בפני בקשת רשות להתגונן מפני תביעת חוב בגין אי תשלום ארנונה ומים. בפי המבקשת מספר טענות מרכזיות: 1. התיישנות - בהעדר פירוט לאיזו תקופה מתייחסת התביעה, יקשה על המבקשת לטעון טענותיה. מכל מקום, בכל הנוגע לנכס ברח' אחד העם , המדובר בחוב משנת 1992, אשר התיישן. 2. באשר לנכס ברח' טלר - המדובר בנכס שהמבקשת שכרה לצורך ניהול מתפרה. בששת החודשים האחרונים לשכירות ערכה המבקשת שיפוץ נרחב ואושר לה פטור מתשלום הארנונה לתקופה זו לאחר שביקר שם פקח מטעם המשיבה. המבקשת אינה יודעת אם פטור זה כלול במסגרת התביעה. יתר על כן, בכל הנוגע למתפרה, טוענת המבקשת כי המשיבה סיווגה את הנכס כמשרדים ולא כמתפרה כאשר קיים פער גדול ביותר בין התעריפים. 3. אגרת השילוט - במשך מספר חודשים בלבד הוצב שלט מטעמה של המבקשת, אולם הוא נשרף עקב קצר חשמלי. במקומו הציבה המבקשת שלט קטן בלבד. 4. הנכס ברח' הורוביץ - המבקשת הינה אם חד הורית, המתגוררת בנכס מעל ל-20 שנה, ובהיותה חד הורית זכאית להנחה. בפתח הדיון שהתקיים, הצהיר ב"כ המשיבה כי החוב בגין הנכס באחד העם אינו כלול בכתב התביעה. כמו כן, הצהיר כי הופחתו מסכום התביעה אגרות השילוט. ב"כ המשיבה פירט את התקופות בגינן הוגשה תביעה זו: בגין הנכס ברח' טלר: ארנונה: מאי 01 - מרץ 04, מים: יולי 01 - אפריל 04. בגין הנכס ברח' הורוביץ: ארנונה: החל מינואר 97, מים: החל ממאי 98. עוד ציין ב"כ המשיבה כי באשר לחיוב בגין המים, לא ניתנת הנחה, להבדיל מארנונה, וכן הדגיש כי בנכסים קיימת צריכת מים גבוהה במיוחד. דיון והכרעה 1. דין טענת ההתיישנות להדחות נוכח הצהרתו של ב"כ המשיבה בכל הנוגע לתקופות הכלולות במסגרת התביעה. כך אף באשר לטענה בגין אגרת השילוט. 2. אף טענתה המרכזית של המבקשת באשר לסיווג הנכס כמשרד ולא כמתפרה, דינה להדחות, באשר אין בסמכותו של בית משפט זה להדרש לטענות ממן אלה. אין מקום לראות בטענה כי היה על המבקשת להגיש השגה "טעם פרוצדורלי", כי אם מהותי. לעניין זה יפים הם דברי בית המשפט המחוזי בע"א 4452/00, ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נ"ו (2) 773, שם נקבע כי בכל הנוגע לנושאים עובדתיים וטכניים, תהיה נטיה להגביל את האזרח להגשת השגה מנהלית בפני הגופים המנהליים מקצועיים, אשר ערוכים לבירור שאלות כגון סיווג הנכס וגודלו, ולא לאפשר העלתן של טענות ממן אלה בפני ערכאות שיפוטיות רגילות. 3. אשר לטענה בדבר הפחתת שישה חודשי ארנונה עקב שיפוץ שערכה המבקשת בנכס, הרי שגם בהתייחס לטענה זו לא הציגה המבקשת כל אסמכתא לכך. יחד עם זאת, טענה המבקשת בחקירתה כי במקום העסק ביקר בשעתו פקח, שאישר את ביצוע השיפוצים. כמו כן, טענה כי בידיה מסמכים אשר יכולים להעיד על ביצוע שיפוצים בתקופה הנטענת. בהתחשב בשלב הדיוני בו אנו מצויים, די בכל אלה על מנת ליתן למבקשת רשות להתגונן בטענה זו. 4. בכל הנוגע לטענת המבקשת בדבר היותה אם חד הורית, הרי שלא ניתן ללמוד מבקשתה האם הוגשה בעניין זה בקשה מסודרת מטעמה לגורמים המתאימים אצל המשיבה. המבקשת טענה בכלליות שפנתה לעיריה בשנת 2000, אולם לא היה בידה להתייחס לשאלה מה התרחש מאז. ניתן לומר כי למעשה, מודה המבקשת שמזה תקופה ממושכת אינה משלמת את חובות הארנונה והמים (ראה עמ' 3, שורה 23-27). במצב דברים זה, אף אם ניתנה למבקשת הנחה כלשהי בעבר, הרי שהיא מתבטלת בהעדר ביצוע תשלומים כנדרש. מכל מקום, בהעדר הוכחה מצד המבקשת בדבר פניה בהליך המקובל למשיבה לצורך קבלת הנחה, בצרוף המסמכים הנדרשים לכך, אין מקום כיום לקבל טענה זו. זו אף זו, על מנת לזכות בהנחה מכח היותה של המבקשת אם חד הורית, עליה לעמוד בקריטריונים כלכליים מסויימים. מאחר והמבקשת היתה בעלת עסק, קשה להניח שניתנה לה הנחה שכזו. מכל המקובץ עולה כי יש לדחות את הטענות העולות מבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעם המבקשת, למעט הטענה הנוגעת להנחה בגין שישה חודשים בהם ביצעה המבקשת שיפוצים בנכס ברחוב טלר, בו ניהלה מתפרה. ניתן בזאת פסק דין בהתאם לכתב התביעה בקיזוז חובה של המבקשת בגין ששת החודשים, כמפורט לעיל. המשיבה תגיש פסיקתא לחתימתי. בהתחשב במצבה של המבקשת ולאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות. אם חד הורית / משפחה חד הוריתארנונה