בפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסת ביטוח רפואי בגין תרומת כליה להשתלה. העובדות העיקריות אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. 1. התובע היה מבוטח אצל הנתבעת בפוליסה לביטוח רפואי החל מיום 1.1.08. פרק 1 לפוליסה כלל כיסוי המתייחס להשתלות. בסעיף 10 לפרק זה נקבע: "תרם המבוטח בתקופת הביטוח איבר מגופו לצורך בצוע ההשתלה, יהיה זכאי לפיצוי בסך 50,000 ₪ לאחר בצוע ההשתלה". 2. בשנת 2009 נודע לתובע כי חברו, אותו הכיר במהלך שירותו הצבאי, זקוק בדחיפות לתרומת כליה. התובע נרתם למאבק להצלת חיי אותו חבר. בהמשך, התברר לתובע כי בהתאם לנתוניו הרפואיים הוא מתאים לתרום כליה לחברו. התובע החליט לתרום הכליה ועבר את כל ההליכים החוקיים שנדרשו לצורך כך. ביום 2.11.09 עבר התובע ניתוח הוצאת כליה מגופו, לצורך השתלתה בחברו. 3. לאחר בצוע הניתוח, פנה התובע לנתבעת בבקשה לקבלת תגמולי ביטוח. אין חולק כי בהתאם לתנאי הפוליסה זכאי התובע לתגמולי הביטוח. למרות זאת, הנתבעת דחתה הדרישה והסתמכה על הוראות חוק השתלת אברים, תשס"ח - 2008 (ולהלן: "חוק השתלת איברים"). חוק זה נכנס לתוקפו ביום 1.5.08. בהתאם להוראות החוק חל איסור על קבלת או מתן תמורה בעבור איבר שניטל מגופו של אדם, למעט התשלומים הקבועים בחוק. הנתבעת טענה כי היא נכונה לשלם לתובע את תגמולי הביטוח על פי הוראות הפוליסה, אלא שהיא מנועה לעשות כן, כיון שתשלום תגמולי הביטוח יהווה הפרת החוק מצדה. נוכח דחיית הדרישה, הוגשה התובענה דנן. 4. במהלך הדיון שהתקיים ביום 28.11.11 הבהיר בית המשפט לצדדים את דעתו, על פיה יש לבחון הסוגיה כמתייחסת למצב בו ביצועו של חוזה, שהיה חוקי בעת כריתתו, הפך בשלב מאוחר יותר לבלתי חוקי. הוצע לצדדים להסכים, כי גם אם מדובר בחוזה אשר נכלל בהגדרת חוזה בלתי חוקי בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (ולהלן: "חוק החוזים"), יסמיכו את בית המשפט, על בסיס העובדות המוסכמות ביניהם, להפעיל שיקול דעתו וסמכותו בהתאם לסעיף 31 לחוק החוזים, המאפשר לחייב צד לחוזה פסול לקיים חיוביו על פי החוזה, אם הצד האחר קיים את חיוביו. נקבע כי ככל שהצדדים יסכימו לכך, הם יגישו עמדתם וטענותיהם בעניין זה ובהתאם לכך יינתן פסק דין בתובענה. 5. לאחר הדיון ובעקבותיו, הגיש התובע בקשתו כי בית המשפט יפעל בהתאם לסמכותו על פי סעיף 31 לחוק החוזים ויחייב את הנתבעת לשלם תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה. התובע טוען כי הוא מילא את חלקו בחוזה וכי על הנתבעת לקיים את חלקה. התובע טוען כי גם השיקולים שהותוו בפסיקה לעניין מתן תוקף לחיובים בהסכם בלתי חוקי מביאים לכך שיש לקבל הבקשה. נטען כי מאז חקיקת חוק השתלת איברים בוטלו כל סעיפי הפוליסות אשר הציעו פיצוי כספי בגין תרומת איבר, כך שהכשרתו של החיוב הכספי שבפוליסת הביטוח לא תקים אפשרות למבוטחים נוספים לכרות הסכמים דומים נוספים. אין חשש לכך שיכרתו בעתיד חוזים פסולים והשיקול של הרתעת הציבור מחוזים כאלו אינו רלוונטי. מדובר במקרה יחיד, אשר נובע מהעובדה שחוק השתלת אברים נחקק לאחר כריתת חוזה הביטוח דנן. עוד טוען התובע כי שיקולי הצדק במקרה זה, בו אדם תרם איבר מגופו לשם הצלת חיי חברו, מחייבים קיום ההתחייבות החוזית לטובת אותו אדם. התובע טוען כי אם ניתן להכשיר חיובים בהסכם לא חוקי, הרי שאין מקרה ראוי יותר מהמקרה דנן להכשיר את הפיצוי הכספי, לאור התנהלותו של התובע, אשר הציל את חיי חברו תוך סיכון חייו האישיים. 