כבר הוצף בעבר עוד בטרם האירוע. ה.עיון בדו"ח השירות המטאורולוגי מלמד שכמות הגשם שירדה ביום האירוע אינה בבחינת כמות גשם חריגה שאין לצפותה ולהיערך אליה, משעל פי האמור בדו"ח כמות גשם כמו זו שירדה ביום האירוע, ירדה בעבר בתדירות של אחת ל - 2.3 שנים, ומשמר רזניק גם העיד כי מערכת הניקוז של העירייה מתוכננת להתמודד עם אירועים שתדירות חזרתם גבוהה מאחת לחמש שנים. גם לא הובאו ע"י הנתבעות כל ראיות לכך שהוצפו מקומות נוספים המצויים באזור, בגין כמות הגשם החריגה (בכפר סבא, ברמתיים, בהוד השרון ובפתח תקווה). מכאן שהנתבעות כשלו להוכיח קיומו של מקרה טבע בלתי רגיל שאין לצפותו ולהיערך אליו. ו. מר רזניק, שהיה מנהל אגף הניקוז של מע"צ בזמנים הרלוונטיים לתביעה, לא טרח לציין את תפקידו במע"צ במועד האירוע וכן העיד כי פרטים רבים נוספים אינם מצוינים במסגרת חוות הדעת שהגיש. הימנעות מר רזניק מציון במסגרת חוות דעתו, פרטים חשובים הנוגעים לאירוע, פועלת לרעת מע"צ ומחזקת המסקנה כי התרשלות מצד מע"צ הביאה לקרות האירוע והנזק. ז. מע"צ והעירייה לא סיפקו כל הסבר מדוע לא הושלמה תוכנית הניקוז במקום לאחר הגבהת הכבישים במקום האירוע, וגם לא נטען כלל כי שיקולים תקציביים הם שמנעו השלמת העבודות לשיפור מערכת הניקוז במקום האירוע. 2. עוד טוענת התובעת, כי יש לדחות את טענתו של מר רזניק בעדותו, כי האחריות לביצוע ניקוזים בשטחים בין עירוניים הינה של רשות ניקוז ירקון, באופן שמע"צ אינה אחראית לנזקים שנגרמו באירוע, וזאת מהטעם שעסקינן בהרחבת חזית אסורה, משטענה זו לא הועלתה במסגרת כתבי הטענות, ומשגם לגופו של עניין, על פי הדין הקיים, מע"צ אחראית על ניקוז מים מכבישים וממערכות ניקוז המצויות תחת אחריותה. 3. כן טוענת התובעת, שמשהוצף הרכב עת חנה בחניון, הרי שמכוח סעיפים 38 ו - 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הנטל על הנתבעות להוכיח כי לא התרשלות מצידן בדאגה לניקוז מתאים במקום היא שהביאה לנזק שנגרם לרכב. 4. עוד טוענת התובעת, כי משצורפו תדפיסי התשלום ששולם על ידי התובעת למבוטחה, ומשתשלום תגמולי הביטוח למבוטח נעשה בתום לב ובמהלך העסקים הרגיל, הרי שנתגבשה זכותה של התובעת לתבוע כחליף, בגין הנזקים שנגרמו לרכב באירוע ההצפה. לטענתה, לשם הכרעה בשאלת קיומה של זכות תחלוף, תבחן עצם סבירות ההחלטה לשלם למבוטח את תגמולי הביטוח, להבדיל מהכרעה בשאלת זכאותו של המבוטח לתגמולי ביטוח מכוח הפוליסה, ולפיכך תפורש הפוליסה כך שיועדף פירוש של הפוליסה על פיו יש כיסוי ביטוחי בפוליסה לנזקים שנגרמו לרכב באירוע, על פני פירוש על פיו אין כיסוי ביטוחי בפוליסה לנזק שנגרם, וזאת על מנת למנוע מצב דברים בו המזיק יוצא נשכר משאינו נדרש לשלם בגין נזק שגרם. ומוסיפה התובעת, שגם אם שילמה התובעת בהתנדבות למבוטחה, הרי שאין בכך כדי לפגוע בזכות התחלוף המוקנית לתובעת מרגע תשלום תגמולי הביטוח למבוטח. 5. כן טוענת התובעת, בעניין גובה הנזק, שלאור האמור בחוות דעת השמאי מטעמה בהעדר חוות דעת שמאי נגדית, ובהעדר כל התרשלות מצד הנהג ברכב המבוטח, הרי שיש לפסוק לתובעת פיצוי בגין הנזק לרכב בהתאם לאמור בחוות דעת השמאי מטעמה, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20%. טענות הנתבעות: 1. לטענת הנתבעות, הפוליסה מכסה נזקי הצפה רק במקרה של "שיטפון". משלא הוכח שארע "שיטפון" במועד האירוע שהוביל לנזק, הרי שלא הוכח קיומה של זכות תביעה לתובעת מכוח הפוליסה ותשלום תגמולי הביטוח למבוטח. קרי, לטענתן, בהעדר כיסוי ביטוחי בפוליסה, המבוטח לא היה זכאי לתגמולי ביטוח מכוח הפוליסה, התובעת שילמה את תגמולי הביטוח כמתנדבת, ועל כן אין בכוחה של התובעת לתבוע את הנתבעות, מכוח זכות התחלוף, בגין הנזק שנטען שנגרם לרכב באשמת הנתבעות. 2. עוד טוענות הנתבעות, שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח את עצם קרות האירוע והנזק שנגרם לרכב, וזאת מהנימוקים הבאים: א.