אכיפת יחסי עבודה סעד זמני

המבקש משמש מאז שנת 1998 כמשגיח כשרות בשבת מטעם המועצה הדתית בת"א (משיבה מס' 2, להלן: "המועצה הדתית") את תפקידו הוא ביצע במלון דן ת"א (משיב מס' 1, להלן: "מדון דן"), בהיקף משרה של כשתי שבתות בלבד בכל חודש. ביוני 2004 הופסקה עבודת המבקש במלון דן. לדברי המבקש הדבר ארע בעקבות החלפת הנהלת המלון, זמן קצר קודם לכן. רק כשישה (6) חודשים לאחר מכן, בדצמבר 2004, פנה המבקש לביה"ד בבקשה לסעד הצהרתי כנגד המועצה הדתית ומלון דן, על מנת שביה"ד יצהיר כי עליהם להמשיך ולהעסיק אותו והם מנועים מלהפסיק את עבודתו במלון. כעת אנו נדרשים להכריע בבקשה לסעד זמני, והיא בלבד. אנו לא מוצאים הצדקה להעניק למבקש "סעד זמני". שיהוי מצד המבקש מניעת פיטורים ימנע הענקת "סעד זמני" (ר' ד"ר י.לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", מהדורת 2004, פרק 18, עמ' 15 ואילך). אין לראות בשיהוי של חודש ימים משום דחיית בקשה לצו מניעה זמני (ר' ע"א 382/99 מוויס תאופק נ' מועצה מקומית ראמה ואח', סע' 3 לפס"ד מיום 16.11.99). ואולם, כאן מדובר בשיהוי של שישה (6) חודשים, לכל הדעות שיהוי ממושך, ללא שום צידוק או הסבר מניח את הדעת. אין איפוא מקום לאכוף על מלון דן את שרותי המבקש, כסעד זמני, ושאלת אכיפת יחסי העבודה כנגד המלון תשקל בהליך העיקרי, מבלי שיש בדחיית הבקשה הנוכחית כדי לאיין את סיכויי האכיפה. נותרה איפוא לדיון שאלה אחת ויחידה והיא, האם יש לאכוף על המועצה הדתית יחסי עבודה, כסעד זמני. כאן נצבים לפני המבקש שני קשיים עיקריים: האחד - המבקש אינו עותר לאכיפת יחסי העבודה כפשוטם. הוא עותר לכך שאם לא יוצב לעבודתו במלון דן, הוא יוצב לעבוד במלון אחר (להלן: "המלון האחר") תוך שהמלון האחר יעמיד לרשותו שני חדרים לאירוח שלו ושל משפחתו. מדובר איפוא ב"תנאי מתלה", אותו מעמיד המבקש לאירוח בני משפחה, באותם השבתות שבהם הוא עובד. אין זה בטוח כי המבקש רשאי להעמיד "תנאי מתלה" כזה בדרך של אכיפת יחסי העבודה, וממילא אין מקום להורות על אכיפת יחסי העבודה כסעד זמני. הקושי השני העומד למבקש לרועץ בדרך של אכיפת יחסי עבודה כ"סעד זמני", הוא אי-הבהירות בשאלה מיהו מעבידו של המבקש. האם המעביד הנכון והיחידי הוא בית המלון (כלומר, המלון האחר המיועד) או המועצה הדתית, או שניהם גם יחד. כשנוצרת אי בהירות בשאלת זהות המעביד, ממילא אכיפת יחסי עבודה ערטילאיים כאלו על המעוצה הדתית, תשבש את תיפקודה. ידועה ההלכה לפיה יש למנוע מצב שבו המעביד אינו יכול להמשיך ולתפקד באורח סביר עד למתן פסק הדין, בשל יחסי עבודה שנכפו עליו כ"סעד זמני" (ר' דב"ע 15/98-9 מילה אברהמי נ' מ"ק, סעיף 6 ה' לפסה"ד מיום 23.2.98 מפי כב' הנשיא אדלר). כשיש שאלה אמיתית והיא כל כך נכבדה, של זהות המעביד, ממילא גם "מאזן הנוחות" נוטה לטובת מי שרק נחשד כמעביד, וטרם שנקבע כי הוא כזה. אם לא די בכך יאמר, כי קיים גם ספק ביזמת מי הפסיקו יחסי העבודה. המועצה הדתית טוענת כי הפנתה את המבקש לעבודה במלון דבורה במקום במלון דן, והוא סירב להמשיך בעבודתו שם והתעקש על שרות במלון דן. ספק אם הוא היה זכאי להתעקש על כך. סוף דבר: לא מצאנו הצדקה בנסיבות הנוכחיות, לאכוף על מלון דן או על המועצה הדתית יחסי עבודה עם המבקש. זאת, אף ללא צורך בבחינת שאר טענות הצדדים הנוגעות להליך פיטוריו לרבות הטענה להיעדר "שימוע נאות". ואולם, עניינו של המבקש יבדק בהליך העיקרי, כאשר הסעד לו עתר, סעד האכיפה, הוא אחד הסעדים שאפשר ונכון להעניקם, אם תמצא תביעתו כמוצדקת. הוצאות הבקשה הנוכחית יישקלו בסיום ההליך, ובהתחשב עם תוצאותיו. התיק יקבע לדיון מוקדם במועד קרוב שיודע לצדדים. סעד זמנייחסי עבודה