6. הנתבעת הודיעה כי בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, כפי שפורטו בכתבי הטענות ובדיון שהתקיים, היא מותירה לשיקול דעת בית המשפט את בקשת התובע. 7. סעיף 30 לחוק החוזים קובע כי: "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". קיימת מחלוקת מלומדים בשאלה, מה דינו של חוזה שיצא לדרכו כחוזה כשר וחוקי, ובשלב מאוחר של חייו הפך ביצועו לבלתי חוקי. לכאורה, מצב זה אינו נכלל בגדר סעיף 30, שאינו מתייחס לשלב בצוע חוזה בלתי חוקי אלא רק לשלב כריתתו. עמדה אחת היא, כי גם חוזה כזה יחשב פסול ובטל בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים ואין להוציא את שלב בצוע החוזה מגדר הוראות החוק. זוהי עמדתה של פרופ' שלו (ראה: ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, תשנ"ה, עמ' 364; ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי, תשס"ה, עמ' 508). העמדה השנייה היא, כי אי חוקיות מאוחרת אינה יכולה לגרום לבטלות החוזה כיון שבמשפט הפרטי חל עקרון אי - הרטרואקטיביות. בהתאם לעמדה זו התרחשויות מאוחרות לכריתת החוזה אינן מעלות או מורידות לעניין פסלות החוזה. זוהי עמדתו של פרופ' טדסקי (ג' טדסקי, "חוזה למראית עין ודבר פסלותו" משפטים ח' (תשל"ח), 507, 513). שאלה זו לא הוכרעה לגופה בפסיקת בית המשפט העליון. ראה: ע"א 53/80 קיבוץ שניר נ' שרייטר, פ"ד לז(3)189 וכן ע"א 10782/03 אגרסקו חברה לייצוא חקלאי בע"מ נ' בית אריזה לפרחים בע"מ ואח', 22.9.04, אם כי השופטת (כתוארה דאז) פרוקצ'יה ציינה כי היא נוטה לתמוך בעמדה הראשונה, לה יש תמיכה גם בכתיבה המשפטית באנגליה ובארה"ב (רע"א 10487/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' זוהר חי, 5.5.10, סעיפים 11- 12 לפסק דינה). 8. בענייננו, אין צורך להכריע בין שתי העמדות האמורות, נוכח הסכמת הצדדים כי בית המשפט יבחן את חיובי הצדדים בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק החוזים ולצורך כך יניח כי מדובר בחוזה עליו חל סעיף 30 לחוק החוזים. סעיף 31 לחוק החוזים קובע כי: "בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון...ובמידה שצד אחד בצע את חיובו לפי החוזה - לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו". הסמכות המוקנית לבית המשפט בסעיף זה נועדה לאפשר לו לפסוק בכל מקרה בו נדון חוזה פסול לפי נסיבותיו ולפי שיקולי צדק. כאשר לא ניתן להסתפק, מטעמי צדק, בתרופת ההשבה, וכאשר התובע כבר בצע את חיובו על פי החוזה, יכול בית המשפט לחייב את הנתבע לקיים את החיוב שכנגד. צו לקיום חיוב אין משמעותו אכיפת החוזה, אלא רק קיום חיוב כנגד חיוב שכבר קוים. במסגרת הפעלת שיקול דעתו על בית המשפט לאזן בין אינטרסים שונים. מדובר הן באינטרסים של הצדדים והן באינטרסים כלליים. בין אינטרסים אלו יהיו גם שיקולים חינוכיים - הרתעתים, לאמור, הרתעת הצדדים והציבור מפני עריכת חוזים פסולים והעברת המסר על פיו אין חוטא נשכר. על בית המשפט להתחשב בנסיבות העניין, לרבות מידת אי חוקיות החוזה, תנאי החוזה ומהותם והתנהגות הצדדים (ראה ג' שלו, שם, עמ' 540 - 546). 