הג הרכב ומי שהחנה הרכב בחניון, בנה של גב' שטרק, מר אלון שטרק, לא הגיש תצהיר המתאר את נסיבות האירוע ואף לא הובא לעדות בבית המשפט. אי הבאת מר אלון שטרק לעדות, בבחינת הצגת ראיה מהותית, פועלת לרעת התובעת. ב. גב' שטרק, שהגיעה למקום האירוע מספר שעות רב לאחר התרחשותו וזאת בעקבות טלפון מבנה, ציינה בעדותה כי ראתה שהרכב הוצף בהסתמך על צבע הגג של הרכב, שהוצף כולו למעט הגג, אך לא שללה האפשרות שיתכן שעסקינן ברכב אחר שהוצף שגם הוא בעל גג כחול. גם נתגלתה סתירה בעדות גב' שטרק שהעידה כי מיד לאחר שיחת הטלפון נסעה בבוקר למקום האירוע ומאידך העידה כי הגיעה לחניון רק בשעות אחה"צ. מכאן שלא ניתן לומר, בהסתמך על עדות גב' שטרק, כי הרכב אכן הוצף באירוע. ומוסיפות הנתבעות, שעדותה של גב' שטרק באשר לנסיבות האירוע הינה עדות יחידה של "בעל דין". ג. הגשת התביעה כנגד מע"צ בשיהוי רב גרמה למע"צ לנזק ראייתי ועל כן "אין על הדבר לפעול אלא לחובת התובעת". 3. כן טוענות הנתבעות, שאירוע ההצפה לא ארע עקב התרשלות מצידן המתבטאת באי דאגה לקיומה של מערכת ניקוז תקינה במקום התרחשות ההצפה, אלא עקב ירידת כמות גשמים חריגה ביותר ובלתי צפויה, שלא היה על הנתבעות להיערך לקראתה. זאת הוכח לאור העובדות הבאות: א.נתוני דו"ח השירות המטאורולוגי מלמדים שביום האירוע ירדה במקום האירוע כמות משקעים נדירה וחריגה, כמות שירדה רק 16-18 פעמים בחמישים ושתיים השנים שקדמו לאירוע. ומוסיפות הנתבעות, שטענת התובעת שכמות גשם כזו יורדת כל 2-3 שנים, הינה חלוקה מלאכותית שאינה משקפת את המציאות. ב.ביום האירוע ירדו בכל רחבי הארץ גשמים עזים שגרמו במקומות רבים בארץ לאסונות, שיטפונות והצפות, לרבות ברח' בן יהודה בכפר סבא. ג. מר גרינבלט, מנהל מח' עבודות ציבוריות בעירייה העיד כי לפני חורף 2001 נעשו פעולות התחזוקה הנדרשות במערכת הניקוז העירונית לשם הכנת מערכת הניקוז העירונית לחורף הממשמש ובא, פעולות שכללו ניקוי הקולטנים, וזאת כראיה לכך שההצפה ארעה בגלל שמערכת הניקוז במקום לא הייתה בנויה להתמודד עם כמות הגשם העצומה שירדה באירוע. ד.על פי יומני העבודה שצורפו לתצהירו של מר גרינבלט, נעשו פעולות התחזוהנדרשות לשם הכנה מיטבית של מערכת הניקוז העירונית, לקראת חורף 2001. ה.מר רזניק העיד כי ביום האירוע ירדו כמויות גשם עצומות, שגם מערכת הניקוז החדשה שהוקמה במקום התרחשות ההצפה לאחר האירוע, לא הייתה מסוגלת להתמודד עימן. ו. גב' שטרק העידה כי ביום האירוע ירד גשם זלעפות והיו שיטפונות רציניים באיזור. 4. עוד טוענות הנתבעות, שלא הוכח גובה הנזק שנגרם באירוע לתובעת, וזאת מהנימוקים הבאים: א.לא ניתן לדעת מעיון בכתב התביעה על נספחיו, מהו הסכום ששולם על ידי התובעת למבוטחה בגין הנזק שנגרם לרכב, בהעדר כל ראיה לתשלום בפועל שבוצע למבוטח. ב.לא הוכח על פי מה חושב ערך שרידי הרכב, שיתכן שהינו גבוה בהרבה מערכו הנטען על פי כתב התביעה. ומוסיפות הנתבעות, שגם לא נוכה גובה ההשתתפות העצמית של מבוטח התובעת בגין ירידת ערך, מסכום התביעה. 5. כן טוענות הנתבעות, באשר לדרישת התובעת לפסיקת שכ"ט בשיעור של 20%, שאין זה מקובל לפסוק שכ"ט בשיעור של 20% בתובענות מסוג זה שהינן "תביעות פח". דיון: קיומה של זכות תביעה לתובעת מכוח זכות התחלוף: ההלכה קובעת שהמונח "שיטפון" בפוליסת ביטוח, משמעותו שטף מים גדול וחריג שגרם לנזק ( המ' 119/62 נסים נ' בנין חב' לביטוח בע"מ פ"ד יז 683, עמ' 688-689). כן נפסק ששיטפון נוצר שעה שמאגר מים שעלה על גדותיו, יצא את תחומיו הרגילים והגיע ליעדים לא לו (ת.א (ת"א) 27709/04 מלכין נ' ביטוח ישיר, עמ' 4 לפסק הדין). עוד אוסיף, שבע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח נ' חברת השמירה , פ"ד נ(4) 567 נפסק: "אין לדרוש יותר מאשר סבירות לקיום כסוי ביטוחי (גם אם הוא שנוי במחלוקת) וסבירות הסכום ששולם. מן המפורסמות הוא, כי אין זה מדרכן של חברות ביטוח להעניק מתנות למבוטחיהן, ועל כל פנים לא נטען ולא הוכח שכך היה..." הרציונאל העומד בבסיס הלכה זו הוא הרצון לעודד מבטחות לשלם את תגמולי הביטוח למבוטחיהן והרצון למנוע מצב דברים בו המזיק לא ישא בנזקים שגרם. מן הכלל אל הפרט. משהרכב הוצף ונגרמו לו נזקים עקב הצטברות כמות מים גדולה וחריגה בחניון, שמקורם בתעלה לניקוז מים המצויה בסמוך לחניון שעלתה על גדותיה, וזאת עקב גשמים מרובים שירדו ביום האירוע, ומשעל פי ההלכה הפסוקה יש לבחון את סבירות ההחלטה לשלם את תגמולי הביטוח, מצאתי לקבוע שהתובעת, ששילמה את תגמולי הביטוח למבוטחה (ראה הוראת תשלום - נספח ג' לכתב התביעה), הוכיחה זכאותה לבוא בתביעת תחלוף כנגד הנתבעות בגין הנזקים שנגרמו לרכב באירוע. הוכחת קרות האירוע: אין מחלוקת כי החניון הוצף וכתוצאה מההצפה נגרמו נזקים למספר רכבים שחנו במקום. גב' שטרק העידה בפניי כדלקמן: " אני עובדת חב' טבע...בבוקרו של 4.12.01 קיבלתי טלפון מבני אלון "האוטו טבע". לקחתי מיד את רכבי מאתר בנתניה לקח לי זמן להגיע לאתר כפר סבא...היה גשם זלעפות ושיטפונות רציניים. הגעתי לאתר כפר סבא בסביבות 15:00 - 15:30...אי אפשר היה להיכנס לתוך החניה שהייתה מוצפת מים. המים הגיעו לגבהים מדהימים, מרחוק ראיתי את הגג של האוטו של בני, כיוון שהמים כיסו את האוטו עד מעל גובה מכסה המנוע, לכן יכולתי מרחוק לראות רק את הגג...זיהיתי את הרכב לפי צבע הגג הכחול. זו מכונית מאוד מיוחדת, אי אפשר לא לזהות אותה. לפי הגג הכחול זיהיתי. אני לא זוכרת האם היו עוד מכוניות עם גג כחול. אי אפשר היה להתניע את המכוניות. היה מאוד קשה לפתוח את הדלת של המכונית, האגזוז היה רטוב, לא היה אפשר להתניע את האוטו. בני נכנס לתוך המים...בסופו של דבר הצליח לפתוח את הדלת אך לא יכול היה לפנות את האוטו מתוך המים..." (עמ' 2-3 לפרוט'). לאור עדות זו של הגב' שטרק, אף בהעדר עדות מטעם בנה שהחנה את הרכב בחניון, מצאתי כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את עצם קרות האירוע בו הוצף הרכב בגין מי גשמים, דהיינו כי הרכב הספציפי הוא שהוצף ונפגע, וזאת על ידי עדות ממקור ראשון, שגן הגב' שטרק ראתה בעינייה את הרכב בנזקו ואת האירוע בכללותו. ואציין כי גם לא מצאתי כל סתירה בעדותה של גב' שטרק, משגב' שגב' שטרק הסבירה כי לקח לה זמן רב להגיע מנתניה אל החניון עקב מזג האוויר הסוער ושטפונות בכל האיזור, ומשזיהתה זיהוי מוחלט את הרכב הספציפי. קיומו של מאורע טבע בלתי רגיל שאין לצפותו כגורם לנזק: טענו העירייה ומע"צ , כי כמות המשקעים שירדה ביום האירוע, במקום, הינה כמות חריגה ונדירה שאין לצפותה ואין להיערך לה. לטענתן, הנזק ארע עקב כמות המשקעים הגדולה שירדה ביום האירוע ולא עקב הכשל הקיים במערכת הניקוז במועד האירוע, משגם בהעדר הכשל הקיים הייתה נגרמת ההצפה והנזק לרכב, לאור כמות הגשמים החריגה. הלכה היא שהנטל על הנתבעות להוכיח כי עסקינן באירוע גשם לא צפוי שלא היה צורך לצפותו ולהיערך אליו. סעיף 64 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שכותרתו "גרם נזק באשם" קובע: " "אשם" הוא מעשהו או מחדלו של אדם, שהם עוולה לפי פקודה זו, או שהם עוולה כשיש בצדם נזק, או שהם התרשלות שהזיקה לעצמו, ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו, אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק; אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה: (1) הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי רגיל, שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה..." באשר לאופן בו פורש הסעיף בפסיקה נקבע כדלקמן: " כשעולה טענה, לפיה נשלל הקשר הסיבתי בעטיו של אירוע טבע חריג בעצמתו, תשמש כאבן בוחן לקבלת הטענה מידת "החריגות" של אותו אירוע. דהיינו, האם האירוע היה כה חריג עד כי לא ניתן היה לצפותו. " (ע"א 2757/93 לאה שרון ואח' נ' או.אר.