9. בחינת כלל השיקולים והאינטרסים מביאים, לטעמי, למסקנה, כי בנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון על בית המשפט להפעיל סמכותו בהתאם לסעיף 31 לחוק החוזים ולקבוע כי מן הצדק לחייב את הנתבעת לקיים חיובה על פי חוזה הביטוח ולשלם לתובע את מלוא תגמולי הביטוח בהתאם לפוליסה. אין חולק כי תנאי הסף להפעלת הסמכות, על פיו התובע בצע את חיובו על פי החוזה, מתקיים. התובע תרם איבר מגופו לצורך בצוע השתלה. תרופת ההשבה, בענייננו, לאמור, החזר הפרמיות, אינה מספקת, במיוחד מקום בו לא ניתן להשיב המצב לקדמותו מבחינת הפעולות שבצע התובע. בכך נסללת הדרך לבחון את שיקולי הצדק הרלוונטיים לעניין חיוב הנתבעת לקיים החוזה. אציין מספר שיקולים רלוונטיים. ראשית, כאמור, אין מדובר בחוזה שהיה בלתי חוקי בעת עריכתו אלא בחוזה שיצא לדרכו כאשר הוא חוקי וכאשר הצדדים לו פעלו באופן חוקי, אלא שלאחר מכן הפך ביצועו לבלתי חוקי נוכח הוראות חוק ההשתלות המאוחרות לחוזה. מדובר, אם כן, בתובע תם לב שלא דבק כל פגם בהתנהגותו ועוד יותר מכך, מדובר בתובע אשר פעל להצלת חיי חברו. אין מדובר כלל במצב בו מתעורר חשש כי חוטא יהא נשכר. שנית, חוק השתלת איברים אמנם אוסר על קבלת כל תמורה בגין אבר שניטל מגופו של אדם אך הרציונלים העיקריים של החוק לא כוונו למקרה כגון זה העומד בפנינו, תרומת כליה של אדם לחברו ממניעים אלטרואיסטים וללא כוונה לקבל רווח כלשהו או טובת הנאה. החוק כוון, בעיקרו, למנוע תופעה של סחר באיברים בין פרטים ונועד להסדיר פיקוח על נושא תרומת האיברים (ראה בעניין תכלית החוק: ע"א 8447/06 ואח' קופת חולים מאוחדת נ' היימן ואח', 22.5.11). שלישית, הנימוקים החינוכיים - הרתעתים, על פיהם אין לאכוף חוזה בלתי חוקי על מנת להרתיע ולחנך את הצדדים ואת הציבור, במטרה שלא ישנו חוזים כאלו, אינם רלוונטיים לענייננו. החוזה, כאמור, היה חוקי בעת כריתתו, לאחר כניסת החוק לתוקף כבר לא נערכים חוזי ביטוח דומים ומדובר במקרה חריג ומיוחד, בו חוזה הביטוח נערך מספר חודשים לפני כניסת החוק לתוקף, כאשר התובע כלל לא היה מודע לכך שהסעיפים הנוגעים לפיצוי בגין תרומת אבר הפכו לבלתי חוקיים ולא נשלחה לו הודעה על ביטול סעיפים אלו. רביעית, התנהגות התובע מגלמת ערכים חברתיים חיוביים של חברות ועזרה הדדית. שלילת תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסה שנערכה כדין לא תהלום ערכים אלו. חמישית, תגמולי הביטוח הם במסגרת ביטוח בריאות שנערך לתובע והם נועדו לפצותו, במידת מה, על הפגיעה באיכות חייו, בגופו ובבריאותו עקב ההשתלה. אין מדובר בתשלום ובתמורה כלכלית על עצם התרומה. ושישית, כאמור, קביעה כי על הנתבעת לקיים חיובה על פי החוזה אין משמעותה אכיפת חוזה לא חוקי ואין מדובר במסר, על פיו חוזה בלתי חוקי ייאכף. מדובר באכיפת חיוב מטעמי צדק בלבד, כאשר אף הנתבעת עצמה סבורה כי ראוי שתקיים חיובה על פי החוזה. 10. לאור כלל האמור, אני קובעת, אם כן, כי על הנתבעת לשלם לתובע תגמולי ביטוח בהתאם לתנאי הפוליסה. הנתבעת תשלם לתובע סכום של 50,000 ₪ ולסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום בו הייתה מחויבת הנתבעת לשלם הסכום בהתאם לתנאי הפוליסה ועד ליום התשלום בפועל. לסכומי הפיצוי יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 11.6% כולל מע"מ, בהתאם להסכמת הצדדים. נוכח התנהלותה הראויה והעניינית של הנתבעת אין צו נוסף להוצאות, כמוסכם על ידי הצדדים. האגרה תוחזר לתובע בניכוי הסכום הנקוב בתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007. חוזהחוזה בלתי חוקיאכיפת חוזה