אס בע"מ, פ"ד מט (2) 781). ההלכה הפסוקה גם קבעה כיצד יש לבחון את התקיימות הסייג הקבוע בסעיף 64(1) לפקודה: "כאשר נטענת טענת הגנה של "כח עליון", דהיינו גרם תאונה על ידי התפרצות בלתי רגילה של איתני הטבע, או בלשון סעיף 64 (1) "מקרה טבעי בלתי רגיל", ומתעוררת השאלה בדבר סבירות התנהגותו של הנתבע נוכח התפרצות כזו, מבחינת ציפייה מראש ונקיטת אמצעים לקידום פני הסכנה, יש לבחון מצד אחד את מידת נדירותה של אותה התפרצות ומצד שני את מהות האמצעים שהנתבע נקט כדי למנוע מראש נזק מסוג הנזק שנגרם. ככול שההתפרצות הייתה נדירה יותר וככל שהנתבע יכול להראות שהוא נוקט אמצעי זהירות ממשיים, כן ייקל עליו למלא את חובת השכנוע המוטלת עליו. " (ע"א 750/70 אמזלג נ' סולל בונה בע"מ ואח' , פ"מ כו (1) 007, עמ' 11) (הדגשה שלי - ד.א.ג). ויודגש, הצפיות אינה נקבעת לפי האפשרות לחזות מראש את המאורע, אלא לפי מידת ההסתברות של אירועו (ג. טדסקי "דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית", תשל"ז, 1976, עמ' 197). על פי תעודת עובד ציבור מטעם השירות המטאורולוגי, בבדיקה של כמויות הגשמים שירדו מדי יום בשתי תחנות הגשם הסמוכות ביותר לחניון, שהינן צופית - בית ברל וניר אליהו, נמצא שבמשך כל תקופת המדידות בצופית - בית ברל (1960- 2003), היו 18 ימים בהן ירדה כמות מי גשמים זהה או גבוהה מזו שירדה ביום האירוע. כן נמצא שבמשך כל תקופת המדידות בניר אליהו (1951- 2003) היו 16 ימים בהן נמדדה כמות מי גשמים זהה או גבוהה לזו שנמדדה ביום האירוע. בהעדר נתונים נוספים העשויים להעיד על נדירות כמות הגשם שירדה ביום האירוע, או על עקביות הפרישה של ימי "הסערה" במשך השנים בכלל, ובפרספקטיבה קרובה יותר למועד האירוע, במיוחד לאור דברי גב' שטרק שהעידה כי לקח לה זמן רב להגיע למקום האירוע בשל גשם זלעפות ושיטפונות רציניים שהיו בעת האירוע והיו חריגים, גם לאור העובדה שבמועד זה היו אירועים נוספים של הצפה באזור (בכפר סבא), הרי שעסקינן בכמות משקעים נדירה ולא כזאת היורדת מדי שנתיים שלוש. מר דורון העיד בפניי: "...המערכת של כפר סבא תוכננה להסתברות של אחת לחמש שנים. " (עמ' 13 לפרוט' ש' 17-18). הנתבעות טענו כי ביום האירוע ירדו בכל רחבי הארץ גשמים עזים שגרמו במקומות רבים בארץ לאסונות, שיטפונות והצפות, לרבות ברח' בן יהודה בכפר סבא. טענה זו לא נסתרה. משמע, מערכת הניקוז העירונית שבנתה העירייה תוכננה כך שרק כמויות גשם היורדות בממוצע אחת לחמש שנים תבאנה להצפה. לא זאת אף זאת, בבחינת ידיעה שיפוטית היא (לאור עשרות התיקים שנפתחו בעניין) כי בחודש דצמבר 2001 ירדה באיזור המדובר, כמות חריגה מאוד של משקעים. מר גרינבלט, מי ששימש מנהל מחלקת עבודות ציבוריות בעירייה במועד האירוע, אף העיד בפניי כי החניון הוצף רק פעם אחת משנת 1997 ועד שנת 2004 , מה שמחזק המסקנה כי ההצפה של החניון נבעה גם כתוצאה מירידה של כמות משקעים נדירה ביום האירוע. לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי אף לא אחת מהנתבעות הייתה אמורה לצפות ולהיערך לכמויות הגשם החריגות שירדו ביום האירוע, שהינן בבחינת מאורע טבע בלתי רגיל. עדיין עולה השאלה האם עסקינן באירוע " שאי אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה..." , כאמור בסעיף 64(1) לפקודה. לפיכך אתייחס תחילה לשאלת התרשלותן של הנתבעות: קיומה של רשלנות מצד העירייה ומצד מע"צ: עוולת הרשלנות מוסדרת בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בסעיפים 35 ו 36. העוולה מתבססת על ארבעה יסודות מצטברים : חובת זהירות, הפרת החובה ( התרשלות ) , קיומו של נזק וקשר סיבתי בין הפרת החובה לנזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז (1) 113, עמ' 122). קיומה של חובת זהירות לעירייה ולמע"צ: הלכה פסוקה היא שמכוח חובת הזהירות המוטלת על עירייה, כמי שאחראית לתשתית הניקוז העירונית, על עירייה לדאוג לקיומה של תשתית ניקוז הולמת בשטחה המוניציפאלי וזאת על מנת למנוע בין היתר, נזקי הצפה לרכוש. למע"צ שביצעה פעולות להרחבה והגבהת גובה הכביש במקום האירוע, בסמוך לחניון, כחלק מתוכנית להקמה של מערכת ניקוז חדשה באזור, וכמי שאחראית על מערכת הניקוז במורד, אליה מתנקזים המים ממערכת הניקוז העירונית, קמה חובת זהירות כלפי בעלי רכוש המצוי בחניון הסמוך למקום ביצוע העבודות ולנקודת החיבור בין שתי מערכות הניקוז, רכוש שעשוי להיפגע כתוצאה מהעבודות המבוצעות על ידי מע"צ במקום, ומקיומו של כשל בנקודת החיבור שבין מערכת הניקוז העירונית למערכת הניקוז שבשליטת מע"צ. קיומה של התרשלות מצד הנתבעות שהביאה לנזק: באשר לאופן בו יש לבחון קיומה או העדרה של התרשלות: " החובה המוטלת על-פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ. דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת. אכן, ביסוד ההתרשלות מונח עקרון הסבירות. השאלה אשר דיני ההתרשלות באים להשיב עליה היא, אילו אמצעים צריך לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הניזוק. לעניין זה יש להתחשב בהסתברות שהנזק יתרחש, בהוצאות הנדרשות למנוע אותו, בחומרת הנזק, בערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק, ביכולת היחסית למנוע את הנזק וכיוצא בהם שיקולים המבטאים את רעיון האשמה והמבוססים על ההנחה שהאמצעים אשר המזיק צריך לנקוט אינם חייבים להסיר את הסיכון, אלא אמצעים שסביר לנוקטם בנסיבות העניין." (ע"א 4025/91 יצחק צבי נ' ד"ר יעקב קרול, פ"ד נ(3) 784, עמ' 789). באשר לקיומה של התרשלות מצד העירייה: ראשית יצוין כי לדעת מר דורון, מערכת הניקוז במקום התרחשות ההצפה הייתה לוקה בחסר ויצרה סיכון פוטנציאלי להצפה של החניון לאור מצב הדברים בשטח (ראה עמ' 13 לפרוט' ש' 1-6, עמ' 14 לפרוט' ש' 2-4). מר דורון העיד בפניי כדלקמן: "הכביש הורם לפני מועד האירוע. במהךהעהבודות היו המון עיכובים. לכן באותו רגע כשבא הגשם והוא פגש כביש מורם ולא פגש מעבירי מים מותאמים מבחינת הגודל, נוצרה הצפה במקום שנוצרה... זו הסיבה לכל מה שקרה. הבעיה היתה בעיה של תיאום בין הגורמים" (עמ' 13 לפרוט' ש' 1-8) (הדגשה שלי - ד.א.ג). עוד העיד מר דורון: "...בשנת 99 נערכו ישיבות תיאום ובישיבות התיאום נקבע איך צריך להיות הניקוז של כביש 55 שזה יתאים למערכת ושלא יגרמו נזקים לכפר סבא. מהנדס עיריית כפר סבא ראה את הבעיה וקיים ישיבות תיאום. " (עמ' 13 לפרוט' ש' 25-26). "הבעיה נוצרה עקב זה שהרימו את הצומת. ברגע שהורם הצומת נוצרה הבעיה. הנושא הזה כמו כל דבר הובא לדיון, מהפרוצדורה אני יודע שזה הובא לדיון כמו כל דיון ואז נקבע שמע"צ צריך לעשות את מה שעליו לעשות כדי למנוע הצפות... הדבר היחידי שמהנדס עיריית כפר סבא עשה זה לתאם את הגדלים". (עמ' 14 לפרוט' ש' 2-3) (הדגשה שלי - ד.א.ג). גם מר רזניק העיד בפניי, כדלקמן: "... בחלק העילי בנתה עיריית כפר סבא צינור ניקוז עירוני בקוטר של מטר שמונים... כאשר בהמשך עדיין נותר מעביר המים ההיסטורי בקוטר של 80 ס"מ... אין כל מחלוקת שהמעביר הקיים לא יוכל לקלוט את כל המים אשר התנקזו אליו מלמעלה מצינור הניקוז העירוני החדש". (עמ' 20 לפרוט' ש' 14 - 20). הנתבעות בסיכומיהן אף מציינות כי "מערכת הניקוז במקום לא הייתה מושלמת" (עמ' 3 לסיכומיהן). מכאן עולה שהעירייה ומע"צ פעלו על פי תוכנית שסוכמה ביניהן, כך שהעירייה הייתה מודעת לעבודות התכנון של מע"צ להרחיב ולהגביה את הכביש בסמוך לחניון, כחלק מהתוכנית לבניית מערכת ניקוז חדשה באזור. כשנשאל מר דורון בעדותו, האם ידעה העירייה במהלך הקמת מערכת הניקוז העירונית ברח' דרך הפועל, שמע"צ אינה עומדת בלוח הזמנים לעניין הקמת מעבירי מים חדשים בנקודת החיבור שבין מערכת הניקוז העירונית למערכת הניקוז שבשליטת מע"צ, ענה: " אנחנו לא קשורים...יוצאים מנקודת הנחה שתהיה סינכרוניזציה בין הגורמים וכאשר אין, נוצרות הבעיות. " (עמ' 14 לפרוט' ש' 12-14). מכאן שהעירייה לא דאגה כלל לבחון את ההשלכות הנובעות מכך שבעת סיום הקמת מערכת הניקוז העירונית ברח' דרך הפועל, טרם הוקמו מעבירי מים חדשים על ידי מע"צ במקום התרחשות ההצפה. העירייה לא נתנה דעתה לכך שיתכן שהחניון יוצף, עקב הגבהת הכביש במקום ועקב כשל בהזרמת המים בנקודת החיבור שבין מערכת הניקוז העירונית למערכת הניקוז שבשליטת מע"צ, כשל הנובע מאי יכולת מעביר המים הישן המצוי במקום לקלוט את כמויות המים המגיעים במורד ממערכת הניקוז העירונית, משטרם הושלמו העבודות מטעם מע"צ לבניית מעבירי מים חדשים שמסוגלים לקלוט את כמות המים המוזרמת ממערכת הניקוז העירונית. העירייה, שהחניון מצוי בשטחה המוניציפאלי, לא דאגה להבטחת ניקוז תקין של מים מהחניון לאור הכשל שהיה קיים בנקודת החיבור שבין מערכת הניקוז העירונית למערכת הניקוז שבאחריות מע"צ, גם לא דאגה לחלופין, לתאם עם מע"צ את מועדי סיום העבודות על מנת לוודא שמערכת הניקוז העירונית, המזרימה מים למערכת הניקוז שבאחריות מע"צ, תהא מוכנה רק לאחר שמע"צ תסיים את בניית מעבירי המים החדשים וזאת על מנת למנוע מלכתחילה את הכשל שהיה קיים במערכת הניקוז במקום באותה העת. העירייה לא פעלה כנדרש להבטחת קיומו של ניקוז תקין במקום התרחשות ההצפה, ואי התיאום בין מע"צ לעירייה באשר למועדי סיום עבודות בניית מערכות הניקוז במקום, הוביל ליצירתו של צוואר בקבוק במערכת הניקוז, בסמוך למיקום החניון. וחשוב לציין, שבעת סיום בניית מערכת הניקוז העירונית, ביולי 2001, ברח' דרך הפועל, העירייה הייתה צריכה לבדוק את מצב הדברים בשטח, קרי לבחון האם הושלמה על ידי מע"צ בניית מעבירי מים חדשים במקום , שיהא בכוחם להתמודד עם כמות המים המוזרמת במורד, ממערכת הניקוז העירונית ובהתאם למצוא פיתרון ניקוז זמני הולם באזור החניון שישמש עד סיום עבודות בניית מעבירי המים החדשים במקום ע"י מע"צ. משלא פעלה העירייה לשם דאגה לניקוז תקין באזור החניון הרי שהוכח כי העירייה התרשלה בקיום חובתה לדאוג לניקוז תקין של מים באזור החניון. ואציין, שאין כל רלוונטיות ליומני העבודה שצורפו לתצהירו של מר גרינבלט לשם הוכחת ביצוע פעולות התחזוקה הנדרשות במערכת הניקוז העירונית עובר לקרות אירוע ההצפה ולעדות מר גרינבלט לעניין זה, משלא נטען כלל להתרשלות מצד העירייה שמקורה בתחזוקה לקויה של מערכת הניקוז במקום, אלא בפגם במערכת הניקוז במקום התרחשות ההצפה ובאי תיאום בין הגורמים הפועלים במקום. באשר לקיומה של התרשלות מצד מע"צ: אי סיום בניית מעבירי המים החדשים במקום, עת שנסתיימה זה מכבר בניית מערכת הניקוז העירונית, בשילוב עם הגבהת מפלס הכביש על ידי מע"צ במקום התרחשות ההצפה, כך שגובהו הטופוגרפי של החניון הפך לנמוך מגובה הכביש במקום, יצרו פוטנציאל להצפה של החניון המצוי בסמוך, בעת ירידה של גשמים מרובים, כפי שהעיד בפניי מר דורון, עדות שלא נסתרה. ויצוין, שמע"צ שנטלה חלק בישיבות תיאום עם מהנדסי העירייה, הייתה מודעת עוד במהלך שנת 1999, שהעירייה החלה זה מכבר בבניית מערכת הניקוז העירונית ברח' דרך הפועל, אך לא פעלה כנדרש לשם השלמת בניית מעביר מים חדש ומשופר, במועד סיום בניית מערכת הניקוז העירונית במקום התרחשות ההצפה וזאת על מנת למנוע היווצרות של צוואר בקבוק, שעשוי להוביל להצפה של אזור החניון המצוי בסמוך, בעת ירידת גשמים מרובים. מכאן עולה כי מע"צ כלל לא נתנה דעתה לפוטנציאל ההצפה הקיים במקום התרחשות ההצפה הנובע מהרמת הכביש במקום, בשילוב עם אי השלמת בניית מעבירי המים החדשים במועד סיום בניית מערכת הניקוז העירונית. טען מר רזניק במסגרת חוות דעתו ועדותו, שמע"צ אינה אחראית לתשתיות ניקוז אלא להקמת תשתיות כבישים, ושדאגה לניקוז תקין בתוך שטחי רשויות מקומיות הינה באחריות הרשות המקומית לבדה, ועל כן יש לדחות התביעה כנגד מע"צ בהעדר עילת תביעה כנגדה. מר רזניק העיד בפניי: " ...מביאה עיריית כפר סבא את כל הניקוז לאזור המועד מבלי שהיא דואגת לפיתרון כלשהו של התחברות לנחל או לתעלה אזורית, שאינם בקרבת מקום. ההנחה המוטעית של העירייה שמישהו חייב לדאוג לפיתרון של התחברות לנחל או תעלה אזורית ולא כך המצב מבחינת החוקים והוראות התכנון." (עמ' 16 לפרוט' ש' 22-26 ). כן העיד מר רזניק: "...אכן נעשו תאומים בין עיריית כפר סבא ומע"צ בנושא של ניקוז. לכן, ברור שעיריית כפר סבא היו לה את כל הנתונים והשלבים של הביצוע של מע"צ ולכן הייתה צריכה להיערך בתכנונים שלה...באותם שלבים של ביצוע של מע"צ. " (עמ' 18 לפרוט' ש' 18-21). "...מע"צ התחייבה לבצע את השינויים אבל היא לא התחייבה לגבי המועד. מע"צ גם לא התחייבה אלא הציעה תוכניות ותאמה עם הרשות המקומית ואכן קיימה את זה בשלבים...אין מושג כזה שמע"צ מתחייבת בפני גוף אחר. " (עמ' 19 לפרוט' ש' 4-9). " ...אני מתרשם שהיו דיונים ופגישות שוטפות בין מע"צ לעירייה. לא נשמע לי הגיוני שמע"צ לא עדכנה את העירייה בשלבי ביצוע התוכניות." (עמ' 20 לפרוט' ש' 6-8). אך מר רזניק, ששימש כמנהל אגף הניקוז במע"צ במועד האירוע, לא הציג כל ראיה לכך שמע"צ עדכנה את העירייה בשלב כלשהוא באשר לשלבי ביצוע העבודות במקום. מכיוון שמע"צ הייתה מודעת לתכנון של העירייה והייתה מודעת לכמויות המים שמערכת הניקוז העירונית עתידה להזרים אל עבר נקודת החיבור של מערכת הניקוז העירונית עם מערכת הניקוז שבשליטת מע"צ, הרי שהיה על מע"צ לצפות יצירתו של צוואר בקבוק בנקודת החיבור שבין מערכות הניקוז. מכאן שהיה על מע"צ לצפות, שהגבהת הכביש במקום , בטרם בניית מעבירי המים החדשים ומשהושלמה בניית מערכת הניקוז העירונית, עשויה להוביל להצפה של החניון הנושק לכביש 55 , לדרך הפועל ולנקודת החיבור שבין שתי מערכות הניקוז (ראה במ/1). ויצוין, כי על פי עדותו של מר דורון מפלס הכביש הורם לפני קרות האירוע, ואילו מר רזניק לא ידע לומר בעדותו מתי בוצעו העבודות להרמת מפלס הכביש במקום, וכדבריו בעדותו: "... אם מופיע אצלכם שזה הוגבה סימן שזה הוגבה. לי אין מסמכים משלי לבדוק את הנתון הזה". (עמ' 20 לפרוט' ש' 23-24). אכן החניון אינו מצוי בשטח שבשליטת מע"צ אך משמע"צ יצרה הסיכון להצפת החניון כתוצאה מהרמת הכביש במקום, הרי שהיה עליה לפעול תוך שיתוף ותאום עם העירייה באשר לעבודות להרמת הכביש המתבצעות במקום באופן שיווצר פיתרון ניקוז הולם בסמוך למקום ביצוע העבודות לפיכך היה על מע"צ לפעול תוך תיאום עם העירייה לעניין מועד ביצוע העבודות להרמת הכביש על מנת להבטיח ניקוז תקין של החניון הסמוך, וכן לתאם עם העירייה המועד להשלמת בניית מעבירי המים החדשים במקום התרחשות ההצפה, וזאת על מנת למנוע יצירתו של צוואר בקבוק שעלול להוביל להצפתו של החניון המצוי בסמוך. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי הוכח קיומה של התרשלות מצד מע"צ שהובילה ליצירת סיכון להצפה של החניון והרכבים החונים בו, בעת ירידת גשמים. משקבענו כי מערכת הניקוז במקום האירוע הייתה פגומה, באופן שגם כמות משקעים לא נדירה עשויה הייתה לגרום להצפה של החניון ולנזק שנגרם, הרי שעולה השאלה האם כלל הנזק שנגרם לרכב באירוע הינו תוצאה של כמות הגשם הנדירה שירדה ביום האירוע, קרי האם לא היה באפשרות הנתבעות למנוע ולו חלק מהנזק , באמצעות נקיטה בזהירות סבירה. כבר הובעה דעה בספרות: "...לעניין המקרים של ריבוי גורמים, הנידונים בחריגים של סעיף 64, כולל המקרה הנידון של מאורע טבעי בלתי רגיל, עדיף היה אילו הכיר המחוקק באפשרות ליחס חלק מן הנזק לכל גורם, תחת ליחס את כל האחריות לאחד מהם, תוך מתן פטור מלא לגורם האחר. " (ג.טדסקי, שם, עמ' 199). עיון בלשון סעיף 64(1) לפקודה מלמד כי אין מניעה ליחס חלק מהנזק שלא ניתן היה למונעו למאורע הטבע הבלתי הרגיל ולפטור את המתרשל מאחריות בגינו, ולחייב את המתרשל לשאת באותו חלק מהנזק שניתן היה למונעו, תוך נקיטה בזהירות סבירה, נזק הנובע אך ורק כתוצאה מההתרשלות. עסקינן בשאלת הקשר הסיבתי העובדתי שבין הנזק לבין מאורע הטבע הבלתי רגיל. מקום בו חלק מהנזק היה נמנע לולא ההתרשלות, ומקורו בהתרשלות, אין כל הצדקה לפטור כליל מאחריות את המתרשל עקב קיומו של מאורע טבע בלתי רגיל. קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעות לנזק: הקשר הסיבתי נחלק לשני מרכיבים מצטברים: א. קשר סיבתי עובדתי ב. קשר סיבתי משפטי. קיום קשר סיבתי עובדתי נקבע לפי מבחן הגורם בלעדיו אין, קרי הזיקה העובדתית בלבד בין האשם לנזק (ע"א 84/85 ליכטנשטיין נ' מדינת ישראל פ"ד (1) 141 ; משה ויסמן "תביעות רשלנות בנזיקין" עמ' 59, 355, 361), כאשר על פי הכלל - בדומה להוכחת כל ממצא עובדתי - התובע נדרש להוכיח, לפי מאזן ההסתברויות הנהוג בדין האזרחי (מעל 50%), כי הנזק היה נמנע אלמלא ההתרשלות (ע"א 231/84 קופץ חולים של ההסתדרות נ' פאתח פ"ד מב (3) 312 , פסקה 2 לפסק הדין). קשר סיבתי משפטי בוחן האם ראוי שבגלל אותו סיכון שגרם עובדתית לנזק, ראוי להטיל חבות משפטית. זהו מבחן הצפיות: האם יכול היה לצפות והאם צריך היה (ע"א 916/05כדר נ' הרישנו תק-על 2006(2), 4547, עמ' 14 לפסק הדין). קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין ההתרשלות לנזק: כאמור, עצם קיומו של מאורע טבע בלתי רגיל שאין לצפותו, אין בו כדי לשלול את אחריותו של המזיק לנזק שנגרם, שניתן היה למונעו תוך נקיטה בזהירות סבירה. הנטל הינו על הנתבעות, כמעלות הטענה לקיומו של כוח עליון, להוכיח כי לא ניתן היה לצפות ולמנוע את כלל הנזק שנגרם לרכב. בנסיבות העניין, נראה כי הנזק לרכב נגרם עקב שני גורמים שחברו יחדיו : א.ירידת כמות גשמים רבה ונדירה ביום האירוע. ב.קיומו של צוואר בקבוק בנקודת החיבור שבין מערכת הניקוז העירונית ומערכת הניקוז שבשליטת מע"צ, הנובע מהתרשלות מצד הנתבעות בדאגה לתקינות מערכת הניקוז במקום. שוכנעתי, בנסיבות העניין, כי לאור כמות המשקעים הרבה והחריגה במיוחד שירדה באותו יום, גם בהעדר פגם במערכת הניקוז במקום, היה מוצף החניון והיה נגרם נזק לרכב. יחד עם זאת, לא מן הנמנע, שהפגם במערכת הניקוז הוא שהביא לנזקים נוספים לרכב שעשויים היו להימנע לולא ההתרשלות מצד הנתבעות. על פי עדות גב' שטרק, לקח לה מספר שעות על מנת להגיע מנתניה לחניון שבכפר סבא, וזאת עקב גשמים עזים ושטפונות שהיו בדרכה והיקשו על הנסיעה, לכל אורך הדרך. משהגיעה לחניון מספר שעות לאחר שהחניון הוצף, הרי שהמים כיסו את הרכב עד מעל למכסה המנוע. לאחר עיון בכלל חומר הראיות שהונח בפניי, הגעתי למסקנה כי לולא התרשלות מצד הנתבעות שהביאה לקיומו של פגם במערכת הניקוז במקום, היה נגרם לרכב נזק נמוך מהנזק שנגרם לו בפועל, עקב ההצפה. באין אפשרות לקבוע את חלקו של כל אחד מהגורמים (התרשלות הנתבעות ומאורע הטבע הבלתי רגיל), לנזק שנגרם לרכב עקב הצפתו עד לגובה שמעל למכסה המנוע, מצאתי לקבוע, על פי אומדנא דדינא, כי התרשלות מצד הנתבעות שהביאה לפגם במערכת הניקוז במקום האירוע, היא הגורם ל- 50% מהנזקים שנגרמו לרכב באירוע, בעוד שהנתבעות פטורות מאחריות באשר ל- 50% מהנזק, שנגרם עקב קיומו של כוח עליון, קרי מאורע טבע בלתי רגיל שאין לצפותו. גובה הנזק: עקב התנגדות המבוטח לתיקון הרכב, לאור ירידת הערך הניכרת שנגרמה לרכב, ולאור הסיכוי לקיומם של נזקים סמויים נוספים לרכב, פיצתה התובעת את המבוטח על פי שווי רכב מוסכם (111,973 ש"ח) תוך הפחתת ההשתתפות העצמית של המבוטח (1,285 ₪) . התובעת מכרה את הרכב לחב' מכוניות אורדן בע"מ תמורת סך של 83,347 ₪ (ראה הוראת תשלום - נספח ד' לכתב התביעה). הפיצוי המבוקש על ידי התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה עקב התאונה לפיכך הינו בסך של 28,626 ₪ . על פי חוות דעת השמאי מטעם התובעת לרכב נגרמו באירוע נזקים בשיעור של 50,613 ₪ . בהעדר חוות דעת נגדית, ומשגובה הפיצוי המבוקש הינו נמוך מגובה הנזק על פי חוות הדעת, מצאתי כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לרכב באירוע. התביעה על פי הודעת צד ג' כנגד מע"צ: לאור ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הנתבעות מצאתי לקבוע כי הנתבעות נושאות באחריות שווה לקרות הנזק לרכב, בהתאם ישאו בחלקים שווים גם בנזק שנגרם ברכב, בגין רשלנותן. סיכום: בסופו של יום, התביעה כנגד שתי הנתבעות מתקבלת בכדי 50% מהנזק המוכח לתובעת, דהיינו 50% מסך של 28,626 ₪.. כן ישאו הנתבעות ב - 50% משכ"ט שמאי התובעת (בסך של 1,053 ₪ על פי הוראת תשלום - נספח ה' לכתב התביעה). סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה בלבד, מיום 31.12.01 ועד מועד התשלום בפועל. כן ישאו הנתבעות בשכר עדת התובעת כפי שנפסק בפרוטוקול (300 ₪), בסך אגרת המשפט ששולמה, ובשכ"ט ב"כ התובעת בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ. גשםנזקי גשםאחריות העירייה בנזיקיןניקוזעירייה